נושאים

פרשת ויחי - ואתם חשבתם עלי רעה

 

הדיאלוג בין יוסף לאחים על רקע בקשתם למחילה ולחנינה, הוא דיאלוג המשקף שתי תפיסות עולם ביחס לחטא. האחים בטוחים שחטאו. הם בטוחים שקלקלו. הם חושבים כך משום שהם רוצים לשוב בתשובה ומרגישים צורך לקחת אחריות על כל מה שעשו. יוסף מסתכל על כל הענין בעיניים אחרות. המחשבה של האחים היתה פגומה אך לא המעשה שהיה חייב להיעשות וכיון שכך, אין מקום לטינה שלו כלפיהם. דיאלוג בין בחירה לגזירה קדומה.

 

ספר בראשית פרק נ

(טו) וַיִּרְאוּ אֲחֵי יוֹסֵף כִּי מֵת אֲבִיהֶם וַיֹּאמְרוּ לוּ יִשְׂטְמֵנוּ יוֹסֵף וְהָשֵׁב יָשִׁיב לָנוּ אֵת כָּל הָרָעָה אֲשֶׁר גָּמַלְנוּ אֹתוֹ:

 

שפת אמת ספר בראשית - פרשת ויחי - שנת תרל"ה

ובזה פרשנו הפסוק ויראו אחי יוסף כו' מת אביהם כו' לו ישטמנו והשב כו' הרעה אשר גמלנו כו' ויבך יוסף כו' אתם חשבתם כו' להחיות עם רב כו' והוא שהשבטים הרגישו מיד בהגלות. וז"ש שראו כי מת אביהם כי לא מצאו חיותו של יעקב כנ"ל. ויוסף ירש מקום אביו. והם סברו שע"י מכירתם את יוסף גרמו גלות מצרים. וז"ש הרעה אשר גמלנו.

 

שפת אמת ספר בראשית - פרשת ויחי - שנת תרמ"א

וכ' ויראו אחי יוסף כי מת אביהם שהם ראו זאת. אבל בחי' יוסף הי' למעלה מהם. וראה כי עודנו חי והי' דבוק בנקודת חיותו של יעקב לכן באו אליו.

 

(טז) וַיְצַוּוּ אֶל יוֹסֵף לֵאמֹר אָבִיךָ צִוָּה לִפְנֵי מוֹתוֹ לֵאמֹר:

(יז) כֹּה תֹאמְרוּ לְיוֹסֵף אָנָּא שָׂא נָא פֶּשַׁע אַחֶיךָ וְחַטָּאתָם כִּי רָעָה גְמָלוּךָ וְעַתָּה שָׂא נָא לְפֶשַׁע עַבְדֵי אֱלֹהֵי אָבִיךָ וַיֵּבְךְּ יוֹסֵף בְּדַבְּרָם אֵלָיו:

 

ספר ליקוטי הלכות - הלכות ראש חדש הלכה ו

ובאמת יש בזה נסתרות הרבה בענין המחלקת שבין הצדיקים בעצמם... וזה בחינת המחלקת שבין השבטים על יוסף שהוא גלה להם חלומותיו כדי שיבינו מרחוק עצם גדלתו. והם הוסיפו שנוא אותו על חלומותיו וכו'. וכן מתנהג עכשו וכנ"ל. אבל עצת ה' לעולם תעמד כי דיקא על - ידי זה סבב ה' יתברך שירד יוסף למצרים וכו' עד ששבו בתשובה השבטים על מכירתו ואמרו אבל אשמים אנחנו וכו'. ובאו והשתחוו אליו ואמרו אליו שא נא לפשע עבדי אלקי אביך שכל זה הוא בחינת תשובה על פגם אמונת חכמים שעל - ידי זה נתרבין ספרים קדושים... שזהו בחינת וספר כתב איש ריבי שדיקא על - ידי המחלקת נעשה ספר וכו' כנ"ל. כי כל ספר התורה הקדושה שכלולה מכל הספרים נתנה על - ידי יציאת מצרים שהיה על - ידי המחלקת של השבטים עם יוסף שזהו בחינת וישלחהו מעמק חברון. מעצה עמקה של הצדיק הקבור בחברון וכו'. כי בודאי הוא עצה עמקה מאד שדיקא על - ידי זה ירדו ישראל למצרים ויצאו משם בזכות יוסף שעל - ידי זה נתנה התורה שהוא כלל הספרים הקדושים שכל זה הוא בחינת וספר כתב איש ריבי וכו' כנ"ל:

 

(יח) וַיֵּלְכוּ גַּם אֶחָיו וַיִּפְּלוּ לְפָנָיו וַיֹּאמְרוּ הִנֶּנּוּ לְךָ לַעֲבָדִים:

 

ספר פרי צדיק פרשת ויגש - אות ב

אכן יש לפרש מה שנאמר ידבר נא עבדך דבר באזני אדוני וגו', נגד השם יתברך. ומה שנאמר, כי כמוך כפרעה גם כן להשם יתברך... והיינו שנתכוין לומר להשם יתברך שידעתי שכל מה שיעשה פרעה הוא רק מעשה ידך ותפס פרעה שהוא שם המלוכה וגם יוסף בכלל שהיה משנהו... ולנגד השם יתברך התכוין שיודע שכל הדיבורים והפעולות שפעל יוסף שכינוהו בשם פרעה על שם המלוכה הוא רק מהשם יתברך. ומלך הוא מרכבה למדת מלכות. ואף במלכי עכו"ם הוא גם כן ביד ה' רק הוא כבחינת גלות השכינה שצריך להיות הפעולה על ידם. וזהו שאמרו (בראשית רבה סו"פ צא) מעולם לא אמר יעקב אבינו דבר של בטלה אלא כך אמר הקב"ה אני עוסק להמליך את בנו במצרים והוא אומר למה הרעותם לי וכו', והיינו שיעקב אבינו ע"ה ידע בודאי שכל הסבות מהשם יתברך ולא תלה כלל בבחירתם ומעשיהם שלא בגזרת השם יתברך ומה שאמר למה הרעותם לי היה כונתו שעל כל פנים הסיבה שהרעותם לי להגיד לאיש היה על ידי עונותיכם דמי חשיד קב"ה דעביד דינא בלא דינא (כמו שאמרו ברכות ה ע"ב) וזהו שאמרו שמעולם לא אמר יעקב אבינו דבר של בטלה. רק אמר הקב"ה אני עוסק להמליך את בנו במצרים והוא אומר למה הרעותם לי, והיינו שהיה לו לידע שבודאי הוא לטובה ואינו בכלל רעה שיאמר למה הרעותם לי. שבאמת אני עוסק להמליך את בנו במצרים ואף שכבר מלך יוסף כט' שנה במצרים. אך באמת לא היה מלך רק משנה למלך ומה שמשל על מצרים לא נחשב. והעיקר שהיה הקב"ה עוסק שיבאו כל השבטים שהיו כלל כנסת ישראל ויוסף מלך עליהם שהשתחוו לו ועליהם היה יוסף מלך ממש. ואף אחר פטירתו של יעקב אמרו הננו לך לעבדים

 

ספר שם משמואל פרשת ויחי - שנת תרפ"ג

וילכו גם אחיו ויפלו לפניו ויאמרו הננו לך לעבדים. ובמדרש (פ' ק') אמרו לי' חד בעית לך לעבדא הא כולנא לך לעבדין. וזה תימה גדולה לומר שעדיין היו סבורין שבאמת רצה שבנימין יהי' לו לעבד. ונראה דהנה במדרש (פ' מ"ד) ידוע תדע כי גר יהי' זרעך ידוע שאני מפזרן תדע שאני מכנסן, והיינו שזה יסוד הגלות כמו שאמר מהר"ל כי בלעדי זה שישראל מפוזרים ברוחם ובדעותיהם לא היתה נחשבת גלות כלל. ויש לומר שזה עצמו הענין שחשבו שמה שלא הי' מקרבן הוא פרי הגלות ושוב יש לחוש שלא תתעורר השנאה להשיב להם את כל הרעה שגמלו אותו. והנה במדרש (שם) א"ר תנחומא הוא לא נתכוון אלא. לשם שמים אמר לשעבר אבא מושיב אותי למעלה מיהודה שהוא מלך ולמעלה מראובן שהוא בכור ועכשיו אינו בדין שאשב למעלה מהם והם לא אמרו כן אלא לו ישטמנו יוסף. ויש לומר שסברת יוסף היא ג"כ פרי הגלות, דבאם היו כאיש אחד בלב אחד אין חילוק בסדר הישיבה כמו שאין חילוק באדם עצמו לומר שמכבד אבר זה מזה, אך באשר כל איש הוא נפרד לעצמו שייך לומר חילוק כבוד זה מזה בסדר הישיבה. אך יש לומר שכל זה באנשים שכל אחד יש בו מהותו בפני עצמו אלא שהאהבה שביניהם עשאתן כולם כאיש אחד, י"ל שפרי הגלות לעשותן מפוזרים כל איש לפי מהותו, אבל מי שבאמת הוא נכנע וטפל לזולתו כמו עבד לאדונו וכל מה שקנה עבד קנה רבו ואין לו מהות בפני עצמו אין שייך לומר שפרי הגלות לעשותו מפוזר ומופרד מאדונו:

...

ומעתה יש לפרש מאמר השבטים, אחר שהרגישו שפרי הגלות עושה אותם בלתי מתאחדים השכילו שטוב להם להיות עבדים ליוסף כדי שלא ישלוט עליהם כח הגלות כ"כ כעצת יוסף בראשונה

 

(יט) וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם יוֹסֵף אַל תִּירָאוּ כִּי הֲתַחַת אֱלֹהִים אָנִי:

 

ספר ערבי נחל - פרשת ויחי (המשך)

ויאמר אליהם יוסף אל תיראו כי התחת אלהים אני ואתם חשבתם עלי רעה אלהים חשבה לטובה. יובן במה שמצינו שלפעמים אדם נענש על מחשבה רעה, והטעם מסתברא כי מאחר שהש"י יודע מחשבות אם כן כך נחשב המחשבה לחטא כמו המעשה, משא"כ בין אדם לחבירו ודאי אפילו יחשוב לחבירו רעה כל שגומל לו טובות ודאי אינו נענש כי מה מזיק מחשבתו אחר שע"י זה אין מגיע לחבירו נזק ולא עצבון אחר שאינו יודע מחשבתו רק מעשיו מכיר והלא מעשיו טובים לו. והיינו דקאמר התחת אלהים אנו, ולכן מאחר שאתם רק חשבתם לרעה אבל באמת אלהים חשבה לטובה ואם כן לא חטאתם נגדי רק במחשבה אבל המעשה היה טוב לי ומאחר שאינו תחת אלהים אין לכם לירא וק"ל:

 

 

ספר אור זרוע לצדיק - אות ד

ובתחילה עביד אינש אדעתא דנפשיה כמו שאמרו בפסחים (ס"ח ע"ב). רצה לומר שסבור דבחירתו מועלת וכוחו ועוצם ידו עשה לו זה ולעולם ההתחלה באתערותא דלתתא והשתדלות האדם ואחר כך הקב"ה עוזרו... שהוא התורה מכיר כי ה' יתן חכמה והכל בידי שמים ולא עביד אדעתא דנפשיה מאומה:

ולכך יוסף שהיה במדריגת היראה אמר התחת אלקים אני הכיר שהכל בידי שמים... ולכך התחלת גלות מצרים אשר לא ידע את יוסף... והבירור שהכל בידי שמים ואין צריך לבחירה... ומצרים חשבו בהיפך זה כנ"ל רק שהוא מצד הבחירה ולכך היה זה מלך חדש אשר לא ידע את יוסף רצה לומר ענין היראה כנ"ל [ולכך בסוף ניטלה הבחירה מפרעה כמו שנאמר (שמות ד', כ"א) ואני אכביד את לבו והבן]

 

(כ) וְאַתֶּם חֲשַׁבְתֶּם עָלַי רָעָה אֱלֹהִים חֲשָׁבָהּ לְטֹבָה לְמַעַן עֲשׂה כַּיּוֹם הַזֶּה לְהַחֲיֹת עַם רָב:

 

שפת אמת ספר בראשית - פרשת ויחי - שנת תרל"ה

נחזור להנ"ל שהשבטים הרגישו הגלות... וחשבו שגרמו הגלות. ויוסף השיב להם כי הכל לטובה רק הם חשבו לרעה. ואפשר עי"ז שחשבו לרעה נענשו בזה שהרגישו הגלות וחשבו שח"ו נסתר דרכם מה'. אבל אלקים חשבה לטובה להחיות עם רב שהוא תיקון הראוי שבא ע"י הגלות. כי יוסף הי' דבוק בהגאולה ולא הרגיש הגלות. ולכן ויבך יוסף בדברם אליו כי ראה שהם התחילו מיד להרגיש הגלות:

 

שפת אמת ספר בראשית - פרשת ויחי - שנת תרל"ז

בפסוק לו ישטמנו יוסף כו'. וקשה כי ראו שהוא הצדיק ואיך חשדו אותו שישנא אותם. אך השבטים עשו תשובה גדולה על חטא המכירה. ומרוב צערם חשבו כי הם גרמו כל גלות מצרים. האמנם הי' סיבה באמת משמים לקיים עצה עמוקה כו'. אבל הם חשבו שהכל בא רק על ידם. וע"ז השיב להם יוסף כי אלקים חשבה לטובה. וי"ל פי' אתם חשבתם עלי רעה פי' שע"י שעשו תשובה גדולה עי"ז נהפך מזדונות לזכיות ולכך אלקים חשבה לטובה:

 

ספר מחשבות חרוץ - אות טו

ועל זה אמרו (בראשית רבה פ"ד, ג') ביקש יעקב לישב בשלוה קפץ עליו רוגזו של יוסף, היינו קלקולי הברית, שזהו ענין מכירת יוסף דרגא דצדיק יסוד עולם לעבד בין העמים ולמצרים ערות הארץ יסוד דקליפה... ואחר התיקון נתברר דאף על פי שמחשבת האדם... היה לעבירה. על ידי התשובה... הזדונות מתהפכין לזכויות, וכדרך שנאמר (בראשית נ', כ') אתם חשבתם עלי רעה והאלקים חשבה לטובה, ונתברר אחר כך שכל מכירת יוסף היה לטובה...

אבל באמת האלקים חשבה לטובה... דנתברר קדושת הברית דתולדות יעקב יוסף, שאפילו במקום ערות הארץ והוא בתוקף חומו והיא הסיתתו בכל מיני הסתות... לא יכלה לו כי עמד נגדו דמות דיוקנו של אביו... יעקב שמטתו שלימה ואין פסולת כלל בזרעו...

ובזה היה הבירור גם על שאר השבטים... אבל עבירתן של שבטים זכורה היא לעולם תקוה היא לעולם כמו שאמרו בבראשית רבה (פ"ד, י"ז), פירוש זכירה וזכרון הוא העומק ראשית וההתחלה כמו ראש השנה נקרא יום הזכרון, כי סוף מעשה במחשבה תחילה ויום הרת עולם ההריון והמחשבה, כמו שכתבו בתוס' (ראש השנה כ"ז.) דבתשרי היה המחשבה דבריאה... כי ראשית המחשבה הוא הזכרון שזוכר למעלה במחשבתו כל המפעל שרוצה לפעול, ותקוה הוא על הסוף כלשון הכתוב אחרית ותקוה טובה (ירמיה כ"ט, י"א), כי הקיווי הוא על העתיד להיות, והוא העומק אחרית שבסוף מעשה וסוף הכל לטובה, וכן התחלת הכל כי ישראל עלו במחשבה, וגם עוונותיהם, סדורים ובאים מששת ימי בראשית... היינו מראשית הבריאה האלקים חשבה לטובה, ואף על פי שהיה צפוי לפניו וראה הקלקולים לא מנע הבריאה, בשביל ישראל שהם עיקר הבריאה שהכל הוא מתהפך אצלם לטוב ואפילו עבירתם, אחר התיקון נתגלה העומק ראשית והעומק אחרית שכולו טוב וממילא נמתק מה שבינתים:

וזהו תוקף ועוצם השמחה כאשר מתברר אחר הקלקול שהכל לטובה ושלא היה קלקול מעולם רק אדרבא תוספות טובה וזכויות... ועל כן השבטים לא שתו יין דישמח לב מעת מכירת יוסף עד שראוהו פעם ראשונה, אף דאינהו לא ידעו דהוא הוא, מזלייהו ידע... ונתעורר השמחה בלבבם לשתות יין:

ועל כן בת קול יוצא במוצאי יום הכפורים לך אכול בשמחה לחמך ושתה בלב טוב יינך וגו', כי תיכף אחר יום הכפורים דכבר רצה אלקים את מעשיך היינו כל המעשים שעשה מכבר גם קודם התיקון, השתא איגלאי מילתא למפרע דמכבר היו לרצון, על ידי זה מתעורר השמחה בלב ונוסע סוכותה שהוא זמן שלימות השמחה שזוכה לחיי עולם

 

ספר ליקוטי אמרים - דרשה לסיום הש"ס

ואיכות התיקון הוא רק כמו בתמר... אך היה רק למראית עין נדמה שזינתה וצוה יהודה לשורפה אך באמת הגידה לאיש אשר אלה וגו' כי לא זינתה כלל עם איש זר וממנו הרה, וזה יהיה תיקון דער ואונן כשנתקנו על ידי פרץ וזרח גם כן הוא שנתגלה אחר כך שלא חטאו כלל, כי תשובה שהוא החטא וחרטה עליו אין מועיל בזה כנ"ל רק מועיל התעוררות השורש הטוב של בני ישראל ששורשו קבוע באמת במקום טהרה והחכמה אי אפשר להתקלקל כלל וטהורה היא הגם שנופו נוטה למקום טומאה מכל מקום השורש אי אפשר להתקלקל... והחטא היה רק למראית עין:

וכן מכירת יוסף אמר להם אחר כך והאלקים חשבה לטובה וגו' ונמצא באמת לא מכרוהו לעבד רק להיות מלך כי כל דבר נידון על שם סופו ותכליתו ומאחר שהתכלית טוב גם כל מה שבינתים מיקרי נופו דרגא לעיקרו והכל טהור וטוב,

 

ספר ליקוטי הלכות - הלכות חלוקת שותפים הלכה ה

על - כן מי שאינו חס על עצמו ומבקש, חס ושלום, עלילה לפרש מאחרי המקום. מדמה בדעתו כאלו אפס תקוה, חס ושלום, מעצם צרות הנפש שבאין עליו. שחוזרין ועולין על לבו מחשבות ותאוות והרהורים וכו' מה שנדמה לו שזה כמה ימים או שנים שהוא רחוק מהם... והוא חושב שהוא לרעה, חס ושלום, אבל אלקים חשבה לטובה, כי זהו נסיונו. ועל - ידי זה דיקא עקר תקונו. ואף - על - פי שלפעמים הוא נופל, חס ושלום, לאיזה דברים רעים ממש על - ידי עצם ההתגרות שמתגרין בו... אף על פי כן כבר אנו מזהרים הרבה שאסור לפל משום דבר שבעולם, כי יש בענין זה דברים עמקים הרבה וחסדי ה' אינם כלים לעולם.

 

(כא) וְעַתָּה אַל תִּירָאוּ אָנֹכִי אֲכַלְכֵּל אֶתְכֶם וְאֶת טַפְּכֶם וַיְנַחֵם אוֹתָם וַיְדַבֵּר עַל לִבָּם:

 

ספר שם משמואל פרשת ויחי - שנת תרפ"ג

ויש לומר שזה עצמו כוונת יוסף במה שהשיבם אנכי אכלכל אתכם ואת טפכם, כי למען יהיו נכנעים וטפלים אליו אינם נצרכים לעבדות גמורה, אלא די במה שהוא המכלכל והמזין אותם, ומקבלין ממנו כל חיותם:

והנה זה לימוד לדורות עצה נכונה להנצל מפרי הגלות וממה שכח הגלות רודף ומכניס מחשבות לא טהורות, הוא לקבל עליו עול תורה ועבדות ה' ואז אי אפשר שיהי' כח הגלות תוקפו כ"כ. ויש לומר שזהו ענין דברי הרמב"ם והטור שאין מחשבת עריות מתגברת אלא במי שלבו פנוי מן התורה ומן החכמה, מה"ט הוא. ויש לומר שזה נמי מועיל שיהי' שבת רזא דאחד קולטתו אפי' בגלות:

כל אתר ואתר- פיתוח אתרי אינטרנט

PHP,דרופל וJS

טלפון:  
0525802579
מייל:  
[email protected]