נושאים

פרשת שלח - על יש, אין, ואהבה התלויה בדבר

 

פרשת שלח - על יש ועל אין ועל אהבה התלויה בדבר

 

ספר במדבר פרק יג

(יז) וַיִּשְׁלַח אֹתָם משֶׁה לָתוּר אֶת אֶרֶץ כְּנָעַן וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם עֲלוּ זֶה בַּנֶּגֶב וַעֲלִיתֶם אֶת הָהָר:

(יח) וּרְאִיתֶם אֶת הָאָרֶץ מַה הִוא וְאֶת הָעָם הַיּשֵׁב עָלֶיהָ הֶחָזָק הוּא הֲרָפֶה הַמְעַט הוּא אִם רָב:

(יט) וּמָה הָאָרֶץ אֲשֶׁר הוּא ישֵׁב בָּהּ הֲטוֹבָה הִוא אִם רָעָה וּמָה הֶעָרִים אֲשֶׁר הוּא יוֹשֵׁב בָּהֵנָּה הַבְּמַחֲנִים אִם בְּמִבְצָרִים:

(כ) וּמָה הָאָרֶץ הַשְּׁמֵנָה הִוא אִם רָזָה הֲיֶשׁ בָּהּ עֵץ אִם אַיִן וְהִתְחַזַּקְתֶּם וּלְקַחְתֶּם מִפְּרִי הָאָרֶץ וְהַיָּמִים יְמֵי בִּכּוּרֵי עֲנָבִים:

 

ספר שמות פרק יז

(א) וַיִּסְעוּ כָּל עֲדַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מִמִּדְבַּר סִין לְמַסְעֵיהֶם עַל פִּי יְהֹוָה וַיַּחֲנוּ בִּרְפִידִים וְאֵין מַיִם לִשְׁתֹּת הָעָם:

(ב) וַיָּרֶב הָעָם עִם משֶׁה וַיֹּאמְרוּ תְּנוּ לָנוּ מַיִם וְנִשְׁתֶּה וַיֹּאמֶר לָהֶם משֶׁה מַה תְּרִיבוּן עִמָּדִי מַה תְּנַסּוּן אֶת יְהֹוָה:

(ה) וַיֹּאמֶר יְהֹוָה אֶל משֶׁה עֲבֹר לִפְנֵי הָעָם וְקַח אִתְּךָ מִזִּקְנֵי יִשְׂרָאֵל וּמַטְּךָ אֲשֶׁר הִכִּיתָ בּוֹ אֶת הַיְאֹר קַח בְּיָדְךָ וְהָלָכְתָּ:

(ו) הִנְנִי עֹמֵד לְפָנֶיךָ שָּׁם עַל הַצּוּר בְּחֹרֵב וְהִכִּיתָ בַצּוּר וְיָצְאוּ מִמֶּנּוּ מַיִם וְשָׁתָה הָעָם וַיַּעַשׂ כֵּן משֶׁה לְעֵינֵי זִקְנֵי יִשְׂרָאֵל:

(ז) וַיִּקְרָא שֵׁם הַמָּקוֹם מַסָּה וּמְרִיבָה עַל רִיב בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְעַל נַסֹּתָם אֶת יְהֹוָה לֵאמֹר הֲיֵשׁ יְהֹוָה בְּקִרְבֵּנוּ אִם אָיִן:

 

ספר הזהר פרשת בשלח דף סד ע"ב

א"ר אבא מאי דכתיב

(א"ר אבא מהו שכתוב)

היש יי' בקרבנו אם אין.

וכי טפשין הוו ישראל דלא ידעי מלה דא. והא חמו שכינתא קמייהו וענני כבוד עלייהו דסחרון לון ואינון אמרו

(וכי טפשים היו ישראל שלא ידעו דבר זה? והרי ראו שכינה לפניהם וענני כבוד עליהם שסובבים אותם והם אמרו)

היש יי' בקרבנו אם אין.

גוברין דחמו זיו יקרא דמלכיהון על ימא. ותנינן

(אנשים שראו זיו יקרו של מלכם על הים ושנינו)

ראתה שפחה על הים מה שלא ראה יחזקאל.

אינון אשתכחו טפשין

(הם נמצאו טפשים)

ואמרו היש יי' בקרבנו אם אין.

אלא הכי קאמר ר"ש בעו למנדע בין עתיקא סתימאה דכל סתימין דאקרי אין. ובין זעיר אפין דאקרי יי' ועל דא לא כתיב

(אלא כך אמר ר"ש, רצו לדעת בין עתיקא סתום של כל סתומים שנקרא אין, ובין ז"א שנקרא ה', ועל כן לא כתוב)

היש יי' בקרבנו אם לא כמה דכתיב הילך בתורתי אם לא. אלא היש יי' בקרבנו אם אין.

אי הכי אמאי אתענשו. אלא על דעבידו פרודא ועבידו בנסיונא דכתיב

(אם כן למה נענשו, אלא על שעשו פירוד ועשו בנסיון שכתוב)

ועל נסותם את יי'. אמרו ישראל אי האי נשאל בגוונא חד. ואי האי נשאל בגוונא אחרא. וע"ד

(אמרו ישראל אם כך נשאל באופן אחד, ואם כך נשאל באופן אחר, ועל כך)

מיד ויבא עמלק:

 

ספר הזהר פרשת נשא דף קכט ע"א

ועל האי תאיבו בני ישראל לצרפא בלבהון דכתיב

(ועל כך רצו בני ישראל לצרף בליבם שכתוב)

היש יי' בקרבנו אם אין.

בין זעיר אנפין דאקרי יי' ובין אריך אנפין דאקרי אי"ן. אמאי אתענשו. משום דלא עבדו בחביבותא אלא בנסיונא דכתיב

(בין זעיר אנפין שנקרא ה' ובין אריך אנפין שנקרא אין. מדוע נענשו, משום שלא עשו בחביבות אלא בנסיון שכתוב)

ועל נסותם את יי' לאמר היש יי' בקרבנו אם אין. 

 

תקוני הזהר תקונא רביעאה המשך דף קמא ע"א

בראשית תמן י"ש, להנחיל אוהבי יש ואוצרותיהם אמלא (משלי ח' כ"א).

ובגין דתמן אוצר דאיהי יראת יי', מניה אתמליא לצדיקיא, ואינון דחלין לקודשא בריך הוא ירתין האי יש

(וכיון ששם אוצר שהוא יראת ה', ממנו מתמלא לצדיקים ואותם שיראים אל הקב"ה יורשים אותו יש).

וערבוביא בישא לא הוו דחלין לקודשא בריך הוא אלא בגין עותרא. והוו מנסין ליה כגונא דא

(והערב רב הרע לא היו יראים לקב"ה אלא בשל עושרים. והיו מנסים אותו כגון זה)

היש יי' בקרבנו אם אין.

וכל אינון דמנסין לקודשא בריך הוא ודחלין ליה בעותרא ולא דחלין מניה בעניותא כמו בעותרא, לאו אינון אלא ערבוביא בישא

(וכל אותם שמנסים את הקב"ה ויראים אותו בעושרים ולא יראים אותו בעוניים כמו בעושרם, אין הם אלא הערב רב הרע).

דאית יראה ואית יראה, אית אהבה ואית אהבה. אית מאן דדחיל לקודשא בריך הוא בגין דיחון בנוי או דלא נחית לעניותא.

(שיש יראה ויש יראה, יש אהבה ויש אהבה, יש מי שירא מהקב"ה כדי שיחיו בניו או שלא ירד לעניות)

או דרחים ליה בגין דיהיב ליה עותרא. ומנסה ליה כגון נעביד האי פקודא הכי, ונחזי

(או שאוהב אותו כיון שנתן לו עושר, ומנסה אותו כגון נעשה מצוה כך ונראה)

היש יי' בקרבנו ויהיב לן אגרא בגיניה אם אין. דאי לא יהיב ליה אגרא בגינהא לא רחים ליה, ולא יהיב ליה צדקה ולא יעביד פקודא,

(היש ה' בקרבנו ונותן לנו שכר אם אין, שאם לא נותן לו שכר בשל כך לא אוהב אותו ולא נותן לו צדקה ולא יעשה את מצוותיו)

ומנסי לקודשא בריך הוא בכל פקודא ועובדא

(ומנסה לקב"ה בכל מצוה ומעשה)

בודאי האי איהו מאלין ערבוביא בישא דאתמר בהון

(בודאי זה הוא מאותם ערב רב הרע שנאמר בהם)

היש יי' בקרבנו אם אין.

אלא רחימו ודחילו דקודשא בריך הוא, שלים בכל פקודא ופקודא דעביד, בין דיהיב ליה אגרא בטיבו בין דלא יהיב ליה. ובגין דא מני באוריתא

(אלא אוהב וירא של הקב"ה שלם בכל מצוה ומצוה שעושה, בין שנותן לו שכר בטוב בין שלא נותן לו, ומשום כך ציוו בתורה)

ואהבת את יי' אלקיך בכל לבבך ובכל נפשך ובכל מאדך.

ואוקמוהו קדמאין

(והעמידו הקדמונים),

אם חביב עליך נפשך מממונך לכך נאמר בכל נפשך. ואם חביב עליך ממונך מנפשך לכך נאמר בכל מאדך.

דאית בר נש דצלי ואזיל בכל פקודין דלא יהיב עליהו אגרא, ואם הוה יהיב אגרא עליהו לא הוה עביד לון.

(שיש אדם שמתפלל והולך בכל המצוות שלא נותן עליהם שכר ואם היה נותן שכר עליהם לא היה עושה אותם)

דודאי סגיאין אינון מבני נשא דאינון עתירין בעותרא סגיא, ואינון חביבין עותרא דלהון יתיר מנשמתא דלהון.

(שודאי רבים הם מבני האדם שהם עשירים בעושר רב, והם מחבבים את עושרם יותר מנשמתם)

דעותרא דנפשא איהו פקודין טבין בעלמא דאתי, ועותרא דגופא ממונא ועדונא בעלמא דין

(שעושר של הנפש הוא מצוות טובות בעולם הבא, ועושר של הגוף ממון ועידון בעולם הזה).

ואינון דמחבבין ממונא מנפשא, אם הוו יהבין ליה כל אוריתא במאה זוזי לא הוו יהבין להו בגינה,

(ואותם שמחבבים ממון מנפש, אם היו נותנים לו כל התורה במאה זוז לא היו נותנים עבורה)

בגין דממונא חביב עליהו מנפשא. ומה דדחיל ורחים ליה לאו איהו אלא בגין ממונא.

(כיון שממון חביב עליהם מנפש, ומה שירא ואוהב אותו אין זה אלא בגלל הממון).

האי דשוי ממונא עקרא ואוריתא דרחים קודשא בריך הוא טפל. האי רחימו ודחילו לא חשיב ליה קודשא בריך הוא

(אותו שעושה הממון עיקר ותורה שאוהב הקב"ה טפל, אותה אהבה ויראה לא חשובה לקב"ה).

אלא עקרא דרחימו ודחילו דקודשא בריך הוא,

(אלא עיקר האהבה והיראה לקב"ה)

דאף על גב דאיהו רחים ממוניה מנפשיה. דירחים ליה בממוניה, במה דאיהו חשיב עליה, ולא בטפל דיליה

(שאף על פי שהוא אוהב ממונו מנפשו, שיאהב אותו בממונו, במה שהוא חשוב עליו, ולא בטפל שלו),

לכך נאמר בכל מאדך.

וכן מאן דחשיב נפשיה מממוניה, והוה יהיב כל ממונא דעלמא ולא הוה נזיק אפילו באברא זעירא דאית ביה

(וכן מי שחשוב נפשו מממונו והיה נותן כל ממון שבעולם ולא יהיה ניזוק אפילו באבר קטן שיש בו)

לכך נאמר בכל נפשך במאי דרחים ליה:

 

ספר הזהר פרשת שלח לך דף קנח ע"ב

היש בה עץ אם אין וגו'.

רבי חייא אמר וכי לא הוה ידע משה דאית בה כמה אילנין משניין דא מן דא

(ר' חייא אמר וכי לא היה יודע משה שיש בה כמה אילנות משונים זה מזה)

והא הוא שבח לה לישראל בכמה זמנין והוא אסתפק בדא. והא קב"ה קאמר ליה למשה בקדמיתא דהיא ארץ זבת חלב ודבש

(והרי הוא שיבח אותה לישראל בכמה פעמים והוא הסתפק בזה? והרי הקב"ה אמר לו למשה בעבר שהיא ארץ זבת חלב ודבש)...

אמר רבי שמעון רמז להם רמיזא דחכמתא על מה דשאילו בקדמיתא דכתיב

(אמר ר' שמעון, רמז להם רמז בחכמה על מה ששאלו בעבר שכתוב)

היש יי' בקרבנו אם אין.

אמר תמן תחמון אי היא אתחזיא להאי או להאי.

(אמר שם תראו אם היא ראויה לזה או לזה)

אמר לון אי תחמון דאיבא דארעא כשאר ארעי דעלמא יש בה עץ אילנא דחיי ולא מאתר עלאה יתיר

(אמר להם אם תראו שפרי הארץ כשאר ארצות העולם יש בה עץ אילן החיים ולא ממקום עליון יותר).

ואי תחמון דאיבא דארעא יתיר ומשנייא מכל אתר דעלמא

(ואם תראו שפרי הארץ רב ומשונה מכל מקום בעולם)

תנדעון דהא מעתיקא קדישא קא נגיד ואתמשך ההוא שנוייא עלאה מכל אתרי דעלמא ובדא תנדעון

(תדעו שזה מעתיקא קדישא יונק ונמשך אותו שינוי עליון מכל מקומות העולם ובזה תדעו)

היש בה ע"ץ אם אי"ן

ודא בעיתון בקדמיתא דבמעיכון בעיתון למנדע דא דכתיב

(וזה רציתם בעבר שבמעיכם רציתם לדעת זאת שכתוב)

היש יי' בקרבנו.

בקרבנו דייקא או אם אין. וע"ד והתחזקתם ולקחתם מפרי הארץ למנדע שנוייא דיליה

(בקרבנו דווקא, או אם אין. ועל כן והתחזקתם ולקחתם מפרי הארץ לדעת השוני שלה).

 

ספר הזהר פרשת שלח לך דף קנז ע"א

כיון דשארי משה למשלח מה אמר לון

(כיון שהתחיל משה לשלוח מה אמר להם)

היש בה עץ וכי מה הוא דקאמר ואי תימא דלא ידע אלא הכי אמר משה

(וכי מה הוא שאמר, ואם תאמר שלא ידע? אלא כך אמר משה)

אם יש בה עץ.

הא ידענא דאנא איעול לתמן.

(אז אדע שאני אכנס לשם)

 

כל אתר ואתר- פיתוח אתרי אינטרנט

PHP,דרופל וJS

טלפון:  
0525802579
מייל:  
[email protected]