נושאים

פרשת משפטים - שואל

הגדרים ההלכתיים של דיני השואל מקבלים משמעות רוחנית גבוהה שבמסגרתה מוצג האדם כמי ששאל מעם הקדוש ברוך את נשמתו. שאלה זו מעמידה את האדם או בגדר של מי "שכל ההנאה שלו" מה שמחייב אותו אפילו באונסים, או בגדר של "בעליו עימו" מה שפוטר אותו מכל חובת תשלום.

 

ספר שמות פרק כב

(יג) וְכִי יִשְׁאַל אִישׁ מֵעִם רֵעֵהוּ וְנִשְׁבַּר אוֹ מֵת בְּעָלָיו אֵין עִמּוֹ שַׁלֵּם יְשַׁלֵּם:

(יד) אִם בְּעָלָיו עִמּוֹ לֹא יְשַׁלֵּם אִם שָׂכִיר הוּא בָּא בִּשְׂכָרוֹ:

 

ספר באר מים חיים פרשת משפטים - פרק כב

ועל כל הדברים האלה רמזה תורתינו הקדושה כאן ואמרה וכי ישאל איש מעם רעהו ונשבר או מת, פירוש ששאל ישאל מעם נשמתו הנקראת רעהו אל הגוף עד בית לחם לעשות בכוחם דברים התחתונים הגשמיים מאכילה ומשגל ושאר צרכי בני אדם. ונשבר או מת, כי נכשל ח"ו בעבירה בעודו עוסק בדברים אלו ולפי ערך העבירה יש שנפשו נשברת לבד באבר אחד ממנה על ידי העבירה, ויש מעין כריתות ומיתת בית דין שנפשו הקדושה נכרתת מאתו ונעשית ח"ו בבחינת מת שמורידה אל קליפת החיצונים הנקראים מתים. הנה כן דינו, בעליו אין עמו שלם ישלם, כי הקב"ה נקרא בעליו של הנשמה הקדושה שמאתו נלקחה ואם השואל הזה בעליו אין עמו כלל בעת עוסקו בדברים ההם שאינו משים על לבו כלל אימה ופחד ויראת בוראו לדקדק באיסורין ולראות שלא יכשל, וכסיל בחושך הולך שאינו מביט כלל על דבר הבא לפניו רק יקחהו וישאהו על אברתו לאכול ולשתות וכדומה, אז שלם ישלם שמוכרח לשלם על כל השגגות כי שגגותיו מזידין הם לצד שלא חפץ כלל לראות שיהיה כל עשיותיו נעשין בהכשר, וכפל לומר שלם ישלם שאם לא ישלם בתשובה בעולם הזה ישלם בעונשים קשים ומרים בגיהנם לעולם הבא, וזה בחינת כת השלישית התחתונה שהזכרנו. ואמנם,:

(יד) אם בעליו עמו. שיראת ה' על פניו ואינו נשכח מלוח לבו פחדו ואימתו מלראות להזהר ולעשות כל הצדדים שלא יקראנו ח"ו שום מכשול בכל הדברים האלה, אז אף על פי שיקראנו אסון לפעמים שיכשל בדבר איסור, לא ישלם, כי שוגג הוא ומפורש אומר הכתוב (במדבר ט"ו, כ"ו) ונסלח לכל עדת ישראל וגו' כי לכל העם בשגגה, והוא בחינת הכת השניה שהזכרנו, אבל לא יטול שכר על עוסקו בדברים ההם כיון שמכוון בהם להנאתו ותאותו די לו במה שנהנה בתאות גופו. ואכן אם שכיר הוא, שאינו עוסק בדברים ההם כי אם כבחינת השכיר המושכר לשדה אחרים, שעושה אותם על צד ההכרח הגדול שאין לו אופן אחר כדי חיותו, אבל הוא נבזה בעיניו נמאס כל בחינת התאוות ההם, ומיד כאשר יוכל להפטר עצמו מהם בורח כמשביה ממש וכעבד מאת אדוניו אשר מושכר בידו שמיד שיגיע עתו להפטר ממלאכה, לא יעשנה עוד בשום אופן, ותיכף ילך לו לביתו ולארצו לעשות בשלו, ואינו מכוון באכילתו רק לשבירת רעבונו בכדי שיוכל אחר כך לעסוק בשלו או בשביל העלאת הניצוצות אשר הזכרנו. הנה זה, בא בשכרו, כי הנה שכרו אתו לקבל על עוסקו בדברים ההם כתורה ותפילה ומעשים טובים ויותר, ובא למעלה בשכרו משלם כדבר האמור:

 

ספר קול מבשר ח"א - פרשת משפטים

ט. וכי ישאל איש מעם רעהו ונשבר או מת, בעליו אין עמו שלם ישלם, אם בעליו עמו לא ישלם, אם שכיר הוא בא בשכרו (שמות כ"ב יג-יד). שמעתי בשם הרבי רבי בונם זי"ע שאמר, כל אדם קיבל את נשמתו ואת חייו בהשאלה מן השמים, על מנת שישתמש בהם לטובה. והרי שואל חייב אפילו באונסין, ואם כן כיצד יכול אדם לפטור עצמו מן העבירות שהוא עושה באונס או בשוגג? אולם התירוץ הוא, רק כאשר 'בעליו עמו' - שהוא זוכר תמיד את השי"ת, ומקבל על עצמו עול מלכות שמים, אזי - לא ישלם. הוא אשר אמר דוד המלך ע"ה (תהלים כ"ז), אחת שאלתי מאת ה'. הרי נשמה אחת ויחידה זו, רק 'שאלתי' אותה מאת הבורא. אם כן, קיים החשש פן אתחייב אפילו באונסין? אך מכיון, שאותה אבקש שבתי בבית ה' כל ימי חיי - ששאפתי תמיד להתקרב אל השי"ת ולהיות עמו, הרי זה איפוא, שאילה בבעלים. [מעינה של תורה פ' משפטים] :

 

 

ספר אגרא דכלה – דף שיג ע"א

לזה אמר והיה עקב תשמעון וכו' ושמר י"י אלקיך לך את הברית וכו' אשר נשבע לאבותיך, היינו על פי דת ודין תורתינו הק' (ב"מ פ' ע"א) שמור לי ואשמור לך הוה שומר שכר, ודוקא שמור לי היום ואשמור לך למחר, אבל שמור לי ואשמור לך תיכף, פטור אפילו מפשיעה דמיקרי בעליו עמו (שמות כב יד), כיון שהבעלים עמו במלאכתו, ודוקא שהבעלים שאולים אצלו בשעה שקנה הפקדון לשמירה, אבל קנה הפקדון היום ואחר כך שאל או שכר את הבעלים, לא מיקרי בעליו עמו, כן הוא הפסק הלכה על פי דת ודין תורתינו הק' עיין בטוש"ע (חו"מ רצ"א). לזה אמר אל יפול לבך עליך כנ"ל, כי הנה ושמ"ר י"י אלקיך לך את וכו' אשר נשבע לאבותיך מאז, ומקרי בעליו עמו ותהיה פטור כנ"ל, רק עלה והצלח בקבלת השמירה, ואם עיני שכל לך תשכיל ממוצא הדברים מה שדרשו רז"ל (ירושלמי חגיגה פ"א ה"ז) הלואי אותי עזבי ותורתי שמרו, כי אלו היה שומרים התורה, הנה הבטחתי ושמר י"י אלקיך וכו' והוה שמירה בבעלים, ופטיטייא דאורייתא טבין:

 

ספר ערוגות הבושם – ליקוטים – כתובים

ושואל - לידע שמעצמו אין כלום, כדאיתא בקול שמחה, 'שאלת על זה', שהכל בשאלה. וכשאדם יודע שהכל מהשי"ת, אז אינו מנתק את עצמו מעול מלכות שמים. וזה דאיתא בשפת אמת, ד' אלקיו עמו, ע"כ לא הביט און ביעקב, ויכול לחזור למקומו. וזה ענין שאילה בבעלים, אם בעליו עמו, שיודע שהשי"ת עמו והכל ממנו. (בית ישראל, משפטים תשי"ט):

 

ספר תולדות יעקב יוסף פרשת תרומה - אות ג

העולה מזה שיש ב' בחי' בעבודת ה', א', על מנת לקבל פרס הוא בחי' עבד. ב', שלא על מנת לקבל פרס. והנפקותא, כי עבד נק' נוטל פרס לפי כי שכרו בעולם הזה הוא רק פרס וחצי מן שכר עולם הבא וכנז' במדרש שמואל, משמע שלא על מנת לקבל פרס שכרו משלם. עוד נפקותא, זה נק' בעליו עמו שעושה הטוב מאהבת בוראו שהוא בעליו, וז"ש אל תמנע טוב מבעליו (משלי ג, כז), מה שאין כן על מנת לקבל פרס הוא עובד את עצמו ולא בעליו, זה נק' אין בעליו עמו, שאלו הי' בעליו עמו היה עושה לבעליו ולא לעצמו:

ובזה יובן אם בעליו עמו, ונודע זה שעובד על מנת שלא לקבל פרס, וז"ש לא ישלם, ר"ל שרוצה שלא ישלמו לו שכר, מה שאין כן אם שכיר הוא בא בשכרו, שעובד ובא בשכרו וק"ל.

 

שפת אמת ספר שמות - פרשת משפטים - שנת תרל"ו

בפסוק וכי ישאל כו' בעליו עמו לא ישלם. כי כל מעשי האדם נמשכין אחר עצמות האדם בכללו. והשי"ת נתן לכל אדם כלים יקרים כל החושים ונשמה הטהורה שכ' בזוה"ק ע"פ כי ימכור כו' בתו לאמה כו' והאדם עושה בה כל חפצו. וכל הנאה שלו וא"כ חייב באונסין. אך העצה ע"י מס"נ להקב"ה בכלל נק' שאילה בבעלים. כי לא שייך שיהי' ה' נשאל לאדם רק ע"י השתעבדות במס"נ למקום כמאמר אם ישים אליו לבו כו' ונשמתו אליו יאסוף הרי הוא עמו במלאכתו ופטור באונסין. ובאמת כי איך יחייב ה' על אונס רק שאם אינו מקבל עומ"ש כראוי כל האונסין נחשבין כפשיעה. ואם בכללו תחת עול יראת ה' נחשבים המעשים לאונסין. ומצינו מתה מחמת מלאכה. אף כי השכל מחייב שכל החסרונות מצד האדם השואל. אעפ"כ לפעמים כך רצונו ית' שנותן לאדם עבודה שלא יוכל לגמרה ע"כ לא יפול לב האדם בראותו שאין השעה עומדת לו לגמור כל מעשיו כראוי. והבן:

 

כל אתר ואתר- פיתוח אתרי אינטרנט

PHP,דרופל וJS

טלפון:  
0525802579
מייל:  
any.site.n.site@gmail.com