נושאים

פרשת ראה - קללות וברכות

ספר דברים פרק יא

(כו) רְאֵה אָנֹכִי נֹתֵן לִפְנֵיכֶם הַיּוֹם בְּרָכָה וּקְלָלָה:

(כז) אֶת הַבְּרָכָה אֲשֶׁר תִּשְׁמְעוּ אֶל מִצְוֹת יְהֹוָה אֱלֹהֵיכֶם אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוֶּה אֶתְכֶם הַיּוֹם:

(כח) וְהַקְּלָלָה אִם לֹא תִשְׁמְעוּ אֶל מִצְוֹת יְהֹוָה אֱלֹהֵיכֶם וְסַרְתֶּם מִן הַדֶּרֶךְ אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוֶּה אֶתְכֶם הַיּוֹם לָלֶכֶת אַחֲרֵי אֱלֹהִים אֲחֵרִים אֲשֶׁר לֹא יְדַעְתֶּם:

(כט) וְהָיָה כִּי יְבִיאֲךָ יְהֹוָה אֱלֹהֶיךָ אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר אַתָּה בָא שָׁמָּה לְרִשְׁתָּהּ וְנָתַתָּה אֶת הַבְּרָכָה עַל הַר גְּרִזִּים וְאֶת הַקְּלָלָה עַל הַר עֵיבָל:

(ל) הֲלֹא הֵמָּה בְּעֵבֶר הַיַּרְדֵּן אַחֲרֵי דֶּרֶךְ מְבוֹא הַשֶּׁמֶשׁ בְּאֶרֶץ הַכְּנַעֲנִי הַיּשֵׁב בָּעֲרָבָה מוּל הַגִּלְגָּל אֵצֶל אֵלוֹנֵי מֹרֶה:

 

ספר דברים פרק כז

(יא) וַיְצַו משֶׁה אֶת הָעָם בַּיּוֹם הַהוּא לֵאמֹר:

(יב) אֵלֶּה יַעַמְדוּ לְבָרֵךְ אֶת הָעָם עַל הַר גְּרִזִּים בְּעָבְרְכֶם אֶת הַיַּרְדֵּן שִׁמְעוֹן וְלֵוִי וִיהוּדָה וְיִשָּׂשׂכָר וְיוֹסֵף וּבִנְיָמִן:

(יג) וְאֵלֶּה יַעַמְדוּ עַל הַקְּלָלָה בְּהַר עֵיבָל רְאוּבֵן גָּד וְאָשֵׁר וּזְבוּלֻן דָּן וְנַפְתָּלִי:

(יד) וְעָנוּ הַלְוִיִּם וְאָמְרוּ אֶל כָּל אִישׁ יִשְׂרָאֵל קוֹל רָם:

 

זוהר חלק א דף קפד עמוד א - עמוד ב

ויאמרו איש אל אחיו,

וַיִּרְאוּ אֹתוֹ מֵרָחֹק וּבְטֶרֶם יִקְרַב אֲלֵיהֶם וַיִּתְנַכְּלוּ אֹתוֹ לַהֲמִיתוֹ: וַיֹּאמְרוּ אִישׁ אֶל אָחִיו הִנֵּה בַּעַל הַחֲלֹמוֹת הַלָּזֶה בָּא: (בראשית לז, פס' יח-יט)

דא שמעון ולוי דאינון הוו אחין ודאי בכלא, בגין דקא אתו מסטרא דדינא קשיא,

זה שמעון ולוי שהם היו אחים ודאי בכל, כיון שבאו מצד הדין הקשה

ובגין כך רוגזא דלהון איהו רוגזא דקטלא בעלמא, כמה דאת אמר

ומשום כך הרוגז שלהם הוא רוגז שהורג בעולם, כמה שאתה אומר

(שם מט ה) ארור אפם כי עז ועברתם כי קשתה.

תא חזי רזא דמלה, אית רוגזא ואית רוגזא, אית רוגזא דאיהו מברכא מעילא ומתתא ואקרי ברוך, כמה דאתמר דכתיב

בא ראה, סוד הדבר, יש רוגז ויש רוגז, יש רוגז שהוא מבורך מלמעלה ומלמטה ונקרא ברוך, כמה שנאמן שכתוב

(שם יד יט) ברוך אברם לאל עליון קונה שמים וארץ,

והא אוקמוה, ואית רוגזא דאיהי אתלטיא לעילא ותתא כמה דאתמר דאקרי ארור, דכתיב

והרי העמידוהו, ויש רוגז שהוא מקולל למעלה ולמטה כמה שנאמר שנקרא ארור שכתוב

(שם ג יד) ארור אתה מכל הבהמה ומכל חית השדה, ארור אפם כי עז.

ועל רזא דא אית תרין טורין, דכתיב

ועל סוד זה יש שני הרים, שכתוב

(דברים יא כט) ונתת את הברכה על הר גריזים ואת הקללה על הר עיבל,

לקביל אלין תרין דרגין, ועל דא, דא אקרי ארור ודא אקרי ברוך,

כנגד אותן שתי דרגות, ועל כן, זה נקרא ארור וזה נקרא ברוך

ושמעון ולוי אינון מסטרא דדינא קשיא, ומן סטרא דדינא קשיא תקיפא נפקת רוגזא דאתלטיא,

ושמעון ולוי הם מצד הדין הקשה ומן הצד של הדין הקשה התקיף, יוצא הרוגז המקולל

ותא חזי מסטרא דדינא קשיא נפקי רוגזא לתרין סטרין, חד דאתברך וחד דאתלטיא, חד ברוך וחד ארור.

ובא ראה, מצד הדין הקשה יוצא רוגז לשני צדדים, אחד שהתברך, ואחד שהתקלל, אחד ברוך ואחד ארור.

כגוונא דא, מסטרא דיצחק נפקו תרין בנין, חד מבורך וחד דאתלטיא לעילא ותתא, דא אתפרש לסטריה ודא אתפרש לסטריה,

כעין זה, מצד יצחק יצאו שני בנים, אחד מבורך ואחד מקולל למעלה ולמטה, זה פרש לכיוונו, וזה פרש לכיוונו

דא דיוריה בארעא קדישא, דא דיוריה בטורא דשעיר, דכתיב

זה מגוריו בארץ הקודש, וזה מגוריו בהר שעיר שכתוב

(בראשית כה כז) איש יודע ציד איש שדה,

דא אתריה באתר דמדברא וחרבא ושממה, ודא יושב אהלים, וכלא כגוונא דאצטריך, ובגין כך תרין דרגין אינון ברוך וארור,

זה מקומו במקום מדבר חרב ושממה, וזה יושב אהלים, והכל כעין שצריך, ומשום כך שתי דרגות הן ברוך וארור

דא לסטריה ודא לסטריה, מהאי נפקין כל ברכאן דעלמין לעילא ותתא, וכל טיבו וכל נהירו וכל פורקן וכל שזבותא,

זה לצידו, וזה לצידו, מזה יוצאות כל הברכות של העולם למעלה ולמטה, וכל הטובות וכל האור וכל הישועה וכל ההצלה

ומהאי נפקין כל לווטין וכל חרבא וכל דמא וכל שממה וכל בישין וכל מסאבו דעלמא.

ומזה יוצאים כל הקללות וכל החרב וכל הדם וכל שממה וכל רעות וכל טומאה של העולם.

 

זוהר חלק א דף קנד ע"ב

תא חזי בגיניה דיעקב אתקיים עלמא, ואי תימא הא בגיניה דאברהם, כמה דאת אמר

בא ראה, בגללו של יעקב התקיים העולם, ואם תאמר הרי בגללו של אברהם, כמה שאתה אומר

(בראשית ב ד) בהבראם, אל תקרי בהבראם, אלא באברהם,

אלא בגיניה דיעקב אתקיים אברהם, דכתיב

אלא בגללו של יעקב התקיים אברהם, שכתוב

(ישעיה כט כב) כה אמר יהו"ה אל בית יעקב אשר פדה את אברהם.

ומקדמת דנא הוה קב"ה בני עלמין וחריב לון, כיון דאתא יעקב, מניה אשתכללו עלמין, ולא אתחרבו כקדמיתא...

ומאז ומעולם היה הקדוש ברוך הוא בונה עולמות ומחריב אותם, כיון שבא יעקב, ממנו השתכללו העולמות, ולא נחרבו כבתחילה

לאה כד אולידת לראובן, מה כתיב ותקרא את שמו ראובן, ראובן סתם, בגין דאתכליל בתלת סטרין מתחברן כחדא שמעון ולוי,

לאה כשהולידה את ראובן, מה כתוב, ותקרא את שמו ראובן, ראובן סתם, כיון שנכלל בשלשה צדדים מתחברים כאחד שמעון ולוי

מאי טעמא לוי, כמה דאת אמר (מ"א ז כט) לויות, חבורא דכל סטרין,

מדוע לוי, כמה שאתה אומר "לויות", חבור של כל הצדדים

אמר רבי יהודה מהכא דכתיב (בראשית מט ג) יתר שאת ויתר עז,

כתרגומו בכירותא כהונתא ומלכותא, ומלכו בסטרא דגבורה איהו, ועל דא ראובן סתם:

כתרגומו בכורה כהונה ומלכות, ומלכות בצד הגבורה היא, ועל כן ראובן סתם

אמר רבי אבא, ראו בן סתם, דאתכליל בשמעון ולוי, לאה הכי הוה דעתה דכתיב

אמר רבי אבא, ראו בן סתם, שנכלל בשמעון ולוי, לאה כך היתה דעתה שכתוב

הפעם ילוה אישי אלי כי ילדתי לו שלשה בנים,

בגין דהוה תלתא דמתחברן כחדא, ותא חזי דהכי הוא, דהא רתיכא עלאה אבהן, ודוד מלכא דאתחבר בהו,

משום שהיו שלשה שמתחברים כאחד, ובא ראה שכך הוא, שהרי מרכבה העליונה אבות, ודוד המלך שהתחבר בהם

וכלהו ארבע אינון רתיכין עלאין, רזא דשמא קדישא, ועל דא ראובן שמעון לוי, לבתר יהודה דירית מלכו,

וכולם ארבע הם מרכבות עליונות, סוד השם הקדוש, ועל כן ראובן שמעון לוי, לאחר - יהודה שירש מלכות

ועל דא כלהו באתר דא, וכתיב

ועל כן כולם במקום זה, וכתוב

הפעם אודה את יהו"ה וגו', ותעמוד מלדת,

בגין דהכא אשתכללו ארבע סמכין...

משום שכאן השתכללו ארבע התמוכות

 

זוהר חלק ג דף סב עמוד ב

אתא רבי אבא ושאיל, כתיב

בא רבי אבא ושאל, כתוב

ונתן אהרן על שני השעירים גורלות וגו',

הני עדבין למה, ואהרן למה ליה למיהב עדבין, ופרשתא דא למה, והא אוליפנא קמיה דמר סדרא דיומא, והאי בעינא למנדע:

אלו הגורלות למה, ואהרן למה לו לתת גורלות, ופרשה זו למה, והרי למדנו לפני מר את סדר היום, וזה רציתי לדעת

פתח רבי שמעון ואמר, (בראשית מב כד) ויקח מאתם את שמעון ויאסור אותו לעיניהם,

וכי מה חמא יוסף למיסב לשמעון עמיה יתיר מאחוהי, אלא אמר יוסף, בכל אתר שמעון (ולוי) פתיחותא דדינא איהו

וכי מה ראה יוסף לקחת את שמעון איתו יותר מאחיו, אלא אמר יוסף בכל מקום שמעון ולוי  התחלת הדין היא

וההוא שעתא דאזילנא מאבא לגבייהו דאחי, שמעון פתח בקדמיתא בדינא, הדא הוא דכתיב

ואותה שעה שהלכתי מאבא אצל אחי, שמעון פתח בתחילה בדין, זה הוא שכתוב

(שם לז יט) ויאמרו איש אל אחיו הנה בעל החלומות הלזה בא, ועתה לכו וגו', לבתר בשכם (שם לד כה) ויקחו שני בני יעקב שמעון ולוי,

כלהו בדינא הוו, טב למיסב דא, ולא יתער קטטותא בכלהו שבטין:

כולם בדין היו, טוב לקחת אותו, ולא יתעורר קטטה בכל השבטים

ותנינן, מאי קא חמא שמעון לאזדווגא בלוי יתיר מכלא, והא ראובן הוה אחוה וסמיך ליה,

ושנינו, מה ראה שמעון להתחבר בלוי יותר מכולם, והרי ראובן היה אחיו וסמוך לו

אלא שמעון חמא וידע דלוי מסטרא דדינא קא אתי, ושמעון מסטרא דדינא קשיא יתיר אתאחד,

אלא שמעון ראה וידע שלוי מצד הדין הוא בא, ושמעון מצד הדין הקשה יותר התאחד

אמר, נתערב חד בחד, ואנן נחריב עלמא, מאי עביד קודשא בריך הוא, נטיל ליה לחולקיה ללוי,

אמר, נערב אחד באחד, ואנו נחריב את העולם, מה עשה הקדוש ברוך הוא, נטל לו את לוי לחלקו

אמר מכאן ולהלאה שמעון ליתיב בקופטירא בהדיה בלחודוי:

אמר, מכאן ולהבא שמעון ישב בבדידות בנפרד

תאנא, בסטרא דאימא תרין גרדיני טהירין, אתאחדן בידוי שמאלא, והא אוקימנא דאינון מאללי ארעא בכל יומא ויומא, והיינו רזא דכתיב,

שנינו, בצד האימא יש שני ממונים טהורים, מתאחדים ביד שמאל, והרי העמדנו שהם מרגלי הארץ בכל יום ויום, וזה סוד שכתוב

(יהושע ב א) שנים אנשים מרגלים:

ותאנא, זכאה חולקיהון דישראל יתיר מכל עמין, דקודשא בריך הוא בעי לדכאה להו ולרחמא עלייהו, דאינון חולקיה ועדביה,

ושנינו, זכאי חלקם של ישראל יותר מכל עמים, שהקדוש ברוך הוא רצה לטהר אותם, ולרחם עליהם, שהם חלקו ונחלתו

הדא הוא דכתיב (דברים לב ט) כי חלק יהו"ה עמו וגו'...

ועל דא קודשא בריך הוא רחימותא דיליה אתדבק בהו, הדא הוא דכתיב

ועל כן הקדוש ברוך הוא אהבתו התדבקה בהם, זה הוא שכתוב

(מלאכי א ב) אהבתי אתכם אמר יהו"ה, וכתיב (דברים ז ח) כי מאהבת יהו"ה אתכם וגו':

ומגו רחימותא יתירא דרחים להו, יהב לון יומא חד בשתא לדכאה להו ולזכאה להו מכל חוביהון, דכתיב

ומתוך האהבה היתרה שאהב אותם, נתן להם יום אחד בשנה לטהר אותם ולזכות אותם מכל חטאיהם, שכתוב

(ויקרא טז ל) כי ביום הזה וגו',

בגין דיהון זכאין בעלמא דין ובעלמא דאתי, ולא ישתכח בהו חובא,

כדי שיהיו זכאים בעולם הזה ובעולם הבא, ולא ימצא בהם חטא

ועל דא ביומא דא מתעטרין ישראל, ושלטין על כלהו גרדינין, ועל כלהו טהירין:

ועל כן ביום זה מתעטרים ישראל, ושולטים על כל הממונים, ועל כל הטהורים

תאנא, ונתן אהרן על שני השעירים גורלות, ונתן אהרן, בגין דאתי מסטרא דחסד, על שני השעירים,

שנינו, ונתן אהרן על שני השעירים גורלות, ונתן אהרן, משום שבא מצד החסד, על שני השעירים

על דייקא, בגין דתתבסם מטרוניתא:

על דווקא, כדי שתתבסם המלכה

גורל אחד ליהו"ה וגורל אחד לעזאזל, והא תרין שעירין אינון, אמאי חד ליהו"ה, אלא אמר קודשא בריך הוא,

גורל אחד ליהו"ה וגורל אחד לעזאזל, והרי שני שעירים הם, מדוע אחד ליהו"ה, אלא אמר הקדוש ברוך הוא

יתיב האי גבאי, וחד יזיל וישוט בעלמא, דאלמלי תרווייהו מזדווגן, לא יכיל עלמא למסבל:

ישב זה אצלי, ואחד ילך וישוטט בעולם, שאלמלא שניהם מתחברים, לא יכול העולם לסבול

כל אתר ואתר- פיתוח אתרי אינטרנט

PHP,דרופל וJS

טלפון:  
0525802579
מייל:  
any.site.n.site@gmail.com