נושאים

פרשת בראשית - מי ברא אלה

פרשת בראשית - מ"י ברא אל"ה

 

ספר ישעיה פרק מ

(כה) וְאֶל מִי תְדַמְּיוּנִי וְאֶשְׁוֶה יֹאמַר קָדוֹשׁ:

(כו) שְׂאוּ מָרוֹם עֵינֵיכֶם וּרְאוּ מִי בָרָא אֵלֶּה הַמּוֹצִיא בְמִסְפָּר צְבָאָם לְכֻלָּם בְּשֵׁם יִקְרָא מֵרֹב אוֹנִים וְאַמִּיץ כֹּחַ אִישׁ לֹא נֶעְדָּר:

 

זוהר חלק א דף א עמוד ב - דף ב עמוד א

בראשית, רבי אלעזר פתח, (ישעיה מ כו) שאו מרום עיניכם, וראו מי ברא אלה, שאו מרום עיניכם

לאן אתר, לאתר דכל עיינין תליאן ליה, ומאן איהו פתח עינים.

לאיזה מקום, למקום שכל עיניים תלויות אליו, ומה הוא - פתח עיניים

ותמן תנדעון, דהאי סתים עתיקא דקיימא לשאלה, ברא אלה, ומאן איהו, מ"י,

ושם תדעו, שאותו סתום עתיק העומד לשאלה, ברא אלה, ומי הוא מ"י

ההוא דאקרי מקצה השמים לעילא, דכלא קיימא ברשותיה,

אותו שנקרא מקצה השמים למעלה, שהכל עומד ברשותו

 

[ספר דברים פרק ד פס' לב - לו

 כִּי שְׁאַל נָא לְיָמִים רִאשֹׁנִים אֲשֶׁר הָיוּ לְפָנֶיךָ לְמִן הַיּוֹם אֲשֶׁר בָּרָא אֱלֹהִים אָדָם עַל הָאָרֶץ וּלְמִקְצֵה הַשָּׁמַיִם וְעַד קְצֵה הַשָּׁמָיִם הֲנִהְיָה כַּדָּבָר הַגָּדוֹל הַזֶּה אוֹ הֲנִשְׁמַע כָּמֹהוּ: הֲשָׁמַע עָם קוֹל אֱלֹהִים מְדַבֵּר מִתּוֹךְ הָאֵשׁ כַּאֲשֶׁר שָׁמַעְתָּ אַתָּה וַיֶּחִי: אוֹ הֲנִסָּה אֱלֹהִים לָבוֹא לָקַחַת לוֹ גוֹי מִקֶּרֶב גּוֹי בְּמַסֹּת בְּאֹתֹת וּבְמוֹפְתִים וּבְמִלְחָמָה וּבְיָד חֲזָקָה וּבִזְרוֹעַ נְטוּיָה וּבְמוֹרָאִים גְּדֹלִים כְּכֹל אֲשֶׁר עָשָׂה לָכֶם יְהֹוָה אֱלֹהֵיכֶם בְּמִצְרַיִם לְעֵינֶיךָ: אַתָּה הָרְאֵתָ לָדַעַת כִּי יְהֹוָה הוּא הָאֱלֹהִים אֵין עוֹד מִלְּבַדּוֹ: מִן הַשָּׁמַיִם הִשְׁמִיעֲךָ אֶת קֹלוֹ לְיַסְּרֶךָּ וְעַל הָאָרֶץ הֶרְאֲךָ אֶת אִשּׁוֹ הַגְּדוֹלָה וּדְבָרָיו שָׁמַעְתָּ מִתּוֹךְ הָאֵשׁ:]

 

ועל דקיימא לשאלה, ואיהו בארח סתים ולא אתגליא, אקרי מ"י, דהא לעילא לית תמן שאלה,

ומכיון שעומד לשאלה, והוא בדרך סתומה ולא נגלית, נקרא מ"י, שהרי למעלה אין שם שאלה

והאי קצה השמים אקרי מ"י. ואית אחרא לתתא ואקרי מ"ה,

ואותו קצה השמים נקרא מ"י. ויש אחר למטה ונקרא מ"ה

מה בין האי להאי, אלא קדמאה סתימאה דאקרי מ"י קיימא לשאלה,

מה בין זה לזה, אלא הראשון סתום שנקרא מ"י עומד לשאלה

כיון דשאל בר נש, ומפשפש לאסתכלא ולמנדע מדרגא לדרגא, עד סוף כל דרגין, כיון דמטי תמן,

כיון ששאל אדם, ומפשפש להסתכל ולדעת מדרגה לדרגה, עד סוף כל הדרגות, כיון שמגיע לשם

מ"ה, מה ידעת, מה אסתכלתא, מה פשפשתא, הא כלא סתים כדקדמיתא. ועל רזא דנא כתיב

מ"ה, מה ידעת, מה הסתכלת, מה פשפשת, הרי הכל סתום כמקודם, ועל סוד זה כתוב

(איכה ב יג) מה אעידך מה אדמה לך,

 

[ספר איכה פרק ב פס' יג

מָה אֲעִידֵךְ מָה אֲדַמֶּה לָּךְ הַבַּת יְרוּשָׁלִַם מָה אַשְׁוֶה לָּךְ וַאֲנַחֲמֵךְ בְּתוּלַת בַּת צִיּוֹן כִּי גָדוֹל כַּיָּם שִׁבְרֵךְ מִי יִרְפָּא לָךְ:]

 

כד אתחריב בי מקדשא נפיק קלא ואמר מה אעידך, ומה אדמה לך בההוא מ"ה אעידך,

כשחרב בית המקדש, יצא קול ואמר מה אעידך ומה אדמה לך, באותו מ"ה אעידך

בכל יומא ויומא אסהידת בך מיומין קדמאין, דכתיב

בכל יום ויום העדתי בך מימים ראשונים שכתוב

(דברים ל יט) העדותי בכם היום את השמים ואת הארץ. ומה אדמה לך,

 

[ספר דברים פרק ד פס' כה-כו

כִּי תוֹלִיד בָּנִים וּבְנֵי בָנִים וְנוֹשַׁנְתֶּם בָּאָרֶץ וְהִשְׁחַתֶּם וַעֲשִׂיתֶם פֶּסֶל תְּמוּנַת כֹּל וַעֲשִׂיתֶם הָרַע בְּעֵינֵי יְהֹוָה אֱלֹהֶיךָ לְהַכְעִיסוֹ:הַעִידֹתִי בָכֶם הַיּוֹם אֶת הַשָּׁמַיִם וְאֶת הָאָרֶץ כִּי אָבֹד תֹּאבֵדוּן מַהֵר מֵעַל הָאָרֶץ אֲשֶׁר אַתֶּם עֹבְרִים אֶת הַיַּרְדֵּן שָׁמָּה לְרִשְׁתָּהּ לֹא תַאֲרִיכֻן יָמִים עָלֶיהָ כִּי הִשָּׁמֵד תִּשָּׁמֵדוּן:]

 

 

בההוא גוונא ממש עטרית לך בעטרין קדישין, עבדית לך שלטנו על עלמא, דכתיב

באותו אופן ממש עטרתי אותך בעיטורים קדושים, עשיתי אותך שלטון על העולם שכתוב

(איכה ב טו) הזאת העיר שיאמרו כלילת יופי וגו', קרינא לך

(תהלים קכב ב) ירושלם הבנויה כעיר שחברה לה, (איכה ב יג) מה אשוה לך,

כגוונא דאנת יתבה, הכי הוא כביכול לעילא,

באותו אופן שאת יושבת כך הוא כביכול גם למעלה

כגוונא דלא עאלין השתא בך עמא קדישא בסדרין קדישין, הכי אומינא לך דלא איעול אנא לעילא,

כשם שלא נכנסים כעת בך העם הקדוש בסדרים מקודשים, כך נשבעתי לך שלא אבוא בך אני למעלה

עד דיעלון בך אוכלוסך לתתא, ודא איהו נחמה דילך, הואיל דדרגא דא אשוה לך בכלא.

עד שיבואו בך אוכלוסייך למטה, וזו היא נחמה שלך, הואיל ובדרגה זו השוויתי אותך בכל

 

[תלמוד בבלי מסכת תענית דף ה/א

אמר רבי יוחנן אמר הקדוש ברוך הוא לא אבוא בירושלים של מעלה עד שאבוא לירושלים של מטה ומי איכא ירושלים למעלה אין דכתיב ירושלים הבנויה כעיר שחברה לה יחדו]

 

והשתא דאנת הכא גדול כים שברך, ואי תימא דלית לך קיימא ואסוותא, מ"י ירפא לך,

וכעת שאת כאן, גדול כים שברך, ואם תאמרי שאין לך קיום ורפואה, מ"י ירפא לך

ודאי ההוא דרגא סתימאה עלאה, דכלא קיימא ביה, ירפא לך ויוקים לך.

ודאי אותה הדרגה סתומה עליונה, שהכל תלוי בה, ירפא לך ויעמיד אותך

מ"י קצה השמים לעילא , מ"ה ועד קצה השמים לתתא, ודא ירית יעקב, דאיהו מבריח מן הקצה אל הקצה,

מ"י קצה השמים למעלה, מ"ה ועד קצה השמים למטה, וזה ירש יעקב, שהוא מבריח מן הקצה אל הקצה, מן הקצה

מן הקצה קדמאה דאיהו מ"י, אל הקצה בתראה דאיהו מ"ה, בגין דקאים באמצעיתא, ועל דא מי ברא אלה.

מן הקצה הקדום שהוא מ"י, אל הקצה האחרון שהוא מ"ה, משום שעומד באמצע, ועל כן מי ברא אלה

אמר רבי שמעון, אלעזר בני פסוק מילך, ויתגלי סתימא דרזא עלאה דבני עלמא לא ידעין,

אמר רבי שמעון, אלעזר בני פסוק דבריך, ויתגלו הסתומים, סוד העליון, שבני האדם לא יודעים

שתיק רבי אלעזר, בכה רבי שמעון וקאים רגעא חדא,

שתק רבי אלעזר, בכה רבי שמעון, ועמד רגע אחד

א"ר שמעון, אלעזר מאי אלה, אי תימא כוכביא ומזלי הא אתחזאן תמן תדיר, ובמ"ה אתבריאו, כמא דאת אמר

אמר רבי שמעון, אלעזר מהו אלה? אם תאמר כוכבים ומזלות הרי נראים שם תמיד, ונבראו במ"ה, כמו שאתה אומר

(תהלים לג ז) בדבר יהו"ה שמים נעשו,

אי על מלין סתימין, לא לכתוב אלה דהא אתגליא איהו,

אם על עולמות סתומים, לא יכתוב אלא שהרי נגלים הם

אלא רזא דא לא אתגליא, בר יומא חד דהוינא על כיף ימא, ואתא אליהו ואמר לי רבי ידעת מה הוא מי ברא אלה,

אלא סוד זה לא נגלה, מלבד ביום אחד שהייתי על שפת הים, ובא אליה ואמר לי רבי ידעת מה הוא מי ברא אלה?

אמינא ליה אלין שמיא וחיליהון עובדא דקב"ה, דאית ליה לבר נש לאסתכלא בהו ולברכא ליה, דכתיב

אמרתי לו אלו שמים וצבאם מעשיו של הקדוש ברוך הוא, שעל האדם להסתכל בהם ולברך אותו, שכתוב

(שם ח ד) כי אראה שמיך מעשה אצבעותיך וגו', יהו"ה אדונינו מה אדיר שמך בכל הארץ.

א"ל, רבי מלה סתימא הוה קמי קב"ה, וגלי במתיבתא עלאה, ודא הוא,

אמר לי: רבי, דבר סתום היה לפני הקדוש ברוך הוא וגילה בישיבה שלמעלה, וזה הוא,

בשעתא דסתימא דכל סתימין בעא לאתגלייא, עבד ברישא נקודה חדא ודא סליק למהוי מחשבה,

בשעה שהסתום מכל סתום רצה להתגלות, עשה בתחילה נקודה אחת והיא עלתה להיות מחשבה

צייר בה כל ציורין חקק בה כל גליפין ואגליף גו בוצינא קדישא סתימא, גליפו דחד ציורא סתימאה קדש קדישין,

צייר בה כל ציורים, חקק בה כל גילופים, וגילף בתוך האור הקדוש הסתום, גילוף אחד ציור סתום קודש קודשים

בניינא עמיקא דנפק מגו מחשבה, ואקרי מ"י, שירותא לבנינא, קיימא ולא קיימא, עמיק וסתים, בשמא לא אקרי, אלא מ"י

בנין עמוק שיצא מתוך המחשבה, ונקרא מ"י, תחילתת הבנין, עומד ולא עומד, עמוק וסתום, בשם אינו נקרא, אלא מ"י

בעא לאתגלייא ולאתקרי בשמא, ואתלבש בלבוש יקר דנהיר וברא אלה וסליק אל"ה בשמא,

רצה להתגלות ולהיקרא בשם, והתלבש בלבוש יקר, שהאיר וברא אלה ועלה אל"ה בשם

אתחברון אתוון אלין באלין, ואשתלים בשמא אלהים, ועד לא ברא אלה לא סליק בשמא אלהים.

התחברו אותיות אלה באלה, והושלם בשם אלהים, ועד שלא ברא אלה לא עלה בשם אלהים

ואינון דחבו בעגלא על רזא דנא אמרו

ואותם שחטאו בעגל, על סוד זה אמרו

(שמות לב ח) אלה אלהיך ישראל,

וכמה דאשתתף מ"י באל"ה, הכי הוא שמא דאשתתף תדיר, וברזא דא אתקיים עלמא,

וכשם שהשתתף מ"י באל"ה, כך הוא שם שמשתתף תדיר, ובסוד זה התקיים העולם

ופרח אליהו ולא חמינא ליה, ומניה ידענא מלה, דאוקימנא על רזא וסתרא דילה,

ופרח אליהו ולא ראיתי אותו, וממנו יודע אני דבר, שהעמדתי על סוד וסתר שלו

אתא רבי אלעזר וכלהו חברייא ואשתטחו קמיה, בכו ואמרו אלמלא לא אתינא לעלמא אלא למשמע דא די.

בא רבי אלעזר וכל החברים והשתטחו לפניו, בכו ואמרו אלמלא לא באנו לעולם אלא לשמוע זאת, דיינו

אמר רבי שמעון, על דא, שמיא וחיליהון במ"ה אתבריאו, דכתיב

אמר רבי שמעון, על כן, שמים וצבאם במ"ה נבראו שכתוב

(תהלים ח ד) כי אראה שמיך מעשה אצבעותיך וגו', וכתיב (שם י) מ"ה אדיר שמך בכל הארץ, אשר תנה הודך על השמים,

על השמים איהו לסלקא בשמא, בגין דברא נהורא לנהוריה, ואתלבש דא בדא, וסליק בשמא עלאה

על השמים הוא לעלות בשם, כיון שברא אור לאורו, והתלבש זה בזה ועלה בשם עליון

ועל דא בראשית ברא אלהים, דא אלהים עלאה, דהא מ"ה לא הוי הכי, ולא אתבני,

ועל כן בראשית ברא אלהים, זה אלהים עליון, שהרי מ"ה לא היה כך, ולא נבנה

אלא בשעתא דאתמשכן אתוון אלין אל"ה מלעילא לתתא, ואימא אוזיפת לברתא מאנהא, וקשיטא לה בקישוטהא.

אלא בשעה שנמשכו אותיות אלו אל"ה מלמעלה ללמטה, והאם הלוותה לביתה את כליה, וקשטה אותה בקישוטיה

 

זוהר חלק א דף ל עמוד א

שאו מרום עיניכם וראו מי ברא אלה (ישעיה מ כז),

עד הכא אסתלקו מלין דלא לשאלא כדלעילא, דחכמה אשתכליל מאין, ולא קיימא לשאלא, דסתים ועמיק לית דיקום ביה,

עד כאן עלו הדברים שלא לשאול כמו שנאמר לעיל, שחכמה השתכללה מן האין, ולא עמדה לשאלה, שסתום ועמוק אין מי שיעמוד בו

כיון דאתפשט נהורא עמיקא נהוריה קיימא בשאלתא,

כיון שהתפשט אורו העמוק, אורו עמד לשאלה

אע"ג דאיהו סתים מכלא דלתתא, וקראן ליה על פום שאילתא מי, מי ברא אלה, והיינו רזא דקאמרן,

אף על פי שהוא סתום מכל שלמטה, וקוראים לו על פי השאלה מי, מי ברא אלה, וזה הוא הסוד שאמרנו

(איוב לח כט) מבטן מי יצא הקרח, מבטן מי ודאי יצא הקרח

ההוא דקיימא לשאלתא, ולית לשאלא מה לעילא מה לתתא,

אותו שעומד לשאלה, ואין לשאול מה למעלה מה למטה

אלא לשאלא אתר דנפקן למנדע, ולא למנדע ליה, דהא לא יכלין, אלא קיימא לשאלתא ולא למנדע ביה.

אלא לשאול אחר המקום שיצאו להיוודע, ולא לדעת אותו, שהרי לא יכולים, אלא עומד לשאלה ולא לדעתו

 

כל אתר ואתר- פיתוח אתרי אינטרנט

PHP,דרופל וJS

טלפון:  
0525802579
מייל:  
[email protected]