נושאים

נשא - פלא הנזירות

 

 

פרשת הנזיר מובילה על פי פשוטה את הרעיון של ההתנתקות מן העולם החומרי. אולם מבט מעמיק יותר מגלה כי המסר הוא קצת שונה. האדם זקוק ליציאה זמנית מתוך השגרה החומרית כדי לחזור שנית לעולם מציאותי וגשמי וכדי שיוכל לתקן את העולם הגשמי הזה שבו הוא שרוי.

 

ספר במדבר פרק ו

(א) וַיְדַבֵּר יְהֹוָה אֶל משֶׁה לֵּאמֹר:

(ב) דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם אִישׁ אוֹ אִשָּׁה כִּי יַפְלִא

 

ספר פרי צדיק פרשת נשא - אות ו

ועל זה נאמר איש כי יפליא כי לפעמים אין רשאי ונקרא חוטא כמו שאמרו (נדרים י.) שנזיר חוטא הוא שציער עצמו מן היין וכאמרם (ירושלמי הובא בר"ן שם כ"ב ע"ב) לא דייך במה שאסרה תורה אלא שאתה אוסר עליך דברים אחרים. אמנם מי שמרגיש בעצמו שהוא צריך לזה כענין הנזיר של שמעון הצדיק (שם ט ע"ב) שאמר עליו כמוך ירבו נוזרי נזירות בישראל ועליו אמר הכתוב איש כי יפליא. ותיבת פלא יש בה שני משמעות א' מלשון נפלא ונעלם. וגם משמעות התגלות ומפורש כענין לא ניתן נזירות אלא להפלאה וקטן היודע להפלות. ויובן זה על דרך אמרם ז"ל על הפסוק הנני יוסף להפליא וגו' הפלא ופלא הפלאה זו איני יודע מה הוא כשהוא אומר ואבדה חכמת חכמיו וגו' הוי בהפלאה של תורה מדבר. היינו משמעות כפל הלשון הפלא ופלא, היינו שיהיה נסתר ונעלם מעיניהם העומק והפליאה של חכמת התורה. וכאן נרמז בתיבת כי יפליא שני המשמעות הנ"ל, היינו שיהיה נגלה ומפורש לפניו הפלא והעומק של כח חכמת התורה. כי בזמן שהאדם מרגיש בנפשו שנצרך ליתן גדר בנפשו באיזה ענין הוא בא על עומק דברי תורה באותו דבר. ועל זה מרומז בהמלאך שבא על נזירת שמשון נאמר שם ומפליא לעשות שעשה בזה דבר פליאה. ובזה יובן הדין המובא בשולחן ערוך שאם האדם מקבל עליו איזה דבר שיהיה עליו כאיסור של תורה אין מועיל לו התרה. ותמהו על זה שהרי על זה גופא יוכל לשאול מה שאסר על עצמו כאיסור של תורה. אמנם תוכן הענין כמו שיש כח בסנהדרין וחכמי הדורות לעשות גדר וסייג על כלל ישראל שלא יועיל על זה שום התרה שזהו עיקר כח תורה שבעל פה וכמו שבכל עיר יש בכח טובי העיר לעשות איסורים למגדר מלתא. כמו כן האדם בעת שרואה בנפשו שהוא צריך לגדר זה יש לו כח כמו איסור של תורה וממילא כשהוא אומר כן בוודאי הוא מכוון שצריך לגדר זה וממילא אין לו התרה. ועל זה מרמז בתיבת איש כי יפליא, היינו בעת שרואה בעצמו שצריך לזה אז בא על פליאת חכמה של הדבר תורה זו. וענין פרשת נזיר מרמז על כח תורה שבעל פה כדברנו הנ"ל שזהו עיקר כח החכמים לעשות גדרים וסייגים לצורך השעה ויש להם כח כגוף התורה:

 

ספר ליקוטי הלכות - הלכות ברכת השחר הלכה ה

כי באמת ענין נדרים הוא פליאה נשגבה בבחינת (במדבר ל) איש כי יפליא לנדר נדר נזיר וכו'. כי הם בחינת פליאות חכמה (כמובא בהתורה שאלו את רבי יוסי בן קיסמא בסימן נז). כי בזה רואין גדלת האדם הבעל בחירה שיש לו כח בפיו לעשות לעצמו מצוות חדשים שלא נצטוה בהם. כגון כשאוסר עליו דבר המתר בפיו אזי תכף נאסר עליו הדבר המתר באסור תורה (וכמבאר בדברינו מזה בהלכות נדרים) והוא פלאי. הלא באמת זה הדבר אין בו שום אסור בשרשו, ואף - על - פי - כן תכף כשאומר בפיו שיאסר עליו הדבר אפלו בלא הזכרת השם נאסר עליו תכף באסור חמור מן התורה. אך בזה רואין גדל כח האדם הבעל בחירה. והעקר הכח הוא בפיו ולבו. שכשלבו חושק לקדש את עצמו באיזה קדשה ופרישות וכיוצא ומוציא חשקו ורצונו בפיו אזי נעשה מזה תורה. כי אז נאסר עליו הדבר באסור תורה. כי באמת נפש ישראל בשרשו הוא חלק אלקי ממעל והוא בעצמו בחינת התורה. כי קדשא בריך הוא ואוריתא וישראל כלא חד, כמו שכתוב בזהר הקדוש. ועל - כן יש לו כח בפיו לנדר נדר ולעשות לעצמו מצוות כנפשו. ועקר הנדרים הוא כדי לקדש את עצמו ולפרש את עצמו מתאוות בבחינת (אבות פרק ג) נדרים סיג לפרישות שאלו הנדרים הם מצוה לנדר בהם. וכן אמרו (נדרים ח) שרי ליה לאינש למנדר לזרוזי נפשיה ועקר הנדר כשמוציאו בפיו. ובזה רואין גדל כח הדבור ומבטא שפתים של האדם שעל - ידי הדבור הוא יכול להתגבר ביותר לפרש את עצמו אפלו מן ההתר, כמו שכתוב, נדרים סיג לפרישות, וכמו שרואין בחוש מכל מי שרוצה להרגיל את עצמו באיזה קדשה ופרישות שנמצאים הרבה שעושים נדר או שבועה על זה כגון להתענות איזה יום או שלא לאכל דבר מן החי איזה זמן או לתן צדקה יותר מכחו וכיוצא בזה. ולכאורה הדבר תמוה, ממה נפשך, אם יש בכחו להתגבר על יצרו יוכל להתגבר בלי נדר ושבועה. ואם מתירא שיתגבר יצרו עליו מה יועיל הנדר. אך בזה רואין גדל כח הנדר בשרשו והעקר כשמוציאו בפיו שאז על - ידי הנדר עולה לבחינת פליאות חכמה ששם שרש הבחירה. ומשם מקבל כח על - ידי שמוציא הנדר בפיו שיוכל להתגבר על מה שצריך להתגבר. ובודאי גם אחר כך כשעשה נדר עדין יש כח להבחירה להטותו חס ושלום חס ושלום כי הבחירה יש לה כח גדול מאד. ועל - כן הזהירה התורה מאד שישמר לקים את נדרו וככל היוצא מפיו יעשה. אבל העקר הוא שעל - ידי הנדר יש לו כח הרבה יותר להתגבר על יצרו. וכמו שמצינו בבעז שאמר (רות ג) חי ה' שכבי עד הבקר, ודרשו רבותינו זכרונם לברכה (רות רבה פרק ה) ליצרו נשבע, נמצא שבלא השבועה היה סברא שהיצר הרע יתגבר עליו, וכמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה (נדרים ח) בזה. ועל – ידי השבועה עמד בנסיון וכבש את יצרו. וכן מצינו בכמה כשרים וצדיקים, וכמו ששמעתי מפיו הקדוש שאמר שהיה רגיל בנדרים מאד בשביל קדשה ופרישות:

 

ספר מאור ושמש - פרשת נשא ד"ה וידבר

הנה ידוע כי פלא מרמז לפלא עליון שהוא חכמה עליונה. לנדור נדר וגו', נדר ידוע שהוא נו"ן ד"ר שדירתו בעולם הבינה שהוא נו"ן שערי בינה, ופירוש איש כזה שהוא במדריגה כזאת דהיינו שיפליא וגו' שהוא חכמה עליונה וגם לנדר נדר וגו' שהוא בנו"ן שערי בינה כנ"ל

 

ספר תקנת השבין - אות ו

ונקרא איש כי יפליא ולא ניתנה נזירות אלא להפלאה וידוע דהוא דרגא דחכמה... ופלא הוא לשון העלם כי חכמה עליונה נעלמת בעולם הזה רק רשימו שלה מושג בבינה שבלב, ועל ידי זה הלב יודע מרת נפש יוכל להגדיר גדרים לעצמו כפי מה שראוי לו לאותו נפש פרטי ולאותו זמן פרטי, ואינם ענינים כוללים לכל ישראל שתגזור עליהם התורה רק מסרתם למי שיודע להפליא ולהשיג הפלא הנעלם בהרגשת הבינה לעתים על ידי זה מה שראוי באותו עת ובאותו רגע מה שאינו כפי משפט הכולל שבתורה:

 

שפת אמת ספר במדבר - פרשת נשא - שנת תרל"א

איש כי יפליא כו'. פי' נזיר להיות נבדל מעניני עוה"ז אף כי גם הוא עושה דברי העולם אבל בכח האדם להתדבק עצמו בכח השורש של כל דבר שהוא חיות הפנימיות ונק' פלא. כדכתיב עושה נפלאות שהשי"ת נותן בחי' פלא גם בעשי' גשמיית וכ"כ רמ"א בא"ח פי' ומפליא לעשות שהרכיב השי"ת נשמה רוחניי בגשם האדם ע"ש.

 

לִנְדֹּר נֶדֶר נָזִיר לְהַזִּיר לַיהֹוָה:

 

ספר תולדות יעקב יוסף פרשת נשא - אות ח

כי אחר חורבן בית המקדש יש סכנה לחבר עם אנשי החומר להעלותן. ובזה יובן דבר אל בני ישראל, דהיינו דברי מוסר כפשטן, אמנם יש מדריגה יותר מזה ואמרת אליהם, להעלותן במחשבה, שהיא תואר אמירה. אמנם אין זה שייך בכללות אנשי העולם שהוא קשה להעלותן במחשבה, כי אם איש או אשה כי יפליא וגו', דהיינו שיפרוש מהגשמי להזיר לה' לדבק בו יתברך, אז יוכל להעלותן והבן:

...

וז"ש איש או אשה כי יפליא, דהיינו שיפריש עצמו מן החומריות ופניה חיצונית, ויזיר עצמו להשי"ת כמו שמואל הרמתי שהיה נזיר עולם והבן:

 

ספר נועם אלימלך - פרשת נשא

נ"ל בהקדים לפרש פסוק איש או אשה כי יפליא לנדור נדר נזיר להזיר לה' יש לומר # דהתורה הקדושה רמזה לנו בזה ללמד דרכי ד' ברצות האדם לשוב מדרכו הרעה ומדרכיו המקולקלים ורוצה לעשות תשובה ולסגף עצמו בסיגופים ותענית והנה צריך לזה חכמה ושכל להשכיל בסיגופיו # וזהו איש או אשה כי יפליא לנדור רוצה לומר פלא הוא חכמה והיינו שצריך לעשות בחכמה גדולה כשרוצה לנדור נדר לעשות איזה סיגוף # נזיר להזיר לה' פירוש נזיר הוא לשון נזר ועטרה ופירושו שרוצה לעשות עטרה להשם יתברך מיין ושכר יזיר רוצה לומר גם משתיית יין יראה לעשות נזר מזה לה' שיעשה בקדושה רבה # חומץ יין וחומץ שכר לא ישתה פירוש אם אין שתייתו בקדושה אזי שתיה זאת היא כחומץ חזק וקשה וסופו רע ושתיה כזו לא ישתה

 

(ג) מִיַּיִן וְשֵׁכָר יַזִּיר חֹמֶץ יַיִן וְחֹמֶץ שֵׁכָר לֹא יִשְׁתֶּה וְכָל מִשְׁרַת עֲנָבִים לֹא יִשְׁתֶּה וַעֲנָבִים לַחִים וִיבֵשִׁים לֹא יֹאכֵל:

 

ספר נועם אלימלך - פרשת נשא

מיין ושכר יזיר רוצה לומר גם משתיית יין יראה לעשות נזר מזה לה' שיעשה בקדושה רבה # חומץ יין וחומץ שכר לא ישתה פירוש אם אין שתייתו בקדושה אזי שתיה זאת היא כחומץ חזק וקשה וסופו רע ושתיה כזו לא ישתה

...

מיין ושכר יזיר רוצה לומר אפילו מדברים הגשמיים יכול לעשות נזר להשם יתברך אם יתנהג בהם בקדושה לשמו הגדול. רק חומץ יין לא ישתה ע"ד דאיתא חומץ בן יין ופירוש שלא יהיה זולל וסובא בשתייתו חלילה אלא לאכול ולשתות במקום מצוה לרצון הבורא יתעלה אמן כן יהי רצון:

 

ספר מאור ושמש - פרשת נשא ד"ה וידבר

מיין ושכר יזיר רצה לומר שימתיק הדינים המרומז ביין ושכר כידוע ליודעים ומזה יעשה עטרה ונזר לה' במה שימתקו הדינים וימשיך רחמים על כנסת ישראל. ועל זה רומז באמרם הנ"ל אמר שמעון הצדיק וכו' שבא אלי אדם אחד וראיתיו שהיה יפה עינים וטוב רואי וקוצותיו סדורים לו תלתלים וכו' פירוש שהיה צדיק ומתוקן בכל מדותיו יפים אף נעימים ועל זה אמר לו עליך הכתוב אומר איש כי יפליא וגו' כונתו למה שרמזנו בפסוק הזה וכאמור

 

שפת אמת ספר במדבר - פרשת נשא - שנת תרנ"א

בפרשת נזיר מיין ושכר יזיר כו'. במדרש הדעת מתחלק לד' מקומות בפה ולב וכליות. לכן בד' כוסות יוצא הדעת כו'. כי הנה הדעת הוא שצריך בירור שנא' בו הדעת טוב ורע. והוא רמז היין כדאיתא יש כוס יין לטובה וכוס יין לרעה. כי הדעת הוא התחברות גוף ונפש התקשרות רוחניות וגשמיות. [לכן הזיווג שמוליד גוף ונשמה נקרא דעת וכמו כן בקרוב כתיב מודע לאישה כי התקרבות בני משפחה הוא ג"כ בגוף ונפש] ולכן הוא מקום מסוכן שיוכל הנפש למשוך הגוף לטוב. ויוכל ח"ו להתפשט ולמשוך אחר הגוף. וקודם שאכל אדה"ר מעץ הדעת הי' דבוק בחיים. ושורש הדעת הוא במוח ושם אחדות אחד. אך כשמתחלק ומתפשט למטה בגוף באלה ד' מקומות שכתב המד' שם צריך בירור. [וע"ז כתיב ומשם יפרד כו' לד' ראשים. נראה דמשם קאי אעץ הדעת ודו"ק]

...

והנה הנזיר פירש עצמו מכל התערובות ונזר אלקיו על ראשו ואסור ביין ולכן נקרא חוטא על הנפש כי אחר החטא א"א לתקן הנפש רק בדעת כמ"ש גם בלא דעת נפש לא טוב. רמז גם. שאעפ"י שמתדבק בעץ החיים מ"מ הנפש לא מיתקן רק בבירור הטוב מרע. ומ"מ התורה מלמדת לנו דרך שהגם שהדעת נצרך עתה אבל צריכין לעתות מזומנים לקבל עליו נזירות ופרישות ויועיל לו אח"כ כשיחזור להתנהג בדרך הדעת כמ"ש בספרים שהל' יום של הנזיר מביאין לו הארה על כל הזמנים שאח"כ כנ"ל:

 

(ד) כֹּל יְמֵי נִזְרוֹ מִכֹּל אֲשֶׁר יֵעָשֶׂה מִגֶּפֶן הַיַּיִן מֵחַרְצַנִּים וְעַד זָג לֹא יֹאכֵל:

(ה) כָּל יְמֵי נֶדֶר נִזְרוֹ תַּעַר לֹא יַעֲבֹר עַל רֹאשׁוֹ עַד מְלֹאת הַיָּמִם אֲשֶׁר יַזִּיר לַיהֹוָה קָדֹשׁ יִהְיֶה גַּדֵּל פֶּרַע שְׂעַר רֹאשׁוֹ:

 

ספר עבודת ישראל - פרשת נשא

ונבא לבאר מצות הנזיר. הנה הנזיר הרוצה להפריש את עצמו מעסקי העולם הזה ונעשה מרכבה לפלא עליון, וזהו איש כי יפלי"א לנדור נדר נזיר להזיר, הוא מלשון הפרשה, כמש"ל האי כתרא עילאה אוכם הוא כו'. ובא זה הנזיר להיות מרכבה לעולם הקדוש הזה. מצותו גדל פרע שער ראשו, ובלוים כתיב והעבירו תער על כל בשרם. והענין הוא כמו שהמשיל הה"ק המפורסם מוה' לוי יצחק נ"י לרב שמלמד לתלמידו דבר שהוא עומק המושג צריך להלביש לו זה הענין והשכל במשלים ולבושים לפי דרכו וקט שכלו. מה שאין כן אם הוא מלמדו שכל קטן לפי השגת התלמיד אז אינו צריך להלבישו במשל, כי אם יצטרך להלביש לו גם זה השכל הקטן עד שיבינו הוא מצב גרעון ופחיתת התלמיד שאינו נוטה לבבו להבין מה שביכלתו. כן זה הנזיר שהוא מרכבה לעולם גבוה כזה ומשם אי אפשר להשיג כי אם על ידי שערות ונימין. מה שאין כן הלוים אדרבה מצווים להסיר השערות כי אם יוצרכו לשערות זה הוא גרעון אצלם. וכתיב וכפר עליו מאשר חטא על הנפש, ואיתא בש"ס (נדרים ט ע"ב) אמר שמעון הצדיק מימי לא אכלתי אשם נזיר כו' פעם אחת פחז יצרי עלי אמרתי העבודה שאגלחך לשמים, כי זה נקרא אצל אדם כשר חטא מה שפחז יצרו עליו דיש לו להזכיר בעצמו מקודם, וגלח הנזיר פתח אוהל מועד את ראש נזרו ולקח את שער ראש נזרו ונתן על האש אשר תחת זבח השלמים, ואמרו רז"ל (נזיר מה.) אם יגלח בעזרה הרי זה דרך בזיון, אלא כוונת הפסוק שלאחר שחיטת השלמים שנאמר בהן פתח אוהל מועד, אז יגלח. ובוודאי אין המקרא הזה אומר אלא דרשוני, כי מה ענין פתח אוהל מועד לכאן לרמז על אחר שחיטת השלמים, ומה מקרא חסר לכתוב בפירוש שיגלח אחר השחיטה, אמנם לפי דרכינו ירמוז עוד בזה, דזה הנזיר רוצה להפריש את עצמו ולעמוד במקום גבוה כזה שיקבל משם השפע. והנה בהשלמת ימי נזרו רוצה לעמוד במקום עבודת האדם, לזה ייעצו התורה הקדושה במתיקות דבריה שלא יגיע לו שום גרעון על ידי זה, כי כל אלו המדרגות שהשיג בעודו נזיר יכול להשיג על ידי הזעיר אנפין, והוא הנקרא פתח אוהל מועד הנקרא היכל הקודש ומכוון באמצע, והוא הפתח שהיה יכול להשיג על ידי כל המדרגות העליונות:

כל אתר ואתר- פיתוח אתרי אינטרנט

PHP,דרופל וJS

טלפון:  
0525802579
מייל:  
[email protected]