נושאים

פרשת וירא - ואברהם עודנו עומד

סיפור סדום הוא הפעם הראשונה בה אברהם עומד ומבקש ולמרות הכל הפיכת סדום יוצאת לדרך. מהי משמעות הדברים ביחס לתפילה בכלל, ולתפילת החסד של אברהם בפרט? האם פעל אברהם אבינו חסד בתפילתו?

 

ספר בראשית פרק יח

(כב) וַיִּפְנוּ מִשָּׁם הָאֲנָשִׁים וַיֵּלְכוּ סְדֹמָה וְאַבְרָהָם עוֹדֶנּוּ עֹמֵד לִפְנֵי יְהֹוָה:

 

ספר מאור ושמש - פרשת וירא ד"ה ויקומו וד"ה ונקדים

גם על הלשון עודנו עומד לפני ה'. והנה במדרש איתא על פסוק ויבאו שני המלאכים סדומה בערב והחיות רצוא ושוב כמראה הבזק וגו' ר' יהודא בשם ר' סימון בשם ר' לוי בר פרטא כזה שהוא בוזק גפרית לכירה, וגם זאת צריכים אנו להבין לקשר הפסוק והחיות רצוא ושוב לפרשה זו, גם להבין דברי ר' יהודא:

ונקדים כי הנה ידוע שאברהם אבינו היה מדריגתו חסד וכל עיקר מגמתו היה להמשיך חסד עליון על כל הברואים, גם המלאכים אשר נשלחו לייסר אנשי הסדום בפורעניות המה גם כן מלאכי חסד כמבואר גם כן במדרש והיו מאחרים קצת אולי ישובו הרשעים מדרכם הרעה ויתהפך מדת הדין לרחמים ולא יאבדו. ולכך אמר ה' המכסה אני מאברהם וגו' כי הוא מקור החסד אולי ימשיך אברהם עליהם חסד עליון שלא יאבדו כי חפץ חסד הוא ית"ש ויתעלה כי בחסד יוכל להיות המתקת הדין לכך נאמר למען הביא ה' על אברהם אשר דבר עליו כי כל מקום שנאמר דבר רצה לומר מרמז על דין וקשה כידוע ופירוש אולי על ידי אברהם שהוא מקור החסד יכללו הגבורות בהחסדים וימתקו הגבורות בשרשם, לכך אף שנאמר ויקומו משם האנשים וגו' נאמר אחר כך ויפנו משם האנשים כי אף שהלכו חזרו והמתינו מעט אולי ימליץ אברהם עליהם. לכך נאמר וילכו סדומה רצה לומר אף שהיו כבר בסדום ואברהם עודנו עומד לפני ה' רצה לומר שחזרו והביטו אל אברהם שעודנו עומד לפני ה' לעורר החסדים אולי ימשיך עליהם החסד עליון ולא יאבדו. וזה מרמז המדרש ויפנו משם האנשים מלמד שאין עורף למלאכים רצה לומר עורף הוא קשה והמכוון שאין דין ומשפט אצלם כי מלאכי רחמים הם ואין המשפט אצלם במהירות להנקם מהם וממתינים אולי ישובו או ימשיך אברהם עליהם חסד. ולזה יסמיך המדרש לפרשה זו והחיות רצוא ושוב רצה לומר שהמלאכים אף שכבר היו בסדום חזרו ואף שהיו רצים בשליחותם שבו והמתינו אולי ישובו ולא יאבדו וזה דברי ר' יהודה על כמראה הבזק כהדין שהוא בוזק גפרית לכירה רצה לומר כמי שמשטח גפרית על האש שאינו נותן רק מעט מעט אף הם היו מתונים בדבר שלא להנקם מהם אולי יומשך עליהם חסדים להמתיק הדינים ואם כן הוא בהאומות כל שכן לישראל עם קרובו שיומשך עליהם חסד עליון הרחמים פשוטים להמתיק כל הדינין אמן:

 

ספר תפארת שלמה על מועדים - ליום כפורים

וז"פ הפ' ויאמר ד' אל אברם לך לך. לא שהי' מדבר עם הגוף של אאע"ה רק הפי' שהי' מדבר אל המדה של אברהם מדת החסד לך לך מארצך פי' כי בעולמות העליונים אינם צריכין למדה זו כלל רק צריך להשפיע מדת החסד לעוה"ז עולם השפל לכן קרא שמו אברהם והוסיף לו אות ה' כי עוה"ז נברא בה' כדי שיהי' קיום לעוה"ז ע"י מדת החסד וזהו והי' ברכה שיהי' הברכה גם בעולם הזה שנברא בה' וז"פ (בראשית יח, כב) ואברהם עודנו עומד לפני ד' פי' שמדתו עודנו עומד לפני ד' להחזיק ולהעמיד את העולם במדת החסד. וזהו הרמז בדברי רש"י ז"ל בך חותמין וכו' שתפילת נעילה היא החותם ע"י התעוררת מדת החסד של אאע"ה להשפיע רחמים וחסדים ויוגמר החתימה לטובה לכלל ישראל אמן:

 

ספר באר מים חיים פרשת וירא - פרק יח (המשך)

ואמנם יכוון הכתוב למה שאמרו חז"ל (ברכות י'.) אפילו חרב חדה מונחת על צוארו של אדם אל ימנע עצמו מן הרחמים, ולזה אמר הכתוב אחר שהודיע הקב"ה לאברהם מה שרוצה לעשות, הגם שראה אברהם שכר יצאו השלוחים לעת הגזר דין להשחית והרי החרב מונח על צואר סדום ועמורה מכל מקום לא נמנע מלבקש רחמים, וזה ויפנו משם האנשים וילכו סדומה שהלכו לעשות שליחותן ואף על פי כן ואברהם עודנו עומד לפני ה' בצלותא ובעותא אולי יכבשו רחמי הקב"ה את כעסו:

או יאמר ואברהם עודנו עומד לפני ה'. פירוש שראה בחינת הרחמים גם בעת הכעס כאשר כתבנו למעלה כי הצור תמים פעלו ושלם בכל השלימות וגם בעת הזעם לא כלו רחמיו.

 

(כג) וַיִּגַּשׁ אַבְרָהָם וַיֹּאמַר הַאַף תִּסְפֶּה צַדִּיק עִם רָשָׁע:

 

שפת אמת ספר בראשית - פרשת וירא - שנת תרל"ח

ברש"י ויגש אברהם מצינו הגשה למלחמה כו' ועם מי נלחם בכאן. אך הפי' כי אברהם אע"ה מגודל ענותנותו כאמרו אנכי עפר ואפר הי' קשה לו מאוד להתפלל להבורא יתברך ולא מצינו שום דבר שהתפלל אע"ה על עצמו וכ"כ בזוה"ק על שלא ביקש על לוט ע"ש וזאת התפלה שהי' ברוב רחמיו נלחם עם עצמו אם להתפלל וז"ש ויגש אברהם וי"ל שזה עצמו בכלל התפלה הנה הואלתי כו' ואנכי עפר ואפר פי' עם היותו יודע שהוא עפר אעפ"כ גבר רוב הרחמנות עליהם. שנגש ורצה לבקש מהבורא ית' בעבורם. מכ"ש הבורא ית' שהוא אב הרחמים יש לו לרחם עליהם:

 

שם משמואל – פרשת וירא – תרע"ח

ויגש אברהם ויאמר וגו'. בענין תפילת אברהם על הסדומים יש להבין הלא הסדומים לא היו רעים לעצמם לבד אלא מזיקים ממש לכל העולם, והרי הצלת הסדומים היא נזק לכל העולם, וא"כ היתכן שיבקש אברהם רחמים על הסדומים במקום היזק כל העולם, והרחמנות על הסדומים היא אכזריות על כל העולם וכמ"ש הרמב"ן (דברים י"ט י"ג) כי ביעור הדם הנקי מצוה וטובה גדולה לך להציל ממות נפשך כי הרחמנות על הרוצחים שפ"ד מידי הרוצחים ומידי אחרים המתפרצים, עכ"ל. ונראה שאברהם חשב לקרבם בזה למען ישובו מדרכם הרעה, כי בהתעורר עליהם רחמים מן השמים כמים פא"פ וגו' יתעורר גם בקרבם רגש רחמים על העשוקים ולשוב מדרכם הרעה. וזוהי מדתו של אברהם מעולם לקרב רחוקים בזה הדרך, שבמה שהשפיע עליהם חסדים עי"ז עצמו יהיו נמשכים מאליהם אחר מקור המשפיע להם טובות [ועי' מ"ש בספר זכרון זאת פרשת ויקרא]. וזהו שנשתבח אברהם במדת חסד שבכל מדתו היתה כוונתו צורך גבוה לקרב עי"ז רחוקים:

 

ספר באר מים חיים פרשת וירא - פרק יח (המשך)

ואמנם הכל קאי על למעלה במה שאמר ואברהם עודנו עומד לפני ה'. שראה במדת הרחמים של אלהינו ברוך הוא אשר לא תמו חסדיו גם בעת האף והכעס, ועל כן גש ואמר האף תספה צדיק עם רשע ופירש רש"י האף ישיאך שתספה צדיק עם רשע כי הנה בעת החסד והרחמים ידוע לי שלא די שלא תכלה צדיק ורשע, שאף הרשעים ינצלו בזכות הצדיקים כי גדולים צדיקים שהמפכין מדת הדין למדת הרחמים ובכוחם הגדול ימתקו הדין מעירם וממדינתם וכמו שאמר הכתוב להלן ונשאתי לכל המקום בעבורם. ואולם בעת החימה והכעס אולי האף ישיאך שלא די שלא ינצלו הרשעים בזכות הצדיקים גם תספה צדיק עם רשע ומה תעשה לשמך הגדול בחינת החסד והרחמים הכלולים בעת הדין אם לא תרחם גם על הצדיקים ואולי יש חמשים צדיקים בתוך העיר האף תספה ולא תשא למקום למען חמשים הצדיקים אשר בקרבה. כלומר זה יכול להיות אשר האף ישיאך שלא תשא למקום למען הצדיקים ולא ינצלו הרשעים בזכות הצדיקים, אבל חלילה לך מעשות כדבר הזה להמית צדיק עם רשע כי איה חסדך ורוב רחמיך.

 

(כד) אוּלַי יֵשׁ חֲמִשִּׁים צַדִּיקִם בְּתוֹךְ הָעִיר הַאַף תִּסְפֶּה וְלֹא תִשָּׂא לַמָּקוֹם לְמַעַן חֲמִשִּׁים הַצַּדִּיקִם אֲשֶׁר בְּקִרְבָּהּ:

(כה) חָלִלָה לְּךָ מֵעֲשׂת כַּדָּבָר הַזֶּה לְהָמִית צַדִּיק עִם רָשָׁע וְהָיָה כַצַּדִּיק כָּרָשָׁע חָלִלָה לָּךְ הֲשֹׁפֵט כָּל הָאָרֶץ לֹא יַעֲשֶׂה מִשְׁפָּט:

 

ספר ערוגות הבושם - פרשת וירא אות י

ושמרו דרך ד', מפרש הרבי רבי בונם מפשיסחא זצ"ל בספרו "קול שמחה", בזה שאמר אברהם אבינו חלילה לך השופט כל הארץ לא יעשה משפט, הביא שהקב"ה לא ינהג את עולמו במדת הדין, אלא במדת החסד. וזהו רצונו של השי"ת שצדיקים יגזרו עליו דרך יושר. ובגלל כך, אעפ"י שלא מצא עשרה צדיקים, ד' הציל את לוט ואת צוער, שנאמר, ויזכור אלוקים את אברהם וישלח את לוט מתוך ההפכה. היינו, הצלת לוט היתה, משום תפלתו של אברהם אבינו. וזהו שצוה אברהם אבינו את בניו, שישמרו דרך ד' לעשות צדקה ומשפט. שהם ישמרו את ד', שיתנהג עם העולם ביושר וזו צדקה ומשפט, כלומר, שגם הם יהיו צדיקים שיוכלו לגזור ושהקב"ה יקיים.

 

ספר תפארת שלמה על התורה - פרשת נח

ויבא נח ואשתו וגו'. ופרש"י אף נח מקטני אמנה היה כו'. לכאורה יפלא לומר כן כאשר מ"מ דבר ה' עמו פעם בפעם ואיך יהיה מקטני אמנה. אך הנה נודע כי שגגה גדולה היתה לו שלא התפלל על הדור אולי הועיל להציל אותם משחת. והחסרון היה לו שהיה בדעתו שהוא קטן בעיני הש"י ולא עלה על לבו שיהיה הקב"ה חפץ בתפלתו ולא האמין זאת שהש"י ישמע אליו ויעתר לו אחרי שכבר נגזרה הגזירה. אבל חשב בלבבו שזה יהיה נגד רצון הש"י לבטל גזירתו. והאמת הוא להיפך כי זה חפץ ה' וזהו רצונו שיהיה הצדיק מבטל כל הגזירות וכמו שעמד א"א ע"ה ואמר (בראשית יח, כה) חלילה לך מעשות כדבר הזה. וכן משה רבינו אמר (שמות לב, יב) למה יאמרו מצרים. וכן הוא המדה מתחלת בריאת העולם כמאמרם ז"ל בתחלה עלה במחשבה לבראו במדה"ד וכו' ושתפו מדה"ר למה"ד. הכוונה בזה ע"ד שאמרו כי הצדיק נקרא שותף במע"ב כמו הדן דין אמת לאמיתו כאלו נעשה שותף וכיוצא בזה. והטעם הוא כי הצדיקים מקיימין את העולם כי הם מעוררים רחמים וחסדים תמיד ולבטל כל הגזירות קשות ובזה הוא שותף במע"ב. וזה היה כוונת הבריאה מתחלה כאשר בכל מע"ב לא נזכר רק שם אלהים רק אחר שנאמר בהברא"ם אותיות באברהם מיד נאמר ביום עשות ה' אלהים מדה"ר עמו כי כן על הצדיקים שם הויה על פניהם תמיד כמ"ש (ישעיה מ, ה) וראו כל בשר יחדיו כי ה' נקרא עליך. וז"ש שתפו מדה"ר הם הצדיקים העומדים בפרץ להשיב חמתו מהשחית העולם. וז"פ נח מקטני אמנה היה ולא האמין בעצמו כי יועיל בתפלתו.

 

(כו) וַיֹּאמֶר יְהֹוָה אִם אֶמְצָא בִסְדֹם חֲמִשִּׁים צַדִּיקִם בְּתוֹךְ הָעִיר וְנָשָׂאתִי לְכָל הַמָּקוֹם בַּעֲבוּרָם:

(כז) וַיַּעַן אַבְרָהָם וַיֹּאמַר הִנֵּה נָא הוֹאַלְתִּי לְדַבֵּר אֶל אֲדֹנָי וְאָנֹכִי עָפָר וָאֵפֶר:

 

ספר ליקוטי הלכות - הלכות סימני בהמה וחיה טהורה הלכה ד אות כח

וזהו שאמר אברהם, "ואנכי עפר ואפר", כי אברהם רצה להתפלל על סדום להצילם על - ידי שיגלה הטוב הנסתר בהם. ועל - כן היה מחפש ומבקש אחר הטוב, כמו שנאמר שם בפרשה, "אולי יש חמשים צדיקים וכו' אולי ימצאון שם שלשים וכו'". על - כן מחמת שרצה לברר הטוב מהרע, דהינו האמת מהשקר. על - כן הקדים לומר, "ואנכי עפר ואפר", שהשים עצמו כעפר, דהינו שקשר עצמו לבחינת השרש והתכלית של כל דבר שהוא בחינת עפר, שעל - ידי זה מתגלה האמת מן השקר בבחינת מי מנה עפר יעקב כנ"ל, כי עקר התקון הנ"ל שיקשר עצמו לשרש האמת כנ"ל, הוא על - ידי בחינת עפר ממש...

 

(כח) אוּלַי יַחְסְרוּן חֲמִשִּׁים הַצַּדִּיקִם חֲמִשָּׁה הֲתַשְׁחִית בַּחֲמִשָּׁה אֶת כָּל הָעִיר וַיֹּאמֶר לֹא אַשְׁחִית אִם אֶמְצָא שָׁם אַרְבָּעִים וַחֲמִשָּׁה:

(כט) וַיֹּסֶף עוֹד לְדַבֵּר אֵלָיו וַיֹּאמַר אוּלַי יִמָּצְאוּן שָׁם אַרְבָּעִים וַיֹּאמֶר לֹא אֶעֱשֶׂה בַּעֲבוּר הָאַרְבָּעִים:

(ל) וַיֹּאמֶר אַל נָא יִחַר לַאדֹנָי וַאֲדַבֵּרָה אוּלַי יִמָּצְאוּן שָׁם שְׁלשִׁים וַיֹּאמֶר לֹא אֶעֱשֶׂה אִם אֶמְצָא שָׁם שְׁלשִׁים:

(לא) וַיֹּאמֶר הִנֵּה נָא הוֹאַלְתִּי לְדַבֵּר אֶל אֲדֹנָי אוּלַי יִמָּצְאוּן שָׁם עֶשְׂרִים וַיֹּאמֶר לֹא אַשְׁחִית בַּעֲבוּר הָעֶשְׂרִים:

(לב) וַיֹּאמֶר אַל נָא יִחַר לַאדֹנָי וַאֲדַבְּרָה אַךְ הַפַּעַם אוּלַי יִמָּצְאוּן שָׁם עֲשָׂרָה וַיֹּאמֶר לֹא אַשְׁחִית בַּעֲבוּר הָעֲשָׂרָה:

(לג) וַיֵּלֶךְ יְהֹוָה כַּאֲשֶׁר כִּלָּה לְדַבֵּר אֶל אַבְרָהָם וְאַבְרָהָם שָׁב לִמְקֹמוֹ:

 

ספר אגרא דכלה - דף קיב/א

וככה יאמר כאן דהנה כל זמן שדיבר השי"ת עם אברהם, היה הכל במדת הרחמים ואמר לא אעשה בעבור וכו', ואחר כך וילך הויה (בראשית יח לג) הוא מדת הרחמים נסתלק כאשר כלה וכו' ונתגבר מדת הדין, על כן ואברהם שב למקומו, דהיינו למקום הויה מדת הרחמים, שב הוא למקומו להיות תחתיו כביכול לפעול פעולת הרחמים בגמילות חסדים וצדקה, ועל ידי כך לא יתגברו הדינים לכלות העולם ח"ו, רק יתקיים בהתגברות הרחמים על ידי עובדין דלתתא, נ"ל:

וירצה עוד, דהנה עם היות שהש"י מתאוה לתפלתן של צדיקים, עם כל זה בדבר שיודע הש"י שכבר אי אפשר להשיב נגד מדת הדין, רומז להצדיק שלא יתפלל, כי באם יתפלל כביכול יתעצב הש"י אל לבו מלהשיבו ריקם, כמ"ש השי"ת לנביא (ירמיה ז טז) ואתה אל תתפלל וכו' ואל תשא בעדם רנה ותפלה. וכמו כן הוא גם כן בכאן הבין הש"י שירצה אברהם להפציר גם כן אם לא ימצא עשרה, וזה דבר שאי אפשר מפני מדת הדין כמו שהיה בימי נח כמ"ש רש"י, והנה אם יתפלל אברהם אזי לא טוב בעיני י"י יתב' כביכול להשיב ריקם את הצדיק, על כן מה עשה הש"י וילך י"י תיכף כאשר כלה וכו' (בראשית יח לג), וסיים המאמר בעבור העשרה (בראשית יח לב) נסתלקה שכינתו תיכף, והבין אברהם שאין רצונו ית' להתפלל יותר, על כן ואברהם שב למקומו ולא הפציר עוד, הגם שהיה באפשר לו להתפלל אפילו בהסתלקות השכינה כי מלא כל הארץ כבודו:

 

ספר תפארת שלמה על התורה - פרשת וירא

א"י וילך ה' וגו' ואברהם שב למקומו. ר"ל אע"פ שהלך הקב"ה ממנו ולא הועיל בתפלתו כלום על סדום. אעפ"כ אברהם שב למקומו להתפלל על בנ"י. ואברהם עודנו עומד בתפלה על עמו בנ"י. וכן נכון לכל איש ישראל אע"פ שרואה שאין תפלתו מועלת אע"פ כן אל ימנע מן הרחמים להעתיר אל ה' תמיד:

 

כל אתר ואתר- פיתוח אתרי אינטרנט

PHP,דרופל וJS

טלפון:  
0525802579
מייל:  
[email protected]