נושאים

פרשת חקת - מות אהרן

מות אהרן נדרש בספרות החסידית סביב ההתמודדות עם סוגית המות. ההשלמה שבהתנהגותו של אהרן כלפי המוות, מול העימות שנקטו בו ישראל כלפי סוגית המוות, מעוררת ענין.

 

ספר במדבר פרק כ

(כג) וַיֹּאמֶר יְדֹוָד אֶל משֶׁה וְאֶל אַהֲרֹן בְּהֹר הָהָר עַל גְּבוּל אֶרֶץ אֱדוֹם לֵאמֹר:

 

ספר קול מבשר ח"א - ספר תהלים

ויאמר ה' אל משה ואל אהרן בהר ההר על גבול ארץ אדום (במדבר כ"ג כ). ואומר רש"י (ממדרש תנחומא), מגיד, שמפני שנתחברו כאן להתקרב לעשו הרשע - נפרצו מעשיהם ונחסרו הצדיק הזה. לפי שנתקרבו לאדום, נענשו במיתת אהרן. כ"ק אא"ז מרן אדמור האמרי אמת זצ"ל מגור אמר, שאביו השפ"א זצ"ל הקשה, הלא מפורש הטעם [של מיתת אהרן - המבי"א] - יען לא האמנתם בי ?. ואמר, שאביו השפ"א זצ"ל היה רק פעם אחת בשבת בברלין, ותירץ שם את הקושיא הזאת עם תירוץ חסידי (נדפס בשפ"א ליקוטים, השמטות לפ' חוקת, דף ס'), דחטא מי מריבה - היה טעם למיתת אהרן. אבל מה שנחסר לבני ישראל - היה צריך משפט מיוחד על זה. כמו שהגיד הרה"ק הרבי ר בונם מפרשיסחא, על הפסוק, משפטי ה' צדקו יחדו, כשהקב"ה עושה משפט באדם, גם כל קרוביו ומכיריו כפי הצער שיש לכל אחד מהם - כן מגיע לו. צדקו יחדו - לכל הנסבב ממנו. וזה מה שכתב [שדייק] רש"י ז"ל, שמפני שנתחברו וכו' - "חסרו" הצדיק הזה. ['חסרו', היינו הצער של בני ישראל. ולכן לא כתב רש"י 'מת' הצדיק הזה - המבי"א]. [ליקוטי יהודה חקת, דף מ"א (קנ"ז)]:

 

(כד) יֵאָסֵף אַהֲרֹן אֶל עַמָּיו כִּי לֹא יָבֹא אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר נָתַתִּי לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל עַל אֲשֶׁר מְרִיתֶם אֶת פִּי לְמֵי מְרִיבָה:

 

ספר תפארת שלמה – על התורה – פרשת חקת

א"י יאסף אהרן אל עמיו וגו' ויעש משה כאשר צוה ה' ויעלו הר ההר וגו'. ופרש"י שם אמר לו הכנס ונכנס כו' עצום עיניך ועצם מיד חמד משה לאותה מיתה. וז"ש (דברים לב, נ) כאשר מת אהרן אחיך מיתה שנתאווית לה הנ"ל לבאר בענין הזה דהנה אמנם מאד נתעלה אהרן הכהן במיתתו זאת אשר לא נמצא כמוהו והוא שכאשר נגזרה הגזירה עליו לעלות הר ההר לא בקש שום דבר התנצלות ולא רצה להתפלל לבטל הגזירה או שיבקש משרע"ה רחמים עליו על ככה רק קבל עליו דין שמים באהבה לקיים מצות המלך ולא עכב. לכן הוא שנזכר כמה פעמים מיתת אהרן בתורה לגודל חשיבתו הנ"ל. וזה ששינה הכתוב להזכיר עוד בפ' מסעי (במדבר לג, לח) ויעל אהרן הכהן על פי ה' בחודש החמישי באחד לחדש אשר לא נמצא כמוהו בתורה אצל כל הצדיקים לבאר יום מיתתו בפירוש אך הוא לגודל מעלתו במיתה אשר (תהלים קטז, טו) יקר בעיני ה' המותה לחסידיו וכמ"ש דרך הזה בזוה"ק. והנה זהו הענין שחמד משה לאותה מיתה כי מאד הוטב בעיניו המעלה הזאת של אהרן לקבל עליו דין שמים באהבה ולהתעלות בדביקות המיתה כמצווה על פי ה' וזש"נ לו והאסף אל עמיך כאשר מת אהרן אחיך במעלת הדביקות. אבל מ"מ במשרע"ה כתי' (דברים ג, כג) ואתחנן אל ה' והרבה והפציר בתפלה וזה היה שוב לטובת בנ"י שהוא נקרא ע"ז רעיא מהימנא כי אם היה נכנס משרע"ה לארץ לא היו בנ"י גולים ממנה שוב לעולם כנודע:

 

ספר תפארת שלמה – על התורה – פרשת חקת

יאסף אהרן אל עמיו וגו'. הנ"ל דהנה כן מצינו אצל אברהם יצחק ויעקב ויאסף אל עמיו. וקשה לכאורה אצל א"א ע"ה שלא היו אבותיו צדיקים איך נאמר אל עמיו או אל אבותיו מי נתלה במי. אכן הנה נשמות הקדושים הצדיקים אף כשהם מסתלקים מן העולם הזה הוא רק לעיני בשר אבל תמיד הם חונים כל הימים ומסתופפים עם בנ"י והשגחתם עליהם כמ"ש במ"א. והנה זה הפי' (שמו"ב א, כג) בחייהם ובמותם לא נפרדו הנאמר בשאול ויהונתן. כמעשהו בחול כך מעשהו בשבת (סוכה מה, א) חול הוא עוה"ז. שבת הוא עוה"ב. הם מתפללים בעד בנ"י שהם בעוה"ז. וז"פ הפ' (שמו"א יד, מה) ויאמר העם אל שאול היונתן ימות אשר עשה הישועה הגדולה הזאת בישראל. הפי' הוא שלא ימות לעולם כמ"ש (תענית ה, ב) יעקב אבינו לא מת מיתה עולמית כנ"ל. ולזה נאמר ג"כ (במדבר כ, כו) ואהרן יאסף ומת שם. מהו שם. אך הפי' הוא שם בהר ההר נראה המיתה אבל הוא מיד יחיה להיות עם בנ"י כנ"ל. וז"פ (בתפילת שמו"ע) מלך ממית ומחיה ומצמיח ישועה. היינו שהנשמות יאספו אל בנ"י. וזהו מחיה מתים כנ"ל. וזהו יאסף אהרן אל עמיו שנאסף אל עמיו והנו עומד עליהם כנ"ל. וזהו (דניאל יב, ג) ומצדיקי הרבים ככוכבים לעולם ועד. (מכתי"ק):

 

 (כה) קַח אֶת אַהֲרֹן וְאֶת אֶלְעָזָר בְּנוֹ וְהַעַל אֹתָם הֹר הָהָר:

 

ספר מי השילוח - פרשת חקת

ויאמר ה' אל משה קח את אהרן והפשט כו', והלבשת את בנו בפרשה הזאת מראה הקב"ה לישראל שהם חיים וקיימים לעולם שאמר למשה קח אהרן ואת אלעזר כו' כי לעתיד יגיע עיקר כבוד מזה שיתפשט כח האדם לכמה נפשות כמה כהנים גדולים יצאו מאהרן ולעתיד כלם יכתירהו סביב ויהי' לו כבוד מהם כי כן הוא הדרך בילדות נמשך לב האדם לתאוה ואח"כ לקנאה ובזקנה עיקר החמדה לכבוד, וכבוד ישאר לעתיד ג"כ כמ"ש כבוד חכמים ינחלו וכמו כן אברהם יצחק ויעקב ועיקר הכבוד יצא לפועל ביעקב אבינו משנים עשר שבטים שהעמיד

 

ספר אגרא דכלה (דפ"י) - דף קפ/ב

והעל את הצפרדעים (שמות ח א). ב' במסורה. דין. ואידך קח את אהרן וכו' "והעל אותם הר ההר (במדבר כ כה). לרמז מה שאמרו רז"ל (פסחים נ"ג ע"ב) שהצפרדעים מסרו עצמן למיתה בציווי הש"י, והיא נלמד משם, כמו לשם באהרן העליה היתה למיתה, כמו כן בכאן:

 

שפת אמת ליקוטים - פרשת וירא

בבעל הטורים והעל וגו', במסורה והעל אותם הר ההר וגו', נראה יותר לפרש לשבח כפשוטו שכמו שהצפרדעים מסרו נפשם לקיים ציווי הקב"ה, כן אהרן ואלעזר הלכו לתומם על ההר הגם [שידעו] שימות שם אהרן:

 

(כו) וְהַפְשֵׁט אֶת אַהֲרֹן אֶת בְּגָדָיו וְהִלְבַּשְׁתָּם אֶת אֶלְעָזָר בְּנוֹ וְאַהֲרֹן יֵאָסֵף וּמֵת שָׁם:

(כז) וַיַּעַשׂ משֶׁה כַּאֲשֶׁר צִוָּה יְדֹוָד וַיַּעֲלוּ אֶל הֹר הָהָר לְעֵינֵי כָּל הָעֵדָה:

(כח) וַיַּפְשֵׁט משֶׁה אֶת אַהֲרֹן אֶת בְּגָדָיו וַיַּלְבֵּשׁ אֹתָם אֶת אֶלְעָזָר בְּנוֹ וַיָּמָת אַהֲרֹן שָׁם בְּרֹאשׁ הָהָר וַיֵּרֶד משֶׁה וְאֶלְעָזָר מִן הָהָר:

 

ספר אמרי אמת - פרשת אחרי

ופשט את בגדי הבד היינו שהיתה לו התפשטות הגשמיות כמו שהיה בפטירת אהרן הכהן דכ' ויפשט משה את אהרן את בגדיו וילבש אותם את אלעזר בנו וגם שם מקשים האיך היה זה אלא שזה היה התפשטות הגשמיות, יציאה מדרך הטבע, כמו שאי' וכל אדם לא יהיה באהל מועד וכו' וכה"ג לא אדם היה אלא וכו' בשעה שהיה רוח הקודש שרוי עליו היו פניו בוערות כלפידים, אצל הכהן נעשה כל הגוף תשמיש דקדושה, הידים נעשו כלי שרת כענין שמצינו בגמ' גבי חפינה ידו וכו' או דילמא ככלי שרת דמי

 

(כט) וַיִּרְאוּ כָּל הָעֵדָה כִּי גָוַע אַהֲרֹן וַיִּבְכּוּ אֶת אַהֲרֹן שְׁלשִׁים יוֹם כֹּל בֵּית יִשְׂרָאֵל:

 

ספר לקוטי הלכות חו"מ - הלכות שלוחין הלכה ה

"ויראו כל העדה כי גוע אהרן". ואמרו רבותינו זכרונם לברכה שאמרו ישראל, אפשר אדם שעצר המגפה ועמד כנגד מלאך המות ימות?! והראו אותו להם מטל במטה וכו'. ואחר כך כתיב, "וישמע הכנעני מלך ערד כי מת אהרן וכו'", כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה, הינו כי ישראל פגמו בזה שהרהרו אחר משה ואלעזר ולא רצו להאמין שמת אהרן כאלו, חס ושלום, הסתירו אותו בפניהם כדי לתן גדלה לאלעזר בנו (ועין במדרש פרשת חקת מבאר שם שאמרו נסקל אתכם בשביל זה, עין שם). ואף על פי שהזכירו גדלת ומעלת אהרן שעמד נגד מלאך המות ועצר המגפה ואיש כזה איך שיך שימות אף על פי כן פגמו כנגד כבוד משה ואלעזר שהרהרו אחריהם. ואז הכרח משה להראות להן את אהרן מטל במטה, לומר, שבודאי האמת כן הוא שאהרן לא מת והוא חי וקים ומטל במטתו במנוחתו בשלום, אשרי לו, אבל אף על פי כן מצדכם הוא מת ואתם צריכים לקבל קדשת אהרן הכהן על ידי אלעזר בנו שצוה ה' יתברך למסר כל כחו וגדלתו של אהרן לאלעזר, ועל ידי אלעזר אתם יכולין בכל עת להמשיך עליכם קדשת אהרן הכהן הראשון אם תחפשו ותבקשו את קדשתו כראוי וכנ"ל. ומחמת הפגם שלהם גרמו ששמע הכנעני מלך ערד שהוא עמלק שמת אהרן ונסתלקו ענני כבוד כי עמלק הוא מעולם רצועה מרדות לישראל, כי הוא זהמת הנחש, זהמת הערב רב של מצרים, שהוא בחינת זהמת הרע שבמדמה, שהיא בחינת נביאי השקר, בחינת מנהיגים של שקר שבכל דור ודור שרוצים בכל פעם להסתיר ולהעלים אמתת קדשת הצדיק האמת, ובפרט אחר הסתלקותו וכנ"ל. ועקר כחו, חס ושלום, הוא כשאין ישראל מחפשין אותו כראוי וכנ"ל. ועל כן אז דיקא בא עליהם הכנעני שהוא עמלק וכנ"ל והיו צריכים אז לשום אל לב כל זה לחפש אותו עתה על כל פנים כראוי, אבל הבעל דבר מתגרה בכל עת והסיתם לשוב לאחוריהם והכל בעצת ראשי המתנגדים של משה ואהרן שהם דתן ואבירם וכיוצא בהם, הינו שחזרו לילך ולשוב למצרים שהוא הרע של המדמה:

כי זה עקר התגרות והסתת הבעל דבר שמבקש תואנות ועלילות לשוב לפל, חס ושלום, לזהמת המדמה, בפרט אחר הסתלקות הצדיק שאומר הרי כבר אפס תקוה, חס ושלום, ועמלק מתגבר, שהוא בחינת עצם התגברות היצר הרע שמתעורר בהתגברות עצום בכל פעם ועתה מה נעשה עוד. והכסילים חוזרים לאחוריהם, שזהו בחינת מה שקורין חסידים נפולים, רחמנא לצלן, שזה גרוע מהכל, כמו ששמעתי מפיו הקדוש, אבל בני לוי החזירום, כי עקר קיום העולם בכל דור הוא על ידי בחינת בני לוי שהוא בחינת אותם שאינם טועים בעגל ובכל הנסיונות שנסו ישראל את הקדוש ברוך הוא, שכלם הם בחינת פגם אמונה, כמו שכתוב, "ולא האמינו באלקים ולא בטחו בישועתו ויתאוו תאוה במדבר וכו'". ובני לוי דבקו בה' ובמשה רבם ולא טעו אחרי המתנגדים והחולקים על משה רבנו והם קימו את כל העולם. ועל כן באמת זכו שהבדיל ה' יתברך אותם אליו לעמד לפניו לשרתו וכו', ועל כן גם במלחמה הזאת של הכנעני שהוא עמלק שבא עליהם אחר הסתלקות אהרן שהתגרה בהם הבעל דבר כל כך עד שחזרו לאחוריהם, עמדו בני לוי באמתתם ורדפו אחריהם והחזירום אל הקדשה לשוב ולילך לארץ ישראל. ואז שבו בתשובה והסתכלו כל ישראל בעצמם שפגמו הרבה וחזרו והספידו את אהרן כאלו מת אז, כמו שכתוב, "שם מת אהרן וכו'". כי ראו שכל מיתתו הוא מצדם ורק עכשו הם מרגישים ענין מיתת אהרן שמיתתו הוא רק מצדנו כנ"ל, ועל כן צריכין לבכות ולספד עליו הרבה בכל עת עד שנמשך קדשתו עלינו בכל פעם. וזהו שכתוב שם, "ויכהן אלעזר בנו תחתיו". והוא פליאה על פי פשוטו של פרוש רש"י כי אם תרץ מה שכתוב 'שם מת אהרן' שהוא מחמת שחזרו והספידוהו וכו' עדין קשה הרבה על מה שכתוב שם, "ויכהן אלעזר בנו תחתיו". והלא כבר נתכהן אלעזר תכף במיתת אהרן, כמו שכתוב בפרשת חקת? אך התורה מרמזת לנו שישראל התחילו לתקן פגמם הנ"ל שהרהרו אחר משה ואלעזר וכו' כנ"ל ולא חפשו את אהרן כראוי וכנ"ל. ועתה על ידי ההספד שהרגישו מיתתו כראוי וכנ"ל והתחילו להתגעגע אחריו ולחפשו כראוי אז דיקא 'ויכהן אלעזר בנו תחתיו', כי רק עתה נמשך בשלמות התקון של הכהנה הגדולה של אלעזר שנתכהן תחת אהרן אביו. כי כן הדבר שבכל פעם שבוכין על הסתלקות הצדיק ומחפשין ומבקשין אותו כראוי, אזי מוצאין קדשתו בודאי על ידי הבן או התלמיד שממלא מקום אביו ורבו:

כי זה כלל גדול שאין הצדיק מסתלק מן העולם עד שנולד אחר תחתיו, כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה, עד שלא מת עלי זרחה שמשו של שמואל הרמתי וכן הרבה שחשבו שם. אבל צריכין לחפש ולבקש אחר זה הרבה הרבה, בפרט בדורות הללו. ועל כן כשהספידו כראוי על אהרן, שזהו בחינת החפוש והבקשה כראוי אחר הצדיק כנ"ל אז דיקא ויכהן אלעזר בנו תחתיו, כי רק אז נתכהן אלעזר בשלמות תחת אהרן וזכו לקבל התקונים הנעשים על ידי הכהן הגדול שמכפר על כל ישראל, אף על פי שאלעזר מצדו כבר נתכהן על פי הדבור כראוי, אבל מאחר שלא קבלו ישראל קדשתו כראוי, כי הרהרו אחריו כנ"ל. על כן מצד ישראל עדין לא נתכהן כראוי. וגם אפלו בעצמו לא היתה קדשת כהנתו בשלמות כל זמן שלא קבלו ישראל קדשתו כראוי. וכמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה, כלום נתתי לך גדלה אלא בשביל ישראל וכו'. אבל עכשו ויכהן אלעזר בנו תחתיו על ידי שחפשו אחר אהרן וכו' וכנ"ל. כי כן צריכים בכל עת, בפרט כשנסתלק הצדיק האמת שצריכין לבכות ולספד עליו הרבה, אבל צריכין לזהר מאד שלא להכשל על ידי זה לומר שכבר מת הצדיק ואפס תקוה, חס ושלום, ולא נשאר עוד בעולם חליפתו והשארתו, כי זהו פגם עצום מאד, כי בודאי הצדיק לא מת ובודאי נשאר השארת קדשתו אצל בניו ותלמידיו, רק שצריכין לחפש ולבקש אחר זה מאד מאד וכנ"ל. ועל ידי כל חפוש ובקשה מוצאין בודאי קדשת השארתו אצל בניו ותלמידיו, שזהו בחינת שם מת אהרן ויכהן אלעזר בנו תחתיו אז דיקא וכנ"ל:

 

פרפראות לחכמה, הרב מטשעהרין, סי' נז אות ג

ואפשר לפרש שזה גם כן הענין מה שנאמר אחר הסתלקותו של אהרן הכהן (במדבר כ) ויראו כל העדה כי גוע אהרן וכו' וישמע הכנעני מלך ערד וכו' וידר ישראל נדר וכו' ודרשו רבותינו ז"ל על שם נדרו של יעקב וכו', כי כבר נתבאר שכשזוכין לאמונת חכמים בשלימות אין שייך לומר הסתלקות חכמים, כי צדיקים במיתתן קרוים חיים, והיינו בהיפוך מהעונש של פגם אמונת חכמים שעל ידי זה אף על פי שיש חכמים אבל פנימיות חכמתם נעלם ונאבד מן העולם על ידי חסרון אמונה כנ"ל אבל על ידי אמונת חכמים אם אדרבא להיפוך, אף על פי שבנגלה נסתלקו החכמים חס ושלום, אבל הפנימיות שלהם נשאר בעולם, דהיינו אור חכמתם וזכות צדקתם ותורתם מגין על העולם גם עכשיו ועכשיו כשנסתלק אהרן ונסתלקו ענני כבוד זה מורה על איזה בחינת פגם באמונת חכמים שזה עיקר בחינת הסתלקות החכמים, כי באם לאו למה נסתלקו ענני כבוד שהיה בזכות אהרן הלא הוא חי גם עכשיו ואפשר לומר שזה בכלל דברי חז"ל שאמרו שהיה מהרהרים אחר משה וכי אפשר שמת אהרן וכו' עד שהראם מוטל במטה וכו', ובזה גילו דעתם שחושבים זאת לבחינת הסתלקות ומיתה ממש, עד אשר היה קשה להם לקבל זאת בדעתם וכי אפשר שישלוט בו מלאך המות, ובאמת לא שלט בו מלאך המות ומת בנשיקה וגם עכשיו הוא חי נמצא שזה היה בחינת פגם אמונת חכמים על ידי זה וישמע הכנעני וכו', והתיקון לזה וידר ישראל נדר וכו' ועיין זוהר חוקת דקפ"ג לענין פטירת אהרן וכו' זכאה חולקיהון דצדיקייא וכו' ואף על גב דאינון באתר אחרא בעלמא אחרא עילאה זכותהון קיימא בעלמא דא לדרי דרין וכו' ומה שכתוב בפרשה עקב (דברים י) ובני ישראל נסעו מבארות בני יעקן מוסרה שם מת אהרן וכו' ופירש"י ששם עשו אבל כבד על מיתתו של אהרן שגרמה להם שנסתלקו ענני כבוד ומלחמת מלך ערד וכו', היינו גם כן כנ"ל כי אדרבא כשיודעין ומאמינים שהצדיק והחכם לא מת כלל, כי גם במיתתו קרוי חי רק שנסתלק ונתעלם מאתנו ואין אנו רואים אותו בהתגלות, וגם הפנימיות שלו שנשאר לנו גם עכשיו צריכים להשתדל ולהתייגע ולחפש אחריו ביותר, כי גם על זה נופל שכחה והעלמה גדולה אחר פטירת הצדיק כמבואר להדיא לקמן בסימן קצ"ב בבחינת (תהלים ל"א) נשכחתי כמת מלב וכו' כשמשים אל לבו כל זאת אז מתגבר בהספד ואבל על פטירת הצדיק ביותר, מאחר שיודע שבאמת הוא חי, על כן אי אפשר להשכחה להתגבר כל כך עד שיהיה מתעצל על ידי זה בהספדו גם כן, רק אדרבא הוא מזדרז ביותר בהספד ואבל עליו על שאף על פי כן נתעלם ונגנז האור מאתנו כנ"ל שזה בחינת מה שאמרו רז"ל (שבת קנג) שאמר לו רב לרב שמואל בר שילת אחים בהספדאי דהתם קאימנא היינו כנ"ל, כי תדע שאני חי ועומד שם ושומע הספד, וכל מה שמספידין בחמימות יותר כמו כן תזכו למצוא פנימיות קדושתו ביותר גם אז 

כל אתר ואתר- פיתוח אתרי אינטרנט

PHP,דרופל וJS

טלפון:  
0525802579
מייל:  
any.site.n.site@gmail.com