נושאים

מעשה בשבעה קבצנים - שיעור חמישי

מעשה בשבעה קבצנים - שיעור חמישי

 

ויהי היום, והיה בריחה באיזה מדינה וברחו כלם, ובדרך בריחתם עברו דרך איזה יער, ואבדו שם זכר ונקבה, אחד אבד זכר ואחד אבד נקבה. ועדין היו בנים קטנים, בני ארבע וחמש שנים, ולא היה להם מה לאכל, וצעקו ובכו, כי לא היה להם מה לאכל. בתוך כך בא אצלם בעטליר (קבצן) אחד עם השקים שלו (שקורין "טארבעס"), שנושא בהם לחם, והתחילו אלו הבנים להתקרב אליו ולהיות כרוכים אחריו, ונתן להם לחם לאכל ואכלו.

ושאל אותם: מהיכן באתם לכאן? השיבו לו: אין אנו יודעים, כי היו בנים קטנים כנ"ל.

והתחיל לילך מהם ובקשו ממנו שיקח אותם עמו, ואמר להם: את זה איני רוצה שתלכו עמי. בתוך כך הסתכלו והנה הוא עור, והיה אצלם פלא, מאחר שהוא עור, איך יודע לילך.

(ובאמת הוא חדוש מה שהיה קשה להם זאת, כי עדין היו בנים קטנים, רק שהיו בנים חכמים והיה פלא אצלם כנ"ל)

וברכם, (זה הבעטליר העור), שיהיו כמותו, שיהיו זקנים כמותו, והשאיר להם עוד לחם לאכל והלך לו. והבינו אלו הבנים כי השם יתברך השגיח עליהם והזמין להם בעטליר עור בכאן לתן להם אכל. אחר כך כלה אצלם הלחם, ושוב התחילו לצעק עבור אכל.

אחר כך נעשה לילה ולנו שם. בבקר גם כן לא היה להם לאכל, והיו צועקים ובוכים, וחזר ובא בעטליר שהיה חרש, והתחילו לדבר אליו, והראה להם בידיו ואמר להם שאינו שומע, ונתן להם גם כן לחם לאכל והלך מהם, ורצו גם כן שיקחם עמו ולא רצה, וברכם גם כן שיהיו כמותו, והשאיר גם כן להם לחם והלך לו. וחזר וכלה הלחם אצלם, וחזרו וצעקו כנ"ל, וחזר ובא אצלם בעטליר שהיה כבד פה, והתחילו לדבר עמו, והיה מגמגם בלשונו ולא ידעו מה הוא אומר, והוא היה יודע מה הם מדברים, אך הם לא ידעו מה הוא אומר, כי היה מגמגם בלשונו כנ"ל, ונתן להם גם כן לחם לאכל, והלך לו גם כן כנ"ל, וברכם גם כן שיהיו כמותו והלך לו, הכל כנזכר לעיל.

וחזר ובא בעטליר שהיה צוארו עקם והיה גם כן כנ"ל, וחזר ובא בעטליר בעל חטוטרות שקורין "הויקיר"(גיבנת), וחזר ובא בעטליר בלא ידים, וחזר ובא בעטליר בלא רגלים, וכל אחד נתן להם לחם וברכם שיהיו כמותו, הכל כנזכר לעיל.

אחר כך חזר וכלה הלחם אצלם והתחילו לילך לישוב, עד שבאו לאיזה דרך והלכו על אותו הדרך, עד שבאו לאיזה כפר, ונכנסו אלו הבנים באיזה בית, והיו מרחמים עליהם ונתנו להם לחם, וחזרו ונכנסו באיזה בית, ונתנו להם גם כן, והיו מחזירים על הפתחים וראו שזה טוב לפניהם, ועשו ביניהם שיהיו תמיד ביחד, ועשו להם שקים (שקורין"טארביס") גדולות, והיו מחזירים על הפתחים והלכו על כל השמחות, על סעודת ברית מילה ועל חתנות, והלכו להם למקום אחר, והלכו לעירות והיו מחזירים על הפתחים, והלכו על הירידים וישבו בין הבעטלירש(קבצנים) כדרך שיושבים שם על "הפריזביס" (אצטבאות) עם הטעליר(צלחת לאסיפת מטבאות), עד שהיו אלו הבנים מפרסמים אצל כל הבעטלירש, כי כלם הכירו אותם וידעו מהם שאלו הם הבנים שנאבדו ביער כנזכר לעיל.

פעם אחד היה יריד גדול באיזה עיר גדולה, והלכו לשם הבעטלירש, ואלו הבנים הלכו גם כן לשם, ובא על דעת הבעטלירש שישדכו את אלו שני הבנים, שישאו זה את זו, ותכף שדברו זאת קצת בעטלירש, הוטב הדבר מאד בעיני כלם וגמרו השדוך, אבל איך עושין להם חתנה.

ונתיעצו, באשר שביום פלוני יהיה סעודה של יום הלדת המלך (שקורין "מיניניס"), וילכו לשם כל הבעטלירש, וממה שיבקשו לעצמן שם בשר ולחם, מזה יעשו חתנה, וכן היה, והלכו לשם על המיניניס כל הבעטלירש ובקשו להם לחם ובשר וגם קבצו מה שנשתיר מן הסעדה בשר ולחם שקורין "קוליטש"(חלות גדולות מיוחדות לשמחות), והלכו וחפרו בור גדול, שיהיה מחזיק מאה אנשים, וכסו אותו עם קנים ועפר וזבל, ונכנסו לשם כלם, ועשו שם חתנה לאלו הבנים הנ"ל, והכניסו אותם לחפה, והיו שמחים שם מאד מאד, וגם החתן והכלה היו שמחים מאד.

 

כל אתר ואתר- פיתוח אתרי אינטרנט

PHP,דרופל וJS

טלפון:  
0525802579
מייל:  
[email protected]