נושאים

פרשת בחוקותי - ברכות שבקללות

 

בספר הזוהר אמרו שבעומקן של הקללות צפונות ברכות גדולות ביותר. מהי המשמעות של אמירה מן הסוג הזה? כיצד השפיעה הגישה הזו על דרשת הפסוקים עצמם, פסוקים שיש בהם ביטויי קללה מובהקים? ומהי הגישה הרעיונית העומדת בבסיס הגישה הזו הרואה בקללות, ברכות?

 

זהר חדש (מרגליות) דף נט ע"א

אדהכי, אתא אליהו ז"ל, אמר, קום רבי שמעון אתער משנתך, זכאה חולקך, דקב"ה בעי ביקרך. כל הבטחות ונחמות דישראל, בהני קללות כתיבי:

פוק וחזי, מלכא דרחים לבריה, ואע"ג דלטייה ואלקייה, רחימו דמעוי עליה. כד אחזי רוגזא תקיף, כדין רחמנותא עליה, כך קב"ה, אע"ג דלייט, מלוי ברחימו. אתכזיין באתגלייא לווטין, ואינון טבוון סגיאן, בגין דאלין קללות ברחימו הוו. מה דלא הוה כן באינון קדמאין, דכלהו הוו בדינא תקיף:

באלין אית דינא ורחימו, כאבאא דרחים על בריה, ורצועה דמלקיותא נקיט בידיה, עביד נהימו סגיא, וקלין רברבין. ומלקיותא כלילין ברחמי:

 

ספר מאור ושמש - פרשת כי תבוא

הנה ידוע מספרים הקדושים ומזוהר חדש אשר בכל הקללות האלו רומזים בהם נחמות גדולות ורב ברכות לבני ישראל

 

ספר אמרי פנחס - שער א - תורה נביאים כתובים אות קסט

בענין התוכחה אמר דכולה ברכות. וב' הרב בעל עקידה כך דומה לי שהפסוק כשקורין בהיפך הוא ברכה, לך ואין לאויביך נתונים וכו' וזה ויהפך ה' לך את הקללה וכו' כשקורין בהיפך הוא ברכה. וב' הרב כמו שיש באדם רמ"ח אברים כך יש בתורה, והתוכחה הוא המרה של התורה וכמו באדם תלוי החיות במרה, שאם נחסרה או ניקבה טריפה ואינו יכול לחיות, כך התוכחה וכו'. וכמ"ש רש"י פ' נצבים שהקללות מציבין ומקיימין אתכם בעולם:

 

ספר אמרי פנחס - שער א - תורה נביאים כתובים

וכיון שהאור נגנז בכל הצרות, כשאדם מאמין בזה שיש השי"ת בכאן אזי נפטר מהצרה וכדאיתא בס' הרב מפולנאה בענין נחום איש גמזו ע"ש, ור' משה בן הרב אמר בשם הרב שבתוכחה מרומז כל הברכות והישועות הגדולות, כי מפני רובי אור צריך להגניז בלבוש עב מאד היינו הקללות הכתובות שם, נמצא לפי גודל הצרות הוא האור הגנוז בהם יותר, וקודם ביאת משיח אי"ה יתגלה האור, כי אור מאיר מרחוק ובוודאי יהיה להם מפלה גדולה לרשעים, וזה מתוך צרה דייקא המציאם פדות ורווחה

 

ספר מאור ושמש - פרשת כי תבוא

והנה כבר הקדמנו אשר בכל הקללות רומזים בהם ברכות הרבה. ונוכל לומר על פי מה שמצינו על פסוק (ישעיה סג, ט) בכל צרתם לו צר שהוא נכתב לא וקרינן לו, ופירושו שכאשר כביכול הצרה מגעת עדיו יתברך אז ממילא מתבטלת ונעשה לא צר, כי ה' יתברך עוז וחדוה במקומו והשמחה אי אפשר שתהיה אלא אם כן נשכחה הצרה, ואם כן מפני אשר בכל צרתם לו צר אז מפני זה נעשה לא צר ומסתלקת הצרה:

 

ספר אורח לחיים - פרשת בחוקותי

ונראה דהנה קבלנו מפי ספרים ומפי סופרים שהקללות מרומז בהם ברכות לההולכים בדרך הישר לפני השי"ת, וכן שמעתי בשם הרב הקדוש בוצינא קדישא המפורסם מו"ה דוב בער זללה"ה על פסוק (כו, כט) ואכלתם בשר בניכם ובנותיכם על פי ברכה, ואכלתם, שיהיה לכם תענוג, כי כל התענוגים נקרא על שם אכילה, כלומר שיהיה לכם תענוג מבשר בניכם ובנותיכם, מן בשורות טובות שיאמרו לכם מבניכם ומבנותיכם עכ"ד ודפח"ח:

 

ספר ויקרא פרק כו

(טו) וְאִם בְּחֻקֹּתַי תִּמְאָסוּ וְאִם אֶת מִשְׁפָּטַי תִּגְעַל נַפְשְׁכֶם לְבִלְתִּי עֲשׂוֹת אֶת כָּל מִצְוֹתַי לְהַפְרְכֶם אֶת בְּרִיתִי:

(טז) אַף אֲנִי אֶעֱשֶׂה זֹּאת לָכֶם וְהִפְקַדְתִּי עֲלֵיכֶם בֶּהָלָה אֶת הַשַּׁחֶפֶת וְאֶת הַקַּדַּחַת מְכַלּוֹת עֵינַיִם וּמְדִיבֹת נָפֶשׁ וּזְרַעְתֶּם לָרִיק זַרְעֲכֶם וַאֲכָלֻהוּ אֹיְבֵיכֶם:

 

ספר קדושת לוי - פרשת בחקתי

ופקדתי עליכם בהלה וכו'. ופקדתי, לשון חסרון כמו ויפקד מקום דוד (שמואל א' כ,כה) היינו אחסר מעליכם הבהלה ושאר מכות כי לא יהיה אצליכם. וזרעתם לריק, כי עתידה ארץ ישראל שתוציא גלוסקאות וכלי מילת ותהיה הזריעה לריק, כי לא יהיה צורך לזריעה רק אויביכם יזרעו:

 

ספר תולדות יצחק – פרשת בחוקותי

והפקדתי עליכם בהלה (כו פסוק טז). יש לפרש והפקדתי לשון פקדון, שאפקיד בידכם הכח הזה, שתוכלו להפחיד ולהבהיל את האויבים האורבים עליכם, כמו שנאמר (דברים כח י) וראו כל עמי הארץ כי שם ה' נקרא עליך ויראו ממך. וזה שאמר והפקדתי עליכם, פירוש אצליכם, כמו (במדבר ב כ) ועליו מטה מנשה. רצה לומר דבר זה יהיה בפקדון אצליכם:

 

ספר באר מים חיים - פרשת בחקותי - פרק כו פס' טז

והפקדתי עליכם בהלה את השחפת וגו'. יבואר על דרך שאמרו חז"ל (קידושין פ"א.) שאמרו להשטן מן השמים הזהר ברבי מאיר ובתורתו. הרי שאף בעת שניתן רשות למשחית ח"ו להשחית בארץ, פוקדין לו מן השמים שיזהר בצדיקי הדור. וזה אמר כאן לטובה והפקדתי עליכם בהלה את השחפת וגו' כלומר גם כי ח"ו ישלחו הדברים הרעים לבוא בארץ כמו הבהלה והשחפת וכדומה. מכל מקום אפקוד עליכם שלא יגע בכם כי לא ינוח שבט הרשע על גורל הצדיקים ונאמר (ישעיה ס', כ"א) ועמך כולם צדיקים וגו':

או יאמר והפקדתי עליכם וגו'. כי פקודה הוא מלשון חסרון כאשר נאמר (במדבר ל"א, מ"ט) ולא נפקד ממנו איש. ועל כן יאמר גם כשח"ו יהיה החולי והמכה עליכם אפקוד ואחסר אותה שלא תבוא מכל וכל פתאום כאחת כי אם במעט מעט בכדי שתוכלו לעמוד בה. וזה שאמרו חז"ל (עבודה זרה ד'.) בפסוק (עמוס ג', ב') רק אתכם ידעתי מכל משפחות האדמה על כן אפקוד עליכם את כל עוונותיכם ושאל האי מינא מאן דאית ליה סוסיא ברחמיה מסיק ליה וכו' ואמר לו משל למלך שנושה בשני בני אדם אוהבו נפרע ממנו מעט מעט שונאו נפרע ממנו בבת אחת. ולכאורה מאין הוציא זה מהכתוב. ואכן כי כן לשון פקודה הוא חסרון ועל כן באומרו על כן אפקוד עליכם, מורה שיחסר הנגישה שלא ינגוש בבת אחת כי אם ציבחר ציבחר. וזה מאמר הכתוב (שמות ט"ו, כ"ו) כל המחלה אשר שמתי במצרים לא אשים עליך וגו' כי כל מכות פרעה וחילו פתאומיות היו כולן כאחד זה אחר זה בצירוף ואחר כך נטבעו כולם בבת אחת בים סוף. וזאת לא אשים עליך כי אני ה' רופאך פירוש לפי שאני חפץ לרפאותך ולהעמידך על בוריך לא אשלח המכה כאחד רק במעט מעט שתוכל לעמוד בהן

 

(יז) וְנָתַתִּי פָנַי בָּכֶם וְנִגַּפְתֶּם לִפְנֵי אֹיְבֵיכֶם וְרָדוּ בָכֶם שׂנְאֵיכֶם וְנַסְתֶּם וְאֵין רֹדֵף אֶתְכֶם:

 

ספר אורח לחיים – פרשת בחוקותי

ונתתי פני בכם ונגפתם לפני אויביכם ורדו בכם שונאיכם ונסתם ואין רודף אתכם (כו, יז), ויש לפרש על פי ברכה, ונתתי פנים של שוחקות, פנים של צהובות כמו שפירש רש"י ז"ל על פסוק (במדבר ו, כה) יאר ה' פניו אליך (במדב"ר יא, ו):

ונגפתם לפני אוביכם. ולכאורה הוה ליה למימר ונגפתם מפני אויביכם, ויש לפרש על דרך שכתוב בפרשת בשלח (שמות יד, ב-ג) דבר אל בני ישראל וישובו ויחנו לפני פי החירות ואמר פרעה לבני ישראל נבוכים הם בארץ סגר עליהם המדבר, ועיין פירוש רש"י ז"ל שם לפני בעל צפון, הוא נשאר מכל אלהי מצרים כדי להטעותם ע"ש, ועל מלת ונגפתם פירוש בתרגום אונקלוס ותתברון לשון שבירה, וזה שאמר ונגפתם לפני אויביכם, שיהיה לכם שבירה לפני אויביכם, שהם יסברו שיש לכם שבירה, וכדי להטעותם וירדפו אחריכם ויפלו לפניכם:

ורדו בכם שונאיכם. ורדו לשון ירידה כפשוטו, רצה לומר תיכף כשירצו להרע לכם, לא יוכלו להרע לכם ואדרבה יהיה להם תיכף ירידה, ונסתם ואין רודף אתכם, דיש שבא לו טובה גדולה והתרוממות ועל דרך (משלי טז, יח) לפני שבר גאון, ותיכף רודף אחריו השבירה, לפיכך אמר ונסתם לשון התרוממות כמו (ישעיה סב, י) הרימו נס, כלומר תרימו בהתרוממות גדול, ואין רודף אתכם, לא יהיה לכם אחר התרוממות שום רדיפה ושבירה כלל:

 

ספר אמרי פנחס - שער א - תורה נביאים כתובים

וענין הסתר פנים אף בכל הצרות ביאר הוא נ"י ע"ד דאי' באוה"ח ונתתי פני בכם שיהי' [בחינת פנים] אפי' בכל הצרות, כי לא מאסתים וכו', וזה הסתר אסתיר ומכל מקום יהי בחי' פנים:

 

(יח) וְאִם עַד אֵלֶּה לֹא תִשְׁמְעוּ לִי וְיָסַפְתִּי לְיַסְּרָה אֶתְכֶם שֶׁבַע עַל חַטֹּאתֵיכֶם:

 

ספר אורח לחיים – פרשת בחוקותי

ואם עד אלה לא תשמעו לי ויספתי ליסרה אתכם שבע על חטאותיכם (כו, יח), להבין לשון עד אלה, וגם שהוא מיותר והוה ליה למימר ואם לא תשמעו לי, וגם מלת לי הוא מיותר:

ונראה לפרש על פי ברכה, דהנה אמרו רז"ל (נזיר כג, ב) גדולה עבירה לשמה ע"ש, והנה בוודאי מה שהתירו רבותינו ז"ל לעשות עבירה לשם שמים היינו בעבירות שבין אדם למקום, אבל לא בעבירות שבין אדם לחבירו כגון לגזול את חבירו כדי שיבוא מזה איזה דבר מצוה זה בודאי אסור, ואמרו רבותינו ז"ל (יבמות כא, א) קשה עונשן של מדות יותר מעריות שבזה נאמר אל ובמדות נאמר אלה:

וזה שאמר ואם עד אלה, רצה לומר כל התורה עד עבירות שבין אדם לחבירו הנקרא אלה, לא תשמעו לי, רצה לומר שלא ישמעו למצותי ולא תעשו אותם לי לשמי, רצה לומר בשבילי לא תעשו אותם, בשביל שיבא מזה איזה מצוה גדולה או קדוש השם, ויספתי ליסרה אתכם וכו', כי ידוע לכל שאם אדם עושה מצוה גורם השראת השכינה בישראל, ואם ח"ו להיפך גורם ח"ו הסתלקות השכינה מעל ישראל:

ואתם כשלא תשמעו למצותי בשבילי ויספתי ליסרה אתכם, רצה לומר שאוסיף לקשר אתכם השכינה הנקרא שבע, כי הוא מדריגה שביעית, ואוסיף לקשר עמכם השכינה על חטאותיכם, רצה לומר בשביל חטאותיכם, רצה לומר בשביל החטאים שלכם שעשיתם בשבילי אוסיף לקשר אתכם השכינה הנקרא שבע כו':

...

וכן הקללות נאמרו על תנאי ואם יקיימו יהיו ברכות, וגם דאמר ויספתי ליסרה אתכם וכו' ונתתי וכו', ובאמת מפי עליון לא תצא הרעות והטוב (איכה ג, לח) עיין פירוש רש"י ז"ל באיכה ג' (פ' לח):

אלא שאמר הלשון שיעשה השי"ת בעצמו הברכות המרומז בהם, אם יקיימו התורה יברך את עמו ישראל, ולפי שכתבתי למעלה אם עד אלה לא תשמעו לי וכו' ויספתי ליסרה אתכם וכו', כלומר שאם תפקרו עצמיכם בשביל אהבת הבורא, ותלבשו בגדי צואה ותלכו למקום טנופת בשבילי אז ויספתי ליסרה וכו', כלומר יגדל שכרכם כנ"ל:

 

(יט) וְשָׁבַרְתִּי אֶת גְּאוֹן עֻזְּכֶם וְנָתַתִּי אֶת שְׁמֵיכֶם כַּבַּרְזֶל וְאֶת אַרְצְכֶם כַּנְּחֻשָׁה:

 

ספר אגרא דכלה - פרשת בחקותי

ושברתי את גאון עוזכם. גאו"ן יכונה למוחין (עיין במאורי אור), על כן הם ס"א (ס') מסכתות מנין גאו"ן שבהם התעסקות המוחין בשכל. והנה אמר שיהיה בגלות שבירת המוחין, שיהיו המוחין קטנים, והוא ג"כ בשורה טובה ורחמנות כענין מ"ש בחובות הלבבות שער הבחינה שטובה גדולה הוא לתינוק שאין לו דעת ומוחין גדולים, כי אלו היה לו דעת שלם ויבין מה בינו לבין אדם גדול ויראה את עצמו מלוכלך מחוסר הנקיות לא היה יכול לחיות על פני תבל מגודל העיגום, אבל כשאין לו דעת שלם הוא טובה לו, וכן החולה כשהוא מבולבל בדעתו, וכמו כן אנחנו בגלות החל הזה אילו היה לנו דעת ומוחין גדולים להבין איך ניטל כבוד מבית חיינו ולהתבונן בגלות השכינה ובניה שפלים ונבזים דוויים וסחופים ישמע אלקינו כי היינו חרפה, לא היה באפשרי כמעט לחיות אפילו וכו', אבל להיות דעתינו קצרה היא ישועה לנו להיות לנו עמידה וקיום בגוף, עד אשר יאור הש"י לנו ברוב רחמיו:

 

ספר אמרי נועם על התורה - פרשת בחקותי

וזהו שהבטיחה לנו התוה"ק 'ונתתי את שמיכם כברזל', כי הקב"ה נקרא שמים כמ"ש [מלכים-א ח לב] ואתה תשמע השמים [עיין בזוהר ח"ג דף ערה.], יהיה בבחינת ברזל, רומז על בחינת מקבל, שלית ליה מגרמיה כלום, שאין מזיעין כלל, המכונה בשם השפעה הזלת השפע, והיינו, שהקב"ה יהיה בבחינת מקבל שפע רב ותענוג גדול ממצוות ומעשים טובים של בני ישראל. 'ואת ארצכם כנחושה', ארץ רומז לכנסת ישראל כנודע, שיהיו הם בבחינת נחושת שמזיעין ונוזלין השפעות, ונותנין כח בפמליא של מעלה להשפיע תענוג וכל טוב למעלה:

 

(כ) וְתַם לָרִיק כֹּחֲכֶם וְלֹא תִתֵּן אַרְצְכֶם אֶת יְבוּלָהּ וְעֵץ הָאָרֶץ לֹא יִתֵּן פִּרְיוֹ:

 

ספר אורח לחיים - פרשת בחוקותי

כן יהיה שמיכם הגשמיות דבוק לחכמה ולמעלה, לעבוד השי"ת עם זווגי התחתון הגשמי, ויהיה ארציכם, הרעה, כנחושה, מלעביד פירין, כי לא יבא שום השפעה מלמעלה לאהבה רעה, וזהו ותם לריק כוחכם, כלומר שיתמו כוחכם הוא הזרע קודש שנקרא כח, כמו שאמר יעקב (בראשית מט, ג) כחי וראשית אוני, אשר היה עד הנה לריק הם אותיות קרי, ועל כן נקרא ריק, שהיו הולכים לקליפות בלי השפעה אל הקדושה, זה יתמו, ולא יהיה כוחכם לריק, כי לא יהיה השפעה לקליפות:

 

ספר אגרא דכלה – פרשת בחוקותי

ולא תתן ארצכם את יבולה ועץ הארץ לא יתן פריו. הנה אמר ארצכם, משא"כ בעץ אמר סתם ועץ הארץ, הנראה דקאי על הארץ העליונה מלכות שמים המעלת מ"נ ממעשיהם של ישראל, ועל ידי כך יורד מ"ד מעל הארץ הוא יסוד צדיק, כמד"א היש בה עץ, אם יש צדיק שמגין עליהם [עי' ב"ב טו.]. על כן אמר ארצכם, שהוא תלוי במעשינו העלאת מ"נ, והוא הבטחה לישראל שכביכול לא יכנוס בירושלים של מעלה בהעדר היחוד בעוה"ר, ממילא מובטחים אנחנו כאשר בודאי מהרה יקנא לארצו (סוד הקנאה ידוע), אזי יחמול על עמו להיות אם הבנים שמחה במהרה בימינו:

כל אתר ואתר- פיתוח אתרי אינטרנט

PHP,דרופל וJS

טלפון:  
0525802579
מייל:  
any.site.n.site@gmail.com