נושאים

פרשת ויצא - ויגל את האבן

יציאת יעקב לחרן מסמלת את היציאה של האיש התם מבית המדרש אל אתגרי החיים. יעקב רוצה לרומם את החיים ולא להלחם נגדם. עליו למצוא את נקודת האור בכל מציאות ובכל תופעה. חלום הסולם מלמד אותו שלמרות שראש הסולם בשמים, הרי שרגליו מוצבות ארצה והעליה בסולם היא דווקא דרך הרגליים.

 

ספר בראשית פרק כט

(א) וַיִּשָּׂא יַעֲקֹב רַגְלָיו וַיֵּלֶךְ אַרְצָה בְנֵי קֶדֶם:

 

ספר דגל מחנה אפרים - פרשת ויצא ד"ה או

וישא יעקב רגליו היינו שהיה נושא ומעלה כל המדריגות תחתונות שהם בחינת עקביים

 

ספר מאור עינים - פרשת ויצא

וישא יעקב רגליו וילך ארצה בני קדם ופירש רש"י משנתבשר בשורה טובה והובטח בשמירה נשא לבו את רגליו ונעשה קל ללכת... כמו כן יש בחינה זו בכל אדם מישראל ובכל זמן דהנה אמרו בגמרא (אמר ליה ההוא אמגושא לאמימר מפלגך לעילאי דהורמיז מפלגך לתתאי דאהורמיז אמר ליה אם כן היכי שביק ליה אהורמיז להורמיז לעבורי מיא בארעיה. סנהדרין לט ע"א) ששאל המין מפלגא ולעילא דהורמיז וכו' הענין הוא לפי המובן כי התגברות הרע והחומר בא באדם מפלגא דלתתא... ודעת המין היתה עבור זה לומר שבא האדם משתי רשויות ח"ו והאמת שהאדם הוא אחדות גמור בכל רמ"ח איברים ושס"ה גידים כנודע וצריך לייחד השני חלקים לדבק אל הטוב הגמור שלא יהיה התגברות החומריות אפילו מצד פלגא דלתתא כי אל אחד בראן רק שנברא כן בכדי שיהיה בחירה וזה נקרא בחינת רגלין שצריך העובד להגביהן וליחדן עם פלגא דלעילא והנה אם בא לאדם איזה בשורה טובה גם בשעת לימוד כשמתקשה על איזה דבר קודם שיבוא לו הדעת נכנס בו כמו בשורה שמרגיש במוחו שנכנס בו נקודה אחד וזהו נקרא בחינת אליהו ואחר כך ומלאה הארץ דעה שנתרחבה דעתו ונתמלא חיות ובנקל לו אז ליחד את חלקיו גם בחינת רגליו אל הטוב...

וזה וישא יעקב רגליו שהגביה בחינת רגלין משנתבשר בשורה טובה נשא לבו את רגליו נשא החיות שבא אל לבו... את רגליו את בחינת רגליו וילך ארצה בני קדם שאפילו במדות ארציות שלו הולך אל בני קדם אל בנין קדמונו של עולם

 

ספר באר מים חיים פרשת ויצא - פרק כט

ואמנם כאשר שכב יעקב במקום המקודש והראו לו הסולם מוצב ארצה וראשו מגיע השמימה כאשר כתבנו למעלה שאף כל דברים התחתונים הגשמיים המוצבים ארצה בגוש עפר הארץ הנה ראשו מגיע השמימה וכולם יש להם שורש במרכבה העליונה ואין חיותם וקיומם ועמדם עד עתה כי אם מאור וכח ה' המתלבש בהם. ואדם המשכיל, כח בו לעשות יחודים וזיווגים עליונים קדושים ונוראים למאוד. עד שאמר אכן יש ה' במקום הזה ואנכי לא ידעתי כנזכר למעלה, כי לא ידע שיש עבודת ה' באלה הדברים והיה סבור שאין עבודת ה' כי אם בתורה ותפילה ומעשים טובים, אבל עתה אכן נודע לו הדבר הנורא הזה שגם מקום זה נורא הוא ליחד על ידו יחודים נפלאים ולעשות בזה נחת רוח גדול לפני מי שאמר והיה העולם

וזה שאמר הכתוב וישא יעקב רגליו פירוש שנשא את רגליו למעלה לראש לעשות מכל דברים התחתונים בחינת סולם מוצב ארצה וראשו מגיע השמימה. וחז"ל אמרו (בראשית רבה ע', ח') לבו נשא את רגליו... והנה גם הוא בהליכתו ברגליו היה מיחד יחודים בעולמות העליונים, חוץ מדרך הפשוט מה שלא הלך כי אם לדבר מצוה ולא נתערב בלבבו שום דבר חוץ ממה שהלך לישא אשה, שיחשוב בשביל ממון ח"ו או לנוי אף מעט מן המעט כי כבר יצא יצא מכל בחינות האלה ולא כיוון באמת כי אם לקיים מצות ה' כיבוד אב ואם ולהקים זרע צדיקים בעולם שיעבדו את ה' ויעשו לו נחת רוח... ועל כן וילך ארצה בני קדם בלי שום מורא ופחד כי לא היה מתערב בלבבו שום תאוה כל שהוא לדברים התחתונים... ונתקיים בו (משלי ג', ו') בכל דרכיך דעהו והוא יישר אורחותיך. כי כאשר ידע לידע את ה' בכל דרכיו אז ה' הטוב אל יתן למוט רגליו ומותר לצעוד בכל מיני טומאות הקליפות ויכנס בשלום ויצא בשלום

 

(ב) וַיַּרְא וְהִנֵּה בְאֵר בַּשָּׂדֶה וְהִנֵּה שָׁם שְׁלשָׁה עֶדְרֵי צֹאן רֹבְצִים עָלֶיהָ כִּי מִן הַבְּאֵר הַהִוא יַשְׁקוּ הָעֲדָרִים וְהָאֶבֶן גְּדֹלָה עַל פִּי הַבְּאֵר:

 

ספר מאור עינים - פרשת ויצא

להבין זה על פי מה שקבלנו מפי ספרים ומפי סופרים שכל התורה צריך להיות בכל אדם ובכל זמן נקדים פסוק וירא והנה באר בשדה והנה שם שלשה עדרי צאן גו' והאבן גדולה גו' ונאספו שמה גו': כי נודע מה שאמרו רז"ל באורייתא ברא קודשא בריך הוא עלמא ובאורייתא מתנהג עלמא שכל החיות והשפע' נלקח מהתורה הקדושה והתורה נקרא באר מים חיים והוא ענין הבארות שחפרו האבות היינו שהמשיכו התורה שנקרא באר המשיכו לזה העולם אפילו בבחינת ארציות וזהו וירא והנה באר בשדה כי העולם נקרא שדה כמו שדה שצריכה לעבודה לחרוש ולזרוע כמו כן נקראים עוסקים בתורה מחצדי חקלא ויעקב מצא כבר הבאר מתוקן שהמשיכו האבות שקדמוהו והנה שלשה עדרי צאן וגו' הם האבות אברהם יצחק ויעקב שכל העולם מתנהג על ידם מן הבאר ההוא ישקו גו' משם משקין שפע וחיות לכל העולם והאבן גדולה וגו' הוא היצר הרע שאינו מניח ליכנס לתוך הבאר שהוא בחינת התורה

 

(ג) וְנֶאֶסְפוּ שָׁמָּה כָל הָעֲדָרִים וְגָלֲלוּ אֶת הָאֶבֶן מֵעַל פִּי הַבְּאֵר וְהִשְׁקוּ אֶת הַצֹּאן וְהֵשִׁיבוּ אֶת הָאֶבֶן עַל פִּי הַבְּאֵר לִמְקֹמָהּ:

 

ספר דגל מחנה אפרים - פרשת ויצא ד"ה או

ויש תקנה לזה ונאספו כל העדרים היינו שמתאספים יחד ורוצים מאוד לקבל תורה ומוסר מפי הצדיק באגודה אחת בלב שלם ובזה וגללו את האבן מעל פי הבאר שיכול הצדיק אז לומר להם שאין מסך המבדיל ביניהם,

 

ספר קדושת לוי - פרשת ויצא

ונאספו שמה כל העדרים, רומז לכנסת ישראל שבזמן שלש רגלים מתאספים שמה כל ישראל לחוג את חגיהם והשמחה מתרבה. וגללו את האבן מעל פי הבאר, ודוחים את הסטרא אחרא וסייעתא דילה מלהמניע השפע מלהשפיע ואז שופע על עמו ישראל טובות וברכות וחסדים:

 

(ד) וַיֹּאמֶר לָהֶם יַעֲקֹב אַחַי מֵאַיִן אַתֶּם וַיֹּאמְרוּ מֵחָרָן אֲנָחְנוּ:

 

ספר שם משמואל פרשת ויצא - שנת תרע"ח

ולזה יצדק הלשון יציאה שהי' איש תם יושב אוהלים על התורה והעבודה, וכך היתה מדתו מעולם בבית מדרשו של שם ועבר, ועתה יצא ממדה זו ללכת לחרן מקום הכישוף והטומאה חרון אף ה' כמו שדרשו ז"ל בפסוק מחרן אנחנו עיי"ש, ושני המקומות באר שבע וחרן הם הפכים זה מזה, ע"כ יצדק בו לשון יציאה,

 

ספר אוהב ישראל - פרשת ויצא

ויאמר להם יעקב אחי, והלא כולכם מאי"ן אתם כי כולם בחכמה עשית. והחכמה מאין תמצא. ועל מה זה השתנות המדריגות. ויאמרו מחרן אנחנו. חר"ן הוא מספר ג' שמות אלהי"ם. שהם מוחין דקטנות בחינות דינים אשר עשה וצמצם הבורא בהוב"ש לצורך העולמות כאשר עלה ברצונו הפשוט ית'. ולזה הוא השתנות הבחי' והמדריגות

 

(ה) וַיֹּאמֶר לָהֶם הַיְדַעְתֶּם אֶת לָבָן בֶּן נָחוֹר וַיֹּאמְרוּ יָדָעְנוּ:

 

מדרש רבה בראשית פרשה ע פסקה י

ויאמר להם יעקב אחי וגו' ר' יוסי בר חנינא פתר קריא בגלות ויאמר להם יעקב וגו' מחרן אנחנו מחרונו של הקב"ה אנו בורחים ויאמר להם הידעתם את לבן בן נחור הידעתם את מי שהוא עתיד ללבן עונותיכם כשלג ויאמר להם השלום לו ויאמרו שלום באיזו זכות והנה רחל בתו באה עם הצאן הה"ד (ירמיה לא) כה אמר ה' קול ברמה נשמע נהי בכי תמרורים רחל מבכה על בניה מאנה להנחם וגו' כה אמר ה' מנעי קולך מבכי וגו' ויש תקוה לאחריתך וגו':

 

ספר פרי צדיק פרשת ויצא - אות ה

וזהו שנאמר אחר כך ויאמר וגו', מחרן אנחנו שאמרו במדרש רבה (פ' ע) מחרונו של הקב"ה אנו בורחים ויאמר להם הידעתם את לבן ואמרו במדרש רבה הידעתם את מי שעתיד ללבן עונותיכם כשלג. והיינו שיש ביכולת להסיר החשכות ולזכות לאור גדול:

 

ספר קדושת לוי - פרשת ויצא

ויאמר להם הידעתם את לבן בן נחור וכו'. על פי רמז נראה לי, דהם אמרו מחרן אנחנו דחרן הוא מרומז על דינים כמאמר חכמינו ז"ל בזוהר הקדוש וכפירוש רש"י בסוף פרשת נח חרן נון הפוכה שעד אברהם היה חרון אף עיין שם ולבן הוא חסד כנודע. וזה הידעתם את לבן בן נחור, פירוש שמאת הדינים מגיע חסד כמאמר חכמינו ז"ל (ברכות ס ע"ב) כל מה דעביד רחמנא לטב עביד. ויאמרו ידענו ויאמר להם השלום לו, אם כביכול שלום למעלה בלי שום קטרוג מה שהדינים מתהפכים לחסדים. ויאמרו שלום והנה רחל בתו באה עם הצאן, פירוש על ידי שרחל בתו באה עם הצאן קדשים ישראל תמיד הוא מבטלת כל המקטריגים ושלום למעלה כמו שכתוב בספר חסדי ה' על פי מעשה שבכל עת צרה לישראל רחל בא וצועקת לבטל כל הצרות מישראל עיין שם והבן:

 

ספר פרי צדיק פרשת ויצא - אות י

וכן איתא בבראשית רבה על פסוק מחרן אנחנו מחרונו של הקב"ה אנו בורחים ויאמר להם הידעתם את לבן מי שעתיד ללבן עונותיכם כשלג. שתכלית הגליות לתקן כל נפש מישראל שקשורים בשורש בראשית המחשבה במאמר בראשית. וכתיב אם יהיו חטאיכם כשנים הללו שסדורות ובאות מו' ימי בראשית ועד עכשיו כשלג ילבינו (כמו שאמרו שבת פט ע"ב), והיינו שיהיו זדונות נעשות כזכיות.

 

(ו) וַיֹּאמֶר לָהֶם הֲשָׁלוֹם לוֹ וַיֹּאמְרוּ שָׁלוֹם וְהִנֵּה רָחֵל בִּתּוֹ בָּאָה עִם הַצֹּאן:

(ז) וַיֹּאמֶר הֵן עוֹד הַיּוֹם גָּדוֹל לֹא עֵת הֵאָסֵף הַמִּקְנֶה הַשְׁקוּ הַצֹּאן וּלְכוּ רְעוּ:

(ח) וַיֹּאמְרוּ לֹא נוּכַל עַד אֲשֶׁר יֵאָסְפוּ כָּל הָעֲדָרִים וְגָלֲלוּ אֶת הָאֶבֶן מֵעַל פִּי הַבְּאֵר וְהִשְׁקִינוּ הַצֹּאן:

(ט) עוֹדֶנּוּ מְדַבֵּר עִמָּם וְרָחֵל בָּאָה עִם הַצֹּאן אֲשֶׁר לְאָבִיהָ כִּי רֹעָה הִוא:

(י) וַיְהִי כַּאֲשֶׁר רָאָה יַעֲקֹב אֶת רָחֵל בַּת לָבָן אֲחִי אִמּוֹ וְאֶת צֹאן לָבָן אֲחִי אִמּוֹ וַיִּגַּשׁ יַעֲקֹב וַיָּגֶל אֶת הָאֶבֶן מֵעַל פִּי הַבְּאֵר וַיַּשְׁקְ אֶת צֹאן לָבָן אֲחִי אִמּוֹ:

 

ספר תולדות יעקב יוסף פרשת שלח - אות ז

ובזה יובן פסוק לא נוכל עד אשר יאספו כל העדרים וגו', ר"ל כי תפלת ועבודת אנשי המוני עם אי אפשר כי אם ברבים כאמור, ושפיר אמרו עד אשר יאספו כל העדרים, אז וגללו האבן, כנודע סוד אבן נגף זו. מה שאין כן יעקב העובד מאהבה בסוד נשיקין, כמו שנאמר כאן וישק יעקב לרחל וגו', הרומז לסוד הנ"ל, לכך הוא ביחיד, ויגל את האבן מעל פי הבאר והבן:

 

ספר תולדות יעקב יוסף פרשת שלח - אות יב

וזה נראה לי ג"כ פירוש הפסוק ויאמרו לא נוכל עד אשר יאספו כל העדרים וגללו האבן מעל פי הבאר והשקינו הצאן, עודנו מדבר עמם ורחל באה עם הצאן וגו', וישק יעקב לרחל ויגל את האבן מעל פי הבאר וגו' (בראשית כט, י). ור"ל כי ע"י מדת אהבה שהוא נשיקין וישק יעקב לרחל, היה מספיק בידו לגול האבן ביחיד, כי מדת אהבה קושר כל רמ"ח איברים ושס"ה גידים, מה שאין כן תפלות ועבודת המוני עם שהם מצות אנשים מלומדה בעצלות ועצבות, שפיר אמרו לא נוכל עד אשר יאספו כל העדרים, אז וגללו את האבן מעל פי הבאר

 

מדרש רבה בראשית פרשה ע פסקה ח

ד"א וירא והנה באר בשדה זה בית הכנסת והנה שם שלשה עדרי צאן אלו שלשה קרואים כי מן הבאר וגו' שמשם היו שומעים את התורה והאבן גדולה זה יצר הרע ונאספו שמה כל העדרים זה הצבור וגללו את האבן שמשם היו שומעין את התורה והשיבו את האבן וגו' שכיון שהם יוצאים להם יצר הרע חוזר למקומו:

 

שפת אמת ספר בראשית - פרשת ויצא - שנת [תרל"ה]

והאבן גדולה כו' וגללו כו'. וביעקב כתיב ויגל. כמ"ש בספרים על הכובש את יצרו שהוא גדול יותר ממי שאינו שומע לו. רק הוא כובשו להיות כפוף תחתיו. וכל מי שצריך לשאוב מפי הבאר צריך לגלול זה היצה"ר. אבל הוא לשעה והשיבו למקומו כו' כמ"ש במדרש. אבל ביעקב ויגל לשון גילוי שנתגלה ע"י. כל הפנימיות שיש בהאבן עצמו. הוא היצה"ר. שנהפך לטוב. ובירר שהכל טוב. כמו שיהי' לעתיד הכל מתוקן. וזה החילוק בין וגללו לויגל כנ"ל. גם עתה בכל ש"ק יש הכנה לימי השבוע והוא כענין ויצא מבאר שבע לחרן. כמ"ש פי הבאר נברא בע"ש. שהוא התמשכות החיות מנקודה הפנימיות לכל הצדדין. ובאר שבע הוא אור שבעת הימים שהוא מתגלה בשבת קודש כנ"ל:

כל אתר ואתר- פיתוח אתרי אינטרנט

PHP,דרופל וJS

טלפון:  
0525802579
מייל:  
any.site.n.site@gmail.com