נושאים

פרשת בא - תפילין של יד ותפילין של ראש

פרשת בא - תפילין של יד ותפילין של ראש

 

תפילין של ראש - תפילין של יד

  קדושה - מצוה

  ישראל אשר בך אתפאר - כי נער ישראל ואוהבהו

   ישראל סבא - ישראל זוטא

   יוסף

  צדיק - נער

   יפה תואר - יפה מראה

  טוב - ישר

   בן יחידאי - עבד נאמן

ארבע בתים - בית אחד

       כל הנחלים - הולכים אל הים

 

 

זוהר כרך ב (שמות) פרשת בא דף מג עמוד א

והיה לאות על ידכה ולטוטפות בין עיניך וגו'

פקודא דא פקודא דאקרי בגוונא אחרא דלא אקרי מצוה אלא קדושה ואלין אינון תפלין

מצוה זו מצוה שנקראת באופן אחר שלא נקראת מצוה אלא קדושה, ואלו הם תפילין

תפלה של יד ותפלה של ראש, תקונא פארא שפירו דגוונין עלאין, ועל דא אקרון טוטפות כמא דאת אמר

תפלה של יד ותפלה של ראש, תקון פאר יופי הגוונים העליונים ועל כן נקרא טוטפות כמו שנאמר

(ישעיה מט) ישראל אשר בך אתפאר,

וכתיב (הושע יא) כי נער ישראל ואוהבהו, ישראל זוטא שמע ישראל ישראל סבא שפירו דגוונין, עילא ותתא, יוסף סליק ואתעטר בתרין גוונין (נ"א דרגין) בקדמיתא נע"ר ובסופא צדי"ק

וכתוב כי נער ישראל ואהבהו, ישראל קטן, שמע ישראל - ישראל סבא יופי הגוונים, למעלה ולמטה, יוסף התעלה והתעטר בשני גוונים, בתחילה נער ולבסוף צדיק

כמה יאן ביה גוונין למחזי ורזא דא

כמה יפים בו הגוונים למראה וסוד הדבר

(בראשית לט) ויהי יוסף יפה תאר ויפה מראה,

שפירא בתרין סטרין בתרין דרגין בתרין גוונין עילא ותתא

יופי בשני צדדים בשתי דרגות בשני גוונים עליון ותחתון

כתיב (דברים ו) ועשית הישר והטוב, הישר דא תפלה של יד לאמשכא ליה בתפלין של ראש לאתיחדא כחדא ותפלה של יד אקדים לשל ראש ואצטריך דלא הוי פרודא בינייהו כלל

כתוב ועשית הישר והטוב, הישר זו תפילה של יד להמשיך אותו בתפילין של ראש ולהתייחד כאחד. ותפילה של יד קודמת לתפילה של ראש וצריך שלא יהיה פרוד ביניהם כלל

מאן דמתעטרא בתפלין קאים ברזא דגוונא עלאה וקאים באינון תרין רזין דקאמרן כיוסף דאקרי נער ואקרי צדיק ברזא דעבד נאמן ברזא דבן יחידאי, ואלין אינון תפלה של יד ותפלה של ראש, ואינון כללא חדא בלא פרודא

מי שמתעטר בתפילין עודממ בסוד הגוון העליון ועומד באותם שני סודות שאמרנו כיוסף שנקרא נער ונקרא צדיק בסוד עבד נאמן בסוד בן יחיד, ואלו הם תפילה של יד ותפילה של ראש והם כלל אחד בלא פרוד

ארבע פרשיין דתפלין בד' בתים באינון תפלין של ראש, וכמה דאינון ד' פרשיין באינון תפלין של ראש אוף הכי כלהו בתפלין של יד בבית א' דהא בתפלה של יד לית לה מגרמה כלום אלא מה דנקטא מלעילא ורזא דא

ארבע פרשיות של תפילין בארבע בתים באותם תפילין של ראש וכמו שהם ד' פרשיות באותן תפילין של ראש כך גם כולן בתפילין של יד בבית אחד שהרי בתפילה של יד איןלה משלה כלום אלא מה שמקבלת מלמעלה וסוד הדבר

(קהלת א) כל הנחלים הולכים אל הים,

ומגו דנקטא לון מלעילא אקרי תפלה ואתקדשת בקדושתהון וכלא אקרי קדושה, ואקרי תפלה וכדין אקרי מלכות, מלכות שמים שלימה

ומתוך שמקבלת אותם מלמעלה נקראת תפילה ומתקדשת בקדושתם והכל נקרא קדושה ונקראת תפילה ואז נקראת מלכות שמים שלימה.

 

זוהר - רעיא מהימנא כרך ג (ויקרא) פרשת בהר דף קיא עמוד ב

כי לי בני ישראל עבדים וגו',

פקודא לעבוד בכל מיני עבודה במקדש ולבר ממקדש בכל אינון פולחנין דאקרי עבודה בצלותא לאשתדלא בתר פקודי אורייתא דכלא אקרי עבודה כעבד דאשתדל בתר מאריה בכל מה דאצטריך בגין דישראל קרי לון עבדים

מצוה לעבוד בכל מיני עבודה במקדש ומחוץ למקדש בכל אותם פולחנים שנקראו עבודה בתפילה להתאמץ אחר מצוות התורה שהכל נקרא עבודה כעבד שמתאמץ אחרי רבו בכל מה שצריך כיון שישראל קרא להם עבדים

דכתיב כי לי בני ישראל עבדים עבדי הם, מ"ט אינון עבדים, בגין דכתיב

שכתוב כי לי בני ישראל עבדים עבדי הם, מה הטעם הם עבדים כיון שכתוב

אשר הוצאתי אותם מארץ מצרים,

ובגין כך כתיב בעשר אמירן לבתר דכתיב (שמות כ) אנכי יי' אלהיך אשר הוצאתיך מארץ מצרים למפלח ליה כעבד דפלח למאריה דפריק ליה מן מותא דפרק ליה מכל בישין דעלמא

ומשום כך כתוב בעשרת הדברות אחרי שכתוב אנכי ה' אלקיך אשר הוצאתיך מארץ מצרים לעבוד אותו כעבד שעובד לרבו שפדה אותו ממוות שפדה אות מכל הרעות של העולם

בתרין זינין אקרון ישראל לקודשא בריך הוא עבדים דכתיב עבדי הם ואקרון בנים דכתיב (דברים יד) בנים אתם ליי' אלהיכם

בשני אופנים נקראו ישראל לקב"ה, עבדים שכתוב עבדי הם, ונקראו בנים שכתוב בנים אתם לה' אלקיכם

בזמנא דידע ליה ב"נ לקודשא בריך הוא בארח כלל כדין אקרי עבד דעביד פקודא דמארי ולית ליה רשו לחפשא בגניזוי וברזין דביתיה, בזמנא דידע ליה ב"נ בארח פרט כדין אקרי בן רחימא דיליה כבן דחפיש בגניזו בכל רזין דביתיה

בשעה שיודע האדם את הקב"ה בדרך כלל אז נקרא עבד שעושה מצוות רבו ואין לו רשות לחפש בגנזיו ובסודות ביתו. בשעה שיודע אותו האדם בדרך פרט אז נקרא בן אהוב שלו כבן המחפש בגנזיו בכל סודות ביתו

ואע"ג דאקרי בן ברא בוכרא לקודשא בריך הוא כמא דאת אמר (שמות ד) בני בכורי ישראל לא יפוק גרמיה מכללא דעבד למפלח לאבוי בכל פולחנין דאינון יקרא דאבוי,

ואף על פי שנקרא בן, בן בכור להקדוש ברוך הוא כמו שאתה אומר "בני בכורי ישראל" לא יוצא עצמו מכלל עבד לעבוד את אביו בכל עבודה שהיא כבוד אביו

והכי אצטריך לכל ב"נ למהוי לגבי אבוי בן לחפשא בגניזוי ולמנדע רזין דביתיה ולאשתדלא אבתרייהו, ולמהוי לגבי אבוי עבד, ורזא דמלה תרין דרגין אינון לעילא דאצטריך ב"נ לאתעטרא בהו ואינון רזא דמהימנותא ואינון חד, חד רזא דעבד, וחד רזא דבן

וכן צריך לכל בן אדם להיות ביחס לאביו כבן לחפש בגנזיו ולדעת סודות ביתו ולהשתדל אחריהם, ולהיות ביחס לאביו כעבד וסוד הדבר שתי דרגות הם למעלה שצריך אדם להתעטר בהם והם סוד האמונה והם אחד. אחד סוד העבר ואחד סוד הבן.

 

זהר חדש שיר השירים מאמר תפלין דקב"ה מנח לון, וי"ט וחוה"מ, ומאמר אסור להניח תפלין בחוה"מ

רב המנונא סבא אמר הכי, אלין אינון ימים דאקרו טובים. ואינון תפילין דרישא, דאינון תפילין דקודשא בריך הוא מנח לון, וע"ד אקרון טובים, בגין דאינון נהרין ברישא דקודשא עילאה. ובכל אתר, ימים טובים אינון תפילין דרישא, דקב"ה מנח לון

רב המנונא סבא אמר כך, אלו הם ימים שנקראו טובים. והם תפילין של ראש, והם התפילין שהקב"ה מניח אותם, ועל כן נקראו טובים, כיןו שהם מזהירים בראש הקודש העליון. ובכל מקום ימים טובים הם תפילין של ראש, שהקב"ה מניח אותם

חולו של מועד, דלא אקרי יום טוב, אלין תפילין דדרועא, דהא לית ליה לסיהרא מגרמה כלום, אלא מנהירו די"ט. תפילין דדרועא דאיהי תפלה של יד, לא נהירא אלא מגו נהירו דתפילין של ראש. תפלה דרישא, ימים טובים. תפלה דדרועא, חולו של מועד. ושפיר קאמר, והכי הוא

חולו של מועד שלא נקרא יום טוב אלו תפילין של זרוע, שהרי אין לה ללבנה משלה כלום, אלא מהארה של יום טוב. תפילין של זרוע שהם תפילה של יד, לא מאיר אלא מתוך הארת תפילין של ראש. תפילה של ראש ימים טובים. תפילה של זרוע חולו של מועד. וטוב אמר וכך הוא.

וע"ד חולו של מועד איהו לענין עבידתא, כגוונא די"ט. ואצטריך חדוה כגוונא דיליה. ובגין כך, באלין יומין דאינון תפילין דמארי עלמא, אסור לאנחא שאר תפילין, דהא אלין יומין, דאינון תפילין עילאין שריין על רישיהון דישראל קדישין

ועל כן חולו של מועד הוא לענין עבודה כמו יום טוב. וצריך לשמוח בדומה לו. ומשום כך, באותם ימים שהם תפילין של בורא עולם אסור להניח שאר תפילין, שהרי ימים אלו שהם תפילין עליונים שורים על ראשם של ישראל הקדושים

...

למלכא דבעי לנטרא ליה לעבדיה, א"ל עביד חותמא כדיוקנא דחותמא דיליה, כל זמנא דההוא דיוקנא יתחזי עלך, כלא יזועון וידחלון מינך. לבתר מגו רחימו עילאה, דקא רחים ליה מלכא, יהב בידיה חותמא דגושפנקא עילאה דיליה, כיון דאחיד חותמא עילאה דמלכא בידיה, שביק מניה ההוא דיוקנא דאיהו עבד

משל למלך שרצה לשמור את עבדו אמר לו עשה חותם כדיוקן של חותם שלי, כל זמן שאותו דיוקן יראה עליך כולם יראו ויפחדו ממך. לאחר מכן מתוך אהבה עליונה שאהב אותו המלך, נתן בידו את החותם של הטבעת העליונה שלו. כיון שאחז חותם העליון של המלך בידו, הניח אותו דיוקן שהוא עבד.

אי ההוא עבד, דחי חותמא עילאה דמלכא, בגין ההוא חותמא דאיהו עביד, ודאי בר קטולא איהו ההוא עבדא, בגין דעביד קלנא בחותמא דמלכא, ולא חייש ליקריה

אם אותו עבד דוחה חותם עליון של המלך, בעבור אותו חותם שהוא עצמו עשה, ודאי בן מוות הוא אותו העבד, כיון שעשה בזיון לחותם המלך, ולא חש לכבודו.

ובג"כ אסור לעמא קדישא לדחיא חותמא דמלכא עילאה דשרי עלן, בגין דיוקנא דא דאנן עבדין. האי במועד ובחולו של מועד, וכ"ש בשבת, דכלא שריא עלן, שבת דמעלי שבתא, תפלה של יד. שבת דיומא, תפילין דרישא

ומשום כך אסור לעם הקודש לדחות חותם המלך העליון ששורה עלינו בעבור דיוקם זה שאנו עושים זה במועד ובחולו של מועד, וכ"ש בשבת, שהכל שורה עלינו שבת של ערב שבת, תפילה של יד, שבת ביום תפילין של ראש.

כל אתר ואתר- פיתוח אתרי אינטרנט

PHP,דרופל וJS

טלפון:  
0525802579
מייל:  
[email protected]