נושאים

פרשת בחוקותי - קללות שהן ברכות

 

 

זוהר לפרשת בחוקותי - קללות שהן ברכות

 

זהר חדש פרשת כי תבא מאמר הבטחות ונחמות שבקללות דמשנה תורה

רבי שמעון בן יוחאי, אזל ליה וערק למדברא דלוד, ואתגניז בחד מערתא, הוא ורבי אלעזר בריה.

רבי שמעון בן יוחאי, הלך לו וברח למדבר לוד, והתחבא במערה אחת, והוא ורבי אלעזר בנו

אתרחיש לון ניסא, ונפק להו חד חרובא, וחד מעיינא דמייא. אכלי מההוא חרובא, ושתאן מאינון מיין.

התרחש להם נס, ויצא להם חרוב אחד, ומעיין מים אחד, אכלו מאותו חרוב, ושתו מאותם מים

הוה אליהו ז"ל, אתי לון בכל יומא תרי זמני, ואוליף לון. ולא ידע אינש בהו:

היה אליהו ז"ל בא אליהם בכל יום שתי פעמים, ולימד אותם. ולא ידע בהם איש.

יומא חד הוו חכימייא בבי מדרשא שואלין, ואמרין, קללות שבתורת כהנים, אינון כנגד בית ראשון. קללות שבמשנה תורה כנגד בית שני וגלות אחרון.

יום אחד היו החכמים בבית המדרש שואלים ואומרים, קללות שבתורת כהנים, הם כנגד בית ראשון. קללות שבמשנה תורה כנגד בית שני וגלות אחרונה

בקללות שבתורת כהנים, אית בהו הבטחות, וחביבו דקב"ה לישראל.

בקללות שבתורת כהנים יש בהם הבטחות, וחיבת הקב"ה לישראל.

דכתיב, וזכרתי את בריתי יעקב וגו'. וכתיב ואף גם זאת בהיותם בארץ אויביהם.

קללות שבמשנה תורה, לית בהו הבטחות, ולית בהו נחמה כלל, כמא דכתיב בקללות קדמאין. ולא הוו ידעי:

קללות שבמשנה תורה, אין בהן הבטחות, ואין בהן נחמה כלל, כמו שכתוב בקללות הראשונות. ולא היו יודעים.

קם רבי יהודה בר אלעאי ואמר,

חבל כל גריעותא דבר יוחאי, ולית מאן דידע מניה. ואלו ידעי, לית רשו לגלאה ליה:

חבל על חסרונו של בר יוחאי, ואין מי שיודע ממנו, ואם יודע, אין לו רשות לגלותו

ר' יוסי ב"ר יהודה, קם יומא חד בצפרא, חמי כל אינון עופין דאינון הוו טאסן, ושפנינא חדא אזלא בתרייהו.

ר' יוסי ב"ר יהודה, קם יום אחד בבוקר, ראה כל אותם עופות שהם טסים, ויונה אחת הולכת אחריהם

קם על רגלוי ואמר, שפנינא, שפנינא מהימנא, מיומא טופנא דיוקנא דעמא קדישא, לך יאות ולך נאה, זיל ועביד לי שליחותא חדא לבר יוחאי, באתר דאיהו תמן:

קם על רגליו ואמר, יונה, יונה נאמנה, מימי המבול דיוקן העם הקדוש, לך יאה ולך נאה, לכי ועשי לי שליחות אחת לבר יוחאי, במקום שהוא שם

אסתחרא ההוא שפנינא וקמת קמיה. כתב פתקא חדא, ואמר מה דאמר. וקמת שפנינא ונטלת בפומה, ואזלת לגביה דר"ש, ושויאת ליה בכנפא.

סבבה היונה ועמדה לפניו. כתב פתק אחד, ואמר מה שאמר. עמדה היונה ונטלה בפיה, והלכה אצל רבי שמעון והניחה אותו בכנפיו.

אסתכל בההוא פתקא, ובכה, הוא ורבי אלעזר בריה. ואמר, בכינא על פרישותנא מן חבריא, ובכינא על מלין אלין, דלא אתגליין להו, מה יעבדון דרי בתראי, אי ישגיחון בהאי:

הסתכל באות הפתק, ובכה, הוא רבי אלעזר בנו. ואמר, בוכה אני על פרישתי מחברי, ובוכה אני על דברים אלו, שלא התגלו להם, ומה יעשו הדורות הבאים, אם ישגיחו בדבר זה

אדהכי, אתא אליהו ז"ל, חמי דבכי, אמר בשליחותא אחרא הוינא זמין, השתא, ושדרני קב"ה לשככא דמעיך.

בין כך ובין כך בא אליהו ז"ל, ראה שבוכה הוא, אמר בשליחות אחרת הייתי מזומן ללכת כעת, ושלחני הקב"ה לשככך את דמעותיך

אי רבי, אי רבי, לא הוה אצטריך השתא לגלאה לצדיקייא מלין אלין:

אי רבי אי רבי, לא היה צריך כעת לגלות לצדיקים דברים אלו

...

בגלות קדמאה דבית ראשון, עברו ישראל אינון שבילין סתימין דסתרא, אתגלי חובייהו, ואתגלי קיצא דילהון, ונחמתא ואבטחותא דילהון.

בגלות ראשונה של בית ראשון, עברו ישראל אותם שבילים סתומים שבסתר, נגלה חטאם, ונגלה קיצם, ונחמות והבטחות שלהם

בגלות בתראה דבית שני, עברו ישראל ג"ן פרשיות אורחין דאתגליין, אסתים חובייהו, ואסתים קיצייהו, ולא כתיב בהו הבטחות ונחמות:

בגלות שניה של בית שני, עברו ישראל על ג"ן פרשיות דרכים שנגלו, נסתם חטאם, ונסתם קיצם, ולא כתוב בהן הבטחות ונחמות

...

אדהכי, אתא אליהו ז"ל, אמר, קום רבי שמעון אתער משנתך, זכאה חולקך, דקב"ה בעי ביקרך. כל הבטחות ונחמות דישראל בהני קללות כתיבי:

בין כך ובין כך, בא אליהו ז"ל, אמר, קום רבי שמעון ועורה משנתך, זכאי חלקך שהקב"ה חפץ ביקרך. כל הבטחות ונחמות של ישראל באותן קללות הן כתובות

פוק וחזי, מלכא דרחים לבריה, ואע"ג דלטייה ואלקייה, רחימו דמעוי עליה. כד אחזי רוגזא תקיף, כדין רחמנותא עליה,

צא וראה, מלך שמרחם על בנו, ואע"פ שמקלל אותו ומלקה אותו, רחמי מעיו עליו. כפי כמה שמראה רוגז תקיף, כך רחמנותו עליו

כך קב"ה, אע"ג דלייט, מלוי ברחימו. אתחזיין באתגלייא לווטין, ואינון טבוון סגיאן, בגין דאלין קללות ברחימו הוו. מה דלא הוה כן באינון קדמאין, דכלהו הוו בדינא תקיף:

כך הקב"ה אע"פ שקילל, דבריו ברחמים. נראים בנגלה כקללות, והן טובות גדולות, כיון שאותן הקללות ברחמים הן. מה שלא היה כן באותן קודמות, שכולן היו בדין תקיף.

באלין אית דינא ורחימו, כאבא דרחים על בריה, ורצועה דמלקיותא נקיט בידיה, עביד נהימו סגיא, וקלין רברבין. ומלקיותא כלילין ברחמי:

באלו יש דין ורחמים, כאב שמרחם על בנו ורצועת המלקות נוטל בידיו, עושה רעש גדול, וקולות גדולים, והמלקות כלולות ברחמים.

וקשיא מכל אינון קללות, דא הוא דכתיב,

וקשה מכל אותן קללות מה שכתוב

גם כל חלי וכל מכה אשר לא כתוב בספר התורה יעלם ה' עליך עד השמדך.

הכא אינון הבטחות דאבא על בריה, בריחמו סגי. יעלה לא כתיב, אלא יעלם, יכבש לון, ויכסי לון בנוקבא דדוכתייהו, דלא יפקון לבר, ויהון כבושין ומכוסין בנוקבייהו:

כאן יש הבטחות של אב על בנו ברחמים גדולים. יעלה לא כתוב, אלא יעלם, יכוש אותן, ויכסה אותן בנקב של מקומן, שלא יצאו לחוץ, ויהיו כבושים ומכוסים בנקבם.

עד השמדך, מה דלא יהי לעלם ולעלמי עלמייא, דהא אומי קב"ה, דלא ישיצי ית ישראל לעלם ולעלמי עלמין, ודוכרניהון יהי קיים תדירא.

עד השמדך, מה שלא יהיה לעולם ולעולמי עולמים, שהרי נשבע הקב"ה שלא יכלה את ישראל לעולם ולעולמי עולמים, וזכרונים יהיה קיים תמיד.

דכתיב, כן יעמוד זרעכם ושמכם. וכתיב, כה אמר ה' אם ימדו שמים מלמעלה כו':

...

סופא דכולהון וסיומא דילהון,

סוף כולן וסיום כולן

והשיבך ה' מצרים באניות בדרך אשר אמרתי לך לא תוסיף עוד לראותה והתמכרתם שם לאויביך לעבדים ולשפחות ואין קונה.

הכא הבטחות ונחמות, דזמין קב"ה למעבד לישראל בסוף יומיא.

כאן הבטחות ונחמות שעתיד הקב"ה לעשות לישראל בקץ הימים

והשיבך ה' מצרים באניות,

אבטחותא לאתבא ולמיעבד נסין ואתין דעבד קב"ה במצרים, ביומין קדמאין.

הבטחה לשוב ולעשות ניסים ואותות שעשה הקב"ה במצרים, בימים קדמונים

כד"א כימי צאתך מארץ מצרים אראנו נפלאות:

באניות...

זמינין כל בני עלמא למיתי עלייהו דישראל על ספינן דימא, ויחשבון לשיצאה לון מן עלמא, וכלהו טביעין גו ימא, כמא דעבד ביומין קדמאין:

עתידים כל בני העולם לבוא על ישראל בספינות הים, ויחשבו לכלות את ישראל מן העולם, וכולם טובעים בים כמו שעשה בימים קדמונים

...

הה"ד והתמכרתם שם. ונמכרתם לא כתיב, אלא והתמכרתם,

בלבבכון תחשבון דאתון זבינין, ולאו הכי, דהא ואין קונה כתיב, ולית מאן דיכיל לשלטאה עלייהו:

בלבבכם תחשבו שאתם נמכים, ולא כך, שהרי ואין קונה כתוב, אין מי שיכול לשלוט עליכם

...

אמר ליה ר' שמעון, באן אתר אתגלייא פירקנא דישראל בהני קללות. אמר, אשגח ודייק, דוכתא בישא מכלהו, תמן הוי: אשגח ודייק ואשכח,

אמר לו ר' שמעון, באיזה מקום נגלית גאולתם של ישראל באותן הקללות. אמר, השגח ודייק, מקום שהוא רע מכולם שם הוא. השגיח ודייק ומצא

דכתיב, והיו חייך תלויים לך מנגד ופחדת לילה ויומם ולא תאמין בחייך.

ואע"ג דידעי חבריא זמן, אינון חיים, תלוין קמן וספיקן...

ואע"פ שיודעים החברים זמן אותם החיים, תלויים ומסופקים הם לפניהם...

כתב פתקא לעידן רמשא, ושויה בפום שפנינא, ואזלת לגביה דרבי יוסי, דהוה בדוכתיה, ועינוי מחכאן.

כתב פתק לעת ערב, ושמו בפה היונה, והלכה אצל רבי יוסי, שהיה במקומו, ועיניו מצפות

כיון דחמא לה, אמר, שפנינא. כמא את מהימנא מכל עופא דשמיא,

כיון שראה אותה, אמר, יונה, כמה את נאמנה מכל עופות השמים

קרא עליה, ותבא אליו היונה לעת ערב והנה עלה זית טרף בפיה:

נטל פתקא, ועאל לגבי חברייא, ואחמי לון. וסחי לון עובדא, תווהו. בכה רבי יהודה ואמר... אתר דבר יוחאי תמן, חברייא בהדיה, ומתערין מניה ואולפין מניה:

נטל את הפתק, ובא אצל החברים, והראה להם. וסיפר להם הדבר. תמהו. בכה רבי יהודה ואמר... מקום שבר יוחאי שם, החברים עימו, ומתעוררים ממנו ולומדים ממנו

 

תלמוד בבלי מסכת מועד קטן דף ט עמוד א - עמוד ב

רבי יונתן בן עסמיי ורבי יהודה בן גרים תנו פרשת נדרים בי רבי שמעון בן יוחי

איפטור מיניה... אמר ליה לבריה בני אדם הללו אנשים של צורה הם זיל גביהון דליברכוך אזל...

נפטרו ממנו לשלום... אמר לו לבנו, בני אדם הללו אנשים של צורה הם, לך אצלם שיברכוך. הלך...

אמרו ליה מאי בעית הכא אמר להו דאמר לי אבא זיל גבייהו דליברכוך

אמרו לו מה רצונך כאן? אמר להם שאמר לי אבא לך אצלם שיברכוך

אמרו ליה יהא רעוא דתזרע ולא תחצד תעייל ולא תיפוק תיפוק ולא תעייל ליחרוב ביתך וליתוב אושפיזך לבלבל פתורך ולא תחזי שתא חדתא

אמרו לו יהי רצון שתזרע ולא תקצור, תכניס ולא תוציא, תוציא ולא תכניס, שיחרב ביתך ויתיישב בית הארחתך, יבולבל שולחנך, ולא תראה שנה חדשה

כי אתא לגבי אבוה אמר ליה לא מבעיא דברוכי לא בירכן אבל צעורי צעורן אמר ליה מאי אמרו לך הכי והכי אמרו לי

כשבא אצל אביו אמר לו לא די שלא ברכוני אלא שעוד ציערוני. אמר לו מה אמרו לך? כך וכך אמרו לי

אמר ליה הנך כולהו ברכתא נינהו

אמר לו כל אלו ברכות הן

תזרע ולא תחצד תוליד בנים ולא ימותו

תזרע ולא תקצור תוליד בנים ולא ימותו

תעייל ולא תיפוק תעייל כלתא ולא לימותו בנך דליפקון

תכניס ולא תוציא תכניס כלה לביתך ולא ימותו בניך שתצאנה כלותיך

תיפוק ולא תעייל תוליד בנתא ולא ימותו גוברייהו וליהדרו לותיך

תוציא ולא תכניס תוליד בנות ולא ימותו בעליהן שיחזרו אצלך

ליחרוב ביתך וליתוב אושפיזך דהאי עלמא אושפיזך וההיא עלמא ביתא...

יחרב ביתך ויתיישב אורחך שהעולם הזה הוא בית הארחה והעולם הבא הוא בית

ולא תיחזי שתא חדתא דלא תמות אנתך ולא תנסב אינתתא אחריתי

ולא תראה שנה חדשה של תמות אשתך ולא תישא אישה אחרת

 

 

כל אתר ואתר- פיתוח אתרי אינטרנט

PHP,דרופל וJS

טלפון:  
0525802579
מייל:  
any.site.n.site@gmail.com