נושאים

פרשת וישב - ויוסף הורד מצרימה

 

יוסף הורד מצרימה. זוהי בעצם הנקודה העליונה היורדת על תוך עולם החומר עד לדרגות הנמוכות ביותר. יחד עם זאת, ובגלל זאת, מצויה הברכה בכל מעשה שיוסף עושה משום שיש בכל עשייה שלו התגלות של המציאות האלקית עלי אדמות.

 

ספר בראשית פרק לט

(א) וְיוֹסֵף הוּרַד מִצְרָיְמָה וַיִּקְנֵהוּ פּוֹטִיפַר סְרִיס פַּרְעֹה שַׂר הַטַּבָּחִים אִישׁ מִצְרִי מִיַּד הַיִּשְׁמְעֵאלִים אֲשֶׁר הוֹרִדֻהוּ שָׁמָּה:

 

ספר אור המאיר - פרשת וישב

ויוסף הורד מצרימה ויקנהו פוטיפר וכו', ויהי ה' את יוסף ויהי איש מצליח ויהי בבית אדוניו המצרי, ויהי מאז הפקיד אותו בביתו ועל כל אשר יש לו ויברך ה' את בית המצרי בגלל יוסף (בראשית לט, א ב). וראוי לשים לב, להבין השלשה ויהי הכתוב כאן, אשר נודע (ב"ר מב, ג) כל מקום שנאמר ויהי לשון צער, וכיון שהיה ה' את יוסף מאי צער שייך, אדרבא לשמחה יחשוב לו, כיון שהיה איש מצליח אפילו בביתו של אותו רשע, כל אשר הוא עושה ה' מצליח בידו, וקשה לכאורה מה מרמזים ג' לשונות של ויהי בפסוק אחד, והנכון בעיני אשר בכאן נרמז... לדעת כל אנשי מעשה בעוסקו בצרכו אפילו המוכרח בהם שבלתי אפשר זולתם, עם כל זה החיוב מוטל על כל אחד ואחד לקשור החכמה אל פרטי עובדותיו, לראות התלבשות רוממות אלהות אפילו כשיוצא לפעלו ולעבודתו עדי ערב, בכדי לדבק מחשבתו תמיד באל, ולחקוק בלבו שהוא הבורא ומנהיג ומשגיח בפרטי פרטיות... ואם כן מה מאוד צריך האדם להיות תמיד בדביקות והתלהבות, ולהסתכל בכל שעה ורגע על התפשטות החכמה על כל הנבראים, לעורר לבו מחמתם... לאפוקי איש בער לא ידע כל זאת, והולך בשוקים וברחובות כל היום כולו, כבהמה הרודפת למלאות תאותה בכל אשר תמצא, ויתרון האדם מן הבהמה אין, ואיך לא יעטו כמעיל בשתם ויחרידו בקרבם בני ישראל, אם עבודתם נכריה, עבודתם כמעשה הבהמה, נמצא הולך כל היום נפרד מבורא עולם...

והנה כבר קדם לנו הדיבור, יוסף, רומז לאות השפעת השכל... והיינו בבחינת פרטיות אדם התחתון, וכן השפעת התגלות מדריגות עליונים בהנהגת עולמות התחתונים, זה נקרא גם כן בחינת יוסף. ורומז הכתוב... ראו מה החטא גורם, בהעדר המשכילים להתמיד בעבודת הבורא בהתפשטות השכל בכל פרטי עובדותיהם, אזי ויוסף, השכל שנקרא יוסף, הורד מצרימה, כלומר הוריד למצר ים החכמה, ויקנהו פוטיפר, ואיתא בזוהר (ח"א קפח, ב) לסטר חטאה קנה ליה, לסטר חטאה ודאי, כיון שהעדר החכמה והמדע לדעת שאין שום פעולה גדולה וקטנה הנפעלת בעולם שאין שם התלבשות אלהות, ליקח משם רמיזא דחכמתא לעבודת הבורא... וזהו ויקנהו פוטיפר לסטר חטאה, וכיון שהשכל נופל ביד הסטרא אחרא, בודאי צער גדול הוא,

 

(ב) וַיְהִי יְהֹוָה אֶת יוֹסֵף וַיְהִי אִישׁ מַצְלִיחַ וַיְהִי בְּבֵית אֲדֹנָיו הַמִּצְרִי:

 

ספר דגל מחנה אפרים - פרשת וישב ד"ה ויהי

ויהי ה' את יוסף ויהי איש מצליח. על דרך הידוע איך מקיים בכל דרכיך דעהו דרך משל כשבא לו איזה תענוג מדבר ישים אל לבו אל מקור ושורש כל התענוגים שמשם נמשך כל התענוגים והיינו מן עילת העילות המחיה את כולם ונותן חיות בכל הדברים ומשם בא לו התענוג ההוא וכשמשים זה אל לבו ומאמין בו באמונה שלימה אזי בטלים ממנו כל התענוגים הגשמיים, וזהו שמרמז ויהי ה' את יוסף היינו שתמיד היה רואה ה' לנגד עיניו והיה מדבק עצמו בכל דבר לפנימיות ושורש כל השרשים וזהו ויהי איש מצליח כמו (שמואל - ב י"ט, י"ח) וצלחו הירדן היינו שכל הדברים ותענוגים הגשמיים בקע אותו ונמצא שורשו ופנימיותו שמחיה את כולם וממנו נמשך כל התענוגים כנ"ל והבן:

 

(ג) וַיַּרְא אֲדֹנָיו כִּי יְהֹוָה אִתּוֹ וְכֹל אֲשֶׁר הוּא עֹשֶׂה יְהֹוָה מַצְלִיחַ בְּיָדוֹ:

 

ספר מאור עינים - פרשת קדושים

אמנם הנעלם המחיה דבר ההוא לא יתראה אבל דבר ברור הוא שאלולי חיותו יתברך השוכן בדבר ההוא לא היה הדבר ההוא כלל כדכתיב אפס בלתך שבלתו הכל אפס גמור ונמצא הל"ט מלאכות הם כוללים כל העולם שאי אפשר שיעשה שום דבר שלא יהא נכלל תחת כללות הל"ט מלאכות... ובכל דבר חיותו יתברך שמו ונק' מלמעלה למטה ט"ל של תחיה כי על ידי הט"ל מלאכות הנ"ל האדם מחיה את עצמו ומתקן הדברים והוא טל של תחיה הנמשך בעולם... והמלאכות הם החומר וחיותו יתברך שמו הוא הצורה וזהו אלה הדברים הל"ט מלאכות אשר צוה ה' לעשות אותם ר"ל אשר צוה לתקנם לקרב החומר אל הצורה והוא כאשר ידע כי בכל דבר הוא חיות השם יתברך ובכל דבר השם יתברך שוכן בדבר ההוא ע"ד (תהלים ט"ז, ח') שויתי ה' לנגדי תמיד האמור למעלה ואז כל מלאכות נעשים מאליהם ע"ד שנאמר ביוסף (בראשית ל"ט, ג') וכל אשר הוא עושה ה' מצליח בידו מפני שה' אתו כן נעשה. ונגמרה המלאכה בכל אדם בהבינו שה' אתו בכל דבר ודבר שהוא עושה

 

ספר באר מים חיים פרשת מקץ - פרק מב

והנה נודע אשר כל דברי עולם הזה מקטן ועד גדול הכל נכלל בששה בחינות כי כללות ימי המעשה הם רק ששה ימים והכל נברא בששת ימי בראשית ועל כן מי ששם שם ה' בכל דרכיו לצאת מתאות וחמדת טבע העולם ולקשור מחשבתו בה' הנה הוא מתקן כללות כל ששת המדות לעשותן מרכבה לשם ה' המהוה, ונמצא ששה פעמים שם הוי"ה העולים מספר יוסף... ולכל אדם בידו להיות בו בחינת יוסף הצדיק והוא לתקן דעותיו ואורחותיו שיהיו לשם ה' לתקן ששת ימי הבנין בשם הוי"ה מדת יוסף. ועל כן נקרא מדת יוסף. בשם כ"ל כנודע (זוהר חדש כ"ו, ד'), כי כל בו כלומר כל בחינת ששת ימי הבנין שהוא כללות כל העבודה הנעשה בדברים הגופנים שהוא העבודה החשובה לפני האל, ולזה נברא כל העולם הזה לחבר אותה לשמים והכל בו בבחינת יוסף שהוא המיחד את כל הארץ לשמים, וכמאמר הכתוב (דברי הימים-א כ"ט, י"א) כי כל בשמים ובארץ ותרגומו דאחיד בשמיא וארעא כי מדת הכל הוא המיחד ארץ לשמים בששה בחינותיו... ועל כן נאמר ביוסף בכל מקום ומקום שהיה הכל ויהי ה' את יוסף הן בבית אדוניו המצרי והן בהיותו אסור בבית הסוהר באשר ה' אתו בכל הדברים ובכל מעשיו שם פניו לתקן כל מדה נכונה בשם ה' ועל כן וירא אדוניו כי הוי"ה אתו וכל אשר הוא עושה ה' מצליח בידו וכמאמר חז"ל (בראשית רבה פ"ו, ה') הוה אמר ליה מזוג רותחין והיו רותחין, פושרין והיו פושרין. והכל כיון שהוא יצא בעבודתו למעלה מטבע העולם לעשות הכל במוחין דגדלות בהתקשרות ה', גם ה' המהוה את כל הנהיג אותו למעלה מטבע העולם:

 

ספר ליקוטי הלכות - הלכות מקח וממכר הלכה ג

כמו הלמוד של הצדיק האמת העולה להשכינה שנקראת עץ שתול על פלגי מים כנ"ל, שנעשה ממנו שפע רוחניות לעולמות עליונים ושפע גשמיות וכו' כנ"ל. וזהו 'אשר פריו יתן בעתו', זהו בחינת שפע רוחניות שהיא עקר הפרי... "ועלהו לא יבול וכל אשר יעשה יצליח" זהו בחינת שפע גשמיות שיורד לזה העולם מבחינת השמאל שיש בהתורה שהוא בחינת עלין, בחינת שיחת חלין של תלמיד - חכם שהוא בחינת שמאל כנגד גוף התורה. וזהו 'וכל אשר יעשה יצליח', שהוא בחינת עשיה גשמיית, הינו שפע גשמיות שהוא פרנסה ועשירות, כי בכלם מצליח הצדיק שהוא בחינת יוסף כנ"ל בבחינת וכל אשר הוא עשה ה' מצליח בידו כנ"ל, כי הוא ממשיך כל ההשפעות שפע רוחניות ושפע גשמיות כנ"ל:

 

(ד) וַיִּמְצָא יוֹסֵף חֵן בְּעֵינָיו וַיְשָׁרֶת אֹתוֹ וַיַּפְקִדֵהוּ עַל בֵּיתוֹ וְכָל יֶשׁ לוֹ נָתַן בְּיָדוֹ:

(ה) וַיְהִי מֵאָז הִפְקִיד אֹתוֹ בְּבֵיתוֹ וְעַל כָּל אֲשֶׁר יֶשׁ לוֹ וַיְבָרֶךְ יְהֹוָה אֶת בֵּית הַמִּצְרִי בִּגְלַל יוֹסֵף וַיְהִי בִּרְכַּת יְהֹוָה בְּכָל אֲשֶׁר יֶשׁ לוֹ בַּבַּיִת וּבַשָּׂדֶה:

 

ספר אור המאיר - פרשת כי תשא

ובעוונותינו הרבים שפחה תירש גבירתה חס ושלום, כאשר מצינו (חגיגה יג, ב) שירדה המרכבה לבבל, לכבוש כל העולם כולה תחת יד נבוכדנצר, והכל בסבת ישראל, וזהו עיקר גלות השכינה, וכמאמרינו בפרשה הקודמת שמתרעם הכתוב ויברך ה' את בית המצרי בגלל יוסף (בראשית לט, ה), וכל ישראל מכונים בשם יוסף, ונמצא הם הפוגמים באותה ההשפעה, ולזה המה מעותדים בפרטי עתים ורגעים לבלתי יתנו לכת השפעה עליונה לחצונים חס ושלום, ואדרבא החיוב מוטל עליהם להעלות הכל אל השורש, כאשר דברנו מזה כמה פעמים

 

ספר תפארת שלמה על התורה - פרשת חיי שרה

לזה בזמן הגלות בין העובדי כוכבים כתיב (יחזקאל ד, יג) לחמם טמא כי השפע בא ע"י הסט"א. ובזה פרשתי מ"ש יעקב לבניו (בראשית לז, לג) חיה רעה אכלתהו טרוף טורף יוסף. שהוא דבר תימה על יעקב אבינו ע"ה החתום במדת האמת איך הוציא מפיו דבר זה אשר לא כן היה. אולם כוונתו היה איך שיהיה אם הוא חי היה ירא לנפשו שתבא השפע אל יוסף מסטרא דמסאבא. וזש"א חיה רעה אכלתהו טרוף טורף השפע ופרנסתו יהיה מבחי' חיה רעה. וז"פ להבדיל בין הקודש ובין החול וגו' ובין החיה הנאכלת ובין החיה אשר לא תאכל (ויקרא יא, מז), פי' להבדיל בין השפע הבאה ממקום קדוש ובין הסט"א. וז"ש (שם ב) זאת החיה אשר תאכלו. זאת היא השכינה משפע הבאה מסטרא דקדושה תאכלו. אך ה' ברוב רחמיו וחסדיו הציל אותו משליטת החיצונים לכן כתיב (בראשית לט, ה) ויברך ה' את בית המצרי בגלל יוסף ששלח הברכה בבית המצרי כדי שלא יהנה יוסף משפע של הסט"א. דאל"כ מה אשמעינן התורה ששלח ברכה למצרי. אך כל זה היה לטובת יוסף הצדיק כנ"ל.

 

ספר ערוגות הבושם - פרשת ויגש

אך י"ל דראיתי בספר ליקוטי מהר"א בשם הרה"ג הקד' היהודי זצללה"ה, דבחוץ לארץ יכול לחול רק הצלחה ולא ברכה, ובארץ ישראל יכול לחול גם ברכה, והרה"ק ר' דוד זצ"ל מלעלוב הוסיף על דבריו הקדושים דגם בחוץ לארץ יכול לחול ברכה היינו אם אדם מקדש עצמו מלמטה ומלמעלה אפילו בד' אמות שלו בקדושה וטהרה אזי תחול הברכה בנכסיו אפילו בחוץ לארץ כי זהו גם כן בחינת ארץ ישראל, והרה"ק ר' משה מללוב זצלה"ה מרמז לפי זה בפסוקי תורה בפרשת וישב, ויוסף הורד מצרימה ויהי ה' את יוסף ויהי איש מצליח וגו' ויברך ה' וגו' ויהי ברכת ה', ולכאורה פתח בהצלחה וסיים בברכה, אך להנ"ל נכון מאד, כי מתחילה מחמת יוסף היתה שורה הצלחה בנכסי אדוניו כי היה בחוץ לארץ ואין יכולת לשרות ברכה, וכשראה אדוניו אשר ה' אתו ומצליח בידיו תמה מדוע לאיש קדוש כזה אין ביכולת לשרות הברכה במעשה ידיו והבין שהמניעה הוא מחמת שהנכסים הם של מצרי והחסרון בו, מיד ויפקדהו על ביתו וכל יש לו נתן בידו בכדי שיהיה כולו של יוסף הצדיק ואז קידש עצמו יוסף כראוי וכדרכו ואף הד' אמות שלו הכל קידש וטיהר ותיכף התחילה הברכה לחול במעשה ידיו, וזהו שסיים ויברך ה' את בית המצרי בגלל יוסף, היינו דמחמת יוסף הצדיק היה כארץ ישראל לכן ויהי ברכת ה' עי"ש. וזהו שאמר יוסף הצדיק ליעקב אביו שמני אלהים לאדון לכל מצרים והכל שלי ולכן שורה ברכת ה' כאן, וא"כ כעת יש למצרים דין ארץ ישראל ולכן רדה אלי דוקא בלי שום ספק ואל תעמוד לעכב לברר הדין אם מותר לילך למצרים, כי כל זמן שאני כאן מותר אתה לילך כי שורה כאן אלהים כמו בארץ ישראל, וזהו שאמר שמני אלהים, שגם כאן דומה כמי שיש לו אלוה. ואתי שפיר.

 

(ו) וַיַּעֲזֹב כָּל אֲשֶׁר לוֹ בְּיַד יוֹסֵף וְלֹא יָדַע אִתּוֹ מְאוּמָה כִּי אִם הַלֶּחֶם אֲשֶׁר הוּא אוֹכֵל וַיְהִי יוֹסֵף יְפֵה תֹאַר וִיפֵה מַרְאֶה:

 

ספר תפארת שלמה על התורה - פרשת וישב

ולא ידע אתו מאומה כי אם הלחם אשר הוא אוכל. כי הנה האדם צריך שמירה מאד במחשבתו לבל יפול ברע במחשבת הסט"א חלילה... וזה היה ענין יוסף הצדיק שגם בעת שהיה בבית המצרי לא עלתה על לבו שום הרהור ומחשבה ממחשבותיו. וזה ולא ידע אתו מאומה. פי' הדעת שהיה עמו לא היה משום אומה ולשון. כי אם הלחם אשר הוא אוכל. פי' רק העלאת הניצוצות מן המאכלים ולברר האוכל מתוך הפסולת:

 

ספר באר מים חיים פרשת ויגש - פרק מה

ואכן הנה נודע בחינת יוסף צדיק חי עולמים שהוא המחיה ומשפיע לכל העולמות שלמעלה ושלמטה כי הוא העמוד שהעולם עומד עליו בסוד אומרם (חגיגה י"ב ע"ב) על מה העולם עומד על עמוד אחד וצדיק שמו שנאמר (משלי י', כ"ו) וצדיק יסוד עולם, כי הוא המקבל ההשפעה מכל המדות והוא מחלק אחר כך מזון וטרף אל בית המלכות להוריד לעולמות התחתונים ולשם זה נקרא בחינת צדיק חי כי הוא המחיה כל העולמות בהשפעתו וברכתו, ועל כן אלה תולדות יעקב יוסף שכל תולדות יעקב נקראו על שם יוסף שהוא המחלק מזון ומשפיע לכולם וכל מה שלמד יעקב בבית שם ועבר מסר לו בכדי שהוא יהיה המחלק כל ההשפעות ומזון. ועל כן כשרצה הקב"ה להשרות שכינתו כביכול במצרים לתת מחיה לישראל אשר יבואו שמה, הוכרח לשלוח תחילה את יוסף הצדיק שמה להתחזק במצרים במאוד מאוד עם בחינתו שלא יפגום את בריתו ברית הקודש בכדי שהוא יהיה המשפיע... וכן נעשה על ידו שנעשה בבחינת (בראשית מ"ב, ו') ויוסף הוא השליט על הארץ הוא המשביר לכל עם הארץ. והכל להתחזק ולעשות צינור ושביל להמשיך השפע הקודש למצרים לתת מחיה לישראל אשר יבואו שמה. ועל כן גם בעודו בבית אדוניו התחיל להתחזק אצלו זה הבחינה וכל אשר לאדוניו מסר בידו ולא ידע אתו מאומה והכל הצליח בידו כי נעשה בבחינת הצדיק המשפיע לכל ומיטיב לכל בהשפעתו. ועל כן נאמר (בראשית ל"ט, ו') ויהי יוסף י'פה ת'ואר ו'יפה מ'ראה ומבואר בדברי מרן קודש קדשים הרב האר"י ז"ל שהוא ראשי תיבות יתו"ם לרמז על בחינת יסוד שנקרא יתום מאמו. והכל להודיע כי היה חזק בבחינה זה ועל כן קפץ עליו הדוב להחטיאו ולהמשיך השפע הקדוש אל קליפת מצרים, וה' לא יעזבנו בידו והראה לו דמות דיוקנו של אביו הוא בחינת התפארת אשר מתגלה על ידי היסוד לקשרו עם הקדושה להשפיע בקדושה ובטהרה לא אל הקליפה ח"ו. ולזה אמר יעקב כאשר שמע מבחינת יוסף כי הוא השליט והמשביר לכל עם הארץ ועודנו בקדושתו קאי למסור נפשו אל הקדושה לצוות שיבואו אליו אביו וכל בית אביו ואנכי אכלכל אתכם ואת טפכם כי רצונו להשפיע בקדושה, אמר רב עוד יוסף בני חי כלומר הנה עודנו במדרגת החי שהוא צדיק חי עולמים המחיה ומשפיע לכל ולא נגעל ונתעב במצרים לאבד ממנו בחינת צדיקו של עולם. וכן מה שאמר לו להלן אחרי ראותי את פניך כי עודך חי הכל לרמז על בחינה הזו כי עודך בבחינת חי ואל חי חלקך וגורלך כאמור:

כל אתר ואתר- פיתוח אתרי אינטרנט

PHP,דרופל וJS

טלפון:  
0525802579
מייל:  
any.site.n.site@gmail.com