נושאים

פרשת בא - כלי כסף וכלי זהב

להבטחה אודות כלי כסף וכלי זהב, יש משמעות סמלית עמוקה הרבה יותר. הרעיון הוא להעלות ניצוצות. הרעיון הוא לקחת ממצרים את מה שכן אפשר לקחת ולשבץ אותו בעבודת ה'. הרעיון הוא ללמוד מכל מדבר שבמציאות דרכים לעבודת ה'.

 

ספר שמות פרק יא

(ב) דַּבֶּר נָא בְּאָזְנֵי הָעָם וְיִשְׁאֲלוּ אִישׁ מֵאֵת רֵעֵהוּ וְאִשָּׁה מֵאֵת רְעוּתָהּ כְּלֵי כֶסֶף וּכְלֵי זָהָב:

(ג) וַיִּתֵּן יְהֹוָה אֶת חֵן הָעָם בְּעֵינֵי מִצְרָיִם גַּם הָאִישׁ משֶׁה גָּדוֹל מְאֹד בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם בְּעֵינֵי עַבְדֵי פַרְעֹה וּבְעֵינֵי הָעָם:

 

ספר אור המאיר - פרשת בא

בפסוק ויאמר לו פרעה לך מעלי וגו' אל תוסף ראות פני כי ביום ראותך פני תמות, ויאמר משה כן דברת לא אוסיף עוד ראות פניך (שמות י, כח כט). ופרש"י כן דברת יפה דברת ובזמנו דברת, אמת שלא אוסיף עוד ראות פניך, יובן עם האמור בסמוך (שם יא, ב) דבר נא באזני העם וישאלו איש מאת רעהו ואשה מאת רעותה כלי כסף וכלי זהב. ופירש"י דבר נא אין נא אלא לשון בקשה, בבקשה ממך הזהירם על כך שלא יאמר אותו צדיק, אברהם ועבדום וענו אותם קיים בהם, ואחרי כן יצאו ברכוש גדול לא קיים בהם, הנה ענין ביאור זה... כי נודע עיקר הגלות ושעבוד ששעבדו בבני ישראל במצרים, היה רק להוציא משם נצוצות קדושות הנבלעים בקליפות, ובלתי אפשרי היה לצאת משם כי אם באמצעות העוני ועבודת פרך... ואחר שהוציא בני ישראל כל טוב מצרים, אסור לעבור בה איש הישראלי, לבלתי תת כח עוד לבחינת מצרים...

ומעתה תחזה מה שהעמיק רש"י בדבריו דבר נא אין נא אלא לשון בקשה, בבקשה ממך הזהירם על כך וכו', ואחרי כן יצאו ברכוש גדול לא קיים בהם, ובודאי אותו צדיק אברהם אבינו לא דאג לבו לקיים בהם רכוש גדול וכלי כסף וכלי זהב להעשירם עושר מופלג... אמנם כוון אל האמור, רכוש גדול מכל טוב מצרים ניצוצות קדושות ואותיות התורה המלובשים בהם, זהו עיקר הרכוש, לזה בקש להזהירם על כך, כי זה עיקר עבודת בני ישראל, ובזה תולה יציאתם ממצרים, כמו אז כן עתה להוציא כל רכוש המלובש בקומת הסטרא אחרא, לבלתי השאיר שום ברכה, בכדי שאל יצטרכו לשוב עוד לבחינת מיצר שלהם, להוציא עוד הטוב המעורב ברע, מול דברינו הנ"ל בא הרמז בתורה, ויאמר לו פרעה לך מעלי השמר לך אל תוסף ראות פני כי ביום ראותך פני תמות, בכאן העיד בו שיפרוש את עצמו מפרעה מכל וכל, ובפרט שכבר הגיע סמוך לזמן מכה אחרונה, שבה יצאו בני ישראל, ומסתמא כבר ניתקן ונברר הכל, וכיון שכן אזי אין להם לישראל לעשות עוד אצלו, ולכן העיד והתרה אל תוסף ראות פני כי ביום ראותך פני תמות כמבואר

 

ספר סיפורי מעשיות - מעשה יא

ואמרו לו (הינו גם כן השרים הנ"ל, כי כל זה הוא המשך דבריהם): הנסיון יהיה, אם אתה חכם כזה: היות שיש כאן גן, שנשאר מן המלך שהיה, שהוא היה חכם גדול מאד; והגן הוא נפלא מאד מאד, שגדלים בו כלי מתכות כלי כסף וכלי זהב והוא נפלא ונורא מאד, אך אי אפשר לכנס בו, כי כשנכנס בו אדם, אזי תכף מתחילין שם לרדפו, ורודפין אותו, והוא צועק, והוא אינו יודע כלל ואינו רואה מי רודף אותו, וכך הם רודפין אותו, עד שמבריחין אותו מן הגן על כן נראה אם אתה חכם, אם תוכל לכנס אל הגן הזה. ושאל אם מכים את האדם הנכנס; אמרו לו, שהעקר שרודפין אותו, והוא אינו יודע כלל מי ומי רודף אותו, ובורח בבהלה גדולה מאד, כי כן ספרו להם בני אדם שנכנסו לשם:

והלך אל הגן (הינו זה הבן מלך האמת), וראה שיש לו חומה סביב, והשער פתוח, ואין שם שומרים, כי בודאי אין צריכים שומרים לזה הגן. והיה הולך אצל הגן, והסתכל וראה, שעומד שם אצל הגן אדם, הינו שהיה מצויר שם אדם. והסתכל וראה, שלמעלה, מעל האדם, יש דף, (שקורין טאבליצע), וכתוב שם, שזה האדם היה מלך לפני כמה מאות שנים, ובימי המלך הזה היה שלום, כי עד אותו המלך היה מלחמות, וכן אחריו היה מלחמות, ובימי המלך הזה היה שלום:

והתבונן מאחר שכבר נעשה מבין דבר מתוך דבר, כנ"ל, שהכל תלוי בזה האדם; שכשנכנסין לגן ורודפין אותו אין צריכין לברח כלל, רק לעמד עצמו אצל האדם, ועל ידי זה ינצל. ויותר מזה:

שאם יקחו את האדם הזה ויעמידו אותו לפנים בתוך הגן הזה, אזי יוכל כל אדם לכנס בשלום אל הגן הזה. (כל זה הבין זה הבן מלך האמת על ידי שהיה מבין דבר מתוך דבר, כנ"ל) והלך ונכנס אל הגן; ותכף כשהתחילו לרדפו הלך ועמד אצל האדם הנ"ל, שעומד אצל הגן מבחוץ, ועל ידי זה יצא בשלום, בלי פגע כלל, כי אחרים, כשנכנסו לגן והתחילו לרדפם היו בורחים בבהלה גדולה מאד, והיו מוכים ונלקים על ידי זה; והוא יצא בשלום ושלוה על ידי שעמד עצמו אצל האדם הנ"ל. והשרים ראו ותמהו על שיצא בשלום, ואזי צוה (זה הבן מלך האמת) לקח את האדם הנ"ל. ולהעמיד אותו בפנים בתוך הגן, וכן עשו, ואזי עברו כל השרים בתוך הגן ונכנסו ויצאו בשלום, בלי פגע כלל:

 

ספר ליקוטי הלכות - הלכות עבודת אלילים הלכה ג

ועל - כן לא יצאו ישראל ממצרים עד ששאלו מהם כלי כסף וכלי זהב ושמלות. כמו שנאמר, "דבר נא באזני העם וישאלו וכו'", כי פרעה ומצרים זה בחינת... כח המדמה... שמשם כל התאוות והבלבולים... מתגבר על ישראל שהוא השכל כנ"ל. וזה בחינת גדל העבדות של מצרים שהעבידו את בני ישראל בפרך, כמו שנאמר, "תכבד העבודה וכו' וימררו את חייהם בעבדה קשה בחמר ובלבנים", כי עקר העבדות והמרירות שסובלין רב העולם הרודפים אחר הממון שהם עבדים לעצמן ומשעבדים עם עצמם בקשי וממררין את חיי עצמן בעבודה קשה בחמר ובלבנים, שבונין לעצמן בנינים גדולים כמו פתם ורעמסס, כדי למרר חיי עצמן בהם ובכל עבודה קשה בשדה, שהם נעים ונדים תמיד על פני השדה בדרכים רחוקים וסובלים מרירת השעבוד מאד מאד מה שהם בעצמם משעבדים בעצמן. והכל בא מכח המדמה שהוא בחינת גלות מצרים בכל אדם ובכל זמן, שזה המדמה מטעה ומבלבל את האדם בתאוות ובמותרות ומשעבד בו בפרך ובעבודה קשה...

וזה בחינת גדל העשירות שזכו ישראל ביציאת מצרים, כי זכו בכח משה, שהוא הדעת, לגלות ולהאיר הגונין שבכסף וזהב. ועל - כן לא יצאו משם עד שנצטוו לשאל ממצרים כלי כסף וכלי זהב ושמלות, כדי להוציא הממון והעשירות מהמדמה... ולהחזירו אל הקדשה

 

ספר ליקוטי הלכות - הלכות שליחות והרשאה הלכה ד

כי כל הנסים וכל הישועות הם בבחינת יציאת מצרים שכולל כל הגליות שמכנים בשם מצרים. נמצא, שיציאת מצרים הוא בחינת התקרבות נפשות לה' יתברך... על - כן הזהרו אז מאד לשאל איש מאת רעהו וכו' כלי כסף וכלי זהב וכו' כדי לזכות לעשירות גדול בחינת רכוש גדול, כי העשירות שרש הנפש שעל - ידי זה עקר הגאלה שהוא התקרבות הנפשות לה' יתברך...

... אבל צריכין לשמר האור הנפלא הזה מאד מאד וזהו בחינת גדל האזהרה על שמירת המצות... כמו שכתוב, "ושמרתם את המצות". כי ה' יתברך רחם עלינו בחמלתו הגדולה ומאיר עלינו עתה אור גדול ועליון מאד שהוא בחינת שפע עשירות גדול שעל - ידי זה עקר הגאלה בחינת ואחרי כן יצאו ברכש גדול וכו'. ומאהבתו הגדולה אותנו צוה עלינו לאכל מצה ולזהר מחמץ מאד כדי שתכף כשמתחיל אור העליון שהוא שפע העשירות לירד לנו לזה העולם תכף ומיד נציר אותו בבחינת מצה קדם שיתחיל לשלט בו אויר ורוח העולם שלא יהפכו אותו לבחינת חרון אף, לבחינת כעס, כי הם מתגרים מאד להפך שפע העשירות לכעס

 

ספר אור המאיר - פרשת בשלח

בפסוק ויסע משה את ישראל מים סוף ויצאו אל מדבר שור וילכו שלשת ימים במדבר ולא מצאו מים (שמות טו, כב). ופירש"י הסיען בעל כרחם שעטרו מצרים סוסיהם בתכשיטי זהב וכסף ואבנים טובות וכו', לפיכך הוצרך להסיען בעל כרחם, ולכאורה קשה לאיזה טעם הסיען משה בעל כרחם, אדרבא והם יקחו את הזהב והכסף, הלא מצינו לחז"ל (ברכות ט, א) שנתעוררו ודרשו על פסוק (שמות יא, ב) דבר נא באזני העם אמרי דבי ר' ינאי אין נא אלא לשון בקשה, אמר לו הקדוש ברוך הוא למשה בבקשה ממך לך ואמור להם, בבקשה מכם שאלו ממצרים כלי כסף וכלי זהב, שלא יאמר אותו צדיק ועבדום וענו אותם קיים בהם, ואחרי כן יצאו ברכוש גדול לא קיים בהם, וכלפי דברי רבי ינאי צריך הבנה האיך הסיען בעל כרחם מביזת הים, אדרבא הם יקחו כל מה שלבם חפץ, ויתקיים הבטחתו יתברך ואחרי כן יצאו ברכוש גדול:

והנראה כי באמת... להורות נתן בלבם של בני ישראל עבודת הבורא, ואיך יתנהגו בעניני התפלה... ובארנו על דרך המשל... מלך אחד היה לו ארמון גדול ומפואר, ובו כמה היכלות זה לפנים מזה, ויש כמה גווני בני אדם הרוצים לגשת לפנים משתנים בענין וגו', אמנם כת המובחרת שאינם מרגישים מטובות הנאות עצמם כלום, כי אם רצונם לראות כבוד המלך בעצמו, ובבואם לפנים מן החדר אפילו בראותם כל מחמד עיניהם, מדברים נפלאים ונוראים אשר עין לא ראתה מעולם, עם כל זה אינה חשובה וספונה לפניהם למאומה נגד תענוג הגדול תענוג כל התענוגים, וכל עצמו ומגמתו לראות כבוד המלך בעצמו...

וגם ראיתי רבים וכן שלימים בהתרמי לפעמים שמתפללים, ומוציאים דיבורים בתפלה בהרמת קול ותנועות האיברים בדחילו ורחימו, וכשתתבונן עליו כל עצמו ומגמתן. הניס את עבדיו ואת מקנהו וכל קניניו אל הבתים, המה צירופי תיבות ואותיות שמוציא בתפלתו, שאל יחסר מאומה מהם להיטיב לו ולכל השייך אצלו, ומאת הבורא שכוח לוח לבו, וכי רק בשביל הנאתו תקנו לנו אנשי כנסת הגדולה תקוני התפלה, רק לשאול אוכל לנפשו וכדומה, וזה היראה שיש לו בתוך תפלתו, שירא שמא יגרום החטא ויקח ממנו כל אשר יש לו, נמצא ירא את עצמו ולא מפני הבורא, וכן בענין האהבה גם כן הענין כך, ובאמת אין זה עבודה של כלום, כי בהעדרו מאשה ובנים וקנין כסף וזהב, בטל גם כן היראה והאהבה מלפניו, כי מה יקח אצלו כיון שהוא חסור וביתו ריקן מכל טוב:

ואיתא בגמרא (ברכות כ, ב) תבא מאירה לאיש אשר אשתו ואנשי ביתו מקרין לו את ההלל... ומי שאין תבונה בו ליקח לעצמו רמיזא דחכמתא לעורר לבבו מצד פעולותיו יתברך הנפעלים בעולם, אזי צריך הבורא ברוך הוא לשלוח לו סיבות ומאורעות ממיני פורעניות וכדומה... בכדי שיכיר נפלאותיו ואחר כך יודה לה' חסדו... ואזי נותן לבו ונפשו לעובדו ולהללו בלב שלם על חסדיו שהטיב אתו עמו, וזהו מאמרם תבוא מארה לאדם שאשתו ואנשי ביתו, הכנוי לעובדותיו ומקריותיו... הם הגורמים לו את השבח וההלל... ובאמת אין זה נחשב למאומה, כי אם צריך האדם לקרות הלל ושבח מעוצם השגתו את רוממות אלהות והתלבשותו באמצעות פעולותיו, בלקחו משם רמיזא דחכמתא ובזה מעלה משם אותיות התורה וניצוצין קדישין המלובשים שם...

ומעתה נחזור לביאור אשר לפנינו ויסע משה את ישראל מים סוף... והכוונה בחינת הדעת של כל אחד ואחד מישראל נקרא משה, והוא המסיע את האדם מדיבורים פחותים וגרועים לבלתי יתפלל רק עבור צורך הנאות עצמו, כי אם מעמידו על דרך הטוב והנכון להתפלל רחמים ותחנונים לפני המקום, מקומו של עולם עבור השכינה

 

ספר תפארת שלמה על התורה - פרשת וארא

אכן הנראה הנה זה הדרך ההתחלה וראשית להבאים לטהר ולעבוד את ה' אשר מכל הדברים שיראה להם בעוה"ז מהתאוות הגשמיות הנה הם לוקחים החשק הזה לעבדות ה' ית"ש ומכל חמדת הטוב והיפה אשר בעוה"ז הנה מעלים הדבר הזה לחמוד כן לעבודת הבורא ית"ש. וכן בכל השבע מדות כנודע ומה גם כשרואה הזריזות ורדיפת עוברי רצונו ית"ש כמה הם מתחזקים ומתחדשים בכל עת בהשתוקקת יתירה הנה מכל זה יראה ויבין להשתוקק יותר ויותר אל העבדות כמ"ש (ברכות כח, ב) אני משכים והם משכימין אני רץ והם רצים וכמ"ש חכז"ל (סוכה נב, א) יצרו של אדם מתגבר עליו בכל יום. מתחדש עליו בכל יום. והנה לעומת זה על אחת כמה וכמה שצריך להתגבר ולהתחדש עליו במדה טובה המרובה וליקח לו ראיה מכל זה להעבדות הבורא כנ"ל. אמנם הנה הענין הזה הוא רק הקדמה וראשית ההתחלה להבאים בסוד ה' אשר יצטרכו לחפש להם ראיות ולבקש תחבולות כאלה לחזק את לבבם לכסוף לה' אבל הצדיקים האמיתים אינם צריכין לכל זה ולא נכון להם דרכים האלו לחזק כי הם מעצמם נכספה וכלתה נפשם לחצרות ה' ולא יצטרכו לשום מטעמים כי ירגשו בעצמם נועם עריבות ומתיקות ידידות ה'... וע"ז אמה"כ (ויקרא יב, א) כל שאר וכל דבש לא תקטירו ממנו אשה לה'. הנה שאר ודבש הם הדברים הנעשים למטעמי האוכלים בעוה"ז להמתאווה להם אמה"כ כי בחי' מטעמים הללו ותבלין כאלה לעבדות השם לא תקטירו ממנו אשה לה' כי לעבדות והשתוקקו' השם אין צורך המטעמים האלה...

והנה בכל העת שהיו ישראל במצרים במדריגה קטנה היו מסתפקים בבחי' מטעמים האלו כשראו את המצרים רדופים ולהוטים אחרי תאוותם הם התחזקו והתעוררו כן לרדוף לדעת את ה'. והיו להוטים לשמוע דבר ה' מפי הנביאים שהיו להם אז. וזה המרומז בכתוב. (שמות ו, ה) אשר מצרים מעבידים אותם כי מהמצרים למדו עבדות שלהם לעשות בזריזות והשתדלות יתירה כנ"ל. אכן בעת הגאולה אמר להם הש"י (שם ו) והצלתי אתכם מעבודתם שלא תצטרכו עוד לבחי' העבדות האלה כי. (שם ז) וידעתם מעצמיכם כי אני ה' שתגיעו למדריגת הצדיקים היודעים את ה' ואוהבים אותו בכל לבבם ובכל נפשם כנ"ל. וז"ש (שם יג, יד) והיה כי ישאלך בנך מחר לאמר מה זאת. ר"ל כשתהיה בבחי' שאלה וראיה ממצרים כנ"ל לבנך על העבדות שלכם לגרום היחוד של מ"ה זא"ת זו"נ כשתהיו עדיין בבחי' קטנה ולא השגתם עדיין למדריגת האהבה והיראה העצמיות זה הוא הטעם (שם) כי בחוזק יד הוציאנו ה' ממצרים ר"ל עדיין בבחי' הקטנה לכן היה בחוזק יד בחי' פתאום שלא בהדרגה כמבואר בהאר"י ז"ל באורך ע"ש לכן לא יכלו להתמהמה עוד להגיע אל מעלת העבדות בשלימות עד שיצאו וידעתם כי אני ה'. אבל לולא זאת לא היינו צריכין לכל זה. וז"ש (שם יא, ב) וישאלו איש מאת רעהו כלי כסף הם המחשבות והתאוות כלי הם מחשבות כמ"ש וכלי כיליו רעים (ישעיה לב, ז) כי במצרים היו עדיין במדריגה נמוכה והיו צריכין עדיין לבחי' שאלה וראיה מכלי כסף הם המחשבות שלהם מה שהם נכספים לתאוות הגשמיות חזרו ישראל לעבודת הבורא. אבל האיש משה לא היה צריך לכ"ז ולא הסתפק בבחי' שאלה כזאת כי גדול מאד בעיני עבדי פרעה ובעיני העם כי אצל הצדיקים הגדולים עבדות כזה פיגול הוא לא ירצה כמ"ש בבני אהרן (במדבר ג, ד) בהקריבם אש זרה לפני ה' כי כאשר הם היו צדיקים גדולים לא הוצרכו להם ליקח אש זרה מן ההדיוט כנ"ל והבן. אמנם אף כי העבדות הזאת לא נכון למדריגת הצדיקים הגדולים בכל זה אין להניחה בשפלות ערכינו בגלותינו כי כן הוא כל אהבה ויראה הבאה לאדם מעניני עוה"ז למען ילמד ממנה לשוב אל ה' באהבה ויראה ולעוררו על פחד שלמעלה כי כאשר יסתכל היטב הנה הניצוץ הקדוש האהוב והנורא הבא לפניו הוא רק בבחי' גלות בגשמיות העוה"ז והוא רק חלק אחד מאלפי אלפים ורבי רבבות וכו' עאכ"ו למעלה בשרשם הכל כמה צריך לירא ולאהוב את הש"י...

והנה זש"א משה לפרעה גם אתה תתן בידינו זבחים ועולות ועשינו לה' אלהינו. הכוונה שאתה בכח האהבה ויראה והשתדלות שלך בתאוות עוה"ז תתן בידינו דרך העבדות שנקרא זבחים ועולות להיות מתקרב לפניו ית"ש וזהו ועשינו לה' אלהינו מדרכי עוה"ז עשינו עולות להעלותם לה'. וזהו כי ממנו נקח לעבוד את ה' נקח ראיה לעבוד ה' כנ"ל. וזהו הענין הוא כי אנחנו לא נדע מה נעבוד ה' כי עדיין לא נדע מהו דרך האמיתי לעבוד ה' בהיותינו עדיין בבחי' הקטנות. אכן זהו עד בואנו שמה פי' עד ולא עד בכלל כי כאשר נצא מהגלות הדעת ונבוא שמה אז נשיג בחי' העבדות האמיתי ולא נצטרך עוד לכל זה

 

שפת אמת ספר בראשית - פרשת ויגש - שנת תרל"ט

בפסוק לכולם נתן לאיש חליפות שמלות כו' נתן כו' חמש חליפות שמלות כו'. והענין הוא כי הפנימיות לעולם אחד אבל המלבוש מתחלף כפי מדריגות האדם עולה ויורד כמ"ש פושטת צורה ולובשת צורה. ובודאי התועלת שבא ע"י הגלות הוא תיקון המלבוש. לכן ביציאת מצרים כתיב כלי כסף וכלי זהב ושמלות חביב מן הכל ע"ש ברש"י דברי חז"ל. ויוסף נתן להם זה הדרך איך יוכלו להתלבש בכל אלה לבושים שונים כמו שהראה להם יוסף שלא הכירוהו אם כי הי' עומד בצדקו. וז"ש חז"ל שרמז לבנימין שיצא ממנו מרדכי שיצא מלפני המלך בה' לבושים כו'. כי בימי אסתר הי' הסתרת פנים ביותר ומרדכי תיקן ה' מיני לבושים הנ"ל. [ואפשר ע"ז הרמז מה שמחליפין המלבושים בפורים. כי מנהג ישראל תורה] וזהו ענין חליפות שמלות כנ"ל. כי כל העגלות והכנת הדרך לירד למצרים הי' עפ"י יוסף כמ"ש במ"א. וגם מדברי אא"ז ז"ל על אומרם ראוי הי' יעקב לירד כו':

כל אתר ואתר- פיתוח אתרי אינטרנט

PHP,דרופל וJS

טלפון:  
0525802579
מייל:  
any.site.n.site@gmail.com