נושאים

פרשת בלק - להקשיב לשפת בעלי החיים

זוהר לפרשת בלק - להקשיב לשפת בעלי החיים

 

חולין ז ע"א – ע"ב

אקלע (רבי פנחס בן יאיר) לההוא אושפיזא רמו ליה שערי לחמריה לא אכל חבטינהו לא אכל נקרינהו לא אכל אמר להו דלמא לא מעשרן עשרינהו ואכל אמר ענייה זו הולכת לעשות רצון קונה ואתם מאכילין אותה טבלים

 

זוהר כרך ג (במדבר) פרשת בלק דף ר עמוד ב

רבי פנחס הוה אזיל למחמי ברתיה אנתו דר' שמעון דהות במרעא והוו אזלי עמיה חברייא והוא הוה רכיב בחמריה,

רבי פנחס היה הולך לראות את ביתו, אשתו של ר' שמעון, שהיתה במרעה, והיו הולכים עימו החברים והוא היה רוכב על חמורו

עד דהוה אזיל בארחא פגע בתרין ערבאי אמר לון בחקל דא אתער קלא מיומין דעלמא

עד שהיה הולך בדרך, פגע בשני ערבים. אמר להם, בשדה זה התעורר איזה קול מימות עולם?

אמרו ליה מיומין דעלמא לית אנן ידעין, מיומין דילן אנן ידעין

אמרו לו, מימות עולם אין אנו יודעים, אבל מימים שלנו אנו יודעים

דהא יומא חד הוו אינון לסטין מקפחי ארחין דגוברין בההוא חקלא ופגעו באינון יודאי ואתו לקפחא לון,

שכן יום אחד היו אותם ליסטים המקפחים דרכם של אנשים באותו השדה, ופגעו באותם יהודים ובאו לקפח אותם

ואשתמע מרחיק בהאי חקל קל דחמרא דא דנהק תרי זמני, ואתא שלהובא דאשא בההוא קלא ואוקיד לון ואשתזיבו אינון יודאי,

ונשמע מרחוק באותו השדה קול החמור הזה שנער שתי פעמים, ובאה שלהבת אש באותו קול ושרפה אותם וניצלו אותם היהודים

א"ל ערבאי ערבאי במלה דא דקא אמרתון לי תשתזבון יומא דא מלסטין אחרנין דקא מחכן לכו בארחא,

אמר להם, ערבים ערבים, בדבר זה שאמרתם לי, תנצלו יום זה מלסטים אחרים שמחכים לכם בדרך

בכה ר' פנחס אמר מאריה דעלמא רחשא דניסא דא עבדת בגיני ואשתזבון אינון יודאי ולא ידענא,

בכה רבי פנחס. אמר, רבון העולמים התרחש נס זה שעשית בגללי וניצלו אותם יהודים ואני לא ידעתי

פתח ואמר (תהלים קלו) לעושה נפלאות גדולות לבדו כי לעולם חסדו,

כמה טיבו עביד קודשא בריך הוא עם בני נשא וכמה נסין ארחיש לון בכל יומא ולא ידע אלא איהו בלחודוי

כמה טובות עושה הקדוש ברוך הוא עם בני האדם וכמה ניסים מתרחשים להם בכל יום ולא יודע בהם אלא הוא לבדו

בר נש קם בצפרא וחויא אתי לקטלא ליה וב"נ שוי רגליה על רישיה וקטיל ליה ולא ידע ביה בר קודשא בריך הוא בלחודוי

אדם קם בבוקר ונחש עומד להרגו, והאדם מניח את רגלו על ראש הנחש והורג אותו לא יודע בכך חוץ מהקדוש ברוך הוא לבדו

הוי לעושה נפלאות גדולות לבדו,

בר נש אזיל בארחא ולסטין, מחכאן ליה למקטליה אתא אחרא ואתייהב כופרא תחותיה והוא אשתזיב

אדם הולך בדרך ולסטים מחכים לו להרגו. בא אחר וניתן כופר תחתיו והוא ניצל

לא ידע טיבו דעבד ליה קודשא בריך הוא ונסא דארחיש ליה בר איהו בלחודוי

לא יודע טובות שעשה לו הקדוש ברוך הוא והנס שהתרחש לו חוץ ממנו לבדו

הוי לעושה נפלאות גדולות לבדו,

לבדו עביד וידע, ואחרא לא ידע,

לבדו עושה ויודע ואחר לא יודע

אמר לחברייא חברייא מה דשאילנא להני ערבאי דמשתכחי תדיר בחקלי אי קלא דחברייא דאינון משתדלי באורייתא שמעו

אמר לחברים: חברים, מה ששאלתי את אותם הערבים שנמצאים תמיד בשדה אם את קול החברים המתעסקים בתורה שמעו

דהא ר' שמעון ור' אלעזר בריה ושאר חברייא אזלין לקמן ולא ידעין מנן ושאילנא להני ערבאי עלייהו

שהרי ר' שמעון ור' אלעזר בנו ושאר החברים הולכים לקראתנו ולא יודעים מאתנו ושאלתי לאותם הערבים עליהם

דידענא דקליה דר"ש ירגיז חקלין וטורין ואינון גלו לי מה דלא ידענא,

כי יודע אני שקולו של ר' שמעון ירגיז שדות והרים והם גילו לי מה שלא ידעתי

עד דהוו אזלין אינון ערבאי אהדרו לגביה

עד שהיו הולכים, אותם הערבים חזרו אליו

אמרו ליה סבא סבא אנת שאילתא לן מן יומין דעלמא ולא שאילתא על יומא דא דחמינא תווהא על תווהא

אמרו לו, סבא סבא, אתה שאלת אותנו מימות עולם ולא שאלת אותנו על היום הזה שראינו דבר תמוה על דבר תמוה

חמינא חמשא בני נשא יתבין וחד סבא בהדייהו וחמינא עופי מתכנפי וקא פרשין גדפין על רישייהו אלין אזלין ואלין תבין וטולא לא אתעבר מעל רישייהו

ראינו חמישה בני אדם יושבים וסבא אחד איתם, וראינו עופות שמתכנסים ופורשים כנפיהם על ראשיהם, אלו הולכים ואלו חוזרים והצל לא עבר מעל לראשם

וההוא סבא ארים קליה עלייהו ואינון שמעין, אמר על דא שאילנא,

ואותו הסבא מרים קולו עליהם והם שומעים, אמר על כך שאלתי

ערבאי ערבאי תהכון וארחא דא תהא מתקנא קמייכו בכל מה דתבעון, תרין מלין אמרתון לי דחדינא בהו אזלו

ערבים ערבים, תלכו והדרך הזו תהא מתוקנת לפניכם בכל מה שתרצו, שני דברים אמרתם לי ששמחתי בהם. הלכו.

אמרו לו חברייא ההוא אתר דר"ש שארי ביה היך אנן ידעין אמר לון שבוקו למארי פסיען דבעירי דהוא ידריך פסיעוי לתמן

אמרו לו החברים, אותו מקום שר' שמעון נמצא בו, איך נדע אותו? אמר להם, הניחו לפסיעות חמורי שהוא ידריך פסיעותינו לשם

לא הוי טעין חמריה וחמריה סאטי מארחא תרין מלין ואזל לתמן שארי נהיק תלת זמנין

לא היה טעון חמורו, וחמורו סטה מהדרך שני מילין והלך לשם. החל לנעור שלש פעמים

נחת ר' פנחס אמר לחברייא נתתקן לקבלא סבר אפי יומין דהשתא יפקון לגבן אנפי רברבי ואנפי זוטרי

ירד ר' פנחס אמר לחברים, נכין עצמנו לקבל פני הימים שכעת יצאו לקראתנו פנים גדולות ופנים קטנות

שמע ר"ש נהיקו דחמרא אמר לחברייא ניקום דהא קלא דחמרא דסבא חסידא אתער לגבן קם ר' שמעון וקמו חברייא:

שמע ר' שמעון את נעירת החמור אמר לחברים, נעמוד, שהרי קול חמורו של סבא החסיד התעורר לעומתנו. קם ר' שמעון וקמו החברים

פתח ר' שמעון ואמר (תהלים צח) מזמור שירו ליי' שיר חדש כי נפלאות עשה וגו',

מזמור זקיף טעמא לעילא שירה יתמא קרינן להאי... מאן הוה אמר שירה דא אינון פרות באינון גועין דהוו געאן (שמואל א ו),

מזמור, זקוף הטעם כלפי מעלה, שירה יתומה קורים לזה... מי היה אומר שירה זו? אלו הפרות באותה געייה שהיו גועות

שירו ליי' שיר חדש

 

ספר שמואל א פרק ו

(א) וַיְהִי אֲרוֹן יְהֹוָה בִּשְׂדֵה פְלִשְׁתִּים שִׁבְעָה חֳדָשִׁים:

(ב) וַיִּקְרְאוּ פְלִשְׁתִּים לַכֹּהֲנִים וְלַקֹּסְמִים לֵאמֹר מַה נַּעֲשֶׂה לַאֲרוֹן יְהֹוָה הוֹדִעֻנוּ בַּמֶּה נְשַׁלְּחֶנּוּ לִמְקוֹמוֹ:

(י) וַיַּעֲשׂוּ הָאֲנָשִׁים כֵּן וַיִּקְחוּ שְׁתֵּי פָרוֹת עָלוֹת וַיַּאַסְרוּם בָּעֲגָלָה וְאֶת בְּנֵיהֶם כָּלוּ בַבָּיִת:

(יא) וַיָּשִׂמוּ אֶת אֲרוֹן יְהֹוָה אֶל הָעֲגָלָה וְאֵת הָאַרְגַּז וְאֵת עַכְבְּרֵי הַזָּהָב וְאֵת צַלְמֵי טְחֹרֵיהֶם:

(יב) וַיִּשַּׁרְנָה הַפָּרוֹת בַּדֶּרֶךְ עַל דֶּרֶךְ בֵּית שֶׁמֶשׁ בִּמְסִלָּה אַחַת הָלְכוּ הָלֹךְ וְגָעוֹ וְלֹא סָרוּ יָמִין וּשְׂמֹאול וְסַרְנֵי פְלִשְׁתִּים הֹלְכִים אַחֲרֵיהֶם עַד גְּבוּל בֵּית שָׁמֶשׁ:

 

המשך הזוהר

אי אינון פרות דלא אתרגילו בנסין אלא ההיא שעתא בגועא דלהון אמרו שירתא דא

אם אותן הפרות שלא הורגלו בניסים אלא באותה שעה בגעייה שלהן אמרו שירה זו

נהיקו דחמרא דסבא חסידא דרגיל בנסין על אחת כמה וכמה דאמר שירה,

נעירת חמורו של סבא החסיד שרגיל בניסים, על אחת כמה וכמה שאמר שירה

חברייא אי תימרון דחמרא לא הוה ארחיה בכך מיומא דאברי עלמא, פוקו וחמו אתון דבלעם חייבא דנצחת לרבונה בכלא,

חברים, אם תאמרו שחמור לא היה דרכו בכך מיום בריאת העולם, צאו וראו אתון בלעם הרשע שניצחה את בעליה בכל

חמריה דרבי פנחס בן יאיר על אחת כמה וכמה, ותו אתון דבלעם כד מלילת מלאכא עלאה הוה עלה מלעילא,

חמורו של ר' פנחס בן יאיר על אחת כמה וכמה, ועוד, אתון בלעם כשדיברה מלאך עליון היה עליה מלמעלה

השתא אית לגלאה חברייא שמעו פי האתון דאברי ע"ש בין השמשות סלקא בדעתייכו דפומא הוה פתיחא מההוא זמנא,

כעת יש לגלות, חברים שמעו, פי האתון שנברא בערב שבת בין השמשות, עלתה על דעתכם שפיה היה פתוח מאותו הזמן

או תנאי דאתני קודשא בריך הוא מההוא זמנא, לאו הכי ורזא הכא דאתמסר לחכימי דלא משגחן לטפשו דליבא,

או תנאי שהתנה הקדוש ברוך הוא מאותו זמן, לא כך, וסוד יש כאן שנמסר לחכמים שלא משגיחים בטפשות הלב

פי האתון דרגא דאתני ההוא עלאה דסטר נוקבי ההוא הוה דשריא על ההוא אתון ומליל עלה

פי האתון, דרגת האתונות, אותו העליון של צד הנקבות, הוא שהיה שורה על אותה האתון ודיבר עליה

וכד ברא קודשא בריך הוא להאי דרגא דאקרי פי האתון סתם ליה בגו האתון נוקבא דתהומא רבא

וכשברא הקדוש ברוך הוא את אותה הדרגה שנקראת פי האתון, סתם אותה בתוך האתון בנקב של התהום הגדול,

ואסתים עליה עד ההוא זמנא, כד מטא ההוא זמנא פתח ההוא נוקבא ונפק ושרא עלה ומלילת,

ונסתם עליה עד אותו הזמן כשבא אותו הזמן, פתח אותו הנקב, ויצא, ושרה עליה ודיברה

כגוונא דא (במדבר טז) ותפתח הארץ את פיה, את לאסגאה דומ"ה דאיהו פי הארץ,

כעין זה, ותפתח הארץ את פיה, את לרבות דומ"ה שהוא פי הארץ

את פי האתון לאסגאה קמריא"ל דאקרי פי האתון,

את פי האתון לרבות קמריא"ל שנקרא פי האתון

פי הבאר כגוונא דא מאן פי הבאר ההוא דרגא דהוה ממנא עליה לתתא ואיהו תחות פי יי' ומאן איהו יהדריא"ל שמיה,

פי הבאר כעין זה, מי הוא פי הבאר, אותה דרגה שהיה ממונה עליה למטה והיא תחת פי ה' ומי היא יהדריא"ל שמו

תלת פומין אלין אתבריאו ע"ש בין השמשות בשעתא דקדש יומא סלקא פה דממנא על כל שאר פומין

שלש פיות אלו נבראו בערב שבת בין השמשות בשעה שקדש היום עלה הפה הממונה על כל שאר הפיות

ומאן איהו ההוא יומא דאסתלק ואתקדש בכלא ההוא דאקרי פי יי' ע"ש בין השמשות אברון שאר פומין,

ומי הוא אותו היום שנתעלה והתקדש בכל, אותו שנקרא פי ה' ערב שבת בין השמשות נבראו שאר הפיות

אתקדש יומא סליק פומא דשליט על כלא פי יי',

התקדש היום ונתעלה הפה השליט על הכל פי ה'

אדהכי חמו לר' פנחס דהוה אתי מטו לגביה אתא ר' פנחס ונשקיה לר"ש,

בין כך ובין כך ראו לר' פנחס שהיה בא אצלם. בא ר' פנחס ונשקו לר' שמעון

אמר נשקנא פי יי' אתבסם בבוסמין דגנתא דיליה, חדו כחדא ויתבו,

אמר, נושק אני את פי ה'. התבסם בבשמים של הגן שלו. שמחו כאחד וישבו

כיון דיתבו פרחו כל אינון עופין דהוו עבדי טולא ואתבדרו,

כיון שישבו פרחו כל אותם העופות שהיו עושים צל והתפזרו

אהדר רישיה ר"ש ורמא לון קלין ואמר עופי שמיא לית אתון משגיחין ביקרא דמאריכון דקאים הכא,

הסב ר' שמעון את ראשו, וצעק עליהם בקולו, ואמר: עופות השמים אין אתם משגיחים בכבוד אדוניכם שנמצא כאן

קיימו ולא נטלו מדוכתייהו ולא קריבו לגבייהו,

עמדו ולא זזו ממקומם, ולא התקרבו אליהם

א"ר פנחס אימא לון דיהכון לארחייהו דהא לא יהבין לון רשו לאהדרא,

אמר ר' פנחס, אמור להם שילכו לדרכם שהרי לא נותנים להם רשות לחזור

אר"ש ידענא דקודשא בריך הוא בעי למרחש לן ניסא,

אמר ר' שמעון, יודע אני שהקדוש ברוך הוא רוצה לעשות לנו נס

עופין עופין זילו לארחייכו ואמרו לההוא דממנא עלייכו דהא בקדמיתא הוה ברשותיה והשתא לאו ברשותיה קיימא

עופות עופות, לכו לדרככם ואמרו לאותו שממונה עליכם שהרי בתחילה הייתם ברשותו, וכעת אינכם ברשותו

אבל סליקנא ליה ליומא דטנרא כד סליק עיבא בין שני תקיפין ולא מתחבראן, אתבדרו אינון עופי ואזלו,

אבל אני שומר לעצמי את הזכות ליום שנהיה בין הסלעים כשיתפזרו העננים בין שני הסלעים החזקים ולא יתחברו. התפזרו העופות והלכו

אדהכי הא תלת אילנין מתפשטן בענפין לתלת סטרין עלייהו ומעיינא דמיא נבעין קמייהו, חדו כלהו חברייא וחדו ר' פנחס ור"ש

בין כך ובין כך, הנה שלשה אילנות מתפשטים בענפים לשלשת הצדדים עליהם, ומעיין מים נובעים לפניהם, שמחו כל החברים ושמחו ר' פנחס ור' שמעון

אמר ר' פנחס טורח סגי הוה לאינון עופי בקדמיתא וטורח בעלי חיים לא בעינן דהא

אמר ר' פנחס, טורח רב היה להם לעופות בתחילה וטורח בעלי חיים איני רוצה שהרי

(תהלים קמה) ורחמיו על כל מעשיו כתיב,

אמר ר"ש אנא לא אטרחנא לון, אבל אי קודשא בריך הוא חס עלן לית אנן יכלין לדחייא מתנן דיליה,

אמר ר' שמעון אני לא הטרחתי אותם, אבל אם הקדוש ברוך הוא חס עלינו, האם אנו יכולים לדחות את המתנה שלו?

יתבו תחות ההוא אילנא ושתו מן מייא ואתהנו תמן:

ישבו תחת אות האילן ושתו מן המיים ונהנו שם

כל אתר ואתר- פיתוח אתרי אינטרנט

PHP,דרופל וJS

טלפון:  
0525802579
מייל:  
[email protected]