מסורה לפרשת וישלח - עם לבן גרתי

מסורה לפרשת וישלח - עם לבן גרתי

 

1. בראשית פרק לב פס'  ד - ו

וישלח יעקב מלאכים לפניו אל עשו אחיו ארצה שעיר שדה אדום: ויצו אתם לאמר כה תאמרון לאדני לעשו כה אמר עבדך יעקב עם לבן גרתי ואחר עד עתה: ויהי לי שור וחמור צאן ועבד ושפחה ואשלחה להגיד לאדני למצא חן בעיניך:

 

2. בעל הטורים בראשית פרק לב

גרתי. ב' במסורת. הכא. ואידך אויה לי כי גרתי משך (תהלים קכ, ה). בשביל שיעקב ירא מעשו כל כך וקראו אדוני, והקב"ה הבטיחו כבר ושמרתיך בכל אשר תלך (לעיל כח, טו) גרם לבניו שנעשו גרים בין האומות:

 

3. תהלים פרק קכ

שיר המעלות אל-יהוה בצרתה לי קראתי ויענני: יהוה הצילה נפשי משפת-שקר מלשון רמיה: מה יתן לך ומה יסיף לך לשון רמיה: חצי גבור שנונים עם גחלי רתמים: אויה לי כי-גרתי משך שכנתי עם אהלי קדר: רבת שכנה-לה נפשי עם שונא שלום: אני שלום וכי אדבר המה למלחמה:

 

4. רש"י בראשית פרק לב פסוק ה

גרתי. לא נעשיתי שר וחשוב אלא גר אינך כדאי לשנוא אותי על ברכות אביך שברכני הוה גביר לאחיך שהרי לא נתקיימה בי. ד"א גרתי בגימטריא תרי"ג כלומר עם לבן הרשע גרתי ותרי"ג מצות שמרתי ולא למדתי ממעשיו הרעים:

 

5. רמב"ן בראשית פרק לב פסוק ד

אל עשו אחיו ארצה שעיר. בעבור היות נגב ארץ ישראל על ידי אדום ואביו יושב בארץ הנגב, יש לו לעבור דרך אדום או קרוב משם, על כן פחד אולי ישמע עשו והקדים לשלוח אליו מלאכים לארצו. וכבר תפסוהו החכמים על זה. אמרו בבראשית רבה (עה ג) מחזיק באזני כלב וגו' (משלי כו יז). אמר לו הקב"ה, לדרכו היה מהלך והיית משלח אצלו ואומר לו כה אמר עבדך יעקב:

ועל דעתי גם זה ירמוז כי אנחנו התחלנו נפילתנו ביד אדום, כי מלכי בית שני באו בברית עם הרומיים (ספר החשמונאים א ח) ומהם שבאו ברומה (כך כותב רבינו בויקרא כו טז), והיא היתה סבת נפילתם בידם, וזה מוזכר בדברי רבותינו ומפורסם בספרים (יוסיפון פרק סה):

 

6. מדרש רבה בראשית פרשה עה אות ב

וישלח יעקב מלאכים לפניו רבי יהודה ברבי סימון פתח (משלי כה) מעין נרפש ומקור משחת וגו' א"ר יהודה בר' סימון כשם שאי אפשר למעין להרפס ולמקור להשחית כך אי אפשר לצדיק למוט לפני רשע וכמעין נרפש וכמקור משחת כך צדיק ממיט עצמו לפני רשע אמר לו הקדוש ברוך הוא לדרכו היה מהלך והיית משלח אצלו ואומר לו כה אמר עבדך יעקב:

 

7. רבינו בחיי בראשית פרק לב, פתיחה לפרשת וישלח

שלמה המלך ע"ה הודיענו בכאן (משלי כה) מעלת הצדיק, כי הצדיק כשהוא נמסר ונופל ביד הרשע והוא מתמוטט לפניו אותה התמוטטות היא לשעה, אינה לעולם ועתיד להנצל מיד, כמ"ש (משלי כד) כי שבע יפול צדיק וקם, וסופו שיחזור למעלתו ולכבודו. ולמה הוא דומה למעין, שדולחין ורומסין ברגל וחוזר עכור לשעה, שאותו עכירות אינו לעולם ואין לו קיימא כי עתיד הוא שיחזור לצלילותו, כן

 

8. רבינו בחיי בראשית פרק לב

וידוע כי יצחק אביו היה יושב בארץ הנגב, והיה לו ליעקב לעבור דרך אדום לפיכך נתירא מעשו פן יצא לקראתו וע"כ הקדים לשלוח שלוחיו בארצו. ורבותינו ז"ל תפשוהו ממה שדרשו בב"ר (משלי כו) מחזיק באזני כלב עובר מתעבר על ריב לא לו. אמר לו הקב"ה לדרכו היה מהלך והיה משלח אצלו ואמר כה אמר עבדך יעקב, זהו שאמר הכתוב מעין נרפש ומקור משחת צדיק מט לפני רשע. יעקב קרא לעשו אדוני למדה תורה דרך ארץ לחלוק כבוד למלכות. רבינו הקדוש היה כותב לאנטונינוס המלך כה אמר עבדך יהודה, שלח לו אנטונינוס וכי עבדי אתה הלואי שאהא עבדך לעוה"ב, אמר לו לא אני גדול מזקני ולא אתה קטן מזקנך, שהרי יעקב זקני שלח לעשו כה אמר עבדך יעקב:

 

9. מדרש רבה בראשית פרשה עה אות ג

וישלח יעקב ר"ה פתח (שם כו) מחזיק באזני כלב עובר מתעבר על ריב לא לו שמואל בר נחמן אמר משל לארכי לסטים שהיה ישן בפרשת דרכים עבר חד ושרי מעיר ליה א"ל קום לך דבישא שכיח הכא קם ושרי מקפח ביה א"ל ניער בישא א"ל דמיך הוה ועוררתניה כך אמר לו הקב"ה לדרכו היה מהלך ואתה משלח אצלו ואומר לו כה אמר עבדך יעקב

 

10. רש"י תהלים פרק קכ פסוק ה

אויה לי. אמרה כנסת ישראל כי כבר לקית בגליות רבים הרי גרתי משך עם בני יפת במלכות פרס ויון ומשך:

 

11. ישמח משה - פרשת וישלח דף עח ע"א

גרתי. ב' במסורה. עם לבן גרתי, אויה לי כי גרתי משך (תהלים קכ ה), ועיין בבעל הטורים שפירש בשביל שיעקב היה ירא מעשו וקראו אדוני, גרם לבניו שנעשו גרים לבין האומות. והנה לדבריו אין לו חיבור רק עם לאדוני לעשו. ולי נראה על דרך בעל הטורים לפרש באופן אחר, כי מגרתי עם לבן, נמשך אויה לי כי גרתי משך שהיא הגלות... והנה אמרו (סוטה ל"ד ע"א) כל מה שאירע לאבות סימן לבנים. והנה צרת דינה רומז לגזירת מלכות יון שכל בתולה תבעל לטפסר תחילה, ויוסף לגלות האחרון המיואשת ח"ו מחמת אריכות, שכמעט נואשים מהגאולה לפי טבע לולא האמונה הטבועה... והנה ענין יוסף הוא על מה שלא קיים יעקב כיבוד אב בהיותו בבית לבן כ"ב שנים כמו שאמרו רז"ל, לכך נשתהה כל כך... ועל פי זה מבואר המסורה עם לבן גרתי, שבטל כיבוד אב וגרם למכירת יוסף, וגרם אוי לי כי גרתי משך. ואני לעצמי נראה לפרש המסורה בפשוט, דהמסורה צווח ראו מה בין הראשונים לאחרונים יעקב שלא נצטווה עדיין, עם לבן גרתי ותרי"ג מצות שמרתי ולא למד ממעשיו כפירוש רש"י, אבל אוי לי כי גרתי משך, כי אני לומד ממעשיהם כמו שנאמר לעיל (שם שם תהלים קכ ב) הצילה נפשי משפת שקר והבן, וכן מה שאמר אחר כך (שם שם תהלים קכ ו) רבת שכנה לה נפשי והבן, וכן הוא האמת כי ישראל שבחוץ לארץ עובדי ע"א בטהרה הן כמו שאמרו רז"ל (ע"ז ח' ע"א), ורוב המצות אינם נעשים כראוי, והוא נכון בס"ד:

 

12. ספר אגרא דכלה - דף קמג ע"ב

בפסוק (בראשית לה ב) והטהרו והחליפו שמלותיכם, א"ר יוחנן כל כסות בכלל עבודה זרה (ב"ר פפ"א ג'). על כרחך הכוונה שעל כן צוה להם להחליף שמלותיהם כשיהיה להם בגדים משלל שכם והיו בגדי גוים, וכן ישראל הלובש בגדי נכרים בכלל עבודה זרה הוא, הגם שהוא אינו יודע מה עבודה זרה הוא זו, ואין כוונתו אלא ללבוש את הבגד העשוי כך וכך, עם כל זה בגדי כל הגוים מבראשית ניתקן בגד כל אחד כפי בחינת עבודה זרה שלהם, על כן אסור לבן ישראל ללבוש בגד כבגדיהם, כי בקל ח"ו יתפתה לכל התאוות, על כן נצטוו ישראל ולא תלכו בחקות הגוי אשר וכו' (ויקרא כ כג). שלא שינו את לשונם (ויק"ר פל"ב ה'). וזה היה שולח לעשו כה תאמרון לו שלא שניתי את לשוני ואיני מתיירא ממנו... הרחבנו הביאור בדברים הללו במקום אחר בסוד חברים מקשיבים, איך בעוה"ר לימוד לשונות גוים סיבת אריכות גלות... הנה יעקב אבינו היה גדור והיה שומר הברית בן פ"ד שנה היה ולא ראה טפת קרי מימיו, הנה הלך לבית לבן לקחת לו משם אשה להוליד תולדות נשמות קדושות, שמר עצמו מחטוא בלשונו ולא שינה את לשונו. וזה ששלח לעשו כה תאמרון וכו' כה אמר עבדך יעקב עם לבן גרתי (בראשית לב ה), בעת אשר גרתי עם לבן הייתי מדבר בלשון הקודש, על כן תרי"ג מצות שמרתי ולא יכול לי, כן כה תאמרון לאדוני לעשו שאין אני מתיירא ממנו, שאני מספר בלשון הקודש, הבן הדבר. וזה רמיזת המסורה עם לבן גרתי, ואידך (תהלים קכ ב) י"י הצילה נפשי משפת שקר מלשון רמיה וכו', (תהלים קח ה) אויה לי כי גרת"י משך וכו' (תהלים קכ ה), והם גורמים להסיתני ולהדיחני משפת אמת אל שפת שקר ולשון רמיה, הבן הדבר ודרוש וקבל שכר:

 

13. ספר דגל מחנה אפרים - פרשת וישלח ד"ה או

או יאמר עם לבן גרתי. ופירש רש"י ותרי"ג מצות שמרתי, והוא על דרך (אבות פ"ד, מ"א) איזהו חכם הלומד מכל אדם היינו אפילו מיצר הרע וכמו בכל לבבך בשני יצריך ובזה נתהפך גם הוא ליצר טוב וזהו ויהי לי שור וחמור וגו' היינו אפילו הכתרין תתאין נתהוו לי לסנגוריא והבן:

 

14. ספר אגרא דכלה - דף סו ע"א

והנה השי"ת הבטיח ליעקב בהליכתו לבית לבן ששם עבד ישראל באשה ובאשה שמר (הושע יב יג), הבטיח לו שישמרהו שלא יזיק לו לבן שהוא מצד הקליפה הגדולה להחטיא אותו, רק אדרבה הוא הוציא את בלעו מפיו, דהיינו הניצוצי קודש שהיו נשקעים בעמקי קליפה לבן הארמי, כידוע כל זה להתבונן. ובזה הראה יעקב אבינו כי בכל מלכותו משלה ולית אתר פנוי מיניה, וזה שהיה מיראה לעשו עם לבן גרתי, שהוא הקליפה היותר קשה והוצאתי את בלעו מפיו

 

15. שפת אמת ספר בראשית - פרשת וישלח - שנת תרמ"ח

עם לבן גרתי. פרש"י הייתי גר ד"א תרי"ג מצות שמרתי. וב' הפירושים ענין אחד להם. להודיע כי בבחינת הגירות העצה ע"י תרי"ג מצות. דכתיב נר מצוה ותורה אור. כי יעקב אע"ה הוא בחי' תורה אור. וכשבא למקום מנוחתו לא הי' לו שום פחד מעשו ומסטרא דילי'. כדכתיב וילך אל ארץ מפני יעקב כשנתגלה פנימיות של יעקב אע"ה. אך מקודם הוצרך לתקן בחי' נר מצוה שהם הארות התורה המתלבשים במעשה גשמיות ומאירין תוך החושך והגלות. והכל הי' הכנה בעבורינו כי יש בני ישראל שיש להם אחיזה בשם יעקב ויש בשם ישראל. ואיתא לא שיעקר שם יעקב כו' ישראל עיקר ויעקב טפל כו'. ובאברהם אמרו הקורא אברם עובר בעשה. כי אברהם קודם שנימול היה בכלל כל האומות וזה נתבטל ממנו לגמרי כשנימול. דכ' גוים ערלים וישראל ערלי לב. פירוש שיש שידין נוכראין ויהודאין כדאיתא בזוה"ק. ולכן הערלות שנמצא בלבות בני ישראל יכולין להחזירו ג"כ להקדושה. וכענין שאמרו מחלוקת שהיא לשם שמים סופו להתקיים פירוש שגם ההתנגדות יש לו ג"כ קיום. ולכן גם פשוטי בני ישראל שכל ימיהם עוסקין במלחמות הללו. הגם שאין יכולין לתקן א"ע בשלימות. מ"מ יש להם אחיזה בשם יעקב. והוא ע"י נר מצוה כנ"ל. ובאמת זה נק' גירות. ונשמות בני ישראל שנשתלחו בעוה"ז נתן לנו השי"ת המצות להיות מלוות אותנו כמ"ש במדרש תצא לוית חן הם ע"ש. וזהו ואחר עד עתה. דכתיב אחור וקדם צרתני. דחז"ל אמרו וייצר ב' יצירות בעוה"ז ובעוה"ב. ומקודם צריכין לתקן בבחי' אחור. וזהו ואחר עד עתה. ועתה התחיל לבוא לפנימיות שלו בחי' שם ישראל כנ"ל. וכל איש ישראל יש בו ב' בחינות אלו. ויש בש"ק התגלות הפנימיות לכן נקרא יום מנוחה ויש בו הארה מבחי' תורה כמ"ש שבת יעשה כולו תורה:

 

16. ספר רסיסי לילה אות נז

ענין מצות נר חנוכה לזכר נס דחנוכה ובאמת עיקר הנס הי' הצלתם משמד היונים... אבל כל ישועה שנקבע ממנה זכר לדורות היינו שכבר נושעו הנפשות דישראל באותו ענין שהי' להם איזה חסרון מה דמחמתו הי' הגזירות והצרות מקודם דהכל במשפט. וכשנתעוררו בנ"י לתקן לאותו החסרון בלבבם אז נושעו מהצרה... ושם הי' נגיעת שרו של עשו ביעקב אע"ה כי לא יכול לו לעצמותו שכולו אמת ומטתו שלימה ואין בו פסולת כלל אבל נגע בכף יריכו וא' בב"ר ס"פ ע"ז בצדיקים וצדקניות נביאים ונביאות שיצאו ממנו ואיזה זה דורו של שמד. ובאמת בזמן השמד שהתחיל מהיונים... ויעקב אע"ה העמיד קומה שלימה של כנס"י... וגם בכנס"י יש כח זה להשפיע לזולת ג"כ ומה שזולת כנס"י היינו או"ה כמו שמקריבים ע' פרי החג נגד ע' אומות. וכמו שיהי' לעתיד דמשיח יבוא ליתן קצת מצות וללמד תורה גם לאו"ה (ב"ר פ' צח) ונהרו אליו וגו' עמים רבים וגו' ואז אהפוך אל עמים שפה ברורה. וזהו הרגלין היורדות מות מקום הקליפות והרע שהוא כחות האומות להוציא גם הני"ק שבהם ולהחזירם אל הקדושה. וע"י כח זה שבכנס"י שרוצים להחזיר גם כחות העמים לקדושה ע"י כח זה שברע דזה לעומת זה עשה אלהים נתעורר באומות הכח והרצון לגזור שמד ח"ו על ישראל להחזיר אדרבא כנס"י ח"ו להם. אבל כל זמן שכנסת ישראל בשלימותה היינו שאין כונתם בהתחברותם עם או"ה אלא לש"ש להוציא הני"ק שבהם... ה' לא יעזבנו בידו. אבל באמת נא' בהתחברך עם אחזיהו וגו' ואע"פ שנתכוין לש"ש בתחילתו מ"מ העוסק עם מנוול מתנוול וכמו הגורף ביבין שא"א שלא יתלכלך גופו בטיט וצואה. וצריך לזה זריזות וגבורה גדולה שלא להניח שום טינופת לידבק בו ולא כל אדם זוכה... וכל זמן שהיו ישראל בא"י לא הי' להם שום התחברות לעמים רק אחר הגלות התחילו לחבר עמהם ועד שחטאו בנשיאת נשים נכריות אלא ששבו ע"ז בתשובה שלימה ע"י עזרא ונחמי'. ומ"מ כמדומה בעיני דהבנים שהשימו הן הם או צאצאיהם שנשתמדו בימי היונים ועוררו השמדות שהי' ע"י משומדים מבנ"י ככתוב ביוסיפון. והראשונים שנז' בזה בכתוב הם בני יהושע בן יהוצדק כ"ג וכשהעבירו עונו בזה לפני המלאך א"ל בזכרי' ג' שמע נא וגו' ורעיך היושבים לפניך וגו' מביא את עבדי צמח... והבטיחוהו בביאת משיח שהוא יגמור התיקון לכל העולם כולו. אולם קודם זה הודי דייקא ההוד דקדושה הוא עצמו נהפך למשחית דע"י הופעתו להיות מורגש גם לאו"ה באו להתחבר עמהם עד שנהפך עי"ז למשחית. והתחלת שמד יונים הי' ע"י העתקת התורה יונית... ותחלת התעוררות החשמונאים כפי מה שאומרים ביוצר לחנוכה הי' ע"ז שלא תבעל אחותם להגמון. וגם רש"י בשבת (כג.) על שאף הן היו באותו נס פי' בגזירה דתבעל להגמון שזה הי' עיקר נס דחנוכה... וכן אנו עתה תמיד בעוה"ר בהתחברות ביותר ביניהם עד שא' בע"ז (ח.) דישראל בחו"ל עובדי ע"ז בטהרה ועד שהתירו מו"מ אידיהן... וכל התחברות שלהם הוא בטהרה דכבר נתקן זה ע"י מתתי' שהי' מיד בשמד הא' שנגזר על בנ"י ונתברר זה דמעמקי לבבות בנ"י דבוק לעולם בהש"י וכל חבורם עם האומות באמת לאמיתו הוא רק לקלוט ני"ק מהם. וכמ"ש (פסחים פז:) לא גלו ישראל אלא שיתוספו עליהם גרים ולאו דוקא גרים בפועל רק הוספת קליטת כחות העמים להחזירם אל הקדושה לאט לאט עד בוא עת קץ שישוב הכל לקדושה.