נושאים

מעשה בבעל תפילה - שיעור רביעי

מעשה יב - מעשה מבעל תפלה

 

מעשה, פעם אחד היה "בעל תפלה", שהיה עוסק תמיד בתפילות ושירות ותשבחות להשם יתברך.

והיה יושב חוץ ליישוב, והיה רגיל ליכנס ליישוב. והיה נכנס אצל איזה אדם (מסתמא היה נכנס להקטנים במעלה, כגון עניים וכיוצא) והיה מדבר על ליבו מהתכלית של כל העולם, היות שבאמת אין שום תכלית כי אם לעסוק בעבודת ה' כל ימי חייו ולבלות ימיו בתפילה להשם יתברך ושירות ותשבחות וכו'.

והיה מרבה לדבר עימו דברי התעוררות כאלו, עד שנכנסו דבריו באוזניו, עד שנתרצה אותו האדם להתחבר עמו. ותכף כשנתרצה עמו, היה לוקחו ומוליכו למקומו, שהיה לו חוץ ליישוב, כי אותו הבעל תפלה הנ"ל בחר לו מקום חוץ לישוב כנ"ל.

ובאותו המקום היה שם נהר לפניו, גם היה שם אילנות ופרות. והיו אוכלים מן הפרות, ועל בגדים לא היה מקפיד כלל.

וכן היה רגיל תמיד ליכנס ליישוב ולפתות ולרצות בני אדם לעבודת השם יתברך, לילך בדרכו לעסוק בתפילות וכו', וכל מי שהיה מרצה עמו, היה לוקחו ומוליכו למקומו חוץ ליישוב כנ"ל. והם היו עוסקים שם רק בתפלות ושירות ותושבחות להשם יתברך ווידויים ותעניתים וסיגופים ותשובה וכיוצא בזה. והיה נותן להם חיבורים שהיו לו בענייני תפלות ושירות ותשבחות, ווידויים.

והיו עוסקים בזה תמיד, עד שהיו נמצאים גם באותן האנשים שהביאם לשם, שהיו ראויים גם כן לקרב בני אדם לעבודת השם יתברך, עד שהיה נותן לאחד רשות, שגם הוא יכנס ליישוב לעסוק בעניין הנ"ל, דהיינו לקרב בני אדם להשם יתברך כנ"ל.

וכן היה הבעל תפילה הנ"ל עוסק בעניין זה תמיד והיה מקרב בכל פעם אנשים ומוציאם מן היישוב כנ"ל. עד שנעשה רושם בעולם, והתחיל הדבר להתפרסם, כי פתאום נמלטו איזה אנשים מן המדינה, ולא נודע איים. וכן נזדמן, שפתאום נאבד אצל אחד בנו וכיוצא בו, ולא נודע איפה הם, עד שנודע - היות שנמצא הבעל תפלה הנ"ל, שהוא הולך ומפתה בני אדם לעבודת השם יתברך כנ"ל.

אך לא היה אפשר להכירו ולתפסו, כי הבעל תפלה הזה היה מתנהג בחכמה, והיה משנה ומחליף עצמו אצל כל אחד ואחד בשנוי אחר, שאצל זה היה נדמה כעני, ואצל זה כסוחר, ואצל זה בעניין אחר וכיוצא בזה.

גם כשהיה נכנס לדבר עם בני אדם, כשהיה רואה שאינו יכול לפעול אצלם כוונתו, היה מרמה אותם בדברים עד שלא היו מבינים כלל כוונתו הטובה, וכאילו אין כוונתו כלל לעינין הנ"ל, דהיינו לקרב להשם יתברך, ולא היה אפשר כלל להבין שכונתו לזה, אף על פי שבאמת כל עיקר כוונתו כשהיה מדבר עם בני אדם, היה רק לזה - לקרב להשם יתברך כנ"ל, כי כל כונתו היה רק זאת, רק כשהיה מבין, שאינו פועל אצלו, היה מסבבו ומעקמו ומרמהו, עד שלא היה יכול כלל להבין כוונתו הטובה. והיה הבעל תפלה עוסק בעניין זה, עד שנעשה רושם ופרסום בעולם, והיו מצפים לתפסו, אך לא היה אפשר כנ"ל.

והיה הבעל תפילה הנ"ל עם אנשיו יושבים חוץ ליישוב, כנ"ל, ועוסקים רק בעניינים הנ"ל בתפילה ושירות ותשבחות להשם יתברך ווידויים ותעניתים וסגופים ותשובות כנ"ל.

גם היה עניין הבעל תפילה הנ"ל, שהיה יכול להספיק לכל אחד ואחד מה שצריך. ואם היה מבין באחד מאנשיו, שלפי מוחו הוא צריך לעבודת ה' שיהא הולך מלובש במלבושי זהב, (שקורין גילדין גישטיק) היה מספיק לו. וכן להפך, שלפעמים נתקרב אליו איזה עשיר, והיה מוציאו מן היישוב כנ"ל, והיה מבין שזה העשיר צריך לילך בבגדים קרועים ונבזים - היה מנהיגו כך. הכל כפי שהיה יודע צורך הספקת כל אחד ואחד היה מספיק לו.

ואצל אלו האנשים, שקרבם להשם יתברך, היה תענית או סיגוף גדול, יקר יותר מכל התענוגים שבעולם, כי היה להם תענוג מן הסגוף גדול או מתענית יותר מכל התענוגים שבעולם.

ויהי היום, והיה מדינה שהיה שם עשירות גדול, שהיו כולם עשירים, אך היה דרכם והנהגתם זר ומשנה מאוד: כי הכל היה מתנהג אצלם כפי העשירות, שהיה ערך מעלת כל אחד ואחד כפי העשירות שלו, שמי שיש לו כך וכך אלפים או רבבות יש לו מעלה זו, ומי שיש לו כך וכך ממון יש לו מעלה אחרת, וכן כיוצא בזה. כל סדר המעלות היה אצלם כפי הממון של כל אחד ואחד, ומי שיש לו כך וכך אלפים ורבבות כפי הסכום, שהיה קצוב אצלם הוא מלך.

וכן היה להם דגלים, שמי שיש לו כך וכך ממון הוא בדגל זה, ויש לו אותו המעלה פלונית באותו הדגל. ומי שיש לו כך וכך ממון הוא בדגל אחר, ויש לו שם איזה מעלה באותו הדגל לפי ערך ממונו. והיה קצוב אצלם כמה ממון יהיה לו, ויהיה נחשב באותו הדגל במעלה פלונית, וכמה ממון יהיה לו ויהיה נחשב בדגל אחר באיזה מעלה, וכן הדרגא והמעלה של כל אחד ואחד היה הכל כפי הממון, כפי מה שהיה קצוב אצלם.

וכן היה קצוב אצלם, כשיש לו כך וכך ממון הוא סתם בן אדם, ואם יש לו עוד פחות מזה הוא חיה או עוף וכיוצא. והיה אצלם חיות רעות ועופות, דהיינו כשיש לו רק כך וכך הוא נקרא אריה אנושי. (בלשון אשכנז איין מענטשליכר לייב) וכן כיוצא בזה שאר חיות רעות ועופות וכו', דהיינו שלפי מיעוט ממונו הוא רק חיה או עוף וכו', כי עיקר היה אצלם הממון, ומעלה ודרגא של כל אחד היה רק לפי הממון.

ונשמע בעולם שיש מדינה כזו, והיה הבעל תפלה מתאנח על זה, והיה אומר: "מי יודע עד היכן הם יכולים לילך ולתעות על ידי זה?!"

ונמצאו אנשים מאנשיו של הבעל תפילה הנ"ל, ולא שאלו את דעתו כלל, והלכו לשם, אל המדינה הנ"ל, להחזירם למוטב, כי היה להם רחמנות גדול עליהם על שנתעו כל כך בתאות ממון, ובפרט שהבעל תפלה הנ"ל אמר שהם יכולים לילך ולתעות יותר ויותר כנ"ל, על כן הלכו אלו האנשים הנ"ל אל אותו המדינה הנ"ל, אולי יחזירו אותם למוטב.

והלכו לשם, ובאו אל המדינה הנ"ל, ונכנסו לאחד מהם, מסתמא נכנסו לאיזה "חיה" (דהיינו לאדם, שהוא קטן במעלה, כי יש לו סך מועט, שהיה נקרא אצלם חיה, כנ"ל). והתחילו לדבר עמו כדרכם, אשר באמת אין זה תכלית כלל ועיקר התכלית הוא רק עבודת ה' וכו' ולא שמע להם כלל, כי כבר נשתרש אצלם, שעיקר הוא רק הממון.

וכן היה מדבר עוד עם אחר ולא שמע אליו גם כן. והוא (היינו אחד מאנשי הבעל תפילה הנ"ל) היה מרבה לדבר עמו, והשיב לו זה האיש שדיבר עמו: "ויותר מזה אין לי פנאי כלל לדבר עמך". שאלו: "מפני מה?", השיב לו: "היות שאנחנו כולנו מוכנים עתה לעקור מן המדינה, לילך למדינה אחרת, באשר שראינו שעיקר התכלית הוא רק הממון, על כן נסכם אצלנו לילך למדינה ששם יכולין לעשות ממון. דהיינו שיש שם עפר, שעושין ממנה זהב וכסף, על כן אנו צריכים עתה לילך כולנו אל אותה המדינה"

גם נסכם אצלם, שהם רוצים שיהיו אצלם כוכבים ומזלות גם כן, דהיינו שמי שיהיה לו כל כך ממון כפי הסכום שקצבו על זה הוא יהיה "כוכב", כי מאחר שיש לו כל כך ממון יש לו הכח של אותו הכוכב. כי הכוכב מגדל הזהב, כי מה שיש עפר שעושין ממנה זהב, זהו מחמת הכוכב שמגדל באותו המקום עפרות זהב, נמצא שהזהב הוא נמשך מן הכוכבים, ומאחר שיש לאחד כל כך זהב, נמצא שיש לו כח אותו הכוכב, ועל כן הוא בעצמו כוכב.

וכן אמרו, שיהיו אצלם מזלות גם כן, דהיינו כשיהיה לאחד כך וכך כפי הסכום שקצבו על זה הוא יהיה מזל. וכן עשו להם מלאכים, הכל כפי ריבוי הממון כנ"ל, עד שהסכימו ביניהם שיהיו להם גם כן אלוקות, שמי שיהיה לו ריבוי ממון הרבה כך וכך אלפים ורבבות כפי מה שקצבו על זה הוא יהיה אלוק, כי מאחר שהאלוקים שופע בו כל כך ממון, על כן הוא בעצמו אלוק. וכן קיימו ועשו ככל הנ"ל.

גם אמרו, שאין ראוי להם לישב כלל באוירא דהאי עלמא (באוויר של זה העולם), ואין ראוי להם להתערב עם בני העולם, שלא יטמאו אותן, כי שאר בני העולם הם טמאים כנגדם. על כן יישבו עצמן, שיבקשו להם הרים הגבוהים ביותר מכל העולם וישבו שם, כדי שיהיו מרוממים מאוירא דעלמא.

ושלחו אנשים לבקש ולחפש הרים הגבוהים כנ"ל, והלכו ובקשו ומצאו הרים גבוהים מאוד. והלכו כל בני המדינה וישבו שם, על ההרים הגבוהים, היינו שעל כל הר והר ישבו שם איזה קבוץ מאנשי המדינה הנ"ל.

ועשו סביב ההר חזקת גדול, והיה שם חפירות גדולות וכיוצא סביב ההר, עד שלא היה אפשר בשום אופן שיבוא אליהם שום אדם, כי לא היה רק שביל נעלם אל ההר באופן שאדם אחר לא היה יכול כלל לבוא אליהם, וכן בהר השני וכן בכל ההרים עשו חזקת וכו' כנ"ל. והעמידו שומרים בריחוק מן ההר, כדי שלא יתקרב להם זר, והם היו יושבים שם על ההרים, והיו מתנהגים במנהג הנ"ל. והיו להם אלהות רבים דהיינו לפי הממון כנ"ל.

ומאחר שהיה העיקר אצלם הממון, עד שעל ידי ממון הרבה היו נעשים אלוק, על כן היה להם חשש מרציחה וגזלה, כי כל אחד יהיה רוצח וגזלן כדי שיהיה נעשה אלוק על ידי הממון שיגזול... אך אמרו, שמאחר שהוא אלוק (דהיינו העשיר בעל הממון הוא אלוק), הוא ישמור מגזלות ורציחות. ותיקנו עבודות וקרבנות, שיהיו מקריבים ומתפללים אל האלקות הנ"ל.

גם היו מקריבים בני אדם, והיו מקריבין את עצמן אל האלקות הנ"ל, כדי שיהיה נכלל בו ואחר כך יתגלגל ויהיה עשיר.. כי עיקר האמונה היה אצלם הממון כנ"ל. והיה להם עבודות וקורבנות וקטורת, שהיו עובדים בהם את האלוקות הנ"ל (דהיינו בעלי הממון הרבה כנ"ל)

ובוודאי אף על פי כן הייתה המדינה מלאה מרציחה וגזלה, כי מי שלא היה מאמין בעבודות הנ"ל, היה רוצח וגזלן, כדי שיהיה לו ממון, כי עיקר היה אצלם הממון כנ"ל, כי על ידי הממון יכולים לקנות כל דבר אכילה ומלבושים, ועיקר חיות האדם - על ידי הממון  (כן הייתה סברתם לפי דעתם המשובשת והנבוכה) על כן היה הממון האמונה שלהם.

והיו משתדלים, שלא יהיה נחסר אצלם ממון כלל, כי הממון הוא עיקר האמונה והאלקות שלהם כנ"ל, אדרבא, צריכים להשתדל להוסיף ולהכניס ממון ממקומות אחרים לתוך המדינה. והיו יוצאים מהם סוחרים לסחור במדינות אחרים כדי להשתכר ממון, להכניס ממון יותר לתוך המדינה.

וצדקה - בוודאי הוא אסור גדול לפי דעתם, כי הוא מחסיר שפע ממונו אשר נתן לו האלקים, אשר זה הוא העיקר שיהיה לו ממון, והוא פוגם ומחסיר ממונו, על כן בוודאי היה איסור אצלם לתן צדקה.

גם היה אצלם ממונים, שהיו ממונים להשגיח על כל אחד, אם יש לו כל כך ממון כמו שהוא אומר, כי כל אחד היה צריך להראות עושרו בכל פעם, כדי שיהיה נשאר באותו המעלה שהיה לו לפי ממונו כנ"ל. ולפעמים היה נעשה מ"חיה" – "אדם", ומאדם - חיה, דהיינו כשאחד אבד ממונו אזי נעשה מאדם – חיה, אחר שאין לו ממון, וכן להפך: כשאחד הרוויח ממון, אזי נעשה מחיה - אדם. וכן בשאר המעלות כפי הממון כנ"ל.

והיו להם צורות ופאטרעטין [דמות דיוקן] של אותן האלוקות  (דהיינו בעלי הממון), והיו אצל כל אחד ואחד צורות הללו, והיו מחבקים ומנשקים אותם, כי זה היה העבודה והאמונה שלהם כנ"ל.

והאנשים הנ"ל, דהיינו האנשים הכשרים של הבעל תפילה הנ"ל, חזרו למקומם וסיפרו להבעל תפילה מגודל הטעות והשטות של אותה המדינה - איך הם נבוכים מאוד בתאוות ממון, ושהם רוצים לעקור למדינה אחרת ולעשות להם כוכבים ומזלות.

ענה ואמר הבעל תפילה הנ"ל: שהוא מתיירא, שלא יתעו יותר ויותר.

אחר כך נשמע, שעשו לעצמן אלוקות, כנ"ל. ענה ואמר הבעל תפילה הנ"ל: שעל דבר זה היה מתיירא ודואג מתחילה.

והיה לו להבעל תפילה רחמנות גדול עליהם, ונתיישב לילך בעצמו לשם, אולי ישיב אותם מטעותם.

והלך לשם הבעל תפלה ובא אל השומרים, שעומדים סביב ההר. והשומרים מסתמא היו אנשים קטנים במעלה, שהם רשאים לעמוד באוירא דהאי עלמא (באויר של זה העולם], כי אנשים שיש להם מעלות מחמת הממון כנ"ל, הם אינם יכולים כלל להתערב עם בני העולם ולעמוד באוירא דהאי עלמא, שלא יטמאו עצמן כנ"ל, ולא היו יכולים לדבר כלל עם בני העולם, שלא יטמאו אותם בהבל פיהם (על כן בוודאי השומרים שעמדו חוץ לעיר, היו קטנים במעלה כנ"ל), אך גם השומרים היה להם הצורות הנ"ל, והיו מחבקים ומנשקים אותם בכל פעם, כי גם אצלם היה עיקר האמונה הממון כנ"ל.

כל אתר ואתר- פיתוח אתרי אינטרנט

PHP,דרופל וJS

טלפון:  
0525802579
מייל:  
any.site.n.site@gmail.com