נושאים

פרשת וישלח - כי מלאכיו יצוה לך

זוהר כרך א (בראשית) פרשת וישלח דף קסה עמוד ב - קסו עמוד א

וישלח יעקב מלאכים וגו', רבי יהודה פתח (תהלים צ"א) כי מלאכיו יצוה לך לשמרך בכל דרכיך

האי קרא אוקמוה חברייא, דהא בשעתא דבר נש אתי לעלמא מיד אזדמן בהדיה יצר הרע דאיהו מקטרג ליה לבר נש תדיר כמה דאת אמר

פסוק זה העמידוהו החברים, שהרי בשעה שאדם בא לעולם מיד מזדמן לו יצר הרע שהוא מקטרג לו לאדם תמיד כמו שאתה אומר

לפתח חטאת רובץ, מאי חטאת רובץ, דא יצר הרע

לפתח חטאת רובץ, מהו חטאת רובץ, זה יצר הרע

ודוד הכי נמי קרייה חטאת דכתיב (תהלים נ"א) וחטאתי נגדי תמיד, בגין דאיהו עביד ליה לבר נש כל יומא למחטי קמי מריה, ויצר הרע דא לא אתעדי מבר נש מיומא דאתיליד בר נש לעלמין

ודוד גם קראו חטאת שכתוב וחטאתי נגדי תמיד, כיון שהוא גורם לו לאדם כל יום לחטוא לפני קונו, ויצר הרע זה לא סר מהאדם מיום שנולד האדם לעולמים

ויצר הטוב אתי לבר נש מיומא דאתי לאתדכאה ואימתי אתי בר נש לאתדכאה כד איהו בר תליסר שנין כדין אזדווג בר נש בתרווייהו חד מימינא וחד משמאלא יצר טוב לימינא ויצר רע לשמאלא

ויצר טוב בא לאדם מיום שהוא בא להטהר ואימתי בא אדם להטהר כשהוא בן שלש עשרה שנים אז מזדווג אדם בשניהם אחד מימינו ואחד משמאלו יצר טוב לימינו ויצר הרע לשמאלו

ואלין אינון תרין מלאכין ממש ממנן ואינון משתכחין תדיר בהדיה דבר נש, אתי בר נש לאתדכאה ההוא יצר הרע אתכפיא קמיה ושליט ימינא על שמאלא ותרווייהו מזדווגין לנטרא ליה לבר נש בכל ארחוי דהוא עביד הדא הוא דכתיב

ואלו הם שני מלאכים ממש ממונים והם נמצאים תמיד אצל האדם, בא אדם להטהר אותו יצר הרע נכפה לפניו ושולט ימין על שמאל ושניהם מזדווגים לשמור את האדם בכל דרכיו שהוא עושה, זה הוא שכתוב

כי מלאכיו יצוה לך לשמרך בכל דרכיך,

רבי אלעזר מוקים ליה להאי קרא ביעקב דקודשא בריך הוא אזמין בהדיה מלאכין משריין ממנן בגין דהא איהו אתי שלים בשבטין עלאין כלהו שלמין כדקא יאות כמה דאתמר

רבי אלעזר מעמיד את הפסוק הזה ביעקב שהקב"ה זימן עימו מלאכים מחנות ממונים כיון שהרי הוא בא שלם בשבטים עליונים כולם שלמים כראוי כמו שנאמר

ויעקב הלך לדרכו ויפגעו בו מלאכי אלהים ואתמר

והכא כיון דאשתזיב מניה דלבן והא אתפרש מניה כדין אזדווגת עמיה שכינתא ואתו משריין קדישין לסחרא ליה וכדין

וכאן כיון שניצל מלבן והרי נפרש ממנו אז הזדווגה עמו שכינה ובאו מחנות קדושים לסובב אותו ואז

ויאמר יעקב כאשר ראם וגו'

ומאינון מלאכין שדר ליה לעשו הדא הוא דכתיב

ומאותם מלאכים שלח לו לעשו הוא שכתוב

וישלח יעקב מלאכים, מלאכים ממש הוו ודאי,

פתח רבי יצחק ואמר כתיב (תהלים ל"ד) חונה מלאך יי' סביב ליראיו ויחלצם, הא אוקמוה, אבל באתר חד כתיב כי מלאכיו יצוה לך, מלאכיו סגיאין, והכא חד דכתיב חונה מלאך יי' סביב ליראיו ויחלצם

פתח רבי יצחק ואמר כתוב חונה מלאך יי סביב ליראיו ויחלצם, הרי העמידו, אבל במקום אחד כתוב כי מלאכיו יצוה לך מלאכים רבים וכאן אחד, שכתוב חונה מלאך יי סביב ליראיו ויחלצם

אלא כי מלאכיו יצוה לך, אלין שאר מלאכין, מלאך יי' סביב דא שכינתא כמה דאת אמר

אלא כי מלאכיו יצוה לך, אלו שאר מלאכים מלאך יי סביב זו שכינה כמו שאתה אומר

וירא מלאך יי' אליו בלבת אש מתוך הסנה, ובגין כך חונה מלאך יי' סביב ליראיו לאקפא ליה בכל סטרין בגין לשזבא ליה,

וירא מלאך יי אליו בלבת אש מתוך הסנה, ומשום כך חונה מלאך יי סביב ליראיו להקיף אותו מכל הכיוונים כדי להציל אותו

וכד שכינתא שריא בגויה דב"נ כמה משריין קדישין כלהו אזדמנו לתמן

וכששכינה שורה בו באדם כמה מחנות קדושים כולם מזדמנים לשם

ת"ח כד דוד מלכא אשתזיב מאכיש מלך גת כדין אמר האי בגין דשכינתא סחרא ליה ואשתזיב מנייהו מאכיש ומעמיה כל אינון דאתקיפו ביה, מה כתיב

בא ראה, כשדוד המלך ניצל מאכיש מלך גת אז אמר כך כיון שהשכינה סובבה אותו וניצל מהם מאכיש ומעמו כל אותם שהתקיפו אותו, מה כתוב

ויתהולל בידם אמאי ויתהולל וישתגע מבעי ליה כמה דאת אמר (שם) כי הבאתם את זה להשתגע עלי אלא אהדר על ההוא מלה דאמר דוד בקדמיתא דכתיב

ויתהולל בידם. מדוע ויתהולל? וישתגע, היה צריך להיות כתוב כמו שאתה אומר כי הבאתם את זה להשתגע עלי. אלא חזר על אותה מלה שאמר דוד בתחילה שכתוב

(תהלים ע"ג) כי קנאתי בהוללים וגו'

א"ל קודשא בריך הוא חייך עדיין אנת אצטריך להאי כיון דעאל לבי אכיש ואתקיפו ביה מה כתיב

אמר לו הקדוש ברוך הוא חייך עדיין אתה צריך לכך כיון שבא לאכיש והחזיקו בו אותו מה כתוב

ויתהולל בידם כאינון הוללים דקני בקדמיתא וכדין אתיא שכינתא ושריא סחרניה דדוד

ויתהולל בידם, כאותם הוללים שקינא בתחילה ואז באה שכינה ושרתה סביב דוד

א"ר חזקיה אי הכי דכלהו משריין קדישין אתו בהדיה ושכינתא בהדיה אמאי כתיב

אמר רבי חזקיה, אם כן שכל המחנות הקדושים באו איתו מדוע כתוב

ויותר יעקב לבדו וגו'

אמר רבי יהודה בגין דאעיל גרמיה לסכנה והוה חמי לההיא סכנה בעינוי אינון אתפרשו מניה. וכדין אמר

כיון שהכניס עצמו בסכנה והיה רואה לאותה סכנה בעיניו הם נפרדו ממנו ואז אמר

קטנתי מכל החסדים ומכל האמת.

אלין אינון משריין קדישין דאתפרשו מניה

אלו הם מחנות קדושים שנפרדו ממנו.

רבי יצחק אמר בגין לשבקא ליה עם ההוא ממנא דעשו דברשותא עלאה הוה אתי. ואלין אזלי למימר שירתא דמטא זמנייהו לשבחא ליה לקב"ה בההיא שעתא ולבתר אהדרו

כדי להשאיר אותו עם אותו ממונה של עשו שברשות עליונה היה בא והם הלכו לומר שירה שהגיע זמנם לשבח את הקב"ה באותה שעה ולאחר מכן חזרו

הה"ד קטנתי מכל החסדים ומכל האמת אשר עשית את עבדך וגו'. ועתה הייתי לשני מחנות

מחנה שכינתא וכל ביתיה לשני מחנות דהוה שלים מכל סטרין מתרין חולקין הוה חוור וסומק

מחנה שכינה וכל ביתה, לשני מחנות שהיה שלם מכל הצדדים משני חלקים היה חיוור ואדום.

רבי אלעזר אמר הא אתמר ההוא ליליא שולטנותא דסטרא דעשו הוה בההיא שעתא דהא כתיב

רבי אלעזר אמר הרי כתוב שאותו לילה שלטון של צד עשו היה באותה שעה שכן כתוב

(בראשית א') יהי מארת חסר ובגין כך ויותר יעקב לבדו דאשתאר יעקב דאיהו שמשא בלחודוי דאתכסיא סיהרא מן שמשא ועם כל דא נטירו דקב"ה לא אתעדי מניה מכל וכל

יהי מארת חסר, ומשום כך ויותר יעקב לבדו שנשאר יעקב שהוא שמש לבדו שנתכסתה הלבנה מהשמש ועם כל זאת שמירת הקב"ה לא סרה ממנו מכל וכל

ועל דא לא יכול לו דכתיב וירא כי לא יכול לו.

ועל כן לא יכול לו שכתוב וירא כי לא יכול לו

 

זהר חדש מדרש רות מאמר מצות מזוזה

שני מלאכי השרת מלוין לו לאדם, אחד בימינו, ואחד בשמאלו. דכתיב, כי מלאכיו יצוה לך לשמרך בכל דרכיך. ולא עוד, אלא שאם תמיד מצוי במצוה, כביכול, שהקב"ה נעשה לו שומר. שנאמר, ה' שומרך. מה עושה הקב"ה. נוטל מלאך ההולך בימינו, ומעמידו לפניו. והוא עומד במקומו. שאמר, ה' צלך על יד ימינך. ואותו המלאך שהוא משמאלו, מעמידו אחרי האדם. והקב"ה מימין ומשמאל. נמצא האדם נשמר מכל צדדיו, מי יוכל להזיק אותו...

 

א"ר נהוראי, אסהדנא, על מאן דנפק מתרע ביתיה בעיטופא דמצוה, ותפילין בראשו, בשעה דנפיק בין תרין תרעין, אזדמנא שכינה עליה

אמר רבי נהוראי, מעיד אני על מי שיוצא מפתח ביתו בעיטוף של מצוה, ותפילין בראשו, בשעה שיוצא בין שני השערים, מזדמנת שיכנה עליו.

ותרין מלאכין דקיימין עליה, חד מימינא, וחד משמאלא. וכולהון מלוין ליה עד בי כנישתא, ומברכין ליה. וחד מקטרגא דאיהו קיימא קמי פתחי דבר נש אזיל מבתרייהו, ועל כרחיה אתיב ואמר אמן

ושני מלאכים שעומדים עליו, אחד מימינו ואחד משמאלו, וכולם מלווים אותו עד בית הכנסת, ומברכים אותו, ומקטרג אחד שהוא עומד לפני פתחו של אדם, הולך מפניהם ועל כורחו עונה ואומר אמן.

וזכור ושמור, כללא דכל אורייתא. זכור, איהו פרשת מזוזה... שמור איהו ציצית... אלא, מזוזה איהי כלול זכור ושמור

וזכור ושמור על כל התורה, זכור הוא פרשת מזוזה... שמור הוא ציצית... אלא מזוזה היא כלולה זכור ושמור.

 

כל אתר ואתר- פיתוח אתרי אינטרנט

PHP,דרופל וJS

טלפון:  
0525802579
מייל:  
[email protected]