נושאים

בלק תשעג - לקראת נחשים

לקראת נחשים

 

הניחוש מופיע בסיפור בלעם פעמיים:

כִּי לֹא נַחַשׁ בְּיַעֲקֹב וְלֹא קֶסֶם בְּיִשְׂרָאֵל כָּעֵת יֵאָמֵר לְיַעֲקֹב וּלְיִשְׂרָאֵל מַה פָּעַל אֵל (במדבר, כג פס' כג)

וַיַּרְא בִּלְעָם כִּי טוֹב בְּעֵינֵי יְהֹוָה לְבָרֵךְ אֶת יִשְׂרָאֵל וְלֹא הָלַךְ כְּפַעַם בְּפַעַם לִקְרַאת נְחָשִׁים וַיָּשֶׁת אֶל הַמִּדְבָּר פָּנָיו (במדבר, כד פס' א)

מהי משמעות אותו הניחוש שבלעם סובב סביבו? ומהו הקשר בין ניחוש זה לניחוש שאסרתו תורה בציווי:

לֹא תֹאכְלוּ עַל הַדָּם לֹא תְנַחֲשׁוּ וְלֹא תְעוֹנֵנוּ (ויקרא, יט פס' כו)

ואמרו בגמרא:

תנו רבנן לא תנחשו ולא תעוננו כגון אלו המנחשים בחולדה בעופות ובדג (סנהדרין, סו ע"א)

ופירש רש"י על הפסוק:

לא תנחשו - (סנהדרין סו) כגון אלו המנחשין בחולדה ובעופות פתו נפלה מפיו צבי הפסיקו בדרך.

לא תעוננו - לשון עונות ושעות שאומר יום פלוני יפה להתחיל מלאכה שעה פלונית קשה לצאת.  (רש"י, ויקרא יט פס' כו)

בגמרא קשרו בין שני סוגי הניחוש הללו:

תני אהבה בריה דרבי זירא כל אדם שאינו מנחש מכניסין אותו במחיצה שאפילו מלאכי השרת אין יכולין ליכנס בתוכה שנאמר כי לא נחש ביעקב ולא קסם בישראל וגו' (נדרים, לב ע"א)

הפסוק שבו הגמרא משתמשת כדי לומר את הדרשה על שבחו של מי שאינו מנחש, הוא הפסוק מתוך דברי נבואתו של בלעם שהזכרנו בפתיחת הדברים. השאלה היא מהו עומק החיבור בין שני הדברים. אפשר ונוכל להיעזר בדברי הר"ן על הסוגיה בנדרים שכתב:

ונראה בעיני דהכי נמי מדה כנגד מדה שמתוך שאינו הולך לקראת נחשים לידע העתידות אלא בוטח בהקב"ה משום הכי הקב"ה מגלה לו רזי עולם שאינם גלויים למלאכי השרת (ר"ן, שם)

יש בו בניחוש את הדחף העמוק של בני האדם לדעת את העתידות. לשם מה צריכים בני האדם לדעת את העתידות, ומדוע צפן בורא עולם את העתיד מבני האדם? התשובה נעוצה אולי בצורך של בני האדם להרגיש שיש להם שליטה על מה שקורה. שום דבר אינו קורה מחוץ לשליטה ואם משהו עלול להתחולל האדם רוצה לדעת על כך כדי להכין כבר את התכנית להתגונן בפני אותה הרעה הבאה עליו. מילת הקוד היא 'שליטה', או 'שלטון'. הכל בידיים של האדם.

מסתבר שזהו העומק הצפון בדברי הר"ן. האדם שאינו מזדקק לניחוש על מנת לדעת את העתידות הוא אדם המפקיד את גורלו בידי בורא עולם, וכדברי הר"ן הוא "בוטח בהקב"ה". הבטחון אין משמעו שאני בטוח שהכל יהיה בסדר. בטחון משמעו שאני מפקיד את גורלי בידי בורא עולם ולא מנסה להתחכם ולדעת את מה שאיני צריך ויכול לדעת. זוהי הנקודה שבגללה התורה מתנגדת כל כך לידיעת העתידות. יש כאן הכנסה של האדם לפרופורציות אודות היכולת שלו לשלוט במצב.

כאן שבים אנו אל הפרשה שלנו ואל סיפור בלעם. בלעם אוהב את הניחוש. בלעם אוהב את ידיעת העתיד. בלעם מעונין לקחת את גורלו בידיו שלו. הוא אינו בביטול כלפי העתיד אלא מעונין לשלוט באותו עתיד. בהתנהגותו של בלעם אנו מוצאים ניסיון אנושי למתוח את גבולות הבחירה עד הקצה האפשרי. הוא מנסה לעשות את מה שבורא עולם אוסר עליו לעשות אבל הוא בכל זאת מנסה שוב ושוב. הוא רוצה להיות הקובע. הוא רוצה לשלוט ולא להיות מוכתב.

אחת הדוגמאות החזקות למשמעות של ידיעת העתיד והשלכתה של ידיעה זו על התנהגות האדם, היא סיפורו של חזקיה:

בימים ההם חלה חזקיהו למות ויבא אליו ישעיהו בן אמוץ הנביא ויאמר אליו כה אמר ה' (צבאות) צו לביתך כי מת אתה ולא תחיה וגו' מאי כי מת אתה ולא תחיה מת אתה בעולם הזה ולא תחיה לעולם הבא אמר ליה מאי כולי האי אמר ליה משום דלא עסקת בפריה ורביה אמר ליה משום דחזאי לי ברוח הקדש דנפקי מינאי בנין דלא מעלו אמר ליה בהדי כבשי דרחמנא למה לך מאי דמפקדת איבעי לך למעבד ומה דניחא קמיה קודשא בריך הוא לעביד (ברכות, י ע"א)

חזקיה רואה משהו ברוח הקודש. מה שהוא רואה לא מוצא חן בעיניו. כיון שכך, ומתוך רצון לשלוט בגורלו ובגורל זרעו, הוא איננו עוסק בפריה ורביה. ההמנעות הזו מאפשרת לו לשלוט במצבו ולא להגיע לאותה נקודה שממנה הוא כל כך חושש. הנה כי כן כאן מתבטא הצורך של האדם לשלוט.

ומהי תשובתו של ישעיהו? "מאי דמפקדת איבעי לך למעבד ומה דניחא קמיה קודש אבריך הוא לעביד". גם העתיד נחשף בפני האדם, עליו להמשיך ולנהוג כפי שהוא מצווה ולא לנסות  ולהתחכם ולשלוט במצבו על ידי ידיעת העתיד.

יתכן שזה עומק דברי הר"ן האומר שמי שאינו עוסק בניחוש, הקב"ה מגלה לו רזי עולם שאפילו מלאכי השרת אינם יודעים, שכן יתכן שאותם רזי עולם הם בעצם העתידות. אין שום בעיה לגלות את העתיד למי שלא מנסה להתחכם כנגדו. יש בעיה לחשוף את העתיד למי שידיעת העתיד תוביל אותו לרצון לשלוט על המציאות כולה.

בספר דברים מובא איסור זה של ניחוש בהקשר עם איסורים נוספים שאחד מהם קשור אף הוא לבלעם:

לֹא יִמָּצֵא בְךָ מַעֲבִיר בְּנוֹ וּבִתּוֹ בָּאֵשׁ קֹסֵם קְסָמִים מְעוֹנֵן וּמְנַחֵשׁ וּמְכַשֵּׁף. וְחֹבֵר חָבֶר וְשֹׁאֵל אוֹב וְיִדְּעֹנִי וְדֹרֵשׁ אֶל הַמֵּתִים. כִּי תוֹעֲבַת יְהֹוָה כָּל עֹשֵׂה אֵלֶּה וּבִגְלַל הַתּוֹעֵבֹת הָאֵלֶּה יְהֹוָה אֱלֹהֶיךָ מוֹרִישׁ אוֹתָם מִפָּנֶיךָ. תָּמִים תִּהְיֶה עִם יְהֹוָה אֱלֹהֶיךָ. כִּי הַגּוֹיִם הָאֵלֶּה אֲשֶׁר אַתָּה יוֹרֵשׁ אוֹתָם אֶל מְעֹנֲנִים וְאֶל קֹסְמִים יִשְׁמָעוּ וְאַתָּה לֹא כֵן נָתַן לְךָ יְהֹוָה אֱלֹהֶיךָ. נָבִיא מִקִּרְבְּךָ מֵאַחֶיךָ כָּמֹנִי יָקִים לְךָ יְהֹוָה אֱלֹהֶיךָ אֵלָיו תִּשְׁמָעוּן (דברים, יח פס' י -טו)

קוסם הקסמים שבפסוקים אלו מתחבר אל הקסמים של זקני מואב  וזקני מדין, ואל בלעם בן בעור הקוסם. גם ההנגדה בין כל קוסמי הקסמים הללו לבין הנביא הבא מקרבך, כמשה ממש, מובילה לפרשה שלנו המנגידה בצורה כל כך חזקה בין נבואת משה לנבואת בלעם וכמאמר חז"ל:

תני ולא קם נביא עוד בישראל כמשה. בישראל לא קם אבל באומות העולם קם כדי שלא יהא פתחון פה לאומות העולם לומר אלו היה לנו נביא כמשה היינו עובדים להקב"ה ואיזה נביא היה להם כמשה זה בלעם בן בעור (במדב"ר, פר' יד אות יט)

כמה גדול הוא ההבדל שבין נבואת בלעם לבין נבואת משה. בלעם לוקח את הנבואה בכח. הוא מחפש את הנבואה, ולא רק שהוא מחפש את הנבואה, הוא מחפש גם נבואה מסוימת. הוא מעונין שאלקים יאמר לו את מה שהוא רוצה לשמוע. הנה לפנינו האדם שחייב להיות שולט בכל, גם באלקים.

עד כמה זה שונה מנבואת משה. הוא העומד בביטול גמור לפני האלקים. מתנבא מה שנאמר לו ולא תר אחרי הנבואה.

בהקשר זה מופיע בין הפסוקים גם הפסוק האומר "תָּמִים תִּהְיֶה עִם יְהֹוָה אֱלֹהֶיךָ" ופירש רש"י:

תמים תהיה עם ה' אלהיך - התהלך עמו בתמימות ותצפה לו ולא תחקור אחר העתידות אלא כל מה שיבא עליך קבל בתמימות ואז תהיה עמו ולחלקו (רש"י, דברים יח פס' יג)

שוב מקושרת התמימות עם הסירוב לחקור אחר העתידות, וכל זה בקונטקסט של סוגי הנביאים העומדים לאומות העולם מול נבואת ישראל. מסתבר שנביאי אומות העולם קלטו את המשמעות של הנביא בדרך שונה לחלוטין מאשר ישראל. הם תפסו את הנביא בצורה המאד אנושית, כדמות שעשויה להניע תהליכים, שעשויה לשנות, שעשויה לגנוב מידע מהעולם ההוא, ולהביא אותו אל העולם הזה.

עד כמה זה קשור וקרוב לתפיסה האלילית המתבטאת בסיפור המיתולוגי על פרומתאוס הטוב הגונב את האש מאת האלים ובכך מביא את האדם לשלטון על כח שהיה עד עתה רק ברשות האלים...

דוגמה נוספת לכוחנות של בלעם היא ההשוואה בין השכמת הבוקר שלו לזו של אברהם:

תנא משום רבי שמעון בן אלעזר אהבה מבטלת שורה של גדולה מאברהם דכתיב וישכם אברהם בבקר שנאה מבטלת שורה של גדולה מבלעם שנאמר ויקם בלעם בבקר ויחבוש את אתונו (סנהדרין קה ע"ב)

עד כמה שונה היא השכמת הבוקר של אברהם הרצופה בקבלה, בהתבטלות, באי ניסיון לשנות את הגזירה. הוא הולך לעקוד את בנו. אין בפיו שום ניסיון לביטול של המצב, הוא לא מנסה לעקוף או לאכוף. הוא מתבטל. בלעם לעומת זאת, הולך בניגוד לרצון הבורא ומנצל את האפשרות שלו לבחור ברע עד הקצה האחרון.

מתוך כך באים אנו להשוואה נוספת שנעשתה בין אברהם אבינו לבין בלעם במשנה:

כָּל מִי שֶׁיֵּשׁ בְּיָדוֹ שְׁלשָׁה דְבָרִים הַלָּלוּ, מִתַּלְמִידָיו שֶׁל אַבְרָהָם אָבִינוּ. וּשְׁלשָׁה דְבָרִים אֲחֵרִים, מִתַּלְמִידָיו שֶׁל בִּלְעָם הָרָשָׁע. עַיִן טוֹבָה, וְרוּחַ נְמוּכָה, וְנֶפֶשׁ שְׁפָלָה, מִתַּלְמִידָיו שֶׁל אַבְרָהָם אָבִינוּ. עַיִן רָעָה, וְרוּחַ גְּבוֹהָה, וְנֶפֶשׁ רְחָבָה, מִתַּלְמִידָיו שֶׁל בִּלְעָם הָרָשָׁע. (אבות פ"ה משנה יט)

שתי המידות האחרונות הנזכרות ביחס לשנים מחזירות אותנו אל הנושא שלנו. אברהם הוא בעל ענווה. יש בו רוח נמוכה ונפש שפלה. הוא מתבטל. בלעם הוא בעל רוח גבוהה ונפש רחבה. הוא המרכז הוא זה שקובע. הוא אונס את הנבואה.

כאן המקום לתת משמעות גם למידה הראשונה המופיעה אצל השניים, עין טובה לעומת עין רעה. מסתבר שההבדל הזה קשור מהותית להבדלים האחרים. העין הטובה היא העין המתבטלת. היא העין המקבלת את המציאות כמות שהיא. היא העין הרואה את טובו של הקב"ה ולא את מה שבדווקא צריך לשנות. העין הרעה באה ממקום של שלטון ורצון לשנות, לקבוע. העולם אינו טוב בעיניה ומשום כך היא מנסה לשנות ולקבוע, להוביל אחרת. זוהי עינו של בלעם.

ומכאן למה שאנחנו יכולים לקחת מהפרשה הזו. העולם המודרני מספק לאדם אביזרים, אמצעים, כלים, מכשירים, המעניקים לאדם תחושה של שליטה במציאות. הדברים אמורים ביחס לכח המכני שמלווה את האדם המודרני, ביחס לכח הטכנולוגי העומד לרשות האדם ומאפשר לו להיות בכל מקום ולראות את הכל. כך גם ביחס לערובות ובטוחות שיש לאדם שהכל יהיה בסדר והכל בשליטה. קשה לומר שהיהדות היא נגד כל הדברים הללו המקדמים את האנושות ובמקרים רבים מסייעים לבנין העולם הרוחני של האנושות ולא רק לבנין הגשמי. הדברים אמורים בוודאי במקרים שבהם הכח הזה מאפשר הגנה על חיי אדם או הצלת חיי אדם. אכן, אין אנו מתנגדים לכל זה. מה שמאד חשוב הוא לזכור שאחרי הכל, אנחנו רק בני אדם. עדיין נותר מרחב שלם שאין לנו כל שליטה עליו. העתיד עדיין לוטה בערפל. אבל לא רק העתיד, אלא גם שטחים אחרים בחיינו אינם בשליטה מוחלטת שלנו למרות כל האמצעים שאנו נוקטים בהם.

אנחנו נפגשים בעולם המודרני עם תופעות של תגובה מאד קיצונית של בני אדם שלא הולך להם. אם לא מסכימים איתו, אם מונעים אותו, אם מקשים עליו, אם חלום שלו לא מתגשם, כל אלו עלולים להניע אנשים למעשים קיצוניים מאד. הסיבה לכך היא משום שהאנשים לא מבינים שכוחם עדיין מוגבל. שהאדם הוא בסך הכל אדם. קצת ענווה לא תזיק...

 

 

כל אתר ואתר- פיתוח אתרי אינטרנט

PHP,דרופל וJS

טלפון:  
0525802579
מייל:  
[email protected]