נושאים

בהעלותך - שבעים הזקנים

 

 

חוסר היכולת של משה לעמוד בתלונות החוזרות ונשנות של עם ישראל במדבר, מעידות על שינוי בהנהגה. העם מתחיל לחוש את ארץ ישראל ומשום כך הוא מבקש לו חיבור אל המציאות, אל הארץ גם בהיות במדבר. זו משמעות הבקשה לאכול בשר דווקא ולא להסתפק במן. מכאן לנבואתם של אלדד ומידד המתנבאים במחנה "משה מת ויהושע מכניס לארץ"...

 

ספר במדבר פרק יא

(כד) וַיֵּצֵא משֶׁה וַיְדַבֵּר אֶל הָעָם אֵת דִּבְרֵי יְהֹוָה וַיֶּאֱסֹף שִׁבְעִים אִישׁ מִזִּקְנֵי הָעָם וַיַּעֲמֵד אֹתָם סְבִיבֹת הָאֹהֶל:

 

ספר דברי סופרים - אות לא

ועל כן מינה שבעים זקנים שיוכלו להמשיך שפע גשמיי, כי דרגא דמשה רבינו ע"ה שהוא המוריד תורה מן השמים לא היה לו שייכות עם שפע עולם הזה כלל, רק בהשפעתו היה המן לחם מן השמים שהוא עצמו סוד התורה שבכתב (משלי ט' ה') לכו לחמו בלחמי שהוא הלחם שמלאכי השרת אוכלין (יומא ע"ה ע"ב):

 

ספר דובר צדק - פרשת אחרי מות אות ד

ומשה רבינו ע"ה טען אז הרגני... כי משה נקרא בעלה דמטרוניתא שהוא מדת יום וכידוע דמשה מלגאו יעקב מלבר. ולכך אין לו שייכות עם הארץ והיה יכול לחיות ארבעים יום בלא אכילה כלל. [וכן אליהו דוגמתו שהוא מזרע גד כמו שאמרו בתנא דבי אליהו (פרק ט"ו) ובזוהר (שם) על פסוק (במדבר י"א, ז') והמן כזרע גד וגו' מה זרעא דגד וכו' עיין שם. ולכך בא גם כן אל הר האלקים. ובזוהר (ח"ב כ"א.) איתא דהר דליג למשה דוגמת אבן השואבת. והיינו כי שייכים זה לזה וכן אליהו שייך לו והוא מלאך הברית וכנ"ל] והמן היה בזכותו כמו שאמרו ז"ל (תענית ט'.) ולכך לא בא לארץ ישראל. וזה שצוח מאין לי בשר שהיא תאוות עולם הזה לשם שמים וזהו דרגא דנוקבא רצה לומר מדת לילה שבהעלם מכיר ה' יתברך. והעדר הבהירות הראוי. ולכך הוצרך לזקינים כדאיתא בזוהר שם שהם בדרגא דסיהרא

 

(כה) וַיֵּרֶד יְהֹוָה בֶּעָנָן וַיְדַבֵּר אֵלָיו וַיָּאצֶל מִן הָרוּחַ אֲשֶׁר עָלָיו וַיִּתֵּן עַל שִׁבְעִים אִישׁ הַזְּקֵנִים וַיְהִי כְּנוֹחַ עֲלֵיהֶם הָרוּחַ וַיִּתְנַבְּאוּ וְלֹא יָסָפוּ:

 

ספר קדושת לוי - דרוש לפסח

וכאשר נמשכו העולמות בפרטיות הנה מתחילה נמשך עולם האצילות בפרטיות י"ס וכנ"ל ובדרך כלל נקרא בחינות חכמה עילאה ולשון אצילות כמו שנאמר (במדבר יא,כה) ויאצל מן הרוח, ועדיין הוא מתאחד ברצון הפשוט הנ"ל וכמאמר איהו וחיוהי וגרמוהי חד, וכמו שכתב בספר יצירה כשלהבת הקשורה בגחלת וכמאציל מנר לנר

 

ספר דברי סופרים - אות לא

והשבעים זקנים המקבלים נבואתם ממנו כמו שנאמר (במדבר י"א כ"ה) ויאצל וגו' הם דוגמת לבנה המקבלת מהחמה סוד תורה שבעל פה שהוא חכמה תתאה, ועל ידי זה נמשך שפע גופניי למטה גם כן שהוא צריך לתורה שבעל פה כמו שאמרו (עירובין ס"ה.) אי קרצתן כינה לא תנאי, ובהוריות (י"ג ע"ב) חמרי וריחני פקחין, ובבבא קמא (ע"א ע"ב) האי דלא אמרי באורתא דלא אכלית בשרא דתורא, ועל כן הם יוכלו להשפיע בשר:

 

ספר ערבי נחל - פרשת נשא (המשך)

וציוהו ה' לאסוף ע' איש מן הזקנים ויאצל מן הרוח אשר עליו כו', ירצה, כי הנביאים אלו קבלו הנבואה באמצעות משה רבינו ע"ה, ואמר ויהי כנוח עליהם הרוח בכ"ף הדמיון, ור"ל שבאמת לא נח הרוח עליהם בעצמם, כמ"ש לקמן מזה.

 

ספר ערבי נחל - פרשת נשא

ויהי כנוח עליהם הרוח ויתנבאו פירשו המפרשים בעת שנח הרוח עליהם אז נבאו כי היה הרוח לפרקים ולא בתמידות ולא יספו:

 

(כו) וַיִּשָּׁאֲרוּ שְׁנֵי אֲנָשִׁים בַּמַּחֲנֶה שֵׁם הָאֶחָד אֶלְדָּד וְשֵׁם הַשֵּׁנִי מֵידָד וַתָּנַח עֲלֵהֶם הָרוּחַ וְהֵמָּה בַּכְּתֻבִים וְלֹא יָצְאוּ הָאֹהֱלָה וַיִּתְנַבְּאוּ בַּמַּחֲנֶה:

 

ספר ערבי נחל - פרשת נשא (המשך)

ואמר וישארו שני אנשים במחנה כו' ותנח עליהם הרוח שהם היו כדאים שנח עליהם הרוח בעצמם לא באמצעות משה רבינו ע"ה, ויתנבאו במחנה לא כאותן הזקנים שנתנבאו סביבות האהל אשר עמד משה רבינו ע"ה עליהם והאציל עליהם מרוחו, ואלו נתנבאו במחנה ומיד כאשר נמצא נביא שמקבל הנבואה מעצמו לא באמצעות משה רבינו ע"ה, הבינו שיומשך מזה פטירת משה רבינו ע"ה אחר שידעו שכבר יש על זה דיבור ה' ונצב בשמים אין מי יורידו לארץ, כל זמן שהיה משה רבינו ע"ה לבדו המקבל כל הנביאות, ועתה אחרי שחפץ משה רבינו ע"ה שיהיה לו מסייעים ונתן לו ה' ונמצא בתוכם אלדד ומידד שקבלו הנבואה מעצמם, אם כן יפגעו באותו הדיבור ויורידוהו לארץ:

ולזה אמרו רז"ל שהיו מתנבאים משה מת יהושע מכניס סנהדרין י"ז., דקשה טובא מאין להם לרז"ל דבר זה... ולדברינו יובן, כי מיד שנתנבאו מעצמן ודאי פגעו בדיבור זה וכאמור.

 

ספר אמרי פנחס - שער א - תורה נביאים כתובים

בפסוק וישארו שני אנשים במחנה שם האחד וגו' והמה בכתובים וגו' ויען יהושע וגו' כלאם, ואי' בגמרא שהורו הלכה לפני רבן, והקשה הא היו עוד נביאים, ואמר כי כתיב בהם ויאצל מן הרוח והיה זה ממשה בעצמו וכאן כתיב והמה בכתובים, וכתובים הוא ברוה"ק והוא מדרגה אחרת, לכן הוא מורה הלכה ומשה השיב מי יתן והיה וגו' רוחו עליהם רוחו דייקא:

 

ספר ערבי נחל - פרשת נשא

וישארו שני אנשים במחנה שם האחד אלדד ושם השני מידד ותנח עליהם הרוח (בתמידות בקביעות ולכן) ויתנבאו במחנה (תמיד)

 

(כז) וַיָּרָץ הַנַּעַר וַיַּגֵּד לְמשֶׁה וַיֹּאמַר אֶלְדָּד וּמֵידָד מִתְנַבְּאִים בַּמַּחֲנֶה:

 

ספר מי השילוח - פרשת בהעלותך

מאין לי בשר, היינו כי בחינות משה הוא המן כמ"ש הנני ממטיר לכם לחם מן השמים מן השמים היינו בבהירות, ומצדו הי' הלחם בבהירות גדול מכל הטובות שבעולם הזה, ובשר היינו הטובה מלחם כי בשר הוא הרחבה כמ"ש כי ירחיב כו' לא היה מבחינות משה כלל בעולם הזה רק בחיי עולם הבא, ולכן אמר העם אשר אנוכי בקרבו היינו מבחינות שלי איך אתן להם בשר, אך לאשר אז החל בחינות יהושע לכן ניתן להם בשר כל אצל יהושע נקרא בשר החירות משעבוד מלכיות ולכן התנבאו אלדד ומידד משה מת ויהושע מכניס, וגם בזה הבשר הי' הרחבה מעין עולם הבא, כי אף כשראו שחבריהם מתים עכ"ז לא הניחו מלאכול כי יפה שעה אחת של קורת רוח בעולם הבא מכל חיי עולם הזה:

 

ספר שם משמואל פרשת בהעלותך - שנת תרע"ג

בש"ס סנהדרין (י"ז.) ומה נבואה נתנבאו [אלדד ומידד] אמרו משה מת יהושע מכניס את ישראל לארץ וכו'... ונראה עוד לומר עפי"מ שהגדנו בענין שהיו מתאוין לאכול בשר שהיתה בזה כוונה פנימית שיהי' הבשר אמצעי בין אכילת המן לאכילת תבואת הארץ. ומ"מ הי' זה חטא, כי אף שלפי סברתם צדקו בחשבונם, הי' להם להיות תמימים שלא לחקור אחר עתידות ולבטוח בהש"י היודע יותר מהם מה הם צריכין, ובודאי יהי' הכל לטובה, ואם כך צריך להיות בודאי יהי' כך מעצמו אף בלי שאלתם. ובאמת לדור המדבר שהיו דור דעה הי' זה נסיון גדול, ואם עמדו בנסיונם הי' נעשה בזה יחוד גדול למעלה כמו שהם התאחדו את מוחם ולבם כאחד, כי הדעת היא במוח והוא נעלם, והתמימות מתיחסת ללב שפעולותיו נגלות, והי' מתאחד עולם הנגלה ועולם הנסתר ושמים וארץ על מכונם, והיתה ארץ ישראל נתעלה מאד, והי' בה מקום גם למשה, שבזוה"ק שארץ ישראל' היא נחות דרגא למשה, אבל באם נתעלתה ארץ ישראל היתה ראוי' גם למשה, וכמו שיהי' לעתיד שמשה יכנס לארץ ישראל, כי הנגלות והחיצוניות היו נעשים במדרגת הנעלמות והפנימיות.

 

ספר שם משמואל פרשת שלח - שנת תרע"ב

אך נראה דהנה אלדד ומידד התנבאו במחנה ואמרו ז"ל (סנהדרין י"ז.) שהיו מתנבאים משה מת יהושע מכניס את ישראל לארץ. ובאשר היו דור דעה הבינו כי ענין חידוש אותות ומופתים שינוי ממנהגו של עולם לא יתכן אלא ע"י משה... ופני משה כפני חמה, ויהושע המכניסם לארץ איננו במעלה זו, ופני יהושע כפני לבנה, לא יתכן שתהי' ההנהגה בכללה אלא ע"י נסים נסתרים... וכפי דברינו לעיל צריכין להיות זכאים וראויים, לעומת שבימי משה שהיתה ההנהגה בנסים נגלים בשמו הגדול שהוא רחמים שהש"י גמלם כרחמיו וכרוב חסדיו אפי' כשהם בלתי זכאים ולא הי' יכול שום מקטרג לקטרג כנ"ל

 

ספר שם משמואל פרשת בהעלותך – שנת תרע

אלדד ומידד מתנבאים במחנה. בש"ס סנהדרין (י"ז.) ומה נבואה נתנבאו, אמרו משה מת ויהושע מכניס את ישראל לארץ... להבין מה זו שייכות לכאן. הענין מבואר בגמ' יומא (ה' ע"ב) שלעתיד יכניס משה רבינו ע"ה את ישראל לארץ, וצריך להבין דטעמו של הזוה"ק דמעלת משה היא גבוהה מאוד מא"י וע"כ לא נכנס, ומה נשתנה לעתיד. וי"ל דהנה מרע"ה שנזדכך גופו כ"כ עד שהי' גופו יותר קדוש משרפים ואופנים, כמבואר במדרש, ושע"כ המן שהי' בזכות משה הי' לחם רוחני והיו טועמים בו כל הטעמים והי' נותן חיות אך אינו משביע, וזה שהתאוו למאכל גס שיהי' בו גם להשביע רעבונם. והנה באם עמדו ישראל בנסיונן והי' נכנע כל הסט"א ע"י הליכתם במדבר אז הי' גם גופם נזדכך מאד כמו שראוי לאוכלי המן שהוא מאכל מזוכך, לחם שמה"ש אוכלין, והיו באים לתיקון הגמור כמו אדה"ר קודם החטא... וממוצא הדברים נשמע שבאם לא היו ישראל מקלקלים מעשיהם במדבר והיו באים לתיקון הגמור כמו אדה"ר קודם החטא הי' גופם נמי נעשה ספירי, ובהכרח שגם א"י היתה מתעלה אז והיתה יוצאת מכלל ארץ חומרית לרוחנית כמו הג"ע... וזה שהתנבאו עתה דוקא משה מת כו' לעורר לבב בנ"י בתשובה בהודיעם מה שאבדו...

 

(כח) וַיַּעַן יְהוֹשֻׁעַ בִּן נוּן מְשָׁרֵת משֶׁה מִבְּחֻרָיו וַיֹּאמַר אֲדֹנִי משֶׁה כְּלָאֵם:

 

ספר ערבי נחל - פרשת נשא (המשך)

ולזאת וירץ הנער ויגד למשה אלדד ומידד מתנבאים במחנה שזהו סבת פטירתו. ועל זה אמר יהושע בן נון כלאם לשון בית הכלא, ר"ל שיסבב נשמתן אל תוכו כמו שכלולים בו נשמות כל ישראל, כדי שגם הם לא יוכלו לקבל הנבואה בלעדו, ואז לא יורידו הדיבור ההוא למטה.

 

ספר עבודת ישראל - פרשת שלח

דהנה למעלה בסוף פרשת בהעלותך בהיות אלדד ומידד מתנבאים במחנה, כתיב (במדבר יא, כח) ויען יהושע בן נון ויאמר אדוני משה כלאם, ואמרו בגמרא (סנהדרין יז.) שהיו מתנבאים משה מת יהושע מכניס את ישראל לארץ עי"ש. ועתה נחזי אנן, אם ח"ו היה יהושע מבעלי רוח גבוהה וממבקשי הכבוד לא היה כועס על כל פנים עליהם שהם היו מתנבאים על גדולתו ורוממות קרנו. אבל מדמצינו שאמר יהושע אדוני משה כלאם, מוכח שהיה ענוותן ובורח מן הכבוד כדרך הצדיק והיה אומר בלבו מוטב שיחיה משה רבינו לעולם להנהיג את ישראל ואנכי אהיה עבד למו:

 

ספר ערבי נחל - פרשת נשא

ויען יהושע כו' ויאמר אדוני משה כלאם פירשו המפרשים שנתקנא בסוברו שאין הם שואבין הנבואה ע"י משה רבינו ע"ה ככל הנביאים, אשר משה רבינו ע"ה הוא רבן ומשפיע עליהם הנבואה מכחו והם מתנבאים מעצמן. ובאמת טעות היה שאין הדבר כך אלא גם הם התנבאו מכחו, רק שלפי שהיו ראוים וזכאים יותר מכל העם לכן התנבאו בקביעות.

 

(כט) וַיֹּאמֶר לוֹ משֶׁה הַמְקַנֵּא אַתָּה לִי וּמִי יִתֵּן כָּל עַם יְהֹוָה נְבִיאִים כִּי יִתֵּן יְהֹוָה אֶת רוּחוֹ עֲלֵיהֶם:

 

ספר מי השילוח - פרשת בהעלותך

ויאמר משה המקנא אתה לי, לי הוא דבר שהוא ממני, כי אותה הנבואה הי' להם ממשה רבנו עליו השלום כמ"ש ויאצל מן הרוח אשר עליו ונתן על שבעים איש, ומי יתן והי' כל עם ה' כו' כי יתן ה' את רוחו עליהם, היינו אף כי יתן ה' מרוחו עליהם ולא יהי' מצדי, ג"כ לא הייתי מקנא להם:

 

ספר ערבי נחל - פרשת נשא (המשך)

אמנם משה רבינו ע"ה שהפקיר את עצמו תמיד בעד ישראל, אמר מי יתן והיה כל עם ה' נביאים כי יתן ה' את רוחו דייקא עליהם, אף שזהו סבת פטירתו, אינו מקפיד ע"ז וק"ל: 

כל אתר ואתר- פיתוח אתרי אינטרנט

PHP,דרופל וJS

טלפון:  
0525802579
מייל:  
[email protected]