נושאים

פרשת פנחס - איש על העדה

בקשתו של משה שה' יפקוד על העדה איש אשר רוח בו, הפכה אצל הרביים החסידיים לפרשה שיש בה בנין אב לדמותו האידיאלית של הרבי החסידי.

 

ספר במדבר פרק כז

(טו) וַיְדַבֵּר משֶׁה אֶל יְהֹוָה לֵאמֹר:

(טז) יִפְקֹד יְהֹוָה אֱלֹהֵי הָרוּחֹת לְכָל בָּשָׂר אִישׁ עַל הָעֵדָה:

 

ספר ליקוטי הלכות - הלכות נשיאת כפים הלכה ה

ועל - כן בקש משה (במדבר כז), יפקד ה' אלקי הרוחת איש על העדה וכו'. ופרש רש"י שיודע להלך נגד רוחו של כל אחד ואחד, הינו שיוכל להאיר הנקדה בלב כל אחד מישראל כי הנקדה היא בחינת רוח אלקים, בחינת יוסף הצדיק שנאמר בו (בראשית מא), איש אשר רוח אלקים בו. ואז זכה לבחינת ויוסף הוא השליט שהוא בחינת צדיק מושל, בחינת נקדה הכללית שמאיר בכל אחד מישראל בחינת שיודע להלך כנגד רוחו של כל אחד ואחד כנ"ל:

 

ספר קדושת לוי – פרשת פנחס

יפקוד ה' אלהי הרוחות לכל בשר כו'. הכלל, יש ללמוד זכות על ישראל מה שאינם עושין רצון הבורא בתמידות כמלאכים מחמת שהם טרודים בפרנסתם. וזהו שאברהם אבינו היה איש חסד והיה מלמד זכות ולכך נתן להם להמלאכים לאכול להראות להם הצטרכות בשר ודם כדי שלא ילמדו חובה על ישראל. וזה שאמר משה אל אלהי הרוחות לכל בשר, שהאדם מחמת שהוא בשר ודם הצטרכות של אדם בפרנסתו ומחמת זה הוא לפעמים אינו עובד ה' בתמידות. וזהו שאמר יפקוד ה' אלהי הרוחות לכל בשר, כלומר שופט ומנהיג שילמוד תמיד זכות על ישראל כמו שאתה לומד זכות על האדם על שאינו עובד אותך בתמידות כן ביקש משה שיעמוד מנהיג לישראל שילמוד תמיד זכות על ישראל. וזהו יפקוד ה' אלהי הרוחות לכל בשר, כמו שאתה אלהי הרוחות לכל בשר ואתה מלמד זכות עליהם כן פקוד איש על העדה שמנהיג לישראל יהיה גם כן מלמד זכות על ישראל:

 

ספר מאור ושמש - פרשת פנחס ד"ה והנראה

דהנה מצינו שדורו של משה כמה פעמים היו מתרעמין ומתלוננים עליו, אף על פי שראו יקר תפארת גדולתו שעשה נסים הרבה ועיר גבורים עלה חכם והוריד עוז מבטחה ועל כל זאת לא שמו לבם גם באו לידי טעות. ודורו של יהושע היו עובדי ה' באמת והכתוב העיד עליהם ויעבדו בני ישראל את ה' כל ימי יהושע וכל ימי הזקנים וגו' ובודאי לא היה זאת חלילה מחמת פגם משה ח"ו. אך הענין הוא כן מחמת גודל בהירות השכל של משה וגודל קדושתו שנתעלה יותר מכל הנבראים והוא היה מבחר היצורים שעלה למרום ולקח התורה ממקום רם ונשא אשר אין שום מלאך ושרף יכול לעלות שם, על כן לא היו יכולים בני דורו להשיג שכלו ואפילו בחינותיו הקטנים לא השיגו, ואף על פי כן שמו רעיונם ושכלם להעמיק ולעיין בבחינותיו לכן באו לידי טעות שהטעות בא על ידי שמעמיק בשכל בדבר עמוק ואין המוח שלו יכול לסובלו להשיגו על בוריו, כמו מי שרוצה להביט בשמש ואינו יכול מגודל בהירותו שעיניו כהות. ומפני זה היה ההכרח שיסתלק משה למרום וימלא מקומו איש כפי שכלם אשר יוכל לסבול וממנו יוכלו להשיג דרכי עבודה על נכון כפי מוח שלהם. וכן מצינו באליהו זכור לטוב כשבא להר אלהים וילן שם וגו' והנה דבר ה' אליו וגו' ויאמר קנא קנאתי וגו' השיב לו הקב"ה לאליהו על טענתו שאמר עזבו וגו' ואת אלישע בן שפט מאבל מחולה תמשח לנביא תחתיך, לכאורה אינו מובן מה השיב לו הקב"ה לאליהו על טענתו שאמר עזבו וגו', וכי אם אלישע יהיה במקומו שהוא תלמידו ישמעו לו יותר ממנו. ולפי דברינו אלה מובן על נכון שמחמת גודל הזדככות שנזדכך אליהו לא היו בני דורו יכולים להשיג מוחין דיליה ולא היה באפשרי לקבל ממנו אורחות חיים. לכן כשהיה מתנצל אליהו לפני ה' ית"ש קנא קנאתי וגו' השיב הקב"ה לו דבר זה הוא מפני ששכלם אין משיג גודל בהירותך וקדושתך, לכן תמשח את אלישע לנביא תחתיך שהוא קטן ממך ויוכלו להשיגו וממנו ילמדו אורחות חיים כפי שכלם. וכשאמר הקב"ה למשה עלה אל הר העברים וגו' הבין משה מחמת שהגיע עת הסתלקותו עמד לבקש על נפשו ואמר יפקוד ה' אלהי הרוחות לכל בשר איש על העדה שיוכל להלוך כנגד רוחו של כל אחד ואחד.

 

ספר בעל שם טוב על התורה - פרשת פינחס

יפקוד ה' וגו' איש על העדה וגו' ואשר יוציאם ואשר יביאם, כתבתי בשם מורי זלה"ה ביאור פסוק יפקוד ה' איש אשר יוציאם ואשר יביאם, כי ראש הדור יוכל להעלות כל הדיבורים ו) והסיפורים של אנשי דורו, לקשר הגשמיי ברוחניי כמו (בתענית דכ"ב ע"א) תרי בדחי וכו' ודפח"ח: (בן פורת יוסף דט"ז ע"א):

 

ספר קול מבשר ח"א - פרשת פינחס

יפקוד ה' אלקי הרוחות לכל בשר איש על העדה. אשר יצא לפניהם ואשר יבא לפניהם ואשר יוציאם ואשר יביאם ולא תהיה עדת ה' כצאן אשר אין להם רועה (במדבר כ"ז טז-יז). מדרש (במדב"ר פרשה כ"א אות י"ד), יפקוד ה', מה ראה לבקש הדבר הזה אחר סדר נחלות? אלא, כיון שירשו בנות צלפחד אביהן, אמר משה, הרי השעה שאתבע בו צרכי. אם הבנות יורשות - בדין הוא, שירשו בני את כבודי. אמר לו הקב"ה, נוצר תאנה יאכל פריה (משלי כ"ז), בניך ישבו להם ולא עסקו בתורה. יהושע, הרבה שרתך והרבה חלק לך כבוד וכו'. יש לומר הפירוש, משום דקודם היה סבור, אף בזה שייך נחלת אבות. אם אביו הוא מנהיג הדור, ורבי - גם הבן יורש כבודו, אם הוא כלי לזה. דהיינו, שעסק הרבה בתורה ובעבודת להש"י, והוא ראוי להיות מנהיג ולהיות רבי - יורש כבוד אביו. רק אם הבן אינו כלי לזה, שלא עסק בתורה ובעבודה רק מעט, אז בודאי אינו יורש כבוד אביו, והוא דומה כמו בת, דאינה יורשת נחלת אביה במקום בן. והיה סובר, אף במקום שלא נשאר בן רק בת - גם כן אין יורשת נחלת אביה. על כן חשב, ודאי בניו שלא עסקו בתורה ועבודה הרבה, ואינן כלים כמוהו - ודאי אינן ראוי להיות יורשים נחלת אבות להיות מנהיגי הדור. וכמו בנות שאין נוחלין, אף שלא נשאר בן לירש. אך כששמע שאמר הש"י, נתון תתן להם, שאם אין בן – הם יורשים במקום בן, חשב, אם בבנות כך, אם כן יכול להיות, אף להוריש כבוד, גם כן כך הוא! שאם לא נשאר בן שהוא כלי גדול, שלא עסק בתורה כל כך - גם כן יוכל לירש כבודו. שהש"י יעזור לו המותר מה שנחסר לו שיוכל להנהיג! והש"י השיב לו, נוצר תאנה יאכל פריה. בניך לא עסקו בתורה. פירוש, אינו כן כמו שאתה סובר, שהוא כמו ירושת ממון, שאם אין בן יורשת בתו - כך ירושת כבודו. אינו כן, דאין כאן ירושה כלל, דאין התורה בירושה. רק זה שעסק בתורה ובעבודה הרבה - זה יכול לזכות להיות מנהיג הדור. ואף שנשאר בן מהמנהיג הדור שהוא כלי גדול ועסק בתורה ועבודה הרבה, וזכה גם כן להיות מנהיג - אין הוא מטעם ירושה. רק הוא כמו אחר, שזכה ועסק בתורה ועבודה הרבה, וזכה גם כן להיות מנהיג הדור. רק, שמעתי פעם אחת, מאדמ"ו הקדוש רבי שמחה בונם זצ"ל, שאמר, שיש צדיקים שעובדים את עצמם להיות הגדולה שלו גם לבניו. רק בודאי, משה רבינו לא עבד את עצמו בזה, שהיה עניו גדול, ולא רצה ליקח כלל לעצמו. שאמר, שלח נא ביד תשלח כמה פעמים, כל שכן, שיהיה מבקש בשביל בניו גדולה. וזה שהיה תובע עתה - שסבר, שהדין כן, שירשו נחלת אבות. [ביכורי אבי"ב פרשת פינחס, דף נ"ה. ועיין שם כל הפרשה, שמדבר בענין מסירת ההנהגה מאדמו"ר לבנו]:

 

ספר קול מבשר ח"א - פרשת פינחס

שכן שמעתי מחסיד אחד, ששמע מפ"ק הרבי רבי בונם ז"ל, בתפילת משה רבינו ע"ה, יפקוד ה' אלקי הרוחות וגו' איש על העדה וגו', [והקשה הרר"ב ז"ל], מה סלקא דעתך, שיעזוב [השי"ת] ח"ו את ישראל [בלי רועה ומנהיג]!! [ותירץ], אכן ידע [משרע"ה] שיהיה אחד מנהיג קדוש, רק לפעמים שאין העדה כדאית להכירו - אינם מבינים מי הוא צדיק הדור. ולכן סיים, ולא תהיה עדת ה' כצאן אשר אין להם רועה, [היינו], שיהיה להם התקרבות אל הרועה נאמן [ושיזכו להכירו]. וכן שמעתי מפ"ק זקיני ז"ל, אשר מה שבדורותנו ישראל קדושים רצים לאלפים אחרי כל רבי, אף קטן. אמר, שיוכל להיות מזה תקון גדול על מה שהכתוב צווח ששלח השי"ת השכם ושלוח ולא שמענו, לכך, כשיש הו"א על אחד שהוא עובד השי"ת - אנו רצים אחריו. [שפתי צדיק, פרשת שופטים אות מ'. במעט שינוי]:

 

 (יז) אֲשֶׁר יֵצֵא לִפְנֵיהֶם וַאֲשֶׁר יָבֹא לִפְנֵיהֶם וַאֲשֶׁר יוֹצִיאֵם וַאֲשֶׁר יְבִיאֵם וְלֹא תִהְיֶה עֲדַת יְהֹוָה כַּצֹּאן אֲשֶׁר אֵין לָהֶם רֹעֶה:

 

ספר אגרא דכלה - דף רפז/ב

אשר יצא לפניהם ואשר יבא לפניהם ואשר יוציאם וכו' (במדבר כז יז). הלשון כפול שהיה די לשיאמר רק אשר יוציאם וכו', ודברי רז"ל (ספרי כג) ידועים, עם כל זה כפלים לתושיה. אך הוא לדעתי דהנה הצדיק המתפלל והמשפיע לבני דורו, צריך ליתן אל לבו כל הצטרכותם בעסקי העולם הזה ולהתבונן בתקנתם כדי לידע מה להתפלל עבורם, והתבונן בדברי רז"ל במסכת תענית (כ"ד ע"ב) שעשו תחבולה שילך רבי יהודא [לשוק] שיראה שהעולם הוא ברעבון, ותיכף התפלל וענהו הש"י. והנה אז כשמעיין הצדיק בעסקי דורו להתפלל עבורם ולהשפיע להם, אז נקרא בבחינת פנים בפנים עם בני דורו, אך זה אי אפשר כל הימים להצדיק, כי מאין יהיה לו כח ויכולת להשפיע, אם לא ידבק את עצמו ויקשר נשמתו בחיי החיים אשר לו הכח והמשלה ובידו לגדל ולחזק לכל והבן, על כן בהכרח הוא להצדיק שימנע את עצמו לפעמים מלעיין בעסקי העולם, ויתבודד את עצמו עם קונו ואז תוגדל מעלתו, ואצל בני העולם הוא חסרון בעת הזאת שהוא עמם אז בבחינת אחור בפנים, אבל אף על פי כן טובה גדולה הוא להם לאחר כך, כי על ידי זה ישוב עליהם אחר כך ויאר פניו אליהם ברב טוב גנזי ברכה וישועה ורחמים על ידי הארתו שקיבל מהאור העליון, וז"ש אדונינו משה בבקשתו אשר יצא לפניה"ם, (כשיצא מאתם מלעיין בענייניהם, יהיה הכוונה לפניה"ם היינו לטובתם להביא להם גנזי ברכה), ואשר יבוא (אחר כך מלא ודשן ברב טוב) גם כן לפניה"ם. או בהיפך אשר יצא לפניהם מדביקותו להתבונן בענייניהם, ואשר יבא לפניהם לדביקות העליון, והבן מאד ואין דברינו עם אותן שאינם מבינים דברי חכמים וחדותם:

 

ספר שיח שרפי קודש - פרשת פנחס

אשר יצא לפניהם ואשר יבא לפניהם. החי' הרי"מ זצ"ל פי' כי הצדיק המנהיג האמת אשר באים אצלו אנשים להסתופף בצלו צריך להיות שיפעל שיוציאם בכח מהמדות רעות שלהם, ויביאם בהמדות טובות, והבן:

 

שפת אמת ספר במדבר - פרשת פינחס - שנת [תרמ"ח]

בפסוק יפקוד ה' כו' יצא לפניהם כו' ולא תהי' עדת ה' כצאן אשר אין להם רועה. כי באמת השי"ת רועה ישראל. רק ע"י הצדיק אשר יצא לפניהם מכין מקום (שיתגלה) [שיגלה] הקב"ה הנהגה שלו. ובגלות אין ניכר ואומרים האומות אי' אלקיך. וע"י שיהי' איש על העדה כו' לא תהי' כו'. וז"ש עדת ה' שבאמת השי"ת הוא הרועה.

 

(יח) וַיֹּאמֶר יְהֹוָה אֶל משֶׁה קַח לְךָ אֶת יְהוֹשֻׁעַ בִּן נוּן אִישׁ אֲשֶׁר רוּחַ בּוֹ וְסָמַכְתָּ אֶת יָדְךָ עָלָיו:

 

ספר ליקוטי מוהר"ן - מהדורא בתרא סימן ט

 ומנהיגי הדור הם בחינת רוח, כמו שכתוב (במדבר כ"ז): "איש אשר רוח בו" 'שיודע להלך נגד רוחו של כל אחד'. (א) וישראל הם בחינת לבא, כי ישראל הם לבא דכל עלמא (זהר פינחס רכא:). וצריכין מנהיגי הדור לנשב בבחינת רוחם על כל אחד מישראל, שהם לבא דעלמא, לנפח מהם העפרוריות, דהינו מרה - שחורה שנופל עליהם, שעל - ידי זה אינו יכול האיש הישראלי, שהוא בחינת לב, לדלק ולבער להשם יתברך. גם יש רשעים שהם בחינת ערב - רב, וכשהם נופלים על הלב, דהינו על ישראל, זה גם - כן בחינת עפרוריות, שעל - ידי - זה אין יכול לבער כנ"ל. ועל - כן צריכין מנהיגי הדור לנפח העפרוריות מן הלב, דהינו מכל אחד מישראל, וחוזרין ונתחברין חלקי האש שבכל אחד ואחד מישראל, ונתקשרין ישראל ביחד, ונעשין בחינת לב. וכל אחד ואחד מישראל נעשה בחינת לב למקום, שצריך שיהיה שם בחינת לב, וחוזר ובוער להשם יתברך כנ"ל:

 

ספר אגרא דכלה - דף רפז/ב

ועתה אחיי וריעיי התבוננו נא דברי הרועה הנאמן שביקש מהש"י, להיות הוא שדא בגווייהו בכל ישראל רוחא קדישא מדרגיה דיליה דרגא דדעת, והיה מתיירא הגם שיעמוד צדיק אחר אחריו להשפיע, עם כל זה לא תנוח דעת הצאן קדשים מחמת ההוא רוחא דשדא בגווייהו הרעיא מהימנא, ויהיו התלמידים נפרדים בדעתם מן הרב ולא תתיישב דעתם, ויהיו נפרדים זה מזה התלמידים גם כן ולא יוכלו לקבל ההשפעה. על כן ביקש יפקוד י"י שאתה הוא אלקי הרוחות לכל בשר, דהיינו שאתה הוא האלקים לכל הרוחות דשביק צדיק יסוד עולם הנקרא כ"ל בש"ר, תפקוד איש על העדה שיהיה מבחינתי ושורשי שתניח דעת בניך בו, ולא יהיו הרבה דיעות במטתו שלשלמה המלך שהשלום שלו. וזה שרמזו רז"ל בדברי קדשם שיהיה יכול להלוך נגד רוחו של כל אחד ואחד, נגד דעתו של כל אחד, להיות הרוח שבהם שהניח הרועה הנאמן היה מדרגא דדע"ת, ועיין בדברי רש"י ותראה פלאות. והשיב לו הש"י (במדבר כז יח) קח ל"ך דייקא, שיהיה ראוי' לך לבחינתך לדעת"ך, את יהושע בן נון איש אשר רוח בו, שאתה בעצמך השפעת בו תמיד רוח הדעת שבך, וכעת גם כן בהיותך בגדלות המדריגה סמוך לפטירתך, וסמכת את ידך עליו ונתת מהודך עליו למען ישמעו (אליו) כל בני ישראל, ותנוח דעתם בו כיון שהוא מבחינתך מושפע ממך, הגם שיהיה מהודך ולא כל הודך, עם כל זה מחמת שיהיה משורשך ישמעו אליו. בינו נא אחיי וריעיי בדברים הללו המסולאים בפז ותראו האמת, כי אלו נתנו אל לבם זה אנשי דורינו, היו משתוממים על מה שגרמו עוונותינו פירוד לבבות החרדים אל י"י ולתורתו ונעשית התורה כאלפי אלפים תורות, הש"י ירחם עלינו וישיב שופטינו כבראשונה ויועצינו כבתחילה ויסיר ממנו יגון ואנחה:

 

(יט) וְהַעֲמַדְתָּ אֹתוֹ לִפְנֵי אֶלְעָזָר הַכֹּהֵן וְלִפְנֵי כָּל הָעֵדָה וְצִוִּיתָה אֹתוֹ לְעֵינֵיהֶם:

(כ) וְנָתַתָּה מֵהוֹדְךָ עָלָיו לְמַעַן יִשְׁמְעוּ כָּל עֲדַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל:

 

ספר עבודת ישראל – פרשת פנחס

ונתת מהודך עליו למען ישמעו כל עדת בני ישראל. דהנה יש מיני צדיקים גבוהים ורמים הדבקים בה' תמיד ואינם יכולים ליפרד רגע ולהזדקק לבריות לעסוק ולפקוח בצרכיהם. ויש מיני צדיקים הגם שדבוקים בה' ועובדים אותו, אפילו הכי לפעמים יורדים ממדרגתם ומדברים עם בני אדם הפחותים מהם כדי להעלות אותם ולקשרם גם כן בהשם ועבודתו. ואפילו בני אדם סוחרים אשר אין עבודתם תדיר לה', על ידי חיבורם עם הצדיקים מתנטלים ומתנשאים קודש לה'. והנה משה רבינו ע"ה הוא היה אור הבהיר מסטרא דנצח שפירושו נצחית שהיה דבוק בה' תמיד ולא יכול להפרד אפילו רגע להתחבר עם ישראל כאשר יבאו אל ארץ כנען. שמלת כנען מורה על לשון סוחרים, כמו וחגור נתנה לכנעני (משלי לא, כד), והוא ענין בני אדם הנוסעים מענין לענין, פעם עובדים ה' ופעם עוסקים בצרכי עצמם, ואז לא היה יכול משה רבינו ע"ה להתחבר עמהם. מה שאין כן יהושע שהיה קטן ממנו במדרגה, היה יכול ליכנס לארץ כנען ולנטלם ולנשאם עמו. וזה בא מבחינת הוד כי מודים מכלל דפליגי ויש שם איזה אחיזה אפילו למי שהוא במדרגה קטנה. וזהו ונתת מהודך עליו ואז ישמעו כל עדת בני ישראל:

כל אתר ואתר- פיתוח אתרי אינטרנט

PHP,דרופל וJS

טלפון:  
0525802579
מייל:  
[email protected]