נושאים

פרשת תצוה - מצח הציץ

הציץ היה מונח על המצח כדי לכפר על עוות עזות פנים. מסתבר כי לעזות הפנים ולציץ מכנה משותף. הכמיהה אל מה שמעבר, הכמיהה להשגה, הכמיהה הבלתי מתפשרת, זו הכמיהה המביאה את עזי הפנים שבדור להעיז פנים, ומאידך מובילה אל המקום הגבוה ביותר בכמיהה אל אלוקים.

 

ספר שמות פרק כח

(לו) וְעָשִׂיתָ צִּיץ זָהָב טָהוֹר וּפִתַּחְתָּ עָלָיו פִּתּוּחֵי חֹתָם קֹדֶשׁ לַיהֹוָה:

 

ספר מאור עינים - השמטות

ועשית ציץ זהב טהור ופתחת עליו פתוחי חותם קודש לה' (שמות כ"ח, ל"ו)...

ועוד יבואר על פי דרך הנעלם כי ידוע גודל מעלת שויתי ה' לנגדי תמיד זהו כלל גדול בתורה וכו' וכ"ש כשיבין האדם שמלך מלכי המלכים הקודשא בריך הוא מלך גדול ונורא עומד עליו ורואה במעשיו מיד יגיע אליו היראה כו' כמבואר בשלחן ערוך אורח חיים סימן א' הרי האדם המבין שהקודשא בריך הוא רואה כל מעשיו תמיד מציץ עליו הוא בטוח שלא ימרה פיו ולא יזוז מעבודתו כי יראתו של מלך מלכי המלכים הקודשא בריך הוא שורה עליו ויודע שמלא כל הארץ כבודו ולית אתר פנוי מיניה וזהו ועשית ציץ לשון הסתכלות שתעשה לך מדריגת ציץ שתדע ותבין שהקודשא בריך הוא מציץ מן החרכים עליך ואין דבר נסתר מנגד עיניו אז יהיה זהב טהור זהב היראה תהיה טהורה ונקיה בלי שום תערובות...

אמנם לא כל אדם יוכל לאחוז בזה כי אם בני עלייה והמה מועטים ואי אפשר להיות תמיד בדביקות הנפלא הזה ונופל האדם ממדריגתו ושוכח בו חלילה אך כי שבע יפול צדיק וקם כמבואר למעלה וחוזר ומדבק אל ה' כי אפילו הרשעים מלאים הרהורי תשובה ומתחרטים אף כי איש ישר הנופל ממדר כל אות ואות כלל ה' וממליך הקודשא בריך הוא על ידי זה במדריגות תחתונות וזהו כבודו יתברך...

וזהו נקרא ציצית על שם (יחזקאל ח', ג') ויקחני בציצית ראשי כמו שאוחז בציצית ראשו ומעלהו ממטה למעלה... ולכן ציץ לכהנא שהוא כהן גדול המחשבה העליונה הזכה ודבוקה בשורשה ביראת ה' שעומד עליו ורואה ומציץ נקרא ציץ ולשאר בני נשא ציצית נמשך למטה ולמדריגת בחי' ציצית רוצה לומר לאחוז בציצית ראשם לעלות משם ולהעלות עמהם המדריגות שלמטה ולהמליך הקדוש ברוך הוא בכל אתר כמו שאמר הבעש"ט נבג"מ ובקשתם משם את ה' וגו' ומצאת (דברים ד', כ"ט') משם דייקא במקום שהוא באיזה מדריגה שיהיה משם תמצא את ה' אלהיך ויוכל להתדק בה'

ולכן אמרו רז"ל בציץ היה כתוב קודש לה' בשני שיטין ואמר רבי יהושע בן לוי אני ראיתי ברומי וכתוב קודש לה' בשיטה אחת ובודאי לא יתכן שהברייתא יחלוק על האמת אך שניהם אמת ומר אמר חדא ומר אמר חדא ולא פליגי כי האדם אשר נפל למדריגות תחתונים ואחר כך שב אל ה' הוא נרמז קודש לה' בשני שיטין אמת כי קודש לה' אך בשני שיטין היה כי בתחלה היה הקודש למטה ואחר כך העלהו למעלה לה' ולכן אמרו קודש לה' ולכן אמרו קודש למ"ד למטה כי סוד למ"ד מורה על זה וד"ל ולכן אמר אני ראיתי ברומי רצה לומר אותו שמבני עלייה ברום המעלות במחשבה העליונה שאינו זז מדביקות השם כתוב בו קודש לה' בשיטה אחת שלא היה הקודש למטה רק דבוק תמיד לה' באמת ועלתא לו והנה איש כזה אשר תמיד דבוק בה' כל מעשיו עושין רושם למעלה... והאדם הנקרא כהן גודל האוחז במדריגות ציץ זהב טהור ולא סר מה' אז כל מעשיו נחקקים בעולמות העליונים ודבוקים בה' וזהו ופתחת עליו פתוחי חותם שיעשה חקיקיה בדבר הנחקק בחותם ובאיזו מקום יהיה החקיקה אמר קודש לה' הקדושה העליונה הדבוקה בה' והבן:

 

ספר ליקוטי מוהר"ן - מהדורא קמא סימן צד

כי חכמי העדה נקראים "עיני העדה" (במדבר ט"ו). וממילא כשיש לו עין כזה, כשמסתכל בדבר מהעולם, בודאי נתעלין הניצוצות. כמו שכתוב (שמות כ"ח): "ועשית ציץ זהב טהור", 'ציץ', מלשון הסתכלות. (א). כשהוא טהור כנ"ל, באמונה ובחכמה, אז, "ופתחת עליו פתוחי חותם", הינו שתפתח על - ידי עין כזה הניצוצות החתומים בכל הדברים, ותעלה אותם "קדש לה'". והניצוצות הם אותיות, ומאותיות נעשה דבורים, ועל - ידי הדבורים משפיע רב טוב לישראל. וכשמעלה ניצוצות מהדבר, אזי הדבר הזה נעשה אפס, כי הניצוצות הם החיות של הדבר:

 

(לז) וְשַׂמְתָּ אֹתוֹ עַל פְּתִיל תְּכֵלֶת וְהָיָה עַל הַמִּצְנָפֶת אֶל מוּל פְּנֵי הַמִּצְנֶפֶת יִהְיֶה:

 

שפת אמת ספר במדבר - פרשת שלח - שנת [תרמ"ז]

בענין לבן ותכלת הוא בחי' טהרה וקדושה כי התכלת בחי' קדושה והוא מעין הציץ של כ"ג דכתיב עליו קודש לה' והוא ג"כ על פתיל תכלת. והלבן דרגא שלמטה בחי' טהור. וקרח שאמר כולם קדושים נטל טלית שכולו תכלת:

 

(לח) וְהָיָה עַל מֵצַח אַהֲרֹן וְנָשָׂא אַהֲרֹן אֶת עֲוֹן הַקֳּדָשִׁים אֲשֶׁר יַקְדִּישׁוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לְכָל מַתְּנֹת קָדְשֵׁיהֶם וְהָיָה עַל מִצְחוֹ תָּמִיד לְרָצוֹן לָהֶם לִפְנֵי יְהֹוָה:

 

ספר בת עין - פרשת ויקהל

וזה היה בחינת ציץ על מצח אהרן בין עיניו (שמות כח לח), שציץ מרמז על בחינת הסתכלות לשון מציץ מן החרכים (שה"ש ב ט), שהיה מסתכל עין בעין בבחינת קדושה עליונה, ועל ידי זה ונשא אהרן את עון הקדשים, שהיה ממשיך בחינת קדושה עליונה על כל ישראל:

כי העיקר של כל התחלת עבדות ה' צריך להיות בבחינת דעת הנ"ל, לידע ולחקוק בלבו שה' אח"ד יחיד ומיוחד ואין זולתו, ואפילו בעסקו צורך עצמו לא יסיח דעתו כלל מאותה בחינת דעת. וגם קודם כל התחלת המצוה יתבונן בדעתו על הנ"ל, ועל ידי זה יהיה עשיית המצוה בשלמות בבחי' קדושה. וגם אחר עשיית המצוה נשאר הרשימה חקוק בלבו כמאמר הכתוב (שה"ש ח ו) שימני כחותם על לבך וגו':

...

וזהו היתה עבודת החכמים העושים את מלאכת המשכן, שעל ידי בחינת דעת שלהם המשיכו קדושה עליונה למשכן ולישראל, כי כל עסקם בעבודת הקודש היתה בבחינת דעת כנ"ל, לכן גם אחר שנסתלקו מעבודת המשכן לעסוק במלאכתם וצרכם נשאר בהם הרשימה מבחינת דעת כחותם חקוק על לוח לבם:

וזהו שאמר הכתוב ויבאו כל החכמים העושים את כל מלאכת הקודש, פירוש שהיו עושים מלאכת הקודש בבחינת דעת וקדושה. ועל ידי זה הגיעו לבחינת איש איש ממלאכתו אשר המה עושים, פירוש שנשאר בהם הרשימה שאפילו בשעת עסקם בצרכם ומלאכתם נשאר הרשימה להיות דבוק בה':

 

ספר מחשבות חרוץ - אות ח

וזהו השם הכתוב בציץ שעל מצח אהרן שהוא הכתר כהונה על ידי דהוא כולו קודש לפניו יתברך שמו, וציץ לשון ראייה שזהו מדריגת הראייה שאדם רואה העומד נכחו, והוא דרגא דיצחק דמחוי להו הקב"ה בעינייהו כמו שאמרו בפרק רבי עקיבא (שבת פ"ט ע"ב) שזהו על ידי העבודה זוכה לראות הנוכח דרגא דשויתי ה' לנגדי תמיד שצריך לכל כהן העובד ה' יתברך תמיד שהוא הנקרא כהן:

 

ספר ליקוטי הלכות - הלכות כלי היין הלכה א

כִּי עִקַּר הָרָצוֹן הוּא עַל - יְדֵי בְּחִינַת מֶצַח הָרָצוֹן, בְּחִינַת וְהָיָה עַל מִצְחוֹ לְרָצוֹן, הַנֶּאֱמַר בַּכֹּהֵן הַגָּדוֹל וְזֶה בְּחִינַת שֶׁמֶן, בְּחִינַת כַּשֶּׁמֶן הַטּוֹב עַל הָרֹאשׁ יוֹרֵד עַל הַזָּקָן זְקַן אַהֲרֹן וְכוּ', כִּי הִתְגַּלּוּת הָרָצוֹן בְּחִינַת מֶצַח הָרָצוֹן זֶה בְּחִינַת זָקֵן דִּקְדֻשָּׁה, כַּמְבֹאָר בַּמַּאֲמָר הַנַּ"ל, בְּחִינַת זְקַן אַהֲרֹן, כִּי אַהֲרֹן הָיָה כֹּהֵן גָּדוֹל שֶׁזָּכָה לְמֶצַח הָרָצוֹן, שֶׁהוּא בְּחִינַת זָקֵן, בְּחִינַת רַעֲוָא דְּרַעֲוִין כַּנַּ"ל.

 

ספר ליקוטי הלכות - הלכות ערב הלכה ג

וּבַעֲווֹנוֹתֵינוּ הָרַבִּים אַף - עַל - פִּי שֶׁזָּכוּ יִשְׂרָאֵל לְקַבֵּל אֶת הַתּוֹרָה בְּשָׁבוּעוֹת וְזָכוּ לְהֶאָרַת רַעֲוָא דְּרַעֲוִין, אַף - עַל - פִּי - כֵן אַחַר - כָּךְ הָיָה מַה שֶּׁהָיָה, כִּי פָּגְמוּ בֶּאֱמוּנַת הָרָצוֹן וְעָבְדוּ עֲבוֹדָה זָרָה וְעָשׂוּ אֶת הָעֵגֶל שֶׁכָּל זֶה הָיָה עַל - יְדֵי הִתְגַּבְּרוּת מֵצַח הַנָּחָשׁ שֶׁהוּא זֻהֲמַת הַנָּחָשׁ שֶׁהֵם הָעֵרֶב רַב שֶׁהִתְגַּבְּרוּ עַל יִשְׂרָאֵל וְהִטְעוּ אוֹתָם עַד שֶׁפָּגְמוּ בְּשֹׁרֶשׁ הָרָצוֹן בְּמֵצַח הָרָצוֹן, וְעָבְדוּ עֲבוֹדָה זָרָה שֶׁהוּא בְּחִינַת כְּפִירוֹת פְּגַם הָרָצוֹן כַּנַּ"ל וְעַל - כֵּן הִתְגַּבְּרוּ בְּרִשְׁעוּתָם וְנִקְבְּצוּ עַל אַהֲרֹן דַּיְקָא, כִּי אַהֲרֹן הוּא בְּחִינַת מֵצַח הָרָצוֹן, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב בְּאַהֲרֹן הַכֹּהֵן, "וְהָיָה עַל מִצְחוֹ לְרָצוֹן". כִּי הֵם פָּגְמוּ אָז בְּמֵצַח הָרָצוֹן כַּנַּ"ל עַד שֶׁנָּגַע הַפְּגָם גַּם בְּמֹשֶׁה, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב, "לֵךְ רֵד וְכוּ'". כִּי מֹשֶׁה שָׁרְשׁוֹ בִּבְחִינַת רַעֲוָא דְּרַעֲוִין כַּנַּ"ל. וְהַפְּגָם שֶׁלָּהֶם הִגִּיעַ עַד שֹׁרֶשׁ הָרָצוֹן, עַד שֶׁהִגִּיעַ הַפְּגָם לְמֹשֶׁה שֶׁהוּא בְּעַצְמוֹ בְּחִינַת שֹׁרֶשׁ הָרָצוֹן כַּנַּ"ל, וְעַל - כֵּן מִיּוֹם שֶׁעָשׂוּ אֶת הָעֵגֶל, שֶׁהוּא שִׁבְעָה - עָשָׂר בְּתַמּוּז, וּפָגְמוּ אָז בָּרָצוֹן, נִגְזַר אָז עַל חֻרְבַּן בֵּית - הַמִּקְדָּשׁ, כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה שֶׁהַגְּזֵרָה שֶׁנִּגְזַר עַל - יְדֵי הַמְרַגְּלִים, אַתֶּם בְּכִיתֶם בְּכִיָּה שֶׁל חִנָּם וְכוּ', הִתְחִילָה מִיּוֹם שֶׁעָשׂוּ אֶת הָעֵגֶל, שֶׁמֵּאָז הִתְחִילוּ כָּל הַגְּזֵרוֹת, רַחֲמָנָא לִצְלַן, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב, "וּבְיוֹם פָּקְדִי וְכוּ'". כִּי חֻרְבַּן בֵּית - הַמִּקְדָּשׁ הוּא בְּחִינַת פְּגַם הָרָצוֹן כַּנַּ"ל

 

ספר ליקוטי מוהר"ן - מהדורא בתרא סימן ד

וְהַכְנָעָתָם שֶׁל אֵלּוּ הַחַיּוֹת רָעוֹת, חַכְמֵי הַטֶּבַע, הוּא עַל - יְדֵי חָכָם גָּדוֹל שֶׁבִּקְּדֻשָּׁה, שֶׁיָּכוֹל לְקַשֵּׁר כָּל הָרְצוֹנוֹת בְּשֹׁרֶשׁ הָרָצוֹן, שֶׁשָּׁם הוּא בְּחִינַת הִסְתַּלְּקוּת מׂשֶׁה, כַּיָּדוּעַ (זֹהַר פָּרָשַׁת יִתְרוֹ פ"ח:

וְעַיֵּן זֹהַר נָשֹׂא קכ"ט). וְהוּא בְּחִינַת מֵצַח הָרָצוֹן, בְּחִינַת (שְׁמוֹת כ"ח): "וְהָיָה עַל מִצְחוֹ לְרָצוֹן". וְצָרִיךְ לְקַשֵּׁר כָּל הָרְצוֹנוֹת שֶׁיֵּשׁ בָּעוֹלָם לְשֹׁרֶשׁ הָרָצוֹן, וְעַל - יְדֵי - זֶה הוּא מִתְגַּבֵּר וּמַכְנִיעַ וְסוֹתֵר דֵּעוֹת חַכְמֵי הַטֶּבַע, שֶׁכּוֹפְרִים בְּרָצוֹן:

אַךְ כְּנֶגֶד זֶה יֵשׁ בְּחִינַת מֵצַח הַנָּחָשׁ, שֶׁהוּא שֹׁרֶשׁ חָכְמַת הַטֶּבַע, כִּי כָל דָּבָר יֵשׁ לוֹ שֹׁרֶשׁ, וְשֹׁרֶשׁ חָכְמַת הַטֶּבַע הוּא בְּחִינַת מֵצַח הַנָּחָשׁ,

...

וְלִפְעָמִים מִתְגַּבֵּר בְּחִינַת מֵצַח הַנָּחָשׁ בְּפֹעַל, דְּהַיְנוּ עַל - יְדֵי אִישׁ פְּרָטִי, שֶׁיּוֹנֵק חָכְמָתוֹ מִמֵּצַח הַנָּחָשׁ, שֶׁהוּא שֹׁרֶשׁ חָכְמַת הַטֶּבַע, וְהוּא מַרְאֶה בְּחָכְמָתוֹ, שֶׁהַכֹּל עַל פִּי הַטֶּבַע, חַס וְשָׁלוֹם. וְיֵשׁ שֶׁנִּכְנָס בְּחִינַת מֵצַח הַנָּחָשׁ, שֹׁרֶשׁ חָכְמַת הַטֶּבַע, בְּתוֹךְ הֶחָכָם שֶׁבִּקְדֻשָּׁה, וְחָכְמָה זוֹ שֶׁל מֵצַח הַנָּחָשׁ מַתְחֶלֶת לִכָּנֵס עִמּוֹ מֵעִיּוּן לְעִיּוּן, עַד שֶׁנִּכְנָס בְּעִיּוּן דַּק מְאֹד, עַד שֶׁרוֹצֶה לְהַטִּיל פְּגָם, חַס וְשָׁלוֹם, בְּשֹׁרֶשׁ הָרָצוֹן וְלִכְפֹּר שָׁם, חַס וְשָׁלוֹם, כְּאִלּוּ אֵין רָצוֹן כְּלָל, חַס וְשָׁלוֹם:

 

ספר באר מים חיים פרשת תצוה - פרק כח

הנה מודעת זאת למביני מדע בסוד הארבעה בגדים שהיה לכהן גדול יתירים על של כהן הדיוט שהיו מורין על ארבעה מוחין הידועים והם אורות אלהינו יתברך שמו המאירים ויורדים על המאורות התחתונים בחדר המדות להאיר עליהם באור הבהיר זך ומזוכך אור בהיר בשחקים שעל ידי זה יוכלו לעלות ולהכלל למעלה במאורות עליונים לקבל משם כל בחינת שפע וברכה, ומשם היו יורדים המוחין הללו על ראש בני ישראל למטה בארץ התחתונה להאיר עיניהם עיני השכל והחכמה שבראשם שתהא שלהבת יה עולה מאליה בפנות לבבם ומחשבתם לאהבה את ה'... להדבק בו ולעשות נחת רוח לפניו יתברך שמו ולקרב אליו כל נבראי הארץ... ולהעלות כולם יחד לפני צור עולמים ברוך הוא... ובפרט הציץ שהיה על ראש אהרן שהיה מורה על מוח החכמה העליונה בחינת המחשבה האמיתית ברצון בורא עולם להדבק שם בכל לב ולב בעוז ותעצומות, שנאמר בו (לקמן פסוק ל"ח) והיה על מצחו תמיד לרצון להם לפני ה', שיהא נמשך על ידי זה אור הרצון העליון באור המאיר ביחוד השלם על כל המאורות והמדות שעל כן היה כתוב עליו קודש לה' להורות על אור מוח החכמה הנקרא קודש כי קודש הוא לה', שלזה יאמר הכתוב (ירמיה ב', ג') קודש ישראל לה' ראשית תבואתו כי ישראל עלו במחשבה תחילה שהם ראשית תבואתו, ועל כן הוא קודש לה' כי המחשבה שהוא אור החכמה הוא במקום הקדוש, ועל כן הם נרמזים במלה אחד של בראשית המורה על החכמה שנקראת ראשית חכמה ועל ישראל שנקראו ראשית תבואתו, כי שם עלו במחשבה תחילה ושם המורה על החכמה הוא שמם גם כן ממילא. ונודע אשר כל בחינה ובחינה כשהיה פעם אחד בעליה במקום גבוה הגם שירד אחר כך למטה מכל מקום לא נופל הוא ח"ו להשאר למטה כי כח בידו לעת וזמן לעלות למעלה למקור שורשו שנחצב משם, ועל כן ישראל שעלו במחשבה תחילה וממקום קדוש יהלכו, היה ניתן כח ביד הכהן הגדול להמשיך ולהאיר על ראש ישראל ממקור הקדושה ממקום הקודש מגבוה גבוה מראשית חכמה שהוא קודש לה' להעלותם לקודש הקדשים, ולזה יאמר הכתוב למעלה אצל הציץ ונשא אהרן את עוון הקדשים פירוש שיכפר על ישראל על עוון הקודש מה שהמה יורדים ויוצאים כפעם בפעם מן הקודש מעוות מעשה ידיהם, ולהעלותם אל הקודש כאשר בתחילה ישראל עלו במחשבה שם. והכל על ידי בגדי כהונה המורים על המוחים עליונים ובפרט הציץ נזר הקודש מוח החכמה שעל ידו היו יכולים הכהנים הגדולים להסתייע לכח מחשבתם ולבם לכפר על בני ישראל מטומאת הקודש לנקותם מכל וכל ולהעלותם בכח מחשבתם הטהורה בהתקשרות כל ישראל, שהוא היה בבחינת הלב של ישראל הממוצע בהגוף להעלות כל ישראל אל לבו בכח מחשבתו להאיר עליהם מן הקודש ולהעלות את שורש נשמתם למקום אשר נחצבו משם.

 

ספר באר מים חיים פרשת תצוה - פרק כח

שכל דורו של משה היו ניצוצי שורש נשמתו בסוד הכתוב העם אשר אנכי בקרבו ע"ש וממילא בודאי יוכל הוא להמשיך עליהם אורות העליונים בכח המשכתו לשורש נשמתו והבן) והוא אינו צריך כלל לבגדי כהונה ולציץ נזר הקודש על ראשו להמשיך על ידי זה אורות החכמה, כי כחו היה גדול כל כך להמשיך הכל בכח מחשבתו הטהורה, ולזה אמר לו ואתה הקרב אליך את אהרן וגו', אליך דייקא שגם הוא יעשה כמעשיך לצאת ללקט אורות ולהמשיכם למטה והכל בבחינת ואתה מבחינת היחוד השלם בכל הנרמז בואתה ויהיה לו כל כח הזה של ואתה שיהיה נבחר מתוך בני ישראל לקדשו פירוש לקדש את ישראל בקודש ממקום הקודש על ידי כהנו לי מה שיהיה כהן לפני,

ואמנם כי לו הנה ועשית בגדי קודש לאהרן אחיך שהוא יוכרח להמשיך את האורות הללו על ידי הארבעה בגדים עם הציץ נזר הקודש, להמשיך אור קדושת החכמה לכל בני ישראל ועל כן נקראים בגדי קודש כי כולם בכלל נכללין במוח החכמה כי הוא הכולל כלם בסוד (תהלים ק"ד, כ"ד) כולם בחכמה עשית ועל כן נקרא ראשית שהוא הראש לכל המוחין וכולם כלולים בו (כמו שמובא בדברי הרב האר"י ז"ל בכוונת יום שני של ראש השנה עיין שם) ועל כן כולם בכלל נקראים בגדי קודש אף שהם רומזים לכל הד' מוחין מפני שכולם בחכמה עשית, ואמנם גם כל הבגדים האלה הכל על דעתך ומחשבתך ועל כן ואתה תדבר אל כל חכמי לב וגו' ועשו את בגדי אהרן לקדשו וגו' כי אתה הוא הראש להמשכת הקדושה הלז בכח מחשבתך לבד בבחינת היחוד של ואתה, שנקרא שמך עתה כך בשם ואתה לא בשם משה (כנזכר למעלה) להורות על היחוד הלז שבידך ובכח היחוד הלז ואתה הקרב ואתה תדבר הכל לשם היחוד הלז והוא היחוד השייך לכהן, רק שהכהן צריך לבגדים ולא כן אתה. ואמנם כי גם אהרן קדוש ה' לא היה צריך ללבישת הבגדים הללו לדבר הזה, כי על כן נקרא אהרן קדוש ה' שהיה דבוק תמיד במקום הקודש לא זז מחשבתו משם ולא היה צריך כל כך לציץ נזר הקודש על מצחו שיהיה נחקק עליו קודש לה' כי היה מעצמו קודש לאלהיו, ועל כן שנו רבותינו (בהוריות י"ב.) כמין שני טפי מרגליות היו תלוים לאהרן בזקנו וכו' להראות אשר שמן משחת קודש היה תמיד עליו ושמן על ראשו לא נחסר לעולם מלהתדבק במקום הקודש:

ואכן כי לצד שהכהנים גדולים בכלל אשר יעמדו אחריו כמו בניו וכל העומדים אחריהם הם היו צריכים להבגדים הללו להמשיך על ידם אורות המוחין ובפרט הציץ שהיה על מצחם שהיה נחקק עליו קודש לה', כדי שיהיה זאת על מצחו ומחשבתו תמיד להתדבק בקודש, ועל כן היה מוכרח אהרן ללבוש קודם את כל הבגדים הללו בכדי להמשיך אורות שלמעלה על הבגדים לקדשם בקדושתו בכל הארבע מוחין הרומזים אל ארבע בגדים הללו, ואחר כך יאותו בניו בלבישת הבגדים הללו שיעשו גם כן כמעשהו להמשיך האורות לעולם, וזהו שאמר הכתוב (כ"א, כ"ט) להלן ובגדי הקודש אשר לאהרן יהיו לבניו אחריו למשחה בהם ולמלא בם את ידם שבעת ימים ילבשם הכהן תחתיו מבניו וגו', כי הבגדים הללו יהיו למשיחת בניו ולמלא את ידם, לצד שכבר נתקדשו בקדושתו של אהרן בהאיר עליהם אור הקדושה שלמעלה ואז יוכלו גם בניו להמשיך על ידיהם האורות המאירין הנזכרים

 

כל אתר ואתר- פיתוח אתרי אינטרנט

PHP,דרופל וJS

טלפון:  
0525802579
מייל:  
any.site.n.site@gmail.com