נושאים

פרשת תולדות - תאומים

פרשת תולדות - תאומים

 

בראשית רבה (וילנא) פרשת תולדות פרשה סג

וימלאו ימיה ללדת, להלן חסרים וכאן מלאים, להלן כתיב תאומים, פרץ וזרח שניהם צדיקים, וכאן תומים יעקב צדיק ועשו רשע

 

אור המאיר בראשית פרשת תולדות

כי נודע כבר, שתכלית הבריאה רק בשביל ישראל, בכדי לקבל תוספת תענוג ושעשועים מעם קרובו ישראל, במה שימאסו ברע ויבחרו בטוב, וממילא מוכרח להיות בחינת רע בעולם, גבול הרשע לעומת גבול הקדושה, בכדי שיוכר שלימותם וטובתם של ישראל, ולכן יעקב ועשו היו תומים בבטן המלאה, לכוונה הנ"ל, כי באמת כמו שיעקב צורך בעולם, אשר בשבילו היתה עיקר הבריאה, כמו כן היה צורך בעשו, להיות עומד לנגדו, אמנם עיקר הרצון והחפץ, עלה יעקב במחשבה הקדומה, ועשו אחיו בא מצידו, כלומר מצד יעקב, מוכרח לברוא גם כן את קליפה לפרי, הוא עשו, בכדי שעל ידי עשו, יקבל שעשועים מיעקב, ולכן כתיב (בראשית כה, כד) תומים חסר א', להורות שאלופו של עולם חסר מאחד מהם, והוא עשו, ועיקר רצונו כי אם ביעקב בחר לו יה, להיות לו לעם סגולה, ובתמר כתיב (בראשית לח, כ"ז) תאומים מלא באלף, להיותם שניהם צדיקים, ורצונו של אלופו של עולם בשניהם, וכלל זה יהיה בידך, היות עיקר עבודת האדם בעולם הזה השפל, לברור טוב מהרע, והיינו בחינת טוב שיש בעשו, והוא הגורם אהבת הקדוש ברוך הוא ליעקב

 

זוהר כרך ב (שמות) פרשת יתרו דף עח עמוד ב

וההוא נהורא כליל בתרין נהורין ואינון חד, נהורא קדמאה איהו נהורא חוורא דלא שלטא ביה עינא ודא איהו נהורא דגניז לצדיקייא כמה דאת אמר (תהלים צז) אור זרוע לצדיק וגו', נהורא תניינא איהו נהורא מנצצא מלהטא כגוון סומק, ואתכלילו תרין נהורין כחד והוו חד, והאי אוריא"ל רב ממנא וכל אינון משיריין נטלי ההוא נהורא ובגין דכליל בתרין אקרי תאומי"ם, ועל דא שלטא ביה ההוא מזלא דאקרי ברזא דיליה תאומים וביה אתיהיבת אורייתא, ומכאן אתמשכאן דרגין לתתא עד דסלקין בשמהן (ס"א לאנהגא) לאנהרא עלמא, כל שאר מזלי לית לון פה ולשון והאי אית ליה פה ולשון כלילן כחדא, ועל דא באורייתא (יהושע א) והגית בו יומם ולילה כתיב, יומם לקבל לשון, לילה לקבל פה וכלא כליל כחדא ובכלא סליק תאומים תומים כתיב ועל רזא דא כתיב תומים (בראשית כה) והנה תומים בבטנה, אי תימא דבגין תרווייהו קאמר, לאו הכי דהא עשו לא סליק ברזא דא אלא בגין יעקב קאמר ושבחא דא דהוה במעהא דההיא צדקת קא משבח קרא, ובגין דהוה תמן ההוא רשע אסתלק מתמן אלף וכלא רזא חדא, יעקב נטיל ברזא דיליה תרין ירחין ניס"ן ואיי"ר ואתכליל איהו ברזא דסיון דאיהו תאומים, עשו נטיל ברזא דיליה תרין ירחין תמו"ז א"ב ואיהו לא אשתכח ואתאביד דהא אלו"ל לאו דיליה הוא ואפילו א"ב ט' יום אינון דיליה ולא יתיר ואתאביד ולא אשתכח ולאו איהו ברזא דתאומים אלא אתפרש לחודיה וסטא לסטרא אחרא באפיסה ושממו כמה דאת אמר (תהלים ט) האויב תמו חרבות לנצח, ובגין דיעקב איהו תאומים אתיהיבת אורייתא לבנוי בחדש תאומים ואורייתא ברזא דתאומים תורה שבכתב ותורה שבע"פ

 

עבודת ישראל שמות פרשת יתרו

בחודש השלישי לצאת בני ישראל מארץ מצרים. הנה בחודש השלישי הוא סיון שבו ניתנה תורה זורח מזל תאומים והוא ברזא דיעקב אבינו שלישי לאבות כמבואר בזוה"ק (ח"ב עח ב). והוא סוד התפארת אשר שם סוד החיבור כנסת ישראל עם דודה. ולזה מורה מזל תאומים, כי הם יחד ידובקו כתאומי צביה. וזה נתגלה בחודש השלישי כמו שמובא בזוה"ק (ח"ג צז ב) אימתי נחית האי טלא בשלימותא כד קאים ישראל על טורא דסיני. וזה שכתוב ויחן שם ישראל נגד ההר, ופירש רש"י כאיש אחד בלב אחד כמו שראוי להיות בזמן היחוד:

 

עבודת ישראל במדבר לשבועות

וזה החודש הוא מזל תאומים, שמורה שהקב"ה עם עושי רצונו הם כתאומים כביכול. וכמו שכתבו המחקרים שהתאומים אם לאחד חס ושלום לא טוב גם להשני כן, ואם טוב לאחד טוב להשני דבר מזליה הוא שנבראו בשעה אחת, כן הבורא ברוך הוא כביכול עם עושי רצונו כתאומים. ולזה נקראו ישראל, שהוא ישר א"ל ששוים לאל וגם הוא ראש לי. ולזה קרבו לפני הר סיני בחודש השלישי ונתגלה להם הקדוש ברוך הוא ודיבר עמהם כאיש אל אחיו, לפי שהוא מזל תאומים.

 

ערבי נחל בראשית תולדות - דרוש ג

שני גוים כו' ושני לאומים ממעיך יפרדו, פירש רש"י, מן המעים הם נפרדים זה לצדקו כו'. ירצה על פי מה שכתב של"ה (תורה שבכתב פ' תולדות בהג"ה ד"ה ע"כ) דמשום הכי הוכרח יעקב ועשו להיות תאומים בבטן א', כי רצה הש"י שיהיה יעקב כולו טוב, ועשו כולו רע, וזה אי אפשר, בהיות נתערב טוב ורע, וכל ולד הנולד הוא ע"י תערובת דמים טהורים בדמים טמאים (וכענין שכתב האר"י ז"ל כי יעקב איש תם (כה, כז), שנוצר כולו מן יו"ד דמים טהורים, יו"ד פעמים דם עולה ת"ם, ועשו נקרא מת, שנוצר מן הרע של יו"ד דמים ע"ש) לכן הוכרח שיהיו תאומים, וימשוך יעקב ליצירתו כל הטוב, ועשו ימשוך לעצמו כל הרע מהדמים, והיינו דקאמר ממעיך יפרדו, ר"ל ע"י המעים שלך יפרדו זה לצדקו וזה לרשעו, ולכן היות התנגדות כזה בבטן א' שני הפכיים מן הקצה אל הקצה

 

ערבי נחל במדבר בהעלותך - דרוש ב

וזהו עצמו ענין שפירש בשערי אורה (שער ה מא ב) על פסוק (שמות לו, כט) והיו תואמים מלמטה ויחדיו יהיו תמים על ראשו, שהקשה למה למטה אמר תאומים שזה מורה על ב' דברים שנתחברו יחד, ולמעלה אמר תמים שזה מורה אל דבר אחד אחדות שלם. ותירץ על פי דברים אלו בעצמם, כי כלל ישראל אף שהגופים מחולקים מ"מ מצד נשמותיהם בשרשם למעלה הן אחדות אחד, כי בגשמי שיש לו גבול ומקום יש ריבוי ופירוד וחלוקה, משא"כ ברוחני שאין לו תפיסת מקום אין בו פירוד וריבוי, לכן הם אחד ממש, והגם שאין כל ישראל שוים בחכמה ובצדקות, אין זה רק כי גם בגוף אחד יש אברים שונים אחד חשוב מחברו, ויש ראש שבו שכל, ובלב בינה, ובכליות עצה, ושאר אברים כל הקרוב לאברי השכל חשוב יותר משאר אברים הרחוקים מהם. וכך הענין בכללות ישראל, והצדיק היותר גדול שבדור אשר שכלו וצדקתו מתפשט על כל האברים הוא בחינת הראש, ויש עיני העדה, ויש מבחינת רגלים, וכל האברים. ומשום הכי נצטוו ישראל על אחדות הלבבות כמו שכתוב (שמות יט ב, ע' רש"י) ויחן שם ישראל לשון יחיד, והיינו והיו תואמים מלמטה, ר"ל שיהיה להם אחדות, מטעם כי על ראשו הם תמים בלי פירוד כלל. ולכן אמרו חז"ל (סנהדרין צ. במשנה) כל ישראל יש להם חלק לעוה"ב, כי בגוף אחד הגם שהראש חשוב מהרגלים מ"מ הכל אחד.

 

מאור ושמש שמות פרשת יתרו

וגבי רבקה כתיב (בראשית כה כד) וְהִנֵּה תוֹמִם בְּבִטְנָהּ חסר אל"ף, מפני שעשיו היה רשע ואינו רוצה בהאחדות, ואין לו כי אם שני חדשים תמוז ואב ואף הם אינם שְׁלֵמִים; כי בחדש אב אין לו כי אם תשעה ימים. וגבי מתן תורה מאס הקדוש ברוך הוא בעשיו ובחר ביעקב, כדכתיב (דברים לג ב) וְזָרַח מִשֵּׂעִיר לָמוֹ הוֹפִיעַ מֵהַר פָּארָן וְאָתָה מֵרִבְבֹת קֹדֶשׁ - שעשיו לא היה רוצה בהאחדות לכן מאס הקדוש ברוך הוא בעשיו ובחר ביעקב. לכן ניתנה התורה בסיון שהוא מזל תאומים, ששאר כוכבי לכת אין להם דבור, ולשון ומזל תאומים הוא צורת אדם - ויש לו דבור ולשון, והוא יעקב שהוא מחבר הקצוות וכובש הגבורות תחת החסדים, וממתיק הגבורות בשרשם.

 

בני יששכר מאמרי חודש סיון מאמר א - מהות החודש

בשעת שברא הקדוש ברוך הוא את העולם אמר לו לשר החשך סור מלפני מפני שאני מבקש את העולם לבראות באורה וכו', באותה שעה אמר הקדוש ברוך הוא שר חשך סור מלפני ואם אין אתה סר מלפני אני גוער בך שאני מבקש לבראות את עולמי באורה, (עיין בספר צדה לדרך [כלל ראשון פכ"ז] מזל טלה הוא אש ואש הוא להאיר), (אמר לו) ואחר האורה מה אתה בורא, אמר לו חשך (עיין בספר הנ"ל מזל שור הוא מן בחינת יסוד הארץ שהוא חשך כמד"א והארץ היתה תהו ובהו וחשך), ואחר החשך מה אתה בורא, אמר לו תאומים, ומפני מה אתה בורא תאומים, שעתיד לראות (נ"ל שצריך לומר להיות) אדם באור ובחשך מפני שמזל תאומים אדם, עכ"ל. נ"ל לבאר, דהנה מזל תאומים הוא תואר אדם, והנה דרשו חז"ל על ישראל אתם קרויים אדם [יבמות סא א], והנה ישרא"ל בגימ' או"ר וחש"ך, על כן המזל השלישי הכולל אור וחשך והוא אדם, הוא תאומים אור וחשך, והנה ישראל מברכין בכל יום יוצר אור ובורא חשך היינו ג"כ ב' המזלות של ניסן אייר, טלה שור, ואח"כ עושה שלום על ידי בריאת המזל השלישי תאומים, תואר אדם לו שהוא ישראל שנקרא אדם והוא כולל אור וחשך.

 

ר' צדוק הכהן מלובלין - ישראל קדושים אות ז

שמצד דמיון העולם הזה היה נראה תחילה דהכל לעשו כי כך ברייתו של עולם ברישא חשוכא והדר נהורא כמו שאמרו בריש ברכות (ב' א) דעל כן הקדימו קריאת שמע של ערבית כי הקריאת שמע שהוא הכרת היחוד על זה היה עיקר ברייתו של עולם ולא נתנו אלא לישראל דעל כן אמר שמע ישראל וגו'. וברישא צריך להכיר מתוך החושך וההעלם כי זה היה כל ענין הבריאה דזה לעומת זה עשה אלהים ממש זה דומה לזה. וזה כל האדם בעולם הזה להכיר ולהבדיל הטוב מן הרע וזהו האחוה דעשו ויעקב. כי אין לך שום צדיק שלא יהיה לו כנגדו חבר רשע שהוא מחובר בהתחברות לו מצד הזה לעומת זה שעשה האלהים. ומצד הערבוביא דטוב ורע שנעשה אחר חטא אדם הראשון יש בכל אחד עירוב טוב ורע. ועל זה אמרו בחגיגה (ט"ו א) כל אחד יש לו וכו' זכה צדיק נוטל חלקו וחלק חבירו בגן עדן. נתחייב רשע נוטל חלקו וחלק חבירו בגיהנום, ולא לחינם קראוהו חבירו על כרחך דיש להם חיבור יחד דעל ידי כן אחד יוכל ליטול חלק חבירו זה בטוב וזה בהיפוך:

ובבנין כלל אומה הישראלית היו כן יעקב ועשו ובזרע יעקב לא ידח נדח דאף הרשע אין נאבד כי כל ישראל חברים באגודה אחת ואגודתו על ארץ יסדה (עמוס ט', ו') כמו שאמרו בכריתות (ו' ב) על פסוק זה. כי מהערב והבוקר נעשה יום אחד וכשם שקילוסו עולה מהצדיקים כך עולה מהרשעים דגם ריקנין שבישראל מלאים מצוות כרימון ופושעי ישראל מלאים חרטה ועל זה אמרו (סנהדרין ל"ז א) וירח ריח בגדיו ריח בוגדיו ובבראשית רבה (ס"ה, כ"ב) איתא על זה כגון יוקים איש צרורות שקידם לשעה קלה לעולם הבא ליוסי בן יועזר שהיה צדיק גמור ויגע כל ימיו. כי בעל תשובה זוכה לזה בשעתא חדא ברגעא חדא כמו שמובא בזוהר חיי (קכ"ט סוף ע"א ושם ע"ב), דעל כן במקום שבעלי תשובה עומדין וכו' דאינון קריבין למלכא יתיר וכו':

ונראה דעל זה אמרו (בראשית רבה א', ו') חושך זה מעשיהן של רשעים וכו' איני יודע במי חפץ יותר וכו'. ואיך סלקא דעתך שיחפוץ במעשה רשעים, רק הכוונה כפי הבריאה דהאלהים עשה האדם ישר ואף דברא רשעים ויצר הרע ברא תורה תבלין להיות נר לרגלי ואור לנתיבתי (תהלים קי"ט, ק"ה) דגם כי אשב בחושך, ה' אור לי (מיכה ז', ח'), וגם כי אלך בגיא וגו' אתה עמדי (תהלים כ"ג, ד'). ואף דסוף דקריבין יתיר כי הוא מעלה ניצוצות קדושים ממקומות היותר שפלים ומהפך חשוכא לנהורא להאיר גם במקומות החשוכים ביותר, וסלקא דעתך דהשם יתברך חפץ זה יותר. על זה אמרו וירא האור כי טוב דמכל מקום עיקר חפצו ורצונו יתברך בצדיק כי טוב. ומכל מקום דבר זה שבסדר הבריאה ברישא וכו' נוקב ויורד בכל, דגם צדיק גמור אינו זוכה מיד להאור כי טוב וכמו שמובא בזוהר חיי שם דצדיקים בכמה שנין וכו' עיין שם:

 

ר' צדוק הכהן מלובלין - פוקד עקרים אות ד

וידוע מה שאמרו חכמי האמת דהיה ראוי דוד המלך ע"ה להיות נוצר תאומים עם יעקב שהוא גם כן אדמוני אלא דיצא הסריות תחילה בעשו והיינו בסוד זכר ונקבה שהם ה"ו דשם הרמוזים בשתי הקולות דהקל קול כמו שנתבאר לעיל ואז ודאי היה יעקב יוצא ראשון בלידה גם כן ואף על פי שהמשיח הבא מזרע דוד ירום ונשא וגבה מאוד מאבות היינו לעתיד דה' עושה חדשה דנקבה תסובב גבר כנודע:

 

ר' צדוק הכהן מלובלין - פרי צדיק במדבר לראש חודש סיון

וזה ענין מה שמובא בזוה"ק (יתרו שם) ובגין דיעקב איהו תאומים אתיהיב אורייתא לבנוי בחודש תאומים שחודש זה נגד מדת תפארת שכולל חסד וגבורה. רק בלידת יעקב אבינו ע"ה כתוב תומים חסר א' שהיה עשו עמו והוא היה ההיפך מדברי תורה שעל שמו נקרא יצר הרע ערל (סוכה נ"ב א) וביום הזה באו מדבר סיני וירדה שנאה לאומות העולם ונפרד עשו מכל וכל ואז יעקב ברזא דתאומים עם אות א' וזכו בניו לקבל התורה בחודש הזה אורייתא ברזא דתאומים תורה שבכתב ותורה שבעל פה שהיה כלול הכל בתורה שבכתב.

 

ר' צדוק הכהן מלובלין - פרי צדיק דברים פרשת כי תצא

ואחר כך נאמר יונתי תמתי יונתי מרמז כמו שאמרו (שיר השירים רבה ד', ב') מה יונה משעה שמכרת בן זוגה אינה ממירה אותו באחר כך ישראל וכמו שאמרו (עירובין ק' ב) אלמלא ניתנה תורה היינו למדין וכו' ועריות מיונה שיונה מכרת בן זוגה. תמתי נדרש (שיר השירים רבה ה', ג') תאומתי מה התאומים הללו אם חושש אחד מהן בראשו חבירו מרגיש וכו', ומפרשים שאין הפירוש תאומים שנולדו בבת אחת שהם אינם מרגישים בכאב חבירו רק כמו שנבראו יחד בגוף אחד כמו שהוזכר בשו"ת שבות יעקב שאחד מרגיש בחבירו שהם כגוף אחד. וכמו שהיה בבריאת אדם הראשון קודם הנסירה כמו שנאמר (בראשית ב', כ"א) ויקח אחת מצלעותיו וגו'.

 

ר' צדוק הכהן מלובלין - פרי צדיק קדושת שבת מאמר ד

ועל זה נוצרו תאומים ויצא עשו תחילה וסריותו עמו כמו שאמרו ז"ל (שם ס"ג, ח'). היינו כידוע שמחטא אדם הראשון שנתערב טוב ורע אין שום טוב וקדושה שלא יהיה בו גם כן ערבוב מההיפוך. וכן בהיפך בכל תוקף רע יש גם כן איזה ניצוצות קדושות. ועל זה הוא כל עבודת אדם בעולם הזה לברר הטוב מרע ולהפריד כל אחד בפני עצמו שעל זה אמרו (חגיגה ט"ו א) כל אחד ואחד יש לו שני חלקים וכו' זכה צדיק נוטל חלקו וחלק חבירו וכו'. היינו דאף דברא צדיק ורשע בכל אחד יש גם כן חלק ההיפך וזה לעומת זה עשה האלהים שנגד כל צדיק יש רשע אחד כנגדו בחלק הרע. והצדיק צריך לברר עצמו ולהפריד הרע ממנו שישאר כולו לחלקו של רשע ולקלוט חלק הטוב שבאותו רשע שהוא שייך לו ובזה נשתלם הוא כולו בקדושה ונפרד הטוב מהרע שנשאר כולו רע והולך לאבדון:

וכך היו יעקב ועשו זה לעומת זה וניצוחו למלאכו היינו שכבר קלט כל חלק הטוב שבו ונתן לו איזה מעט ושמץ רע שהיה בו על ידי הנגיעה בכף יריכו. היינו שאף שהוא היה שלם לגמרי מכל מקום מצד זרעו שיש בזרע יעקב לדורותיו מה שהיה לשרו של עשו טענה ונגיעה בהם. אבל עם כל זה נצחו שאף שנשה הירך ממקומו לא ניתק לגמרי רק גרם צליעה לשעה וסוף נתרפא מצלעתו. על דרך אל תראוני שאני שחרחורת ששזפתני וגו' (שיר השירים א', ו'), וברחיצה קלה הולך לפי שאינו בשורש מה שאין כן בשפחה הכושית, ואז זכה לשם ישראל כי שרית וגו' שקלט כל הטוב וחלק גן עדן שהיה בלוע בכח עשו ושרו. והרע וחלק גיהנום שלו הוריש לעשו על ידי הדורון ששלח לו שהוא דוגמת השעיר עזאזל שישא עליו כל עוונות בני ישראל לארץ גזירה. היינו לחלק עשו איש שדה לעזאזל המדברה שנפרד הרע מהטוב והולך למקום שהוא שייך. ואז אחר כך כשבא שלם עיר שכם שנתרפא מצלעתו ולא חיסר כלום מהדורון שלא נתן אלא השייך לעשו. ושהיה ראוי ומוכרח שיצא ממנו כדי שישאר הוא שלם בשלימותו.

 

ר' צדוק הכהן מלובלין - פרי צדיק קדושת שבת מאמר ז

ופירוש האדם וחי הוא על דרך שנאמר באדם הראשון פן ישלח וגו' וחי לעולם דמאחר שנעשה ערבוב טוב ורע אי אפשר להניחו. וכדרך שאמרו בבראשית רבה (ס"א, ו') גבי אברהם שלא רצה לברך ליצחק משל וכו' אם אני משקהו גם אילן של סם המות שותה וכו'. ועשו ויעקב הם שורש כל הטוב ורע שבעולם. ובמעשה ברישא חשוכא וכו' ובמחשבה הוא להיפך. וישראל ראשית המחשבה וכמו שאמרו בבראשית רבה (ס"ג, ח') דיעקב בכור ליצירה. והוא מצד עצמו תיקן הכל לגמרי דעל כן אמרו דלא מת. דאדם הראשון גם אחר התשובה לא יכול לתקן לגמרי לבטל גזירת המיתה. שזהו בהפרדת הרע לגמרי מהטוב ולא יכול בחיים כפי גודל קלקולו וכח תשובתו שלא היה כל כך. וכלי חרס אין לו טהרה אלא בשבירה ושבירתן של כלים היא מיתתן והיא טהרתן. שאז נפסק זוהמת הנחש אחר שנעכל הבשר שנקלט בו ממשכא דחויא. שנעשה לו לכתנות עור תחת אור הראשון שנגנז. ויעקב אבינו ע"ה שזכה להיות אב אומה הישראלית שמטתו שלימה כולו זרע אמת לא ידח מהם נדח כלל וכמו שאמרו (סנהדרין ל"ז א) על פסוק (בראשית כ"ז, כ"ז) ריח בגדיו, ריח בוגדיו. דגם פושעי ישראל מלאים מצוות כרימון. ואף על פי שחטא ישראל הוא. ויש לו דביקות בחיי עולם שנטע בתוכינו. הוא תיקן מצד עצמו כל החטא דאדם הראשון שבפועל בתאות האכילה. שהשעיר נושא כל עוונותם. שהוא הפריד כל הרע ומסר לעשו שהוא חלק הרע שבא עמו מצד הערבוב דטוב ורע הבא על ידי אכילת עץ הדעת שיש בכל הנפשות ערבוב דטוב ורע. שהם אילנות דסם חיים וסם המות הדבוקים ומחוברים יחד שצריך להפרידם. דאם לא כן יהיה קיום גם לסם המות. ועל זה אמרו (חגיגה ט"ו א) זכה צדיק נוטל חלקו וחלק חבירו וכו'. נתחייב רשע נוטל וכו'. כי כל צדיק יש לו חבר רשע מצד הערבוב דטוב ורע זה לעומת זה. וכשהצדיק זוכה הוא קולט כל הטוב גם מה שבחבירו. והרשע קולט כל חלק הרע. ובזה נפרדים זה מזה:

ושורש זה היה ביעקב ועשו שנוצרו תאומים שזכו יצחק ורבקה שיתברר על ידם. ובהם עדיין היה קצת ערבוב אבל בצאתם מהמעים יפרדו. וביום שמת אברהם אבינו ע"ה ששלט גם באותו צדיק מדת הדין. שעדיין לא נתברר בהם הטוב מהרע לגמרי בחיים. ורק על ידי המיתה נפרד והוא אב העולם. ובפירוד דטוב מהרע לגמרי שעל ידי פטירתו. גרם יציאת עשו לתרבות רעה דנתפקר אז וכמו שאמרו ז"ל (בראשית רבה ס"ג, י"א) שאמר גם באותו זקן וכו' לית דין וכו', שיעקב אבינו ע"ה קלט אז כל הטוב בפני עצמו וכל הרע קלט עשו שנתפקר לגמרי. ובא עיף משלוש עבירות חמורות שעשה שהם ההיפך משלוש קדושות של שלושת האבות כידוע. ואמר ליעקב הלעיטני וגו', היינו שימסור לו כל שורש חלק הרע הבא מאכילת אדם הראשון. דמזה היה התחלת הרע בתאוה ואחר כך נמשך לקין ברציחה. וזהו מן האדום האדום ואדמוני הוא שופך דמים. והוא דרגא דעשו ביחוד על חרבך תחיה. וביקש ליקח גם השורש מזה שהוא בהלעטה ואכילה. וכשראה יעקב שהוא רוצה לקלוט כל חלק הרע הבין שהוא מוכן לקלוט כל הטוב על כן אמר מכרה כיום בכורתך. כי כל הערבוב הוא מצד העולם הזה הדומה ללילה שמצד החושך אי אפשר להכיר ולברר. מה שאין כן עולם הבא שדומה ליום המאיר מצד האורה ניכר לכל הטוב מהרע ונתברר זה מזה ואינם בערבוב. ואז יהיה הבירור שיבוער הרע מהעולם לגמרי ואהפוך אל עמים וגו'. כי מאחר שניכר וגלוי שזה רע מי יבחר ברע. אבל אז ההתגלות היה רק ליעקב. ועשו נשאר בתוקף החושך יותר כי אמר לרע טוב ושם חושך לאור. ואצל עשו היה גם כן זה נחשב לו לאור. מה שעמד לדעת דלית דין ולית דיין ולמה לו בכורה. ואין טוב כי אם אכול ושתה בתענוגים והנאות מורגשות גשמיות בפועל בעולם הזה. וכדרך אפיקורסי זמנינו שבפורקם עול תורה ומצוות מצוארם יתפארו שהגיעו לאור. ועל כן אמר כיום בכ' הדמיון וכמו שהוא היום בירור גמור. שאצל עשו היה נחשב בקשת יעקב בכורה שמתעה עצמו בדמיונות לקנות דבר שאין בו ממש. כי לא האמין בקדושה שיש בבכור שאינו מורגש. והוא מקבל דבר ממשיי מאכל ומשתה. ועל כן אמרו בבראשית רבה (שם, י"ד) שאסף כת של פריצים ואמר וכו' ניחוך עליו הדא הוא דכתיב ויבז וגו', שהיה אצלו זה לחוכא. ובאמת לא שייך מכירה בקדושת בכורה. אבל כפי מה שהיה באותו יום הבירור שלקח עשו כל הרע. היה הוא יכול ליקח תמורתו כל הטוב. שממילא היה נפרד מעשו ונשאר יעקב כולו טוב. וזה כולו רע והוא כעין מכירה וזהו כיום. ובפרק חלק (סנהדרין ק"י ב) דרשו על פסוק (דברים כ"ט, כ"ז) וישליכם וגו' כיום מה היום מאפיל ומאיר וכו', וגם כאן היה מאפיל לעשו ומאיר ליעקב. ועשו חשב להיפך ולא רצה להונות את יעקב לומר שנותן לו דבר חשוב. כי הוא היה פושט טלפיים לומר טהור אני. והיינו בעניני עולם הזה ובמה שבין אדם לחבירו מראה עצמו לאיש נאמן וטוב. וכדרך כל המתפקרים בני ערב רב הבאים מסיטרא דידיה. ואמר לו האמת שאצלו. כי הולך למות ואין בשאול תענוג ומה הנאת עולם הזה יש מהבכורה. ולפי שיעקב עם כל זה נתרצה לתת לו המאכל תמורתו. מכר לו והיה לשחוק בעיניו. ובחוכא זו נגמר הדבר שחתם הקדוש ברוך הוא על זה כמו שאמרו בבראשית רבה (שם). היינו שנתקיים והוחלט הבירור דעל עשו אמרו בבראשית רבה (ס"ג, ח') הא שוא שבראתי בעולמי. כי לקח לחלקו שהוא שורש כל השקר בשיקוע בעולם הזה עלמא דשיקרא. וכמו שאמרו בבראשית רבה (ח', ה') דכולו שקרים. והאמת ליעקב. ושקר אין לו רגלים וקיום. וכן הוראת כזב דבר הפוסק. וכל עניני עולם הזה אין להם קיום רק לשעה. וסוף לכלות הכל. ועשו כפר בתחיית המתים, כי גם הוא אין לו עוד שורש הקיום לעד. ובמותו יאבד הכל ולא ישאר ממנו שורש וענף. דלשון שקר הוא רק עד ארגיעה. מה שאין כן שפת אמת דתכון לעד. והוא דבר הקיים לעולמי עד. ועל כן לא שייך מיתה ביעקב אבינו ע"ה כלל. רק למראית העין בעולם הזה חנטו וקברו וספדו. אבל באמת מה זרעו בחיים אף הוא. כי שורש נפשו עצמה היא המתפשטת בזרעו בכל דור ודור. ועל כן הקדוש ברוך הוא שומר עמו ישראל לעד. כי הוא שומר אמת לעולם. ונקודת האמת שיש בכל זרע יעקב היא נשמרת וקיימת לעד שאין לה ביטול לעולם כלל.

ועל כן אמרו בשבת (קמ"ו א) דאצל יעקב פסקה זוהמא

 

שם משמואל בראשית פרשת תולדות

דהנה יש להתבונן מדוע נבראו יעקב ועשו תאומים בבטן אחת ושע"כ הי' לרבקה צער גדול מאד עד אשר אמרה הלואי לא נתעברתי, אף אחר השתוקקותה לבנים, ושהוצרכו שניהם להתפלל ע"ז, ועתה אמרה הלואי לא נתעברתי, אין זה כי אם שבודאי הי' הצער גדול מאד מאד עד דכדוכה של נפש, אף שנשים צדקניות לא היו בפתקתה של חוה, ובודאי לא הי' זה במקרה ודרך נשים:

ונראה לפרש עפ"י מאמר כ"ק אבי אדומו"ר זצללה"ה שיעקב ועשו הם כדמיון עץ החיים ועץ הדעת טוב ורע, ששניהם יש להם כח החיבור כטבע האמצעי, אלא שעץ החיים מחבר חלקי החיים לבד ועץ הדעת טוב ורע מחבר טוב ורע, כן יעקב חיבר השמים והארץ ע"י שהעלה את הארץ לשמים ועשו השפיל את השמים לארץ. עכת"ד. ויש להוסיף בזה ביאור עפ"י מה שביאר הוא זצללה"ה דברי הש"ס ריש ב"ק (ג' א) מבעה זה אדם שנאמר אם תבעיון בעיו, כי צורת האדם לחבר את העולם העליון והתחתון והוא ע"י תפלה, וע"כ נקרא ע"ש תפלה, אך אם הוא מחבר טוב ורע הרי הוא מזיק, עכת"ד. ויש להוסיף בזה דברים כי אדם מספרו מ"ה, כמספר שם הוי' ב"ה במלוי אלפין, והוא שם הכולל כידוע ליודעים ע"כ יש בו כח החיבור, והחיבור נעשה ע"י שהוא משתמש בעוה"ז רק לצורך עוה"ב ומקיים (משלי ג') בכל דרכיך דעהו, ומורה במעשיו שאין העוה"ז נפרד לעצמו רק הוא משמש לעוה"ב כאמרם ז"ל (אבות פ"ד) התקן עצמך בפרוזדור כדי שתכנס לטרקלין, בזה עצמו הוא מחבר עוה"ז לעוה"ב ועולם התחתון לעולם העליון. וכן בתפלה כשהוא מתפלל אף לצרכי עוה"ז אם הוא מתכוון כדי להשיג ע"י עולם הבא. ואם ח"ו עושה להיפוך שהעיקר אצלו עוה"ז והוא משתמש בעניני עוה"ב ועולם העליון לצורך תאוות עוה"ז הרי הוא מחבר ומשפיל את העולם העליון לתחתון, וזהו אדם המזיק שמזיק בשמו שהוא אדם שיש בו כח החיבור, כי לולא מעלתו זו לא הי' ביכולתו להזיק:

והנה תכלית צורת האדם ושלימותה הוא יעקב שהוא הי' עיקר המחבר שני העולמות, וזה שאמרו ז"ל צורת תם חקוקה בכסא. ויובן עפ"י דברינו הנ"ל שאם עושה כל מעשי עוה"ז רק לצורך עוה"ב ולא ליהנות מעוה"ז בזה הוא מחבר עוה"ז לעוה"ב. ויובן ממילא שאם עושה כל מעשיו לשם שמים לצורך גבוה ולא לצורך עצמו כלל אפי' לצורך עוה"ב וכמו שאיתא בספרי אל תאמר אקרא וכו' בשביל שאהי' בן עוה"ב אלא עשה מאהבה, בזה הוא מחבר כל הבריאה להש"י. וזה מצינו ביעקב שהשתמש בעוה"ז רק לצורך גבוה, ואף הבכורה שלקח מעשו שכתבו המפרשים שענין הבכורה הוא חלק עוה"ב לא עשה לצורך עצמו לירש עוה"ב, רק כמו שפירש"י אין רשע זה כדאי להקריב לפני המקום. ובזוה"ק (דף קמ"ב א) ת"ח יעקב כל עובדוי הוו לשמא דקב"ה וכו', ושם (דף קמ"ד ב) ת"ח בגין דיעקב אבטח בי' בקב"ה וכל אורחוי הוו לשמי' וכו'. וזהו (ישעי' כ"ט) והקדישו את קדוש יעקב, שיעקב הי' תכלית הקדושה, כי קדוש הוא נבדל, היינו שעשה הכל צורך גבוה ולא צורך עצמו כלל אפי' לירש עוה"ב. וא"כ כל הענינים של רמאות שקיים יעקב עם עקש תתפתל באשר הכל היה לצורך גבוה נתעלו גם כל אלו הענינים ונתחברו להש"י. ולהיפוך מזה הי' עשו שנולד עם כח החיבור כמו יעקב אבל עשה להיפוך שהשתמש בעניני קדושה לרמאות ולצוד את אביו בפיו להתלבש בטלית של מדקדק במצוות למען ישיג ע"י כן תאוותיו הנפסדות, וזה היפוך ממש מיעקב, ע"כ חיבר במעשיו הרעים את עוה"ב לעוה"ז. וזהו מאמר כ"ק אבי זצללה"ה שיעקב הגביה וחיבר את הארץ לשמים ועשו השפיל וחיבר את השמים לארץ:

ולפי הדברים האלה יובן למה כשעוברת על פתחי בתי מדרשות יעקב מפרכס לצאת, ומקשים העולם מה הי' חסר לו שם בבטן אמו שהרי אמרו ז"ל (נדה ל' א) שנר דלוק על ראשו ומביט מסוף העולם עד סופו ומלאך מלמדו כל התורה כולה. אך יובן באשר יעקב לא לעצמו הי' רוצה לצאת כי אם לצורך גבוה לחבר את שני העולמות ע"י עסקו בעוה"ז לצורך גבוה, ובאשר ענין זה הי' צורתו ע"כ מפרכס לצאת, כי שם בבטן אמו לא הי' יכול לעשות זה:

והנה באשר כח יעקב ועשו הי' כח המחבר, וכח אחד לשניהם ושניהם הם בבחי' אדם. אלא שזה אדם דקדושה וזה אדם בליעל אדם המזיק, ע"כ נולדו תאומים בבטן אחת, כמו "עץ החיים ועץ הדעת" טו"ר יצאו משורש אחד, כמו שכתבו המפרשים ז"ל שם. ויש לומר הטעם כי כח המאחד בא משורש האחדות, והסט"א הם ענפין מתפרדין, ע"כ באו בהכרח בשורש אחד כי שורש שניהם אחד, וכן הי' ביעקב ועשו, רק שזה לקח לאחד על צד הטוב כנ"ל וזה להיפוך, כי הבחירה חפשית, ואילו הי' עשו רוצה הי' יכול להיות כמו יעקב לחבר בקדושה כנ"ל:

ובזה יש לפרש הכתוב ותאמר אם כן למה זה אנכי ותלך לדרוש את ה', ויאמר ה' לה שני גוים בבטנך ושני לאומים ממעיך יפרדו וגו', שלכאורה אינו מובן במה הרגיע את רוחה. ויש לפרש שהיא בהרגישה ניגוד ורציצה בבטנה עלה ג"כ בדעתה שאולי היא מעוברת תאומים ואחד צדיק ואחד רשע, אך היא תשיב אמרי' למה שניהם בבטן אחת והיו צריכים להיות כמו ישמעאל ויצחק שתצא הפסולת תחילה, על כן שפטה שהוא איש אחד מעורב טוב ורע ואמרה הלואי לא נתעברתי. וכעין שאמר אברהם אע"ה ואנכי הולך ערירי, שפירשו במד"ר (פ' מ"ד) שאמר אם עתיד אני להעמיד בנים ולהכעיסך מוטב לי ואנכי הולך ערירי, כן אמרה רבקה למה זה אנכי. וע"ז באה התשובה ששנים הם וממעיך יפרדו, והיינו שלשון פירוד מורה לדבר שיש לו שורש אחד ומתפרדין, כמו ענפין מתפרדין, וכמו שהי' שניהם בשורש אחד הוא כח המאחד ומחבר, ע"כ לא יתכן שיבראו אחד אחד, ואינו דומה לישמעאל ויצחק שלא היו משורש אחד:

 

שם משמואל בראשית פרשת תולדות

נראה עפי"מ שהגיד כ"ק אבי אדומו"ר זצללה"ה כי יעקב ועשו שנולדו תאומים בבטן אחת היו דוגמת עץ החיים ועץ הדטו"ר שהיו כרוכין בשורש אחד, עכ"ד. והנה ידוע שהאמהות תקנו חטא חוה. ונראה דשרה תיקנה חטא חוה שנתדבקה בנחש כאמרם ז"ל (שבת קמ"ו א) בשעה שבא נחש על חוה הטיל בה זוהמא, ולעומתה הי' נסיון שרה שנלקחה לבית פרעה ולבית אבימלך ולא נתדבקה בהם ואמרה למלאך הן והוא מכה. ורבקה תקנה חטא חוה במה שהאכילה לאדם מעץ הדטו"ר, והיינו דמאחר שעשו הוא דוגמת עהדטו"ר היו המטעמים שעשה דוגמת פרי עהדטו"ר, היינו לחבר את הטוב לרע, ומטעמים של יעקב דוגמת פרי עה"ח, וע"כ רבקה שסיבבה למנוע מיצחק מטעמי עשו ואדרבה לטעום ממטעמי יעקב בזה תקנה את חטא חוה שהאכילה לאדם מעהדטו"ר:

ולפי האמור יובן הטעם שלא טעם יצחק ממטעמי עשו כלל, שבפשיטות הי' לו לטעום מה מהם לפייס את עשו וגם למען תחול הברכה שברכו לבסוף, כי הכיר וידע מה לפניו, שהם פרי עהדטו"ר:

 

שם משמואל בראשית פרשת ויצא

ונראה לפרש בהקדם דברי כ"ק אבי אדמו"ר זצללה"ה בענין יעקב ועשו שהם דוגמת עץ החיים ועץ הדעת טו"ר, וע"כ כמו שהם יוצאים משורש אחד בתוך ובאמצע הגן כן יעקב ועשו נולדו תאומים, עכ"ד. ביאור הדברים דהנה באדה"ר כתיב (בראשית ב') ויניחהו בג"ע לעבדה ולשמרה, ואף שעצי העדן א"צ שמירה ועבודה כמ"ש הרמב"ן דאלת"ה מאז והלאה מי הוא העובד והשומר, אלא שהפירוש שבעבודתו ובשמירתו של הענין האלקי יתרבה שפע בג"ע, וכאמרם ז"ל (בזוה"ק ח"א כ"ז א) לעבדה זו מ"ע ולשמרה זו מצוות ל"ת. ונראה שבאמצעות שני עצים אלו שבתוך הגן מקבלים כל עצי העדן שפעם, דוגמת הלב שבאמצע הגוף שבאמצעותו מקבלים כל האברים שפעם וחיותם, ויש עצים בגן המסתעפים מעץ החיים נוטים לימין מקבלים חיותם באמצעות עה"ח, ויש עצים המסתעפים מעץ הדטו"ר נוטים לשמאל מקבלים חיותם באמצעות עהדטו"ר. ונראה ששני לשונות אלו לעבדה ולשמרה מקבילים לשני עצים אלו. והיינו דענין עץ החיים שכולו טוב וחיים בלי שום תערובת רע דוגמתו הוא האדם השלם מנוקה מכל פסולת ונטוע ומושרש במקור החיים, ומ"מ עדיין יש בו ענין עבודה וטורח, שתהי' כל כוונתו לעשות רצון קונו בלבד בלי שום עירוב כוונה לטובת עצמו כלל, הן טובת עוה"ז והן טובת עוה"ב ודביקות אלקית, כאמרם ז"ל (ספרי פ' עקב) אל תאמר אקרא בשביל שאהי' בן עוה"ב אלא עשה מאהבה וסוף הכבוד לבוא. ובודאי שזוהי עבודה נכבדה שלאו כל מוחא סביל דא, שאף שיודע את הטובה הגדולה שמגיעה לו מזו העבודה עד אין קץ ואין חקר, ומ"מ איננו זוכר כלל מתועלת עצמו אלא כל כוונתו לשם ה', שכך נצטוה, היא עבודה נכבדת עד מאד. וכמו שהגיד כ"ק אבי אדמו"ר זצללה"ה בהא דכתיב באברהם (בראשית י"ב) וילך אברם כאשר דבר אליו ה', היינו שאף אחר שנאמרו לו שבע הברכות שאין על עפר משלן ונאמר לו לך לך שפירש"י להנאתך, וגם בזה עשה אברהם ציווי ה', ומ"מ הי' מחמת ציווי ה', ולא תשוקת עצמו להנאתו, עכ"ד. וזוהי רבותא גדולה מאד, וזו נקראת עבודה במוחלט שאינו עושה לעצמו אלא עבודת עבד לאדוניו, ועבודה כזו מביאה שפע ותוספת חיים בעץ החיים, וע"כ מ"ש באדה"ר לעבדה הכוונה לעבודה כזו לתועלת עה"ח ובאמצעותו לכל עצי העדן המתיחסים תחת עץ החיים:

אך עץ הדטו"ר מדה אחרת יש בו, שבאשר יש בו עירוב טו"ר דוגמתו באדם יש חלקי הרע שגורמים מניעות שונות הן ברוחניות והן בגשמיות, והאדם צריך להתאמץ בכל כח ועוז למרות כל המניעות לעשות מה שראוי לו לעשות ולא יעצרהו הגשם המושכו לחומריות ואפי' הכחות הרוחניים הרעים, ובזה הוא מסלק את כחות הרע ומשפילם ומכניעם, ובזה הוא מתקן את עץ הדעת להפריד ולסלק ממנו את חלק הרע עד שלא ישאר אלא עץ הדעת טוב בלתי רע, ולעומתו מתוספת בו חיות הקדושה לו ולכל עצי העדן המתיחסים אליו, ועבודה זו נקראת שמירה שעיקרה שמירה מן הכחות הרעים, וע"כ זה שנאמר באדה"ר ולשמרה הכוונה לתיקון עץ הדעת טו"ר:

ויש לומר שבריאת שני העצים האלה מקבילה לכלל בריאת שמים וארץ, השמים הם מקור חיים ונקיים בלי שום פסולת וחלקי הרע אלא כולם קודש כמ"ש (תהלים י"ט) השמים מספרים כבוד אל ומעשה ידיו מגיד הרקיע, והארץ יש בה פסולת ותערובת רע וצריכה זיכוך ועבודה וכמו שבגשמיות צריכה עבודת האדמה כן ברוחניות יש לסלק ממנה כחות הרע. וכמו שהגיד כ"ק אדמו"ר הרי"ם זצללה"ה מגור השמים שמים לה' והארץ נתן לבני אדם השמים השי"ת עשה אותם שמים והארץ נתן לבנ"א לעשותה שמים. ודוגמתם הם שני העצים עץ החיים ועץ הדטו"ר, וע"כ תיכף אחר הכתוב בראשית ברא אלקים את השמים ואת הארץ הסמיך ענין לו והארץ היתה תוהו ובוהו ובמדרש שרמז בכאן ארבע המלכיות, שידוע מענינם מתנגדים למלכות שמים והם כחות רעים מושכים לע"ז ג"ע ושפ"ד, וזהו היפוך השמים שהם נקיים ומזוככים, אבל הארץ כל ענינה עירוב כחות הרע שצריכין לסלקם והם תוצאות ארבע המלכיות:

והנה זה נשאר לדורות שני מיני תיקונים אלה. אחד לעומת עץ החיים, אבל אין זה נמסר אלא לגדולי עולם כנ"ל דלאו כל מוחא סביל דא, ואחד לעומת עץ הדטו"ר, וזה נמסר לכל אחד ואחד, שאין לך ברי' שלא יהיו לו מניעות ומניעות שונות מכל צד הן ברוחניות והן בגשמיות זה באופן זה וזה באופן אחר, וע"ז איתא במדרש אין לך ברי' שאין הקדוש ברוך הוא מנסה אותה. וכל תהלוכות אדם בכל ימי חייו הן מלאות נסיונות, והמשכיל על דבר טוב הוא זוכר בכל שבא לידו שעתה הוא הנסיון שלו, וזכירה זו מועילה מאד לאדם להחזיק מעמד, שבאשר עתה מנסין אותו הוא מתחזק ביותר. ויש להמליץ ולומר ש"לעבדה" הוא עבודה תמה, "ולשמרה" הוא עבודת סילוק, ודוגמתן בשבת זכור ושמור שבדיבור אחד נאמרו דוגמת שני העצים שמשורש אחד יצאו, וכבר דברנו בזה:

ומעתה יובנו דברי קודש של כ"ק אבי אדמו"ר זצללה"ה שיעקב ועשו הם דוגמת עץ החיים ועץ הדטו"ר, היינו שכוונת בריאתם שיהיו שניהם כאחד טובים. יעקב יתקן דוגמת עץ החיים כנ"ל כי יהי' צדיק גמור יושב אוהלים בדביקות נפלאה בלי שום מניעות והתהפכות העתים, אבל כל כוונת עבודתו תהי' כולה לשם ה' ולא יזכור כלל התועלת של עצמו הן דביקות בעוה"ז והן בעוה"ב, וכך הי' ממלא תעודתו איש תם יושב אוהלים והיתה עבודתו עבודה תמה כנ"ל:

ובזוה"ק (קמ"ב א) ת"ח יעקב כל עובדוי הוו לשמא דקב"ה, עכ"ל. ובפשיטות אינו מובן, מה רבותא הוא זה ליעקב מובחר שבאבות, וח"ו לומר על אברהם ויצחק שלא היתה כל עבודתם לשמה. אך לפי דרכנו הפירוש שלא הי' זוכר כלל בכל עבודתו שתהי' לו ממנה תועלת לעצמו ג"כ הן בזה והן בבא. וזהו כל עובדוי לשמא דקב"ה, היינו שלא הי' שום צד תערובת רעיון שתהי' גם לו תועלת מזה. וזוהי רבותא גדולה יותר. וזה שבאברהם השמיענו הכתוב רבותא וילך אברם כאשר דבר אליו ה' וכנ"ל בשם אבי אדמו"ר זצללה"ה, ומדהשמיענו הכתוב זה פעם אחת מכלל שהיתה זו רבותא, ומכלל שלא הי' זה תמיד, אבל ביעקב לא הודיענו הכתוב זה, מפני שכך היתה מדתו תמיד ובו נתקיימה תכלית העבודה מקביל לעץ החיים הנאמר לאדה"ר בלשון לעבדה:

והכוונה בבריאת עשו שיהיו מעורבים בו כחות רעים דוגמת עץ הדטו"ר והוא ישפילם ויכניעם וישברם וימגרם, והיא עבודת סילוק כנ"ל, וכנאמר לאדה"ר בלשון "ולשמרה". והנה יצחק חשב על עשו שממלא את תעודת בריאתו, ולפועל דמיוני הוא עוסק כל היום בציד לכבוש עבד תחת רבו ושפחה תחת גבירתה. וע"כ כמו בתחילת בריאת הארץ שדוגמתה הוא עץ הדטו"ר נרמזו ארבע המלכיות שהן תערובת הרע כנ"ל, כן נמי נרמזו בדברי יצחק לעשו שא נא כליך וגו' שבמדרש שרמז לו את ארבע המלכיות שהוא יצודן בחרמיו ויסלק מהן כח חלקי הרע ואת חלקי הטוב שבהן ישא ויגביה לגבוה:

אך עשו בזדון לבו הפך את הקערה על פניה והי' מכניע את חלקי הטוב שבו לרע. ורבקה הרגישה זה, והיתה עצתה שגם ענין תיקון העץ הדטו"ר ימסר ליעקב, והוא לבדו ישלים כל תעודת אדה"ר "לעבדה ולשמרה". וע"כ מאז והלאה נתחדש לו פרק אחד בסדר ימי חייו, ותחת שעד כה הי' יושב במנוחת שאננות תחת עץ החיים בלי טרדות ומניעות מעין עוה"ב, מעתה הוא צריך למניעות וטרדות שונות ושהוא יעמוד לעומתן כגבור עושה מלחמה בכל מיני כלי זיין שבעולם, שבזה יתקן ענין עץ הדטו"ר,

כל אתר ואתר- פיתוח אתרי אינטרנט

PHP,דרופל וJS

טלפון:  
0525802579
מייל:  
[email protected]