נושאים

בהר - וספרת לך

 

 

ספירה של שבע שבתות שנים מובילה אל היובל. מסתבר כי היובל היא נקודת השורש של חיינו. רגע של חזרה בתשובה בהבנה העמוקה של המושג. הכל חוזר אל מקומו ואל שורשו. הקרקעות, למי שהן שייכות, והעבדים אל עצמם ואל חירותם.

 

ספר ויקרא פרק כה

(ח) וְסָפַרְתָּ לְךָ שֶׁבַע שַׁבְּתֹת שָׁנִים שֶׁבַע שָׁנִים שֶׁבַע פְּעָמִים וְהָיוּ לְךָ יְמֵי שֶׁבַע שַׁבְּתֹת הַשָּׁנִים תֵּשַׁע וְאַרְבָּעִים שָׁנָה:

 

ספר בת עין - פרשת בהר

וספרת לך שבע וגו' והיו לך ימי שבע וגו' אם בחקתי וגו'... ולהבין זה נקדים דהנה כתיב (תהלים קלג ג) כי שם צוה ה' את הברכה חיים עד העולם, וזה קאי על ירושלים עיר הקודש... ונקראת לבא דעלמא (ע' זח"ג רכא ע"ב) כמשל האדם שעיקר חיותו תלוי בדם הנפש שבלב ומשם יתחלק החיות לכל האברים, כך ירושלים עיר הקודש הוא לבא דעלמא, ושם הוא עיקר החיות ושפע טוב, שכל החיות הן חיות רוחני הן חיות גשמי הוא בא תחלה לירושלים עיר הקודש לבחינת לב ואח"כ מתחלק בפרט לכל העולם, הן בחינת קדושה הן בחינת גשמיות, וכן בעולמות העליונים וד"ל:

והוא נקרא יובל עלמא דחירות, בחי' י"ו ל"ב, ר"ל בחינת לב ובתוכו י"ו, שמרמז על שני הבחינות הנ"ל, כי יו"ד מורה על בחינת קדושה (זח"ב מב.), וא"ו מורה על המשכת חיים תתאה (כמאמר (ע' ת"ז ת' נ' פו ע"ב), יו"ד לגבי ה"א וא"ו לגבי ה"א), וכשיש בבחינת ירושלים ב' המשכות הנ"ל נקרא בחינת יובל ל"ב י"ו:

ובחינה זו ממשיכין בכל יום על ידי שמע ישראל יחודא עילאה וברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד יחודא תתאה, שהוא בחינת ירושלים, שהם מ"ט אתוון דיחודא כידוע (ת"ז הקדמה יד.). וזהו וספרת לך, ר"ל שתספור ועל ידי זה והיו לך ימי שבע וגו' תשע וארבעים שנה מרמז למ"ט אתוון דיחודא עילאה ותתאה ר"ל שכל הימים בכל יום ויום צריך האדם להמשיך מ"ט אתוון דיחודא בבחינת ירושלים, ונעשה בחינת יובל ל"ב י"ו, כי זהו עיקר עבודת האדם בכל יום ובכל שעה לבנות בחינת ירושלים כידוע (ע' זח"א קלד., ע' חסל"א מעין ראשון נהר כד, ע' ת"ז ת' ו' כב. ע"ב), שתהיה בחינת יובל:

 

שפת אמת ספר ויקרא - פרשת בהר - שנת תרמ"ד

ולאשר כי א"י לצאת לגמרי מהטבע היה המצוה ע"י וספרת לך שבע שבתות שנים. פי' ע"י הספירה נמשך כל המספר אל תכלית המכוון ונמשכו הו' שנים אחר השמיטה והז' שמיטות אחר היובל. ובכח זה יש הארה משמיטה ויובל לכל השנים וזה דרך התורה בכל מקום שיהיה אחיזה בהשורש להמשיך חיות מהשורש לכל ההתפשטות.

 

(ט) וְהַעֲבַרְתָּ שׁוֹפַר תְּרוּעָה בַּחֹדֶשׁ הַשְּׁבִעִי בֶּעָשׂוֹר לַחֹדֶשׁ בְּיוֹם הַכִּפֻּרִים תַּעֲבִירוּ שׁוֹפָר בְּכָל אַרְצְכֶם:

 

ספר ליקוטי הלכות – הלכות תפילת המנחה הלכה ז

וְזֶה בְּחִינַת שְׁמִטָּה וְיוֹבֵל שֶׁהֵם בֵּיתָא תַּתָּאָה וּבֵיתָא עִלָּאָה. שֶׁמִּתְּחִלָּה הִיא שְׁמִטָּה. וְאָז דַּיְקָא זוֹכִין לַיּוֹבֵל. כִּי לֹא אָבוֹא בְּעִיר וְכוּ'. (ואמר ליה רב נחמן לרבי יצחק מאי דכתיב בקרבך קדוש ולא אבוא בעיר משום דבקרבך קדוש לא אבוא בעיר אמר ליה הכי אמר רבי יוחנן אמר הקדוש ברוך הוא לא אבוא בירושלים של מעלה עד שאבוא לירושלים של מטה - תענית ה ע"א) וְאָז הַכֹּל הֶפְקֵר... וְעִקַּר קְדֻשַּׁת הַיּוֹבֵל הוּא בְּיוֹם - כִּפּוּר, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב בְּיוֹם הַכִּפּוּרִים תַּעֲבִירוּ שׁוֹפָר. שֶׁמִּשָּׁם בְּחִינַת הַשּׁוֹפָר שֶׁל רֹאשׁ הַשָּׁנָה שֶׁהוּא הַתְחָלַת הַתְּשׁוּבָה. שֶׁאָז צְרִיכִין בְּיוֹתֵר הַקִּבּוּץ הַקָּדוֹשׁ וְכוּ'. וְזֶה שֶׁאִיתָא בַּזֹּהַר הַקָּדוֹשׁ שֶׁשְּׁמִטָּה וְיוֹבֵל הֵם בְּרָזָא דְּה'. הַיְנוּ בְּחִינַת ה' הַנִּזְכָּר לְעֵיל שֶׁהִיא בְּחִינַת מִי עִם זֹאת עוֹלָה. וְעַיֵּן שָׁם בַּזֹּהַר הַקָּדוֹשׁ בְּעִנְיַן לֵאָה וְרָחֵל וְכוּ':

 

ספר שם משמואל פרשת אמור - לברית מילה

ועם זה יובן ענין שמיטין ויובלות, דהנה במד"ר (שמות פ' מ"ח) המוציא במספר צבאם לכולם בשם יקרא וכתוב אחד אומר לכולם שמות יקרא כיצד יתקיימו שני כתובין אלו, אלא כשהקב"ה מבקש לקרותם כאחד הוא קורא לכולם שם אחד וכשהוא קורא לכל אחד ואחד בשמו הוא קורא אותו מיכאל גבריאל לכך נאמר לכולם שמות יקרא... ופירש כ"ק אבי אדומו"ר זצללה"ה דהיינו שהם נרצים מצד הכלל וזהו שמבקש לקרותם כאחד וקורא לכולם שם אחד, וכשהם נרצים מצד הפרט קורא לכל אחד ואחד בשמו, עכ"ד. ומובן שיש לכל אדם להשגיח על עצמו שיהי' נכלל בתוך הכלל, היינו שעכ"פ יהי' כלל ישראל קולטו... וכמ"ש (מל"ב ד') בתוך עמי אנכי יושבת כבזוה"ק (ח"ב מ"ד ע"ב), ואז נקרא שנרצה מצד הכלל אף שעדיין אינו נרצה מצד הפרט. וכבר אמרנו שזהו נמי ענין שמיטין ויובלות. דבזוה"ק דשמיטין הן בכנס"י, והיינו שאדם מפקיר שדהו וכרמו שהיו אז כל מחיתם, והתשוקה של אדם כרוך ולהוט אחריהם, והאדם מפקיר התשוקה שלו אז בא לעומתו לתשוקה למה שראוי ונברא בשבילו, ובזה נעשה נרצה מצד הכלל וכנס"י קולטתו. אך יובל הוא מצד כל פרט ופרט כמ"ש (ויקרא כ"ה י') ושבתם איש אל אחוזתו ואיש אל משפחתו תשובו, ובזוה"ק (ח"ג ק"ח: ברע"מ) לאתר דנשמתי' אחיזא מתמן, והוא הריצוי מצד הפרט. וכאשר נסתכל בכתוב נראה מפורש שבמצות השמיטה נאמר בלשון יחיד ובזוה"ק דכל היכא דכתיב לשון יחיד מורה על התאחדות הכלל, אבל ביובל כתיב בלשון רבים שמורה על כל פרט ופרט חוץ מן הכתוב הראשון והעברת שופר וגו' שנאמר בלשון יחיד להורות שא"א לבוא ליובל היינו להיות נרצה מצד הפרט כי אם להתאחד מקודם בכלל, וע"כ התחיל בלשון יחיד וכל הפרשה מדברת בלשון רבים:

 

 (י) וְקִדַּשְׁתֶּם אֵת שְׁנַת הַחֲמִשִּׁים שָׁנָה וּקְרָאתֶם דְּרוֹר בָּאָרֶץ לְכָל ישְׁבֶיהָ יוֹבֵל הִוא תִּהְיֶה לָכֶם וְשַׁבְתֶּם אִישׁ אֶל אֲחֻזָּתוֹ וְאִישׁ אֶל מִשְׁפַּחְתּוֹ תָּשֻׁבוּ:

 

ספר תפארת שלמה על התורה – פרשת בהר

וקדשתם את שנת החמשים שנה. יש לרמז בזה ע"ד המובא בספרים כי ז' שמיטות הוי עלמא בסוד נ' אלף דרי"ן ע"ש. והנה אח"כ יהי' היובל הגדול שהוא נקרא עוה"ב והוא היו' שכולו שבת ומנוחה לע"ל. האמנם כי כל עניני עבודתינו בזמה"ז הוא כדי להכין ולהגיע ליום שכולו שבת הזה. כמו ששת ימי החול המכינים לשבת כמו שבזמה"ז מחד משבא לשבתך כן שית אלפי שני הם ששת הימים מכינים לשבת הע"ל. והענין הוא ע"פ העבדות של עתה יהי' אז לכל או"א מעלה יתירה ונשאה להתעלות בעבודתו בבחי' נשמה לבדה ולהתענג באור ה' בבחי' א"ס ואין תכלית אשר אין לשער ואין להגיד והענג הנפלא הזה הוא התכלית מתן שכר של הצדיקים לע"ל... אך אנו מבקשים מהשי"ת להופיע עלינו גם עתה מהאור שכולו שבת ההוא כמ"ש (בברכת המזון) הרחמן הוא ינחילנו ליום שכולו שבת ר"ל ינחילנו עתה ליום שכולו שבת הע"ל אבל לע"ע הוא הכל הכנה ליום הגדול והקדוש ההוא שהוא יובל הגדול אשר תשובו איש אל אחוזתו בעליונים. וז"פ וקדשתם את שנת החמשים שנה. פי' וקדשתם הוא לשון הכנה והזמנה ר"ל תכינו עצמיכם במעשיכם הטובים לשנת החמשים שנה הוא היובל הגדול אשר תשובו איש אל אחוזתו... וזה שרמזו חכז"ל (ר"ה ט:א) שנת חמשים עולה לכאן ולכאן ע"ד שאמרו ז"ל מקרא נדרש לפניו ולאחריו כי שנת החמשים הזאת שאנו מצפי' עלי' היא נתקדשת ע"י מעשינו הטובים שלפני' ואנו מבקשים להמשיך מקדושתה אל העת הזאת וזה שנת החמשים עולה לפני ולאחרי' מקדושתה כמו בקדושת שבת בזמה"ז שמשפיע מקדושתה לימי החול לפניו ולאחריו כידוע

 

ספר אגרא דכלה דף רלט ע"ב

יובל היא תהיה לכם (ויקרא כה י). הנה תהיה לכם אין לו ביאור. ויש לפרש לכ"ם לצרכיכם ולהנאתכם, והכוונה השראת יובל העליון בינה תשובה עילאה, יהיה לכם אז בשנה הלזו, ועל ידי כך ושבתם איש אל אחוזתו, אל אחוזה שלו מקום שאחוז בו במקום הקודש, כי כל המדות חוזרים לשרשם ויתהווה כבריה חדשה.

 

שפת אמת ספר ויקרא - פרשת בהר - שנת תרמ"ט

ויובל המשיכו בנ"י הארה מעין עולם הבא דכתיב וקראתם דרור בארץ לכל יושביה. כמ"ש כל ישראל יש להם חלק לעוה"ב. והענין כי יש לכל איש ישראל חלק בתורה אך ע"י הסתר מחטאים שנתלכלך הוא נסתר בעוה"ז. ובעוה"ב כשנעשין בני חורין מאלה השיעבודים יש להם חלק. וכמו כן ביובל שנמשך הארה מקבלת התורה ע"י השופר כדכתיב וקראתם דרור כמו מקרא קודש שנמשך הקדושה מלמעלה. וז"ש בארץ שנתגלה בעוה"ז שורש העליון ונעשו בני חורין בכח התורה כדאיתא אין לך בן חורין אלא מי שעוסק בתורה:

 

ספר אור המאיר - פרשת בהר

דאיתא בזוהר (ח"ב קכח, א) שהאדם צריך לקנות בעצמו השראת השכינה באגר שלים, ואזי ממשיך עליו השראות הקדושה, שישכן הבורא ב"ה במלא קומתו, ונעשה משכן אל השכינה, ולא יתכן לו כזה כי אם באופן המבואר, להיות לו הכרה חזקה ונאמנה את אל רוחו, לשים מגמתו והתאמצו יומם ולילה... להחזיר בחינת התחלקות לאחדות אמיתי, אמנם לעתיד שתתרבה ההשגה, וידעו מגדולים ועד קטנים אחדותו ויחודתו מרום המעלות עד מדריגה התחתונה, ואפילו שמות וכינוים הנראים עתה כמו התחלקות, הכל לאפיסת ההשגה והכרתינו החלשה, ולעתיד תחזור הכל אחדותם:

ועיין למעלה בפרשיות הקודמת שם רמז פירוש הכתוב (בראשית כט, כה) ויהי בבוקר והנה היא לאה, ותוכן הדברים, עתה בזמן הזה להיות נבערים מדעת קונם להשיג במושכלות, נראה התחלקות בין עולם הבינה כינוי בשם לאה עלמא דאתכסיא, ובין עולם מדות המלכות כינוי בשם רחל... וכל זה למיעוט השגה, לא כן לעת בוקר בזמן הגאולה, יבינו... הכל מה שאנו מכנים עתה בחינת רחל עלמא דאתגליא, היא לאה עלמא דאתכסיא, ואין ביניהם שום פירוד והתחלקות כלל, המה אחדין דלא מתפרשין:

מול זה בא הרמז בתורה ואם לא מצאה ידו וגו', והיה ממכרו של הקב"ה היא השכינה, במי תמצא אותה להיות משכן אליה, מורה הכתוב באצבע ביד הקונה, כלומר במי שקונה אותה באגר שלים כמדובר, שמוסר את עצמו בכל לבבו ובכל מאודו לדרוש אחדותו ויחודו יתברך, להעלות התפשטות איברי השכינה מכללות הנבראים למקומה הרמה, לדעת ולהבין דלית אתר פנוי מניה, וכזה תמשוך עד שנת היובל הרומז לגאולה אמיתית, וקראתם דרור בארץ עד אותו הזמן צריך אימוץ והשתדלות רב לקנות השכינה באגר שלים כנזכר, אבל לעתיד לעת הגאולה נאמר ויצא ביובל ושב לאחוזתו, אז תהיה עליות העולמות, וכל בחינה הנראה עתה התחלקות, תחזור לאחדותם ומקורם, ומגדולים ועד קטנים גדול שמו יתברך להשיג אחדותו ויחודו.

 

(יא) יוֹבֵל הִוא שְׁנַת הַחֲמִשִּׁים שָׁנָה תִּהְיֶה לָכֶם לֹא תִזְרָעוּ וְלֹא תִקְצְרוּ אֶת סְפִיחֶיהָ וְלֹא תִבְצְרוּ אֶת נְזִרֶיהָ:

 

ספר אגרא דכלה דף רלט ע"ב

ואמר עוד יובל היא שנת החמשים (ויקרא כה יא). ר"ל להיות יובל שנת החמשים, על כן הוא הרמז לשער הנ' דבינה שהיא שורש הכל, על כן לא תזרעו וכו', כי הוא דמיון עולם הבא שאין בו לא אכילה וכו' (ברכות י"ז ע"א) והכל שלא בטבע העולם.

 

(יב) כִּי יוֹבֵל הִוא קֹדֶשׁ תִּהְיֶה לָכֶם מִן הַשָּׂדֶה תֹּאכְלוּ אֶת תְּבוּאָתָהּ:

 

ספר אגרא דכלה דף רלט ע"ב

ושמא תאמר מהיכן יהיה לאדם חיות שלא בטבע העולם, אמר בטעם כי יובל (בינ"ה) הוא, (על כן) קודש (חכמה, כמד"א (תהלים כ ג) ישלח עזרך מקדש) תהיה לכם, (כי הם תרין ריעין דלא מתפרשין והחכמה תחיה בעליה (קהלת ז יב), ושמא תאמר אם כן גם כן לא נאכל ולא נשתה בשנה הזו, לזה גמר אומר עם כל זה להיותכם בגוף עדיין בעולם הזה, אי אפשר לכם לקבל השפעת החכמה הזאת בזולת התלבשות בטבע, על כן) מן השדה תאכלו את תבואתה (היינו תבואת החכמה, וגם כן מן השד"ה חקל תפוחין, כי אבא יסד ברתא (זוהר ח"ג רנ"ו ע"ב), וד' בחכמה יסד ארץ (משלי ג יט).

 

(יג) בִּשְׁנַת הַיּוֹבֵל הַזֹּאת תָּשֻׁבוּ אִישׁ אֶל אֲחֻזָּתוֹ:

 

ספר מי השילוח – פרשת בהר

וספרת לך שבע שבתות שנים שבע שנים כו' והעברת שופר תרועה כו' ושבתם איש אל אחוזתו כו' בשנת היובל תשובו איש אל אחוזתו, ענין שמיטה ויובל הוא נגד המדות הנזכרות במס' אבות שלי שלך, שלך שלך, שמיטה היא נגד מדות שלי שלך, היינו אף כי הארץ נתן לבני אדם שיש לאדם קנין בארץ שיוכל להוציא לו ממנה כל הטובות שבעולם כי כל מיני טובות שבעולם נכללים בארץ כמ"ש הכל הי' מהעפר, ובשביעית יתן הארץ להש"י, כי הוא שובת ממלאכה ומעבודת הארץ של רשות ע"פי רצון ה' וישמור פקודותיו וזה יקרא שלי שלך היינו שהאדם מקנה להש"י כל קנינו בארץ, ויובל הוא נגד מדות שלך שלך שמצות יובל הוא שישיב איש אל אחוזתו, ואיש אל משפחתו כי באמת אלקים עשה את האדם ישר בארץ וחלק נחלה לכל אחד ואחד כפי מעלתו השייך לו בשורשו וכן הציב איש על דגלו ואמר עליהם עבדי הם, אך מחמת שהם בקשו חשבונות רבים עד שזה יזכה לעלות ולהרחיב את גבולו ולקנות חבירו לעבוד בו וזה ירד ולמכור מאחזתו עד שמוכר עצמו, אך ביען כי דבר ה' יקום לעד ולא ישתנה ח"ו ע"י מעשה בני אדם אכן כל משפטי ה' שיעברו על האדם לא יגיעו לעומק שורשו, כי ברא הש"י עת לכל דבר שישיב לאחזתו, ואת שנת היובל ברא בכדי שאז ישיב כל איש אל מקומו ואחזתו השייך לו מאת ה' כמו שנאמר שנת היובל קודש יהי' לכם, היינו שבשנת היובל יתגלה אור קדושת הש"י לעין כל ע"י העברת שופר ביו"הכ עד שיוכר שמה שיש לו מאחזת אבותיו ע"י נתינת הש"י זה ישאר לו וזה שבא לידו ע"י פעולת אדם אף שהי' קנינו עד עתה והי' ברשותו עכ"ז לפי שאינו שלו בשורש יוכרח להחזירו למקומו השייך, וזה הוא הארת הש"י בשנת היובל שיוכר לכל אדם מקום השייך לכל דבר ולזה ההכרה והבנה יבואו אחרי שיקיימו מצות שמיטה היינו שימסרו כל להש"י עי"ז יבואו למדות שלך שלך היינו שיכירו כל דבריהם לאיזה מקום הוא שייך בשורש, כמאמר המדרש הכל בחזקת סומים עד שיאיר הקב"ה עיניהם, היינו אף כי לעין אנושי יתראה כי העבד שייך לרבו והשדה למי שקנה אותה. אך מי שהקב"ה מאיר לו ומפקח עיניו יראה שכל מעשה בני האדם לא יפעלו לשנות מעומק רצון הש"י אף כחוט השערה וביובל יתגלה האור הזה, וזהו מדות שלך שלך והוא גדולה ממדות שלי שלך, וע"י שמיטה ויובל יראה האדם אשר השיג טובה שלא ע"פי רצון הש"י רק ע"י השתדלותיו עשה עושר, זה אינו שלו אף שהוא ברשותו, ולכן להסדרה הזאת נמצא אזהרה על גזל ואונאה ורבית היינו שלעתיד יוכר שכל מה שבא לאדם דרך ענינים כאלה אינו שלו, רק אולי יהי' בלב האדם לאמור אם כן הוא שלא ישאר שלו רק מה שחלק לו הש"י בשורשו א"כ הלא כל השתדלותו בחנם לאסוף הון ולקנות קנינים ולהרחיב גבולו מאחר שלא ישאר שלו רק מה שחלק לו הש"י, ע"ז אמר שה"עה יקר מחכמה ומכבוד סכלות מעט פי' אמת כי ע"י החכמה שיבין האדם שלא ישאר לו מכל השתדלותו עי"ז ימנע מהשתדלות בעו"הז, אך סכלות מעט שמצוי בו שגרם לו להשתדל ולאסוף קנין אף שמבין בחכמה כי אינו רק לפי שעה עכ"ז יוכל לזכות ע"י השתדלותיו אף כי יבא העת לשוב אל אחזתו, ולהחזיר כל דבר למקומו, אעפ"כ ירויח שלא יחזיר לחבירו רק מדות גבולו אבל המיצר והגבול שחלק הש"י להכיר בין חלק אדם לחלק חבירו, זה יהי' נוסף על גבולו מאחר שבתחילה הרחיב גבולו לתוך של חבירו והשתדל בעו"הז ישאר לו הגנה מועטת גם מחלק חבירו אף שיחזירה, וזהו כל עסק השתדלות בעו"הז שהאדם משתדל, וישאר לו זאת ההכרה לעולמי עד:

 

כל אתר ואתר- פיתוח אתרי אינטרנט

PHP,דרופל וJS

טלפון:  
0525802579
מייל:  
any.site.n.site@gmail.com