נושאים

פרשת ויקרא - מנחת עני

 

העני מקריב מנחה. יש במנחה מסר האומר שגם אם אתה עני, גם אם אתה נמצא במצב לא כל כך טוב, גם אז אלקים רוצה את הקרבן שלך. העיסוק בתורת המנחה, הוא בעיקר עיסוקו של ר' נחמן מברסלב שטיפל רבות בסוגיית הנפילה האישית והדרך הנכונה להתייחסות אליה.

 

ספר ויקרא פרק ב

(א) וְנֶפֶשׁ כִּי תַקְרִיב

שפת אמת ספר ויקרא - פרשת ויקרא - שנת [תרמ"ב]

ונפש כי תקריב קרבן מנחה מי דרכו להתנדב מנחה עני מעלה הכתוב כאלו הקריב נפשו. וכן במשנה. נאמר בעולת בהמה ריח ניחוח ובעוף ריח ניחוח ובמנחה ריח ניחוח ללמדך אחד המרבה כו'. ובוודאי אין הכוונה על הפרש שיווי של הקרבן. דכך לי דינר כך לי מאה מנה כלפי שמיא. ומאי קמ"ל בזה. אכן באמת כוונתם גם על הממעיט שאין לו דעת להעלות קרבן חשוב. כי בוודאי גדלה מעלת העולה על המנחה. שהוא העלאת החי וזה העלאת הצומח. אעפ"כ מי שמכיר את מקומו בוחר במעט אשר יהי' באמת. מלקפוץ למעלה ממדריגתו. כמ"ש במד' בפסוק טוב מלא כף נחת כו'. וכ"כ הט"ז באו"ח שהממעיט לשם שמים. היינו שאינו רוצה להרבות. ע"י שמבין שיעשה יותר בטוב. זה המעט. וזה הרצון אמת חשוב לפניו יותר כאלו הקריב נפשו שהוא מדבר למעלה ממדריגת החי כנ"ל:

 

ספר ליקוטי הלכות - ברכת הריח וברכת הודאה הלכה ה

כִּי קָרְבַּן מִנְחָה הוּא בְּחִינַת הֶאָרַת הָרָצוֹן, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב, וְנֶפֶשׁ כִּי תַקְרִיב קָרְבַּן מִנְחָה וּכְמוֹ שֶׁפֵּרֵשׁ רַשִׁ"י, לֹא נֶאֱמַר נֶפֶשׁ אֶלָּא בְּמִנְחָה. מִי דַּרְכּוֹ לְהַקְרִיב מִנְחָה עָנִי. מַעֲלֶה אֲנִי עָלָיו כְּאִלּוּ הִקְרִיב נַפְשׁוֹ. נֶפֶשׁ זֶה בְּחִינַת רָצוֹן וְהִשְׁתּוֹקְקוּת חָזָק בִּמְסִירַת נֶפֶשׁ, כִּי כָּל הַקָּרְבָּנוֹת שֶׁל בְּהֵמוֹת וְעוֹפוֹת שֶׁסּוֹמְכִין עֲלֵיהֶם וְשׁוֹחֲטִין אוֹתָם וְכוּ' זֶה בְּחִינַת זְבִיחַת הַיֵּצֶר כַּמּוּבָא. אֲבָל הַמִּנְחָה אֵין בָּהּ שְׁחִיטָה. וְהִיא בְּחִינַת קָרְבַּן עָנִי. אֵין עָנִי אֶלָּא מִן הַדַּעַת, הַיְנוּ מִי שֶׁהוּא עָנִי בְּמַעֲשִׂים טוֹבִים וְאֵין בּוֹ דַּעַת לִזְבֹּחַ אֶת יִצְרוֹ לְגַמְרֵי וְאַף - עַל - פִּי - כֵן הוּא רוֹצֶה לְהַקְרִיב קָרְבָּן לַה' נָתְנָה לוֹ הַתּוֹרָה עֵצָה שֶׁיַּקְרִיב אֶת נַפְשׁוֹ הַיְנוּ רְצוֹנוֹ. שֶׁזֶּהוּ בְּחִינַת קָרְבַּן מִנְחָה שֶׁנֶּאֱמַר בָּהּ נֶפֶשׁ שֶׁהוּא קָרְבַּן עָנִי שֶׁאֵין בָּהּ שׁוּם שְׁחִיטָה וְאַף - עַל - פִּי - כֵן הִיא יְקָרָה מְאֹד בְּעֵינֵי ה' יִתְבָּרַךְ מֵאַחַר שֶׁרְצוֹנוֹ חָזָק כָּל כָּךְ לַה' יִתְבָּרַךְ עַד שֶׁגַּם הוּא בַּעֲנִיּוּתוֹ הַגְּדוֹלָה אֵינוֹ מוֹנֵעַ אֶת עַצְמוֹ מִלְּהַקְרִיב קָרְבָּן לַה', דְּהַיְנוּ בְּחִינַת קָרְבַּן מִנְחָה שֶׁהוּא בְּחִינַת נֶפֶשׁ בְּחִינַת רָצוֹן וְכַנַּ"ל.

 

קָרְבַּן מִנְחָה לַיהֹוָה

ספר ליקוטי הלכות - הלכות תפלת המנחה הלכה ה

כִּי מִנְחָה הִיא בְּחִינַת קָרְבַּן עָנִי כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב וְאִם לֹא תַשִּיג יָדוֹ וְכוּ' וְהֵבִיא עֲשִׂירִית הָאֵיפָה וְכוּ', וּכְמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה נֶאֱמַר בְּקָרְבַּן בְּהֵמָה אִשֶּׁה רֵיחַ נִיחוֹחַ וְנֶאֱמַר בְּמִנְחָה אִשֶּׁה רֵיחַ נִיחוֹחַ, לְלַמֶּדְךָ שֶׁאֶחָד הַמַּרְבֶּה וְאֶחָד הַמַּמְעִיט וְכוּ'... כִּי מִנְחָה שֶׁהִיא קָרְבַּן עָנִי זֶה בְּחִינַת תְּפִלָּה לֶעָנִי שֶׁהִיא יְקָרָה מְאֹד בְּעֵינֵי ה' יִתְבָּרַךְ כַּמְבֹאָר בַּזֹּהַר הַקָּדוֹשׁ בַּאֲרִיכוּת... כִּי עִקַּר עֲלִיַּת הַתְּפִלָּה שֶׁהִיא בְּחִינַת קָרְבָּן, הִיא עַל - יְדֵי תְּפִלָּה לֶעָנִי שֶׁעוֹלָה תְּחִלָּה לַה' יִתְבָּרַךְ כַּמְבֹאָר בַּזֹּהַר הַקָּדוֹשׁ. שֶׁזֶּהוּ בְּחִינַת מִנְחָה שֶׁהִיא קָרְבַּן עָנִי כַּנַּ"ל.

וְעַל - כֵּן נִקְרֵאת תְּפִלַּת מִנְחָה בְּשֵׁם מִנְחָה דַּיְקָא. כִּי הַמִּנְחָה שֶׁהִיא בְּחִינַת קָרְבַּן עָנִי תְּפִלָּה לֶעָנִי, אַף - עַל - פִּי שֶׁהִיא יְקָרָה מְאֹד מְאֹד בְּעֵינֵי ה' יִתְבָּרַךְ, אַף - עַל - פִּי - כֵן צְרִיכָה הַמְתָּקָה גְּדוֹלָה עַד שֶׁתַּעֲשֶׂה פְּעֻלָּתָהּ בִּשְׁלֵמוּת. כִּי הֶעָנִי הוּא בִּבְחִינַת מֹחִין דְּקַטְנוּת שֶׁהוּא בְּחִינַת מִעוּט הַלְּבָנָה בְּחִינַת הַמָּאוֹר הַקָּטָן שֶׁמִּשָּׁם עִקַּר הַדַּלּוּת וְהָעֲנִיּוּת כַּיָּדוּעַ, וְעַל - כֵּן גַּם מְעַט הַפַּרְנָסָה שֶׁל הֶעָנִי בָּאָה לוֹ בְּדֹחַק וּבְצַעַר גָּדוֹל מֵחֲמַת שֶׁקָּשֶׁה לוֹ לְהַמְשִׁיךְ הַשֶּׁפַע, מֵחֲמַת שֶׁהוּא בִּבְחִינַת מֹחִין דְּקַטְנוּת בְּחִינַת מִעוּט הַיָּרֵחַ שֶׁהִיא בְּחִינַת דִּינִים שֶׁעַל - יְדֵי זֶה נִתְעַכֵּב הַשֶּׁפַע לוֹ מְאֹד:

וְזֶה בְּחִינַת בָּתַר עַנְיָא אָזִיל עַנְיוּתָא. אֲבָל כְּשֶׁה' יִתְבָּרַךְ רוֹצֶה לְרַחֵם עָלָיו וּלְהוֹשִׁיעוֹ, עִקַּר יְשׁוּעָתוֹ עַל - יְדֵי צַדִּיק הַדּוֹר הָאֲמִתִּי הַגָּדוֹל בְּמַעֲלָה מְאֹד שֶׁהוּא עוֹשֶׂה עַצְמוֹ עָנִי. כְּמוֹ דָּוִד הַמֶּלֶךְ עָלָיו הַשָּׁלוֹם שֶׁעָשָׂה עַצְמוֹ תָּמִיד כְּעָנִי. כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב עֲנֵנִי כִּי עָנִי וְאֶבְיוֹן אָנִי... וְזֶה הַצַּדִּיק בְּחִינַת דָּוִד מָשִׁיחַ שֶׁעוֹשֶׂה עַצְמוֹ עָנִי, הוּא דַּיְקָא יָכוֹל לְהַמְתִּיק הָעֲנִיּוּת וְהָאֶבְיוֹנוּת בְּשָׁרְשׁוֹ. דְּהַיְנוּ שֶׁהוּא מַמְתִּיק כָּל הַמֹּחִין דְּקַטְנוּת וְתַכְלִית קַטְנוּת דְּקַטְנוּת עַד קָצֶה הָאַחֲרוֹן עַד אֵין תַּכְלִית, הַכֹּל הוּא מַמְתִּיק בְּשָׁרְשׁוֹ הָעֶלְיוֹן הַגָּבֹהַּ וְהַנּוֹרָא מְאֹד שֶׁהוּא בְּחִינַת אַיִן שֶׁהוּא לְמַעְלָה מִכָּל הַמֹּחִין דְּגַדְלוּת וְקַטְנוּת שֶׁשָּׁם כֻּלָּא חַד. וְהַכֹּל נִמְתָּק שָׁם וְכַנַּ"ל. כִּי זֶה הַצַּדִּיק בְּחִינַת דָּוִד מָשִׁיחַ אַף - עַל - פִּי שֶׁעוֹשֶׂה עַצְמוֹ כְּעָנִי מַמָּשׁ וּמְשַׁתֵּף עַצְמוֹ עִם כָּל הָעֲנִיִּים וְהַדַּלִּים וְהַשְּׁפָלִים שֶׁבָּעוֹלָם, אַף - עַל - פִּי - כֵן אֵינוֹ נוֹפֵל חַס וְשָׁלוֹם לִבְחִינַת מֹחִין דְּקַטְנוּת, אַדְּרַבָּא בְּתַכְלִית עֲנִיּוּתוֹ וְשִׁפְלוּתוֹ הוּא בְּתַכְלִית הַגַּדְלוּת דְּגַדְלוּת, כִּי אֶצְלוֹ גַּדְלוּת וְקַטְנוּת כֻּלָּא חַד. שֶׁזֶּהוּ בְּחִינַת הָעֲנָוָה שֶׁל מֹשֶׁה רַבֵּנוּ וּמָשִׁיחַ וְדָוִד וְכָל הַצַּדִּיקִים הַגְּדוֹלִים הָאֲמִתִּיִּים וְכַנַּ"ל. וְזֶה שֶׁאָנוּ רוֹאִין שָׁם בִּמְקוֹמוֹ בְּמִזְמוֹר פו הַנַּ"ל שֶׁקָּרָא עַצְמוֹ שָׁם עָנִי וְאֶבְיוֹן, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב הַטֵּה ה' אָזְנְךָ עֲנֵנִי כִּי עָנִי וְאֶבְיוֹן אָנִי. וּבְתוֹךְ כָּךְ מִיָּד קָרָא לְנַפְשֵׁיהּ חָסִיד, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב שָׁם תֵּכֶף וּמִיָּד, שָׁמְרָה נַפְשִׁי כִּי חָסִיד אָנִי:

... וְעִקַּר הָעֲנִיּוּת וְהַדַּלּוּת הוּא הָעֲנִיּוּת מִדַּעַת הַתּוֹרָה וְהַמִּצְווֹת שֶׁהוּא רָחוֹק מֵה' יִתְבָּרַךְ חַס וְשָׁלוֹם, כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה אֵין עָנִי אֶלָּא מִן הַדַּעַת. וּכְשֶׁזֶּה הֶעָנִי בְּמַעֲשִׂים רוֹאֶה פְּחִיתוּתוֹ וְשִׁפְלוּתוֹ, בִּפְרָט כְּשֶׁמַּרְגִּישׁ חוֹבוֹתָיו שֶׁהוּא חַיָּב לַה' יִתְבָּרַךְ עַל - יְדֵי עֲווֹנוֹתָיו וּפְשָׁעָיו הָרַבִּים, כְּשֶׁהוּא מַתְחִיל לְהִתְמַרְמֵר לִפְנֵי ה' יִתְבָּרַךְ בְּלֵב נִשְׁבָּר וְנִדְכֶּא וּמְפָרֵשׁ צַעֲרוֹ וְשִׂיחָתוֹ לִפְנֵי ה' יִתְבָּרַךְ, בְּוַדַּאי תְּפִלָּתוֹ יְקָרָה וַחֲשׁוּבָה מְאֹד מְאֹד לִפְנֵי ה' יִתְבָּרַךְ וּפוֹתַחַת כָּל הַתַּרְעִין וְכוּ'... אֲבָל אַף - עַל - פִּי - כֵן עֲדַיִן אֵין לָהּ כֹּחַ לִפְעֹל פְּעֻלָּתָהּ בִּשְׁלֵמוּת מֵחֲמַת תֹּקֶף הַדִּינִים, כִּי הוּא עֲדַיִן בִּבְחִינַת מֹחִין דְּקַטְנוּת... וְעַל - כֵּן עִקַּר יְשׁוּעָתוֹ עַל - יְדֵי הַצַּדִּיק הַגָּדוֹל הָאֲמִתִּי שֶׁהוּא בְּחִינַת מָשִׁיחַ שֶׁהוּא מְשַׁתֵּף עַצְמוֹ עִם אֵלּוּ הָעֲנִיִּים, אַף - עַל - פִּי שֶׁפָּגְמוּ מְאֹד וְעָשׂוּ מַה שֶּׁעָשׂוּ... וְאַף - עַל - פִּי - כֵן אֵינוֹ נוֹפֵל לְמֹחִין דְּקַטְנוּת חַס וְשָׁלוֹם, שֶׁזֶּהוּ בְּחִינַת תַּכְלִית שְׁלֵמוּת הָעֲנָוָה שֶׁל בְּחִינַת מֹשֶׁה מָשִׁיחַ שֶׁאֵין אָנוּ יְכוֹלִין לְהָבִין זֹאת...

 

סֹלֶת יִהְיֶה קָרְבָּנוֹ

רש"י: סלת - אין סלת אלא מן החטין (ת"כ) שנאמר (שמות כט) סלת חטין ואין מנחה פחותה מעשרון שנא' (ויקרא יד) ועשרון סלת למנחה עשרון לכל מנחה

ספר ליקוטי הלכות - הלכות תפלת המנחה הלכה ז

וְעַל - כֵּן עִקַּר תִּקּוּן הַתְּשׁוּבָה הוּא בִּבְחִינַת קָרְבַּן מִנְחָה שֶׁהוּא קָרְבַּן עָנִי וְדַל בְּדַלֵּי דַּלּוּת. דְּהַיְנוּ שֶׁיְּבַטֵּל גַּאֲוָתוֹ לְגַמְרֵי וְיֵדַע שִׁפְלוּתוֹ בֶּאֱמֶת, וְכָל יְדִיעַת וְהַרְגָּשַׁת שִׁפְלוּתוֹ וְקַטְנוּתוֹ וְקִלְקוּלָיו וּפְגָמָיו הַמְרֻבִּים מְאֹד לֹא יִהְיוּ לְרָעָה רַק לְטוֹבָה, שֶׁלֹּא יִתְרַחֵק חַס וְשָׁלוֹם יוֹתֵר עַל - יְדֵי שֶׁיַּכִּיר שִׁפְלוּתוֹ וְקִלְקוּלָיו, רַק יִבְטַח בְּחַסְדֵי ה' וְרִבּוּי רַחֲמָיו הָעֲצוּמִים מְאֹד שֶׁיֵּשׁ תִּקְוָה גַּם אֵלָיו שֶׁיְּכוֹלִין לִזְכּוֹת לְהִתְקָרֵב לַה' יִתְבָּרַךְ מִכָּל מָקוֹם שֶׁהוּא עַל - יְדֵי בְּחִינַת קָרְבַּן עָנִי שֶׁהִיא מִנְחָה. שֶׁהִוא אַף - עַל - פִּי שֶׁאֵין הַחוֹטֵא יָכוֹל לְהָבִיא פָּר וְאַיִל וְכֶבֶשׂ, וַאֲפִלּוּ עוֹפוֹת תּוֹרִים וּבְנֵי יוֹנָה אֵין יָדוֹ מַשֶּגֶת לַהֲבִיאָם, אַף - עַל - פִּי - כֵן מָצָא לוֹ ה' יִתְבָּרַךְ תַּקָּנָה בְּרַחֲמָיו הַמְרֻבִּים, שֶׁיָּבִיא עַל כָּל פָּנִֵים עֲשִׂירִית הָאֵיפָה קֶמַח. וּבָזֶה גִּלָּה לָנוּ וְרָמַז לָנוּ שֶׁרַחֲמָיו לֹא כָּלִים לְעוֹלָם. שֶׁאֲפִלּוּ אִם אֵין הָאָדָם יָכוֹל לָשׁוּב בִּתְשׁוּבָה כָּרָאוּי לְפִי מַעֲשָׂיו כְּמוֹ בַּעֲלֵי תְּשׁוּבָה הַקַּדְמוֹנִים שֶׁהָיוּ מִתְעַנִּים וּמְסַגְּפִים עַצְמָן הַרְבֵּה מְאֹד כַּיָּדוּעַ. אַף - עַל - פִּי - כֵן חָלִילָה חָלִילָה לִמְנֹעַ חַס וְשָׁלוֹם מֵחֲמַת זֶה מִתְּשׁוּבָה. כִּי גַּם נְקֻדָּה טוֹבָה אַחַת שֶׁל בְּחִינַת תְּשׁוּבָה יָקָר מְאֹד בְּעֵינֵי ה' יִתְבָּרַךְ. דְּהַיְנוּ כְּשֶׁהָאָדָם מְצַמְצֵם הָאוֹר הַמֵּאִיר בְּלִבּוֹ וְאֵינוֹ הוֹלֵךְ בִּגְדוֹלוֹת וְנִפְלָאוֹת מִמֶּנּוּ וּמַמְשִׁיךְ הָאוֹר עַל עַצְמוֹ בְּהַדְרָגָה וּבְמִדָּה. וְהָעִקָּר כְּשֶׁשּׁוֹמֵר מַחֲשַׁבְתּוֹ וּמְנַתֵּק מַחֲשַׁבְתּוֹ מֵרַע לְטוֹב וְכוּ'. אַף - עַל - פִּי שֶׁתְּשׁוּבָתוֹ בְּקַטְנוּת גָּדוֹל, יָקָר הוּא בְּעֵינֵי ה' יִתְבָּרַךְ, כִּי הִיא בְּחִינַת קָרְבַּן עָנִי וָדַל שֶׁהִיא בְּחִינַת עֲשִׂירִית הָאֵיפָה שֶׁיָּקָר מְאֹד בְּעֵינֵי ה' יִתְבָּרַךְ. כְּמוֹ שֶׁהִפְלִיגוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה כַּמָּה וְכַמָּה יָקָר בְּעֵינֵי ה' יִתְבָּרַךְ קָרְבַּן מִנְחַת עָנִי, כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה עַל פָּסוּק וְנֶפֶשׁ כִּי תַקְרִיב קָרְבַּן מִנְחָה וְכוּ'. וְכֵן בַּמִּדְרָשׁ שֶׁמַּפְלִיג מְאֹד בְּעֹצֶם מַעֲלַת יִקְרַת קָרְבַּן מִנְחַת עָנִי אֵצֶל ה' יִתְבָּרַךְ:

כִּי עִקַּר הַקָּרְבָּן עַתָּה הִיא תְּפִלָּה שֶׁזֶּה עִקַּר הַתְּשׁוּבָה בְּחִינַת קְחוּ עִמָּכֶם דְּבָרִים וְשׁוּבוּ אֶל ה', וּכְמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה אֵינִי מְבַקֵּשׁ מִכֶּם אֶלָּא דְּבָרִים. וְעִקַּר חֲשִׁיבוּת הַתְּפִלָּה וְהַדִּבּוּרִים אֵצֶל ה' יִתְבָּרַךְ הֵם הַתְּפִלָּה וְהַדִּבּוּרִים שֶׁל הֶעָנִי וְהַדַּל, כְּמוֹ שֶׁהֶאֱרִיכוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה בָּזֶה הַרְבֵּה. כְּמוֹ שֶׁאִיתָא בַּזֹּהַר הַקָּדוֹשׁ עַל פָּסוּק תְּפִלָּה לְעָנִי כִּי יַעֲטֹף וְלִפְנֵי ה' יִשְׁפֹּךְ שִׂיחוֹ, כַּמָּה וְכַמָּה יָקָר אֵצֶל ה' יִתְבָּרַךְ תְּפִלַּת הֶעָנִי, אֲפִלּוּ הֶעָנִי הַמִּתְפַּלֵּל עַל צְרָכָיו הַגַּשְׁמִיִּים עַל חֶסְרוֹן פַּרְנָסָתוֹ, מִכָּל שֶׁכֵּן וְכָל שֶׁכֵּן כְּשֶׁהָאָדָם מַרְגִּישׁ עֲנִיּוּתוֹ וְשִׁפְלוּתוֹ בְּמַעֲשָׂיו שֶׁהוּא עָנִי וְדַל מִן הַדַּעַת שֶׁזֶּהוּ עִקַּר הָעֲנִיּוּת כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה אֵין עָנִי אֶלָּא בְּדַעַת, דְּהַיְנוּ כְּשֶׁיֵּשׁ לוֹ מַעֲשִׂים רָעִים שֶׁזֶּהוּ עֲנִיּוּת הַדַּעַת, כִּי אֵין אָדָם עוֹבֵר עֲבֵרָה אֶלָּא אִם כֵּן נִכְנַס בּוֹ רוּחַ שְׁטוּת. מִכָּל שֶׁכֵּן כְּשֶׁנּוֹפְלִים עָלָיו שְׁנֵי מִינֵי הָעֲנִיּוּת שֶׁהוּא עָנִי מִן הַדַּעַת מֵרִבּוּי קִלְקוּלָיו הָעֲצוּמִים וְגַם הוּא עָנִי וּמְחֻסָּר פַּרְנָסָה מְאֹד, וְהָעֲנִיּוּת וְחֶסְרוֹן פַּרְנָסָתוֹ מְבַלְבֵּל אוֹתוֹ מְאֹד. וּכְשֶׁמַּשְׂכִּיל עַל דְּרָכָיו וּמַטֶּה לִבּוֹ לְהַכְּרוּזִים וְהָרְמָזִים שֶׁה' יִתְבָּרַךְ קוֹרֵא אוֹתוֹ בְּכָל יוֹם וְרוֹאֶה שֶׁאֵין לוֹ שׁוּם תִּקְוָה. כִּי מִיָּמִין וּמִשְּמֹאל אֵין סוֹמֵךְ, מַעֲשָׂיו מְקֻלְקָלִים מְאֹד, וּפַרְנָסָתוֹ דְּחוּקָה, וְאִשְׁתּוֹ וּבָנָיו צוֹעֲקִים לֶחֶם וּפַרְנָסָה וּמַלְבּוּשִׁים וּשְׁאָרֵי הִצְטָרְכוּת הַהֶכְרֵחִיּוֹת, וּכְשֶׁהוּא מִתְגַּבֵּר מִכָּל זֶה וְשׁוֹפֵךְ שִׂיחוֹ לִפְנֵי ה' יִתְבָּרַךְ מִתּוֹךְ עֹצֶם עֲנִיּוּתוֹ וְדָחֳקוֹ, בִּבְחִינַת תְּפִלָּה לְעָנִי כִּי יַעֲטֹף וְלִפְנֵי ה' יִשְׁפֹּךְ שִׂיחוֹ, שֶׁזֶּהוּ בְּחִינַת קָרְבַּן עָנִי בְּחִינַת עֲשִׂירִית הָאֵיפָה שֶׁבָּאָה בְּדַלֵּי דַּלּוּת, זֶה יָקָר מְאֹד מְאֹד אֵצֶל ה' יִתְבָּרַךְ כַּנִּזְכָּר לְעֵיל. כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב כִּי לֹא בָזָה וְלֹא שִׁקַּץ עֱנוּת עָנִי וְלֹא הִסְתִּיר פָּנָיו מִמֶּנּוּ וּבְשַׁוְּעוֹ אֵלָיו שָׁמֵעַ. מִכְּלָל שֶׁרָאוּי לְבַזּוֹתוֹ וּלְשַׁקְּצוֹ וּלְהַסְתִּיר פָּנָיו מִמֶּנּוּ. אַךְ רַבִּים רַחֲמָיו מְאֹד מְאֹד וְאֵינוֹ מְבַזֵּהוּ וְאֵינוֹ מְשַׁקְּצוֹ וְכוּ'. וּכְמוֹ שֶׁכָּתוּב אֶשְׁכּוֹן אֶת דַּכָּא. וּכְתִיב תָּשֵׁב אֱנוֹשׁ עַד דַּכָּא עַד דִּכְדּוּכָא שֶׁל נֶפֶשׁ:

מא) וְזֶה שֶׁכָּתַב בְּמִדְרָשׁ רַבָּה פָּרָשַׁת וַיִּקְרָא וּבְמִדְרָשׁ רַבָּה פָּרָשַׁת לֶךְ לְךָ כָּל הַקָּרְבָּנוֹת גִּלָּה הַקָּדוֹשׁ - בָּרוּךְ - הוּא לְאַבְרָהָם אָבִינוּ עָלָיו הַשָּׁלוֹם חוּץ מֵעֲשִׂירִית הָאֵיפָה. כִּי זֶה הַסּוֹד שֶׁל קָרְבַּן מִנְחָה שֶׁהִיא עֲשִׂירִית הָאֵיפָה שֶׁהִיא קָרְבַּן עָנִי וְדַל בְּדַלֵּי דַּלּוּת וְכוּ', זֶה אִי אֶפְשָׁר לְהַשִּיג מֵחֲמַת שֶׁהַגְּאֻלָּה הָאַחֲרוֹנָה תְּלוּיָה בָּזֶה. כִּי בָּזֶה תָּלוּי עִקַּר תִּקּוּן הַתְּשׁוּבָה לִבְלִי לְיָאֵשׁ עַצְמוֹ אֲפִלּוּ בְּדַלֵּי דַּלֵּי דַּלּוּת וְכוּ' בְּכָל הַבְּחִינוֹת כַּנִּזְכָּר לְעֵיל. אַף - עַל - פִּי - כֵן יִתְגַּבֵּר עַצְמוֹ בַּמֶּה שֶׁיּוּכַל שֶׁהִיא בְּחִינַת עֲשִׂירִית הָאֵיפָה שֶׁהִיא קָרְבַּן עָנִי, דְּהַיְנוּ שֶׁתְּשׁוּבָתוֹ הִיא בְּקַטְנוּת עָצוּם מְאֹד. וּכְמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה שֶׁלָּמְדוּ מִזֶּה שֶׁגַּם מְעַט הָעֲבוֹדָה וְהַתְּפִלָּה שֶׁל הַקְּטַנִּים וְהַנְּמוּכִים בְּחִינַת עֲנִיִּים וְדַלִּים יָקָר אֵצֶל ה' יִתְבָּרַךְ. כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב נֶאֱמַר בְּקָרְבַּן בְּהֵמָה רֵיחַ נִיחוֹחַ וְנֶאֱמַר בְּעוֹף וְכוּ'. וְנֶאֱמַר בַּמִּנְחָה רֵיחַ נִיחוֹחַ לְלַמֶּדְךָ שֶׁאֶחָד הַמַּרְבֶּה וְאֶחָד הַמַּמְעִיט וְכוּ'. וְעַל - כֵּן זֶה הַסּוֹד לֹא נִתְגַּלָּה אֲפִלּוּ לְאַבְרָהָם אָבִינוּ עָלָיו הַשָּׁלוֹם, כִּי אִי אֶפְשָׁר לְגַלּוֹת זֶה הַסּוֹד רַק כָּל אֶחָד צָרִיךְ לְהָבִין מִדַּעְתּוֹ כִּי רַחֲמָיו לֹא כָּלִים. כַּאֲשֶׁר גִּלּוּ לָנוּ הַצַּדִּיקִים בְּדוֹרוֹת אֵלֶּה, כִּי עִקַּר זֶה הָעִנְיָן אִי אֶפְשָׁר לְגַלּוֹת כִּי אִם עַל - יְדֵי הַצַּדִּיקִים שֶׁבַּדּוֹרוֹת הָאַחֲרוֹנִים הָאֵלֶּה שֶׁהַסִּטְרָא אָחֳרָא הִתְפַּשְּׁטָה מְאֹד. אֲבָל ה' יִתְבָּרַךְ שׁוֹלֵחַ בַּסּוֹף צַדִּיקִים שֶׁהֵם בְּחִינַת הִתְנוֹצְצוּת מָשִׁיחַ כַּמּוּבָא בְּכִתְבֵי הָאֲרִ"י זַ"ל הַרְבֵּה בָּזֶה. כִּי עִקַּר זֶה הָעִנְיָן לְגַלּוֹת וּלְהוֹדִיעַ עֹצֶם הַחֶסֶד הַזֶּה שֶׁיְּכוֹלִין לְהִתְתַּקֵּן אֲפִלּוּ עַל - יְדֵי בְּחִינַת עֲשִׂירִית הָאֵיפָה, זֶה מִתְגַּלֶּה רַק בְּכָל דּוֹר וָדוֹר עַל - יְדֵי הַצַּדִּיקִים הַגְּדוֹלִים שֶׁמַּמְשִׁיכִין הִתְנוֹצְצוּת מָשִׁיחַ, שֶׁהוּא בְּחִינַת דָּוִד שֶׁעָשָׂה עַצְמוֹ תָּמִיד עָנִי וְאֶבְיוֹן כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב וַאֲנִי עָנִי וְאֶבְיוֹן וְכוּ'. כִּי מָשִׁיחַ הוּא בְּחִינַת עָנִי וְרוֹכֵב עַל הַחֲמוֹר וּבוֹ כְּתִיב וְחָסוּ בּוֹ עַם עָנִי וָדָל. וּכְתִיב יָחוֹס עַל דַּל וְאֶבְיוֹן וְנַפְשׁוֹת אֶבְיוֹנִים יוֹשִׁיעַ. וּבוֹ יֶחֱסוּ עֲנִיֵּי עַמִּי. וּכְתִיב כִּי אַתָּה עַם עָנִי תוֹשִׁיעַ וְכוּ'. וְעַל - כֵּן בֶּאֱמֶת יֵשׁ דֵּעָה בַּמִּדְרָשׁ שֶׁגַּם לְאַבְרָהָם אָבִינוּ נִתְגַּלָּה סוֹד עֲשִׂירִית הָאֵיפָה רַק שֶׁהָיָה בְּרֶמֶז כְּמוֹ שֶׁמּוּבָא שָׁם בַּמְפָרְשִׁים. כִּי בֶּאֱמֶת אִי אֶפְשָׁר לְגַלּוֹת זֶה הַסּוֹד כִּי אִם בְּרֶמֶז שֶׁיָּבִין הָאָדָם בְּעַצְמוֹ עַד הֵיכָן צָרִיךְ לְהִתְחַזֵּק. כִּי אִי אֶפְשָׁר בְּשׁוּם אֹפֶן לְגַלּוֹת לוֹ בְּפֵרוּשׁ, כִּי אִם כֵּן תִּתְבַּטֵּל הַבְּחִירָה, כִּי בְּהֶכְרֵחַ שֶׁיִּשָּׁאֵר לוֹ בְּחִירָה.

 

וְיָצַק עָלֶיהָ שֶׁמֶן וְנָתַן עָלֶיהָ לְבֹנָה:

ספר ליקוטי הלכות - הלכות תפלת המנחה הלכה ה

... שֶׁהַמִּנְחָה שֶׁהִיא בְּחִינַת קָרְבַּן עָנִי שֶׁהוּא בְּחִינַת מֹחִין דְּקַטְנוּת צְרִיכָה לִהְיוֹת בְּלוּלָה בְּשֶׁמֶן, כְּדֵי לְהַמְתִּיק הַדִּין עַל - יְדֵי זֶה. כִּי שֶׁמֶן הוּא בְּחִינַת אוֹרוֹ שֶׁל מָשִׁיחַ, בְּחִינַת שֶׁמֶן מִשְׁחַת קֹדֶשׁ שֶׁזֶּהוּ בְּחִינַת מָשִׁיחַ שֶׁנִּקְרָא מָשִׁיחַ עַל שֵׁם שֶׁנִּמְשָׁח בְּשֶׁמֶן, וּכְמוֹ שֶׁכָּתוּב עַל - כֵּן מְשָׁחֲךָ אֱלֹקִים אֱלֹקֶיךָ שֶׁמֶן שָׂשׂוֹן. הַיְנוּ שֶׁעִקַּר הַמְתָּקַת הַמִּנְחָה שֶׁהִיא בְּחִינַת קָרְבַּן עָנִי בְּחִינַת מֹחִין דְּקַטְנוּת, עִקַּר הַמְתָּקָתוֹ עַל - יְדֵי בְּחִינַת מָשִׁיחַ שֶׁהוּא בְּחִינַת הַשֶּׁמֶן שֶׁבּוֹלְלִין בּוֹ הַמִּנְחָה שֶׁזֶּה עִקַּר תִּקּוּן וְהַמְתָּקָה בְּחִינַת הַמִּנְחָה שֶׁהִיא בְּחִינַת קָרְבַּן עָנִי וְכַנַּ"ל:

 

ספר שם משמואל פרשת לך לך - שנת תרע"ד

ומלכי צדק מלך שלם הוציא לחם ויין. פירש"י רמז לו על המנחות ועל הנסכים שיקריבו שם בניו וכ"ק אבי אדומו"ר זצללה"ה דקדק למה לא רמז לו על עיקר הקרבנות שהם מבע"ח... ולדידי יש עוד לתרץ ולומר... במדרש (פ' מ"ד) ויקח לו את כל אלה, רשב"י אומר כל הכפרות הראה לו ועשירית האיפה לא הראה לו, ורבנן אמרו אף עשירית האיפה נמי הראה לו נאמר כאן ויקח לו את כל אלה ונאמר להלן והבאת את המנחה אשר יעשה מאלה. א"כ אף במנחות יקשה למה נצרך לרמז של מלכי צדק. אך כבר אמרנו במק"א שאין הכוונה על כלל המנחות הנעשות עם שמן ולבונה אלא על עשירית האיפה של מנחת חוטא שהיא בלי שמן ולבונה הרומזים לתורה ומצוות, והיינו שנתבשר בכפרה מחמת שבירת הלב שהאדם רואה את עצמו ניעור וריק בלי תורה ומצוות, שגם ענין כפרה זו זכה בה אברהם לבניו בשביל שאמר ואנכי עפר ואפר...

ויש לבאר עוד יותר, דהנה הענין שבישר לו מנחות ונסכים הגיד כ"ק אבי אדומור זצללה"ה שידוע שהנפש החיונית שבבע"ח יש לה מעלה לעומת הנפש הצומחת שבמנחות ונסכים וע"כ נקל להגביה את הנפש החיונית ע"י קרבנות מבע"ח מלהגביה את הנפש הצומחת ע"י מנחות ונסכים, עכת"ד... וע"כ נתבשר שיהי' ביכולתם להגביה גם את הנפש הצומחת להש"י כמו שהנפש הצומחת שבו היא מוגבהה ונתעלה. ומעתה יובן שענין מנחת חוטא שהכפרה היא מחמת שבירת הלב ולא להגביה את הנפש הצומחת קאתי וע"כ אינה באה בנדבה

 

(ב) וֶהֱבִיאָהּ אֶל בְּנֵי אַהֲרֹן הַכֹּהֲנִים וְקָמַץ מִשָּׁם מְלֹא קֻמְצוֹ מִסָּלְתָּהּ וּמִשַּׁמְנָהּ עַל כָּל לְבֹנָתָהּ וְהִקְטִיר הַכֹּהֵן אֶת אַזְכָּרָתָהּ הַמִּזְבֵּחָה אִשֵּׁה רֵיחַ נִיחֹחַ לַיהֹוָה:

(ג) וְהַנּוֹתֶרֶת מִן הַמִּנְחָה לְאַהֲרֹן וּלְבָנָיו קֹדֶשׁ קָדָשִׁים מֵאִשֵּׁי יְהֹוָה:

 

ספר שם משמואל פרשת ויקרא - שנת תרע"ו

וזה עצמו הוא מה שאמר המן (מגילה ט"ז.) אייתי מלא קומצי דידכו ודחה עשרה אלפי ככרי כספא דידי, כי הקומץ נקרא בלשון הכתוב אזכרתה, ובאמצעות הקומץ נעשה הכל מחובר לגבוה. וזהו לשון עומר שהוא לשון קיבוץ וקישור כמו עומרי תבואה, וזה עצמו שדחה את שקלי המן:

 

שפת אמת ליקוטים - לסוכות

על ידי שמאסף כל הרצונות והכוחות אל הנקודה הפנימיות הנקראת זכרון ועל ידי זה יראה זכורך פירושו הנקודה החיות שכולל כל רצון האדם כמו שנאמר אזכרתה פירושו הנקודה העיקרית נקראת זכר הדבר כמובן, וזהו שאומרים יעלה ויבא כו' זכרוננו שהיא הפנימיות הכולל הכל

 

שפת אמת ליקוטים - פרשת זכור

ולשון זכירה כמו אזכרתה במנחה פרש"י שעל ידי זה נזכר בעלי' לטובה עיין שם והוא כנ"ל הפנימיות והכל מסובב על זה,

 

שפת אמת ספר במדבר - לשבועות - שנת [תרל"א]

שאין כל אדם זוכה לדביקות פנימיות במקום שעיקר החיות שם שזה פי' זכור להיות הדביקות במקום פנימי בלב במקום שאין שייכות שכחה שם לכך נקרא זכירה שהיא נקודה הכוללת כל חיות האדם. כעין אזכרתה. שפי' כללות הדבר ועיקר מהותו כנ"ל. (דאס געדעכיניש).

 

שפת אמת ספר שמות - פרשת זכור - שנת [תרל"ב]

ועיקר פי' זכירה הוא פנימיות החיות. מקום שאין שם שכחה. כיון שהוא עיקר החיות נקרא זכרון. כמ"ש אזכרתה הוא עיקר מכוון ומהות הדבר. (דאס געדעכיניש). וזהו מחיית עמלק שלא לעשות שום דבר דרך עראי. רק להיות דבוק בשורש החיות תמיד כנ"ל.

 

כל אתר ואתר- פיתוח אתרי אינטרנט

PHP,דרופל וJS

טלפון:  
0525802579
מייל:  
any.site.n.site@gmail.com