נושאים

בעל שם טוב לפרשת שופטים - תמים תהיה עם ה'

בעל שם טוב לפרשת שופטים – תמים תהיה עם ה' אלקיך

 

בעל שם טוב דברים פרשת שופטים אות יב

תמים תהיה עם ה' אלהיך. פירוש, אפילו כשתעסוק בתורה שנאמר בה (תהלים י"ט, ח') תורת ה' תמימה, וזהו שכתוב תמים תהיה אפילו בעסק התורה, תהיה עם ה' אלהיך, ולא תאמר שהתורה נקראת ממילא תורת ה', רק תשגיח על זה היטב, וזהו ענין שאמרו חז"ל במשנה (אבות ג', ז') המהלך בדרך ושונה ומפסיק ממשנתו וכו', דהוי לו לומר ומפסיק ממשנתו, והוה ידעינן דהיה שונה, עוד קשה דאמר מעלה עליו הכתוב ולא מפרש איזה כתוב, ויש לומר דהפירוש הוא שהולך בדרך הישר ואפילו הכי הוא יחידי, שאינו דבוק בה' יתברך ממילא אינו מקיים הכתוב תמים תהיה עם ה' אלהיך, ושונה ומפסיק ממשנתו, רצה לומר מפסיק עצמו מה' יתברךו) מחמת משנתו, דהיינו שבא לו גדלות והתפארות מחמת, משנתו, שסובר שהוא משנתו שלוז) ואומר מה נאה אילן זה, ועל עצמו אומר כן בלבו כמו שכתוב כי האדם עץ השדה, ואומר על עצמו דהוא אילנא די רבא ותקיף, ומה נאה ניר זה כמו שכתוב (ירמיה ד', ג') נירו לכם ניר, פירוש, שאומר שמכין לעצמו חלק לעולם הבא על ידי משנתו, ולכן מעלה עליו הכתוב, פירוש כתוב הנ"ל [זה שהוא עובר עליו] שנאמר בו תמים תהיה עם ה' אלהיך, וזהו שאמרו מעלה עליו הכתוב הזה שכולל כל התורה כאילו מתחייב בנפשו: (כתר שם טוב ח"ב דף כ"ב ע"ב, ליקוטים יקרים דף י"ז ע"ב)

 

בעל שם טוב דברים פרשת ואתחנן אות כד

וכשלומד צריך לנוח מעט בכל שעה, כדיכ) לדבק עצמו בו יתברך שמו, אף על פי שבשעת הלימוד אי אפשר לדבק עצמו בו יתברך שמו, מכל מקום צריך ללמוד, והתורה מצחצחת נשמתו, והוא עץ חיים למחזיקים בה, ואם לא ילמוד יבוטל דביקותו, ויחשוב שכמו בעת השינה אינו יכול להיות דבוק, וכן כשנופלים המוחין שלו, כן לא יהיה בעת הלימוד גרוע מהם, רק מכל מקום צריך ליישב עצמו בכל שעה ורגע דביקות הבורא יתברך: (צוואת הריב"ש דף ד' ע"א, הנהגות ישרות דף י"א ע"א)

 

מקור מים חיים דברים פרשת ואתחנן הערה כ

ובספר התעוררות התפילה אות ה' כתב וזה לשונו, אמנם להיות האדם מדבק את עצמו לה' יתברך בעת הלימוד זה קשה מאוד, ולא רבים יחכמו בזה, וכדברי הבעל שם טוב זצוקלה"ה ומפסיק ממשנתו (אבות ג', ז'), שהוא מפסיק מדביקותו מסיבת משנתו

 

בעל שם טוב דברים פרשת ואתחנן אות כו

בדורותינו שאנו במעט השכל, מאוד מאוד צריך להתחזק ביראתו יתברך שמו, ולהתבודד מחשבתו תמיד ביראה ובאימה, ואפילו בעת הלימוד טוב לנוח בכל פעם מלימודו, ולהתבודד מחשבתו, ואף שמחמת זה יתבטל קצת מלימודו, כי לא המדרש וכו' (אבות א', י"ז), וכמו שאמרו בגמרא (ברכות כ' א) דורות הראשונים שמסרו נפשם על קידוש ה' מגודל דביקות, נעשה להם נסים, ובדורות האחרונים, אף על פי שלומדים תורה יותר הרבה מראשונים, לא זכו כל כך לנסים, וקל וחומר בן בנו של קל וחומר אנחנו בדורות הללו, שנתמעטו הלבבות מכל וכל, ואם הראשונים כאנשים וכו' (שבת קי"ב ב), פשיטא שההכרח לנו להתחזק באהבתו ויראתו יתברך שמו בדביקות גדול: (ליקוטים יקרים דף ב' ע"ג)

 

בעל שם טוב דברים פרשת ואתחנן אות כז

ועוד כלל אחר שלא להרבות בלימוד בלבד, כי בדורות הראשונים שהיה שכלם חזק ולומדים בקדושה עליונה וגדולה, לא היו צריכים לטרוח עצמם על היראה, שהיראה היתה תמיד נגד פניהם, והיו יכולים ללמוד הרבה, אבל אנו ששכלינו מעט, אם נתבטל מחשבותינו מן דביקות ה' יתברך, ורק נלמוד הרבה בלבד, חס ושלום נשכח יראת ה' מאתנו, והיראה הוא עיקרית כדכתיב (ישעיה ל"ג, ו') יראת ה' היא אוצרו, וכמו שכתוב בספר ראשית חכמה (שער התשובה פ"ב), לכך צריך להמעיט קצת בלימוד, ולחשוב תמיד בגדולת הבורא יתברך שמו, כדי לאהוב אותו ולירא מלפניו, ולא יחשוב במחשבתוכא) מחשבות רבות, רק מחשבה אחת כמו שכתבתי: (הנהגות ישרות דף י"א ע"א)

 

בעל שם טוב דברים פרשת ואתחנן אות כח

כשלומד צריך ליישב עצמו לפני מי הוא לומדכב) שלפעמים מתרחק עצמו בלימודו מהבורא יתברך שמו, לכך צריך ליישב עצמו בכל עת ובכל שעה: (צוואת הריב"ש דף ו' ע"ב)

 

שפת אמת דברים פרשת ואתחנן

בפסוק הוא חכמתכם ובינתכם לעיני העמים כו'. וקשה אטו מטעם זה נשמור המצות גם פי' רק עם חכם. הגם כי י"ל שאין בנמצא עם חכם רק בנ"י. אכן נראה הפי' כי באמת ע"י המצות ניתקן גם גוף איש ישראל. כי רמ"ח מ"ע ושס"ה מל"ת מתקנין כל ציור האדם. וז"ש רק עם חכם פי' שהם בעצם עם חכם ונבון בלי גשמיות כלל. אכן באמת גם זה הציור הוא רק התפשטות והתלבשות אור המצות באלה מצות גשמיות שלפנינו אבל שורש המצות הם אלקות ממש. וז"ש כי הוא חו"ב לעיני העמים. אבל לכם יש לדעת כי יש עוד גבוה מעל גבוה ולהתדבק בשורש אלקות כמו שהי' בקבלת התורה בהר סיני. וע"ז מסיים הפ' רק השמר לך כו' פן תשכח כו'. וכן אי' בשם הבעש"ט ז"ל על המשנה השוכח ד' אחד ממשנתו ששוכח דבקות האחדות שיש בכל אות שבתורה. וע"ז מביא במשנה הפסוק פן תשכח כו':

 

שפת אמת שמות פרשת כי תשא

ואיתא בגמ' וינפש וי אבדה נפש שהיא הנשמה יתירה שבא בשבת כיון ששבת וי אבדה נפש. והענין הוא כמ"ש השוכח דבר אחד ממשנתו מעלה עליו הכתוב כאלו מתחייב בנפשו דכתיב ושמור נפשך כו' פן תשכח כו'. שזה עיקר הבריאה שנברא האדם לכבודו ית"ש. ושיזכור תכלית הדבר שנברא עליו. והוא יום מתן תורה שאז ראו בני ישראל בחי' אלקות והבינו תכלית בריאתם. וע"ז כתיב אשר ראו עיניך. אכן גם בפרט בכל נפש איתא שמשביעין את הנשמה ומלמדין אותה כל התורה וכשבא לעולם נשכח ממנו. ולכן נתן השי"ת לבנ"י תורה ומצות שעל ידיהם יביאו לזכירה. ולכן כתיב בשבת וינפש שהוא בחי' זכור. ולכן שבת סהדותא איקרי והוא זכרון למעשה בראשית. והפי' הוא כי בששת ימי בראשית הי' הבריאה דבוקה בשורשה. והי' אז ניכר תכלית הבריאה לכבודו ית'. ומאז ולהלאה הטבע מסתיר ומשכח עיקר התכלית. וע"ז ניתן השבת להזכיר תכלית הבריאה. ולכן הוא תכלית שמים וארץ. וכמו כן באדם כל איש ישראל השבת מזכיר אותו על מה נברא. והוא תיקון הנפש. ממשמע דכל השוכח מתחייב בנפשו. ממילא כשבא לזכירה מחי' את נפשו. זה וינפש שבו ניתקן הנפש.

כל אתר ואתר- פיתוח אתרי אינטרנט

PHP,דרופל וJS

טלפון:  
0525802579
מייל:  
any.site.n.site@gmail.com