נושאים

פרשת אמור - המקלל ותורת הסוד

 

 

זוהר לפרשת אמור - גילוי סודות

 

ספר ויקרא פרק כד פסוק י - יא

וַיֵּצֵא בֶּן אִשָּׁה יִשְׂרְאֵלִית וְהוּא בֶּן אִישׁ מִצְרִי בְּתוֹךְ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וַיִּנָּצוּ בַּמַּחֲנֶה בֶּן הַיִּשְׂרְאֵלִית וְאִישׁ הַיִּשְׂרְאֵלִי:

וַיִּקֹּב בֶּן הָאִשָּׁה הַיִּשְׂרְאֵלִית אֶת הַשֵּׁם וַיְקַלֵּל וַיָּבִיאוּ אֹתוֹ אֶל משֶׁה וְשֵׁם אִמּוֹ שְׁלֹמִית בַּת דִּבְרִי לְמַטֵּה דָן:

 

זוהר כרך ג (ויקרא) פרשת אמור דף קה עמוד ב

רבי חייא פתח (משלי כה) כבוד אלהים הסתר דבר וכבוד מלכים חקור דבר,

כבוד אלהים הסתר דבר

דלית רשו לבר נש לגלאה מלין סתימין דלא אתמסרו לאתגלייא מלין דחפא לון עתיק יומין כמה דאת אמר

(שאין רשות לאדם לגלות דברים סתומים שלא נמסרו להתגלות, דברים שכוסו על ידי עתיק יומין כמו שאתה אומר)

(ישעיה כג) לאכול לשבעה ולמכסה עתיק,

לאכול לשבעה

עד ההוא אתר דאית ליה רשו ולא יתיר ועם כל דא

(עד אותו מקום שיש לו רשות ולא יותר, ועם כל זה)

ולמכסה עתיק למכסה עתיק ודאי,

דבר אחר לאכול לשבעה

אינון חברייא דידעין ארחין ושבילין למיהך בארח מהימנותא כדקא יאות כגון דרא דר"ש שארי בגויה ולמכסה עתיק מדרין אחרנין דהא כלהון לא אתחזון לאכול ולשבעה ולאתגלייא מלין בגווייהו, אלא למכסה עתיק כמה דאת אמר

(אלו החברים שיודעים דרכים ושבילים ללכת בדרך האמונה כראוי כגון הדור שר' שמעון שרוי בתוכו ולמכסה עתיק מדורות אחרים שהרי כולם לא היו ראויים לאכול לשבעה ולגלות דברים בהם, אלא למכסה עתיק כמו שאתה אומר)

(קהלת ה) אל תתן את פיך לחטיא את בשרך,

ביומוי דר' שמעון הוה בר נש אמר לחבריה פתח פיך ויאירו דבריך בתר דשכיב הוו אמרי אל תתן את פיך וגו', ביומוי לאכול לשבעה בתר דשכיב ולמכסה עתיק דחברייא מגמגמי ולא קיימי במלין

(בימי ר' שמעון היה בן אדם אומר לחברו פתח פיך ויאיר דבריך, אחרי שמת היו אומרים אל תתן את פיך וגו', בימי ר' שמעון לאכול לשבעה, אחרי שמת ולמכסה עתיק, שהחברים מגמגמים ולא עומדים על הדברים),

דבר אחר לאכול לשבעה

באינון מלין דאתגליין ולמכסה עתיק באינון מלי דאתחפיין

(באותם הדברים הגלויים ולמכסה עתיק באותם הדברים הסמויים):

 

ויקוב בן האשה הישראלית את השם מהו ויקוב רבי אבא אמר ויקוב ודאי כמה דאת אמר (מלכים ב יב) ויקוב חור בדלתו

נקיב מה דהוה סתים

(נקב מה שהיה סתום),

ושם אמו שלומית בת דברי

עד כאן סתים שמא דאמיה כיון דכתיב ויקוב נקיב שמא דאימיה

(עד כאן סתום שמה של אמו כיון שכתוב ויקוב נקב שם אימו),

אמר רבי אבא אי לאו דבוצינא קדישא קיימא בעלמא לא ארשינא לגלאה דהא לא אתיהיב מלה דא לגלאה אלא לחברייא..., תיפח רוחיהון דאינון דאתיין לגלאה לאינון דלא ידעי

(אם לא האור הקדוש קיים בעולם לא ארשה לגלות שהרי לא ניתן דבר זה להגלות אלא לחברים..., תיפח רוחם של אותם שבאים לגלות לאותם שלא יודעים),

ת"ח כתיב וינצו במחנה בן הישראלית ואיש הישראלי

האי קרא הא אוקימנא אבל דא בר אינתו אחרא דאבוי בעלה דשלומית הוה, וכיון דאתא ההוא מצראה עלה בפלגות ליליא תב לביתא וידע מלה אתפרש מנה ולא אתא עלה, ונטל אינתו אחרא ואוליד להאי ואקרי איש הישראלי, ואחרא בן הישראלית

(פסוק זה הרי העמדנוהו אבל זה בן אישה אחרת שאביו בעלה של שלומית היה, וכיון שבא עליה אותו מצרי באמצע הלילה, שב לביתו וידע את הדברים ופרש ממנה ולא בא עליה ולקח אישה אחרת והוליד לאותו איש ונקרא איש הישראלי, והאחר בן הישראלית),

אי אינון אינצו הכא כחדא מאי קא בעי הכא שמא קדישא ואמאי קלל שמא קדישא

(אם הם רבו כאן ביחד מה עושה כאן שם הקודש ומדוע קלל שם הקודש),

אלא איש הישראלי אמר מלה מאמיה מגו קטטה

(אלא איש הישראלי אמר דבר על אימו מתוך הקטטה),

מיד ויקוב בן האשה הישראלית, כמה דאת אמר ויקוב חור בדלתו,

...

זכאה חולקהון דצדיקייא דידעין מלה ומכסיין לה, ועל דא אתמר

(אשרי חלקם של הצדיקים שיודעים דבר ומכסים אותו, ועל כך נאמר)

(שם כה) ריבך ריב את רעך וסוד אחר אל תגל

 

כל אתר ואתר- פיתוח אתרי אינטרנט

PHP,דרופל וJS

טלפון:  
0525802579
מייל:  
any.site.n.site@gmail.com