נושאים

בין בטחון להשתדלות

בין בטחון להשתדלות

 

המספיק לעובדי השם, פרק ח

ומצב בני האדם בענין הבטחון בה' יתעלה... מתחלק לשלשה חלקים... החלק הראשון... הוא בטחון הנביאים הקרובים אל השכינה ותלמידיהם מן החסידים הישרים והוא התערטלות מכל האמצעים הרגילים והנטיה לסמוך על הניסים הסותרים את חוקות הטבע ועל הנפלאות הדומות להם כזה היה בטחונו של יהונתן בעברו אל חיל מצב הפלשתים... וכזה היה בטחונו של דוד בגשתו להלחם עם גלית הפלשתי בקלע ובחלוקי אבנים... וכזה היה בטחונו של אליה בענין פרנסתו שסמך על שיביאו לו העורבים... ובטחון יש ושלם אשר כזה יכול להגרם על ידי רוח הקודש כבטחון יהונתן ודוד הנזכרים או על ידי הבטחת ה' יתעלה לנביאו בדרך ההתגלות כבטחון אליהו על פרנסת מידי שמים... ומדרגה עליונה זו בענין הבטחון יקרת המציאות היא לא כל הנביאים יכולים לצפות להשגתה...

ובכן אלה שהיתה עליהם תמיד השגחת ה' ובתוכם עבדיו ונביאיו, והוא עושה להם ניסים חייבים שיהיה בטחונם בה' יתעלה שלם ומוגמר וירידה ממנו נחשבת לחטא. ומאידך גיסא מי שמעז פנים וסומך על בטחון כזה למרות חוסר הכשרתו ופחיתות סגולותיו, הריהו מבקש מה שאיננו ראוי לו ובמקום להשיג את קרבת ה' יתעלה יסתיר ה' פניו ממנו. וזהו שאמרו חז"ל "לא כל הרוצה ליטול את השם יטול"... והגדיר הכתוב מעשה זה כחוצפה ועזות פנים "ותזידו ותעלו ההרה"...

והחלק השני הוא הפוכו של החלק הראשון: בטחונם של הכופרים והנלווים עליהם באמצעים הקרובים, החיצוניים והרגילים, בעוד אשר בפנימיותם אינם בוטחים בה' יתעלה כגון מי שבוטח בענין פרנסתו רק על מאמציו ובשעת מחלתו רק ברופאו וברפואותיו

ואשר לסוג השלישי, הריהו הבטחון המוטל על כל שומרי התורה והוא שיהא נטוע באמונתו של אדם וברור בלבו שהעילות הטבעיות והאמצעים הרגילים מסורים בידי השגחה אלקית פרטית לגבי כל אחד ואחד, לכל זמן ולכל מצב. וברצותו יתעלה הולכות העילות בדרכן הטבעית שהתוותה להן מראש, וברצותו סוטות הן מדרכן הרגילה וחורגות מתוך טבען... לאור הדברים האלה חייב אפוא שומר הדת בשעה שהוא מקדיש את חילו לגורמים טבעיים ודברים רגילים כדי להפיק מהם תועלת ולהרחיק את הזקם, שיהא בטחונו על ה' יתעלה ויהא לבו תלוי בו בהפקת התועלת שהוא מקווה לה והרחקת ההזק שהוא נשמר מפניו לפני שיקדיש להם את חילו... ואז לא יהיה להוט יותר מדי אחר התועלת ולא יקדיש לה את כל מעיניו... ועכשיו שמע נא פרוש מאמר דוד... באמרו "אם ה' לא יבנה בית שוא עמלו בוניו בו אם ה' לא ישמור עיר שוא שקד שומר. שוא לכם משכימי קום מאחרי שבת אוכלי לחם העצבים כן יתן לידידו שנא" ופרושו לפי משמעותו – הוי הנדחקים להשגת משאלותיכם הגשמיות וקמים באשמורת הלילה להשכים לעסקיכם ולעבודתכם ומאחרים בערב לשוב לבתיכם ואחר כך אוכלים את לחמכם בעצבון וביגיעה ובדאגה. לשוא כל שקידתכם אם לא יצטרף אליה סעד משמים! ולו הייתם מאלה האהובים עליו תעלה, בזכות בטחונכם בו היתה מספקת לכם יגיעה מועטת ויכלתם לישון בשלווה, כי אמת נכון הדבר שה' יתעלה מספק לאהובים עליו את כל צרכיהם ולמעלה מזה בלא יגיעה וטורח...

ואין כוונת הפסוקים המעוררים אל הבטחון כגון הפסוק "השלך על ה' יהבך והוא יכלכלך" וכיוצא בזה... כי מפני בטחונו רשאי שומר התורה לישב בחיבוק ידים ללא מאמץ להשגת פרנסתו, ולחכות שמזונותיו יבואו לו מן השמים... כי זוהי מדרגה שלא כל אחד יכול להשיגה... השמר פן יתחלף לך בין העצל הראוי לגנאי ובין בעל הבטחון הראוי לשבח, כי שלמה מגנה תכלית גינוי את העצל הבטל ומשבח בכל לשון שלל שבח את החרוץ העובד למחיתו... ואמר עוד "עובד אדמתו ישבע לחם ומרדף ריקים ישבע ריש". וב"עובד אדמתו" הכוונה למי שעוסק למחיתו בחרישה וזריעה וכדומה. וב"מרדף ריקים" לרודף אחר אלה שדעותיהם ריקניות ומדמים בנפשם כי אף שאינם כדאיים שיעשה להם נס ראוי בטחונם לשבח בצורף אל בטלתם. אך זהו חסרון דעת המביא לידי עניות גדולה.

ומה שמעוררים עליו הוא שיעבוד האדם למחיתו באמצעים רגילים בלי הפרזה והתמכרות יתרה ויכיר בפנימיותו בעקרון התורה לגבי הבטחון, ויקדיש את רוב עתותיו לעיסוק בתורה ולקיום מצוותיה... השמר אפוא לבל תשקע ראשך ורובך בסיבות ובעבודת הפרנסה, פן תהיה כאותם הרשעים או הכופרים שאינם בוטחים בה' יתעלה אלא באמצעים ובגומרים חיצוניים ומתעלמים ממי שהוא מסבב הסיבות ומפעילן... ראה את הבטחון בה' יתעלה כמחייב אותך לסמוך עליו תוך כדי עיסוק באומנות רגילה, והצטמצם במלאכה פשוטה שאיננה טורדת אותך מעבודתו יתעלה ורק כדי חייך. אזי תהיה בעל בטחון אמיתי ואחר כך תעלה למעלה מזה עד שה' יתעלה בחסדו אם כך יעלה רצון מלפניו ברוב חסדו ועזרתו ישחררך מן היגיעה למחיתך כמו שאמר הנביא "ברוך הגבר אשר יבטח בה' והיה ה' מבטחו".

 

 

רבינו בחיי על במדבר הקדמה לפרשת שלח

סוס מוכן ליום מלחמה ולה' התשועה:

שלמה המלך ע"ה יזהיר כל אדם בכתוב הזה (משלי כא) שיעשה כל דבר שיצטרך לעשות ובדרך הטבע כל מה שבכחו, ושימסור השאר בידי שמים, כי הנס אינו חל אלא בחסרון הטבע, ועיקר יצירת האדם בנוי על מדת הטבע, ועל כן יצטרך שיעשה האדם פעולות וענינים שיהיו הכנות להשיג בהן חפצו ולעמוד על משאלות לבו, כמי שרוצה ללכת למלחמה על אויביו שראוי לו שיכין כלי זיין וסוסים ומרכבות ליום מלחמה, שאם אינו מכין ויסמוך על הנס ימסר ביד אויביו, או כמי שיש לו חולה שהוא ראוי לתקן לו מסעדים וסמים למאכלו, ומאכילו המאכלים המועילים ולמנוע ממנו המאכלים המזיקים, ואחר שעשה לו כל יכלתו והשתדל בכל כחו ועשה בדרך הטבע כל הכנותיו אין ראוי לו לבטוח שיגיע אל רצונו רק בשם יתעלה לא בהכנות האלה, כי יש אדם שיאבד במלחמה עם כל ההכנות ויש שינצל מבלעדיהן,

 

ספר מאור עינים - פרשת ואתחנן

כי באמת שפעת הפרנסה הוא לפי גודל הבטחון בו יתברך והפשטת בטחונו מסיבות חיצוניות ששם הוא התלבשות שפע פרנסתו דרך משל אם הוא עוסק במו"מ עם כמה עסקים שונים וכל פעם משים בטחונו על העסק ההוא החיצוני שהוא רק לבוש לשפע העליון היורד מלמעלה ולא עיקר והוא מחמת שאין לו דעת אינו בוטח רק על הסיבה אזי מביא ההשפעה לבחינת צמצום שמצמצם השפע בהסיבה במחשבתו שחושב הוא העיקר ולכך נמשך לו על ידי צמצומים דרך העולמות... ונתעורר על זה דינים וצמצומים

אבל מי שזוכה לדעת השלם ולאמונה גמורה שהוא בחי' הבטחון שעיקר השפע הוא על ידי בעל הרצון והסיבה ההיא שעוסק בה שממנו יסובב לו פרנסתו אינו רק כלי ריקן המקבל למה שנותנים לתוכו שהוא על ידי שהאדם הוא מלובש בחומר גשמי מוכרח לקבל גם כן חיותו דרך מלבוש גשמי אבל לא שהסיבה העיקר או שאפשר להתחכם בהסיבה לעשותה בדרך שירבה או יומעט השכר ההוא מבלעדי רצון בעל הרצון הבורא ב"ה ואם עושה כך אזי הפשיט הדבר מגשמיות ומקרבה תמיד למקורה לבעל הרצון ששם אין צימצום ודינים ונעשה כך באמת שאינו מקבל פרנסתו דרך השתלשלות וצמצומים כי אם מיד בעל הרצון עצמו בהופיעו עליו רצון חסדו ורחמיו הגמורים שזהו כוונת הפסוק (תהלים קמ"ה, ט"ז) פותח את ידך ומשביע לכל חי רצון חי דייקא שהוא במדריגת צדיק הנקרא חי שיש בו בטחון הגדול על בעל הרצון לבדו לו משביע רצון דייקא המופשט ומורק מצימצומים שלא בירידת עולמות רק מידו לבד... ולכך כפי שיעור התפשטות הבטחון מן הסבות והתקרבותו אל בעל הרצון נמשך להן כך השפע בהתפשטות מן הסבות כי אם אין הבטחון חזק כל כך צריך הוא עכ"פ לקבל דרך איזה סבה והתלבשות עב כשיעור בטחונו ואם בטחונו דק במעלה גם הסבה הוא בדקות בלי עמל וטורח כל כך...

אבל אותן שמשתפין בטחונם אפילו שבוטחים בו יתברך וגם בסבה ההיא שאפשר להם ליזון מן הסבה שחושב ומדמה כי בהעדר הסבה יהא נעדר מפרנסתו וחושב תמיד בדבר שיש לו גבול וצמצום כי כל דבר גשמי יש לו גבול וצמצום והוא משים בטחונו על דבר המוגבל ההוא לכן נעשה כן למעלה שההשפעה צריכה להיות מוגבלת ומצומצת על ידי ירידתם דרך עולמות מסבה לסבה עד הגעתה לאותה הסבה הגשמית מאוד וע"כ יש קטרוגים תמיד בכל עת ירידתה ועל כן צריך הוא לקבל על ידי סבה גשמיות כפי שיעור גשמיות בטחונו ולכך גם כן יוכל לתקן על ידי תפלתו באותיות את השפע המתעכב בהעולמות שהן אותיות כאמור לעיל והבן:

 ולכך גם הפשוט הוא אמת שאין הברכה מצויה אלא בדבר הסמוי מן העין ולא בדבר שהעין שולטת בו ולא בדבר המדוד והמנוי כי כיון שיש לו דבר הסבה שמשם פרנסתו גלוי לעין אזי בודאי נתקטן הבטחון הגדול שהוא רק בבעל הרצון כי בודאי שהוא בוטח בעת ההיא על מה שיש לו אזי מוכן ונראה לכל ונמצא שהוא מגביל הבטחון בדבר שיש לו גבול וצמצום ואינו מצוי פירוש אינו בנמצא שהיא תמיד כך שיהא ברכה שורה עליו עבור הדינים והקטרוגים כאמור כי אם יהא נמצא שיהא מכל מקום ברכה הוא מעט מן המעט ואינו מצוי כי אם לפרקים. וזהו לשון הש"ס אין הברכה מצויה וכו' פי' אף אם יזדמן לפעמים מכל מקום אינו מצוי על הרוב וכן בדבר המדוד עבור כי יודע סכום המדה או המנין אזי נגבל בטחון שלו בצמצום גדול מאוד לא על פחות ולא על יותר כי אם לפי שיעור שמנה או מדד ונתעורר יותר צמצום ודינים מאשר מדודם כי אף שמתחלה היה גם כן בטחונו בצמצום קודם שמדד ושמנה עבור שבטח על מה שראה שבעינו אף קודם המדידה מכל מקום לא היה הצמצום גדול כל כך לפי שלא נודע לו עדיין הקצבה בצמצום גדול כהיום שיודע בצמצום ובשוה ובוטח על זה המנין והבן ועל כן יותר היה הברכה מצויה קודם המדידה מעכשיו עבור שלא היה בטחונו מוגבל בצמצום השוה כמו עתה אחר המדידה שכל מדידה היא בחי' צמצום:

כל אתר ואתר- פיתוח אתרי אינטרנט

PHP,דרופל וJS

טלפון:  
0525802579
מייל:  
any.site.n.site@gmail.com