נושאים

בעל שם טוב לפרשת בא - אף כי המעשה זר

בעל שם טוב לפרשת בא - אף כי המעשה זר

 

בעל שם טוב שמות פרשת בא אות א

ויאמר משה כה אמר ה' כחצות הלילה אני יוצא בתוך מצרים. העיקר אם יכוון מחשבת לבו לשמים, גם כי המעשה זר כמו בנות לוט וכו', אך דתקשי מן מעשה פעור שכוונו לשמים (זוהר ח"ג רל"ח א) ונענשו, וצריך לומר שבאמת צריך ישוב רב וגורל אם הוא לה' או לעזאזל וכו' שיתבודד ויעסוק בתורה להיות מתון, ואז כתוב (בראשית א', ג') ויאמר אלהים יהי אור, רצה לומר שיאיר ה' עיניו על ידי אור תורה אם לעשותו או לא, וכמו שכתבתי במקום אחר כחצות הלילה שהספק הוא בחצות לכאן ולכאן אז אני יוצא בתוך מצרים במצר שלו, להאיר עיניו, וכעין זה שמעתי ביאור אם פגע בך מנוול זה משכהו לבית המדרש וכו' (סוכה נ"ב ב): (בן פורת יוסף דף י"ח ע"ג)

 

זוהר כרך ג פרשת פנחס דף רלז עמוד ב - רלח עמוד א

א"ל והא כתיב (במדבר כה) ויצמד ישראל לבעל פעור ותנינן דאתחברו ישראל בהדיה כצמידא דא דאתחבר בב"נ בקשוטוי הכי אתחברו ישראל בבעל פעור, א"ל אלעזר הכי הוא ויצמד ישראל לבעל פעור אלא אנא לא אמרית דאתדכו ישראל מההוא חובה אלא דאתדכו ממותא דלא שריא עליהו מותא, א"ל והא כתיב (שם) קח את כל ראשי העם והוקע אותם א"ל ראשי העם ודאי ולא ראשי בני ישראל ומן העם אית לן למילף כתיב הכא העם וכתיב התם (שמות לב) וירא העם, (שם) ויקהל העם, (שם) ויפול מן העם אבל ת"ח ויצמד ישראל לבעל פעור ולא פלחו ליה אבל מן סיפיה דקרא אוכח דכתיב ויאכל העם וישתחוו ולא כתיב ויאכל וישתחו מהו דכתיב (במדבר כה) ויצמד ישראל לבעל פעור, ת"ח ויצמד ישראל בבעל פעור לא כתיב אלא לבעל פעור קשוטין ותוקפא יהבו לבעל פעור בלא דעתא בגין דפולחנא דפעור הוא למפרע גרמיה ולאפקא קמיה צואה רותחת, וההוא עיבידתא אהני ליה ואתתקף מניה, וישראל כיון דחמו דא חשיבא דזלזולא דיליה איהו וקלקולא דיליה דהא בע"ז כתיב (ישעיה ל) צא תאמר לו ואינון בגין זלזולא דע"ז פרעו גרמייהו בלא ידיעה ועל הני כפר פנחס ובטל מותנא דכתיב ויכפר על בני ישראל

 

בן פורת יוסף בראשית פרשת בראשית

עוד י"ל, דכתבתי פ' בכורים (דברים כו, ב) ולקחת מראשית כל פרי האדמה וגו', שהעיקר אם יכוין מחשבת לבו לשם שמים גם כי המעשה זר, כמו בנות לוט וכו'. אך דתיקשי מן מעשה פעור שכיוונו לשמים ונענשו. וצ"ל, באמת צריך יישוב רב וגורל אם הוא לה' או לעזאזל כמבואר שם.

ובזה יובן, בראשית ר"ל המחשבה והכוונה שנקרא ראשית, הוא העיקר והיסוד שבו ברא אלדים את השמים, ואת הארץ גם שהמעשה הוא זר, וזהו שאמר והארץ היתה תהו ובהו, ר"ל שהמעשה הוא ארץ תהו ובהו, מ"מ אם לבו לשמים כמו בנות לוט אתי שפיר.

אך דקשה, דמצינו וחשך על פני תהום שהוא היצה"ר, במעשי פעור הי' מחשיך לפתותן לעשות מצוה ונענשו. ומשני באמת צריך שיהי' רוח אלדים מרחפת, דהיינו נשמת אדם שבקרבו שירחף על פני המים, היא התורה, שיתבודד ויעסוק בתורה להיות מתון, ואז ויאמר ה' יהי אור, ר"ל שיאור ה' עיניו על ידי אור התורה אם לעשותו או לאו. וכמו שכתבתי במ"א (ויהי) כחצות הלילה, שהספק הוא כחצות לכאן ולכאן, אז אני ה' יוצא בתוך מצרים, במצר שלו, להאיר עיניו וכו'. וכעין זה שמעתי ביאור (סוכה נב ב) אם פגע בך מנוול זה משכהו לבהמ"ד וכו'. וכעין זה פירש בזוהר ויקרא (כג ב) או הודע אליו חטאתו (ויקרא ד, כג), על ידי התורה וכו', ולדברינו אתי שפיר בענין זה, והבן.

 

תולדות יעקב יוסף במדבר פרשת במדבר

ונחזור לענין עמוני ולא עמונית, שיש בו ב' טעמים. א', טעם המפורש בקרא (דברים כג, ה) על דבר אשר לא קדמו. טעם ב', דכתב האלשיך בהקדמת מגילת רות, כי יסוד מגילה זו להור[ו]ת גודל מעלת הכוונה לשם שמים, גם כי נראה זר מעשיהו. והוא כי בנות לוט נתכוונו לשם שמים, לכך יצא מהם מלכות בית דוד, וגם למענם התיר הנקבות לבוא בקהל, ולא גזר אלא על הזכרים, כי גדולה עבירה לשמה וכו' (נזיר כג ב) יעו"ש.

ובזה תבין טעם הפלוגתא במשנה ובברייתא, כי רבי יהודא סבירא לי' מעמוני לחוד נלמד להוציא הנקבות לאסור רק הזכרים, כי סבירא לי' מאחר שכוונתם הי' לשם שמים, לכך הנקבות מותרים, דזה נקרא עושין רצונו של מקום. מה שאין כן רבי שמעון סתם שהוא רשב"י, אזיל לשיטתיה, דאין נקרא עושין רצונו אלא כשעושה רצונו הטוב במעשה, וכאן שלא הי' טוב במעשה, אין זה עושין רצונו, והטעם אשר לא קדמו אתכם וכו'.

 

תולדות יעקב יוסף במדבר פרשת חקת

ואם נפשך לומר מי יאמר שיש טומאה על ידי המחשבה, יש ב' תשוב[ו]ת בדבר, א' מ"ש בחובת הלבבות (הקדמה ד"ה וכאשר) ראיה לזה, א' שהרג נפש במזיד, וא' הרג בשוגג, זה שכיון במחשבה נהרג, וזה שלא כיון במחשבה להריגה פטור, אף על גב דשניהם עשו מעשה אחד, הרי זה הכל תלוי במחשבה, כמ"ש האלשיך (רות בהקדמה) מוסר היוצא ממגילת רות, שכל מעשה האדם העיקר הוא המחשבה לאיזה ענין נתכוין, כי בנות לוט שזינו עם אביהם שהוא חייבי כריתות אחר מתן תורה, מכל מקום מאחר שנתכוונו לש"ש, יצא מהם מלכות בית דוד ומשיח צדקינו וכו', יעו"ש. הרי מוכח דיש טומאה מצד המחשבה כשאינו לשם פועלן.

 

כתונת פסים במדבר פרשת נשא

והרב האלשיך ביאר בהקדמת מגלה זו, שתועלת הנמשך מזה, היא שידע ולהודיע מה רב טוב אשר יכוין לבו לשמים, גם אם יהי' זר מעשהו לעיני בני אדם, כי ה' יראה ללבב, כי בנות לוט ששכבו עם אביהם שהוא איסור סקילה רק לפי שנתכוונו לשם שמים וכו', כי גדולה עבירה לשמה וכו', יעו"ש.

וכך כתב בעקדה פרש' במדבר (שער עב), בכל דרכיך דעהו והוא יישר ארחותיך (משלי ג, ו), ר"ל שאם יכוין בכל מעשהו לשם שמים, גם שיטה לפעמים מדרך הישר ויעשה מעשה זר, מכל מקום ה' יתברך יישר ארחותיך, כמו שאמרו חז"ל (נזיר כג:, הוריות י ב) גדולה עבירה לשמה וכו', יעו"ש.

 

מקור מים חיים בראשית פרשת בראשית הערה קכח

וכן שמעתי בשם המנוח החסיד מו"ה צבי מבראד קושיא שהקשה בזוהר (ח"ג ק"א ב) בענין שני השעירים, גורל אחד לה' וגורל אחד לעזאזל וכו' מאן חמא עבדא דיפל גורל עם רביה וכו', וביאר כי יעלה לפעמים איזה מחשבה לאדם, שסובר שהוא מצוה לעשות הדבר ההוא, אל יעשנה במהירות, רק תחילה יפיל גורל במאזני שכלו אם הוא לה' או אם הוא לעזאזל, כי כך דרכו של יצר הרע להוסיף מצוות, ובאמת הוא גורע שהוא עבירה, וזהו שכתוב (דברים ד', ב') לא תוסיפו ולא תגרעו

 

כל אתר ואתר- פיתוח אתרי אינטרנט

PHP,דרופל וJS

טלפון:  
0525802579
מייל:  
[email protected]