נושאים

לבסומי בפוריא עד דלא ידע

 

 

עד דלא ידע למעלה מעץ הדעת

 

"אמר רבא: חייב איניש לבסומי בפוריא, עד דלא ידע בין ארור המן לברוך מרדכי" (מגילה, ז ע"ב). על מימרא זו כתב השפת אמת בשם סבו בעל חידושי הרי"ם: "שמעתי בזה מילין מפה קדוש מורי וזקני ז"ל לעלות עד למעלה מעץ הדעת טוב ורע". דברים אלו שציטט השפת אמת בשם זקנו, יכולים הם לפתוח לנו פתח להבנה משמעותית של אחת ממצוות חג הפורים. שני עצים פגש האדם בגן העדן – עץ החיים ועץ הדעת טוב ורע. עץ הדעת טוב ורע הוא העץ המחושבן. זה המחשב דבר אל מול דבר, כדאיות, הגיון, שכל קר. לכאורה דרגה גבוהה. יכולת של האדם להנהיג את עצמו על פי בחירות הגיוניות וחכמות. אלא שהבעיה היא שעץ הדעת טוב ורע החליף ותפס את מקומו של עץ אחר – עץ החיים. עץ החיים הוא עץ הזרימה הטבעית, זו שעליה נאמר "אשר עשה האלקים את האדם ישר". ישרות טבעית זו מבוססת על הנהיה הטבעית של האדם אחר הטוב, אחר הנכון, אחר רצון האלקים. כך במקום משיכה טבעית לכל דבר שבקדושה, קבלנו משיכה מחושבת אל הקדושה. חישובי שכר ועונש, חישובי כדאיות, ואף חישובי נכון ולא נכון, הגיוני או לא. "והמה בקשו חשבונות רבים".

בימים רגילים מתמודד האדם עם בחירתו בעץ הדעת תוך שהוא כמה אל עץ החיים, אלא שהשכל והדעת שבים ודורשים ממנו את החשבון. נתמכים הם בדברי חז"ל: "והוי מחשב הפסד מצוה כנגד שכרה, ושכר עברה כנגד הפסדה" (אבות, ב משנה א). האדם הולך ונטרד מגן העדן של זרם החיים הטבעי.

בנקודה זו פוגש האדם את חג הפורים. חג של פנימיות. חג של זרימת חיים טבעית המיוצגת במילים "נקהלו ועמוד על נפשם" (אסתר, ט פס' טז), עמידה על הנפש, על סודה של הנפש, על כמיהתה הטבעית, החיה. כאן באה ההנחיה להוציא את העולם המחושבן מעבודת ה'. הביסום מביא את האדם לטשטוש גבולות והגדרות, שאינו מאפשר לו שיפוט. או אז, כשהשכל יוצא מן המשוואה יכולה היא הנשמה להתחיל לפעול מתוך זרימת חיים טבעית, למעלה מעץ הדעת, עץ החיים. דווקא כשלא ידע האדם לחשבן את המשוואה הפשוטה של ארור המן מול ברוך מרדכי, דווקא כשלא ידע האדם לבנות הבחנה המבוססת על הבדלים הגדרתיים, דווקא אז תתחיל להופיע באישיותו הזרימה הטבעית זו הבוחרת בטוב ומואסת ברע מעצם בריאתה, ולא מחמת חשבונות רבים.

"חייב איניש לבסומי בפוריא עד דלא ידע...". הכוח העומד כנגד הידיעה וההבחנה הוא כוח הביסום. בספרי חסידות קשרו ביסום זה אל הבושם ומכאן לחוש הריח. חוש זה, כך אמרו, לא נפגם בחטא אדם הראשון, שכן כל החושים השתתפו בחטא על פי המסופר בספר בראשית, ואילו חוש הריח לא נזכר שם כלל. ואכן, בכל מה שקשור ליכולת השיפוט עומד חוש הריח במעלה יתרה. כך מתאר הנביא ישעיה את מלך המשיח: "והריחו ביראת ה' ולא למראה עיניו ישפוט ולא למשמע אזניו יוכיח" (ישעיה, יא פס' ג). לא יותר שיפוט של ארור המן מול ברוך מרדכי, כי אם פסיקה על פי הריח, על פי הזרימה הטבעית של הופעת התורה מתוך החיים ומתוך המציאות שנבראו על פיה.  

ביום אחד בשנה מאפשרים אנו לעצמנו להעזר באמצעים חיצוניים כדי לשוב ולחוש את אותה הזרימה הטבעית של עץ החיים, כדי "לעלות עד למעלה מעץ הדעת" כדבריו של החידושי הרי"ם.

כל אתר ואתר- פיתוח אתרי אינטרנט

PHP,דרופל וJS

טלפון:  
0525802579
מייל:  
[email protected]