נושאים

פרשת תולדות - אל בארות המים

 

בדברי הראשונים כבר מצאנו את ההתייחסות אל חפירת הבארות כאל פעולה סמלית. בספרי החסידות קיבלה סמליות זו העצמה. מציאת המים בתוך העפר, סימלה את מציאת היסוד האלקי בתוך העולם הגשמי. מהלך מציאת יסוד זה במציאות עוברת דרך דרכו של אברהם איש החסד, ומשם לביקורת, לעשק ולשטנה של יצחק בנו, עד שמסתיים התהליך בהתרחבות של רחובות.

 

ספר בראשית פרק כו

(טו) וְכָל הַבְּאֵרֹת אֲשֶׁר חָפְרוּ עַבְדֵי אָבִיו בִּימֵי אַבְרָהָם אָבִיו סִתְּמוּם פְּלִשְׁתִּים וַיְמַלְאוּם עָפָר:

 

ספר בעל שם טוב על התורה - פרשת תולדות

וכל הבארות אשר חפרו עבדי אביו וגו', זה סוד כל הבארות שחפרו האבות למצוא מים שהוא התורה בבחינות עפר, היינו במדרגות הפחותות, וכמו שאמר הבעל שם טוב זללה"ה נשמתו בגנזי מרומים על הפסוק וכל הבארות אשר חפרו עבדי אביו בימי אברהם אביו סתמום פלשתים וימלאום עפר, שהוא כמו שכתבתי, שכל אחד מן האבות עשה התגלות התורה מיסוד העפר ומדרגות התחתונים, על ידי תיקון מדתו של כל אחד ואחד, למצוא שם מים, בחינת באר מים חיים, שלא יכסה מכסה יסוד העפר על המים, ואחר הסתלקות אברהם נסתמו ההתגלות ההם, על ידי יסוד העפר, ששב לכסות על בחינת המים, והסתימה היתה על ידי פלשתים שהם הקליפות שחזרו וגברו, ויצחק שב וחפרן כמו שכתוב וישב יצחק ויחפור את בארות המים אשר חפרו וגו'

 

ספר קול מבשר ח"א - פרשת תולדות אות יח

וכל הבארות וכו' סתמום פלשתים וימלאום עפר. וישב יצחק ויחפור וכו' (בראשית כ"ו טו-יח). הרבי רבי בונם זי"ע, אמר ביום ב' דסוכות, לכבוד האושפיזא קדישא דיצחק אבינו ע"ה, בזה הלשון, "נאך טיען - טאר מען נישט". [לחקות - אסור]. דבר זה נלמד מבריאת שמים וארץ, שאין שום בריאה דומה לחברתה. וגם מאבותינו הקדושים נלמד זה, שאברהם אבינו ע"ה היה בו מדת ענוה, כמ"ש, ואנכי אפר ועפר. וכשבא יצחק אבינו, וראה שהפלישתים נשתמשו במדה זו, ועשאום 'סתם', זיי האבען אונגעהויבען נאך צו טיען, כמ"ש, ויסתמום פלשתים וימלאום עפר. עס איז געווארען פיהל 'עפר ואפרליך' [התחיל להיות פתאום הרבה 'אפר ועפרליך'. כלומר, פתאום התחיל כל אחד מהפלשתים, נוהג עצמו במדת 'עפר ואפר', היינו ענוה - המבי"א], התחיל - יצחק אאע"ה - להשתמש במדה אחרת ויחפור באר אחרת. והבן. [שיח שרפי קודש חלק ה', דף כ"ג ע"ב]:

 

ספר מאור ושמש – רמזי יום ב' של סוכות ד"ה וכל

הנה ידוע שכל סיפורי מעשיות של התורה כולם מרמזין לרזין עילאין. ויש לרמוז בזה כי הנה כל המצות כולם קרא אותם בזוהר הקדוש לבושין דמלכא, והטעם שכל עשיית המצות הכונה בהם להמשיך על ידי זה פנימיות אלהותו יתברך המלובש במצוה זו ולהדבק באין סוף ב"ה... על כן אין ראוי לאדם לעשות זאת מצות אנשים מלומדה כאשר ראה לזולתו שעושה כן יעשה גם הוא, לא בזה בחר ה', רק בכל מעשיו תהיה מגמתו להשיג על ידי לבושים הללו פנימיות אלהותו יתברך. וגם באבותינו הקדושים מצאנו ראינו שכאשר התנוצץ ניצוץ אברהם אבינו התחיל לשוטט בים שכלו איזה דרך ישכון אור השגת אלהותו... ואברהם אבינו ע"ה מצא לו דרך להשיג אלהותו על ידי אהבה וחסד. והאנשים אשר היו בדורו בקשו גם הם להלוך באורחותיו אמנם לא תפסו רק הלבוש ולא השגיחו על הפנימיות שהוא להמשיך פנימיות אלהותו ולכן לא עלה בידם מאומה. וזה רומז הכתוב וכל הבארות אשר חפרו עבדי אביו וגו', באר רומז להשגה ומעין נביעת החכמה, ורומז שכל הבארות שחפרו עבדי אביו על ידי שלא השגיחו על פנימיות להשיג מציאות אלקותו רק על הלבושים, לכן סתמום פלשתים וימלאום עפר שלא עלה בידם מאומה.

 

ספר אור המאיר - פרשת תולדות

להבין הענין, נראה בהקדם פירוש הפסוק (משלי א, כ) חכמות בחוץ תרונה ברחובות תתן קולה, ודרש בזוהר הקדוש (ח"א קמא, ב) חכמות, אלין חכמה עילאה וחכמה תתאה, דאתכללית בה בעלאה, ובכוונה כמובן מן הכתוב, חכמות בחוץ תרונה, כלומר כשאדם המשכיל מכניס הארת אלהות אפילו בעניני חצוניות, להעלות משם חכמה תתאה, היינו איברי השכינה המלובש לשם, להחיותם, והיינו במה שלוקח לעצמו רמיזא דחכמתא, בזה מחבר שני בחינת חכמות, חכמה תתאה לחכמה עילאה, תועלתו גדולה בזה, וגורם רנה לחכמה זעירא המלובש במדריגות, וזהו חכמות בחוץ, בהיות המשכיל מחבר אלו הב' חכמות בחוץ, תרונה, גורם רנה אפילו בחיצונים, לחכמה תתאה המלובש לשם, להיות שהכניס בה הארה

...

ומעתה תבין ענין המריבה על הבארות המים, וכל הבארות אשר חפרו עבדי אביו בימי אברהם, והיינו שהראה לבאי עולם ענין העבודה, איך לקשור החכמה והמדע אל כל העובדות לעשות בהתקשרות הבורא ברוך הוא, סתמום פלשתים,

 

שפת אמת ספר בראשית - פרשת תולדות - שנת [תרל"ג]

וכ' סתמום פלשתים כו' וישב ויחפור כו'. בוודאי כן בכל איש ישראל שמקודם נוטל עצמו לעבודת הש"י ע"י אהבה וחשק להתדבק בהקב"ה. והוא בחי' אברהם אוהבי. ואח"כ נסתם זה הבאר ע"י אהבות גשמיות שמתערבין באדם. והתיקון ע"י בחי' יצחק והוא יראת שמים כמ"ש בספרים הקדושים שהסימן לאהבה אמיתית שנולד ממנו יראה. וז"ש אברהם הוליד את יצחק.

 

(טז) וַיֹּאמֶר אֲבִימֶלֶךְ אֶל יִצְחָק לֵךְ מֵעִמָּנוּ כִּי עָצַמְתָּ מִמֶּנּוּ מְאֹד:

 

שפת אמת ליקוטים - פרשת תולדות

וזה שכתוב גדל מאוד בבחי' מאוד כנ"ל שגבר היצה"ר ומלאך המות לגמרי עד שנתברר לו בחי' הגדולה גם בתוך הגבורה ולכך נק' גדל מאוד כמ"ש כי התוספות על גוף הדבר מצד ההיפוך נקרא מאוד כמו טוב מאוד כמו שכתבתי לעיל, וז"ש כי עצמת ממנו מאוד וכ' במדרש כל עצומות שהי' לך ממנו כו', ופירש זה כמו שכתבתי כי בתוך ההסתר עצמו מצא בחי' גדולה, ובודאי אבימלך היפוך הקדושה, ובבחי' מאוד שהיא הדעת טוב ורע הי' ליצחק יותר כח ועוצם ממנו, אם כן הוא בחי' גדולה מאוד למבין:

 

(יז) וַיֵּלֶךְ מִשָּׁם יִצְחָק וַיִּחַן בְּנַחַל גְּרָר וַיֵּשֶׁב שָׁם:

(יח) וַיָּשָׁב יִצְחָק וַיַּחְפֹּר אֶת בְּאֵרֹת הַמַּיִם אֲשֶׁר חָפְרוּ בִּימֵי אַבְרָהָם אָבִיו וַיְסַתְּמוּם פְּלִשְׁתִּים אַחֲרֵי מוֹת אַבְרָהָם וַיִּקְרָא לָהֶן שֵׁמוֹת כַּשֵּׁמֹת אֲשֶׁר קָרָא לָהֶן אָבִיו:

 

ספר באר מים חיים פרשת תולדות - פרק כו

והנה נודע אשר האבות אף שהיה כל אחד במדה ידועה, מכל מקום היו כלולים זה מזה וכל אחד היה כלול מכולן ויצחק הגם שהיה מסטרא דדינא קשיא היה נכלל גם במדת חסד לאברהם וכמו שכתב בזוה"ק (עיין בראשית צ"ו.) וזה לשונו, רזא דמלא יצחק דאתי מסטרא דאברהם דאיהו חסד עילאה עביד חסד עם כל בריין ואף על גב דאיהו דינא קשיא וכו' עד כאן. ועל זה אמר הכתוב יצחק בן אברהם כלומר אף על פי שהוא יצחק פחד וגבורה מכל מקום בן אברהם הוא ועביד חסד עם כל בריין ועל כן הכל מודים אברהם הוליד את יצחק כי גם בדמותו וצלמו הוא, ואפשר לזה כיוונו חז"ל שאמרו שהיה קלסתר פניו של יצחק דומה לאברהם והעידו הכל וכו' כי זה היה דבר חידוש גדול שכולם ידעו שיצחק מבחינת גבורות הקשות ואף על פי כן היה בו מדת החסד לדברים ידועים וזה ודאי מפני שבן אברהם הוא וברא כרעא דאבוהי. ועל כן יצחק, חוץ מן הבארות שחפר הוא בעצמו מבחינתו ומדריגתו, ועבדי יצחק על ידי כוחו, כנאמר להלן ויחפרו עבדי יצחק בנחל וגו' ויחפרו באר אחרת וגו', חוץ מבארות הללו, כשראה יצחק שסתמו הפלשתים בארות עבדי אביו הנה תחילה וישב יצחק ששב ממדריגתו לחפור בארות אשר היו בימי אביו מה שסתמום פלשתים ועל כן ויקרא להן שמות כשמות אשר קרא להן אביו כי חפר ומצא הכל בכח החסד שהיה בו מאביו, ובכח הזה חפר להחזיר הבארות אשר חפרו עבדי אביו ועל כן קרא להן שמות אביו.

 

ספר ליקוטי הלכות - הלכות גטין הלכה ד

כי אברהם עסק בזה ביותר, כמו שמובא בהתורה הנ"ל, אבל הבארות שלו לא נתקימו, כי סתמום פלשתים אחרי מות אברהם, כמו שכתוב, "וכל הבארת אשר חפרו בימי אברהם אביו סתמום פלשתים וימלאום עפר וכו'". וזה מחמת שחסד של אברהם לא נתגלה עדין מתוך תוכחה, שהוא בחינת גבורות, עד שבא יצחק, שהוא בחינת גבורות, בחינת תוכחה הנ"ל שאז נתגלה החסד מתוך תוכחה, ועל - כן היה עקר תקון הבארות וקיומם על ידו דיקא, כמו שכתוב, "וישב יצחק ויחפר את בארת המים אשר חפרו בימי אברהם וכו'". כי עקר התגלות החסד, בחינת מימי החסד, הוא על - ידי תוכחה דיקא, שהוא בחינת גבורות יצחק וכנ"ל:

 

(יט) וַיַּחְפְּרוּ עַבְדֵי יִצְחָק בַּנָּחַל וַיִּמְצְאוּ שָׁם בְּאֵר מַיִם חַיִּים:

(כ) וַיָּרִיבוּ רֹעֵי גְרָר עִם רֹעֵי יִצְחָק לֵאמֹר לָנוּ הַמָּיִם וַיִּקְרָא שֵׁם הַבְּאֵר עֵשֶׂק כִּי הִתְעַשְּׂקוּ עִמּוֹ:

(כא) וַיַּחְפְּרוּ בְּאֵר אַחֶרֶת וַיָּרִיבוּ גַּם עָלֶיהָ וַיִּקְרָא שְׁמָהּ שִׂטְנָה:

 

ספר אור המאיר - פרשת תולדות

ויקרא שם הבאר עשק, ירצה כי הנה כל זמן שהאדם בחסרון דעת, ואין לו התפשטות השכל, להכניס הדעת אל פרטי עובדותיו אפילו מצרכי הגוף, תדע נאמנה שאין עבודתו עולה כהוגן, ואם תעיין עליו הטיב, תראה ותבין אפילו עוסקו בתורה יומם ולילה, עם כל זה אחר כך בבואו להשתמש בצורכי הגוף שמוכרח בהם, כגון אכילה ושתיה שבלתי אפשרי זולתם, אזי הנחש הוא יצר הרע מצוי לשם לשטנו, ואין תבונה בו ליתן עצות לנפשו, כי אם בעשות גדרים וסייגים ומשמרת למשמרת, וכולי האי ואולי, כי לפעמים הנחש מצוי בין הגדרים וסייגים (ויק"ר כו, ב), אכן מי שעיני שכל לו, ויש לו התפשטות השכל, לדעת מאוס ברע ולבחור בטוב שבכל המדריגות, ליקח לעצמו רמיזא דחכמתא, לחבר חכמה תתאה לחכמה עילאה כמדובר, איש כזה נקרא... שלם... והנה התורה היא תמידית, וישנה בכל אדם ובכל זמן, ובודאי בחינת הבארות נמצאים גם עתה בכל אדם, היינו בחינת שכליות שממציא לעצמו, לפתוח בעבודת הבורא יתברך, ויש גם כן בחינת פלשתים, שסותמים הבארות, היינו אותן השכליות שחפר בהשגת אלהות, וכל מה שהוא מעמיק יותר בהשגה, באים לו מבטלים העומדים על ימינו לשטנו, ורוצים להפרידו ולערבב מחשבתו הטהורה, עד שמפשיט את עצמו מגשמיות עולם הזה מכל וכל ומתקן מלא קומתו מראש עד עקב, לטהר פרטיות איבריו וחושיו, שלא ליהנות מתענוגי עולם הזה כלום, ואפילו צרכי הכרחי מעשהו בהם בחכמה ותבונה, להעלות משם ניצוצין קדישין, הם איברי השכינה ואותיות התורה, אזי אין לשטן שום מגע בבחינת עובדותיו אפילו התחתונים, אמנם בזה יש כמה מדריגות שונות, טרם בוא אל שכל הגדול תכלית המכוון, וזה נרמז בתורה, תחלה חפרו רבוי הבארות, וכולם סתמום פלשתים, כלומר אפילו בריבוי עצות השכליים לעבודת אלקים, ואפילו בגדרים וסייגים, גם שם הנחש מצויה, ועומד לשטן לו להפרידו מדביקותו, ובפרט בעוסקו בארציות מדריגות התחתונים,

 

ספר באר מים חיים פרשת תולדות - פרק כו

ואחר כך התחיל לחפור בארות בכוחו מבחינת מדריגתו פחד יצחק הוא ועבדיו וקרא להן שמות עצמו. ואך לתוקף הגבורות, עוררו עליהן. כי כן טבע הגבורות לעורר מחלוקת ועל כן קרא שם האחת עשק כי התעשקו עמו ושם השנית שטנה הכל שמות הגבורות

 

(כב) וַיַּעְתֵּק מִשָּׁם וַיַּחְפֹּר בְּאֵר אַחֶרֶת וְלֹא רָבוּ עָלֶיהָ וַיִּקְרָא שְׁמָהּ רְחֹבוֹת וַיֹּאמֶר כִּי עַתָּה הִרְחִיב יְהֹוָה לָנוּ וּפָרִינוּ בָאָרֶץ:

 

ספר קול שמחה - פרשת תולדות

דהנה כל איש הישראלי הניגש לעבודת השם ברוך הוא, צריך שיחפור בעצמותו באר אשר על ידה יוכל להתדבק בבוראו יתברך ויתעלה. ומתחילה הבאר הזה אינו בשלימות מצד עצמו כי עדיין מעורב בטוב וברע מצד עצמו, וזה נקרא עשק, כי התעשקו עמו. ואחר כך כשהולך מזה המדריגה שאין לו מניעה מצד עצמו, אזי הוא במדריגת שטנה. שהשטן עומד לנגדו ומבלבלו. ואחר כך בא למדריגה רחבה, ונקרא רחובות. כמאמר הכתוב (משלי ט"ז ז) ברצות ה' דרכי איש, וזה גם אויביו ישלים אתו, וזה סוד הבארות:

 

ספר אור המאיר - פרשת תולדות

ויעתק משם ויחפר באר אחרת (בראשית כו, כב). והיינו אחר שהוא מעתיק את עצמו משם מכל וכל, ומקבל על עצמו לבלתי יהנה מבחינת תענוגי עולם הזה, ומפשיט את עצמו מגשמיות, לבלתי עשות פעולה גדולה וקטנה, כי אם בהתבונן תחלה אם יגיע מזה צד הנאה לבורא עולם, וכמבואר למעלה, אזי אין נחש ביעקב לשטנו, ולזה אומר הכתוב ולא רבו עליה:

ויקרא שמה רחובות ויאמר כי עתה הרחיב ה' לנו ופרינו בארץ (שם). והיינו על דרך שנתבאר לנו במקום אחר (להלן רצד, ב) ענין הרחבת הגבול, כי מי שיש לו בהירות השכל, איננו צריך לרבוי גדרים וסייגים פן יוצא מגבול הקדושה, כיון דכל פרטי מעשיו, הכל בחכמה ובתבונה, וזהו כי הרחיב ה' לנו ופרינו בארץ, אפילו בארציות, לעשותם קצת בהרחבה, בכדי להעלות גם משם איברי השכינה, וזה המובחר שבעבודת אל, בהיות לו שכל רחב כזה, להעלות גם משם אותיות התורה, וזה עצם התענוג שעלה ברצונו הפשוט לקבל מעם קרובו ישראל. ודוק בזה ותבין:

 

שפת אמת ספר בראשית - פרשת תולדות - שנת [תרל"ז]

אא"ז מו"ר ז"ל הגיד בענין הבארות עשק שטנה הוא עבודת ימי המעשה ורחובות הוא בשבת. כי בחול משיגין אלה הבארות ע"י המחלוקות ומריבות עם היצה"ר. ובשבת בא ע"י מנוחה מעצמו. ולכן נק' רחובות כי הרחיב ה' לנו. כי כשבא ע"י מעשה האדם א"י להתפשט הרבה שמביא לידי חסרונות. אבל בש"ק שבא ע"י השי"ת בלבד יש בו ברכה ומתרחבין הדברים וז"ש כי הרחיב ה' לנו ופרינו בארץ:

לעילוי נשמת גננדיל בת ר' שמעון

כל אתר ואתר- פיתוח אתרי אינטרנט

PHP,דרופל וJS

טלפון:  
0525802579
מייל:  
any.site.n.site@gmail.com