נושאים

פרשת וילך - על צדק ועל משפט

ספר דברים פרק לא

(א) וַיֵּלֶךְ משֶׁה וַיְדַבֵּר אֶת הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה אֶל כָּל יִשְׂרָאֵל:

(ב) וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם בֶּן מֵאָה וְעֶשְׂרִים שָׁנָה אָנֹכִי הַיּוֹם לֹא אוּכַל עוֹד לָצֵאת וְלָבוֹא וַיהֹוָה אָמַר אֵלַי לֹא תַעֲבֹר אֶת הַיַּרְדֵּן הַזֶּה:

(ג) יְהֹוָה אֱלֹהֶיךָ הוּא עֹבֵר לְפָנֶיךָ הוּא יַשְׁמִיד אֶת הַגּוֹיִם הָאֵלֶּה מִלְּפָנֶיךָ וִירִשְׁתָּם יְהוֹשֻׁעַ הוּא עֹבֵר לְפָנֶיךָ כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר יְהֹוָה:

(ד) וְעָשָׂה יְהֹוָה לָהֶם כַּאֲשֶׁר עָשָׂה לְסִיחוֹן וּלְעוֹג מַלְכֵי הָאֱמֹרִי וּלְאַרְצָם אֲשֶׁר הִשְׁמִיד אֹתָם:

(ה) וּנְתָנָם יְהֹוָה לִפְנֵיכֶם וַעֲשִׂיתֶם לָהֶם כְּכָל הַמִּצְוָה אֲשֶׁר צִוִּיתִי אֶתְכֶם:

(ו) חִזְקוּ וְאִמְצוּ אַל תִּירְאוּ וְאַל תַּעַרְצוּ מִפְּנֵיהֶם כִּי יְהֹוָה אֱלֹהֶיךָ הוּא הַהֹלֵךְ עִמָּךְ לֹא יַרְפְּךָ וְלֹא יַעַזְבֶךָּ:

(ז) וַיִּקְרָא משֶׁה לִיהוֹשֻׁעַ וַיֹּאמֶר אֵלָיו לְעֵינֵי כָל יִשְׂרָאֵל חֲזַק וֶאֱמָץ כִּי אַתָּה תָּבוֹא אֶת הָעָם הַזֶּה אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר נִשְׁבַּע יְהֹוָה לַאֲבֹתָם לָתֵת לָהֶם וְאַתָּה תַּנְחִילֶנָּה אוֹתָם:

(ח) וַיהֹוָה הוּא הַהֹלֵךְ לְפָנֶיךָ הוּא יִהְיֶה עִמָּךְ לֹא יַרְפְּךָ וְלֹא יַעַזְבֶךָּ לֹא תִירָא וְלֹא תֵחָת:

 

ספר משלי פרק יג פסוק כג

רָב אֹכֶל נִיר רָאשִׁים וְיֵשׁ נִסְפֶּה בְּלֹא מִשְׁפָּט

 

זוהר כרך ג (דברים) פרשת וילך דף רפג עמוד א

ויאמר אליהם בן מאה ועשרים שנה וגו',

היינו דא"ר אלעזר ארבעין שנין נהיר שמשא לון לישראל ואתכניש לסוף ארבעין שנין ונהיר סיהרא אר"ש ודאי הכי הוא היינו דכתיב

זהו מה שאמר רבי אלעזר, ארבעים שנים זרחה השמש להם לישראל ושקעה לסוף ארבעים שנים וזרחה הלבנה. אמר רבי שמעון ודאי כך הוא זה הוא שכתוב

(משלי יג) ויש נספה בלא משפט

והא אתערו חברייא ואנן נוקים ליה לקרא אבל על מה דאתערו חברייא כלא הוא אצטריך לעלמא לגלאה לב"נ דיתכנש עד לא מטון יומוי,

וכבר התעוררו החברים ואנחנו נעמיד את הפסוק, אבל על מה שהתעוררו החברים הכל הוא צריך לעולם לגלות לבן אדם שיאסף עד שלא יבואו ימיו

ת"ח והא אתמר דכל רוחין דנפקין מלעילא דכר ונוקבא נפקי ומתפרשן, ולזמנין תפוק נשמתא דנוקבא עד לא נפקת דכר דהוא בר זוגה

בא ראה, והרי נאמר שכל הרוחות היוצאות מלמעלה זכר ונקבה יוצאות ונפרדות, ולפעמים תצא נשמה של נקבה עוד לפני שיצא זכר שהוא בן זוגה

וכל זמנין דדכורא לא מטא זמניה לאזדווגא בהדי נוקביה ואתי אחרא ואתנסיב בהדה כיון דמטא זמנא דהאי לאזדווגא

וכל זמן שהזכר לא בא זמנו להזדווג עם נקבתו ובא אחר ונשא אותה. כיון שבא זמנו של זה להזדווג

כד אתער צדק בעלמא למפקד על חובי עלמא כניש ליה להאי אחרא דהוה נסיב בהדה ואתי אחרא ונטיל לה,

כשמתעורר הצדק בעולם לפקוד על חובות העולם, אוסף את אותו האחר שהיה נשוי לאותה אחת ובא אחר ונוטל אותה

ועל דא קשין זווגין קמי קודשא בריך הוא וכל דא בגין דסרח דכורא עובדוי

ועל כן קשים זווגים לפני הקדוש ברוך הוא וכל זה משום שסרח אותו הזכר את מעשיו

ואף על גב דלא סרח כ"כ עובדוי בחטאיה אתכניש בההוא זמנא עד לא מטון יומוי דלא עביד הכי במשפט ועליה כתיב

ואף על פי שלא סרח כל כך מעשיו בחטאו נאסף באותו הזמן עד שלא יבוא יומו, שלא נעשה כך במשפט ועליו כתוב

ויש נספה בלא משפט

ואערע ביה דינא דצדק בחובוי בגין דמטא זמניה דאחרא ונסיב לה דהא דידיה היא,

ופגע בו דין הצדק בחובו משום שבא זמנו של אחר ונושא אותה שהרי שלו היא

א"ל ר"א ואמאי יפריש לון קודשא בריך הוא וייתי אחרא ויהיב ליה,

אמר לו רבי אלעזר ומדוע יפריד אותם הקדוש ברוך הוא ויביא אחר ויתן לו

אמר ליה דא הוא תועלתא דבר נש וטיבו דעביד עמיה דלא ימטי וחמי אתתיה בידא אחרא,

אמר לו זו היא תועלתו של אדם וטובה שעושה עמו שלא יבוא ויראה את אשתו בידי אחר

ות"ח אי האי לא כשרן עובדוי אף על גב דדיליה היא ההיא אתתא לא אתדחי האי אחרא מקמיה,

ובא ראה אם אותו, לא כשרים מעשיו אף על פי ששלו היא אותה האישה, לא ידחה אותו אחר מפניו

ת"ח שאול מלכא נטל מלכו, בגין דעד לא מטא זמניה דדוד להאי דהא מלכו הוה ודאי דדוד ואתא שאול ונטיל ליה,

בא ראה, שאול המלך נטל מלכות, משום שעדיין לא בא זמנו של דוד לכך, שהרי מלכות היתה בוודאי של דוד ובא שאול ונטל אותה

כיון דמטא זמניה דדוד למירת דליה כדין אתער צדק מלכותא דלעילא וכניש ליה לשאול בחובוי ואתדחי מקמי דוד ואתא דוד ונטל דיליה,

כיון שבא זמנו של דוד לרשת את שלו, אז התעורר צדק מלכות עליונה ואסף את שאול בחטאיו ונדחה מפני דוד ובא דוד ונטל את שלו

ואמאי לא אעדי קודשא בריך הוא לשאול ממלכו ולא ימות אלא טיבו עבד קודשא בריך הוא עמיה דכניש ליה במלכותא ולא יחמי עבדיה שליט עליה ונטיל מה דהוה דיליה בקדמיתא, כך האי,

ומדוע לא העביר הקדוש ברוך הוא את שאול ממלכותו ולא ימות? אלא טובה עשה הקדוש ברוך הוא עימו שאסף אותו במלכות, ולא יראה עבדו שולט עליו ונוטל מה שהיה שלו לפני כן, כך גם זה

בגין כך בעי ב"נ למבעי רחמי קמי קודשא בריך הוא כד אזדווג דלא יתדחי מקמי אחרא, כתיב

משום כך צריך אדם לבקש רחמים לפני הקדוש ברוך הוא כשמזדווג שלא ידחה מפני אחר, כתוב

(דברים ג) ויאמר יי' אלי רב לך אל תוסף דבר אלי וגו',

והא אוקימנא אמר ליה קודשא בריך הוא למשה משה תבעי לאכחשא עלמא

והרי העמדנו אמר לו הקדוש ברוך הוא למשה, משה תרצה להכחיש את העולם

חמית מן יומך שמשא פלח לסיהרא, חמית מן יומך דישלוט סיהרא בעוד דשמשא קיימא,

ראית מימיך שמש עובדת ללבנה? ראית מימיך שתשלוט הלבנה בעוד שהשמש קיימת?

אלא הן קרבו ימיך למות קרא את יהושע

יתכניש שמשא וישלוט סיהרא ולא עוד אלא אי אנת תיעול לארעא יתכניש סיהרא מקמך ולא ישלוט, ודאי שולטנותא דסיהרא מטא ולא תשלוט בעוד דאנת קיימא בעלמא:

יאסף השמש ותשלוט הלבנה ולא עוד אלא אם אתה תבוא לארץ תאסף הלבנה מפניך ולא תשלוט, ודאי שלטון הלבנה בא ולא תשלוט בעוד שאתה קיים בעולם.

 

זוהר חלק א דף קיח ע"ב – קיט ע"א

בי דינא דלתתא ענשין מתליסר שנין ולעילא, ובי דינא דלעילא מעשרים שנין ולהלאה,

בית דין שלמטה עונשים משלש עשרה שנים ולמעלה, ובית דין שלמעלה מעשרים שנים ולהלאה

ואע"ג דחייבא הוה, לאו בר עונשא איהו והא אוקמוה, ודא הוא דכתיב

ואף על פי שחייב הוא, לא בר עונשים הוא והרי העמידו כבר, וזה הוא שכתוב

באשר הוא שם.

א"ר אלעזר, אי הכי מאן דאסתלק מעלמא עד לא מטון יומוי לעשרין שנין, מאן אתר אתענש,

אמר רבי אלעזר, אם כך מי שהסתלק מן העולם עד שלא בא יומו לעשרים שנים, מאיזה מקום נענש?

בגין דהא מתליסר שנין ולתתא לאו בר עונשא איהו אלא בחטאוי דאבוי, אבל מתליסר שנין ולעילא מהו,

כי הרי משלש עשרה שנים ולמטה לא בר עונש הוא אלא בחטא אביו, אבל משלש עשרה שנים ולמעלה מהו?

א"ל קב"ה חס עליה דלימות זכאי ולא לימות חייב, ויהיב ליה אגר טב בההוא עלמא, ולא לימות חייב דיתענש בההוא עלמא ואוקמוה,

אמר לו הקדוש ברוך הוא חס עליו שימות זכאי ולא ימות חייב, ונותן לו שכר טוב באותו עולם, ולא ימות חייב שיענש באותו עולם וכבר העמידו

א"ל אי חייבא הוא ולא מטון יומוי לעשרין שנין מהו, כיון דאסתלק מעלמא במאי הוא עונשיה, א"ל בדא אתקיים

אמר לו אי חייב הוא ולא באו ימיו לעשרים שנים מהו? כיון שנסתלק מן העולם במה הוא עונשו? אמר לו בזה התקיים

(משלי יג כג) ויש נספה בלא משפט

דכד עונשא נחית לעלמא, איהו דינא אערע בלא כונה לעילא ותתא בההוא מחבלא, ויתענש כד לא אשגחו עליה מלעילא ועליה כתיב

שכשעונש יורד לעולם, הוא דין פוגע בלא כוונה למעלה ולמטה באותו מחבל, ויענש כשלא ישגיחו עליו מלמעלה ועליו כתוב

(שם ה כב) עונותיו ילכדנו את הרשע,

א"ת לאסגאה מאן דלא מטון יומוי לאתענשא, עונותיו ילכדנו (את הרשע), ולא בי דינא דלעילא, ובחבלי חטאתו יתמך ולא בי דינא דלתתא,

את בא לרבות שלא באו ימיו להענש, עוונותיו ילכדנו את הרשע ולא בית דין שלמעלה, ובחבלי חטאתו יתמך ולא בית דין שלמטה

 

ספר קהלת פרק ז  פסוק יד

בְּיוֹם טוֹבָה הֱיֵה בְטוֹב וּבְיוֹם רָעָה רְאֵה

 

זוהר חלק ג דף נד עמוד א - עמוד ב

וביום רעה ראה, לא כתיב וביום רעה היה ברע, אלא ביום רעה ראה,

דהא בשעתא דדינא תלייא בעלמא, לא לבעי ליה לאיניש לאתחזאה בשוקא, ולמיהך יחידאה בעלמא,

שהרי בשעה שהדין תלוי בעולם, לא ראוי לו לאדם להיראות בשוק, וללכת יחידי בעולם

דהא כד דינא שריא בעלמא על כלא שארי, ומאן דפגע ביה ואערע קמיה, יתדן בההוא דינא, וכדין כתיב

שהרי כשהדין שורה בעולם על הכל הוא שורה, ומי שפגע בו ונזדמן לפניו, ידון באותו הדין ואז כתוב

(משלי יג כג) ויש נספה בלא משפט,

דהא משפט אסתלק מצדק, ולא שריין דא בדא על עלמא, ועל דא ראה, ראה והוי נטיר, אשגח ועיין לכל סטר,

שהרי משפט הסתלק מצד ולא שורים זה בזה על העולם, ועל כן ראה, ראה והיה נשמר, השגח ועיין לכל צד

והוי ידע דבכלהו שריא דינא, ולא תפוק לבר, ולא תתחזי בשוקא, בגין דלא ישרי עלך, מאי טעמא, בגין ד

והוי יודע שבכל שורה הדין ולא תצא לחוץ ולא תראה בשוק, כדי שלא ישרה עליך, מה הטעם? כיון ש

גם את זה לעומת זה עשה האלהי"ם,

כמה דכד שארי טיבו בעלמא, שרי על כלא, כך כד שריא דינא בעלמא, שרי על כלא, ומאן דאערע ביה אתפס:

כמו שכששורה הטוב בעולם, שורה עלה כל כך כששורה הדין בעולם, שורה הוא על הכל ומי שפוגש בו נתפס

 

כל אתר ואתר- פיתוח אתרי אינטרנט

PHP,דרופל וJS

טלפון:  
0525802579
מייל:  
[email protected]