נושאים

פרשת וישלח - ויאבק איש עמו

יעקב חוזר בגלל פכים קטנים. יש משהו שם למטה, משהו קטן, משהו לא קשור כל כך, שעדיין צריך תיקון. גם אם נצליח להעביר את הכל לצד השני של הנהר אבל תשאר נקודה קטנה שלא קיבלה מענה, נצטרך לשוב לקחתה... ובדרך כלל כששבים לתקן משהו נמוך אז כוחו של עשו מתעורר, ויש מאבק שבסופו גם גיד הנשה מתוקן.

 

ספר בראשית פרק לב

(כג) וַיָּקָם בַּלַּיְלָה הוּא וַיִּקַּח אֶת שְׁתֵּי נָשָׁיו וְאֶת שְׁתֵּי שִׁפְחֹתָיו וְאֶת אַחַד עָשָׂר יְלָדָיו וַיַּעֲבֹר אֵת מַעֲבַר יַבֹּק:

(כד) וַיִּקָּחֵם וַיַּעֲבִרֵם אֶת הַנָּחַל וַיַּעֲבֵר אֶת אֲשֶׁר לוֹ:

(כה) וַיִּוָּתֵר יַעֲקֹב לְבַדּוֹ וַיֵּאָבֵק אִישׁ עִמּוֹ עַד עֲלוֹת הַשָּׁחַר:

 

ספר אוהב ישראל - פרשת וישלח

ויעבר את מעבר יבק גו' ויותר יעקב לבדו גו' ויאבק איש עמו גו'. ופירש"י ז"ל שכח פכים קטנים. וי"ל בזה ע"ד רמז דעיקר עבודת הקודש של יעאע"ה כל ימיו וכל מחשבותיו הק' ומגמותיו היה רק להעלות כל המדריגות התחתונים מעולם לעולם עד א"ס בהוב"ש ולהמשיך שפע רב טוב וחסד עליון ע"כ הנבראים היצורים והנעשים מעלמין עילאין קדישין ולייחדם ולקשרם ולזה ויעבר את מעבר יב"ק... ויעבירם את הנחל בסוד נחל עליון מזלא עילאה קדישא... ויעבר את כל אשר לו. היינו כל הכוחות שלו העוברים דרך אותן העולמות וייחדם וזיווגם וקשרם יחד בקשר אמת...

עוד י"ל באופן אחר דלכאורה הוא תמוה מנ"ל לחז"ל זה ששכח פכים קטנים דוקא. אך נ"ל לפרש דרך רמז, דהנה יעאע"ה יראתו מעשו היה מפני שני דברים. אחד שלא יזיקנו בגופו או בממונו ובניו וב"ב. הב' מפני שהיה ממש הפכו. וירא שלא יתדבק ח"ו בזרעו וילמדו ממנו מעשיו חלילה. אשר ע"כ שם יעקב עצות בנפשו ואז התיישב בדעתו ושכלו ובינתו דבאמת הוא שורש כל העולמות עליונים ותחתונים והוא בריח התיכון המבריח מקצה אל הקצה... אשר ע"כ הסתכל בשכלו הזך שבודאי בעולם התחתון עולם עשיה שיש שם להחיצונים שליטה ואחיזה יש לירא ממנו שלא ידבק בו ח"ו. אבל בהעולמות העליונים הרוחנים והגבוהים אין שם שום אחיזה להחיצונים כלל וכלל אשר ע"כ העתיק יעקב מחשבתו למקום גבוה... ושיעבד את כל אשר לו נשיו ובניו ושפחותיו לקדושה העליונה... וקישר שם יעקב את עצמו בראשית המחשבה דרך השתלשלות העולמות עד סוף המדות. וזהו כוונת הכתוב ויקחם ויעבירם את הנחל אל נחל עליון ויעבר את אשר לו ושיעבד כל הכוחות התחתונים והעביר אותן ממקום התחתון אל רוחניות וקדושה העליונה:

... בהצדיק גופא יש בו ג"כ שני בחי'... היינו כשהוא דבוק במחשבתו לקדושה עליונה ומוחין שלו דבוקים בעולמות העליונים אז הוא מכונה בשם ישראל ר"ל ל"י רא"ש. ואך כשהוא ח"ו נופל ממחשבתו הקדושה הנ"ל והוא בעולמות התחתונים אז מכונה בשם יעקב. והנה ע"י שהיה יעקב מדבק מחשבתו למקום העולמות הרמים והנשאים אז נשארו עולמות הקטנים התחתונים בלי המשכת שפע כי סילק יעקב מחשבתו ומוחין שלו מהם מפני יראת שליטת ואחיזת החיצונים ח"ו ואז הוצרך לסבב סיבות שיפול יעקב ממחשבתו במקום הגבוה. ואז בא לעולמות התחתונים להשפיע להם שפע על כל פנים בבחי' יעקב. וזש"ה ויותר יעקב לבדו... ולזה דרשו חז"ל סיבת הנפילה זו היתה בשביל ששכח פכים קטנים. ר"ל עולמות תחתונים המכונים בשם כלים קטנים. היינו שסילק מחשבתו מהם ודביקותו. לזה הוצרך ליפול ממדריגתו למדריגה תחתונה המכונה יעקב. אך מיד כיון שדבק מחשבתו לעולם עשיה. אז נתעוררו כוחות עשו וזהו שאמר ויאבק איש עמו הוא שרו של עשו ודרשו רז"ל מלמד שהעלו אבק רגליהם עד כסא הכבוד, כי יעקב אף שהיה בקטנות בבחי' אבק מכ"מ גם אבק רגליו דהיינו קטנות שלו היה ג"כ מגיע עד כסא הכבוד

 

ספר קול מבשר ח"א - פרשת וישלח

ט. ויותר יעקב לבדו וכו' (בראשית ל"ב כה). בחולין (דף צ"א), שנשתייר על פכין קטנים. מכאן, לצדיקים שממונם חביב עליהם יותר מגופן. וכל כך למה, לפי שאין פושטין ידיהם בגזל. והוא פלא, וכי זהו טעם מספיק להסתכן עבור פכים קטנים וכו'? אך על דרך מה שסיפר רה"ק [רבי מרדכי יוסף מאיזביצא] זצוק"ל, ששמע מרבינו רבי שמחה בונם מפרשיסחא זצוק"ל, שאמר בשם היהודי הקדוש זי"ע, שדבר שיש לו שייכות לצדיק, מחויב ליהנות ממנו אף במסירת נפש. ולכן יעקב אע"ה, שידע שהפכים קטנים הם שלו ושייכים לנפשו ונבראו בשבילו, מסר נפשו להעבירם וכו'. [פרי צדיק לפסח אות ל"ט]:

 

(כו) וַיַּרְא כִּי לֹא יָכֹל לוֹ וַיִּגַּע בְּכַף יְרֵכוֹ וַתֵּקַע כַּף יֶרֶךְ יַעֲקֹב בְּהֵאָבְקוֹ עִמּוֹ:

 

ספר באר מים חיים פרשת וישלח - פרק לב

ואכן האמת הוא כי מאחר שאנו רואין שהס"מ שהוא שרו של עשו לא היה יכול לתופסו ולנגוע בקצהו בשום אבר ואבר וגיד וגיד שבו הוא מטעם שראה אותו הדור ואמר לו דמות דיוקן שלך חקוקה בכסא. רק במקום הזה בגיד הנשה נגעו עד אשר ותקע כף ירך יעקב שמע מינה אשר שם מוכרח להיות איזה אחיזה לקליפת החיצונים בעת שרודפים להדבק אל הקדושה כקוף בפני אדם וכקליפה אל הפרי מתאחזין בגיד הזה. והוא מחמת שחיות הקדושה שבו מעט מזעיר הוא ובמקום... שחריבה קצת מחיות הקדושה ממולא שם מקליפות החיצונים. ועל כן דעת רבותינו (חולין צ"ט ע"ב) שאין בו שום טעם, ואמרו עץ הוא והתורה אסרתו (רש"י פסחים כ"ב. דיבור המתחיל אלא). כי טעם כל דבר ודבר היא מחיות ניצוצי הקדושה שבקרבו מאלהינו יתברך שמו, ובגיד הזה אין בו בנותן טעם כי מעט מזעיר חיות הקודש שם... וראיה גמורה לזה ממה שמבואר בזוה"ק (פרשה זו ק"ע ע"ב) כי שס"ה גידי האדם הם כנגד ימות החמה כל אחד מיוחד נגד יום אחד והגיד זה מיוחד כנגד ט' באב שבו נתגבר הקליפה וחרבה בית מקדשינו ותפארתינו... והכל מפני שחיות הקודש אז מצער הוא, ורבתה בו אחיזת החיצונים והחטיא את ישראל אז לבכות עד שנקבע לדורות. ועל כן נאסר לאוכלו לכל בר ישראל מפני המעטת חיות הקדושה שבו והתרבות חיות החיצונים. ואדם האוכלו ידבק בו ניצוצי הרע ויחטיאהו כטעם כל מאכלות אסורות כנודע (זוה"ק שמיני מ"א.):

 

ספר מאור עינים - פרשת קדושים

וירא כי לא יכול לו כי לא מצא בו שום צד אחיזה לאחוז בו ח"ו על ידי שהיה איש תם כאמור כי אין לו אחיזה אלא במי שיש בו שמץ מנהו ואז מצא מין את מינו וניעור ומתגבר ח"ו יותר ויותר אבל ביעקב לא היה בו שום שמץ מנהו בכדי שיהיה לו שום אחיזה ח"ו בו וירא כי לא יכול לו ויגע בכף ירכו שהן הדורות העתידין לבוא שעל ידי התרשלותן בעבודתו יתברך מוצא בהן צד אחיזה בהן ח"ו ותקע כף ירך יעקב בהאבקו עמו שעל ידי זה נתמוטטו רגליהן... כי כל החיות והנצוצות שבעולם ומלואו מקומן הוא בו יתברך רק שהן עכשיו נפולין מקומן כנודע ממ"ש במקום אחר:

 

ספר פרי צדיק חג הסכות - אות כח

וירא כי לא יכול לו ויגע בכף יריכו כי ביעקב אבינו ע"ה בעצמו שהוא עצם הגוף של תפארת בחינת אמת לא היה לו שום שליטה רק בהירכין, היינו בנביאים ונביאות שיצאו ממנו לדורות הבאים היה לו איזה שליטה כדאיתא במדרש (ב"ר פע"ז) כי הקלקול והפגם היה בשני ירכין, והיינו כמו שנאמר ותקע כף ירך יעקב, היינו שהזיזם מהגוף שהוא בחינת אמת שיהיה להם איזה נטיה לצד מבחינת נקודת האמת. וכמו שמצינו בנביאי השקר שבודאי לא בדו מלבם דבר כזב רק שהיו מדמים בנפשם שהוא רוח ה' הנוססה בם וכמו שאמר צדקיה בן כנענא למיכיהו בן ימלא איזה דרך עבר רוח ה' לדבר אתך כי היה להם דמיון הארת רוח ה' רק שהיה לו איזה נטיה מנקודת האמת וכמו כן הוא הפגם בכל הדורות בזה שיש בזה דמיונות לנטות מנקודת האמת

 

 (כז) וַיֹּאמֶר שַׁלְּחֵנִי כִּי עָלָה הַשָּׁחַר וַיֹּאמֶר לֹא אֲשַׁלֵּחֲךָ כִּי אִם בֵּרַכְתָּנִי:

 

ספר עבודת ישראל – פרשת וישלח

ושמעתי אומרים בשם חכם אחד פירוש המד"ר (ב"ר עח) שאמר המלאך ליעקב הגיע זמני לומר שירה, וצריך ביאור שמיום שנברא שרו של עשו לא הגיע זמנו לומר שירה עד היום שנלחם ביעקב, אמנם הנה כל מלאך אינו אומר שירה וזמרה להבורא ית"ש רק על החסד שבראו לעשות רצונו ית'... והנה שרו של עשו הוא הס"ם הוא היצה"ר הוא השטן שנברא להסית האדם ולהסירו מדעת יוצרו כי לכך נברא. אמנם אף על גב שלכך נברא אין חפץ המלאך הזה באמת שישמע האדם לקולו לעשות הרע רק הוא מחויב לעשות פעולתו ולהדיחו והאדם יתחזק וילחום כנגדו ויכבוש אותו, וזה תכלית בריאתו... רק כמשל הזונה עם בן המלך הנזכר בזוה"ק וכתוב שם כי אם ישמע בן המלך לזונה המסיתו במצות המלך וידבק בה אין מזה נחת רוח להזונה רק כשמתגבר בן המלך וגוער בה ודוחה אותה... אז מתעורר נחת רוח לאביו המלך ומשלם שכר לבנו וגם להזונה מיטיב בעבורו... וכן הנמשל להיצה"ר הגם שמפתה את האדם, מכל מקום אין חפצו ברשעים המקשיבים לקולו...

ונחזור לענינינו, שהמלאך הנ"ל עדיין לא אמר שירה מיום שנברא שלא היה אדם שכבשו לגמרי כמו יעקב אבינו שלימו דאבהן... והנה כשנלחם עמו שרו של עשו לא היתה האביקה בדרך פשוט כדרך שנלחמים בעלי מלחמות רק בוודאי היתה המלחמה ברוחניות לבלבל מחשבתו של יעקב אבינו מי יודע באיזה חקירות עצומות ורשתו אשר טמן. וזהו שכתוב וירא כי לא יכול לו, שאבינו יעקב התגבר בקדושתו נגדו עד שנגע בכף יריכו... לכן אחרי שראה הבריאה הנבחרת יעקב איש תם כי לא יכול לו אמר שלחני כי עלה השחר והגיע זמני לומר שירה שלכך נבראתי וברוך ה' שפעלתי פעולתי לכן אני חפץ לומר שירה:

 

(כח) וַיֹּאמֶר אֵלָיו מַה שְּׁמֶךָ וַיֹּאמֶר יַעֲקֹב:

(כט) וַיֹּאמֶר לֹא יַעֲקֹב יֵאָמֵר עוֹד שִׁמְךָ כִּי אִם יִשְׂרָאֵל כִּי שָׂרִיתָ עִם אֱלֹהִים וְעִם אֲנָשִׁים וַתּוּכָל:

(ל) וַיִּשְׁאַל יַעֲקֹב וַיֹּאמֶר הַגִּידָה נָּא שְׁמֶךָ וַיֹּאמֶר לָמָּה זֶּה תִּשְׁאַל לִשְׁמִי וַיְבָרֶךְ אֹתוֹ שָׁם:

 

ספר ליקוטי הלכות - הלכות פריה ורביה ואישות הלכה ה

כי יעקב בחינת קטנות, בחינת עבור, ואז עקר המלחמה, שזהו בחינת וידו אחזת בעקב עשו, שהיה לוחם עמו מבטנו, וכן עם שרו, כמו שכתוב, "ויותר יעקב לבדו ויאבק איש עמו וכו'". הינו בחינת הרחוקים מאד, שהם בבחינת קטנות, הם נקראים בחינת בני יעקב, ואותם צריכים לקבץ כל אחד ואחד ממקום שהוא, בחינת הקבצו ושמעו בני יעקב, שישמעו אל דברי תורתו הקדושה וישובו אל ה'. וזהו, "ושמעו אל ישראל אביכם", כי אחר כך כשיתקבצו וישמעו ויתקרבו אל האמת, אז נקראים בחינת ישראל שנקרא על שם נצחון המלחמה כשנצח את שרו של עשו, שאז נאמר, "לא יעקב יאמר עוד שמך כי אם ישראל כי שרית עם אלקים ועם אנשים ותוכל". ועל - ידי זה יהיה עקר הגאלה על - ידי שיצטרפו נפשות ישראל, שהם בחינת צרופי אותיות התורה בצרופים רבים עד אין קץ וכו'

 

ספר קול מבשר ח"א - פרשת וישלח

או יאמר, כי מי שמבטל דעת או כח חבירו נקרא 'יכול'. שהרי מבטלו ונותשו ממקומו. וידוע כי יעקב ושטן בגימטריא ישראל, ועל כן, כשנצח יעקב כח קליפת הסט"א משרו של עשו שהוא השטן, לא נשאר עוד מכח השטן שיחול עליו גדר שם. וממילא הוא נכלל בשם ישראל. וע"כ נתן טעם לקריאת שם ישראל, שנכלל בקרבו כחו. וזה שנאמר, הגידה נא שמך, כי אחרי שאמר לו ששמו יעקב, על כרחך שמו ישראל. ובהיות רצונו לידע אם נתבטל כחו לגמרי, עד שלא נשאר בכחו לחול עליו שם, על כן שאלהו על שמו. ויאמר למה זה תשאל לשמי, מאחר שבטלת אותי לגמרי

 

(לא) וַיִּקְרָא יַעֲקֹב שֵׁם הַמָּקוֹם פְּנִיאֵל כִּי רָאִיתִי אֱלֹהִים פָּנִים אֶל פָּנִים וַתִּנָּצֵל נַפְשִׁי:

(לב) וַיִּזְרַח לוֹ הַשֶּׁמֶשׁ כַּאֲשֶׁר עָבַר אֶת פְּנוּאֵל וְהוּא צֹלֵעַ עַל יְרֵכוֹ:

(לג) עַל כֵּן לֹא יֹאכְלוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת גִּיד הַנָּשֶׁה אֲשֶׁר עַל כַּף הַיָּרֵךְ עַד הַיּוֹם הַזֶּה כִּי נָגַע בְּכַף יֶרֶךְ יַעֲקֹב בְּגִיד הַנָּשֶׁה:

 

ספר באר מים חיים פרשת וישלח - פרק לב

והנה זה הכל נכון בעת שהיה צולע על יריכו אבל אחר כך כשנתרפא יעקב מצלעתו היה אפשר לומר שכבר נתרפא הגיד הזה מטומאתו עד שאין רשות חיות החיצונים עליו והוחזר אל הקדושה ויהיה מותר לאוכלו כשאר בשר כשר, ואמנם כי להיות שהרבה ריוח להצלה לפניו, ולמה רפאהו דוקא בשמש. כדי להראות כי רפואה הזו היא מעין עולם הבא שהקב"ה מוציא חמה מנרתיקה וצדיקים מתרפאין בה כנזכר למעלה והוא בדוגמת עלמא דאתי שהכל מתרפאין לעתיד... וזה הוא רק ליעקב אבינו... אבל לא באחרים שאין בהם בחינת עולם הבא, עדיין הנחש כרוך על עקבם ולא נתרפאו מצלעתן ואסור לטעום מגיד הזה מפני אחיזת החיצונים שבו...

וזהו שאמר הכתוב כאן כי לפי שויזרח לו השמש וגו' שלא ריפא אותו הקב"ה כי אם ברפואה מעין עולם הבא על כן לא יאכלו בני ישראל את גיד הנשה וגו' עד היום הזה פירוש עד שיבוא היום הזה היום שכתוב בו הנה אלהינו זה כי אז הכל יתרפאו מזוהמתן ונגילה ונשמחה בו וכל בחינת החיצונים יבוטל מן הארץ וצום הרביעי וצום החמישי וגו' יהיה וגו' לששון ולשמחה (זכריה ח', י"ט). אמן כן יהי רצון:

 

שפת אמת ליקוטים - תנא דבי אליהו

ויש מצות עשה ולא תעשה, אמרו חז"ל רמ"ח מצות עשה נגד רמ"ח אברים ולא תעשה שס"ה נגד (הימים) [הגידים] ותשעה באב נגד גיד הנשה אחד משס"ה גידים של אדם עיין שם, פירוש האברים הם העיקר בחינת ימין שהיא מצות עשה בחינת עשה טוב ולא תעשה בחינת סור מרע שהוא השמאל והם הגידין שאינם עיקר החיות אבל ההמשכה על ידי הגידים הצינורת כו' ולזאת שליטת היצה"ר וסט"א יותר בשמירת הלא תעשה שאין זה עיקר החיות וצריך עבודה לנקות הצינורת הנ"ל, וכתיב ותקע כף ירך יעקב, עגול ככף, הפירוש לקרב הרחוקים על ידי אור מקיף שהוא בחינת אור הסובב ומקיף סביב הכל כמו שכתבתי במקום אחר פירוש עובר לסוחר, וזהו תיקון השלם כמו שיהי' לעתיד במהרה בימינו אמן, ונקבע תענית בתשעה באב שעל ידי העינוי ותשובת בני ישראל כל שנה ושנה ניתקן גם בחינת גיד הנשה, וכתבו חז"ל כי יהי' לעתיד יו"ט ונקרא מועד, פירוש שבת קבוע וקיימא בחינת הימין נצחיות עיקר החיים כי מיני' מתברכין כל שיתן יומין כו', ויו"ט בחינת מועדים לשמחה הוא תוספות כבוד ופאר בחינת עושר בשמאל כנ"ל, וכמו שבארתי במקום אחר כי השמחה הוא בדבר חדש חוץ מהגוף שעיקר כענין עשיר ושמח בחלקו כנ"ל, ומכל שכן יום תשעה באב אחר התיקון שיהי' תוספת פאר וכבוד לקרב הרחוקים שיהי' כבוד ה' מלא שיתגלה כבוד הארת אין סוף ב"ה וברוך שמו גם בגיד הנשה שהוא כף ירך יעקב כנ"ל

 

כל אתר ואתר- פיתוח אתרי אינטרנט

PHP,דרופל וJS

טלפון:  
0525802579
מייל:  
any.site.n.site@gmail.com