נושאים

פרשת פקודי - מלא את המשכן

כבוד ה' המלא את המשכן הוא בעצם מודל, אב טיפוס. המודל הזה אמור ללמד אותנו על נוכחותו של הבורא במציאות. אם כבוד ה' מלא את המשכן, הרי שהוא שכבודו מלא את כל הארץ. למרות המלאות הזו שמשמעותה תודעתית בעיקר, משה שהוא האדם בעצם, נקרא פנימה אל הקודש, קריאה שמשמעה נתינת מקום לעשייה האנושית.

 

ספר שמות פרק מ

(לד) וַיְכַס הֶעָנָן אֶת אֹהֶל מוֹעֵד וּכְבוֹד יְהֹוָה מָלֵא אֶת הַמִּשְׁכָּן:

 

ספר פרי צדיק פרשת ויקרא - אות ט

ואחר כך מסיק בזוהר הקדוש ת"ח מה כתיב וכבוד ה' מלא את המשכן מילא לא כתיב אלא מלא דהוה שלים לעילא ותתא עם משכנא דלתתא ולכאורה מה נפקא מינה בין מילא למלא. אך המכוון דאם היה כפשוטו שאחר הקמת המשכן מלא כבוד ה' את המשכן הוה ליה לומר מילא, ומדכתיב מלא, היינו שהיה מלא מכבר כבוד ה'. כבוד דלעילא שהיה מלא את המשכן דלעילא מכבר... וקאי גם על משכנא דלתתא וזה שנאמר דהוה שלים לעילא ותתא עם משכנא דלתתא... ואחר כך אחר התקלקל משכנא דלתתא ממדת מלכות, ומכל מקום הקודש הקדשים מורה לכתר עליון... וכמו שאמרו (ברכות ז.) שהכהן הגדול בקודש הקדשים ראה שם של כתר יושב על כסא... וזה כבוד ה' מלא את המשכן משכנא דלעילא

 

ספר פרי צדיק מאמר קדושת שבת - מאמר ז

וכבר דרשו רבותינו ז"ל (בקהלת רבה) על פסוק גם את העולם לשון העלם. כי מציאות העולם שהוא המקום הוא רק על ידי עצמות אור אין סוף ומשתלשל מהעלם להעלם עד ארץ התחתונה הלזו שהוא תוקף ההעלם שאין למטה ממנו. עד שיש מציאות למורדים ומכעיסים על פניו יתברך ועם כל זה גם שם מלא כל הארץ כבודו שהכל ברא לכבודו. ואף מרשעים עולה קילוסו למי שרואה אחריתם. ואחרית עכו"ם ציה ושוממה. כמו בתחלת הבריאה והארץ היתה תהו שעל זה היה כונת הבריאה שיהיה מקום תוהו ובוהו. וגם שם יהיה מציאות אור במאמר ה' יהי אור למי שזוכה לראות האור, כי טוב, כי נגנז מפני רשעים. אבל מכל מקום הוא נמצא בגניזה והעלם. וזהו הזיו יקריה דמלא כל הארץ כבודו. וכבוד ה' מלא את המשכן דשם היה ההתגלות יותר. ובבית קדשי הקדשים שבבית המקדש עוד יותר. כי הוא שורש בריאת המקום. דאבן שתיה דמשם הושתת כל העולם כולו. דעל כן נקרא מקום סתם שהוא מקומו של עולם דכל העולם נכלל באותו מקום ונברא ממנו ויונק אחר כך גם כן על ידי הגידים היוצאים משם. כמו שאיתא (בקהלת רבה), והיינו דתחלת הבריאה היה רק מקום זה ואחר כך היה מתפשט והולך ועל כן יוכל לחזור ולהתקבץ ולהתצמצם באותו מקום. כמו שאמרו גבי יעקב כשלן באותו מקום דקיפל כל ארץ ישראל תחתיו, כי לא היה כל כך התגלות שכינה באותו מקום בעולם הזה כמו אז כשהיה יעקב שם. וכמו שנאמר והנה ה' נצב עליו והשיג שזה בית אלהים ושער השמים שזהו המקום שרצה השם יתברך בבריאת העולם שיהיה שם התגלות כבודו ויקרו. ומעין דוגמא היה גם כן בכל שנה כשנכנס הכהן הגדול לשם ביום הכיפורים ומשם חפר אוכל למו שהמשיך השפעה לכל ישראל במזון הגוף והנפש לכל השנה. דלא תוהו בראה לשבת יצרה. שהשם יתברך רצה שיהיה עולם מיושב.

 

ספר ליקוטי מוהר"ן - מהדורא קמא סימן ע

וזה בחינת משכן, כי משכן היה לו כח המושך, להמשיך אלקות למקום שהיה עומד שם. בחינת (שיר השירים א): "משכני אחריך נרוצה", 'אחריך נרוצה' דיקא. כי כל מה שמתקרב יותר אליו, הוא רץ ביותר כנ"ל, מחמת הכח המושך כנ"ל... ועל כן אי אפשר להקים את המשכן, אלא הצדיק שהוא בחינת עפר, בחינת משה, שהיה ענו מכל האדם, כמו שכתוב (שמות מ): "ויקם משה את המשכן". ואחר לא היה יכול להקימו, כי דוקא זה הצדיק, שהוא בחינת עפר, בחינת כח המושך, יכול להקים המשכן, שהוא בחינת כח המושך, להמשיך האלקות כנ"ל:

וזה שכתוב (דברים ז): "לא מרבכם חשק ה' בכם כי אתם המעט", ודרשו רבותינו, זכרונם לברכה... "לא וכו' רק מחמת שאתם ממעיטין עצמכם וכו', חשק ה' בכם". כי מחמת שהם ממעיטין ומקטינים עצמן, על - ידי - זה הם בבחינת עפר, שיש לו כח המושך, בחינת משכן, שמושך האלקות כנ"ל, ועל - כן חשק ה' בכם. וזה בחינת (ישעיה נ"ז): "אשכן את דכא", כי על - ידי שפלות, שמשים עצמו כעפר, על - ידי - זה יש לו כח המושך, להמשיך השם יתברך אצלו, שזהו בחינת המשכן כנ"ל:

וזה בחינת הכבוד הנאמר אצל המשכן... וכמו שכתוב (שם מ): "וכבוד ה' מלא את המשכן". כי כל הכבוד שיש לכל אדם שבעולם, מקטן ועד גדול, כלם הם מקבלים רק מזה הצדיק, שהוא בחינת עפר, בחינת משכן, שממנו נמשך הכל. כי כל הכבוד והגדלה, הוא רק אצל זה הצדיק, וכלם מקבלים ממנו. כמו שכתוב (מגלה ל"א): 'כל מקום שאתה מוצא גדלתו שם אתה מוצא ענותנותו'. נמצא, שבמקום השפלות והקטנות

 

שפת אמת ספר שמות - פרשת פקודי - שנת [תרנ"א]

משכן העדות. עדות שויתר להם הקב"ה כו'. בני ישראל נבראו להעיד על הבורא ית"ש כמ"ש אתם עדי. וקודם החטא הי' העדות בשלימות שהי' ראוי שיתפרסם כבודו ית' בפרהסיא כמו שיהי' לעתיד מלאה הארץ דעה את ה'. אך כי לא הי' העולם כדאי לזה התיקון ונעשה עיכוב על ידי החטא. ומ"מ תיקנו זה העדות בעבודת המשכן ששרתה בו שכינה וכבוד ה' מלא את המשכן. דכתיב מלא כל הארץ כבודו. וזאת עבודת האדם כמ"ש מה שברא הקב"ה לכבודו ברא. ולכבודי בראתיו... וז"ש מלא את המשכן באמצעות המשכן נגלה כבודו יתברך בעולם. וזה עצמו העדות שויתר להם על מעשה העגל במה שחזרו ותיקנו העדות להעיד עליו ית"ש. ואיתא במדרש כי המשכן הי' תיקון כל מעשה בראשית ע"ש ותכל כו' עבודת כו' כמ"ש ויכולו השמים כו'... וכאן נמי במד' בפסוק ויביאו כו' המשכן שלא האמינו שיוכלו לעשות משכן שיתגלה כבודו ית' בכח מעשה בני אדם... והוציאו מכח אל הפועל להיות מלא כבוד ה' את המשכן... ואז נגלה כבוד ה' וניכר אור הגנוז במעשה בראשית

 

(לה) וְלֹא יָכֹל משֶׁה לָבוֹא אֶל אֹהֶל מוֹעֵד כִּי שָׁכַן עָלָיו הֶעָנָן וּכְבוֹד יְהֹוָה מָלֵא אֶת הַמִּשְׁכָּן:

 

ספר באר מים חיים פרשת בהעלותך - פרק ח (המשך)

עוד אמרו שם (ט"ו, ח') דבר אחר בהעלותך וגו' זה שאמר הכתוב (תהלים קל"ט, י"ב) גם חושך לא יחשיך ממך ולילה כיום יאיר כחשיכה כאורה וגו' ולנו אומר בהעלותך למה הדבר דומה למלך שהיה לו אוהב אמר לו המלך תדע שאצלך אני סועד אלא לך ותקן לי הלך אוהבו והתקין מטה של הדיוט מנורה של הדיוט כו'. כיון שבא המלך באו עמו שמשין סיבבו מיכן ומיכן מנורות של זהב לפניו כיון שראה אוהבו את כל הכבוד התבייש והטמין את כל מה שהתקין לו שהיה הכל הדיוטות אמר לו המלך וכו' למה לא התקנת לי כלום אמר לו אוהבו ראיתי את כל הכבוד הזה שבא עמך ונתביישתי והטמנתי כל מה שהתקנתי לך שהיו כלי הדיוטות אמר לו המלך חייך שאני פוסל את כל כלי שהבאתי ובשביל אהבתך איני משתמש אלא בשלך וכן הקב"ה כולו אורה שנאמר (דניאל ב', כ"ב) ונהורא עמיה שרא והוא אומר לישראל התקינו לי מנורה ונרות מה כתיב שם כו' (שמות כ"ה, ל"א) ועשית מנורת זהב טהור כיון שעשו באת שכינה מה כתיב שם (שם מ', ל"ה) ולא יכול משה לבוא אל אהל מועד, מיד קרא למשה, ובבוא משה אל אהל מועד לדבר אתו וישמע את הקול מדבר אליו (במדבר ז', פ"ט) מה דבר אליו בהעלותך את הנרות וכו' עד כאן.

...

ואומר המשל לאוהבו של מלך כנזכר ומסיים כיון שעשו באת שכינה מה כתיב ולא יכול משה לבוא אל אוהל מועד מיד קרא למשה כי הקריאה היה מיד כי פסוק ולא יכול וגו' הוא בסוף פקודי ותיכף מתחיל ספר ויקרא אל משה כי אחר שבאת שכינה הביאה עמה אור גדול בהיר בשחקים עד אשר לא היה יכול משה לבוא אל אוהל מועד והוא כדמיון במשל כיון שבא המלך באו עמו שמשין, סיבבו מיכן ומיכן מנורות של זהב לפניו וכו' ותיכף קרא למשה. אך הבושה שנתבייש משה אינו מפורש כאן. רק ממה שאמר לו הקב"ה כביכול בקריאה זו אנו למדין אשר נתבייש משה מכלי הדיוטות שלו כי אמר לו תיכף אדם כי יקריב מכם קרבן וגו' ומלת מכם לכאורה מיותר (ועיין במפרשי התורה שם). ויבואר על פי אומרם ז"ל (במדבר רבה כ"א, ט"ז,-י') בפסוק (במדבר כ"ח, ב') את קרבני לחמי וגו' אמר לו הקב"ה למשה אמור להם לישראל לא שאני צריך לקרבנות כל העולם כולו שלי הוא וכו' כל הימים אני מלא, שעלי כתיב (ישעיה מ', י"ב) מי מדד בשעלו מים. ואני על לוגך כתבתי הסך נסך שכר וגו' לשון שתיה לשון שביעה לשון שכרות. בהמה בראתי בעולמי ואין אדם יכול לעמוד במזונותיה ואיזו זו בהמות בהררי אלף וכו' (תהלים נ', י') אלא בשביל הריח שתהיו ערבים ונוחין לפני וכו' עד כאן:

 

(לו) וּבְהֵעָלוֹת הֶעָנָן מֵעַל הַמִּשְׁכָּן יִסְעוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בְּכֹל מַסְעֵיהֶם:

(לז) וְאִם לֹא יֵעָלֶה הֶעָנָן וְלֹא יִסְעוּ עַד יוֹם הֵעָלֹתוֹ:

 

ספר ליקוטי הלכות - ברכת המזון ומים אחרונים הלכה ה

ועל - כן צוה ה' יתברך אחר כך לעשות משכן... והמשכן הלך עמהם בכל מסעיהם, כי עקר שלמות התורה הוא בבית - המקדש ששם עמד הארון על מקומו המוכן לו מיום בריאת העולם שהוא האבן שתיה. ועל - כן מציון תצא תורה כנ"ל, כי שם הוא בחינת ביתא שבין שמיא לארעא כנ"ל, אבל מחמת חטא אדם הראשון, ובפרט מחמת חטא העגל לא היה אפשר לבוא לארץ - ישראל ולבית - המקדש מיד, על - כן הכרחו לסבב במדבר וכל טלטולם במדבר היה לברר ולהעלות התורות הנפולות שהם בחינת אוירא דעלמא שמשם נמשכין כל הטלטולים של כל בני - אדם מכרחין לילך בדרך ולהיות נע ונד ומטלטל חוץ לביתו. והכל בשביל לברר ולהעלות התורות הנפולות הנזכרות לעיל שהם בחינת אוירא דעלמא, כי כשאדם נע ונד בדרך הוא כמו שהוא באוירא דעלמא, כי הוא חוץ לביתו הקבוע. וכשזוכה אז הוא מברר על - ידי זה את הטוב הגנוז בהתורות הנפולות שהם בחינת אוירא דעלמא כנ"ל.

 

(לח) כִּי עֲנַן יְהֹוָה עַל הַמִּשְׁכָּן יוֹמָם וְאֵשׁ תִּהְיֶה לַיְלָה בּוֹ לְעֵינֵי כָל בֵּית יִשְׂרָאֵל בְּכָל מַסְעיהם

 

ספר אגרא דכלה - דף רכג/א

והנה על פי האמור בזוהר הק' שבעת שהוקם המשכן היה היחוד התחתון, היינו ברוך שם וכו' כ"ה אתוון, כמו היחוד העליון שמע (דברים ו ד), בבחינת אור הלבנה כאור החמה (ישעיה ל כו), כמו שיהיה לעתיד במהרה בימינו ביתר שאת, (אבל כעת יחודא תתאה הוא רק כ"ד אתוון), על כן וידבר הויה אליו [מאהל] מועד לאמר, הוא כ"ה אתוון. לפי הנ"ל יקושר גם כן עם הספר הקודם כי ענן הויה על המשכן יומם ואש תהיה לילה כו'. וכבר ידעת שבחינת יו"ם וליל"ה הוא נגד תרין יחודין הנ"ל, וזה שסיים בכ"ל מסעיהם, ר"ל שמסעיהם היה אז בנ' אתוון, מנין כ"ל המייחד יום ולילה ואחיד בשמיא וארעא

 

ספר בת עין - דרוש לפרשת החדש

ועוד יש לדקדק במה שסיים ספר שמות בפסוק (שמות מ לח) כי ענן ה' על המשכן יומם ואש תהיה לילה בו לעיני כל בית ישראל בכל מסעיהם. ויש לדקדק בזה באמרו בכל מסעיהם, ומשמע שבכל מסעיהם היינו בשעת נסיעה היה גם כן ענן ה' על המשכן וגו', והלא כתיב (שמות מ לו) ובהעלות הענן מעל המשכן יסעו בני ישראל וגו', שלא חנה הענן על המשכן אלא בשעת חניה בלבד ולא בשעת נסיעה:

ויש לישב כל הנ"ל על דרך המוסר, הנה כתיב (בראשית א טז) ויעש אלהים את שני המאורות הגדולים וגו' המאור הגדול לממשלת היום ואת המאור הקטן לממשלת הלילה וגו'. כי הנה שני מיני אורות יש בבחינת עבודה, בהתבוננות בגדולת הבורא ברוך הוא, א', להתבונן בבריאת העולם שנברא מאין ליש והבורא ב"ה מהוה ומחיה אותו בכל רגע ורגע וכו'. ובחינת אור השני הוא להתבונן ביציאת מצרים, איך שהבורא ב"ה משדד המערכה ומושל בכל וכו':

והנה בחינה א' שהוא מבריאת העולם, היא נקראת שבת, והוא מאור גדול, ויען שבחינה זו הוא בחינה סתומה, שהוא סתום מעינים ולא נראה כל כך לעיני הכל, אשר על כן יש מינים ואפיקורסים בעולם הזה שאינם מאמינים בזה, מצד שטח עיניהם מראות אותו אור הגדול והקדוש, ונקראת בחינה זו סמ"ך, על שם שהוא בבחינת סתום כנ"ל (ע' פרדס שכ"ז פי"ח). ובחינת אור השנית של יציאת מצרים הוא המאור הקטן לממשלת הלילה, שנראה לכל, כמאמר הכתוב (שמות טו יד) שמעו עמים ירגזון וגו' תפול עליהם אימתה ופחד וגו', שהכל ראו אפילו הגוים ראו איך שבידו ית' לשדד המערכות, ובעבור שהוא מאור קטן לכן יש כח לכל אחד ואחד להסתכל בו, ונקרא בחינת עי"ן, שנראה לעין כל כמשל הירח, אם שהוא מאור קטן עיני הכל מסתכלים בו היטב, אבל השמש בעבור שהוא מאור גדול לכן אין העין יכול להסתכל בו היטב, כי אפשר שתסמא העינים המסתכלים בו היטב, וכן באור השבת על שהוא גדול מאוד על כן אין האומות והמינים יכולים להסתכל בו כי אם זכי הראות כל חד וחד לפום דרגא דיליה מסתכל בו, כי הוא סתום מעין כל, אבל האור הקטן בחינת פס"ח, יציאת מצרים, בעבור שהוא המאור הקטן על כן גם האומות הסתכלו ונפל עליהם אימתה ופחד:

ובחינת שב"ת נקרא מ"י, כמאמר הכתוב (ישעיה מ כו) שאו מרום עיניכם וראו מ"י ברא אלה, כי הוא בבחי' סתומה רק כנקודה שהוא יו"ד וסתום. אבל בחינה הב' נקרא מ"ה באות ה"א, כי הוא בהתפשטות יותר כנ"ל. וזהו דאיתא בזוה"ק (זח"א א ע"ב) מקצה השמים לעילא מ"קצה השמים לתתא, מרמז לב' בחינות הנ"ל:

ובמשכן היה ב' בחינות הנ"ל, ומי שראה את המשכן נמשך עליו אור גדול אפילו בהיותו נתפרק בשעת נסיעה, וזהו שאמר הכתוב כי ענן ה' על המשכן יומם, מרמז על המאור הגדול שמאיר ביום אבל לאו כל אדם יכול להסתכל בו, וזהו בחינת בריאת העולם, בחינת שבת כנ"ל, והוא נקרא ענן שהוא בחינת כיסוי וסתום כנ"ל. ואש תהיה לילה בו, מרמז לבחינת פסח שהוא המאור הקטן ועיני הכל יכולים להסתכל בו, והוא בגלוי כאש שהוא בגלוי, בחינת עי"ן כנ"ל:

וב' בחינות אורות האלו היו לעיני כל בית ישראל, היינו שהכל הסתכלו תמיד בשני הבחינות הנ"ל, ובכח ההוא הלכו בכל מסעיהם במקום נחש שרף ועקרב במדבר, ולא הזיק להם שום דבר, כיון שהיה בהם קדושה גדולה ודביקות בה' על ידי בחינות הנ"ל. וזהו מרומז בתבת מסעיהם, כי בחינת שבת נקרא מ"י כנ"ל, וגם נקרא ס', ובחינה ב' בחינת פסח נקרא מ"ה, וגם נקרא עי"ן כנ"ל, ובשני הבחינות יש אותיות מסעי"הם:

כל אתר ואתר- פיתוח אתרי אינטרנט

PHP,דרופל וJS

טלפון:  
0525802579
מייל:  
[email protected]