נושאים

מסורה לפרשת בא - בחפזון

מסורה לפרשת בא - בחפזון

 

1. שמות פרק יב פסוק יא

וככה תאכלו אתו מתניכם חגרים נעליכם ברגליכם ומקלכם בידכם ואכלתם אתו בחפזון פסח הוא ליהוה:

 

2. דברים פרק טז פסוק ג

לא תאכל עליו חמץ שבעת ימים תאכל עליו מצות לחם עני כי בחפזון יצאת מארץ מצרים למען תזכר את יום צאתך מארץ מצרים כל ימי חייך:

 

3. ישעיה פרק נב פסוק יב

כי לא בחפזון תצאו ובמנוסה לא תלכון כי-הלך לפניכם יהוה ומאספכם אלהי ישראל:

 

4. בעל הטורים שמות פרק יב

בחפזון. ג' במסורה. הכא. ואידך כי בחפזון יצאת מארץ מצרים (דברים טז, ג). כי לא בחפזון תצאו (ישעיה נב, יב). וז"ש (ברכות ט, א) דלאו חפזון דישראל היה כדכתיב כי לא בחפזון תצאו אלא בחפזון דמצרים שנ' כי בחפזון יצאת:

 

5. מכילתא פרשת בא מסכת דפסחא פרשה ז

ואכלתם אותו בחפזון זה חפזון מצרים. אתה אומר כן או אינו אלא חפזון ישראל כשהוא אומר ולכל בני ישראל לא יחרץ כלב לשונו (שמות יא ז) הרי חפזון ישראל אמור הא מה אני מקיים ואכלתם אותו בחפזון זה חפזון מצרים. רבי יהושע בן קרחה אומר ואכלתם אותו בחפזון זה חפזון ישראל. אתה אומר כן או אינו אלא חפזון מצרים כשהוא אומר כי גורשו ממצרים הרי חפזון מצרים אמור. ומה תלמוד לומר בחפזון זה חפזון ישראל. אבא חנן משום רבי אליעזר אומר זה חפזון שכינה אף על פי שאין ראיה לדבר זכר לדבר. קול דודי הנה זה בא מדלג על ההרים מקפץ על הגבעות (שה"ש ב ח) ואומר הנה זה עומד אחר כתלנו (שם ט) יכול לעתיד לבא יהא בחפזון ת"ל כי לא בחפזון תצאו ובמנוסה לא תלכון כי הולך לפניכם יי' וגו' (ישעיה נב יב):

 

6. מדרש רבה שמות פרשה יט

אמר להם הקדוש ברוך הוא מי גרם לכם כל אלו חפזון שיצאתם בו מיכן ואילך כי לא בחפזון תצאו לשעבר אני ובית דיני הייתי מהלך לפניהם שנאמר (שם יג, כא) וה' הולך לפניהם יומם אבל לעתיד לבוא אני לבדי שנאמר (ישעיה שם, שם) כי הולך לפניכם ה' ומאספכם אלהי ישראל

 

7. רש"י ישעיה פרק נב

כי לא בחפזון תצאו. מה טעם, כי הולך לפניכם ה' לנחותכם הדרך ומי ששלוחו מקדים לפניו לנחותו הדרך אין יציאתו בחפזון:

 

רד"ק ישעיה פרק נב פסוק יב

כי לא בחפזון. כלומר ביד רמה תצאו אל תפחדו מאדם ולא תהיו צריכים לכלי זיין, ויונתן תרגם נטלי מאני דבית מקדשא, ולא ידעתי דעתו כי אין בזה הגלות כלי בית המקדש כמו שהיו בגלות בבל שנשאו אותם בצאתם מהגלות:

כי הולך לפניכם. לפיכך תצאו בנחת כי לא תיראו מאדם אבל ממצרים יצאו בחפזון לפי שהמצריים היו ממהרים אותם לצאת מפני מכותם אבל משיצאו מן העיר הלכו בנחת ביד רמה:

 

8. כלי יקר בראשית פרק לה

אלא לפי שבגאולה של מצרים לא היה זכותם מספיק להוציאם ביד רמה והוצרכו לילך בעקבה ורמיה, כי אמרו נלך לזבוח לה' אלהינו, וכל בורח הולך בחפזון, כמ"ש (שמות יב יא) ואכלתם אותו בחפזון, וגאולת בבל פשיטא שלא היתה גאולה שלימה כ"א פקידה בעלמא, וגם שם נאמר (ישעיה מח כ) צאו מבבל ברחו מכשדים. אבל בגאולה אחרונה, אחר שנתמרק העון מכל וכל באורך גלות החל הזה, יספיק זכותם שיצאו ביד רמה במישור ולא בעקבה ולא בחפזון, כמ"ש (שם נב יד) כי לא בחפזון תצאו ובמנוסה לא תלכון

 

9. כלי יקר בראשית פרק מו

דבר אחר, בעליה הזכיר השכינה פנים ואחור, כי אמר ואנכי היינו השכינה, אעלך היינו עליית יעקב באמצע, גם עלה זו השכינה, אך לפי שהיו במצרים רעים וחטאים כדאיתא בנבואת יחזקאל (כ ז) ע"כ לא נתקיים בהם יעוד זה, כי לא הלכה השכינה כ"א לפניהם שנאמר (שמות יג כא) וה' הולך לפניהם, ע"כ מסיק במדרש (ילקו"ש בא יב קצט) הה"ד ואכלתם אותו בחפזון זה חפזון שכינה, פי' הדבר הוא, לפי שלא היתה השכינה כי אם לפניהם ע"כ הוצרכו לאכול בחפזון כדי למהר הליכתם אחרי השכינה, כמי שהולך אחרי איזו אדם המוליכו צריך לילך אחריו במהירות שלא יתרחק מן ההולך לפניו, אבל מ"מ דבר אלהינו יקום לעולם ויתקיים יעוד זה לעתיד, שלא יצטרכו לילך בחפזון כי יהיו מסובבים מן השכינה פנים ואחור, כמ"ש (ישעיה כב יב) כי לא בחפזון תצאו ובמנוסה לא תלכון כי הולך לפניכם ה' ומאספכם אלהי ישראל, דהיינו פנים ואחור, והוא היעוד הנאמר כאן ואנכי אעלך גם עלה.

 

10. תיקוני זהר דף טו ע"א

וכד איהו לתתא במטטרו"ן בלא שכינתיה, אשתני ביה ובגין דא אמר אלישע אחר, שמא חס ושלום שתי רשויות יש, ובגין דא אמר אל תמירני בו, כי שמי בקרבו, בגין דמטטרו"ן איהו שני למלך, וכד איהי שכינתא בלא בעלה, אתקרי האי מלאך משנה לה, ואשתניאת דלא אשתמודעין בה חיילין, ומה דאיהי מטרוניתא, ובמאי היא מתכסיא, בההיא דאתקריאת אמה:

ודא הוא דאמר קרא (שמות כ"א) וכי ימכור איש את בתו לאמה, איש דא קודשא בריך הוא, בתו דא שכינתא, לאמה בת זוגיה דמטטרו"ן... איהי מתכסיא בעבדא דילה, כנשמתא בגופא:

ובגלותא קדמאה דלא חזרת למלכותהא ברתא דמלכא, ולא נפקת מההוא גופא, לא נפקת חפשית, ובגינהא אתמר בהון, עבדים היינו לפרעה במצרים בגין דהוו תחות רשו דההוא עבד, ובגין דא אמר פרעה בהאי אתר לא ידעתי את ה', וגם את ישראל לא אשלח, ובגין דא נפקו במנוסה, כעבדא דלית ליה כתב חירו וברח מרבוניה:

אבל בפורקנא בתראה לא נפקת ברתא, בהאי עבדא כשפחה, אלא בקודשא בריך הוא, בגין דאורייתא דאיהי חירו, איהי עמה בגלותא בתראה, דאיהי חירו דילה, מה דלא הוה הכי בגלותא קדמאה, דלא הוה לה ולבנהא אורייתא דאיהי חירו, דאורייתא ודאי איהי חירו, במלכותא דילה ביקרא דילה... ובגין דא לא תצא כצאת העבדים, ודא הוא דאמר כי לא בחפזון תצאו, ובמנוסה לא תלכון, כי הולך לפניכם ה', יקו"ק ודאי איהו יוקים לון מעפרא...

ואתפשט קודשא בריך הוא מכל כנויין, ומרכבות דמטטרו"ן, דאינון כוז"ו במוכס"ז כוז"ו, מצפ"ץ, ואתמר ביה ולא יכנף עוד מוריך, והיו עיניך רואות את מוריך, בההיא זמנא, כי עין בעין יראו בשוב ה' ציון, ואתפשט ממרכבות דלתתא, ואתלבש במרכבה דיליה...

 

11. ספר ליקוטי הלכות - הלכות נפילת אפים הלכה ד

כי עקר התגלות אלקותו יתברך הוא בבחינת חצות לילה, שאז נכלל לילה ויום יחד, שהם בחינת הרדיפה והמעכב כנ"ל, ומחמת שאז לא זכו עדין... לתקן בחינת המעכב מחמת שלא היה להם אתערותא דלתתא בשלמות, על - כן הצרכו לצאת בחפזון ונאסר החמץ אז באסור חמור מאד, כי כשההארה וההשגה נמשכת מלמעלה בלי אתערותא דלתתא צריך לרוץ אחריו יתברך בחפזון גדול ולבלי להחמיץ מחו ולישב דעתו כלל, כי אם ירצה אז לישב דעתו יהיה נכשל ויפל מאד מאד כמו אדם הראשון שחטא בזה שרצה תכף לחקר וכו', כנ"ל, מאחר שההשגה גדולה ונשגבה מאד מאד מכלי המחין שלו, מאחר שיורדת מלמעלה בלי אתערותא דלתתא. ועל - כן צריכין לאכל אז מצה דיקא... כי על - ידי זה בעצמו שאנו אוכלין מצה שבעת ימים ונזהרין מחמץ במשהו, על - ידי זה אנו שומרין את מחנו לבלי להרהר אחרי מדותיו ולבלי להסתכל במה שאין לנו רשות, ועל - ידי זה בעצמו נעשה בחינת אתערותא דלתתא עד שאנו זוכין לקבל אחר כך המחין בהדרגה כסדר. ועל - כן אחר פסח התר החמץ, כי כשהמחין יורדין כסדר על - ידי אתערותא דלתתא, אז כל אחד לפי בחינתו זוכה לבחינת כח המסדר והמישב את שכלו, ואז אין צריכין חפזון, כי נמשך עלינו הארה מבחינת תכלית הידיעה אשר לא נדע

 

12. ספר מאור ושמש - רמזי פסח ד"ה וירא

ואולם בהיותם בגלות מצרים שהיה אז תגבורת הדינין כמאמר חז"ל הללו עובדי עבודה זרה והללו עובדי עבודה זרה ולא היה להם שום אתערותא דלתתא... והוצרך המאציל העליון לעורר מדתו שהיא וחנותי את אשר אחון אף על פי שאינו כדאי ולעשות היחוד מיניה וביה בלי אתערותא דלתתא כדי להביא גדלות גדול ומוחין עליונים מאד שהם בחינת גדלות שני בכדי שיתבטל אחיזת החיצונים שהיה אחיזתם גדול כל כך עד שלא הספיק בגדלות ראשון. אמנם זה היה בעת יציאתם ברגע זו ממש שאז נתגלה מיד אור הגדלות שני מפני שהיו צריכין לצאת בחפזון מפני שהיו משוקעים במ"ט שערי טומאה וזה לא היה באפשרי זולתי בהתגלות הגדלות שני מיד בלי סדר המדריגות

 

13. ספר צדקת הצדיק אות א

ראשית כניסת האדם לעבודת ה' צריך להיות בחפזון כמו שמצינו בפסח מצרים שהי' נאכל בחפזון ולא פסח דורות. מפני שההתחלה לנתק עצמו מכל תאות עוה"ז שהוא מקושר בהם צריך לשמור הרגע שמתעורר בו רצון ה' ולחפוז על אותו רגע למהר לצאת מהם אולי יוכל. ואח"כ שוב ילך במתינות ולאט כדין פסח דורות:

 

14. ספר ליקוטי הלכות - הלכות ברכת הפרות הלכה ה

ועל - כן הכרחו לצאת בחפזון... כי עדין לא היו בקיאים בהלכה, כי עדין לא קבלו את התורה, כי כל הגאולה היתה בבחינת חפזון שהוא בחינת רצוא, כי כל הגאלה היתה בבחינת אתערותא דלעילא, בחינת הארה עליונה שהאירה עליהם באור גדול ברחמיו, אבל לא היתה אלא לפי שעה כמובא. ואחר כך חזר ונסתלק תקף ההארה הזאת והצרכו לחזר ולהטהר עצמם מזהמת וטמאת מצרים בהדרגה כסדר שזהו בחינת ושוב בחינת נפיק שאז עקר הנסיון של אדם, כי כן מתנהג עם כל אדם שבתחלה כשרוצה להתקרב לה' יתברך מאירין עליו מלמעלה אור גדול ומסיעין לו מלעלא ומתחיל להתפלל בחיות והתלהבות וכו'. אבל אחר כך נופל מזה ועובר עליו מה שעובר. ואז הוא בבחינת ושוב, בבחינת ונפיק ואז צריך להתחזק ביותר בלי שעור. וצריך להיות בקי בזה היטב היטב לבלי להניח את מקומו בבחינת בקי בהלכה הנ"ל. ומחמת שבשעת יציאת מצרים עדין לא זכו לבקיאות אלו בשלמות והיתה הגאלה רק בבחינת רצוא כנ"ל שהיא בחינת חפזון, על - כן צריכין לאכל מצה שנאפית בחפזון. עד אשר אחר כך מתחילין לספר ימי הספירה ואז חוזרין ומטהרין עצמן מטמאת מצרים בהדרגה כסדר. ואז מתחילין להמשיך בחינת בקי בשוב.

 

15. שפת אמת ספר שמות - פרשת בא - שנת תרל"ו

וזה יש לפרש ענין החפזון שנא' לא בחפזון תצאו כו'. שזה הי' לשעה מה שנתגלה כח ראשית של ישראל. וזה נק' חפזון כי באמת צריך להיות שבנ"י יוגאלו מכל המצרים שלהם כמו שהם תוך המיצר ולא יצטרכו להתבטל ממדריגותם אל השורש שהוא הצלה לפי שעה. וז"ש כחצות כו' אני יוצא כו'. אבל לעתיד יהי' תיקון הראוי שיהיו בנ"י מתוקנים בכל מקומות מושבותיהם כנ"ל. אך גאולה ראשונה הי' צריך להיות בזה האופן. והי' זה הכנה שבנ"י ילמדו לתקן עצמן אח"כ בכח מעשיהם בלבד כנ"ל:

 

16. ספר ליקוטי הלכות - הלכות נטילת ידים שחרית הלכה ב

וזה בחינת חפזון, כי חפזון זה בחינת למעלה מהזמן שדלג על הקץ והוציאם בחפזון גדול בלי שום זמן רק ברגע אחת ובשעה קלה באו מרעמסס לסכות ונתקבצו יחד בשעה קלה שש מאות אלף מכל ארץ מצרים... שכל זה הוא בחינת למעלה מהזמן, הינו כי הגביהם למעלה מהזמן, שזהו בחינת השגחה שהוא למעלה מהטבע למעלה מהזמן. ועל - ידי זה יצאו בלי שום זמן, בלי שום הכנה, רק בשעה קלה, כי עקר הגאלה היה על - ידי התגלות ההשגחה שהיא למעלה מהזמן, בחינת חפזון, כי חפזון זה בחינת זריזות שהוא מדה טובה מאד, בחינת אמונה, בחינת בטול השנה שבא על - ידי עצלות, בחינת (משלי יט) עצלה תפיל תרדמה. וכמובא במקום אחר בדברי רבנו (טז) שזריזות הוא בחינת אמונה, עין שם. וזה בחינת זכרון, בחינת (שם יג) זכור את היום הזה אשר יצאתם ממצרים וכו'. וכמו שכתוב (דברים טז), "למען תזכר את יום צאתך מארץ מצרים כל ימי חייך וכו'". כי איתא בדברי רבנו בסוף מאמר "ואלה המשפטים" המדבר מאמונה (בסימן ז') שזכרון הוא בחינת אמונה, כי עקר השכחה הוא מבחינת הזמן וכו'. וכשיודעין ומאמינים באמת שהכל מתנהג רק על פי השגחת השם יתברך לבד שהוא למעלה מהזמן, אזי אין שיך בחינת שכחה כלל וכו', עין שם והבן. וזה בחינת זכרון הנאמר אצל יציאת מצרים, בחינת זכור את היום וכו' למען תזכר וכו', כי ביציאת מצרים נתגלה השגחתו יתברך כנ"ל, שזה בחינת זכרון למעלה מהזמן למעלה מהטבע, בחינת חפזון, בחינת זריזות שהוא מחיה המחין והדעת, שעקר קיומו הוא כשיודעין ומאמינים בהשגחה. וזהו בחינת מצה על שם החפזון וכו' וכו' כנ"ל:

 

17. פחד יצחק, הרב יצחק הוטנר, פסח, מאמר ב

יש לה למדת הזריזות איפה ואיפה. בדיוטא התחתונה שלה היא נמדדת באיפה טבעית של לחץ הרצון להשיג את שלו במהירות ובתכיפות. ומצד זה היא משתייכת בשוה לעניני העולם ובענינ העבודה... ואילו בדיוטא העליונה שלה היא נמדדת באיפה של נשמה הממאסת במסגר הזמן ונמשכת לעבוד עבודתה אגב חדירה למלכות הנצח ומצד זה אין לה שום נקודת שיתוף עם מהירות הפעולה בעיניי העולם  ולא עוד אלא שמיוחדת היא לאומה המונה ימיה משעת חפזון דמצרים... "והוא ינהגנו עלמות" פשוטו של מקרא "על מות" היינו למעלה מן המיתה, דהיינו בתחום הנצח. ואילו חז"ל דרשו "עלמות" בזריזות כמו דכתיב "בתוך עלמות תופפות", והיינו כנ"ל דמדת הנצח כשהיא פועלת בתחום הזמן היא מולידה את מדת הזריזות. "על-מות" שלפי פשוטו ענינו נצחיות  ו"עלמות" שלפי מדרשו ענינו זריזות הם שני צדדים של מטבע אחת...

כל אתר ואתר- פיתוח אתרי אינטרנט

PHP,דרופל וJS

טלפון:  
0525802579
מייל:  
any.site.n.site@gmail.com