נושאים

פרשת וארא - ראה נתתיך אלהים לפרעה

פרעה מכיר בשם אלהי"ם אולם אינו מכיר בשם הוי"ה. הוא מוכן להתמודד עם הופעת האלקות מתוך הטבע, אולם אינו מבין כלל במה המדובר כשמדברים איתו על מה שמעבר. את ההבנה הזו לומד פרעה בדרך הקשה ובסופו של דבר הוא מכיר את אלוקי ההויה.

 

ספר שמות פרק ו

(כט) וַיְדַבֵּר יְהֹוָה אֶל משֶׁה לֵּאמֹר אֲנִי יְהֹוָה דַּבֵּר אֶל פַּרְעֹה מֶלֶךְ מִצְרַיִם אֵת כָּל אֲשֶׁר אֲנִי דֹּבֵר אֵלֶיךָ:

 

ספר מאור ושמש - פרשת וארא ד"ה וידבר

וידבר ה' אל משה לאמר אני ה' דבר אל פרעה מלך מצרים את כל אשר אני דובר אליך ויאמר משה לפני ה' הן אני ערל שפתים ואיך ישמע אלי פרעה ויאמר ה' אל משה ראה נתתיך אלהים לפרעה ואהרן אחיך יהיה נביאך. יש לדקדק. א', מאי זה שאמר הקב"ה למשה לאמר אני ה', מה שייכות יש לזה בכאן. ב', מה שאמר דבר אל פרעה את כל אשר אני דובר אליך, גם כן אינו מובן, שהיה לו לומר דבר אל פרעה את אשר אדבר אליך, מה זה אשר אני דובר, שמשמע שאותו הדיבור בעצמו שאמר לו הקב"ה אני ה' יאמר לפרעה והוא תמוה. ושארי הדקדוקים יתבארו מעצמם:

ונראה על פי פשוטו דהנה כתיב סוד ה' ליראיו, יש לומר כך דהנה יש להבין מה זה סודות התורה שקוראין כל ישראל סודות התורה, שאין לומר שהכוונה על חכמת הקבלה וכתבי האר"י ז"ל וזוהר הקדוש, דהנה לשון סוד הוא דבר שאי אפשר לגלות לאחרים כלל, והלא כל הקבלה וכתבי האר"י והזוהר יכולין לגלות לאחרים ולפרשם ביתר שאת, ואם כן כיון שנתגלה אין זה סוד. אבל מה הוא סוד שאי אפשר לגלות לשום אדם הוא סוד ה', רצה לומר עצם אלקות שהוא היה הוה ויהיה והוא עיקרא ושרשא דכולי עלמין, זה אי אפשר לגלות לשום בריה, רק כל אדם משער לעצמו השגת אלקות לפי שכלו ולפום שיעורין דלביה. וכל מה שהאדם מזכך עצמו ומיגע עצמו יגיעות הרבה להשיג, כך ישיג בשכלו הזך יותר ויותר. ומה שמשיג שכל באלקותו יתברך זה אי אפשר לגלות לשום אדם מעמקי לבו מה שהוא בלבו ושכלו, הגם שיכול לדבר לאחרים ולהכניס בלבם מציאות אלקותו ויראתו יתברך שמו, אבל כל מצפוני לבו אי אפשר לגלות להם... ועל כן אם אדם שהוא גדול ביראת ה' בהשגות גדולות ממציאות אלהותו יתברך שמו רוצה לגלות מצפוני לבו שיבינו אחרים ממנו, צריך למתורגמן דהיינו לאדם קטן ממנו שיכול להבין דבריו והוא ישמיעם לאחרים כדי שיבינו מחמת שישמעו מקטן הערך על כן יהיו יכולין לקבל ולהבין. ומזה תבין שכך היה סדר לימוד כל תורתינו הקדושה נכנס אהרן ולמד פרקו אחר כך נכנסו וכו' כדאיתא בעירובין, עיין שם:

נחזור לפירוש הכתובים הנזכר לעיל דאיתא בזוהר פרשה הנזכר לעיל, על פסוק ולקחתי אתכם לי לעם וגו' וידעתם כי אני ה' אלהיכם וזה לשונו פקודא דא קדמאה לכל פקודין ראשיתא קדמאה לכל פקודין למנדע ליה לקודשא בריך הוא בכללא אמאי בכללא למנדע ליה דאית שליטא עילאה דאיהו רבון עלמא וברא עלמא כולא וכו' עיין שם באריכות. נמצא כשרצה הקב"ה לגאול את ישראל מהגלות צוה למשה רבינו ע"ה להכניס בלב כנסת ישראל מציאותו יתברך שמו, כמאמר הזוהר הקדוש למינדע ליה בכללא דאיהו ברא כל עלמין כו'. ולא שמעו אל משה מקוצר רוח, רצה לומר רוח הוא חיות של האדם, על כן לא יכלו להבין עדיין מציאות אלהותו יתברך שמו ממשה מחמת שהיה עדיין שכלם קצר מחמת השיעבוד. ועתה נחזור להכתובים הנזכרים לעיל, וידבר ה' אל משה לאמר אני ה', רצה לומר שהקב"ה צוה למשה לאמר לאחרים שידעו שאני ה', רצה לומר לגלות להם סוד מציאות אלהותו שהוא רבון ושליט וכו'. ומיד אמר לו בא דבר אל פרעה את כל אשר אני דובר אליך, רצה לומר מה שאני דובר אליך להודיע אלהותי שאני רבון ושליט זה תדבר אל פרעה שידע אלהותי יתברך שמו.

 

(ל) וַיֹּאמֶר משֶׁה לִפְנֵי יְהֹוָה הֵן אֲנִי עֲרַל שְׂפָתַיִם וְאֵיךְ יִשְׁמַע אֵלַי פַּרְעֹה:

 

ספר מאור ושמש - פרשת וארא ד"ה וידבר

על כן השיב משה הן אני ערל שפתים ואיך ישמע אלי פרעה, רצה לומר כנגד השגתי שאני משיג אלהותך ומציאותך, אי אפשר לפרש ולהטעים לאחרים שיבינו ממני גודל מציאותך, דהיינו קל וחומר הנזכר לעיל הן בני ישראל לא שמעו אלי וגו', רצה לומר לא הבינו ממני מחמת שגודל שכלי אי אפשר לצמצם כל כך להבינם לפחותי הערך, מכל שכן לפרעה. על כן אמר לו הקב"ה נתתיך אלהים לפרעה ואהרן אחיך יהיה נביאך, רצה לומר מתורגמנך כתרגום אונקלוס שהוא יפרש דבריך להטעימם שידע מציאות אלהותי:

 

ספר שמות פרק ז

(א) וַיֹּאמֶר יְהֹוָה אֶל משֶׁה רְאֵה נְתַתִּיךָ אֱלֹהִים לְפַרְעֹה וְאַהֲרֹן אָחִיךָ יִהְיֶה נְבִיאֶךָ:

 

ספר אוהב ישראל - ליקוטים חדשים - פרשת וארא

וידבר אלהים אל משה ויאמר אליו אני ה'. דהנה כתיב (תהלים צז, ז) יבושו על עובדי פסל המתהללים באלילים השתחוו לו כל אלהים. הנה הקב"ה נק' בשם אלהים, וזה השם מורה שהוא תקיף ובעל היכולת ונשתלשלו העולמות עד שגם האדם אם הוא מלך או שר נקרא ג"כ בשם אלהים, והכל הוא משורש שם אלהים של הקב"ה שהוא מורה שהבורא ב"ה הוא תקיף ובעל היכולת. וכן לעומת זה נקראים הקליפות שמכחישין את הבורא ב"ה וגבורתו ג"כ בשם אלהים אחרים כי הם אומרים ששם תקיף ובעל היכולת שייך להם. ולכן אמר הכתוב שלעתיד לבא יבושו כל עובדי פסל המתהללים באלילים, רק השתחוו לו כל אלהים, דהיינו שיודו ששם אלהים הוא שייך רק להבוב"ה בלבד ושמותם שהם נקראים ג"כ אלהים המה מושפעים מאתו ית'. והנה גם כאן קרא הקב"ה למשה אלהים כמש"ה (שמות ז, א) ראה נתתיך אלהים לפרעה. וזהו וידבר אלהים אל משה, דהיינו שדיבר אליו וקרא אותו אלהים ואמר אליו אני ה', ר"ל שצריך אתה לידע שאני ה' ושם זה מורה היה הוה ויהיה וממנו נתהוה העולם ושם אלהים ג"כ נתהווה מאתו והבן:

 

ספר קול שמחה - פרשת וארא

במדרש רבה (פר"ח א), עה"כ, (ז' א) ראה נתתיך אלהים לפרעה. זה שאמר הכתוב (תהלים כ"ד י), מי זה מלך הכבוד, זה מלך מלכי המלכים הקב"ה שהוא חולק מכבודו ליראיו. מלך בשר ודם אין נקראין בשמו קיסר אגוסטא ואם נקראין בשמו היו ממיתין אותו, והקב"ה קרא למשה בשמו. שנאמר ראה נתתיך אלהים לפרעה. הוי, ה' צבאות מלך הכבוד, שחולק מכבודו ליראיו. ע"ש המשך כל דברי המדרש. ביאור ענין זה הוא, אם מלך בשר ודם חולק מכבודו לאחד, מעתה אין הוא מלך על הדבר ההוא. לפי שממשלתו שהיה לו על הדבר, נתנה לאיש ההוא. לכן, מלך ב"ו אין לובשין לבושו ואין רוכבין על סוסו ואין נקראין בשמו קיסר, שבזה הוא מורד במלכות, שלוקח ממנו המלוכה והממשלה שהיה לו בדבר הזה. אבל הקב"ה, הגם שחולק מכבודו לאחד, הוא יתברך מלך על הכבוד ההוא. כי ממשלתו בכל ולית אתר פנוי מניה ואפס זולתו יתברך. לכן נקרא מלך הכבוד. ופירוש, הקב"ה קרא למשה [בשמו], שנאמר ראה נתתיך אלהים. הוי, ה' צבאות מלך הכבוד. והבן. ועיין שם המשך הלשון, עד לפיכך אמר לו הקב"ה ראה נתתיך אלהים. למה, כי (קהלת ה' ז) גבוה מעל גבוה שומר וגבוה מעליהם. פירוש, שקריאת שם אלהים למשה היה לו על ידי עלייה להבין ולהשכיל בשם הוי' יתברך, כי גבוה מעל גבוה וגבוה מעליהם.  ויהי שיעור הכתוב, ראה נתתיך למעלה ממדרגתך. כי עתה קראתיך בשם אלהים, לכן תוכל לראות למעלה. וזה פירוש, וידבר אלהים אל משה ויאמר אליו אני ה'. וידבר, לשון הנהגה. שהנהיג השי"ת שם אלהים אל משה. ויאמר אליו, לשון את ה' האמרת וכו'. אני ה', שאתה תשכיל בשם הוי' ב"ה, וכו'. ודו"ק היטב:

 

ספר אוהב ישראל - פרשת וארא

ויאמר ה' אל משה ראה נתתיך אלהים לפרעה וגו'. במדרש (ש"ר ח) הדא הוא דכתיב (תהלים כד, ז) שאו שערים ראשיכם גו' למה נקרא שמו מלך הכבוד. שחלק מכבודו ליריאיו. מלך בשר ודם אינם נקראים בשמו. אבל הקב"ה קרא למשה אלהים בשמו שנאמר נתתיך אלהים לפרעה. מי הוא זה מלך הכבוד. ה' צבאות הוא מלך הכבוד סלה...

כבר אנו מוזהרים מקדמונינו ז"ל שלא נחשוב בדעתנו ח"ו שום דמיון או ציור או שום תפיסה באלוהותו ית'... דודאי א"א לנו ושום נברא להשיג בדעתו את יוצרנו ובוראנו ית' מצד מהותו ועצמותו כי הוא מושלל מכל מין השגה ולית מחשבה תפיסא ביה כלל כמ"ש (ישעיה מ, יד) ואל מי תדמיון אל ומה דמות תערכו לו. ומה שאנו מהללים ומשבחים ומתארים אותו בפרטות מדותיו הק', הוא רק בדרך שאלה ומשל ממה שאנו רואים הנהגותיו הק' וחסדיו וגבורותיו ומצד פעולותיו הגדולים והנוראים מזה יכולים להכיר קצת ממעלת יקר תפארת מלכותו וכחותיו הק'. והוא ע"ד משל כמו הנשמה שבגוף האדם אשר בלתי אפשר להשיג ולדעת מהותה כלל. לאשר היא שכל רוחני שאין מורגש בחושים רק אחר שהיא מתלבשת ברוח. ורוח בנפש ונפש בנפש החיוני המקושר בגוף האדם, אז ע"י שאנו רואים פעולת הנפש בהגוף מזה יכולים לשער קצת גודל מעלת קדושת הנשמה, כמו כן כביכול הוא ית' כשעלה ברצונו ית' לגלות את כבוד מלכותו וכחותיו הק' בעולמות התחתונים. אז האציל מאורו הא"ס ב"ה וב"ש העולמות העליונים... ועוד משם מדריגה אחר מדריגה... עד שהגיע אורו הק' להשכינה הק' ומשם מתפשט עוד... עד שמגיע לראש צדיק ונביא אשר עליו שורה השכינה ומשפעת עליו מאורות העליונים הק' שיהא הצדיק מושל ביראת אלהים. והוא בחי' מלכות שיכול לעשות הכל כרצונו ע"י כוחותיו ית'. כמ"ש (איוב כב, כח) ותגזור אומר ויקם לך. ועי"ז ניכר גדולת הבורא ב"ה וב"ש... והקב"ה נתן מכחו ליראיו וחלק מכבודו להם מי הוא זה מלך הכבוד ה' צבאות. אחז"ל (חגיגה טז.) למה נקרא שמו צבאות כי אות הוא בצבא דיליה. ר"ל הגם שהקב"ה נותן להצדיקים כח וגדולה. אעפ"כ הם מייחסים אותו הכח והגדולה לשמו ית'. ויודעים שאין זה כחם רק של הש"י. אבל האומות עכו"ם כשנותן הש"י להם איזה כבוד אז הם מכחישין כח וגבורה של מעלה ואומרים כחי ועוצם ידי... ועוד נתרבה ונתגדל קדושת ורוממות האל ית' ממה שאנו רואין הנהגת הצדיק הקדוש הזה. אז יכולים לשער קצת כמה גדולים מעשה ה'. ונפלאותיו ונוראותיו איך הוא יחיד ושליט בכל העולמות עליונים ותחתונים. וזה היה בחי' משרע"ה שנתן לו השי"ת הכח והממשלה מכחותיו הק' שיהא כסא ומרכבה קדושה למלכותו ית':

ועפ"ז יובנו דחז"ל שהקשו למה קרא דהמע"ה להקב"ה מלך הכבוד. ר"ל איך אפשר להשיג את מהות כבוד מלכותו ית' שאפילו מלאכיו ומשרתיו הק' שואלים איה מקום כבודו וא"כ היאך הוא באפשרי לקרותו מלך הכבוד. ותירוצם על זה הוא לפי שחלק מכבודו ליריאיו ר"ל ע"י שאנו רואים הכבוד שהוא חולק להצדיקים מזה יוכל להכיר ולהבין קצת מכבוד מלכותו ית' וית'. כיצד מלך בשר ודם אין משתמשין בשרביטו. והקב"ה מסר שרביטו למשה שנאמר כו'. היינו הכוחות הק' שהוא ית' כביכול משתמש בהם. כמ"ש ויקח משה את מטה האלהים בידו. ר"ל הטיה של הנהגות מלכותו ית' היה בידו וכוחו של משה שהיה יכול להטות בשכלו הק' כל הכוחות הק' שבו אל אשר יחפוץ...

 

שפת אמת ליקוטים - פרשת וירא

ראה נתתיך אלהים כו' עשה עצמו אלוה כו' ויאמר שזה אלוה כו' לפי שאמר לי יאורי ולא האמין במלכות הש"י שאין דבר יוצא מרצונו ולזאת ניתן עליו עול משה רבינו ע"ה שיאמר שזה אלוה, והבן כי זה ענין השרים של האומות לאשר הם אין מאמינים בהקב"ה ואומרים שיש שרים שנמסר להם הנהגות העולם, הש"י משגיא לגוים ויאבדם ומוסר אותם תחת ממשלת השרים ומיחד מלכותו על בני ישראל לאשר מאמינים שהוא המנהיג עולמו בכלל ובפרטי פרטות, וכל זה רצון הבורא ברוך הוא וברוך שמו שיהי' הכל כפי ברירות האדם, ולזאת פרעה שאמר כי נמסר בהנהגה לבשר ודם גם כן ניתן עליו ממשלות בשר ודם

 

(ב) אַתָּה תְדַבֵּר אֵת כָּל אֲשֶׁר אֲצַוֶּךָּ וְאַהֲרֹן אָחִיךָ יְדַבֵּר אֶל פַּרְעֹה וְשִׁלַּח אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מֵאַרְצוֹ:

(ג) וַאֲנִי אַקְשֶׁה אֶת לֵב פַּרְעֹה וְהִרְבֵּיתִי אֶת אֹתֹתַי וְאֶת מוֹפְתַי בְּאֶרֶץ מִצְרָיִם:

(ד) וְלֹא יִשְׁמַע אֲלֵכֶם פַּרְעֹה וְנָתַתִּי אֶת יָדִי בְּמִצְרָיִם וְהוֹצֵאתִי אֶת צִבְאֹתַי אֶת עַמִּי בְנֵי יִשְׂרָאֵל מֵאֶרֶץ

מִצְרַיִם בִּשְׁפָטִים גְּדֹלִים:

(ה) וְיָדְעוּ מִצְרַיִם כִּי אֲנִי יְהֹוָה בִּנְטֹתִי אֶת יָדִי עַל מִצְרָיִם וְהוֹצֵאתִי אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מִתּוֹכָם:

 

ספר שם משמואל פרשת וארא - שנת תרע"ח

דהנה כתיב לעיל (ז' ג') ואני אקשה את לב פרעה והרביתי את אותותי וגו' וידעו מצרים כי אני ה' בנטותי את ידי על מצרים. והטעם כי למען גאולת ישראל לא הי' צריך לכל אלה, ואם פרעה יסרב לשלחם הי' יכול לשלוח ברק אחד ולשרוף את המצרים, או כמ"ש ואך אותך ואת עמך בדבר ותכחד מן הארץ. אבל הכוונה שיתפרסם שמו הגדול והקדוש בעולם ע"י ריבוי המופתים אחר סירובו של פרעה ואחר הבחנו עשר פעמים הוא וכל חכמיו וכל חרטומיו, עד שלא נשאר שום ספק בכל העולם ונתגלה ונתפרסם אשר הוי' הוא אלקים. וכמו שאמר יתרו, שלא הניח ע"ז שלא עבדה והי' בקי בכל עניינם, עתה ידעתי כי גדול ה' מכל האלהים.

 

ספר שם משמואל פרשת צו - שביעי של פסח

במכילתא (ריש פ' בשלח) הפה שאמר לא ידעתי את ה' הוא שאמר אנוסה מפני ישראל כי ה' נלחם להם במצרים... ויש להתבונן איך הוא זה מדה במדה. ונראה דהנה בא"ע וברמב"ן שפרעה בדברו עם משה לא הזכיר אלא שם אלקים, ולא שם הוי' ב"ה וב"ש, כי לא הי' מודה בו, עיי"ש. והנה בכאן הזכירו שם הוי' ולא שם אלקים, שלפי פשוטו הי' צודק יותר שם אלקים מדת הדין, אבל הוא מורה שעתה חזרו והודו במה שכפרו תחילה ונתקיים וידעו מצרים כי אני הוי', וזהו מאמר המכילתא הפה שאמר לא ידעתי את הוי' וכו' כי הוי' נלחם להם במצרים, והנה שם זה פירשו בו שהוא מהוה כל המציאות, וכל הנמצא היא מאמיתת המצאו בלי יוצא מן הכלל, ואפי' הסט"א וכל כחות חיצונים אינם נפרדים באמת מאמיתתו ית"ש, אלא מחמת הצמצום וההסתרות אינם יודעים, ובאם יצויר סילוק הצמצום וההסתר, היו בהכרח נכנעים ולא היו יכולין לפעול שום דבר חוץ ממה שהוא רצונו ית"ש:

 

ספר שם משמואל פרשת חקת - שנת תרע"ב

והנה זה הוא עיקר האמונה שישראל נחלו אותה, כי מה שהקב"ה יכול לשדד הטבע ומתגבר עליו, זה הי' גם קצת האומות ואפי' הרשעים יודעין, וכמו שכתוב (שמות ז') וידעו מצרים כי אני ה', וכמו שאמר נבוכדנצר לדניאל (דניאל ב' מ"ז) מן קשוט די אלהכון הוא אלה אלהין ומרא מלכין וגלה רזין, ואמר עוד (שם ד' ל"א-ל"ב) די שלטנה שלטן עלם ומלכותה עם דר ודר וכל דיירי ארעא כלא חשיבין, וכמצבי' עביד בחיל שמיא ודיירי ארעא ולא איתי די ימחא בידי', ואמר עוד (שם ל"ד) די כל מעבדוהי קשוט וארחתי' דין ודי מהלכין בגוה יכיל להשפלה. אבל אמונת ישראל היא למעלה מזה, אלא שכל הבריאה אינה תופסת מקום והיא אפס ואין, ואין לה שום מציאות ושום קיום אלא רצונו יתברך, וכל מה שנראה שהטבע פועל הכל הוא רצונו יתברך שתהי' הבריאה מגושמת שלא תרגיש. וכאשר יהי' הרצון לפניו לעתיד שתהי' הבריאה מתוקנת ושמים וארץ על מכונם לא יפעל הטבע מאומה רק מה שיהי' נחת רוח להקב"ה, והאש לא תשרוף והמים לא יטביעו רק מה שהוא לרצון לפניו יתברך, וזה יהי' אז כאשר ישראל יהיו חזקים באמונתם שכל הבריאה אפס ואין ואין הטבע פועל מאומה רק רצונו יתברך וכמ"ש לעתיד שידע כל פעול כי אתה פעלתו ויבין כל יצור כי אתה יצרתו ויאמר כל אשר נשמה באפו ה' אלקי ישראל מלך ומלכותו בכל משלה:

 

(ו) וַיַּעַשׂ משֶׁה וְאַהֲרֹן כַּאֲשֶׁר צִוָּה יְהֹוָה אֹתָם כֵּן עָשׂוּ: 

כל אתר ואתר- פיתוח אתרי אינטרנט

PHP,דרופל וJS

טלפון:  
0525802579
מייל:  
any.site.n.site@gmail.com