נושאים

מסורה לפרשת תולדות - וימלאום

מסורה לפרשת תולדות - וימלאום

ספר בראשית פרק כו פס' יג - טז

וַיִּגְדַּל הָאִישׁ וַיֵּלֶךְ הָלוֹךְ וְגָדֵל עַד כִּי גָדַל מְאֹד: וַיְהִי לוֹ מִקְנֵה צֹאן וּמִקְנֵה בָקָר וַעֲבֻדָּה רַבָּה וַיְקַנְאוּ אֹתוֹ פְּלִשְׁתִּים: וְכָל הַבְּאֵרֹת אֲשֶׁר חָפְרוּ עַבְדֵי אָבִיו בִּימֵי אַבְרָהָם אָבִיו סִתְּמוּם פְּלִשְׁתִּים וַיְמַלְאוּם עָפָר: וַיֹּאמֶר אֲבִימֶלֶךְ אֶל יִצְחָק לֵךְ מֵעִמָּנוּ כִּי עָצַמְתָּ מִמֶּנּוּ מְאֹד:

 

בעל הטורים בראשית פרק כו פסוק טו

וימלאום. ב'. וימלאום למלך (ש"א יח, כז) גבי מאה ערלות פלשתים. רמז למה שנותנין הערלה בעפר. ד"א לפי שעבר אבימלך על שבועתו ומלא הבארות עפר, מלא דוד לשאול ק' ערלות פלשתים בכפלים ונתן לו ר' במקום ק':

 

שמואל א פרק יח פס' כה - כז

וַיֹּאמֶר שָׁאוּל כֹּה תֹאמְרוּ לְדָוִד אֵין חֵפֶץ לַמֶּלֶךְ בְּמֹהַר כִּי בְּמֵאָה עָרְלוֹת פְּלִשְׁתִּים לְהִנָּקֵם בְּאֹיְבֵי הַמֶּלֶךְ וְשָׁאוּל חָשַׁב לְהַפִּיל אֶת דָּוִד בְּיַד פְּלִשְׁתִּים: וַיַּגִּדוּ עֲבָדָיו לְדָוִד אֶת הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה וַיִּשַׁר הַדָּבָר בְּעֵינֵי דָוִד לְהִתְחַתֵּן בַּמֶּלֶךְ וְלֹא מָלְאוּ הַיָּמִים: וַיָּקָם דָּוִד וַיֵּלֶךְ הוּא וַאֲנָשָׁיו וַיַּךְ בַּפְּלִשְׁתִּים מָאתַיִם אִישׁ וַיָּבֵא דָוִד אֶת עָרְלֹתֵיהֶם וַיְמַלְאוּם לַמֶּלֶךְ לְהִתְחַתֵּן בַּמֶּלֶךְ וַיִתֶּן לוֹ שָׁאוּל אֶת מִיכַל בִּתּוֹ לְאִשָּׁה:

 

רבינו בחיי בראשית פרק כו

וכל הבארות אשר חפרו... ויש שפי' כי הבארות הללו רמז לגרים שנתגיירו בימי אברהם כי הם קלים לקבלת האמונה כמו הבארות שהם קלים לקבלת המים ופתיחת הלב הסתום באמונה יכנה הכתוב חפירה, ולכך יאמר מצד הקנאה סתמום פלשתים כלומר סתמו את לבם והחזירום לסורם, וזהו וימלאום עפר, כי תחת שמלאם אברהם חכמה ודעת את ה' באמונת היחוד מלאום פלשתים אמונתם הרעה, כי יכנה הכתוב האמונה הרעה או העצה הרעה לעפר, וזהו שאמרו עפרא לפומיה, ואח"כ נתגבר עליהם יצחק והחזירן למוטב, הוא שכתוב וישב יצחק ויחפור את בארות המים אשר חפרו בימי אברהם אביו ויסתמום פלשתים אחרי מות אברהם ויקרא להן שמות כשמות וגו', כי כן דרך המתגיירים, וכענין שכתוב (ישעיה סה) ולעבדיו יקרא שם אחר:

 

ספר מאור עינים - פרשת ויצא

וזה סוד כל הבארות שחפרו האבות למצוא מים שהוא התורה בבחינת עפר במדרגות הפחיתות וכמו שאמר הבעש"ט זלה"ה נשמתו בגנזי מרומים על פסוק (בראשית כ"ו, ט"ו) וכל הבארות אשר חפרו עבדי אביו בימי אברהם אביו סתמום פלשתים וימלאום עפר שהוא כמו שאמר שכל אחד מן האבות עשה התגלות התורה... על ידי תיקון מדתו של כל אחד ואחד למצוא שם מים בחינת באר מים חיים שלא יכסה מכסה יסוד העפר על המים ואחר הסתלקות אברהם נסתמו התגלות ההם על ידי יסוד העפר ששב לכסות על בחינת המים והסתימה היתה על ידי פלשתים שהם הקליפות שחזרו וגברו ויצחק שב וחפרן כמו שכתוב (שם, י"ח) וישב יצחק ויחפור את בארות המים אשר חפרו וגו'...

 

מאמרי הראי"ה עמ' 72 – 73

כשבני אדם חופרים באר עמוקה, כדי להשיג מים חיים בארץ ציה וצחיחה, הכורים מתיגעים, בעמל רב עולה להם לבוא עד העומק המוכשר להנביע את המים. ולפעמים היאוש מתגנב בלב ואומר להם : הלא כבר יגעתם כל כך הרבה וחרס עלה בידכם ומים לא מצאתם, על כן טוב יותר שתחדלו מעבודתכם, לכו איש לאהלו, ובקשו לכם ענינים קרובים יותר לשכר. רבים מעיפי הגוף וחלושי הנפש ודאי פורשים מן העבודה והולכים להם באשר ילכו. אבל אלה הקשורים בקשרי נשמה עם החפץ של מגמת הבאר החיה שבעתיד, ביחוד אלה, שהאמונה חזקה היא בלבבם שהמים החיים מוכרחים סוף כל סוף להיות זורמים ממקום זה והארץ צחיחת הצמא תהפך על ידם לגן עדן, להחיות עם רב, אלה לא יסוגו אחור מפני תולעת היאוש ובחרף נפש ימשיכו את עבודתם. והנה אחרי שביעת די עמל והנה זרם מים פרץ והרי הוא עולה ושוטף, אבל המים דלוחים הם, מעורבים ברפש וחול, ולא יצלחו להרוות צמאון אדם ובהמה. אז שוב תתחלק המחנה העובדת לשנים. האחת אומרת: ראו נא הנה כל יגיעתנו בדי ריק, ומה בצע בעמלנו, אם אחרי עבודה כל כך מפרכת הגענו עד מעין נרפש אשר מימיו לא יצליחו לשתיה ? והם הולכים עתה בדרך הנואשה של החלק הראשון, אשר מרפיון ידים פירש זה מכבר מעבודת הכריה והלך לו באשר מצא. ואמנם זה החלק של העם, בריא הגו וחסון הנשמה, הוא יאמר להם : ראו אחים כמה מסוכנת היא הטעות הגדולה שלכם, ויותר ממה שאנו מאשימים את הפורשים מהעבודה הקדושה והגדולה שלנו בראשונה, בעת אשר אחרי הטורח הגדול שעבר עליהם לא נראה רמז של מעין חיים, הננו מאשימים אתכם, אתם אשר יד ביד וכתף בכתף יחד עבדנו ועד כה באנו, עד אשר המים החיים התחילו לזרום, הנכם כעת, בעת אשר משאת הנפש שלנו הולכת ומתקרבת ושמש השאיפה הוא מחל להיות הולך וזורח, הנכם פורשים מן העבודה בשביל פחד השוא, של הרפש אשר נראה לכם בפרץ המים בראשית הגלותו.

הבאר אשר אנחנו כולנו כורים, עבודת הקודש היא אשר עובדים אנחנו כולנו... כמה תקופות של יאוש כבר עברו על עבודתנו המקודשת ? כמה פירשו מן הצבור המתחזק בבנין ארצנו הקדושה הנשמה ? כמה הכריזו כבר כי הכל הולך לטמיון ואין שכר לכל העבודה הגדולה הזאת ? מי הם אשר נשארו עמנו ? אמיצי הרוח, ברי הלב. ולא נכחד, שגם אומץ גופני במדה ידועה דרוש היה לכך, אבל עתה הנה כמדומה שהגיעו כבר ימים, אשר שום איש לא יוכל לכחש, שבאר התחיה החלה לזרום מים. הנה יש תקוה שעבודתנו לא תהו היא, כי יש כאן דבר ד' ויש כאן צמח צדקה לבית ישראל ולאדם כולו. אבל עוד הפעם כרוזא של המתיאשים קרי בחיל : הנה מי באר התחיה דלוחים הם, רפש וטיט הם גורפים אתם, על כן חדלו לכם מהעבודה הזאת אשר שכר אין לה. אבל מה יאמר המחנה של השרידים אשר ד' קורא ? לא נכחיש את החוש, לא נאמר שכבר כל הזרם של מי הבאר אשר חפרנו מים צלולים הם גם כעת. אבל בשום אופן לא יקשיב ישראל לקול מיאשיו, לקול מהירי הלב, הבאים כעת להחליש ידים רפות, במקום שחובת קודש קדשים היא לחזקן. אם הזרם התחיתי והמרץ של העבודה הבנינית אשר לארץ ישראל, עדיין לא כולם מראה טהור להם   מה היא התשובה אשר אנחנו חייבים להשיב על השאלה המרה הזאת ? רק אחת היא אמרתנו עליה : התחזקו הכורים. הוסיפו להעמיק.

 

ספר אגרא דכלה דף קל ע"ב

וימלאום עפר (בראשית כו טו). ב' במסורה. דין. ואידך "וימלאום למלך בדוד עם שאול (שמואל א' יח כז). הנראה כמו התם וימלאום הוא למלך, שהיה הדבר בציווי המלך, כמו כן בכאן היה בציווי המלך. ונראה דבעבור זה כשנתגלגל אבימלך בקטיעא בר שלום הנזכר במסכת ע"ז (י' ע"ב) (עיין בספר גלגולי נשמות להרמ"ע), השליכוהו לבית מלא עפר. אפשר להיות לתקן חטא זה, שעל פי ציוויו מילאו עפר את הבארות, וליכא מידי דלא רמיזא באורייתא:

 

תלמוד בבלי, מסכת עבודה זרה דף י ע"ב

קטיעה בר שלום מאי (הוי) דההוא קיסרא דהוה סני ליהודאי אמר להו לחשיבי דמלכותא מי שעלה לו נימא ברגלו (רש"י - בשר מת ומצערו) יקטענה ויחיה (רש"י – ויבריא) או יניחנה ויצטער אמרו לו יקטענה ויחיה אמר להו קטיעה בר שלום חדא דלא יכלת להו לכולהו דכתיב כי כארבע רוחות השמים פרשתי אתכם מאי קאמר אלימא דבדרתהון בד' רוחות האי כארבע רוחות לארבע רוחות מבעי ליה אלא כשם שא"א לעולם בלא רוחות כך א"א לעולם בלא ישראל ועוד קרו לך מלכותא קטיעה א"ל מימר שפיר קאמרת מיהו כל דזכי מלכא (רש"י - נוצח את המלך בדברים בושת הוא למלך ומשפט האיש להשליכו) שדו ליה לקמוניא חלילא (רש"י - בית מלא עפר) כד הוה נקטין ליה ואזלין אמרה ליה ההיא מטרוניתא (רש"י – רומית) ווי ליה לאילפא (רש"י – ספינה) דאזלא בלא מכסא (רש"י -  כלומר אוי לך הואיל ועליהן אתה נהרג שלא מלתה את עצמך ותטול חלק עמהם) נפל על רישא דעורלתיה קטעה אמר יהבית מכסי חלפית ועברית כי קא שדו ליה אמר כל נכסאי לר"ע וחביריו... יצתה בת קול ואמרה קטיעה בר שלום מזומן לחיי העוה"ב בכה רבי ואמר יש קונה עולמו בשעה אחת ויש קונה עולמו בכמה שנים

 

פרקי דרבי אליעזר (היגר) - "חורב"  פרק כח

בעת ההיא אמר ה' אל יהושע עשה לך חרבות צורים ויעש לו יהושע חרבות צורים וקבץ את כל הערלות עד שעשה אותם כגבעה, וימל את בני ישראל אל גבעת הערלות, והיו ישראל לוקחים את הדם ומכסין אותו בעפר המדבר, וכשבא בלעם ראה את כל המדבר מלא מערלותיהם של ישראל אמ' מי יוכל לעמוד בזכות דם ברית מילה זאת שהיא מכוסה בעפר הארץ, שנ' מי מנה עפר יעקב, מכאן התקינו חכמים שיהיו מכסין את הערלה ואת הדם בעפר הארץ, שנ' והיה זרעך כעפר הארץ, 

 

זוהר - רעיא מהימנא כרך ג (ויקרא) פרשת תזריע דף מד עמוד א

ולההוא ערלה מתקני מאנא חדא בעפרא, לאשראה ההוא ערלה בגויה ברזא דכתיב (ישעיה סה) ונחש עפר לחמו, (בראשית ג) ועפר תאכל כל ימי חייך, מכאן (תיקון סא) דלא אצטריך לאנהגא קלנא בההוא אתר אע"ג דמעברי ליה מקמי האי ברית, ודוכתיה כד מתעברא מהאי ברית עפרא איהו, (ס"א דהא) דהרי בתר דההוא נחש אתעבר מקמי אדם קודשא בריך הוא שוי ליה מדוריה בעפר דכתיב ועפר תאכל כל ימי חייך, וכיון דקודשא בריך הוא כד אעבר ליה מקמי אדם שוי מדוריה בעפרא ואתקין ליה, כך בהוא גוונא ממש אנן צריכין כד מעברין לערלה לאתתקנא ליה עפרא למהוי ביה מדוריה,

 

ספר ישראל קדושים אות י ד"ה והערלה

ובזה הי' חטא אדה"ר ע"י הסתת נחש שהוא חיצוני הבא מחוץ להסית וממנו הוא עור הערלה שנעשה אחר החטא כתנות עור לכל הגוף ממשכא דחויא. לפי שהאדם כולל כל הנבראים ומצד כח הנחש שיש בעולם להיות לאדם סביביו צריו באדם עצמו עור הערלה [ומ"מ אלהים עשה האדם ישר שנולד מהול ומשך ערלתו כמ"ש בסנהדרין [ל"ח ב'] שנוצר בענין זה שיוכל להמשיך ערלתו בחטאו וע"י החטא שלו המשיכה עליו ונתלבש בה. וכשבא נחש על חוה והטיל בה זוהמא נכנס כח הרע בפנימיות הלב

 

שפת אמת ספר בראשית - פרשת תולדות - שנת תרנ"ה

בענין הבארות דכתיב סתמום פלשתים וימלאום עפר כו' עשק ושטנה כו'. דהנה כתיב ואד יעלה כו' והשקה כו' וייצר כו' האדם עפר כו' ויפח באפיו נשמת חיים ויהי האדם לנפש חיה. שנתן הקב"ה הנשמה לאדם שבכח הנשמה יחי' גם את הגוף. כי הכל בחכמה עשה. ונמצא גם בגוף חיות מוצנע ומוטמן... ולכן כתיב מקודם והשקה מלשון דביקות וחיבור. ומאדמה זו ברא הגוף. אך שלתקן הגוף צריכין עזר להוציא מכח אל הפועל החיות הגנוז בו וזה עיקר עבודת האדם בעוה"ז כי הנשמה קדושה. אבל הגוף צריכין לתקן ולהמשיך חיות הנשמה בגוף שהוא עפר. ואז נעשה באר. ולכן כתב בזוה"ק שעתה בכח מצות תפילין וציצית יכולין לחפור הבאר... ורמ"ח ושס"ה מתקנים האיברים והגידים שיאיר על ידיהם הארת הנשמה בגוף. ועיקר הכל בכח אות ברית קודש שניתן לבנ"י מעין חתום. ובהסרת הערלה. כי הערלה היא מקום שאין החיות מהנשמה יכול להאיר שם. והוא חלקו של נחש עפר לחמו. ויש רמז במסורה וימלאום עפר. וכתיב בדוד וימלאום למלך. אותן ערלות פלשתים. לרמוז כי וימלאום עפר דהכא בכח הערלה שהיא עפר בלי חיות. וי"ל שהג' בארות הם אלה הג' מילה פריעה ואטיפי דדמא. ולכן מקודם אמרו לנו המים כי הערלה נכרתת לגמרי. אח"כ ויריבו גם עלי' היא פריעה שצריכין להפרישה ולהרחיקה. ואח"כ מתגלה אות ברית קודש. והיא רחובות. ואטיפת הדם היא הסרת פסולת שמתערב ע"י בשר הערלה.

 

ספר פוקד עקרים אות ה ד"ה ורמב"מ

ונמצא פלשתים... הם נק' ערלים ביחוד בסתם בכ"מ בלשון הכתוב כמו ש"א (י"ד) ונעברה אל מצב הערלים והם דברי יהונתן... ושם (י"ז) מי הפלשתי הערל הזה והי' הפלשתי הערל הזה והם ד' דוד שהי' מכתו תמה שנולד מהול... וציס"ע שבאותו דור אמר [ש"ב א'] פן תעלזנה בנות הערלים על הפלשתים שהם ההיפך זה, וזה טעם מ"ש שאול לדוד שיתחתן בק' ערלות פלשתים... כי יחפוץ רק בניצוחו נגד ערלות פלשתים שבזה יבורר תוקף קדושתו נגד הטומאה שלהם בזה:

 

כל אתר ואתר- פיתוח אתרי אינטרנט

PHP,דרופל וJS

טלפון:  
0525802579
מייל:  
[email protected]