נושאים

מסורה לפרשת ויצא - בגד ללבוש

מסורה לפרשת ויצא - ללבוש את הבגדים

בראשית פרק כח פסוק טז - כב

וייקץ יעקב משנתו ויאמר אכן יש ירור במקום הזה ואנכי לא ידעתי: ויירא ויאמר מה נורא המקום הזה אין זה כי אם בית אלקים וזה שער השמים: וישכם יעקב בבקר ויקח את האבן אשר שם מראשתיו וישם אתה מצבה ויצק שמן על ראשה: ויקרא את שם המקום ההוא בית אל ואולם לוז שם העיר לראשנה: וידר יעקב נדר לאמר אם יהיה אלקים עמדי ושמרני בדרך הזה אשר אנכי הולך ונתן לי לחם לאכל ובגד ללבש: ושבתי בשלום אל בית אבי והיה ירור לי לאלקים: והאבן הזאת אשר שמתי מצבה יהיה בית אלקים וכל אשר תתן לי עשר אעשרנו לך:

 

בעל הטורים בראשית פרק כח

ללבש. ב' במסורת הכא. ואידך ללבוש את הבגדים (ויקרא כא, י). מלמד שיעקב היה כהן גדול, כדאיתא בב"ר. אמר הקב"ה למיכאל אתה עשית יעקב כהן גדול שלי בעל מום שהוא צולע על יריכו. חייך שאתה צריך להיות כהן גדול למעלה במקומו. זהו שאמר ונתן לי לחם לאכול ובגד ללבוש, שתתקיים לי הכהונה שקניתי מעשו שהעבודה היתה בבכורות:

 

מדרש תנחומא (בובר) פרשת תולדות סימן יב

מהו כתנות עור, [בגדי] כהונה גדולה שהלבישן הקב"ה שהיה בכבודו של עולם. ועוד שנו רבותינו עד שלא הוקם המשכן היו הבמות מותרות והעבודה בבכורות, לכך הלביש הקב"ה לאדם בגדי כהונה גדולה שהיה בכורו של עולם, בא נח [ומסרן לשם, ושם] מסרן לאברהם, ואברהם מסרן ליצחק, ויצחק מסרן לעשו, שהיה בכורו, ועשו היה רואה את נשיו עובדות ע"ז והפקידן אצל אמו, כשעמד יעקב ולקח הבכורה מן עשו אמרה רבקה הואיל שלקח יעקב את הבכורה מיד עשו, בדין הוא שילבש הבגדים הללו, שנאמר ותקח רבקה את בגדי עשו בנה הגדול החמודות (שם /בראשית/ כז טו), נכנס יעקב אצל אביו והריח בו, שנאמר וירח את ריח בגדיו ויברכהו וגו', מה בירכו ממה שקראו בענין ויתן לך האלקים וגו'.

 

ילקוט שמעוני תורה פרשת וישלח רמז קלב

א"ל הקב"ה למיכאל יפה עשית שעשית כהן שלי בעל מום א"ל רבש"ע והלא אני כהנך א"ל אתה כהני ברקיע והוא כהני בארץ מיד קרא מיכאל לרפאל אמר לו חברי בבקשה ממך עמוד עמי בצרה שאתה ממונה על הרפואות ירד ורפאו 

 

מדרש רבה שמות פרשה יט

אמר רבי ברכיה כנגד מי אמר בחוץ לא ילין גר אלא עתידים גרים להיות כהנים משרתים בבית המקדש שנאמר (ישעיה יד, א) ונלוה הגר עליהם ונספחו על בית יעקב ואין ונספחו אלא כהונה שנאמר (ש"א ב, לו) ספחני נא אל אחת הכהונות שעתידין להיות אוכלין מלחם הפנים לפי שבנותיהן נישאות לכהונה וכן שאל עקילס הגר את רבותינו אמר להם מה שכתוב (דברים י, יח) ואוהב גר לתת לו לחם ושמלה הרי כל הבטחות שהבטיח את הגר שהוא נותן לו לחם ושמלה אמר לו יעקב ששמו ישראל כך שאל מלפני הקדוש ברוך הוא (בראשית כח, כ) ונתן לי לחם לאכול ובגד ללבוש ואתה שבאת אצלנו לא דייך שאתה כמותינו אלא דייך שתהא כיעקב בכורו של הקדוש ברוך הוא וסוף דבר לא תעלה על דעתך שיעקב לחם ושמלה שאל אלא אמר יעקב הבטיחני הקדוש ברוך הוא שהוא עמדי ויעמיד ממני את העולם אימתי יודע אני שהוא עמדי ושמרני כשיעמיד ממני בנים כהנים אוכלים מלחם הפנים ולובשים בגדי כהונה שנאמר ונתן לי לחם לאכול זה לחם הפנים ובגד ללבוש אלו בגדי כהונה שנאמר (שמות מ, יג) והלבשת את אהרן את בגדי הקדש וכן כאן ואוהב גר לתת לו לחם ושמלה כלומר שמעמיד בנים מן הגר שאוכלים לחם הפנים ולובשים בגדי כהונה הוי בחוץ לא ילין גר

 

רמב"ן בראשית פרק כה

ורבי אברהם משתבש בכאן מאד, שאמר כי בזה הבכורה בעבור שראה שאין ממון לאביו. ורבים יתמהו כי עזב לו אברהם ממון רב, וכאלו לא ראו בימיהם עשיר גדול בנעוריו, בא לידי עוני בזקוניו. והעד, שהיה יצחק אוהב את עשו בעבור צידו, ואלו היה לחם רב בבית אביו, והוא נכבד בעיניו, לא מכר את בכורתו בעבור נזיד. ואם היה אביו בכל יום אוכל מטעמים מה טעם יאמר אליו הביאה לי ציד. ולמה לא היו ליעקב בגדים חמודות, ולא נתנה לו אמו כסף וזהב לדרך, שאמר (להלן כח כ) ונתן לי לחם לאכול ובגד ללבוש. למה לא שלחה לו הון, והיא אוהבת אותו, כי הוצרך לשמור הצאן. והפסוק שאמר (להלן כו יג) ויגדל האיש, קודם זקנתו. ועורי לב יחשבו כי העושר מעלה גדולה לצדיקים, והנה אליהו יוכיח. ועוד ישאלו, למה חסר השם ממון ליצחק. אולי יודיעונו למה חסר מאור עיניו, ואל ידחונו בקנה של דרש, כי יש לו סוד, ואין לנו לחפש כי עמקו מחשבות השם ואין כח באדם להבינם. כל אלו דבריו:

ואני תמה מי עור עיני שכלו בזה, כי הנה אברהם הניח לו הון רב, ואבד העושר ההוא מיד קודם הענין הזה, ומפני זה בזה את הבכורה, כי הדבר הזה היה בנעוריהם קודם היות לעשו נשים כאשר יספר הכתוב, ואחרי כן חזר והעשיר בארץ פלשתים עד כי גדל מאד ויקנאו בו שרי פלשתים, ואחרי כן חזר לעניו והתאוה לציד בנו והמטעמים, ואין אלו רק דברי שחוק. ועוד, כי הכתוב אמר (לעיל כה יא) ויהי אחרי מות אברהם ויברך אלקים את יצחק בנו, והברכה תוספת בעושר ובנכסים וכבוד, ואיה ברכתו שאבד הון אביו והעני, ואחרי כן (להלן כו ג) ואהיה עמך ואברכך, העשיר והעני אחרי כן. ואם יש צדיקים שמגיע אליהם כמעשה הרשעים בענין העושר אין זה באותם שנתברכו מפי הקב"ה, כי ברכת ה' היא תעשיר ולא יוסיף עצב עמה (משלי י כב):

אבל היו האבות כלם כמלכים, ומלכי גוים באים לפניהם וכורתים עמהם ברית, וכתוב (להלן כו לא) וישבעו איש לאחיו, ואם היה יצחק רע המזל מאבד נכסי אביו, איכה אמרו ראו ראינו כי היה ה' עמך (שם כח), וכבר היה בעוכריו. אבל בזוי הבכורה לעשו לאכזריות לבו:

 

רבינו בחיי בראשית פרק כח

ונתן לי לחם לאכול ובגד ללבוש. זאת שאלת הצדיקים מאת השם לא ישאלו המותרות רק הדבר ההכרחי בלבד שא"א לו לאדם שיחיה בלעדיו. ובידוע כי נטיית אדם אחר בקשת המותרות הוא גורם לו מהומות רבות, ועל כן כל איש ירא את השם ראוי לו שיהיה שמח בחלקו ושיסתפק במעט ושלא יתאוה המותרות וייטיב לבו ביראת השם... וע"כ שאל יעקב הצדיק לחם לאכול ובגד ללבוש שהוא הדבר המוכרח, ושאל מדת ההסתפקות שהיא שאלת הצדיקים ולא שאל המותרות, כי התורה מואסת בהן עד שתמנע אותם ואפילו מן המלך, הוא שכתוב (דברים יז) לא ירבה לו סוסים ולא ירבה לו נשים וכסף וזהב לא ירבה לו מאד.

 

ספר אגרא דכלה דף קלד ע"א

ובגד ללבוש (בראשית כח כ). תרין במסרה. דין. ואידך והכהן הגדול מאחיו וכו' ומלא את ידו ללבש את הבגדים (ויקרא כא י). רמז שבקשת יעקב על הבגדים לא היה רק ההכרח לעבודה, כמו שבגדי כהונה לא ניתנו להנות בהן, והכהן אינו לובשן רק בשעת העבודה. כמו כן יעקב שאל בגדים רק הנצרכים לעבודה זו תפילה, כי אסור להזכיר את השם ערום:

 

שפת אמת ספר בראשית - פרשת ויצא - שנת תרס"ד

במדרש צמאה לך נפשי כמה לך בשרי כשם שנפשי צמאה כך רמ"ח איברים כו'. כבר כתבתי במ"א כי לפי שהי' הצמאון שלו בנפש ובגוף. כך נראה לו החלום. כי הסולם רומז לבחי' הגוף רמ"ח ושס"ה שהם תיקון המלבוש. וה' נצב עליו הוא בחי' הנשמה והתורה. וע"ז ביקש ונתן לי לחם לאכול ובגד ללבוש רומז במד' לחם זו תורה משזכה אדם לתורה זוכה למלבוש. הוא הלבוש שנעשה ע"י המצות כי המלבוש כפי צורת הגוף. וכמו שהי' התשוקה שלו בגוף ונפש. כן בקודש חזיתיך. כך הי' המראה לראות עוזך וכבודך הוא ג"כ ב' בחי' הנ"ל. עוז זו תורה. כבוד בחי' המלבוש דר"י קרא למאני' מכבדותא. וכ"כ ה' עוז לעמו יתן. יברך את עמו בשלום הוא המלבוש שהגוף חסר השלימות. -וע"י התורה זוכין לשלימות הגוף והמלבוש כנ"ל:

 

ליקוטי הלכות, ליקוטי הלכות אורח חיים הלכות סעדה הלכה ה

וזה צריך כל אדם לידע כשרוצה להתקרב לה' יתברך. ורואה שהמניעות והמסכים מתפשטים כנגדו מאד מאד. ובפרט כשכבר התחיל מעט ורואה שבכל פעם משתטחים כנגדו יותר ויותר ולפעמים רואה שאחר כמה ימים ושנים שנדמה לו שכבר התחיל להטהר קצת חזר ונפל והתגברו עליו התאוות וההרהורים בהשתטחות עצום מאד רחמנא לצלן. צריך שידע שכל זה נמשך מהבגדים הצואים שעדין לא נזדכך מהם שמשם כל המניעות וההתגברות וכמבאר היטב בהתורה הנ"ל שהבגדים הצואים הם מונעים כמו נהר המפסיק וכו'... והדבר מובן היטב מענין הנ"ל של ברור הלחם שהוא חיות האדם שצריכין לבררו בברור אחר ברור כנ"ל, דהינו שמתחלה צריכין לחרש ולזרע ביגיעה גדולה ואחר כך לקצר התבואה ואחר כך לנקות החטה ממץ ותבן ופסלת. וכשמזככין החטה מהפסלת וכבר היא נקיה וזכה בתכלית הזכוך הראוי להחטה וראויה לסחורה. אבל אף על פי כן עדין אינה ראויה לאכילה כלל וצריכין לחזר ולהתיגע לטחנה היטב עד שתהיה נעשית קמח. ואחר כך לנקות הקמח מסבין ומרסן. ואחר כך אפלו כשהקמח מנפה כל צרכה עדין אינה ראויה לאכילה עד שעושין ממנה פת. ואז כשנעשה פת אז הוא בתכלית השלמות, כי כבר הגיע למעלתו שהוא ראוי למאכל אדם ולברך עליו המוציא... וזהו בחינת מה שמבטיח להצדיקים לאכל לשבעה ולמכסה עתיק שיזכו לעתיד לבחינת אכילה זכה שאין בה אחיזת בגדים צואים כלל רק האכילה תהיה בבחינת לאכל לשבעה ולמכסה עתיק. מכסה עתיק הוא תכלית שלמות הבגדים וכסות נקי בחינת ועתיק יומין יתיב ולבושיה כתלג חור (כ). אשרי הזוכה לזה. וזה שבקש יעקב (כא): ונתן לי לחם לאכל ובגד ללבש. שתהיה האכילה בבחינת בגדים נקיים וכנ"ל.

 

רבינו בחיי על ויקרא פרק טז פסוק ד

כתנת בד קדש ילבש ומכנסי בד יהיו על בשרו ובאבנט בד יחגור ובמצנפת בד - הזכיר ארבעה בגדים שהן של בד והזכיר בכל אחד מהם בד... ומה שהוא משרת שם בארבעה בגדים דוגמת ארבע מחנות שכינה שמשרתים לפניו במרום או דוגמת חיות הקדש בארבע כנפים וארבע פנים והיה הכתוב ראוי לומר בגדים קדושים הם אבל אמר בגדי קדש לבאר שהם דוגמא, והם מכוונים כנגד קדש. וזהו שתמצא שאמרו במדרש ויקרא רבה כשירות של מעלן כך שירות של מטן, מה שירות של מעלן ואיש אחד בתוכם לבוש בדים כך שירות של מטן כתנת בד קדש ילבש, עד כאן. ולבוש בדים הוא מיכאל והתכוין כי לא הוכשר הכהן להכנס לפני ולפנים בבית הרחמים כי אם בבגדי בד:

 

ספר שיחת מלאכי השרת פרק ראשון ד"ה ולפיכך וד"ה וביאור

ולפיכך אמרו [נדרים כ' ב'] מאן מלאכי השרת רבנן... וקאמר שם ואמאי קרי להו מלאכי השרת דמציינו כמלאכי השרת... פירש שם לבושים לבנים ועטופים כמלאכי השרת דכתיב והאיש לבוש הבדים... וביאור זה כי האדם מחובר בגוף ונפש הגוף לבוש לנפש... והנה כל חסרונות האדם הוא ע"י הלבשת הגוף החומריי לנפש... ולכך מלאכי מעלה שאינם בעל גוף חומרי נקראו על דרך משל לבוש הבדים. ר"ל בגד פשתן לבן ונקי שזה היה כסות יקר וחשוב אצלם... שלכן נצטוו הכהנים וכהן גדול במקדש בבגדי בד שהם בגדים החשובים שם... וכן אצל הכהנים שקרויים מלאכים כמו שנתבאר שהיו בעלי עבודה ועבודה הוא תיקון הלבוש שהוא הגוף על ידי העבודה באיברי הגוף

 

פרי צדיק, קדושת שבת מאמר ה עמ' 26  -  27

וכפי הנראה מפני כן כ' ללבוש בגדי לבן בשבת לפי שהוא מעין לבושי עוה"ב ושם הצדיקים לובשים לבנים... והם הלבושים שיקומו בהם לעת"ל...  וכן כה"ג ביוה"כ שהוא סוד עוה"ב כידוע לובש לבנים... ומצד הזה  הוא ג"כ ענין בגדי שבת דוגמת מלאכים שיש להם ג"כ לבוש כמ"ש והאיש לבוש הבדים וגם בגדי אדה"ר והם כתנות עור שעשה לו הקב"ה אחר החטא שהי' סמוך לכניסת שבת הי"ל לבגדי שבת וע"כ בתורתו של ר"מ כתיב אור בא'... ובעוה"ז  האור גנוז ומשיגים האור מתוך הגנוזה כמשיג דבר דרך לבוש ומסך וזהו הכתנות אור שהוא הרגשת האור כי טוב שחזר להיות טוב מאד מצד התגברות דטוב על הרע שהרגיש בו ר"מ שהי' מזרעו דעשו מנירן קיסר וגבר על שורש הרע שבו מאבותיו... והגרים הבאים לידבק בישראל הם המהפכים שורש הרע לטוב...

 

ספר זכריה פרק ג פס' א - ה

ויראני את יהושע הכהן הגדול עמד לפני מלאך ירור והשטן עמד על ימינו לשטנו: ויאמר ירור אל השטן יגער ירור בך השטן ויגער ירור בך הבחר בירושלם הלוא זה אוד מצל מאש: ויהושע היה לבש בגדים צואים ועמד לפני המלאך: ויען ויאמר אל העמדים לפניו לאמר הסירו הבגדים הצאים מעליו ויאמר אליו ראה העברתי מעליך עונך והלבש אתך מחלצות: ואמר ישימו צניף טהור על ראשו וישימו הצניף הטהור על ראשו וילבשהו בגדים ומלאך ירור עמד:

 

רש"י זכריה פרק ג פס' ג - ד

לבוש בגדים צואים. כתרגומו הוו ליה בנין דנסבין להון נשין דלא כשרין לכהונתא והיה נענש הוא על שלא מיחה בידם: הסירו הבגדים הצואים מעליו. יבדילו בניו את נשותיהם וימחול לו: מחלצות. חליפות בגדים נאים כלומר זכיות אבל לפי שדימה העון לבגדים צואים דימה הזכיות למחלצות בגדים נאים ולבנים:

 

ליקוטי הלכות, ליקוטי הלכות חשן משפט הלכות נחלות הלכה א אות א - ג

והכלל שצריכין לתקן העוונות של השס"ה גידין ע"י תיקון כלליות הגידין... ומשם נמשך לבנונית להלבין... הכתמים ואז הוא בחי' בגדים לבנים ע"ש.

וזה בחי' ירושה לבנים כי הבנים הם בחי' תיקון כלליות הגידים דהיינו תיקון הברית כי עיקר תיקון הברית הוא למעבד תולדין בקדושה וע"כ אחר מיתת אביהם שייך הממון להם כי להם יש כח לתקן הממון בבחי' תיקון הכללי כי הם עצמן עיקר תיקון הכללי כנ"ל. כי תיקון הממון הוא ע"י הצדקה שהוא בחי' השפעה בחי' זריעה בחי' זרעו לכם לצדקה שהוא בחי' בנים וע"כ הממון ראוי להם וכשהם מקבלים ויורשין את ממון אביהם אז יתקנו ע"י בחי' תיקון הכללי ואזי נעשה בבחי' לבושין בחי' בגדים לבנים ובזה נתלבש נשמת אביהם שמת. כי ידוע שמי שמת בלא בנים ח"ו אזי נשמתו ערטילאי וע"כ אשתו צריכה יבום או חליצה לתקן הנשמה דאזלא ערטילאי. אבל כשיש לו בנים אזי אין נשמתו ערטילאי כי הבנים הם בחי' תיקון הכללי שעי"ז תיקון הלבושין בבחי' בגדים לבנים כנ"ל. וביותר נתתקן כשמניח ירושה לבנים... אזי עי"ז נתלבש נשמתו בבחי' בגדים לבנים... וע"כ בעת התיקון נאמר ויעש להם כתנות עור וילבישם כמובא בתיקונים וכד תבו עביד להון וכו' כי עיקר התיקון בבחי' תיקון הבגדים כנ"ל.

 

כל אתר ואתר- פיתוח אתרי אינטרנט

PHP,דרופל וJS

טלפון:  
0525802579
מייל:  
[email protected]