נושאים

מסורה לפרשת בשלח - מי כמכה באלים ה'

מסורה לפרשת בשלח - מי כמכה באלים ה'

 

1. ספר שמות פרק טו פס' יא

מִי כָמֹכָה בָּאֵלִם יְהֹוָה מִי כָּמֹכָה נֶאְדָּר בַּקֹּדֶשׁ נוֹרָא תְהִלֹּת עֹשֵׂה פֶלֶא

 

2. ספר ישעיה פרק נז פס' ג - ה

וְאַתֶּם קִרְבוּ הֵנָּה בְּנֵי עֹנְנָה זֶרַע מְנָאֵף וַתִּזְנֶה: עַל מִי תִּתְעַנָּגוּ עַל מִי תַּרְחִיבוּ פֶה תַּאֲרִיכוּ לָשׁוֹן הֲלוֹא אַתֶּם יִלְדֵי פֶשַׁע זֶרַע שָׁקֶר: הַנֵּחָמִים בָּאֵלִים תַּחַת כָּל עֵץ רַעֲנָן שֹׁחֲטֵי הַיְלָדִים בַּנְּחָלִים תַּחַת סְעִפֵי הַסְּלָעִים

 

3. בעל הטורים על שמות פרק טו פסוק יא

באלים - ב' במסורה. הכא. ואידך הנחמים באלים (ישעיה נז, ה). דרשו על ע"ז שעושין אותה תחת אילנות כמו תחת האלה (בראשית לה, ד) ורגילין לעשותה תחת האלה שיש לה צל, כי יש אשרות שיש להם פירות ואין להם צל ואלה יש לה צל ואין לה פירות אבל הקב"ה צלו נאה ופירותיו ממתקים ויש לו צל וגם פרי. והיינו דכתיב (שה"ש ב, ג) בצלו חמדתי וישבתי ופריו מתוק לחכי:

 

4. רמב"ן על שמות פרק טו פסוק יא

ובאמת שהלשון לשון תוקף וחוזק, אבל מי כמכה באלים במלאכי מעלה שהם נקראים אלים, מלשון זה אלי ואנוהו (פסוק ב) והקב"ה נקרא אל עליון על כלם... ובמכילתא (כאן) מי כמוכה באלו שהם משמשים לפניך במרום, שנאמר (תהלים פט ז ח) כי מי בשחק יערוך לה' ידמה לה' בבני אלים אל נערץ בסוד קדושים רבה:

 

5. תלמוד בבלי מסכת מנחות דף קי/א

אמר רבי אבא בר רב יצחק אמר רב חסדא ואמרי לה אמר רב יהודה אמר רב מצור ועד קרטיגני מכירין את ישראל ואת אביהם שבשמים ומצור כלפי מערב ומקרטיגני כלפי מזרח אין מכירין את ישראל ולא את אביהן שבשמים איתיביה רב שימי בר חייא לרב ממזרח שמש ועד מבואו גדול שמי בגוים ובכל מקום מוקטר מוגש לשמי ומנחה טהורה אמר ליה שימי את דקרו ליה אלהא דאלהא

 

6. דרשות הר"ן - הדרוש התשיעי

נמצא על פי דעות הללו שהיה משתבש בהם העיון, אם לא שהאירה אותנו התורה כמו שאמר הכתוב: נר לרגלי דברך. שאין ספק שכל מי שהוא בעל הדעות ההם, לא היה רואה למרי וענין רע מי שהיה עובד ע"ז, אבל קרוב הוא שהיו חושבים יותר ממרה מי שהיה עובד הש"י ממה שנחשוב אנחנו היום על פי הדעת האמתי מי שהוא עובד עבודה זרה. ולא מפני שהיו כופרים במציאותו, שהרי כל האומות היו מודים לו בכך, כמו שאמר הכתוב. מי לא יראך מלך הגוים כי לך יאתה. אמרו בסוף מנחות דקרו ליה אלהא די אלהיא, כלומר, שהיו מודים שהוא עלת העלות שהכל נמשך ממנו, אמנם על צד החיוב לא על צד הרצון, ונמשך מזה שכל מי שעובד אותו וחושב שהש"י ירצהו או יגונן עליו, שהוא מיחס הליאות אליו, ראוי אם כן לעבוד הכוכבים והגלגלים כדי להשיג מהם השפע הנמשך מהם והמנוסה אצלם על דעתם הרע, ואין ספק שגוף העיון היה מביא האדם לחשוב זה אם לא שהאירה לנו התורה, ולפיכך אחר שהעיון נותן כל ויחשב שזה רוממות בחק הש"י, וההפך חסרון, הוצרכה התורה להזהיר ולכפול ולומר בכמה מקומות שאין הענין כן, שאין עובד ע"ז מרומם הש"י אבל מקציפו:

 

7. ספר שיחת מלאכי השרת - ד"ה תנחומא סוף פרשת משפטים

והנה מזה נצמח טעות אנוש ודורו כמו שכתב הרמב"ם (פרק א' מהלכות עבודה זרה הלכה א') שחשב שמאחר שהשם יתברך מסר העולם לכוחות חשבו שראוי לעבוד לכוחות ההם שהשם יתברך מסר ההנהגה והשגחת הברואים להם לבדם ולהם ראוי לעבוד ולבקש רצונם ולמנוע מקצפם. וזהו כל ענייני העולם הזה שהיו אז שלא כפרו בעצם השם יתברך וכמו שאמרו (מנחות ק"י.) דקרו ליה אלקא דאלקא. היינו שגם הכוחות ההם מושלים ולהם שליטה בפני עצמם תחת שליטת השם יתברך

 

8. ספר ליקוטי אמרים - אות ח

שהרי באומות העולם אינו נשפע אף על פי שמשיגים חכמה וידעו גם כן ממתן תורה כמו שאמרו ז"ל רק דקרו ליה אלקא דאלקא כדאיתא שילהי מנחות (ק"י.), היינו דהשגתם מצד החיצוניות שהוא הכתר ולא פנימיות הדעת:

והיינו דאמת דהקב"ה רוכב רק כמו הכתר על הראש שהוא למעלה מהראש ומבדילים הכתר מן הראש ואומרים שהנהגת הגוף על ידי הראש וחכמתם ועוצם ידם הוא המשגת חכמה ופועלת גבורה, כי לא ידעו מפנימיות הכתר שהוא הדעת שהוא המחבר מוח ולב להיות הלב מלא גם כן מאור אלקי המושג במוח יהיה מורגש ללב, זהו על ידי חיצוניות הכתר שנכנס בפנימיות לגוף פירוש שה' יתברך רוכב בכל מעמקי לב האדם גם כן ואין הכתר נבדל מן הראש כלל וזהו דעת דמשה רבינו ע"ה, מה שאין כן בלעם היה דעת דסיטרא אחרא שהלב שלו מלא מכל מיני רע ומצד זה חכמת מעשה מרכבה שלו הולידה מיני כשפים שמכחישים פמליא של מעלה (סנהדרין ס"ז ע"ב), ואיתא בתנא דבי אליהו רבה (פרק כ"ח) כי בשני דברים בלעם גדול ממשה רבינו ע"ה יעוין שם פירוש כי הוא השיג מצד החיצוניות שהוא הכתר שהוא גדול ולמעלה מהדעת ואין כאן מקומו עוד:

 

9. ספר ליקוטי אמרים - אות טז

וידוע דסוד חמה ולבנה רומזים לקודשא בריך הוא ושכינתיה שכן כנסת ישראל לית להם מגרמם רק מה שמקבלים מה' יתברך, ואומות העולם מונין לחמה היינו כמו שאמרו (מנחות ק"י.) על פסוק (מלאכי א', י"א) בכל מקום מוקטר מוגש וגו' דקרו ליה אלקא דאלקא היינו שכופרים רק בשכינתו יתברך בתחתונים שסוברים שעזב את הארץ, וזה שורש כל העבודה זרה שהתחיל בדור אנוש וכמו שכתב רמב"ם (ריש הלכות עבודה זרה פרק א' הלכה א') ועל כן הם סבורים שיועיל השתדלותם בעניני עולם הזה אם על ידי עבודה זרה וכשפים או על ידי סיבות טבעיות, כי סבורים דעולם הזה הוא נבדל מעצמותו יתברך שמו ומסור לטבע או לצבא השמים ושאר כוחות נפרדים:

וישמעאל מונין ללבנה אבל אין משוים חודשיה עם שנות החמה כנודע, והיינו כי הישמעאלים אינם עובדי עבודה זרה וכנודע מדברי הרמב"ם בהלכות מאכלות אסורות (פרק י"א הלכה ז') וביורה דעה סוף סימן קכ"ג ושאר פוסקים ומיחדים יחוד גמור ומאמינים בהשגחתו בתחתונים ושאר דברים שלקח נביאם מתורתינו כל שורשי האמונה, רק שמכל מקום לא קיבלו עליהם תורת משה ולהתגייר ולהיות בשם ישראל יכנו, ועל כן אין שום חילוק ביניהם לשאר גוים כלל כי משוקעים במה שמשוקעים כמוהם ממש רק גרועים מהם במה שהם כעין יודעים רבונם ומתכוונים למרוד:

10. תלמוד בבלי מסכת גיטין דף נו/ב

ואמר אי אלהימו צור חסיו בו זה טיטוס הרשע שחירף וגידף כלפי מעלה מה עשה תפש זונה בידו ונכנס לבית קדשי הקדשים והציע ספר תורה ועבר עליה עבירה ונטל סייף וגידר את הפרוכת ונעשה נס והיה דם מבצבץ ויוצא וכסבור הרג את עצמו שנאמר שאגו צורריך בקרב מועדיך שמו אותותם אותות אבא חנן אומר מי כמוך חסין יה מי כמוך חסין וקשה שאתה שומע ניאוצו וגידופו של אותו רשע ושותק דבי רבי ישמעאל תנא מי כמוכה באלים ה' מי כמוכה באלמים מה עשה נטל את הפרוכת ועשאו כמין גרגותני והביא כל כלים שבמקדש והניחן בהן והושיבן בספינה לילך להשתבח בעירו

 

11. כלי יקר על שמות פרק טו פסוק יא

מי כמוכה באלים ה'. במס' (גיטין נו ע"ב) דרשו מי כמוך באלמים, ודרש זה רחוק לפרש באלים כמו באלמים להוסיף מ"ם, אמנם נראה שאין כוונתם ז"ל להוסיף מ"ם אלא באלים הוא בחזקים כמו שפירש"י, וכך פירושו כי כל השומע עלבונו ומתאפק להיות כמחריש וכובש את כעסו הרי הוא חזק ותקיף כי איזו גיבור הכובש את יצרו, כך בזמן שהקב"ה שומע ושותק ועושה את עצמו כאלם כביכול זהו מצד יד החזקה שלו ית' שכובש את כעסו ושותק למכעיסים, כמו ששתק לפרעה על אשר אמר מי ה' וכן שתק לטיטוס על חרופו וגדופו, ע"כ דרשו מי כמוך באלים באלמים, ומשה אמר זה על חירופו של פרעה וממנו הביאו פסוק זה לראיה על טיטוס, ולעולם משמעות באלים בחזקים ממש כאמור:

ואם נפשך לומר באלמים ממש, נוכל לפרש שמשה אמר שכל כך שבחו ית' גדול עד שאפילו האלמים אשר אין להם פה לדבר מ"מ קלוסו ית' עולה מהם כאילו אמרו בפה מלא מי כמוך ה' על דרך שנאמר (תהלים יט כ) השמים מספרים כבוד אל וגו' אין אומר ואין דברים בלי נשמע קולם וגו'. וא"כ איך הם מספרים כבוד אל, אלא ודאי שע"י שהבריות רואים תנועות השמים וכל צבאם הם מספרים כבוד אל, וע"י שהבריות מספרים כבוד אל ע"י תנועות השמים דומה כאילו השמים מספרים אע"פ שבאמת הם אלמים ואין בהם אומר ודברים לכך נאמר כאן מי כמוך באלים באלמים אפילו בפה האלמים גדול שבחך כאילו אמרו מי כמוך ה' וכ"ש בפי המדברים:

ואמר זה גם על המים, ע"ד שמסיק בב"ר (ה א) יקוו המים משל למלך שבנה פלטין והושיב בה דיורים אלמים והם משכימים ושואלים בשלום המלך אח"כ הושיב בה דיורים פקחים עמדו ומרדו במלך כו' אמר המלך תחזור הפלטין לכמות שהיה, כך מתחילת בריית העולם היה קילוסו של הקב"ה מן המים שנ' (תהלים צג ד) מקולות מים רבים אדירים משברי ים אדיר במרום ה' כו', ולפי מדרש זה נקרא המים אלמים וקלוסו של הקב"ה עולה מהם הן ע"י שהם עושים רצון קונם הפך טבעם, הן ע"י שהבריות מספרים כבוד אל על ידי שרואין פעולות המים אשר עשו בדור המבול ובקריעת ים סוף, ודומה כאילו היו המים מספרים כבוד אל אע"פ שהם אלמים, ע"כ אמר משה מי כמוך באלים ה' אפילו האלמים אומרים מי כמוך, ואמר זה על מה שעשו המים האלמים בקריעת ים סוף, ומ"ש באלים חסר מ"ם כדי לדרוש באלים ג"כ לשון חזקים רמז למים אדירים, כי אדירים היינו לשון חוזק כמו באלים שהוא לשון חוזק, וכמ"ש צללו כעופרת במים אדירים וזה פירוש יקר. ומה שנדרש זה על טיטוס לפי שעמד עליו נחשול של ים להטביעו וכדמסיק שם בגמרא ובהנחה זו משמעות כל המדרשים אחד הוא לדרוש אלים חזקים ואלמים כאחד:

 

12. שפת אמת ספר ויקרא - לפסח - שנת [תרמ"ז]

בפסוק אז ישיר ובמד' נכון כסאך אע"פ שמעולם אתה לא נתישבה כסאך עד שאמרו בניך שירה. דהנה בנ"י נבראו ע"ז להעיד על הבורא ית'. כדכ' עם זו יצרתי כו' תהלתי יספרו. אכן לא היו יכולים להוציא העדות מכח אל הפועל עד שסייע להם השי"ת בנפלאותיו ושינוי הטבע אז ישיר. וזה לשון ישיר כמו שדייק רש"י ז"ל עלה בלבם. פי' בכל ימי הגלות היו משתוקקים להוציא אלה הדברים ולא היו יכולין עד עתה. כדאיתא בזוה"ק שהדיבור הי' בגלות. פי' הנהגתו ית' את העולם הי' בהסתר. וז"ש ויאמינו פרשנו כבר שהאמינו למפרע על ימי הגלות וחושך. וכדכ' מי כמוכה באלים מי כמוכה נאדר כו'. פי' חז"ל באלים באלמים ששומע גדופי הרשעים ושותק. והוא ב' התנהגות שיש בעולם. בחי' הסתר תוך הטבע והגלות וזה באלים. ויש עתים שמתגלה הנהגה שלו בפועל ממש והוא נאדר בקודש נורא תהלות עושה פלא. ובנ"י העידו עכשיו כי הכל אחד והוא ית' מנהיג כל העולם לפעמים בהסתר בטבע ולפעמים בהתגלות.

 

13. אורות, זרעונים, עמ' קיט: צמאון לאל חי   

אי אפשר למצא מעמד מבוסס לרוח כי אם באויר האלהי. הידיעה, ההרגשה, הדמיון והחפץ והתנועות הפנימיות והחיצוניות שלהם, כולם מזקיקים את בני האדם שיהיו אלהיים דוקא. אז ימצאו את מלואם, את יחושם השוה והמניח את הדעת. אם מעט פחות מגדולה זו יבקש לו האדם הרי הוא מיד טרוף כספינה המטורפת בים, גלים סוערים מתנגדים זה לזה ידריכוהו תמיד מנוחה, מגל אל גל יוטל ולא ידע שלו.

אבל האלהים הלא למעלה מכל המציאות אשר יוכל להכנס בקרבנו ממנו איזה רגש ורעיון הוא, וכל מה שהוא למעלה מכל רגש ורעיון בנו הוא לערכנו אין ואפס ובאין ואפס לא תוכל הדעת לנוח. על כן ימצאו על פי רוב תלמידי חכמים מבקשי אלהים יגעים ועיפים ברוח.

צריך להראות את הדרך איך נכנסים אל הטרקלין - דרך השער. השער הוא האלהות המתגלה בעולם, בעולם בכל יפיו והדרו, בכל רוח ונשמה, בכל חי ורמש, בכל צמח ופרח, בכל גוי וממלכה, בים וגליו, בשפרירי שחק ובהדרת המאורות, בכשרונות כל שיח, ברעיונות כל סופר, בדמיונות כל משורר ובהגיונות כל חושב, בהרגשת כל מרגיש ובסערת גבורה של כל גבור. 

 

14. ספר אליהו רבה או"ח - סימן נא

כתב הלבוש מי כמוך נאדר הכ"ף של כמוך דגושה דאם לא כן נמצא מחרף כאומר ה' מיכה שהוא האיש שגנב השם ועשה העגל שנאמר ועבר בים צרה, עד כאן לשונו. ואם תאמר למה מזכיר כ"ף דמי כמוך נאדר ולא מי כמוך באלים יש לומר שזה אינו סמוך לשם.

 

15. תנא דבי אליהו רבה פרק כו

אנכי ה' אלהיך בעט מיכה לא יהיה לך אלהים אחרים בעט ירבעם

 

16. ספר תקנת השבין - אות ו

וציוהו ה' יתברך להוציא מיכה לפי שאליו היה לו שייכות שהרי נתחבר אליו יהונתן מזרעו ועל ידו נתברר שורש טעותו במה שאמר (שופטים י"ז, י"ג) עתה ידעתי כי ייטיב ה' לי וגו', דנראה לי דמכתוב זה למדו שבעט באנכי ולא בלא יהיה לך מה שאמר ייטיב ה' שם הוי"ה ולא נמצא כן בעבודה זרה בשום מקום כידוע דעל שם זה נאמר (ישעיה מ"ב, ח') וכבודי לאחר לא אתן אבל זה מורה על גסות חומרו שהיה מרוחק לגמרי מרוחניות ולא הבין ענין הרוחנית כלל, ואף הוא היה מכלל המאמינים בני מאמינים והאמין בה' אבל דומה שעל הפסל שלו גם כן חל שם ההוי"ה, וזהו הבעיטה באנכי דלא עבד עבודה זרה להמציא אלהים אחרים כלל דהאמין בהוי"ה רק שהגשים כפי חומרייתו והרי כפר באמיתות ה' יתברך ובעט באנכי לא בלא יהיה לך:

 

כל אתר ואתר- פיתוח אתרי אינטרנט

PHP,דרופל וJS

טלפון:  
0525802579
מייל:  
any.site.n.site@gmail.com