נושאים

פרשת במדבר - כבלע את הקודש

 

בשלשת הפסוקים החותמים את הפרשה מובע אחד הרעיונות העמוקים של התפיסה היהודית ביחס ליחסים שבין קרבה לריחוק, אהבה ויראה, קדושה ופרישות, בעבודת ה'. שבט הקהתי היה מטועני הארון, אך יחד עם זאת לא הורשה לראות את הקודש. הכהנים הם אלו שהיו מופקדים על כיסוי הכלים בטרם יבואו שבט הקהתי וישאו את משאם.

 

ספר במדבר פרק ד

(יז) וַיְדַבֵּר יְהֹוָה אֶל משֶׁה וְאֶל אַהֲרֹן לֵאמֹר:

 (יח) אַל תַּכְרִיתוּ אֶת שֵׁבֶט מִשְׁפְּחֹת הַקְּהָתִי מִתּוֹךְ הַלְוִיִּם:

 

ספר אמרי אמת - פרשת במדבר

ועתה קבלו זאת הלוים ושמרו הקדושה שלא תהיה ענין של רגילות ועשו חיזוק לתורה ולמצוות בשעה קשה כזו, וכדכתיב סביב למשכן יחנו, וכמו שהיה במתן תורה דכתיב שם פן יהרסו לעלות אל ה' ונפל ממנו רב, כן היה כאן כדאיתא במדרש אל תכריתו את שבט הקהתי הה"ד הנה עין ה' אל יראיו וגו' להציל ממות נפשם ולחיותם ברעב, וכתיב לא רעב ללחם ולא צמא למים כי אם לשמוע את דבר ה', וזה שכתוב וזאת עשו להם וחיו... שהוא כמו רצוא ושוב:

 

ספר שפת אמת - במדבר - פרשת קרח - שנת [תרמ"ח]

דידוע בחי' כהן ולוי ימינא ושמאלא כדאיתא בזוה"ק כי יש בתורה כל הדרכים שנק' תורת חסד ואש דת ותורת אמת. והלוים הם בחינות הדינין ואש לכן אמר יעקב אע"ה אחלקם ביעקב כו' שרצה שיבטלו כחם לכללות ישראל ושלא יוכלו להתקבץ כאחד בפני עצמם כי היו מכלים העולם בגודל אש הגבורה שבהם. והנהגת הכלל לא יוכל להיות עפ"י דין רק בחסד. והגם שנמצא יחידי סגולה שיכולין לעמוד במדה"ד. מ"מ צריכין לבטל מדתם לבחי' החסד. ובמדרש סוף במדבר אל תכריתו כו' שבט כו' הקהתי הה"ד עין ה' אל יראיו למיחלים לחסדו. (במדב"ר ה, א: "אל תכריתו את שבט הלוי וגו' הה"ד (תהלים לג) הנה עין ה' אל יראיו וגו' להציל ממות נפשם וגו' הנה עין ה' אל יראיו וגו' זה שבטו של לוי שהם יושבים ומקוים לחסדו של הקב"ה) פי' כי היראים צריכין להיות מיחלים לחסדו שלא לחפוץ להנהיג במדה"ד. הגם כי אין מחסור ליראיו כתיב. אבל בעוה"ז אין יכולין להתקיים במדה"ד ואותן יראי ה' המיחלים לחסדו בהם בוחר ה' ולכן צוה המקום ב"ה שיבטלו הלוים אל הכהנים.

 

 (יט) וְזֹאת עֲשׂוּ לָהֶם וְחָיוּ וְלֹא יָמֻתוּ בְּגִשְׁתָּם אֶת קֹדֶשׁ הַקֳּדָשִׁים

 

ספר ישמח ישראל (אלכסנדר, נפ' 1909) - פרשת במדבר

ובדברינו יתפרשו דברי המד"ר (ה', ז') וזאת עשו להם וחיו ולא ימותו וגו' (ד', י"ט) וזאת עשו להם כשם שכ' באהרן זאת בזאת יבא אהרן וגו' (ויקרא ט"ז, ג') אף כאן כתיב זאת כמו שעשה תקנה לאהרן כן עשה להם וחיו ולא ימותו וגו' א"ל הקב"ה עשו להם תקנה לבני קהת שיחיו ולא ימותו בגשתם אל הארון שאילולא הם לא היו ישראל קיימים. הפי' בדברי המדרש אולי היא ע"ד הנודעת מזוה"ק... כי מדת מלכות נקראת זאת, יען כי היא רק מקבלת מט' מדות... וסיהרא לית לה מגרמ' כלום, וכנודע מחכמי התכונה והמחקר כי הלבנה היא רק חתיכה שחורה ולטושה ומקבלת אור השמש, ואהרן [הכהן] הגדול בעת בואו אל הקודש אין שכל האנושי משיג צאתו ובואו שמה מפני תוקף אור הקדושה, וכמאמרם ז"ל... וכל אדם לא יהי' באוהל מועד וגו' אפי' אותם שכ' בהם ודמות פניהם פני אדם (יחזקאל א', י'), היינו שהי' כ"כ בטל במציאות שאפי' ישיות של מלאך לא הי' לו כשנכנס לקה"ק, רק כשנכנס נעשה בטל ומבוטל מכל חושיו וכליו וסילק כל המוחין, וידע בנפשו כי הוא רק כלי המקבל... וגם כל חיותו והרגשתו ותנועותיו הכל מד', ממך הכל ומידך נתנו לך, ובזה הי' ביכולתו לבוא אל הקודש ולהשאר בחיים ולצאת בשלום, וכמו"כ צו' הקב"ה לעשות את התקנה לבני קהת להודיעם שיהי' תמיד נגד עיניהם כי לא מחמת עוצם קדושתם זכו לעבודה הנפלאה הזאת, משא הארון הקודש, רק מצד קדושת המשפיע שרצה בם ועשאם כלים מוכשרים לזה. וזהו הרמז זאת עשו להם "וחיו "ולא "ימותו, ע"ד מאחז"ל (תמיד ל"ב.) מה יעביד איניש ויחי' א"ל ימית א"ע, ופירש"י ז"ל ישפיל א"ע

 

ספר תפארת שלמה - על מועדים - לשבועות

וזאת עשו להם וחיו ולא ימותו ושמו אותם איש איש על עבודתו ואל משאו ולא יבואו לראות כבלע את הקודש ומתו. עפ"י מ"ש כי עיקר מכל העבדות הוא לתקן מדת היסוד. וז"פ וזאת עשו השכינה נקראת זאת ותעשו התיקון לשכינה הקדושה ע"י היחוד בחי' יסו"מ. וז"ש (תהלים צב, ז) וכסיל לא יבין את זא"ת. וז"ש להם יוסף לאחיו (בראשית מב, יח) זאת עשו וחיו את האלהים אני ירא. תדעו כי ע"י יראת שמים תוכלו לעשות התקון בבחי' היסוד כנ"ל. וזה ג"כ וזאת עשו לה"ם רמז לשם מ"ה. וחיו. תביאו החיות ונ"ר לשכינה הקדושה. ושמו איש איש על עבודתו ואל משאו. ר"ל ע"י שמירת הברית יכול כ"א להתחזק בעבודת הש"י בקדושה.

 

אַהֲרֹן וּבָנָיו יָבֹאוּ וְשָׂמוּ אוֹתָם אִישׁ אִישׁ עַל עֲבֹדָתוֹ וְאֶל מַשָּׂאוֹ:

 

ספר ישמח ישראל - פרשת במדבר

ולמען להזכירם זה תמיד אמר הקב"ה (ד', י"ט) אהרן ובניו יבואו ושמו איש איש על עבודתו, ושמו הוא מלשון תיקון, שיתקנם בזה שיודיעם שהם רק שלוחי דרחמנא ומקבלים מאהרן ובניו בבחי' כלים, בחי' מלכות סיהרא דלית לה מגרמ' כלום, ובעצמם הם כלא היו רק המה מקבלים מאהרן ובניו בצווי ד', ועי"ז ידעו כי הכל הוא מד' המחי' את כל, ונעשים בטלים ומבוטלים לפני הקב"ה, ועי"ז זכו למשוך חיות ממקור החיים.

 

ספר שפת אמת - במדבר - פרשת במדבר - שנת [תרמ"א]

והעצה ע"י אהרן ובניו יבואו כו'. והוא לבטוח בחסד עליון ולא לסמוך על מעשה עצמו. וראינו כי יש ג' מדריגות כהן לוי וישראל. שע"ז מתקיים הפסוק תבחר ותקרב ישכון חצריך. כל הג' מדריגות. כהנים בעבודתם ולוים בדוכנם וישראל במעמדם. נמצא הכהן למעלה מכולם. וידוע כי בחי' הכהן הוא חסד עליון כמ"ש ואהרן מה הוא כו'. והיינו להראות כי זה שלמעלה מכולם צריך להיות לגמרי נכנע אליו ית' מכל וכל. ובחסד ה' הוא נושא ומגבי' כולם.

 

ספר שפת אמת - במדבר - פרשת קרח - שנת [תרמ"ח]

וכתי' אהרן ובניו יבואו כו'. כי בשעת המסעות נשאו הלוים כלי המשכן והארון. ובשעת החני' היו הכהנים משמשין מבפנים ולוים בחוץ דכתיב ויהי בנסוע כו' ויפוצו אויביך כו'. כי הנסיעה הי' בחי' מלחמה עם הסט"א והלוים הם אנשי המלחמה בכלל ישראל. והכהנים בחי' המנוחה. והכינוס היא בבחי' החסד וסימנך ובהקהיל את הקהל תתקעו ולא תריעו כי התקיעה הוא בחי' החסד והרחמים והתרועה בדין ובחי' אהרן הכהן הוא תורת חסד. ולכן ניתן לו לברך את בנ"י מצות ברכת כהנים.

 

 

 

ספר שפת אמת - בראשית - פרשת ויגש - שנת [תרמ"ח]

בפסוק אל תירא מרדה מצרימה כו' לגוי גדול אשימך שם. באברהם כתיב ואעשך לגוי גדול. ואיתא שם במדרש אשימך אין כתיב רק כו' בריה חדשה ע"ש. והענין כי המתנה שהנחיל השי"ת לאבותינו הנקודה מכלל ישראל ניתן לאברהם. ויעקב שירד למצרים הי' התישבות הנקודה לחלוק לכל פרט איש ישראל. וזה נק' אשימך לשון סידור כמו ושמו כו' איש איש על עבודתו. וזה הסידור להיות מוצא כל אחד את מקומו זה צריך בירור ע"י הגלות מצרים. וז"ש אשימך שם.

 

(כ) וְלֹא יָבֹאוּ לִרְאוֹת כְּבַלַּע אֶת הַקֹּדֶשׁ וָמֵתוּ:

 

ספר מאור ושמש - פרשת קרח

והנה אמרתי על פסוק בפרשת יתרו (שמות כ, טז) דבר אתה עמנו ונשמעה וגו', גם בפרשת ואתחנן כתיב (דברים ה, יט כג) ותקרבון אלי כל ראשי וגו' ותאמרו הן הראנו וגו' ועתה למה נמות וגו'. ויש לדקדק הלא הם בעצמם אמרו היום הזה ראינו כי ידבר אלהים את האדם וחי וחזרו תיכף ואמרו למה נמות. אמנם הענין הוא כך שישראל במעמד הגדול הזה ראו מראות גדולות מרכבות העליונים וייראו בעצמם שלא יבואו לידי טעות חלילה, כאשר מצינו בהארבעה שנכנסו לפרדס (חגיגה יד ע"ב), וייראו לנפשם שלא יבואו חס ושלום לקצץ בנטיעות, והא ראיה ששמטו שור מהארבע חיות נושאי הכסא, על כן אמרו דבר אתה עמנו ונשמעה וגו' פן נמות פירוש נפול ממדריגה שלנו כאומרם (זוהר ח"ג קלה ע"ב) מאן דנפל ממדריגה שלו מיתה היא לגביה שלאו כל מוחא סביל לראות מראות כאלו. על כן אמר הקב"ה היטיבו כל אשר דברו וגו' ליראה אותי, לפי שהבין כוונתם שאמרו זאת מחמת יראת ה' שלא יבואו חס ושלום לידי טעות:

וכן נהג ה' עמהם אחר כך כשהוקם המשכן צוה שלא לבוא בקודש הקדשים רק כהן גדול ביום הכפורים, וגם בשעת סילוק המסעות צוה הקב"ה ושמו אותם איש וגו' ולא יבואו לראות (במדבר ד, יט), ועשה משמרת למשמרת שלא יביטו בדברים המקודשים. וגם אמרו ז"ל (תנחומא תשא לא) אין לך יפה מן הצניעות, לפי שמעמד הר סיני היה בפומבי שלטא ביה עינא בישא. אמנם קרח היה מנושאי הארון היה מתאוה לראות בשעת פירוק המשכן והארון וכלים המקודשים, אמנם הנשיא אליצפן בן עוזיאל מסתמא היה מזהיר אותם שלא יבואו לראות. וזה היה קנאתו של קרח על נשיאותו של אליצפן בן עוזיאל על שמנע אותו מלהביט:

וזה מרומז בפסוק כי כל העדה וגו' ופירש רש"י ז"ל כל העדה שמעו, וקושייתו מה זה נשתנה עכשיו ממעמד הר סיני שכולם שמעו וראו מראות נפלאות ועתה מונעים אותו מלהביט בארון וכליו, אין זה רק כי מדעתם עשו לעצמם התנשאות זה על זה ומדוע תתנשאו וגו'.

 

ספר תפארת שלמה - על מועדים - לשבועות

ולא יבואו לראות כבלע את הקודש ומתו. כי אם איננו בשמירה מעולה יבוזו זרים יגיעו (תהלים קט, יא), כי הסט"א חוטפים הקדושה מן התו"מ... והסט"א הוא בחי' מיתה וז"פ כבלע את הקודש וכו' שלא יהיה התו"מ נבלע בין החיצונים שנקרא מיתה ועיקר עבודת האדם בעוה"ז להוציא הנ"ק שנפלו בין החיצונים מפגם אדה"ר... ובלתי שמירת הברית כל טרחתו לריק. אך ר"מ שהי' מחודד מאד כמ"ש האי דעדיפנא מחבריא כו' עכ"ז הי' בקדושה כמ"ש בגמ' (חגיגה טו, ב) תוכו אכל קליפתו זרק. פי' שהי' מתקן הכל לנכון. לזאת הוא היה זוכה לדברים הרבה כנ"ל. כמו שמצינו בגמ' קב"ה חדי בפלפולא דר"מ. חדי. לשון יחוד שעשה יחודים גדולים בלימודו בפלפולו. ובזה לאו כל אדם זוכה לזה רק הצדיקים הגדולים הנשמרים באב"ק

 

תלמוד בבלי מסכת סנהדרין דף פא/ב

משנה - הגונב את הקסוה והמקלל בקוסם והבועל ארמית קנאין פוגעין בו...

גמרא - מאי קסוה אמר רב יהודה כלי שרת... והיכא רמיזא ולא יבאו לראות כבלע את הקדש ומתו

 

ספר אמרי אמת - פרשת נשא

איתא במשנה הגונב את הקסוה קנאין פוגעין בו, ובגמרא מאי קסוה אמר רב יהודה כלי שרת וכן הוא אומר את קשות הנסך, והיכא רמיזא ולא יבואו לראות כבלע את הקדש ומתו, ולמה לא קתני בפירוש הגונב כלי שרת, אלא הא דקנאין פוגעין בו מפני שמכניס הקדושה למקומות שאינם ראויים, ולא יבואו לראות כבלע את הקדש, כי הקדושה צריכה להיות טמונה [ושם חביון עוזו] שזהו כבודה... ובקדושה גם כן על ידי שמכבדים הקדושה היא מתגלית, בספר דגל מחנה אפרים ולא יבואו לראות כבלע את הקדש, היינו אל הצדיק בימי קטנות שאז נבלע הקדושה:

 

ספר אמרי אמת - פרשת במדבר

ובגמרא הגונב את הקסוה קנאין פוגעין בו שנאמר ולא יבואו לראות כבלע את הקדש ומתו מזה ראיה שאפשר לגנוב הקדושה, ונאמר על זה ולא יבואו וגו' ומתו שהוא כמו רצוא ושוב:

 

ספר שם משמואל - פרשת במדבר - שנת תרע"ג

במשנה (סנהדרין פ"א ע"ב) הגונב את הקסוה, ובגמ' שאזהרתי' משום ולא יבואו לראות כבלע את הקודש ומתו. הנה כ"ק אבי אדומו"ר זצללה"ה פירש מה שכלי שרת נקרא קסוה שפירש"י (שמות כ"ה כ"ט) שקסוה הוא דבר שיש לו תוך בלשון ערבי, כי כלי שרת שיש לו תוך מקדש ושאין לו תוך אינו מקדש. והנה האדם הוא כלי שרת כמ"ש הר' יונה, ע"כ עיקר הקדושה היא בפנימיותו ותוכו וכמ"ש במשכן תוכו רצוף אהבה כן הוא בפנימיות ישראל. והנה מי שתוכו מקולקל באהבות חיצוניות ואין תוכו כברו הרי הוא גונב את פנימיותו, היינו האהבה, ממה שראוי' להיות וממשיכה לחיצוניות, הריהו גונב את הקסוה. ובכן בשבתות ובימים טובים שמתעוררת האהבה בלב ישראל צריך שמירה ביותר, שיקבע מחשבתו בחוזק באהבת ה' שלא ימשך ממנו לאהבה חיצונית, ומה גם שבת עת המנחה סעודה שלישית רעוא דרעוין מנהג ישראל להיות דבקים אז בשירות ותשבחות ביותר:

 

ספר אמרי אמת - פרשת תרומה

ואיתא בשפת אמת על המשנה אל תעשם עטרה להתגדל בהם ולא קרדום לחפור בהם היינו אפילו בעניני יהדות להתגדל במדריגות גדולות, צריך לכוון רק לשם שמים ולא לרצות להתגדל, ולא קרדום לחפור בהם היינו אפילו לפתוח הסתרות הגנוזות, זה גם צריך להיות לשם שמים, אסור להנות מהקדושה ועל זה נאמר ולא יבואו לראות כבלע את הקודש ומתו ואיתא שהיה הארון מכלה בהם היינו שהיו אז אורות ועת רצון ועל ידי שהיה להתגדל בהם היה הארון מכלה בהם, איתא בגמרא יומא מעשה בכהן אחד וכו' וראה רצפה משונה מחברותיה וכו' ולא הספיק לגמור את הדבר וכו' וידעו ביחוד ששם ארון גנוז וכו' מתעסק בקרדומו היה היינו כענין קרדום לחפור בהם, צריך לעשות רק לשם שמים

 

כל אתר ואתר- פיתוח אתרי אינטרנט

PHP,דרופל וJS

טלפון:  
0525802579
מייל:  
[email protected]