נושאים

מבחן הצללים בליל הושענא רבה

"ונסו הצללים" - על מבחן הצללים בליל הושענא רבה

 

1. רמ"א, אורח חיים סימן תרסד

כתבו הראשונים ז"ל שיש סימן בצל הלבנה בליל הושענא רבה מה שיקרה לו או לקרוביו באותה השנה ויש מי שכתב שאין לדקדק בזה כדי שלא ליתרע מזליה גם כי רבים אינם מבינים הענין על בוריו ויותר טוב להיות תמים ולא לחקור עתידות כנ"ל

 

2. זוהר חלק ב דף קמב ע"א

בליליא בתראה דחגא, דקא נפקן פתקין מבי מלכא, וההוא צל אעדיאו מבני גריעו דהאי עלמא

 

3. זוהר חלק א דף רכ ע"א

ובההוא ליליא דחגא בתראה, סנטירין זמינין ופתקין נטלין, בתר דנטלי לון, צולמין מתעברן ולא משתכחין בהו ידי... דינא גריעא, או יעבר עלוי דינא, ומרעין בישין בגריעותא דלהון, והא אוקימנא להא. ובספרי קדמאי אמרי יתיר, כד רישא אגרע וישתכח גופא, בריה או אנתתיה ישתכחו והוא יסתלק, והני מלה, כד לא אהדר כל ההוא זמנא בתיובתא, אבל אי אהדר, טעמא דמותא יטעם ויתסי, ואי גופא לא אתחזי וישתכח רישא, אינון סלקין והוא אתקיים, והני מלה כד בריה זעירא ברשותיה. ואי ידוי פגימו, עבידתא דידוי פגימין, רגלוי, מרעין רדפין עליה, ערק צולמא ואהדר ערק ואהדר, עליה כתיב (דברים כח סז) בבקר תאמר מי יתן ערב, והאי כד נהרא סיהרא, וליליא אתתקן בנהורא. אבל זכאי חסידי, בכל יומא ויומא מסתכלי בלבייהו כאלו ההוא יומא מסתלקי מעלמא, ועבדין תיאבותא שלימתא קמי מאריהון, ולא יצטרכון למלה אחרא, זכאה חולקהון בעלמא דין ובעלמא דאתי.

 

4. תלמוד בבלי מסכת הוריות דף יב ע"א

האי מאן דבעי למיפק [לאורחא] ובעי למידע אי חזר ואתי לביתא אי לא ניקום בביתא דחברא (רש"י - בית חשוך) אי חזי בבואה דבבואה לידע דהדר ואתי לביתא ולאו מלתא היא דלמא חלשא דעתיה ומיתרע מזליה (רש"י - דזימנא דאף על גב דלית ליה בבואה דבבואה הדר אתי ואפי' הכי לא ליעבד הכי דדלמא לא חזי בבואה דבבואה חלשה דעתיה משום דמיתרע מזליה דאי לא הוה עביד הכי לא הוה מיתרע מזליה והדר אתי הלכך לא ליעביד)

 

5. תלמוד בבלי מסכת יבמות דף קכב ע"א

משנה - משיאין על פי בת קול מעשה באחד שעמד על ראש ההר ואמר איש פלוני בן פלוני ממקום פלוני מת הלכו ולא מצאו שם אדם והשיאו את אשתו

גמרא - ודלמא שד הוה א"ר יהודה אמר רב שראו לו דמות אדם אינהו נמי דמו דחזו ליה בבואה ואינהו נמי אית להו בבואה דחזו ליה בבואה דבבואה ודלמא לדידהו אית להו בבואה דבבואה אמר רבי חנינא אמר לי יונתן שידא בבואה אית להו בבואה דבבואה לית להו

 

6. ספר במדבר פרק יד פס' ט

אַךְ בַּיהֹוָה אַל תִּמְרֹדוּ וְאַתֶּם אַל תִּירְאוּ אֶת עַם הָאָרֶץ כִּי לַחְמֵנוּ הֵם סָר צִלָּם מֵעֲלֵיהֶם וַיהֹוָה אִתָּנוּ אַל תִּירָאֻם

 

7. רמב"ן על במדבר פרק יד פסוק ט

אבל יתכן שירמוז הכתוב, למה שנודע כי בליל החותם לא יהיה צל לראש האיש אשר ימות בשנה ההיא, לכך יאמר כבר סר צלם מעליהם שנגזר עליהם מיתה, וה' אתנו, כי הוא השוכן בקרבנו ועושה לנו נסים ונפלאות לעיני כל רואה, על כן אל תיראום

או ירמוז לשרי מעלה, שאין אומה נופלת עד שנופל השר שלה תחלה (מכילתא שירה ב), כענין שכתוב (ישעיה כד כא) יפקוד ה' על צבא המרום במרום וגו' ואחר כך על מלכי האדמה באדמה, וכמפורש בספר דניאל (י כ) יאמר כבר סר הכח אשר בצלו יחיו הגוים, וה' המשפיל אותם אתנו, על כן אל תיראום וכך אמרו במדרש שיר השירים, ונסו הצללים, אלו שרי אומות והמלאכים שלהם, כי הם הצל על האומות

 

8. רבינו בחיי על במדבר פרק יד פסוק ט

והרמב"ן ז"ל פירש סר צלם מעליהם, שהוסר הצל מעל ראשם, ממה שידוע כי בליל החותם הגדול של הושענא רבה, הוא יום כ"ו לבריאת העולם, לא ימצא צל לראש מי שעתיד למות באותה שנה, וזה כאלו אמר כבר נגזרה עליהם מיתה. זאת כוונתו ואע"פ שאינו לשונו. ונראה כי זאת כוונת הכתוב שאמר (שם ב) עד שיפוח היום ונסו הצללים, יאמר כי כשהגיע הזמן שיפוח האדם ויצא הרוח מפיו אז יסתלק צלו ויתקרב לצל של השם הרשום בד' התיבות שכתוב בו (תהלים קכא) ה' צלך. ולפי זה היה יכול לומר ונס הצל, אבל אמר ונסו הצללים כי הם שנים באדם, בבואה ובבואה דבבואה:

ואפשר לומר בטעם הענין הזה שהוא פלאי, כי הצל ראוי לכל הנבראים שבעולם השפל, בין שיהיה אדם ובהמה ועוף או עץ ואבן או עשב השדה, מפני שאור השמש הזורח עליהם בא ויורד למטה בגבולם ורשותם ולכך אין כח בשמש לדחות את צלם, אבל הוא נדחה מפני צלם שהרי צלם הוא נראה במקום שהשמש ראוי לזרוח, ולא רצה הקב"ה שיהיה אחד מהנמצאים מסיג גבול חברו, וכיון שכן ראוי לכל דבר שבעולם השפל שיהיה לו צל כי צלו מורה על הויתו בעולמו ובמקומו, וכאשר יחסר צל ראש האדם בליל החתימה הנה זה אות וסימן בהעדר צלו שהויתו נעדרת מחיי העולם השפל ונכתב ונחתם בטבעת המלך למות בשנה ההיא, והיתה הלבנה מופת בענין זה לפי שהיא ממונה על כל בעלי חיים שבשפלים, כידוע בחכמת המחקר:

 

9. ספר אבודרהם סדר תפלת סוכות

ויש אנשים שנוהגין גם בליל הושענא רבה שכורכי' עצמם בסדין ויוצאין למקום שמגיע אור הלבנה ופושטין מעליהן הסדין ונשארים ערומים ופושטין איבריהם ואצבעותיהן, אם מצא צלו שם טוב הוא. ואם יחסר צל ראשו בנפשו הוא. ואם יחסר צל א' באצבעות ידיו סי' לא' מקרוביו. ויד ימין סימן לבניו הזכרים ויד שמאל סי' לנקבות. וכן פי' הרמב"ן בפסוק (במדבר יד, ט) סר צלם מעלהם. זה לשונו יתכן שירמוז הכתוב למה שנודע כי בליל החתום לא יהיה צל לראש האיש אשר ימות בשנה ההיא ע"כ. וזה הצל אינו צל אדם ממש כי העומד אצל הלבנה או אצל האורה אי אפשר שלא יהיה לו צל אלא הוא צל הצל הנקרא בדברי רבותי' בבואה דבבואה. ויש סעד לדברי מדאמרינן בפ' בתרא דהוריות (יב, א) האי מאן דבעי למיפק לאורחא ובעי למידע אי חדר לביתיה אי לא ליקום בביתא דהברא אי חזי בבואה דבבואה לידע דהדר לביתיה ואח"כ אומר שם ולאו מילתא היא דילמא חלשא דעתיה ומתרע מזליה מכאן אני אומר שאין ראוי לנהוג מנהג זה.

 

10. ספר השל"ה הקדוש - תולדות אדם - שער הגדול (ה)

ובמדרש אמר לו הקב"ה למשה, לך אמור להם לישראל כי שמי אהיה אשר אהיה, מהו אהיה אשר אהיה, כשם שאתה הווה עמי כך אני הווה עמך. וכן אמר דוד, ה' צלך על יד ימינך, מהו ה' צלך, כצלך, מה צלך אם אתה משחק לו הוא משחק לך, ואם אתה בוכה לו הוא בוכה כנגדך, ואם אתה מראה לו פנים זעומות או מסוברות אף הוא נותן לך כך, אף הקב"ה צלך, כשם שאתה הווה עמו כך הוא הווה עמך, עד כאן. הנה הוא על דרך מה שכתבנו, כי העליונים מתעוררים כפי התעוררות התחתונים. ולזה דימו העליונים אצל התחתונים כדמיון הצל אצל הצורה, להיותם מתייחסים ונערכים זה עם זה, ולכך יעורר הצל כפי מה שתעורר הצורה, כך כפי הפעולות אשר יעוררו התחתונים, כפיהם יעוררו העליונים טובות או רעות. והוא אמרם ואם אתה מראה לו פנים זעומות או מסוברות כו', והוא אמרם גם כן כשם שאתה הווה עמו כו'. וכל זה הוא מצד היחס והדמיון אשר ביניהם, ולכן ישמעו ויענו העליונים אל התחתונים, והוא שיפתח המקור העליון וירד שפע הברכה והאור. והוא הענין העתידה אשר זכר הנביא, כי אז ישאר היחס והדמיון ההוא על השלמות, והוא אמרו (הושע ב, כג), והיה ביום ההוא אענה נאם ה' אענה את השמים והם יענו את הארץ והארץ תענה את הדגן ואת התירוש ואת היצהר והם יענו את יזרעאל. וכפל הכתוב באמרו אענה נאם ה' אענה, והיה ראוי לומר והיה ביום ההוא נאם ה' אענה את השמים וגו'. אבל בא לרמוז כי ההתעוררות העולה מאת הדמות התחתון מעורר העליון ופותח המקור ומתברכים הראשים העליונים, והוא הרצון במענה הראשון, לומר כי מקור ההויה נענה לקראת ההתעוררות העולה מלמטה תחילה, ומשם בא השפע והאור אל השמים העליונים סוד שמו הגדול.

 

11. ספר אור המאיר - ביאור לשיר השירים

כתפוח בעצי היער כן דודי בין הבנים בצלו חמדתי וישבתי (ב, ג). ופרש"י, מה התפוח הזה הכל בורחים הימנו לפי שאין לו צל, כך ברחו כל האומות מעל הקב"ה במתן תורה אבל אני בצלו חמדתי וישבתי. ולכאורה יש להבין, כיון שאין לתפוח צל ולפיכך ברחו האומות הימנו, אם כן איה אפוא הצל לעמו ישראל, באומרו אבל אני בצלו חמדתי וישבתי, והנראה על דרך דאיתא במדרש (מובא בשלה"ק בריש שער הגדול) ה' צלך (תהלים קכא, ו) מה צל הזה אם אתה בוכה הוא בוכה נגדך, ואם אתה שוחק יושב בשמים ישחק גם כן נגדך, כי באמת כלל זה מונח בידינו (זוה"ק ח"א קסד, א) באתערותא דלתתא אתער לעילא, ואין לך שום דבר בעולם אשר אנחנו בני ישראל מעוררים למטה שלא יתער דוגמתו בעולמות עליונים, אם רע או טוב, והנה מעלה מובחרת זאת חיבב אותנו הקב"ה, להיות לנו לצל לעורר בהתעוררות התחתון התעוררות עליון, כי חלק ה' עמו (דברים לב, ט), וכחם יפה בנענועם החבל קצה התחתון, לנענע קצה חבל עליון בשרשו, לאפוקי האומות, הצל עובר וחלף, ואין כחם יפה לעורר דוגמתם להיות הקב"ה בחינת צל להם, כאשר לעם קרובו ישראל, וכדברי המדרש ה' צלך אם אתה בוכה הוא בוכה נגדך, ואם אתה שוחק הוא שוחק נגדך, אתה דייקא ולא האומות, הצל עובר מהם מאתו יתברך, ומאומה אין בידם לפעול בהתעוררותם דלתתא התעוררות צל עליון:

 

12. ספר אור המאיר - דרוש לראש השנה

ואחר שמרגיש בעצמו שיראת ה' נגע על פניו, יהיה לבו בטוח באל, שבודאי דרכו עבור על פשע, ואדרבה יגיל וישמח במדות טובו, ואל ילך עתה בעצבות, בכדי שאל יגרום ככה למעלה ח"ו, כמו שזכרתי למעלה המדרש (הובא בשל"ה ריש שער הגדול) על פסוק (תהלים קכא, ה) ה' צלך, מה הצל כשאתה בוכה הוא בוכה לנגדך, וכשאתה שוחק הוא שוחק לנגדך... וכשאדם בעצבות, גורם עצבות למעלה, ובא וראה מה דאיתא בנחמיה סימן ח' (פסוק ט) ויאמר נחמיה הוא התרשתא וגו', לכל העם, היום קדוש הוא לה' אלהיכם, אל תתאבלו ואל תבכו, כי בוכים כל העם, ופירש"י היום קדוש, כי יום ראש השנה הוא, כי בוכים כל העם, מפני שלא קיימו התורה כראוי, ובאמת לא עתה בראש השנה עת הבכיה... היום קדוש הוא לה', וצריכין לעורר חדוה, וכאשר איתא בדבריהם (ילקוט שמעוני ואתחנן רמז תתכה) בנוהג שבעולם, אדם נכנס לדין לובש שחורים ומתעטף שחורים, וישראל אינם כן, לובשים לבינים ומתעטפים לבינים, ומגלחין זקנם כנזכר למעלה, והכל מורה היות שצריך להראות את עצמו בחדוה, בכדי לגרום למעלה גם כן חדוה, כי כשאין אדם צדיק בארץ נאמר (בראשית ו, ו) ויתעצב אל לבו, כלומר, על לבו מוסב על האדם, להיות שלבו חסור רק רע, גורם כביכול עצבות לפניו יתברך, ולהיפך כשיש צדיקים, מפרנסין לאביהם שבשמים, וגורמים לו שמחה וחדוה, על שם הכתוב (תהלים סח, לה) תנו עוז לאלהים (ר' זוהי,ק ח"ב לב, ב ח"ג ז, ב), לזה אמר להם (נחמיה ח, י) לכו אכלו משמנים ושתו ממתקים, ושלחו מנות לאין נכון לו, בכדי שיהיו כולם שוין לטובה בשמחה וחדות הלב, והטעם כי קדוש היום לאדונינו... ולכן אל תעצבו, כלומר אל תגרמו לו יתברך חס ושלום עצבות מחמתכם, כנזכר ויתעצב אל לבו, כי הכל תולה בכם, כאשר תתראו למעלה בפנים מאירות ושוחקות, ככה יתראה לכם, וזהו שגמר אומר, כי חדות ה' הוא מעוזכם, כלומר מאין נמשך אליו יתברך בחינת חדוה, הוא מעוזכם, מעוז שלכם

 

13. ספר קדושת לוי - פרשת בשלח

והנה ידוע הגם שהשם יתברך ברוך הוא דרכו להטיב לבריותיו. ויש הטבה שהוא מאתערותא דלעילא לבד. ויש שהוא מאתערותא דלתתא שישראל מטיבים מעשיהם וגורמים במעשיהם רחמי השם יתברך עליהם כמאמר הכתוב (תהלים קכא, ה) ה' צלך וכמו שהבאתי לעיל בשם הבעל שם טוב ה' צלך, כמו שהצל עושה מה שהאדם עושה כן כביכו"ל כמו שהאדם מתנהג למטה כן מנהיגין אותו מלמעלה. לכן אם מתנהג במדת רחמים גם מלמעלה מרחמין עליו כו'. כמו שאיתא (שבת קנא ע"ב) כל המרחם על הבריות מרחמין עליו מן השמים. לכך צריך האדם להתנהג במדת רחמים וטובות ובכל המדות טובות ויהיה שמח בחלקו ואז גם מלמעלה יגיע לו כך, וכן הוא במדרש על פסוק ה' צלך. ולכן אם אדם בטוח בה' שהשם יתברך יעשה לו כל צרכיו גם למעלה ממלאין לו כל משאלותיו. אבל אם אדם דואג תמיד על פרנסתו ופרנסת אנשי ביתו אזי גם למעלה יחסר פרנסתו. ולכן אשרי איש שלא ישכחך ושם בטחונו בה', כי אז ה' צלך ומכין פרנסתו כמו שהוא בוטח בה' שהאל עושה כל צרכיו כן האל נותן לנו כל צרכינו:

 

14. שפת אמת ספר במדבר - לשבועות - שנת תרמ"ג

בפסוק עושי דברו לשמוע בקול דברו. דאיתא במד' בפסוק כתפוח בעצי היער שאין לו צל לכן ברחו כל האומות ובנ"י בצלו חמדתי כו'. וקשה הא אין לו צל. אבל התירוץ הוא כי לכן נאמר בין הבנים שבעוה"ז נתן הקב"ה ההנהגה עפ"י הטבע והשרים שלמעלה... אכן אם התחתונים מבינים ומשתוקקים להתגלות הנהגה עליונה מהשי"ת אז מגלה האמת וכל זה הענין נעשה על ידי בנ"י שזכו להמשיך התורה ועשרת הדברות שהוא הנהגה עליונה... ולכן כתי' בצלו ולא לצלו. כי בנ"י האמינו כי לעולם הנהגת העולם בצל כנפיו ית' רק שהי' בדרך אמונה והשתוקקו שיתגלה לעין כל וזכו להוציא הדבר מכח אל הפועל. וזהו עושי דברו שרצו להיות נדברים מאתו ולהיות כל הנהגה עפ"י מצות המלך ב"ה וב"ש ולכן זכו לשמוע בקול דברו. וכתיב ה' צלך דייקא ולא כל הרוצה ליטול השם נוטל רק כפי האמונה כנ"ל. וכ"כ בשם הבעש"ט ה' צלך כמו הצל שהוא לפי תנועת האדם. כך מתגלה הצל שלמעלה כפי תנועת עבודת התחתונים. וכן הוא בכלל בזכותן של בנ"י כמ"ש:

כל אתר ואתר- פיתוח אתרי אינטרנט

PHP,דרופל וJS

טלפון:  
0525802579
מייל:  
any.site.n.site@gmail.com