נושאים

מסורה לפרשת וארא - והעל את הצפרדע

 

מסורה לפרשת וארא - והעל את הצפרדע

1. ספר שמות פרק ח פס' א

וַיֹּאמֶר יְהֹוָה אֶל משֶׁה אֱמֹר אֶל אַהֲרֹן נְטֵה אֶת יָדְךָ בְּמַטֶּךָ עַל הַנְּהָרֹת עַל הַיְאֹרִים וְעַל הָאֲגַמִּים וְהַעַל אֶת הַצְפַרְדְּעִים עַל אֶרֶץ מִצְרָיִם:

 

2. ספר במדבר פרק כ פס' כג - כה

וַיֹּאמֶר יְהֹוָה אֶל משֶׁה וְאֶל אַהֲרֹן בְּהֹר הָהָר עַל גְּבוּל אֶרֶץ אֱדוֹם לֵאמֹר: יֵאָסֵף אַהֲרֹן אֶל עַמָּיו כִּי לֹא יָבֹא אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר נָתַתִּי לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל עַל אֲשֶׁר מְרִיתֶם אֶת פִּי לְמֵי מְרִיבָה: קַח אֶת אַהֲרֹן וְאֶת אֶלְעָזָר בְּנוֹ וְהַעַל אֹתָם הֹר הָהָר:

 

3. בעל הטורים על שמות פרק ח פסוק א

והעל - ב' במסורה. והעל את הצפרדעים. והעל אותם הר ההר (במדבר כ, כה). כדאיתא בפרק מקום שנהגו בפסחים (נג, ב) מה ראו חנניה מישאל ועזריה שמסרו עצמן לשרפה. נשאו ק"ו לעצמן מצפרדעים שמסרו עצמן למיתה על קדוש השם ועל כן נמלטו כדכתיב (פסוק ט) וימתו הצפרדעים מן הבתים מן החצרות ומן השדת, אבל לא מן התנורים. אבל משה ואהרן שנאמר בהן (במדבר כ, יב) יען לא האמנתם בי להקדישני, ולא נשאו ק"ו מצפרדעים, מתו ולא זכו ליכנס בארץ:

 

4. תלמוד בבלי מסכת פסחים דף נג ע"ב

תא שמע עוד זו דרש תודוס איש רומי מה ראו חנניה מישאל ועזריה שמסרו [עצמן] על קדושת השם לכבשן האש נשאו קל וחומר בעצמן מצפרדעים ומה צפרדעים שאין מצווין על קדושת השם כתיב בהו ובאו [ועלו] בביתך [וגו'] ובתנוריך ובמשארותיך אימתי משארות מצויות אצל תנור הוי אומר בשעה שהתנור חם אנו שמצווין על קדושת השם על אחת כמה וכמה

 

5. פתיחה לפרק שירה, ע"פ ילקוט שמעוני תהלים - פרק קנ - המשך רמז תתפט

אמרו על דוד המלך בשעה שסיים ספר תהלים זחה דעתו עליו אמר לפניו רבש"ע כלום יש דבר בעולם שאמר שירה כמותי, נזדמנה לו צפרדע אחת אמרה לו אל תזוח דעתך עליך שאני אומרת שירה יותר ממך, ועל כל שירה ושירה שאני אומרת אני ממשלה עליה שלשת אלפים משל, שנאמר וידבר שלשת אלפים משל ויהי שירו חמשה ואלף. ולא עוד אלא שאני עוסקת במצוה גדולה וזו היא המצוה שאני עוסקת בה יש בשפת הים מין אחד שאין פרנסתו כי אם מן המים ובשעה שהוא רעב נוטלני ואוכלני זו היאא המצוה לקים מה שנאמר אם רעב שונאך האכילהו לחם ואם צמא השקהו מים כי גחלים אתה חותה על ראשו

 

6. מדרש רבה שמות פרשה י פסקה ג

רבי יוחנן אמר כ"מ שהיה שם עפר והיה טפה של מים בו היה נעשה צפרדע חזקיה בר' אמר אם כשיטה הזו לא לקו בתיהם של גדולים שהיו עשויין בשיש ובפסיפס אלא מלמד שהיה הצפרדע עולה מן התהום ואומרת לשיש עשה לי מקום שאעלה ואעשה רצון בוראי והיה נבקע השיש ועולה

 

7. מהרש"א, פסחים נג ע"ב ד"ה אצל תנור

והענין מבואר שדבר זה הוא יותר פליאה וקידוש השם בצפרדעים מכל שאר מינים לפי שהצפרדעים טבען במים ולהרחיק עצמן מן ההיפוך שהוא האש ואעפ"כ בשליחות השי"ת קדשו עצמן בשליחותן שלא להרחיק עצמן מן התנור גם שהיה אש בתוכו

 

8. תלמוד בבלי מסכת פסחים דף קיח ע"א - ע"ב

דרש רבי שמעון השלוני בשעה שהפיל נבוכדנצר הרשע חנניה מישאל ועזריה לתוך כבשן האש עמד יורקמו שר הברד לפני הקדוש ברוך הוא אמר לפניו רבונו של עולם ארד ואצנן את הכבשן ואציל לצדיקים הללו מכבשן האש אמר לו גבריאל אין גבורתו של הקדוש ברוך הוא בכך שאתה שר ברד והכל יודעין שהמים מכבין את האש אלא אני שר של אש ארד ואקרר מבפנים ואקדיח מבחוץ ואעשה נס בתוך נס אמר לו הקדוש ברוך הוא רד

 

9. ספר שם משמואל פרשת חקת - שנת תרע"ב

דהנה אין זו רבותא שהקב"ה מנצח לטבע, שהרי גם גבור מנצח לחלש, ומ"מ יש לחלש נמי מציאות בצד מה, אלא הרבותא היא שאין לשום נברא כל מציאות אלא מאמיתת המצאו וקיומו מחמת רצונו יתברך, ובדין הי' שכל הנבראים לא יהיו יכולין לפעול שום פעולה נגד רצונו יתברך לא לאש לשרוף ולא למים להטביע, שהרי כל מה שהאש שורפת והמים מטביעים הוא רק רצונו יתברך ומבלעדו הכל אפס ואין, אבל זה מפלאות תמים דעים שצמצם כ"כ את הנבראים עד שהם כמו יש ונפרד בפני עצמן, וכ"ז בא מחמת התרחקות הנבראים מהשורש שכל מעשי בראשית היו נמתחין והולכין, וזה עצמו הוא רצונו יתברך שתהי' כך מדת הצמצום וההסתר עד שהבריאה אינה מרגשת רצונו יתברך. וזה שאמר גבריאל אני שר של אש וארד בתוך הכבשן ואז יקבל האש מעלה בצד מה ואז ממילא לא יהי' ביכולת האש לשרוף מבפנים אלא מבחוץ כרצונו יתברך, וכן כתוב לעתיד (ישעי' מ"ג) כי תעבור במים אתך אני ובנהרות לא ישטפוך כי תלך במו אש לא תכוה ולהבה לא תבער בך, לא שהמים והאש לא יהיו, אלא יהיו ולא יפעלו רק רצונו ית"ש:

 

10. פרק שירה

צפרדע אומרת ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד

 

11. אמרי אמת, וארא תרפ"ט קטע ג

איתא בתנדב"א צפרדע צפור שיש בה דיעה, כשמוסרים נפש זה דעת כדאיתא במדרש דעת זה המכיר את בוראו, אצל אברהם אבינו גם כן איתא שהכיר את בוראו והוא היה הראשון שמסר נפשו, איתא בפרק שירה צפרדע אומרת ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד, בשכמל"ו הוא יסוד השם ואומרים אותו בחשאי ולעתיד יאמרוהו בהתגלות... איתא במדרש חנניה מישאל ועזריה כשירדו לכבשן האש לא ירדו אלא בסימן, כיצד לא לנו ה' לא לנו אמר חנניה וכו' נטלו אותו סימן וירדו, מה פירוש נטלו אותו סימן, אלא הכוונה שהם הלכו למסור נפשם ולא כוונו עבור עצמם, לא היה להם הבדל אם יחיו או לאו וזה שכתוב שתי פעמים לא לנו, הם כוונו לכבוד שמים כדמסיים קרא כי לשמך תן כבוד.

 

12. שפת אמת ליקוטים - פרשת וירא

בבעל הטורים והעל וגו', במסורה והעל אותם הר ההר וגו', נראה יותר לפרש לשבח כפשוטו שכמו שהצפרדעים מסרו נפשם לקיים ציווי הקב"ה, כן אהרן ואלעזר הלכו לתומם על ההר הגם [שידעו] שימות שם אהרן:

 

13. ספר תפארת שלמה על התורה - פרשת חוקת

יאסף אהרן אל עמיו וגו' ויעש משה כאשר צוה ה' ויעלו הר ההר וגו'. ופרש"י שם אמר לו הכנס ונכנס כו' עצום עיניך ועצם מיד חמד משה לאותה מיתה. וז"ש (דברים לב, נ) כאשר מת אהרן אחיך מיתה שנתאווית לה הנ"ל לבאר בענין הזה דהנה אמנם מאד נתעלה אהרן הכהן במיתתו זאת אשר לא נמצא כמוהו והוא שכאשר נגזרה הגזירה עליו לעלות הר ההר לא בקש שום דבר התנצלות ולא רצה להתפלל לבטל הגזירה או שיבקש משרע"ה רחמים עליו על ככה רק קבל עליו דין שמים באהבה לקיים מצות המלך ולא עכב. לכן הוא שנזכר כמה פעמים מיתת אהרן בתורה לגודל חשיבתו הנ"ל. וזה ששינה הכתוב... אשר לא נמצא כמוהו בתורה אצל כל הצדיקים לבאר יום מיתתו בפירוש אך הוא לגודל מעלתו במיתה אשר (תהלים קטז, טו) יקר בעיני ה' המותה לחסידיו... והנה זהו הענין שחמד משה לאותה מיתה כי מאד הוטב בעיניו המעלה הזאת של אהרן לקבל עליו דין שמים באהבה ולהתעלות בדביקות המיתה כמצווה על פי ה' וזש"נ לו והאסף אל עמיך כאשר מת אהרן אחיך במעלת הדביקות.

 

14. הגרי"ז, הערות ר' קאפל רייניץ לבעל הטורים, הערה 28

וכך שמעתי בם הגרי"ז פירוש דברי חז"ל בספרי בג' מקומות נאמר בעצם היום הזה וכו' אף כאן במיתתו של משה אין אנו מניחין אותו וכו' ולכאורה תקשי דמה שייך שהיו מעכבים מיתתו ואינו דומה לאנשי דור המבול שרצו לעכב בכח ידם את כניסתו של נח לתיבה וכן המצריים היו אומרים אין אנו מניחין לצאת. וביאר דהגזירה היתה "ומות בהר" בדייקא ואם היו מעכבין עלייתו להר הרי בטלה הגזירה ממילא.

 

15. תלמוד בבלי מסכת שבת דף נה ע"א-ע"ב

אמר רב אמי אין מיתה בלא חטא ואין יסורין בלא עון... מיתיבי אמרו מלאכי השרת לפני הקדוש ברוך הוא רבונו של עולם מפני מה קנסת מיתה על אדם הראשון אמר להם מצוה קלה צויתיו ועבר עליה אמרו לו והלא משה ואהרן שקיימו כל התורה כולה ומתו אמר להם מקרה אחד לצדיק ולרשע לטוב וגו'

 

16. ספר מחשבות חרוץ - אות ז

שגוף ענין המיתה היא גם כן חוקה דאי אתה רשאי להרהר רק דכך גזר, וכמו שאמרו (מנחות כ"ט ע"ב) ברבי עקיבא שתוק כך עלה וכו' ולא תירץ לו כלום על שאלתו החזקה זו תורה וזו שכרה רק אמר לו שישתוק, כי סוד דבר זה אין לו התגלות בעולם הזה שיוכל להתגלות בדיבור ורק כשישתוק וידבוק עצמו לעולם המחשבה שהוא השגת עומק מחשבתו יתברך ירגיש דכך עלה במחשבה:

 

17. ספר תקנת השבין - אות ה

ר' שמעון בן גמליאל וחבריו עשרה הרוגי מלוכה מגדולי התנאים שביררו דיש מיתה בלא חטא רק כך עלה במחשבה לפניו יתברך כמו שאמרו בר' עקיבא... ועל כל פנים הרי מצינו מיתה לא לעונש רק לזכות או מכבשי דרחמנא והרי הוא יצר הרע הוא מלאך המות כמו שאמרו בבבא בתרא (ט"ז.), אם כן כך במעשה העבירה והזדון של יצר הרע יש שהוא כך או שהוא מכבשי דרחמנא שכך עלה ברצונו יתברך, וכיון שהמעשה (הוא) כרצון ה' הוא זכויות אלא דכוונתו לאיסור עושהו כשגגות או שמתוקף אהבה הופכו לזכויות שהחטא היה לבירור תוקף אהבתו [וכמו המיתה לברר בכל נפשך כפשטיה כן החטא שהוא אחר התיקון כעבירה לשמה דהיינו גם כן בכל נפשך כנזכר לעיל] שהוא גוברת יותר על ידי התשובה שאחר החטא

 

18. עולת ראיה, ח"א עמ' פה

והאלהים נסה את אברהם.  גבול יש לחופש הרצון, שהוא מתבלט בתכונתה של הבחירה, בכל מקום שהוא נמצא. גם באותן ההופעות, שאנו חושבים אותן  לחפשיות מצד הרצון הבחירי של האדם, יש בהן בעומק הויתן דברים מכריחים שהם נסתרים ונעלמים מן העין. אבל יודע תעלומות ב"ה, אשר לפניו נגלו כל מצפונים, הנה הוא רצה להוציא לאור ההויה את כל אור הקודש, את כל הנצח והשיגוב, הטמוו וגנוז בנשמתו הגדולת של אברהם. לצרך זה הופיע עליו רצון חפשי מחלט, בלתי מקושר בשום הכרח פנימי או חצוני, כדי שעצמיותו הפנימית הבלתי תלויה תופיע פה בהדר גאון עזה. וזהו יסוד הנסיון ברום גבהו. והאלהים נסה את אברהם.

 

כל אתר ואתר- פיתוח אתרי אינטרנט

PHP,דרופל וJS

טלפון:  
0525802579
מייל:  
any.site.n.site@gmail.com