נושאים

פרשת כי תשא - בושש משה

חטא העגל מתחיל מהעובדה שהעם אינו מסוגל לשאת תיסכולים. יש צורך בפורקן מיידי. כיון שמשה לא הגיע בזמן ובדקה שעל פי דעתו של העם, היה צריך להגיע, הרי שתוך דקות הופך התסכול למהלך הרסני המביא לתוצאות הקשות של חטא העגל.

 

ספר שמות פרק לב

(א) וַיַּרְא הָעָם כִּי בשֵׁשׁ משֶׁה לָרֶדֶת מִן הָהָר

 

ספר אגרא דכלה - דף נא ע"ב

עוד יש לפרש האדם ואשתו ולא יתבששו (בראשית ב כה). רצ"ל האד"ם ואשת"ו שעסקו בזיווג כדרך איש ואשתו, ולא יתבשש"ו, רצ"ל ולא המתינו [מלשון כי בשש משה (שמות לב א)], כדרך שאמרו רז"ל שאילו המתין האדם בזיווגו עד לשבת היה הכל מתוקן, ומקובל מחכמי האמת (תראנו בספר עשרה מאמרות) שזהו שאמר דוד גלגולא דאדם אני אמרתי בחפזי כל האדם כזב (תהלים קטז יא), שגם הוא היה נחפז ואכל פגה לבת שבע היא גלגול חוה. והנה תיבת יתבששו, הם אתוון וי"ש שב"ת. ר"ל הרי יש שבת תיכף לפניו, והיה לו להמתין, נ"ל:

 

ספר תולדות יעקב יוסף פרשת נשא - אות יג

וז"ש וירא העם כי בושש משה, שהרב כשר שבעירם שוהא לבוא לפקח בעסק הקהל גם כי בא שש שעדיין עוסק בהתבודדת, שהיה הזמן צריך אז לזה, מיד קמו בתערומת ואמרו עשה לנו אלוקים שילכו לפנינו, כי אנחנו כבירה בלא מנהיג, שהוא עוסק תמיד במלאכתו מלאכת ה', ואנחנו בני העיר כצאן בלא רועה, וכאשר בזמנינו היה מסירה לפני השררה, וצריכין אנו למנהיג. וביארו דבריהם ואמרו כי זה משה האיש לא ידענו מה היה לו, ור"ל כי זה משה שהיה איש גבר בגוברין להיות מנהיג, עתה לא ידענו מה היה לו, שלקח דרך אחרת לבחור בבדידה, ומעתה אינו ראוי להיות רב ומנהיג לנו, גם כי יבוא אח"כ, כי צריכין אנו לראש כזה שנהיה עמו בכללות א' במאכל ובתפלה, שלא יפרוש ממנו בכל עת וז"ש אשר ילכו לפנינו, מה שאין כן משה וישראל שהם נפרדין ממנו ע"י ענני יקר ובאכילת מן וכו':

והרמז לדורות, ע"י שעושה עם אנשי יחידי מנין בפני עצמו, וגם אינו אוכל עמהם במסבה כלל, שזה היה סיבה לערב רב לעשות עגל זהב, וכמ"ש בזוהר הנ"ל, וכן לדורות, מצד זה יצא עגל זהב, שהיא אלוקי זהב, שנתמנה עפ"י השררה בשביל זהב.

 

ספר ליקוטי הלכות - הלכות ברכת השחר הלכה ה

וזה בחינת פגם הערב רב שעשו את העגל על - ידי זה שאמרו "כי זה משה האיש לא ידענו מה היה לו", 'לא ידענו' דיקא שהטילו ספק ברצון שהוא בחינת קדשת משה שעסק לגלות הרצון על - ידי יציאת מצרים ומתן תורה באותות נוראות כאלה עד שגם הערב רב לא יכלו לכפר לגמרי בשום אפן רק התנכלו להטיל ספק ברצון, בבחינת (שמות לב), כי זה משה האיש לא ידענו מה היה לו וכנ"ל, וכל זה על - ידי שאחר קצת לבוא, בחינת (שם) וירא העם כי בשש משה וכו', כי מי שרוצה להמשיך על עצמו אמונת הרצון ולהנצל מכל הצרות על - ידי זה ולמלאת כל חסרונותיו רק על - ידי זה, הוא צריך להמתין ולהמתין בבחינת (איכה ג) טוב ויחיל ודומם לתשועת ה', וכמבאר לעיל מזה. והם עשו בהפך ממש, שעל - ידי שזכרו כי בשש משה התגברו להטיל ספק ברצון, עד שעשו עבודה זרה שהוא הפך אמונת הרצון, שעל - ידי זה סבלנו מה שסבלנו בכל הדורות שעברו עד היום שהגלות מתארך מאד שהכל מחמת חטא העגל, כמו שכתוב (שמות לב) וביום פקדי ופקדתי וכו', כי עקר הגלות על - ידי חסרון אמונה, כמובא כמה פעמים בדברינו. ועקר חסרון אמונה הוא בבחינה הנ"ל... כי גם מה שהרבה נופלים בדעתם אחר שהתחילו קצת בעבודת ה' ואינם מתחזקים עוד ברצון חזק להשם יתברך נמשך גם כן מזה מבחינת ספקות הנ"ל, כי הכל אחד והא בהא תליא... כי כל מה שחזקים יותר באמונת הרצון שהכל ברצונו יתברך בודאי מתחזק יותר רצון האדם לעשות רצונו כי סוף כל סוף מה יהיה התכלית ממנו וכו'. אך על - ידי התגברות הבעל דבר מטיל ספק בלבו כאלו אין לו עוד תקוה לשוב אליו יתברך וכאלו אינו פועל ברצון הטוב כלום חס ושלום. מה שבאמת הוא להפך כי עקר היהדות הוא הרצון כמו שהאריך אדוננו, מורנו ורבנו זכרונו לברכה בכמה שיחות בלי שעור. ומחמת זה מתרשל גם ברצון הטוב. וכל זה נמשך מהטלת ספק הנ"ל, ומשם אריכת הגלות כנ"ל.

 

ספר ליקוטי הלכות - הלכות שותפים בקרקע הלכה ה

ומחמת זה 'כי לא בחפזון תצאו'. כי יאיר עליכם בשלמות הדעת הנ"ל של בחינת ' מ"ה' ו'מלא', שהוא בחינת השגת הבן ותלמיד, שהוא בחינת כי הולך לפניכם ה' ומאספכם וכו', שזה הדעת הוא בחינת מתינות, בחינת הוו מתונים בדין וכו', ועשו סיג לתורה, שעושים בכל פעם סיגים וגדרים להדעת הזה על - ידי בחינת שתיקה כדי שלא לכנס במקיפים שאסור להמשיכם, כדי שלא יכנס בקשיות ותרוצים שאין הזמן מספיק לבארם וכו', כמו שמבאר שם. ועל - כן 'לא בחפזון תצאו' וכנ"ל. ועל - כן בגלות הראשון כתיב, "ולא יכלו להתמהמה". ובגלות האחרון כתיב (חבקוק ב), "אם יתמהמה חכה לו". כי צריכין להתמהמה כדי שלא לצאת בחפזון בחינת הוו מתונים בדין הנ"ל. ועל - כן הערב רב, שהם מסטרא דעמלק, הכשילו את ישראל על - ידי החפזון הרע שלהם שתכף כשראו כי בשש משה וכו' ונתמהמה קצת, תכף מהרו וחפזו ועשו את העגל, כי גם החפזון שהיה בשעת יציאת מצרים היה על ידם, כמו שכתוב שם בפרשת בא, "וגם ערב רב עלה אתם וכו'". וסמוך לה, "ויאפו את הבצק עגות מצות כי גרשו ממצרים ולא יכלו להתמהמה וכו'". כי עקר כל הפגמים על - ידי הקשיות של המחקרים והפילוסופים שהם מסטרא דעמלק מסטרא דערב רב שממהרים להקשות קשיות שאי אפשר לישבם, כי נמשכים מהמקיפים שאי אפשר להמשיכם בזה העולם, כמו שמבאר בהתורה הנ"ל ובהתורה עתיקא וכו', סימן כ"א לקוטי - א:

כד) ועל - כן תקון חטא העגל שהיה על - ידי הקשיות והכפירות של הערב רב שהם בחינת עמלק, כמו שאיתא בזהר ומדרשים, שהיו מערבים מעמלקים וכו', עקר התקון היה על - ידי המשכן שעשה משה, כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה, כי המשכן בחינת הבית - המקדש, נבנה ונעשה במחצות וגדרים וכלים קדושים כאלו שנמשכו מקדשת הדעת הנ"ל של בחינת חרות הנ"ל. ועקר המחצות נעשים מבחינת סיג לחכמה שתיקה כנ"ל, שבתוך המחצות והגדרים הקדושים האלו נמשך הדעת הנ"ל. כל זה הוא בחינת תקון הקשיות והכפירות הנ"ל שלהם בחינת חטא העגל וכנ"ל.

 

וַיִּקָּהֵל הָעָם עַל אַהֲרֹן וַיֹּאמְרוּ אֵלָיו קוּם עֲשֵׂה לָנוּ אֱלֹהִים אֲשֶׁר יֵלְכוּ לְפָנֵינוּ כִּי זֶה משֶׁה הָאִישׁ אֲשֶׁר הֶעֱלָנוּ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם לֹא יָדַעְנוּ מֶה הָיָה לוֹ:

 

ספר מאור ושמש - פרשת כי תשא ד"ה אכן

אכן ביאור הענין הוא, כי הנה כל תכלית עבודתינו יתברך שמו בתורה ומצות ומעשים טובים הוא בכדי להוודע ממציאותו יתברך שמו ויתעלה, ולמדחל מיניה בגין דהוא עיקרא ושרשא דכל עלמין ולית אתר פנוי מיניה מבלתי תערובות שום יראה אחרת. אמנם למען גודל מעלות יראה זו קשה מאד לבא למדריגתה מבלתי הקדם לה הדרגת יראה אחרת אשר ממנה ילמד ליראה את השם הנכבד והנורא יראת הרוממות כנ"ל. ולדעתנו על כונה זו הזהירה לנו תורתינו הקדושה על יראת תלמידי חכמים. וזאת עצה היעוצה לכל איש ישראל כאשר בא יבא אל הצדיק שבדור והנה ירא מגשת אליו וגם רמוס חצריו מיד יתבונן בשכלו ויאמר לנפשו מה זה אנכי ירא לנפשי הן לא יעשה לי הצדיק דבר מה לרעה ח"ו אין זה כי אם ממציאות קדושת השי"ת שמו ויתעלה אשר כאן נמצא אצל הצדיק השוכן אתו ודבוק בו ומזה מגיע עלי היראה ההוא. והנה ידרוש נא קל וחומר לעצמו על אחת כמה וכמה להיות חרד וירא מפני מלך מלכו של עולם אשר הוא ממלא כל חללא דעלמין ולית אתר פנוי מיניה:

...

ונבא אל הענין והוא כדברים האלה קרה לאבותינו במדבר, וכאשר היה רועם משה רבינו ע"ה עמהם אזי היה להם הדרגה גדולה להגיע אל מעלת יראת הרוממות. אכן כאשר עלה משה רבינו ע"ה לשמים ונשתהה שם ונפלו ממדריגתם הקדומה, ולמען גודל התלהבות תשוקתם הנכבדה להגיע אל יראת הרוממות שאלו מאת אהרן לעשות להם דבר מה שיגיע להם יראה מאותו דבר בכדי שיוכלו לבא על ידי זה למדריגת יראת הרוממות של אין סוף ב"ה והיתה כונתם אז לשם שמים, אמנם בזה טעו מה שתפסו יראה חיצוניית כי היא לא תתכן כלל וכלל להגיע ממנה אל יראת השם לכן ויצא העגל הזה. וזה ביאור אמרם לאהרן עשה לנו אלהים ותרגומו עבד לנא דחלין כלומר שבקשו שיעשה להם אהרן איזה דבר שייראו ממנו כי זה משה האיש אשר העלנו מארץ מצרים לא ידענו מה היה לו ולזאת אין לנו הדרגת יראה כמו שהיה לנו בעוד שהיה משה רבינו עמנו והבן:

 

ספר אוהב ישראל - ליקוטים חדשים - פרשת פקודי

כי ישראל חטאו בעגל ואמרו אלה וכו' (שמות לב, ד) כי טענו שמשה למעלה מהטבע, ואין אנו משיגין אותו, וצריך לנו לאלהות אשר ילכו לפנינו בדרך הטבע שנשיגהו. ואמרו כי זה משה האיש לא ידענו (שם א) כלומר אין אנו יודעין אותו ולא משיגין אותו. כי מה היה לו, פי' בחי' מה שהוא למעלה מהטבע היה לו. ובמדריגה זו של בחי' מה הוא עומד וכמו שאמר משה על עצמו ונחנו מה (שם מ, ז) פי' שאנחנו במדרגת למעלה מהטבע המכונה בשם מ"ה, ולמה תלינו עוד עלינו. לכן אמרו לאהרן עשה לנו אלהים היינו בדרך הטבע כי אלהי"ם גימטריא הטבע. אשר ילכו לפנינו ונשיגהו.

 

ספר קול מבשר ח"א - פרשת תרומה

אני ישנה ממעשה העגל, ולבי ער, והקב"ה מרתיק עלי. הוי, ויקחו לי תרומה. פתחי לי אחותי רעיתי, עד מתי אהיה מתהלך בלא בית, שראשי נמלא טל. אלא עשו לי מקדש שלא אהיה בחוץ. בהקדם מה ששמעתי ממורי, שחטא העגל היה מגודל תשוקתם לדביקות ה'. עד שרצו איזה ענין תמידי ומוחש, שיוכלו ליחס אליו השראת השכינה. ולזאת אמרו, כי זה משה האיש. היינו, שהגם שהיה באפשרי ליחס זה למשה, אף על פי כן, מאחר שהוא איש - לא יספיק לנו. והנה הגם שנהיה מזה חטא גדול, מכל מקום, מגודל כח מחשבת ישראל ועוצם תשוקתם - פעלו, שינתן להם משכן. וזהו פירוש המאמר [במדרש]. שישראל הגם שיחטאו, מאחר שעצמיות שלהם הוא ה' ממש, וכמאמר, ישראל וקודשא בריך הוא חד. וה' הוא חיותם הפנימי, לזאת החטא שלהם אינו בעצם רק במקרה. וכמבואר במהר"ל ז"ל. וזה שאמר, ולבי ער, וגו', וגמר אומר, לא די שהחטא לא הפסיק הדביקות, אלא אדרבא, החטא בעצמו מצד אחד פעל דבר גדול. שהקב"ה מרתיק [דופק] עליו להשרות השכינה בקביעות ביניהם. ושלא יהיה מתהלך בחוץ בלא בית - כדי שיתמלא תשוקתם. שלא יבואו עוד לידי חטא כלל. [תורת כהן פ' תרומה]:

 

ספר ליקוטי אמרים - דרשה לסיום הש"ס

אבל הערב רב הם רק האמינו במשה שראו נסים ונפלאות שעשה ונקראים עם משה ולא עם ה' כי לא ידעו את ה' כי הם גשמיים ואין משיגים רק דבר גשמיי נגלה ונראה למראית עין, ולכך אמרו כי זה משה האיש אשר העלנו וגו' והוצרכו לתמונה אחרת שיאמינו בה כי בלא תמונה נגלית לעין לא היה מושג אצלם אמונה, כידוע דכנסת ישראל אמונה אתקריא וכמו שאמרו ז"ל (שבת צ"ז.) דבני ישראל מאמינים בני מאמינים ואמונה היינו בדבר שאינו מוחש לעין. אבל הערב רב אין להם השגה ואמונה רק בדבר מוחש ולכך האמינו רק במשה רבינו ע"ה ואחר כך ביקשו תמונת להם ועשה דמות שור אלה אלקיך:

 

ספר ליקוטי הלכות - הלכות אשות הלכה ד

וכל זה נמשך מחמת שהשטן התגרה בהם והכניס בדעתם לחקר בענין השגות הנ"ל ולעמד עליהם להבינם בדעתם, ובזה פגמו מאד עד שבאו לידי עבודה זרה, כי באמת אסור לחקר שם כלל, כי לא מתדבקין ולא ידעין וכו', וזה שדקדק אדוננו מורנו ורבנו זכרונו לברכה, בהתורה הנ"ל שגם שם צריכין אמונה הן בבחינת ברכת השכל, שהוא בחינת רדיפות המחין, הן בבחינת המסדר והמישב שגם שם צריכין אמונה בבחינת אמון מפלא, כמו שמבאר שם, כי אורות אלו אי אפשר להשיג כי אם כשמצרף אמונה להשכל, ואז דיקא יכול להשיגם בבחינת מטי ולא מטי, אבל אסור לעמד ולחקר שם, כי במפלא ממך אל תדרוש וכו', כי לא מתדבקין ולא ידעין ולית מאן דקימא בהו, כמבאר היטב בלשון הזהר הקדוש שמביא שם. וזה בחינת הפגם שפגמו ישראל בתחלה קדם מתן תורה כשלא היה להם מים, כמו שכתוב שם, "ועל נסתם את ה' לאמר היש ה' בקרבנו אם אין". ואיתא בזהר הקדוש שהפגם שלהם היה שחקרו אם בחינת יש הוא בקרבם, אם בחינת אין, עין שם, הינו כנ"ל, שעקר הפגם שלהם היה מה שרצו לעמד ולהבין השגות הנ"ל שהם כלולים מיש ואין יחד, אבל אי אפשר לעמד עליהם, כי משיגין תשעה היכלין שנראה כאלו הוא בחינת יש מאחר שהם בחינת תשעה היכלין, ואף - על - פי - כן לא מתדבקין ולא ידעין, שזהו בחינת אין. ומי שיש לו אמונה חזקה ואינו נכנס לחקר בזה כלל, הוא זוכה להתענג על ה' ולחזות בנעם זיוו דיקא על - ידי זה, על - ידי רדיפת המחשבה והמעכב, אשרי לו, אבל תכף כשרוצה לחקר בזה נכשל בזה מאד, כי יוכל לבוא לידי פרוד, חס ושלום, שבא על - ידי היכלי התמורות, שהם הסטרא אחרא דשריא בחבורא וסים בפרודא, דהינו שמפריד בין יש ואין עד שנסתפקו היש ה' בקרבנו אם אין, כי באמת הכל אחד רק שאי אפשר להבין ולחקר בזה כלל כנ"ל. ועל - כן באו לזה בעת שהיו צריכין למים, שהוא המשכת השפע שנמשך מבחינת השגות הנ"ל, ומחמת שראו שנתעכב השפע מלירד להם, על - ידי זה התחילו לכנס בנסיון הנ"ל בחינת על נסתם את ה' היש וכו' אם אין וכנ"ל:

וזה בחינת חטא העגל שאמרו, "כי זה משה האיש לא ידענו מה היה לו". שטעו ואמרו שמשה נסתלק ונשאר למעלה, כי נכלל באין. ועל - כן אמרו, "קום עשה לנו אלקים" - מזהב ועשירות, כי רצו להמשיך בחינת המעכב בעצמו עליהם מאחר שכל ההשפעות נמשך על ידו, על - כן פגמו ועשו פרוד בין בחינת המעכב, שמשם כל העשירות, ובין בחינת הרדיפה, ולא רצו שתרדף מחשבתם למעלה למעלה להשיג השגות הנ"ל בבחינת מטי ולא מטי, רק רצו שימשיכו עליהם אלקותו בבחינת ישות ממש, שזהו הטעות כל העובדי עבודה זרה שבדורות הקודמים, וכל זה מחמת תאוות עולם הזה

 

ספר ליקוטי הלכות - הלכות הלואה הלכה ד

ועקר הפגם שלהם היה בבחינת אמונה הפרטית שהוא בחינת תורה שבעל - פה, שזהו הפגם של כל עובדי עבודה זרה, כי באמונה הכללית, בחינת תורה שבכתב, הם מודים קצת בבחינת בכל מקום מקטר ומגש לשמי וכו' כנ"ל וכמו שמובן שם מענינו בפרשת העגל שאמרו, "קום עשה לנו אלהים אשר ילכו לפנינו כי זה משה האיש לא ידענו וכו'", שאמרו שצריכין אמצעי בין ה' יתברך וביניהם, כמובא בדברי אדוננו, מורנו ורבנו זכרונו לברכה בהתורה "ויסב" (בסימן סב). ועל - כן עקר טעותם היה בפרוש דברי משה שאמר, "לסוף שש אני בא". וטעו בין שש לשבע, כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה, הינו שטעו ופגמו בבחינת תורה שבעל - פה שהוא פרוש תורה שבכתב, ועל - כן טעו אז בהפרוש של דברי משה שהיו צריכין לפרשו בדרך האמת של בחינת תורה שבעל - פה והם פגמו בזה ופרשו כדעתם הרעה של הערב רב ועל - ידי זה עשו מה שעשו. נמצא, שעקר הפגם שלהם היה בבחינת תורה שבעל - פה כנ"ל ועל - כן כשירד משה וראה את המעשה הרע הזה שנמשך להם על - ידי שפגמו בתורה שבעל - פה כנ"ל, על - כן מיד שבר את הלוחות לעיניהם, להורות להם שמאחר שכפרו בתורה שבעל - פה, שוב אין קיום לתורה שבכתב, כי אין שום קיום לתורה שבכתב כי אם על - ידי תורה שבעל – פה כנ"ל. ועל - כן מיד היו הלוחות כבדים על - ידו ושברם מיד, להורות שלפי דבריהם שכופרים בתורה שבעל - פה כל התורה נתבטלה, חס ושלום, אפלו שבכתב, כי אין קיום לזה בלא זה וכנ"ל:

כל אתר ואתר- פיתוח אתרי אינטרנט

PHP,דרופל וJS

טלפון:  
0525802579
מייל:  
any.site.n.site@gmail.com