נושאים

פרשת קרח - מחתות השרופים

למרות שמאתים חמישים מקריבי הקטורת נשרפו, מחתות הקטורת שלהם נבחרו לשמש ריקועי פחים ציפוי למזבח. מדוע? מה היה בהם במחתות השרופים שהיה ראוי להתקרב אל המזבח ולשמש ככלי שרת? מדוע נוקטת התורה בלשון קדושה ביחס למחתות ששימשו למחלוקת על כהונת אהרן?

 

ספר במדבר פרק יז

(א) וַיְדַבֵּר יְדֹוָד אֶל משֶׁה לֵּאמֹר:

(ב) אֱמֹר אֶל אֶלְעָזָר בֶּן אַהֲרֹן הַכֹּהֵן וְיָרֵם אֶת הַמַּחְתֹּת מִבֵּין הַשְּׂרֵפָה וְאֶת הָאֵשׁ זְרֵה הָלְאָה כִּי קָדֵשׁוּ:

 

ספר שם משמואל - פרשת תשא - ופרה שנת תרע"ה

והנה מצינו בעדת קרח שאחר שנשרפו כתיב קח את המחתות וגו' ואת האש זרה הלאה כי קדשו, ואף שהי' חטא מ"מ באשר הי' לבם לשמים כתיב בהו כי קדשו

 

ספר נועם אלימלך - פרשת קרח

והפירוש הוא כך שכוונת נדב ואביהוא היה לטובה מאד כי היה להם דביקות גדול מאוד והדביקות נקרא אש על שם שהאדם מקרב עצמו אל אור שכינתו ובוער בקרבו האור הגדול כאש בוערת ויש גם כן אש אחר והיינו שיש לאדם חשק ותענוג גשמי ולבו בוער לדבר ההיא ואש הדביקות נקרא אש מן השמים וזה הגשמי נקרא אש מן ההדיוט והאדם צריך להעלות הכל למעלה אפילו כל ההנאות הגשמיות הן אכילה ושתיה ובכל המדות צריך להוציא יקר מזולל

וזו היא אף על פי שבא אש מן השמים מצוה להביא מן ההדיוט. אלא שבשעה שאדם מדבק עצמו אין רשאי לערב בתוכה שום צורך הנאתו שח"ו פוגם במקום ההוא אשר הדביקות שם שורה. והנה הם היו בדביקות גדול מאוד ולא היו רשאין לקרב לשם באש זרה ולכך נענשו. וידוע שהדביקות מרומז בשם יין המשומר בענביו ולכך אמרו בגמרא שנענשו על האש זרה כנאמר בפירוש והוא משום הטעם שנכנסו שתויי יין והרמז על הדביקות הגדול המרומז ביין ולא היו להם להקריב במקום ההוא האש של הדיוט...

וזה עצמו היה חטא ר"נ איש שרצו להקטיר קטורת למען התקרב אל האור העליון לתקן נפשם אך שמשה ידע שהם אינם במדריגה זו שצריך לזה בהירות גדול בלי שום הנאה עצמיות. לכך אמר להם קחו לכם מחתות פירוש ואז תבחנו אם תוכלו להיות במדרגה זו להתקרב בעבודה. ובשביל זה הכוונה שכוונו עצמם לשמים אמר השם יתברך ברוך הוא לאהרן הרם את המחתות כו' כי קדשו פירוש שיש להם קדושה לאלו המחתות מחמת שכוונתם היו לשמים אלא שלא היו במדרגה זו וכדלעיל ואת האש זרה הלאה פירוש האש הדביקות שלהם ישאר למטה שלא ידבק עצמו שום אדם בזה הדביקות לכך זרה הלאה למרחוק שלא יתקרב לשום אדם וזה כוונת רש"י במ"ש הם חטאו בנפשותם פירוש הם סברו שיתקנו בזה את נפשם והבן מאד ותרבה הדר והוד:

 

ספר שם משמואל - פרשת תשא - ופרה שנת תרע"ח

והנה בעדת קרח אחר שיצאה האש ותאכל את החמשים ומאתים איש מקריבי הקטורת כתיב וירם את המחתות מבין השריפה וגו' ועשו אותם רקועי פחים צפוי למזבח כי הקריבום לפני ה' ויקדשו, וברש"י כי קדשו המחתות ואסורים בהנאה שהרי עשאום כלי שרת, עכ"ל. ואף שהי' באיסור זרות ועבירה היתה ולא מצוה, כבר אמרנו בטעמו של דבר, שכל הגה ומחשבה טובה שבאדם יהי' מה שיהי' איננה הולכת לאיבוד, ואף שפתוכה בה עבירה אין חלקי עבירה שבה מכבין חלקי המצוה ומחשבה טובה שבה, אלא שצריכה מירוק וצירוף אחר צירוף וחלקי העבירה בעשן יכלו והמחשבה הטובה שהיתה פתוכה בה תישאר נקי' ומצוחצחת ותתקבל לקדושה. וכך הי' הענין במחתות האלו שבאשר היתה פתוכה בהן מחשבה טובה שתשוקתם היתה לשרת לפני אל עליון. וכמ"ש הזוה"ק (ח"א ס"ט.) בפסוק בשוא גליו אתה תשבחם שבחא הוא לון וכו' מכאן כל מאן דכסיף לאסתכלא ולמנדע אע"ג דלא יכיל (נ"א ולא יהבי לי' רשותא) שבחא הוא דילי' וכלא משבחין לי', עכ"ל. (זוהר ח"א סט ע"ב: "כתיב (תהלים פט י) אתה מושל בגאות הים, בשוא גליו אתה תשבחם, בשעתא דימא קפיץ בגלגלוי, ותהומי סלקי ונחתי, קב"ה שדר חד חוטא מסטרא דימינא... ואי לאו ההוא חוטא דמטי ליה מסטרא דימינא, לא סלקא לעלמין, דכיון דההוא חוטא נחית לימא וימא אתאחיד בה, כדין מתערין גלגלוי, ושאגן למטרף טרפא, עד דקב"ה אתיב ליה (לון) לאחורא, ותבין לאתרייהו, הה"ד בשוא גליו אתה תשבחם, תשבחם לאינון גלי ימא, תשבחם תתבר לון לאתבא לאתרייהו, דבר אחר, תשבחם ממש, שבחא הוא לון בגין דסלקין בתיאובתא למחמי, מכאן כל מאן דכסיף לאסתכלא ולמנדע אע"ג דלא יכיל, ולא יהבי ליה רשותא, שבחא איהו דיליה, וכלא משבחן ליה). וכך הי' בחמשים ומאתים איש מקריבי הקטורת אף שהי' בעבירה מ"מ החלק הטוב שבהמחשבה איננו הולך לאיבוד והשריפה ששלטה בחמשים ומאתים איש בודאי שלטה גם במחתות שבידם, זה הי' כענין הכשר כלים שנכשרו ע"י ליבון באש וחלקי העבירה כלו באש, והנשאר בהן נשאר נקי ומצוחצח ראוי להתקבל לקדושה ולעשות ממנו צפוי למזבח שיהי' לאות בבנ"י:

 

(ג) אֵת מַחְתּוֹת הַחַטָּאִים הָאֵלֶּה בְּנַפְשֹׁתָם וְעָשׂוּ אֹתָם רִקֻּעֵי פַחִים צִפּוּי לַמִּזְבֵּחַ כִּי הִקְרִיבֻם לִפְנֵי יְדֹוָד וַיִּקְדָּשׁוּ וְיִהְיוּ לְאוֹת לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל:

 

ספר באר מים חיים - פרשת קרח - פרק יז

עוד יתבאר אומרו את מחתות החטאים האלה וגו'. כי כבר כתבנו למעלה שמחתת קרח לא נתקדשה כי קרח מן הבלועים היה וכל הנקברים אפרן אסור (סוף תרומה), ואף המחתה נבלעה וכתבנוהו שם מסברא ממה שאמר הכתוב ואת כל האדם אשר לקרח ואת כל הרכוש. כל הרכוש משמע אף המחתה... ואמנם כי כן אמרו חז"ל מפורש (במדבר רבה י"ח, י"ג) שאפילו נפה וכברה שהיה להם אצל אחרים נתגלגל עד מקום הבליעה ונבלע שם. ולזה אמר הכתוב למעלה וירם את המחתות מבין השריפה כלומר דוקא מבין השרופים שכל הנשרפין אפרן מותר ועל כן ממונם לא כלה ונשארו ליהנות מהם לדבר שבקדושה. ודוקא מהשרופים לבד, ולא מקרח שהיה מן הבלועים גם כן כמאמר חז"ל (סנהדרין ק"י.), שהם וכל אשר להם אבד כדין הנקברים. ולזה אמר הכתוב את מחתות החטאים האלה. האלה דוקא ולא מחתת קרח. ומהשרופים לבד אמר הקב"ה שיעשה מהם אות לבני ישראל לזכרון אבל בהנבלעים נאמר ותכס עליהם הארץ ויאבדו מתוך הקהל. פירוש שאבדו מלב בני ישראל להזכר להם. כי דבר שהארץ מכסה משתכח מן הלב וכאשר נגזר על המת שישתכח מן הלב. וגם לא זכו לזה שישאר מהם אות ללמוד מזה לירא את ה'. ואולם מן הנשרפים, צוה ה' לעשות מהם אות לבני ישראל לזכרון רקועי פחים צפוי וגו' ולא המחתות בעצמם לפי שלא יתקיימו כל כך וגם המחתות בהצנע הם בעזרה ולא יתראה לכל כל כך (ועיין במה שכתבנו למעלה) ואך צפוי המזבח נראה לכל בכדי שיהא אדם שואל עליו ויזכור בזה שתי אלה הדברים שלא להקטיר קטורת איש זר ושלא לעורר על הכהונה. וזה אומרו זכרון לבני ישראל למען אשר לא יקרב וגו' להקטיר וגו' ולא יהיה כקרח וכעדתו כאשר דיבר ה' ביד משה לו. כלומר שלא לעורר על הכהונה ועל תורת משה

 

ספר שם משמואל - פרשת קרח - שנת תרע"ד

ועשו אותם רקועי פחים צפוי למזבח. כבר דקדקנו איך נעשה מעבירה מצוה. ונראה דהנה ענין רקועי הפחים ציפוי למזבח היינו שבראשונה היו מקריבים על האדמה, שהיו ממלאין את המזבח חללו אדמה בשעת חנייתן וההקרבה היתה על האדמה, עתה נעשו רקועי פחים ציפוי למזבח והיו מכסין את האדמה ומקריבין על הנחושת. אך יש להבין למה צותה תורה לשנות את ההקרבה ממה שהיתה ולא לעשות זכרון אחר, ולמה לא עשו מתחילה ציפוי נחושת על המזבח להקריב על הציפוי:

ונראה דהנה יש להבין למה הי' הנסיון במחתות של נחושת ולא בשל זהב, שהרי לא מצינו קטורת קרבה אלא במזבח הזהב או במחתה של זהב לפני ולפנים ביום הכפורים, ואפי' המחתה של גחלים שבכל יום שמכניסין על המזבח הפנימי נמי היתה בשל זהב, ומשנה שלימה שנינו בסדר יומא (פ"ד מ"ד) בכל יום הי' חותה בשל כסף ומערה בתוך של זהב והיום חותה בשל זהב ובה הי' מכניס, ובודאי היו צריכין להתדמות בכל מה דאפשר. ונראה דהנה במהות המתכות זהב רומז ליראה כסף לאהבה ונחושת להיות תקיף בדעתו עז כנמר וכמ"ש (ירמי' א' י"ח) ואני הנה נתתיך היום וגו' ולחומות נחושת, וכשהוא בתמורה הוא עז פנים וכמ"ש (ישעי' מ"ח ד') ומצחך נחושה.

והנה עדת קרח שרצו להקריב לפני ה' היפוך אהרן שהי' בוש לקרב למזבח, והיפוך הבושה הוא עזות פנים, ומ"מ כשהיא בקדושה היא נמי מדה טובה להיות עז כנמר, ולא עוד אלא שנראה שהיא טובה שבמדות שבמדרש (שמ"ר פ' מ"ט) זהב וכסף ונחושת הם אברהם יצחק ויעקב, וידוע שיעקב הוא הבחור שבאבות כבמדרש (ב"ר פ' ע"ו). וכן הוא בזוה"ק (ח"א ס"ט ע"ב) בפסוק בשוא גליו אתה תשבחם ד"א תשבחם ממש שבחא הוא לון בגין דסלקין בתיובתא למחמי מכאן כל מאן דכסיף לאסתכלא ולמנדע אע"ג דלא יכיל (נ"א ולא יהבי לי' רשותא) שבחא איהו דילי' וכלא משבחן לי'. ויש לומר שגם זה נכלל במדת נחושת היפוך בושת פנים ששב לאחור ונחבא אל הכלים. אך כ"ז כשהוא במדה ובמשקל, וכשהוא יותר על המדה מסתעפת מזה עזות פנים לגיהנם. וע"כ עדת קרח שבקשו לשרת לפני המלך הכבוד היא מדת הנחושת מדתו של יעקב כנ"ל, וע"כ היו המחתות של נחושת להורות על ענינם, אלא שהפריזו על המדה כנ"ל:

ולפי האמור יובן הא שיעקב ביקש רחמים על עצמו שלא יזכר שמו במחלוקתו של קרח. ולכאורה יפלא מה ס"ד שיזכר שם יעקב על העבירה. אך יש לומר שכל עצמו שהכניסו עצמן לתגר זה הוא מחמת כחו של יעקב שהוא נחושת כנ"ל אלא שהם הפריזו על המדה ונעשה מזה עבירה, ובזוה"ק (ח"א י"ז) שכך הי' צריך להיות אלא שהיו צריכין להתפייס ממשה, ומ"מ עיקר המדה להיות להוט אחר עבודה ברוח עז נלקחה ממדתו של יעקב וירושה לישראל ממנו, והי' ס"ד שיזכר שמו על מעשה זה, והוצרך לבקשת רחמים על עצמו:

ולפי האמור יובן מה שנעשה מעבירה זו מצוה, כי החלק הטוב שבמעשה זה מדתו של יעקב שהיתה בהם לא אבדה, ורק הפרזת המדה נדחתה., והוא שאמר הכתוב ואת האש זרה הלאה, היינו מה שהי' ברשפי אש יתר על המדה כאש לוהטת שלא נתפייסו ממשה זה נדחה, אבל גוף מחתות הנחושת, שהוא רוח עז כנ"ל מדתו של יעקב לא אבד, ואין עבירה מכבה מצוה, ואף שנענשו על הפרזת המדה קבלו נמי שכר על עצם טוב הכוונה, וע"כ נעשה מזה ציפוי למזבח:

ולפי דרכנו יש לומר דמה שעד אז היו מקריבין על האדמה ומאז והלאה מקריבין על הנחושת, היינו דהנה במדרש (ב"ר פ' מ"ד) שהראה הקב"ה לאאע"ה כל ענין הקרבנות בברית בין הבתרים, והיינו שכל ענין הקרבנות הוא שבירת הלב כמאמר הכתוב (תהלים נ"א) זבחי אלקים רוח נשברה, ובמדרש (ויק"ר פ"ז) פסל הקב"ה בבהמה והכשיר באדם עורת או שבור פסל בבהמה ובאדם כתיב (תהלים ל"ד) קרוב ה' לנשברי לב וכו' והיא מדתו של אברהם (בראשית י"ח) ואנכי עפר ואפר וע"כ נראה אליו כל ענין הקרבנות. ולזה בא הרמז שהיו מקריבין על האדמה כענין שכתוב (תהלים מ"ד) כי שחה לעפר נפשנו דבקה לארץ בטננו. אך ממעשה קרח ואילך שנתקבלה מדתם מדת יעקב כנ"ל היינו תוספת כח ועוז, שוב מקריבין על הנחושת, ע"כ נעשה מהמחתות זכרון זה דוקא להורות שנבחרה מדה זו, אך במדה ובמשקל, זכרון לבני ישראל למען אשר לא יקרב וגו':

 

ספר אמרי אמת - פרשת קרח

בגמרא פסחים שלש מטמוניות הטמין יוסף במצרים אחת נתגלה לקרח וכו' ואחת גנוזה לצדיקים לעתיד לבא וכו' (פסחים קיט ע"א: "אמר רבי חמא ברבי חנינא שלש מטמוניות הטמין יוסף במצרים אחת נתגלה לקרח ואחת נתגלה לאנטונינוס בן אסוירוס ואחת גנוזה לצדיקים לעתיד לבא. עשר שמור לבעליו לרעתו אמר רבי שמעון בן לקיש זו עשרו של קרח ואת כל היקום אשר ברגליהם אמר רבי אלעזר זה ממונו של אדם שמעמידו על רגליו אמר רבי לוי משאוי שלש מאות פרדות לבנות היו מפתחות בית גנזיו של קרח וכולהו אקלידי וקליפי דגלדא), כ' אל תירא כי יעשיר איש ובתרגום לא תדחל משה ארום אתעתר קרח גברא דמצותא וכו', הרי אין הכונה לסתם עשירות, אלא זה ענין של ניצוצות קדושות, כדאי' על פסוק וינצלו את מצרים שהוציאו כל הניצוצות קדושות שהיו שם, אי' במד' אח נפשע מקרית עז זה קרח וכו' וירד מן הכבוד שהיה בידו, ובגמרא שלשה חזרו למטעתן ישראל כסף מצרים וכו', וכתיב חצרות ודי זהב, ברש"י חצרות זה מחלוקתו של קרח, ודי זהב בזוה"ק בלק ה' בקר תשמע קולי בקר אערך לך ואצפה, אערך לך מהו כד"א ערכתי נר למשיחי וכו' נהורא קדמאה דברא קב"ה הוה נהיר עד דלא הוו יכלין עלמין למסבליה מה עבד קוב"ה עבד נהורא לנהוריה לאתלבשא דא בדא וכו' ועל דא כתיב בקר אערך לך ואצפה כד"א ויצפהו זהב טהור (זוהר ח"ג רד ע"ב: "אערך לך ואצפה, אערך לך מהו, אלא אסדר לך בוצינא דילך לאדלקא, כמה דאת אמר, (תהלים קלב יז) ערכתי נר למשיחי... ואצפה, מהו ואצפה, הא כל בני עלמא מצפאן ומחכאן לטיבו דקודשא בריך הוא, ואפילו בעירי דחקלא, ומה שבחא דדוד יתיר מכל בני עלמא, אלא מלה דא שאילנא, והכי אמרו לי, ואיהי מלה קשוט דאתי מרחיק. נהורא קדמאה דברא קודשא בריך הוא, הוה נהיר עד דלא הוו יכלין עלמין למסבליה, מה עבד קודשא בריך הוא, עבד נהורא לנהוריה, לאתלבשא דא בדא, וכן כל שאר נהורין, עד דעלמין כלהו אתקיימו בקיומייהו ויכלין למסבל. ובגין כך, אתפשטו דרגין ואתלבשו נהורין... אתא דוד, ואתקן האי בוצינא חופאה... לאתחפאה ביה, ולקיימא עלמין דלתתא בסדורא דבוצינא דא, ועל דא כתיב בקר אערך לך ואצפה, כמה דאת אמר (שמות לז ב) ויצפהו זהב טהור, ובגין דההוא בוצינא דדוד איהי, ובה תלייא, אמר דאיהו ליהוי חופאה להאי בקר), רמז שלעתיד יהיה הכל מתוקן, והיינו דכ' את מחתות החטאים האלה בנפשותם ועשו אותם רקועי פחים צפוי למזבח, מזבח הנחושת, שהיה אור שאין כלי יכול להחזיקו, והיינו אי' במשנה מותר התרומה מה היו עושין בה רקועי זהב צפוי וכו', שעד לעתיד זה בחינת מותרות, וזה שכתוב בקר ויודע ה':

 

(ד) וַיִּקַּח אֶלְעָזָר הַכֹּהֵן אֵת מַחְתּוֹת הַנְּחשֶׁת אֲשֶׁר הִקְרִיבוּ הַשְּׂרֻפִים וַיְרַקְּעוּם צִפּוּי לַמִּזְבֵּחַ:

(ה) זִכָּרוֹן לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל לְמַעַן אֲשֶׁר לֹא יִקְרַב אִישׁ זָר אֲשֶׁר לֹא מִזֶּרַע אַהֲרֹן הוּא לְהַקְטִיר קְטֹרֶת לִפְנֵי יְדֹוָד וְלֹא יִהְיֶה כְקֹרַח וְכַעֲדָתוֹ כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר יְדֹוָד בְּיַד משֶׁה לוֹ:

 

ספר באר מים חיים - פרשת קרח - פרק יז

ולזה אמר את מחתות החטאים האלה בנפשותם כלומר לפי שהם מחתות החטאים, וכשיראה אותם אדם יאמר זו היא שנשרף פלוני וכו' ועל כן ירימו אותם ועשו אותם רקועי פחים כי מחתות אי אפשר שיהיו מעתה שלא יהיו הם נקראים על ידם. וגם כי אין זה כבוד ה' להקריב לפניו במחתת נפש החוטאת. ועל כן ועשו אותם רקועי פחים צפוי למזבח לרקעם עד אשר דק כפירוש רש"י טסין מרודדין. ואומר הטעם שלא צוה לזרקם מכל וכל, כי הקריבום לפני ה' ויקדשו ותשמישי קדושה אינם נזרקין. ואמנם שלא יקשה מפני מה לא צוה לגונזם לזה אמר ויהיו לאות לבני ישראל כלומר כי גם לזה צריכין להיות לאות למשמרת זכרון לבני ישראל למען אשר לא יקרב איש זר וגו'. ועל כן צוה לעשות מהם דבר מה שבקדושה לא בגוף המזבח רק צפוי דק על המזבח. ובזה יהיה נכון לכל הטעמים האמורים. וכן עשה אלעזר וירקעום לזכרון לבני ישראל לומר שכיוון לכל הדברים האמורים:

כל אתר ואתר- פיתוח אתרי אינטרנט

PHP,דרופל וJS

טלפון:  
0525802579
מייל:  
any.site.n.site@gmail.com