נושאים

פרשת וארא - את אשר כבר עשוהו

פרשת וארא - את אשר כבר עשוהו

רש"י שמות פרק ו פסוק ב

וידבר אלהים אל משה. דבר אתו משפט על שהקשה לדבר ולומר למה הרעותה לעם הזה:

 

אור החיים שמות פרק ו פסוק ב

וידבר אלהים וגו'. צריך לדעת מה דיבר אלהים. גם הודעת אני ה' אחר שכבר אמר לו למעלה זכרון השם ואמר לו (ג טו) זה שמי לעלם. אכן להיות שדיבר משה לפני אל נורא ואיום דברים שאינם מהמוסר ובפרט לפני מלך גדול, ודבר זה נמשך לצד שהראה לו פנים צוחקות פנים שמחות הרשומים בשם הוי"ה, לזה הראהו ה' פנים של מורא שהם בחינת הדין הרשומים בשם אלהים, והוא אומרו וידבר אלהים אל משה.

עוד ירצה על זה הדרך וידבר אלהים פי' דבר אתו משפט ומה הוא המשפט כי טענו טענה הנשמעת ואמר אני ה' פי' איך אתה מייחס לי מדה רעה ב"מ ותאמר אלי למה הרעתה והלא אני ה' ומדתי מדת החסד והרחמים וטוב אני לכל, וכמו שכן אמר הנביא (איכה ג') מפי עליון לא תצא הרעות כי אם הטובות... ותמצא שבכל פעם שיזכיר ה' זכרון תשלום הרע לעושי רשעה ידקדק לומר (ש"א כד) כי מרשעים יצא רשע

עוד ירצה על זה הדרך להיות שאמר משה למה הרעתה למה שלחתני באה התשובה, כנגד למה הרעתה דבר אתו קשות שדיבר לפני אלהיו בלא דרך כבוד והעלים הכתוב הדברים לצד כבודו של משה, או אפשר שאמר לו שיעמידנו במשפט על זה בעת משפט, וכנגד למה שלחתני השיב ואמר אליו אני ה' פי' רחמן אני לזה לא יכולתי לסבול ראות ישראל בצער עד עת קץ והקדמתי לשולחך קודם הגעת הקץ להקל מעל ישראל הצרה של הגלות.

עוד ירצה על דרך אומרם ז"ל (במד"ר פ"ג) בפסוק מוציא אסירים בכושרות בכי למצרים ושירות לישראל והם ב' מדות מדת הדין ומדת רחמים, ולזה אמר הכתוב כנגד מה שהכין לדון את המצריים אמר וידבר אלהים שהוא בחי' הדין, וכנגד מה שרצה להטיב לישראל אמר ויאמר אליו אני ה'.

עוד רמז ה' סוד אומרו ה' הוא האלהי' (מ"א יח), והוא אומרו וידבר אלהים ויאמר וגו' אני ה', וזה הוא גילוי יחוד ה' אשר גילה ה' סודו אל עבדו נביאו נאמן ביתו:

 

רמב"ן שמות פרק ו

וארא אל אברהם וגו' באל שדי, הבטחתיו הרבה הבטחות, ובכלן אמרתי להם אני אל שדי. ושמי ה' לא נודעתי להם, לא הודעתי אין כתיב כאן אלא לא נודעתי להם, שלא נודעתי להם במדה אמתית שלי שעליה נקרא שמי ה', נאמן לאמת הדברים, שהרי הבטחתים ולא קיימתים. כל אלו דברי הרב. וירצה לפרש שעדיין לא נודע קיום ההבטחה. ואף על פי שעדיין לא הגיע הזמן, מכל מקום לא נודע להם בקיום הבטחתו.

ועם כל זה לא תקן הלשון, שהיה ראוי לומר לא הודעתי, או שיאמר ושמי ה' לא נודע להם. ואולי לדעתו יאמר ושמי ה' ולא נודעתי להם, כלומר שלא נודעתי להם בו:

והחכם רבי אברהם פירש כי בי"ת באל שדי מושכת, ושיעורו וארא אל אברהם וגו' באל שדי ובשמי ה' לא נודעתי להם. וענין הכתוב, כי נראה לאבות בשם הזה שהוא מנצח מערכות שמים ולעשות עמם נסים גדולים שלא נתבטל מהם מנהג העולם, ברעב פדה אותם ממות ובמלחמה מידי חרב, ולתת להם עושר וכבוד וכל טובה, והם ככל היעודים שבתורה בברכות ובקללות, כי לא תבא על אדם טובה בשכר מצוה או רעה בעונש עבירה רק במעשה הנס, ואם יונח האדם לטבעו או למזלו לא יוסיפו בו מעשיו דבר ולא יגרעו ממנו. אבל שכר כל התורה וענשה בעולם הזה הכל נסים והם נסתרים, יחשב בהם לרואים שהוא מנהגו של עולם, והם באדם עונש ושכר באמת. ומפני זה תאריך התורה ביעודים שבעולם הזה, ולא תבאר יעודי הנפש בעולם הנשמות, כי אלה מופתים שכנגד התולדה, וקיום הנפש ודבקה באלהים הוא דבר ראוי בתולדתה שהיא תשוב אל האלהים אשר נתנה. ועוד אפרש זה (ויקרא כו יא ד"ה ונתתי) אם גומר ה' עלי:

והנה אמר האלהים למשה נראיתי לאבות בכח ידי אשר אני שודד בו המזלות ועוזר לבחירי, אבל בשמי של יו"ד ה"א אשר בו נהיה כל הווה לא נודעתי להם לברוא להם חדשות בשנוי התולדות, ולכן אמור לבני ישראל אני ה', ותודיע להם פעם אחרת השם הגדול כי בו אני עושה עמהם להפליא, וידעו כי אני ה' עושה כל. וצדקו כל דברי ר"א בענין הזה, אלא שהוא כמתנבא ואינו יודע. והנה גם לדבריו היה ראוי שיאמר הכתוב ואודע אל אברהם וגו' באל שדי ובשמי ה' לא נודעתי להם, או שיאמר ובשמי ה' לא נראיתי להם. אבל הוא יתקן בזה, כי מפני היות נבואת האבות במראות הלילה אמר בהם וארא, ובעבור היות של משה פנים אל פנים אמר לא נודעתי להם, כאשר נודעתי לך:

ועל דרך האמת בא הכתוב כפשוטו ומשמעו, יאמר אני ה' נראתי להם באספקלריא של אל שדי, כטעם במראה אליו אתודע (במדבר יב ו), ואותי אני ה' לא נודעתי להם, שלא נסתכלו באספקלריא המאירה שידעו אותי, כטעם אשר ידעו ה' פנים אל פנים (דברים לד י), כי האבות ידעו ה' המיוחד אבל לא נודע להם בנבואה, ולכן כשידבר אברהם עם השם יזכיר השם המיוחד עם אלף דלת, או אלף דלת לבדו.

 

מדרש רבה שמות פרשה ו

וידבר אלהים אל משה ויאמר אליו אני ה' וארא אל אברהם אל יצחק הדא הוא דכתיב (קהלת ב, יב) ופניתי אני לראות חכמה והוללות וסכלות כי מה האדם שיבא אחרי המלך את אשר כבר עשוהו הפסוק הזה נאמר על שלמה ועל משה

על שלמה כיצד כשנתן הקדוש ברוך הוא תורה לישראל נתן בה מצות עשה ומצות לא תעשה ונתן למלך מקצת מצות שנאמר (דברים יז, טז) לא ירבה לו סוסים וכסף וזהב וגו' ולא ירבה לו נשים ולא יסור לבבו

עמד שלמה המלך והחכים על גזירתו של הקדוש ברוך הוא ואמר למה אמר הקדוש ברוך הוא לא ירבה לו נשים לא בשביל שלא יסור לבבו אני ארבה ולבי לא יסור

אמרו רבותינו באותה שעה עלתה יו"ד שבירבה ונשתטחה לפני הקדוש ברוך הוא ואמרה רבון העולמים לא כך אמרת אין אות בטלה מן התורה לעולם הרי שלמה עומד ומבטל אותי ושמא היום יבטל אחת ולמחר אחרת עד שתתבטל כל התורה כולה אמר לה הקדוש ברוך הוא שלמה ואלף כיוצא בו יהיו בטלין וקוצה ממך איני מבטל ומנין שבטל אותה מן התורה וחזר לתורה שנאמר (בראשית יז, טו) שרי אשתך לא תקרא שמה שרי כי שרה שמה והיכן חזר (במדבר יג, טז) ויקרא משה להושע בן נון יהושע

ושלמה שהרהר לבטל אות מן התורה מה כתיב בו (משלי ל, א) דברי אגור בן יקא שאיגר דברי תורה והקיאן (שם שם, שם) נאם הגבר לאיתיאל דבר זה שאמר הקדוש ברוך הוא לא ירבה לו נשים לא אמר לו אלא בשביל לא יסור לבבו (שם שם, שם) לאיתיאל שאמר אתי אל ואוכל מה כתיב ביה (מ"א יא, ד) ויהי לעת זקנת שלמה נשיו הטו את לבבו אמר רבי שמעון בן יוחאי נוח לו לשלמה שיהא גורף ביבין שלא נכתב עליו המקרא הזה

ולכך אמר שלמה על עצמו ופניתי אני לראות חכמה ודעת הוללות וסכלות אמר שלמה מה שהייתי מחכים על דברי תורה והייתי מראה לעצמי שאני יודע דעת התורה ואותו הבינה ואותו הדעת של הוללות וסכלות היו למה כי מה האדם שיבא אחרי המלך את אשר כבר עשוהו מי הוא שיהיה רשאי להרהר אחר מדותיו וגזרותיו של מלך מלכי המלכים הקדוש ברוך הוא דברים אשר הם חצובים מלפניו שכל דבר ודבר שיוצא מלפניו טרם הוא נמלך בפמליא של מעלה ומודיע להם הדבר כדי שידעו ויעידו כולן כי דינו דין אמת וגזירותיו אמת וכל דבריו בהשכל וכן הוא אומר (משלי שם, ה) כל אמרת אלוה צרופה ואומר (דניאל ד, יד) בגזירת עירין פתגמא שלפי שהרהרתי אחר מעשיו נכשלתי

כיצד נאמר על משה לפי שכבר הודיע הקדוש ברוך הוא למשה שלא יניח אותם פרעה לילך שנאמר (שמות ג, יט) ואני ידעתי כי לא יתן אתכם מלך מצרים להלוך ואני אחזק את לבו ומשה לא שמר את הדבר הזה אלא בא להתחכם על גזירתו של הקדוש ברוך הוא והתחיל אומר ה' למה הרעות לעם הזה התחיל לדון לפניו (כמו שכתוב למעלה) ועל זה נאמר שאותה חכמה ודעת של משה של הוללות וסכלות היו כי מה האדם שיבא אחרי המלך וכי מה היה לו להרהר אחר מדותיו של הקדוש ברוך הוא את אשר כבר עשוהו מה שכבר גילה לו שהוא עתיד לחזק את לבו בעבור לעשות לו דין תחת אשר העבידם בעבודה קשה

ועל דבר זה בקשה מדת הדין לפגוע במשה הדא הוא דכתיב וידבר אלהים אל משה ולפי שנסתכל הקדוש ברוך הוא שבשביל צער ישראל דבר כן חזר ונהג עמו במדת רחמים הדא הוא דכתיב ויאמר אליו אני ה':

 

שפת אמת ספר שמות - פרשת וארא - שנת תרל"ט

במדרש כי מה האדם כו' אשר כבר עשוהו. המקרא נאמר על שלמה ע"ה ועל מרע"ה כו'. הענין הוא כי אלה השלמים לא יכלו לסבול הבלי עוה"ז כמ"ש רש"י ע"פ הבל הבלים. שלמה קורא תגר על כל הנברא במעשה בראשית כו'. כי בוודאי אחר השלימות הוא פלא ותמי' נשגבה איך השקר מתגבר בעולם ואיך טח עיני אנשים מלהכיר שכל זה הבל הבלים. אכן גם זה מנפלאות תמים דעים אשר לא יוכל אדם לבוא אל השלימות רק ע"י תהלוכותיו בכל אלה ההבלים. וכשיוצא נקי מהם זוכה אל השלימות. כי כן יסד המלך ב"ה. ואמירת מרע"ה למה הרעותה. בודאי הם דברי אמת. כי הוא צריך להיות תימה אצל האדם במציאות הרע בעולם. אבל אח"כ צריך לבטל עצמו להאמין בהבורא ית' כי כן צריך להיות לבוא אל השלימות ע"י בירור הטוב מהרע בעולם. ובאמת האבות הקדושים הם הכינו הדרך. ואחריהם הי' מציאות מרע"ה בעולם שנק' איש אלהים. וכמו כן שלמה הכין דהע"ה לפניו דרך ישר כידוע. וז"ש חבל על דאבדין כו'. אם היות כי מדרגת מרע"ה למעלה מהם כמ"ש ושמי ה' לא נודעתי. אבל עכ"ז הם האבות. וכל תיקון השלימות אח"כ הוא בכח התחלות עבודת אבות העולם. וכמו כן נוהג תמיד שיש בחי' ימי המעשה והעבודה. וזה הכנה לשבת. אם היות כי גדלה מעלת השבת מאוד. עכ"ז הכל תלוי בעבודת האדם בימי המעשה. וכמו כן הגלות הכנה להגאולה. ועוה"ז הכנה לעוה"ב. וכן נמשך הנהגות כל הבריאה. יכין וצדיק ילבש. לכן נחשב לחטא למרע"ה שהי' לו להאמין. כי הגלות ומציאות הרעות האלה במצרים הי' הכל לטובה. הכנה לתיקון השלימות הגמור:

 

שפת אמת ספר שמות - פרשת וארא - שנת תרל"ח

ובמדרש מה כו' שיבא כו' אשר כבר עשוהו כו'. שדורש על שלמה ע"ה ועל מרע"ה. ביאור הענין שהם השיגו בכוחם מעלה יתירה עד שהיו רחוקים מבחי' העשי' שבעוה"ז. ובלי ספק לפי השגתם היטב אשר דברו. אבל הש"י ברא אותם בעוה"ז. והי' להם בע"כ שייכות לבחי' העשי'. וזה הי' העיכוב שלא נתקיים מחשבתם וז"ש כבר עשוהו. ואין רחוק להבין דבר זה. כי הרי אנו רואין בעוה"ז נשכח מלב הרשעים אשר כח נשמתם בא מלמעלה. מכ"ש שמן הצדיק נשכח שיש לו חלק בגשמיות. כי אמת עיקר האדם הוא חלק אלקי. והגוף הוא רק מלבוש. כמ"ש בספרים הקדושים. ולפמ"ש לעיל פי' אשר כבר עשוהו כאן במשה. שהי' לו לידע כי מדרגתו בא ע"י הקדמת תיקון המעשים שנעשה ע"י אבות כמ"ש חבל כו':

 

שפת אמת ספר שמות - פרשת וארא - שנת תרמ"ח

במדרש כי מה האדם שיבא אחר המלך כו' אשר כבר עשוהו כו' ע"ש. כי הקב"ה וב"ש הראה למרע"ה כי הגלות במצרים לא הי' במקרה אבל התגלות שם הוי' ב"ה וב"ש תלוי' בזה. כי לאבות לא נודע בשמו הגדול. והטעם כי זה השם הוא הי' הוה ויהי'. ובנ"י שנבראו לברר שמו הגדול ית' בעולם. צריכין לעבור כל המקומות. כי הם עדים. כמ"ש אתם עדי... והנה כל הבריאה עלתה לפניו במחשבה קודם שנברא העולם כמ"ש אתה יצרת עולמך מקדם. והוא הציור שהוא הפנימיות והתכלית מכל הבריאה. והוא מ"ש בראשית ברא ודרשו חז"ל בשביל התורה ובשביל ישראל שנק' ראשית. היינו הפנימיות והתכלית שהם כוללין כל הפרטים וכל הדורות. וז"ש אשר כבר עשוהו. כי כבר הוכן סדר לכל התהלוכות. וכל זה היו צריכין בנ"י להוציא מכח אל הפועל. כי הכל תלוי באדם... שבנ"י שנק' אדם כמ"ש אדם אתם. היו צריכין לירד עד עומק התהום ואח"כ לעלות עד השמים להיות עדות שלימה. והנה הקב"ה גילה זאת לבנ"י לידע כי התגלות שמו ית' תלוי בזה העבדות. וכשנודע זה צריכין לקבל הגלות בלב שמח. אבל רוב עבודה הקשה משכח עיקר המכוון כמ"ש ולא שמעו אל משה. ולכן אמר מרע"ה הן בנ"י ל"ש. ואיך ישמעני פרעה. כי ידע מרע"ה שזה מפתח של הגאולה שצריכין בנ"י מקודם לקבל דברים אלו לעשות עבודתן לשם שמים. וכ"כ ויצום אל בנ"י ואל פרעה שהקדים הכ' בנ"י שזה הי' התחלה ושורש של הגאולה כנ"ל. ואיתא כי זה א' מעשרה ק"ו שבתורה. שהוא לימוד לידע כי מקודם צריך להיות נגאלין בנפש לשמוע דבר ה' וזה מפתח של הגאולה:

 

שפת אמת ספר שמות - פרשת וארא - שנת תרל"ו

וידבר אלקים כו' ויאמר אליו אני ה' כו'. במדרש התחיל במדה"ד וראה שבשביל צער ישראל דיבר חזר למדה"ר כו'. אשר חכמים יגידו ושמענו מרבותינו ז"ל כי יצ"מ הי' תיקון כל מעשה בראשית. וכלל הדברים שבאמצעות עשר מכות נתקנו עשרה מאמרות ונעשה אח"כ עשרת הדברות. אשר ע"כ כמו שמצינו בראשית הבריאה עלה במחשבה לפניו לבראותו במדה"ד וראה שאינו מתקיים חזר ושיתף עמו מדה"ר. כמו כן נעשה בגאולה זו התחיל במדה"ד ושיתף מדה"ר. ולהבין דבריהם ז"ל כי ח"ו שמחשבת השי"ת לא נתקיימה. אכן פי' דבריהם כי מעשה בראשית בפועל א"א להתקיים במדה"ד פי' שיתנהגו כל הברואים ממש במשפט הש"י. אך נתקיימה מחשבתו בבנ"י אשר הם עלו במחשבה לפניו ואנחנו בנ"י צריכין בוודאי לקיים הכל ע"פ התורה. ואם אמנם גם זה א"א לקיים בפועל כמאמר אין צדיק בארץ כו' ולא יחטא כי החסרון דבוק ומוכרח כמעט במעשה. עכ"ז במחשבה צריך להיות מוכן כל איש ישראל למס"נ וכל מעשיו לשמים. וזה שנאמר עלו במחשבה פי' בעולם המחשבה א"א לצאת מהדין כמלא נימא. וכמו כן כשמתקיים רצון בנ"י במשפט אמרו חז"ל כי בישראל הקב"ה מחשב מחשבה כמעשה. והטעם כי בנ"י שורשם במחשבה והגשמיות טפל אצלם ועיקר רצונם בהתדבקות הרצון בהשי"ת.

 

 

כל אתר ואתר- פיתוח אתרי אינטרנט

PHP,דרופל וJS

טלפון:  
0525802579
מייל:  
any.site.n.site@gmail.com