נושאים

מעשה בבעל תפילה - שיעור תשע עשרה

מעשה בבעל תפילה - שיעור תשע עשרה

 

ודבר הבעל תפלה עם הגבור: מה עושים עם האנשים הללו, דהיינו בני המדינה הנ"ל, שנפלו בתאות ממון כל כך, עד שבאו לשטותים כאלו, שבעלי הממון הם אלקות אצלם, ושאר עניני שטות הנזכרים לעיל שיש לבני מדינה זאת. ענה ואמר הגבור להבעל תפלה, ששמע מהמלך, שמכל התאוות אפשר להוציא את מי שנפל לתוכם, אך מי שנופל לתאוה זו של ממון, אי אפשר בשום אפן להוציאו משם, ובודאי לא תפעל כלל אצלם, כי אי אפשר להוציאם מזה כלל. רק ששמע מהמלך שעל ידי הדרך שיש להחרב הנ"ל, שמשם קבל גבורתו כנ"ל, על ידי זה יכולים להוציא מתאוה הזאת של ממון את מי שנפל ונשקע בתוכה. וישבו יחד איזה זמן הגבור עם הבעל תפלה, ועל ענין הנ"ל של בני המדינה הנ"ל, שבקשו מהבעל תפלה שיצא אל הגבור בשבילם כנ"ל, הרחיבו הזמן, היינו שהבעל תפלה פעל אצל הגבור להרחיב להם הזמן לבני המדינה, ונתן להם ארכא איזה זמן. ומסרו סימנים זה לזה, היינו הגבור והבעל תפלה מסרו סימנים זה לזה, כדי שיוכלו לידע אחד מחברו, והלך לו הבעל תפלה לדרכו.

ובדרך הלוכו של הבעל תפלה ראה שהולכים אנשים ומתפללים ונושאים חבורים של תפלות, ונתירא מהם, וגם הם נתיראו ממנו, ועמד להתפלל, וגם הם התפללו. אחר כך שאל אותם: מי אתם. השיבו לו, שבעת שהיה רוח סערה הנ"ל, שאז נפרדו בני העולם למיניהם, אלו בחרו בזה ואלו בזה (ככל המבאר למעלה חלוקי הכתות הנ"ל), אז אנחנו בחרנו לנו לעסק בתפלה תמיד להשם יתברך, ובקשנו ומצאנו בעל תפלה אחד ועשינו אותו למלך. כששמע זאת הבעל תפלה הזה, הוטב הדבר בעיניו מאד, כי בזה הוא חפץ, והתחיל לדבר עמהם, וגלה להם סדר תפלותיו וחבוריו ועניניו. כששמעו דבריו, נפתחו עיניהם, וראו גדל מעלתו של הבעל תפלה הזה, ותכף עשו אותו למלך עליהם, כי המלך שלהם מחל לו המלוכה, מחמת שראו שהוא מפלג במעלה יתרה מאד מאד ולמד עמהם הבעל תפלה הזה והאיר עיניהם, ועשה אותם לצדיקים גמורים גדולים מאד, כי הם היו מתחלה גם כן צדיקים (מאחר שעסקו רק בתפלה כנ"ל),אך זה הבעל תפלה האיר עיניהם, עד שנעשו צדיקים נוראים מאד. ושלח הבעל תפלה אגרת להגבור הנ"ל והודיעו איך שזכה ומצא אנשים כאלו ונעשה עליהם מלך. ובני המדינה של ממון הנ"ל היו עוסקים יותר בעניניהם בעבודתם ככל הנ"ל, והזמן שהגביל עמהם הגבור הנ"ל היה ממשמש לבוא, ונתפחדו מאד, ועשו עבודתם הנ"ל והקריבו קרבנות וקטרת ועסקו בתפלות שלהם, שהיו מתפללים לאלקותם הנ"ל. ונסכם ביניהם, שהם מכרחים (לקים עצתם הראשונה, דהיינו), לשלח אל המדינה שיש בה עשירות מפלג כנ"ל, אשר לפי דעתם היו כל בני אותה המדינה כלם אלקות כנ"ל, והם יושיעו אותם בודאי כנ"ל, מאחר שכלם הם אלקות כנ"ל. ושלחו שלוחים לשם.

ובדרך הלוכם (של השלוחים), לשם תעו והלכו, ומצאו אדם שהיה הולך עם מקל, שהמקל שלו היה עולה יותר מכל אלקותם, היינו שהמקל שלו היה עם אבנים טובות יקרים, אשר זה המקל היה שוה יותר מכל העשירות של כל אלקותם הנ"ל (היינו בין האלקות שבמדינתם ובין האלקות שהלכו אצלם, כי המקל היה שוה יותר מכל העשירות של כלם). גם היה הולך בכובע (שקורין "קאפליש"), שהיה קבוע בו אבנים טובות, שהיה שוה הון רב, ותכף ומיד נפלו לפניו בכריעה והשתחויה, כי לפי דעתם היה האדם הזה אלוק על כל אלהים שלהם, מאחר שיש לו עשירות מפלג כזה.(והאדם הזה שפגעו בו הוא היה הממנה על האוצרות של המלך הנ"ל). ואמר להם האדם הזה: זה הוא חדוש אצלכם (בלשון תמה),בואו עמי ואראה לכם עשירות. והוליך אותם אל ההר, שהיה מסדר שם אוצר המלך, והראה אותם את האוצר, ותכף ומיד נפלו בכריעה והשתחויה, כי זהו אלוק על כל אלקים לפי דעתם (הסכלה והנבוכה, שהיה אצלם עקר האמונה הממון והעשירות כנ"ל). אך קרבנות לא הקריבו שם, (כי לפי דעתם הנ"ל שהוא אלוק על וכו', בודאי היו מקריבים את עצמן לאלוק כזה, אך וכו'), כי כשיצאו אלו השלוחים, הזהירו אותם שבדרך לא יהיו מקריבים קרבנות, כי חששו שאם ירצו בדרך להקריב קרבנות לא ישאר מהם כלום, כי אולי ימצאו איזה אוצר בדרך, אולי ילך אחד לבית הכסא וימצא שם אוצר (והוא אצלו אלוק כנ"ל), ויתחילו להקריב את עצמן אליו, ולא ישאר מהם אחד, על כן הזהירו את השלוחים (היינו בני המדינה הזהירו את השלוחים), שבדרך לא יקריבו קרבנות כלל, על כן לא הקריבו אלו השלוחים קרבנות לזה הממנה הנ"ל. אבל זה היה ברור אצלם שהוא אלוק על כל אלקים, מאחר שיש לו עשירות עצום ורב כזה.

ונתישבו אלו השלוחים: למה להם לילך אל האלקות הנ"ל, דהיינו אל המדינה שהיו עשירים מפלגים מאד, שהם אצלם כלם אלקות כנ"ל, כי הלא אצל זה האיש בודאי יוכלו לקבל ישועה, כי הלא זה האיש הוא אלוק גדול על כלם (לפי דעתם הרעה הנ"ל), מאחר שיש לו עשירות עצום ומפלג כזה (כפלי כפלים יותר מכלם), על כן בקשו מזה האיש שילך עמם למדינתם, ונתרצה להם והלך עמם, ובא למדינתם. והיה אצל בני המדינה שמחה גדולה שמצאו אלוק כזה, כי היו בטוחים שעל ידו יהיה להם תשועה בודאי, מאחר שהוא אלוק כזה (לפי דעתם), כי יש לו עשירות עצום כזה, וצוה זה האיש (שהוא הממנה של המלך הנ"ל, שקבלו אותו בני המדינה הזאת לאלוק), שקדם שיהיה סדר מתקן ונכון במדינה, לא יקריבו קרבנות כלל. (כי באמת זה הממנה של המלך היה צדיק גדול, כי היה מאנשי המלך הנ"ל, שהיו כלם צדיקים גדולים מאד, ובודאי היה ממאס מאד בכל המנהגים הרעים והשטותים של אותה המדינה, אך עדין לא היה יכול להשיב אותם מדרכם הרעה, אך צוה לעת עתה שעל כל פנים לא יקריבו קרבנות).

והתחילו בני המדינה לבקש מאתו אודות הגבור הנ"ל שעמד עליהם, וגם הממנה ענה: אפשר הוא זה הגבור (הידוע לו). והלך זה הממנה, ויצא אל הגבור, ובקש מאנשיו של הגבור אם אפשר להתראות פנים עמו, ואמרו שיודיעו לו וישאלו אותו, והלכו ושאלו אותו, ונתן רשות. ונכנס הממנה אל הגבור, והכירו זה את זה, והיה ביניהם שמחות גדולות ובכיות כנ"ל. ואמר הגבור להממנה: תדע שגם הבעל תפלה הכשר שלנו ראיתיו גם כן, וכבר נעשה מלך. (וספרו זה לזה איך נתגלגלו ובאו לכאן), וספר הממנה להגבור שהוא עבר על מקום המלך ועל מקום כל האנשים הנ"ל, אך על שניהם לא עבר, היינו על מקום הבעל תפלה והגבור, על (מקום), אותם שניהם לא עבר. ודברו יחד הממנה עם הגבור אודות המדינה הנ"ל על שנתעו ונבוכו כל כך, עד שבאו לשטותים כאלו. השיב הגבור להממנה תשובה הנ"ל, שהשיב להבעל תפלה כנזכר לעיל, היינו ששמע מהמלך, שמי שנשקע בתאוה זו של ממון, אי אפשר לו בשום אפן לשוב ולצאת משם, כי אם על ידי הדרך שיש להחרב הנ"ל (שמשם מקבל הגבור כח גבורתו), על ידי זה יכולים להוציאם מזה. והרחיבו הזמן עוד יותר, היינו שהממנה דבר עם הגבור להרחיב הזמן עם בני המדינה הנ"ל עוד יותר, ונתן להם הגבור עוד ארכא וזמן. אחר כך מסרו סימנים זה לזה, הממנה והגבור. והלך הממנה מן הגבור וחזר הממנה אל המדינה הנ"ל. (וגם הממנה הזה בודאי הוכיח אותם על דרכם הרעה, שנתעו ונבוכו כל כך בתאות ממון, אך לא הועיל להם כלל, כי כבר נשקעו בזה מאד מאד כנ"ל, רק מחמת שכבר הוכיחו אותם הרבה, הבעל תפלה וגם הממנה, בלבלו אותם, והיו אומרים: אדרבא, הוציאו נא אותנו מטעותנו, אף על פי שהם היו אוחזים בדעתם בחזקה ולא היו רוצים כלל לשוב מטעותם הרעה, אך היו אומרים למוכיחיהם הנ"ל: אדרבא, אם הוא כדעתכם, שאנחנו בטעות ובמבוכה גדולה אם כן הוציאו נא אותנו מטעותנו). ונתן להם עצה (היינו הממנה נתן עצה לבני המדינה הנ"ל), באשר שהוא יודע הכח של זה הגבור מהיכן הוא מקבל כח גבורתו, וספר להם ענין החרב הנ"ל, שמשם מקבל הגבור כח גבורתו. בכן נלך אני ואתם אל מקום החרב, ועל ידי זה תוכלו להתגבר כנגדו. וכונת הממנה היה, שכשיבואו לשם, יוכלו לשוב ולצאת על ידי זה מטעותם כנ"ל (כי על ידי אותו הדרך שיש להחרב הזאת, על ידי זה יכולים להוציא מתאות ממון כנ"ל), וקבלו דבריו( היינו בני המדינה קבלו עצת הממנה לילך עמו אל החרב הנ"ל). והלך הממנה, ובני המדינה שלחו עמו את גדולי המדינה, שהם אצלם אלקות (ובודאי היו הולכים עם תכשיטי כסף וזהב, שהיו תלויים עליהם, כי זה היה העקר אצלם), והלכו יחד. והודיע הממנה הדבר הזה להגבור, באשר שהוא הולך עמם לבקש מקום החרב, וכונתו, אולי יזכה בדרך הלוכו למצא את המלך ואנשיו. ענה ואמר הגבור: גם אני אלך עמך. ושנה הגבור עצמו, כדי שלא יבינו אלו האנשים שהלכו עם הממנה, שזהו הגבור הנ"ל, על כן שנה עצמו, והלך גם כן עם הממנה. ונתישבו שיודיעו הדבר להבעל תפלה והודיעו לו, ואמר הבעל תפלה שגם הוא ילך עמם, והלך אליהם הבעל תפלה, וצוה הבעל תפלה לאנשים שלו שיתפללו על זה, שיצליח השם דרכם, שיזכו למצא המלך עם אנשיו הנ"ל, כי תמיד היה הבעל תפלה מתפלל על זה, והיה מצוה לאנשיו, והיה מתקן להם תפלות שיתפללו על זה. ועתה הזהיר אותם ביותר, כשהלך אל הממנה והגבור, לילך עמם לבקש את המלך ואנשיו כנ"ל, שיתפללו על זה תמיד לזכות למצא אותם. ובא הבעל תפלה אל הממנה והגבור הנ"ל, ובודאי היה ביניהם שמחה גדולה, שמחות ובכיות כנ"ל, והלכו שלשתן יחד, דהיינו הממנה והגבור והבעל תפלה; והאלקות הנ"ל, דהיינו העשירים גדולי המדינה הנ"ל (שהם נקראים שם במדינתם אלקים כנ"ל), הלכו עמהם.

 

כל אתר ואתר- פיתוח אתרי אינטרנט

PHP,דרופל וJS

טלפון:  
0525802579
מייל:  
any.site.n.site@gmail.com