נושאים

פרשת בלק - הכח לבחור ברע

בלעם הולך למרות הכל. שלש פעמים אלקים מצווה עליו שלא ללכת. שלש פעמים רומזת לו האתון. אבל בלעם לא נרמז. הוא לא רוצה להרמז. בלעם מעונין לנצל את כוח הבחירה שניתן לו עד הסוף

 

פתיחה

ספר ליקוטי הלכות - הלכות ברכת השחר הלכה ה אות עח

וְכָל זֶה מֵחֲמַת גֹּדֶל הַבְּחִירָה, וְעִקַּר כָּל כֹּחַ הַבְּחִירָה רוֹאִין בְּפָרָשָׁה זֹאת שֶׁל בִּלְעָם בְּעִנְיַן הִלּוּכוֹ לְקַלֵּל אֶת יִשְׂרָאֵל חַס וְשָׁלוֹם. וְאֵיךְ הִתְנַהֵג הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ עִמּוֹ. כִּי הָיָה רְצוֹנוֹ חָזָק מְאֹד לְקַלְּלָם וְאָמַר לָהֶם לִינוּ פֹה הַלַּיְלָה. כִּי אַף - עַל - פִּי שֶׁגִּלָּה שֶׁהַכֹּל בְּיַד הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ אֲבָל הָלַךְ בְּדַרְכּוֹ שֶׁיּוּכַל לְהַמְשִׁיךְ רְצוֹנוֹ כִּרְצוֹנוֹ. אֲבָל הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ חָמַל עַל יִשְׂרָאֵל וְאָמַר לוֹ בְּפֵרוּשׁ לֹא תֵלֵךְ עִמָּהֶם וְכוּ'. וְאַף - עַל - פִּי - כֵן לֹא שָׁב מֵרִשְׁעוֹ לְגַמְרֵי וְאָמַר כִּי מֵאֵן ה' לְתִתִּי לַהֲלֹךְ עִמָּכֶם , וּפֵרֵשׁ רַשִׁ"י שֶׁרָמַז לָהֶם שֶׁיִּשְׁלַח שָׂרִים רַבִּים וּגְדוֹלִים מֵהֶם. כִּי סָבַר אוּלַי יוּכַל לְהִתְגַּבֵּר בְּרָצוֹן חָזָק כָּל כָּךְ עַד שֶׁיַּמְשִׁיךְ רָצוֹן הָעֶלְיוֹן כִּרְצוֹנוֹ חַס וְשָׁלוֹם לְקַלֵּל חַס וְשָׁלוֹם אֶת יִשְׂרָאֵל. וְאָז כְּשֶׁבָּאוּ שֵׁנִית וְרָאָה הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ עֹצֶם רְצוֹנוֹ הַטָּמֵא לֵילֵךְ, אָמַר לוֹ הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ קוּם לְךָ עִם הָאֲנָשִׁים וְאֶפֶס אֶת הַדָּבָר וְכוּ', וְאַף - עַל - פִּי - כֵן וַיֵּלֶךְ בִּלְעָם וְכוּ'. אָמַר שֶׁמָּא אֲפַתֶּנּוּ וְיִתְרַצֶּה, וּכְמוֹ שֶׁפֵּרֵשׁ רַשִׁ"י שָׁם. וְאַחַר כָּךְ כְּשֶׁהָלַךְ עָמַד אֲתוֹנוֹ שָׁלֹשׁ פְּעָמִים וּלְחָצוֹ עַל - יְדֵי הַמַּלְאָךְ שֶׁיָּצָא לִקְרָאתוֹ לְעַכְּבוֹ. וְהוּא לֹא שָׁת לִבּוֹ גַּם לָזֹאת וְהָלַךְ לְדַרְכּוֹ הָרָע עַד שֶׁגַּם אַחַר כָּךְ כְּשֶׁפָּתַח ה' אֶת פִּי הָאָתוֹן וְדִבֵּר עִמּוֹ וְהוֹכִיחוֹ וְאַחַר כָּךְ גִּלָּה ה' עֵינָיו וְרָאָה אֶת הַמַּלְאָךְ נִצָּב לִקְרָאתוֹ וְחַרְבּוֹ שְׁלוּפָה בְּיָדוֹ וְאָמַר לוֹ בְּפֵרוּשׁ כִּי יָרַט הַדֶּרֶךְ לְנֶגְדִּי וְכוּ', אַף - עַל - פִּי - כֵן לֹא רָצָה לְבַטֵּל רְצוֹנוֹ וְאָמַר וְאִם רַע בְּעֵינֶיךָ אָשׁוּבָה, כְּמַתְרִיס לִפְנֵי הַמָּקוֹם כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה, וְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ הֵשִׁיבוֹ כִּרְצוֹנוֹ לֵךְ עִמָּהֶם, וְהַכֹּל מֵחֲמַת הַבְּחִירָה כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה בְּפָרָשָׁה זֹאת בְּדֶרֶךְ שֶׁאָדָם רוֹצֶה לֵילֵךְ מוֹלִיכִין אוֹתוֹ, וּמִי שֶׁרוֹצֶה לָתֵת לֵב בְּפָרָשָׁה זֹאת יָכוֹל לְהָבִין הֵיטֵב עַד הֵיכָן כֹּחַ הַבְּחִירָה

ספר במדבר פרק כב

 

(כא) וַיָּקָם בִּלְעָם בַּבֹּקֶר וַיַּחֲבשׁ אֶת אֲתֹנוֹ וַיֵּלֶךְ עִם שָׂרֵי מוֹאָב:

(כב) וַיִּחַר אַף אֱלֹהִים כִּי הוֹלֵךְ הוּא וַיִּתְיַצֵּב מַלְאַךְ יְהֹוָה בַּדֶּרֶךְ לְשָׂטָן לוֹ וְהוּא רֹכֵב עַל אֲתֹנוֹ וּשְׁנֵי נְעָרָיו עִמּוֹ:

 

ספר שם משמואל פרשת בלק - שנת תרע"ג

ויחר אף אלקים כי הולך הוא. והקשו ז"ל הלא הורשה לילך ולמה חרה בו ה'. ונראה דהנה יש לדקדק דלמה כתיב הולך הוא לשון הוה ולא לשון עבר ככל לשון הפרשה והיל"ל הלך. וי"ל דבא להשמיענו שלא היתה הליכתו מכח שהוקדם לו הרשיון אלא בכל רגע ורגע נתחדש לו רצון ללכת ע"כ יצדק בו לשון הוה, ועל זה משך עליו חרון אף ה', כי במחשבתו הלך בשביל רצונו ולא מפני הרשיון דוקא, ובגוי נחשבה מחשבה להענש עלי' כמעשה, ודו"ק:

 

ספר נועם אלימלך - פרשת בלק

ויבא אלקים אל בלעם לילה ויאמר לו אם לקרוא לך באו האנשים קום לך אתם ואחר זה כתיב ויחר אף ד' כי הולך הוא וכי אפשר שהקדוש ברוך הוא אמר לו בעצמו ואחר כך יחרה אפו בהילוכו וח"ו לחשוב כזאת... ונלע"ד לפרש דהנה המפרשים מהדרין ליתן טעם על כי מאין להם לישראל לנחול גם כן בעולם הזה אחר שיעקב ועשו חלק בנחלת ב' עולמות ובחר יעקב בעולם הבא ומאין בא להם עולם הזה ונראה לפרש טעם לשבח דהנה הצדיק השלום במדרגתו על ידי הרהורי תשובה ומעשיו הקדושים הולך ממדרגה למדרגה עד הגיע למדרגת עלמא דאתכסיא הנעלם מקום שאין רשות ואחיזה להמנחשים שם ומשם הוא ממשיך השפעות לישראל נמצא באמת כן הוא שבמקום יניקת המנחשים שם אין לישראל שייכות בגוייהו רק ישראל יונקים שפעותיהם במקום גבוה ויקר מאד אשר אין להם רשות שם...

וזהו פירוש הכתוב ויאמר אם לקרא לך באו האנשים וכפרש"י שתקבל שכר והוא העולם הזה קום לך אתם כי זה חלקך המגיע לך. אך ויחר אף ד' כי הולך הוא רוצה לומר כי תפס אומנתן של ישראל להיות הולך ממדרגה למדרגה כישראל ויחר אף ד' כו' ולכן בסופו הרגו אותו בחרב.

 

(כג) וַתֵּרֶא הָאָתוֹן אֶת מַלְאַךְ יְהֹוָה נִצָּב בַּדֶּרֶךְ וְחַרְבּוֹ שְׁלוּפָה בְּיָדוֹ וַתֵּט הָאָתוֹן מִן הַדֶּרֶךְ וַתֵּלֶךְ בַּשָּׂדֶה וַיַּךְ בִּלְעָם אֶת הָאָתוֹן לְהַטֹּתָהּ הַדָּרֶךְ:

(כד) וַיַּעֲמֹד מַלְאַךְ יְהֹוָה בְּמִשְׁעוֹל הַכְּרָמִים גָּדֵר מִזֶּה וְגָדֵר מִזֶּה:

 

ספר שם משמואל פרשת בלק - שנת תרע"ז

ולפי דרכנו זה יתפרשו לנו דברי המדרש בפסוק ויעמוד מלאך ה' במשעול הכרמים גדר מזה וגדר מזה אין אתה יכול לשלוט בהם שבידיהם לוחות כתובים משני עבריהם מזה ומזה הם כתובים, ע"כ. ואינו מובן מה שייכות ענין הלוחות שמזה ומזה הם כתובים לענין שלא יכול לשלוט בהם. אך לפי דרכנו יש לפרש דהנה פירוש כתובים משני עבריהם מזה ומזה הם כתובים פירשו המפרשים וכן הוא בזוה"ק שהי' הדיבור נחקק בלוח מעבר אל עבר, ואף שלפי השערת הדעת היו צריכות להיות נראות האותיות מעבר השני מהופכות, מ"מ נעשה בהן נס והיו נקראות בעבר השני כמו בעבר זה. ויש להבין נס זה למה הי' בא, ונסים אין נעשים למגן אלא לצורך. וי"ל שהתועלת בזה שיהי' הכל בבחי' פנים ולא בבחי' אחוריים... ובאמת שזה עצמו הי' שמירה מעולה מהחיצונים שאין להם אחיזה אלא בבחי' אחוריים כנודע במקובלים. הגם שזה מס"ת ואין לנו עסק בנסתרות, מ"מ יש לפרש עפ"י פשוט דכל התהוות החיצונים היא מחמת ההסתר והצמצום, כי באמת אין עוד מלבדו, אלא שמחמת ההסתר וההעלם יכולים להיות מדמים עצמם ליש ונפרד, אך כשמאירה בחי' הפנים... ממילא נסתלק כח החיצונים. וע"כ בלעם שרצה להכניס בהם כחות רעים למנוע את ישראל מלהיות בבחי' פנים נאמר לו שאינו יכול, שהרי יש בידיהם לוחות כתובים משני עבריהם מזה ומזה הם כתובים, שזה מועיל ללבות ישראל שיהיו בבחי' פנים ולא בבחי' אחוריים

 

(כה) וַתֵּרֶא הָאָתוֹן אֶת מַלְאַךְ יְהֹוָה וַתִּלָּחֵץ אֶל הַקִּיר וַתִּלְחַץ אֶת רֶגֶל בִּלְעָם אֶל הַקִּיר וַיֹּסֶף לְהַכֹּתָהּ:

(כו) וַיּוֹסֶף מַלְאַךְ יְהֹוָה עֲבוֹר וַיַּעֲמֹד בְּמָקוֹם צָר אֲשֶׁר אֵין דֶּרֶךְ לִנְטוֹת יָמִין וּשְׂמֹאול:

 

ספר מאור ושמש - פרשת בחקותי ד"ה ויראה

דמרגלא בפינו להקדים שהשם יתברך ברא עולמו להיטיב לברואיו שכל יושבי תבל יכירו וידעו מעוצם אלהותו ומלאה הארץ דעה את ה' וגו', ולמען יהיה שכר לשומרי מצותיו גזרה חכמתו שיהיה מקום לנטות ימין ושמאל לבחור בטוב או בהפכו והרע מבחין את הטוב

 

ספר ליקוטי הלכות - הלכות יין נסך הלכה ד

ואתפשטותא דמשה בכל דרא, ומתקן את ישראל בכל דור... שבא על - ידי טעותים הנ"ל, שנמשך מבחינת בדרך שאדם רוצה לילך וכו'. שעל - ידי זה מטעין השדין יהודאין מאד. ועקר גמר התקון יהיה על - ידי משיח, שהוא משה בעצמו, שאז יזכה לכון דעת ה' יתברך בשלמות ולא יטעה עוד בשום דבר, ועל - ידי זה יתקן הבחירה של כל אחד וישובו הכל לה' יתברך באמת כל אחד לפי בחינתו... וזה שנאמר, "ונתתי להם לב אחד ודרך אחד ליראה אותי וכו'", שלא יהיה עוד ספקות כלל:

ויעמד במקום צר אשר אין דרך וכו' (במדבר כב). ויחר אף בלעם ויך וכו'. ואיש בער לא ידע וכסיל וכו' ואמר, לא ידעתי כי אתה נצב לקראתי וכו' תפח רוחיה ונשמתיה, הלא מלא כל הארץ כבודו. ואם ה' יתברך יכול לצמצם את עצמו לדבר עמך, איך לא תבין רמזי ה' יתברך, שה' יתברך כאן ורוצה למנע אותך מלאבד לגמרי. ומאחר שראה ה' יתברך רשעתו כל כך. על - כן בדרך שאדם רוצה לילך וכו', על - כן אמר לו, לך וכו'.

 

(כז) וַתֵּרֶא הָאָתוֹן אֶת מַלְאַךְ יְהֹוָה וַתִּרְבַּץ תַּחַת בִּלְעָם וַיִּחַר אַף בִּלְעָם וַיַּךְ אֶת הָאָתוֹן בַּמַּקֵּל:

(כח) וַיִּפְתַּח יְהֹוָה אֶת פִּי הָאָתוֹן וַתֹּאמֶר לְבִלְעָם מֶה עָשִׂיתִי לְךָ כִּי הִכִּיתָנִי זֶה שָׁלשׁ רְגָלִים:

 

ספר עבודת ישראל – פרקי אבות פרק חמישי

פי האתון. היינו לבל יתגאה האדם במעשיו ובתנועותיו באשר שהם מכח הבורא ית"ש, ולזה בלעם שנתגאה בפיו, וכחו היה בפה רמז לו השי"ת שהוא הנותן לו כח, והיינו שהאתון פתח פיו ונצחו:

 

ספר ליקוטי הלכות - הלכות חדש הלכה ד

אבל בלעם ותלמידיו הם להפך כנ"ל שמשקעים בכל הטמאות ומתגברים להמשיך על עצמם דרך הטמאה את הרוח דלעלא שיש כח להאדם הבעל בחירה להמשיכו לעצמו כרצונו כפי בחירתו לטוב או להפך כנ"ל... וה' יתברך כל זמן שחפץ בקיום העולם אינו רוצה לבטל כח הבחירה שבשביל זה נברא כל העולם רק בתחבולותיו הנפלאות לקח והוציא ממנו הדבור על - ידי בחירתו בעצמו. וזה בחינת פתיחת פי האתון... כי כל כחו היה שהמשיך הדבור לתקף הסטרא אחרא והטומאה ולא רצה להשיב הדבור למקומו לקדשתו ומחמת כח הבחירה היה לו כח לזה כנ"ל. אבל מאחר שהוא בעצמו הניח כל כחו ומחו וחיותו לתוך האתון שהיה עושה עמה מעשה אישות...

נמשך הדבור שלו להאתון על - ידי מעשיו ובחירתו בעצמו כנ"ל. על - כן שוב אין לו ממשלה בדבור כי אף - על - פי שהדבור עתה במקום נמוך ומזהם מאד אצל האתון. אף - על - פי - כן מאחר שהאתון אינו בעל בחירה בקל יכול ה' יתברך להוציא הדבור משם ולהעלותו לשרשו, כי עקר מה שקשה בעיניו יתברך לשבר כח הבחירה שיש לה כח גדול כנ"ל. ומחמת זה היו ישראל בסכנה גדולה וכנ"ל, כי ה' יתברך חפץ משפט ואינו רוצה לבטל כח הבחירה בשביל זה ברא כל העולם

 

ספר פרי צדיק פרשת מטות - אות ח

כי פתיחת פה האתון היה הקדמה על השלש פעמים שבירך בלעם לישראל להוודע ולהגלות שלא היה בזה שום יתרון לבלעם בעצמו רק שכל הברכות יצאו על ידי השכינה רק המעבר היה על ידי הפה טמא של בלעם והוא לא עשה רק עקימת שפתים כמו שאמר כל אשר ידבר ה' אותו אעשה רק מעשה עקימת שפתים. והראיה שכשהיה רצון השם יתברך פתח את פי האתון ודיבר גם כן דברים גבוהים כאלו כמו בלעם בג' ברכותיו. כי באמרה כי הכיתני זה שלש רגלים רמזה לו אתה מבקש לעקור את האומה החוגגת שלש רגלים.

 

ספר פרי צדיק פרשת בלק - אות ב

וזה הענין מה שנברא פי האתון בערב שבת בין השמשות, והיינו שנברא אז כח זה שיוכל להיות בחינת פי ה' אף כשיוצא מפי בלעם... והיינו פי האתון... ופי האתון מורה אף במקום שאין המדבר מרגיש כלל במה שמדבר כמו אתון מכל מקום יכולים ללמוד מזה. ועל דרך מה שנאמר ואזניך תשמענה דבר מאחריך לאמור זה הדרך לכו בו ומאחריך, היינו אף שישמע מנכרי שידבר דבר ילמוד מזה איזה הנהגה בעבודת השם יתברך כי לא לחנם נשמעו דברים אלה לאזניו. וכענין שיסופר מהרבי ר' זושא זצ"ל שפעם אחת הלך בדרך ונסע נכרי עם עגלה שחת הנקרא היי ונתהפכה לארץ ביקש ממנו הנכרי שיסייע לו להרימו השיב לו הרבי ר' זושא שאינו יכול אמר לו הנכרי תוכל תוכל אבל אינך רוצה אמר לעצמו זושא שמע מה הוא אומר ה' תתאה נפלה לארץ וביכלתי להרימה אבל איני רוצה.

 

(כט) וַיֹּאמֶר בִּלְעָם לָאָתוֹן כִּי הִתְעַלַּלְתְּ בִּי לוּ יֶשׁ חֶרֶב בְּיָדִי כִּי עַתָּה הֲרַגְתִּיךְ:

(ל) וַתֹּאמֶר הָאָתוֹן אֶל בִּלְעָם הֲלוֹא אָנֹכִי אֲתֹנְךָ אֲשֶׁר רָכַבְתָּ עָלַי מֵעוֹדְךָ עַד הַיּוֹם הַזֶּה הַהַסְכֵּן הִסְכַּנְתִּי לַעֲשׂוֹת לְךָ כֹּה וַיֹּאמֶר לֹא:

 

ספר ליקוטי הלכות - הלכות ברכת השחר הלכה ה

על - כן הראה לו השם יתברך כחו מאין נמשך, ומה שפעל בכחו הטמא שהמשיך כח הדבור פה אל הטמאה והסטרא אחרא כל כך על - ידי מעשה אישות שעשה עם אתונו עד שנמשך כח הדבור להאתון בעצמו עד שהאתון פתח פיו והוכיחה אותו בעצמו והודיעה לו לעיני כל השרים שהלכו מהיכן בא כחו, כי אמרה לו 'ההסכן הסכנתי' שמרמז על מעשה אישות, כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה (סנהדרין קה). ובזה הראה לו השם יתברך שאין כחו הטמא חס ושלום ממנו ומעצמו, רק הכל ברצון השם יתברך שברא העולם ברצונו בחק כזה שיהיה כח להאדם להמשיך בבחירתו כחות העליונים כרצונו. אבל אף - על - פי - כן הכל ביד ה' כחמר ביד היוצר, כי אין מלבדו, כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה (חלין ז) לענין כשפים רק שנותן להם כח לפי שעה בשביל הבחירה.

 

ספר ליקוטי הלכות - הלכות חדש הלכה ד אות ח

כי בלעם היה משקע ברע הכולל בתכלית הזהמא, כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה על פסוק, ההסכן הסכנתי. שהיה עושה עם האתון מעשה אישות וכו' ואף - על - פי - כן רצה להמשיך על עצמו רוח מלמעלה בחינת רוח נבואה דרך התרגום שהוא עץ הדעת שהוא לשון ארמי שדרך שם היה עולה לינק מהקדשה... כי ה' יתברך ברא את העולם רק בשביל הבחירה כידוע, על - כן נתן להבחירה כח גדול מאד מאד וכמו שהצדיקים יש להם כח לברר עץ הדעת בחינת תרגום ולהשלים את הלשון הקדש ולהכניע על - ידי זה רע הכולל לגמרי ולזכות לרוח נבואה דרך הקדשה כנ"ל, כמו כן להפך נתן כח לבלעם וחבריו שאינם חפצים לשבר תאותם לשבר ולהכניע הרע שבעץ הדעת ולא די שלא שברו הרע שלהם ולא בררו עץ הדעת בחינת תרגום אף גם התגבר בהם רשעותם כל כך עד שהתגברו בתקף הרע שלהם לינק מהקדשה לעלות דרך העץ הדעת, דרך התרגום, לינק מהקדשה להמשיך בחינת הלשון הקדש, בחינת רוח נבואה למקומות שלהם...

כי ה' יתברך נתן זה הכח להבחירה שיהיה כח להאדם להמשיך הרוח דלעלא כרצונו או דרך הקדשה או להפך חס ושלום והעקר הוא הדבור שבו ברא ה' יתברך את העולם ובו עקר ההנהגה והממשלה. ועל - כן דבור לשון מנהיג ומושל כמו דבר אחד לדור... ובלעם רצה להמשיך הדבור בגלות אצלו למשל בדבורו כרצונו... ולהמשיך הדבור לעצמו שבו ברא ה' יתברך את העולם ומסר את הדבור לבני אדם שיהיה להם כח בדבורם לשלוט כרצונם... כי בו ברא את העולם ובו מקים את העולם כידוע. ועל - כן באמת היה לו לבלעם ממשלה וכח גדול בדבורו שהמשיך לעצמו דרך הטמאה, כמו שכתוב, כי ידעתי את אשר תברך מברך ואשר תאר יואר. והכל בכח הדבור שמשך לעצמו כנ"ל

 

(לא) וַיְגַל יְהֹוָה אֶת עֵינֵי בִלְעָם וַיַּרְא אֶת מַלְאַךְ יְהֹוָה נִצָּב בַּדֶּרֶךְ וְחַרְבּוֹ שְׁלֻפָה בְּיָדוֹ וַיִּקֹּד וַיִּשְׁתַּחוּ לְאַפָּיו:

(לב) וַיֹּאמֶר אֵלָיו מַלְאַךְ יְהֹוָה עַל מָה הִכִּיתָ אֶת אֲתֹנְךָ זֶה שָׁלוֹשׁ רְגָלִים הִנֵּה אָנֹכִי יָצָאתִי לְשָׂטָן כִּי יָרַט הַדֶּרֶךְ לְנֶגְדִּי:

 

ספר קדושת לוי - פרשת בלק

ויאמר אליו מלאך ה' על מה הכית את אתונך כו'. יש להבין למה חרה להמלאך שהכה האתון כל עוד שלא ראה המלאך יש להכות בהמתו שתלך בדרך הישר. ונראה, דחרי אף המלאך היה כיון דהשם יתברך צוה לו לך עם האנשים ואך את הדבר אשר אדבר אליך אותו תעשה, גילה לו השם יתברך שישמור כפי שיצוהו ומי שעושה רצון קונו כשיראה איזה דבר תימה מתבונן שבזה מצוה לו השם יתברך איך יעשה. ואם עושה דבר ובפתע פתאום נולד בדבר דבר תימה וחידוש מתבונן שבוודאי רצון השם יתברך שלא לעשות הדבר הזה ואם כן בלעם שראה דבר תימה וחידוש שרבץ האתון תחתיו מה שלא עשה לו עד כה... מהראוי לו להתבונן שרצון השם יתברך שישוב ולא ילך... ובמה שהכה גילה בלעם עוצם רשעתו גם שרצון השם יתברך שלא ילך אף על פי כן הולך הוא ומכה בחרון אפו האתון על שמעכבו בדרך לילך לזה חרה אף המלאך עליו ואמר לו על מה הכית כו':

 

(לג) וַתִּרְאַנִי הָאָתוֹן וַתֵּט לְפָנַי זֶה שָׁלשׁ רְגָלִים אוּלַי נָטְתָה מִפָּנַי כִּי עַתָּה גַּם אֹתְכָה הָרַגְתִּי וְאוֹתָהּ הֶחֱיֵיתִי:

(לד) וַיֹּאמֶר בִּלְעָם אֶל מַלְאַךְ יְהֹוָה חָטָאתִי כִּי לֹא יָדַעְתִּי כִּי אַתָּה נִצָּב לִקְרָאתִי בַּדָּרֶךְ וְעַתָּה אִם רַע בְּעֵינֶיךָ אָשׁוּבָה לִּי:

 

ספר קול מבשר ח"א - פרשת בלק

ויאמר בלעם אל מלאך ה', חטאתי כי לא ידעתי וגו' (במדבר כ"ב לד). שמעתי מכ"ק אדמו"ר זי"ע, שהקשה, אדרבא, לפי דבריו אין כאן חטא כלל? ופירש, שזה גופא הוא החטא מה שלא ידע, ולא הבין מהסיבות שאירעו לו פעמיים ושלש, שרצון הקב"ה שלא ילך עמהם. ואחר שינת צהרים אמר לי שאקרא לפניו בספר חסידים. ולקחתי הספר חסידים ושאלתי אותו, היכן אתחיל? ואמר לי, פתח את הספר חסידים, ובמקום שיהיה נפתח - תתחיל לומר לפני. וכן עשיתי, ואמרתי לפניו. ומצא שם דברים הללו מה שאמר לפני שינת הצהרים. ואמר לי לא להמשיך לומר עוד. ואמר, שבעל ספר החסידים בא אליו בשינת הצהרים בחלום, ובקשו שיקרא בספר שלו. ואמר, שלא הבין על מה לו לקרא בספר החסידים, ועתה, אחרי שמצא בס"ח את אותו הענין שאמר בבקר - הוא מבין פשר החלום. [רמתים צופים בא"ר פ"ג אות ח']:

כל אתר ואתר- פיתוח אתרי אינטרנט

PHP,דרופל וJS

טלפון:  
0525802579
מייל:  
any.site.n.site@gmail.com