נושאים

פרשת תרומה - שנים כרובים

הכרובים מסמלים את המקום בו מתרחש המפגש הדרמטי בין העולם העליון לבין העולם הזה. כרוב אחד עומד מקצהו של העולם ההוא וכרוב אחד מקצהו של העולם ההוא, ובין שני הכרובים מתרחשת התקשורת.

 

שמות כה

(יח) וְעָשִׂיתָ שְׁנַיִם כְּרֻבִים זָהָב מִקְשָׁה תַּעֲשֶׂה אֹתָם מִשְּׁנֵי קְצוֹת הַכַּפֹּרֶת:

(יט) וַעֲשֵׂה כְּרוּב אֶחָד מִקָּצָה מִזֶּה וּכְרוּב אֶחָד מִקָּצָה מִזֶּה מִן הַכַּפֹּרֶת תַּעֲשׂוּ אֶת הַכְּרֻבִים עַל שְׁנֵי קְצוֹתָיו:

 

ספר דגל מחנה אפרים - פרשת תרומה ד"ה ועשה

ועשה כרוב אחד מקצה מזה וכרוב אחד מקצה מזה וגו'. יש בזה רמז נפלא על דרך שכתוב בזוהר הקדוש האי עלמא בין תרי צדיקי יתיב והיינו כשיש צדיק למטה לעורר מיים נוקבין אזי מעורר צדיק דלעילא להשפיע מיים דכורין וזהו ועשה כרוב אחד כרוב הוא אותיות ברוך לשון בריכת מים נוקבין היינו מקצה מזה כשיש צדיק לתתא שמעורר מיים נוקבין לתתא וכרוב אחד מקצה מזה היינו אזי מעורר ברוך היינו בריכה והמשכה ובריכה עליונה הם מים דכורין מלעילא על ידי צדיק דלעילא והבן

 

(כ) וְהָיוּ הַכְּרֻבִים פֹּרְשֵׂי כְנָפַיִם לְמַעְלָה סֹכֲכִים בְּכַנְפֵיהֶם עַל הַכַּפֹּרֶת וּפְנֵיהֶם אִישׁ אֶל אָחִיו אֶל הַכַּפֹּרֶת יִהְיוּ פְּנֵי הַכְּרֻבִים:

 

ספר תפארת שלמה על מועדים - לחג הסוכות

והיו הכרובים פורשי כנפים למעלה סוככים בכנפיהם על הכפורת ופניהם איש אל אחיו (שמות כה, כ). י"ל הרמז בזה על הסוכה כי סכ"ך עולה בגימ' מאה נגד מאה ברכאין וחג הסוכות הוא אחר ר"ה וי"כ כי הם מעולם התשובה והכפרה. והם הקדמה לחג הסוכות ועיקר התשובה נגמר בחג הסוכות שהוא בבינה וכאשר נמתקו הדינים נמשך מאה ברכאין מבריכה העליונה. וז"פ סוככים בכנפיהם לשון סכ"ך בכנפיהם על הכפורת לשון כפרה אחר י"כ ופניהם איש אל אחיו כי בהיות המעין מתברך הוא פב"פ. וכן כל איש מביט בפני חבירו בפנים שוחקו' בשעת אשר הברכה בעול':

 

ספר סיפורי מעשיות - מעשה יג

פעם אחת ישבו החכמים של אותו המדינה. והיה כל אחד מתפאר בנגינה שלו: זה היה מתפאר שהוא יודע לנגן על כלי שיר פלוני, וזה התפאר שיודע לנגן על כלי שיר פלוני, וזה התפאר בכלי שיר פלוני. וזה היה מתפאר שיודע לנגן על כמה כלי שיר. וזה התפאר שיודע לנגן על כל כלי שיר, וזה התפאר שיכול לעשות בקולו כמו כלי שיר פלוני, וזה התפאר שיכול לעשות בקולו כמו כלי שיר פלוני. וזה התפאר שיכול לעשות בקולו כמו כמה כלי שיר. וזה התפאר שיכול לעשות בקולו כמו תף ממש, (שקורין פויק) כאלו מכין בתף. וזה התפאר שיכול לעשות בקולו כאלו מורין בקני שרפה (שקורין אורמאטיס) ואני הייתי גם כן שם. עניתי אני ואמרתי להם:

קולי טוב יותר מקולות שלכם! והא ראיה. כי אם אתם חכמים כל כך בקול נגינה, אם כן הושיעו את אותן שתי מדינות:

ואלו השתי מדינות הם רחוקים זה מזה אלף פרסאות. ובאלו שתי המדינות, כשמגיע הלילה אין יכולין לישן. כי כשנעשה לילה אזי מתחילים הכל להיות מיללים בקול יללה, אנשים ונשים וטף. אם היה מונח שם אבן היה נמוח. כי בלילה הם שומעים קול יללה מאד, ומחמת זה כולם מיללים אנשים ונשים וכו'. (וכן מתנהג בשתי המדינות) כי במדינה זו שומעים הקול יללה, ומיללים הכל כנ"ל. וכן במדינה אחרת גם כן כן. ושתי המדינות הם רחוקים זה מזה אלף פרסאות. ועל כן אם אתם חכמים כל כך בנגינה, אראה אם תוכלו להושיע את אותן שתי המדינות, או שתוכלו לכון לעשות את קולם. (הינו שהם יכונו להוציא קול מכוון כמו קול היללה הנשמע שם) ואמרו לו:

(הינו החכמים הנ"ל אמרו לזה שצוארו עקם) התוליך אותנו לשם? ואמר: הן, אני מוליך אתכם לשם. ונתעוררו כולם לילך לשם:

והלכו ובאו לשם. (הינו לאחת משתי המדינות הנ"ל) כשבאו לשם, כשהגיע הלילה, היה כנ"ל שהיו כולם מיללים מאד כנ"ל. וגם החכמים הנ"ל גם כן היו מייללים. (וממילא ראו בודאי שאינם יכולים להושיע את אותן המדינות). ואמר להם: (הינו זה שצוארו עקם אמר אל החכמים הנ"ל) על כל פנים, תאמרו לי מהיכן בא זאת שנשמע קול יללה הנ"ל כנ"ל? אמרו לו: ואתה יודע? השיב: אני יודע בודאי:

כי יש שני צפרים, אחד זכר ואחת נקבה, והם רק זוג אחד בעולם. ונאבדה הנקבה. והוא הולך ומחפש אותה, והיא מחפשת אותו. והיו מחפשים הרבה זה את זה עד שנתעו, וראו שאינם יכולים למצא אחד את חברו. ונשארו עומדים, ועשו להם קנים. זה הצפור עשה לו קן סמוך למדינה אחת משתי המדינות הנ"ל. ולא סמוך ממש, רק שבערך קול הצפור הוא סמוך, כי יכולים לשמע הקול של הצפור באותו המדינה ממקום שעמד שם. ועשה לו קן. וכן היא עשתה לה גם כן קן סמוך למדינה השניה (הינו גם כן כנ"ל שהוא סמוך מחמת שיכולים לשמע שם הקול כנ"ל). וכשמגיע הלילה, אזי אלו הזוג צפרים מתחילים כל אחד ואחת לילל בקול יללה גדולה מאד, כי כל אחד מילל על זוגו כנ"ל. וזהו הקול יללה שנשמע באלו שתי המדינות. (אשר מחמת אותו הקול יללה כולם מיללים מאד ואינם יכולים לישן) אך לא רצו להאמין זאת. ואמרו לו: התוליך אותנו לשם? ואמר הן. (אני יכול להוליך אתכם לשם) אך אין אתם יכולים לבוא לשם. כי כשתתקרבו לשם לא תוכלו לסבל את קול היללה מאחר שגם כאן אין אתם יכולים לסבל, ואתם מוכרחים גם כן לילל כנ"ל, כשתגיעו לשם לא תוכלו לסבל כלל:

וביום (אי אפשר לבוא לשם כי ביום) אי אפשר לסבל השמחה שיש שם. כי ביום מתקבצים שם צפרים אצל כל אחד ואחת מהזוג הנ"ל, והם מנחמים ומשמחים את כל אחד ואחת מהזוג הנ"ל בשמחות גדולות מאד מאד, ואומרים להם דברי תנחומין, שעדין אפשר שתמצאו זה את זו עד שביום אי אפשר לסבל את גדל השמחה שיש שם. וקול הצפרים שמשמחים אותם אינו נשמע למרחוק, רק כשמגיעים לשם. אבל קול הזוג הנ"ל שמיללים בלילה הוא נשמע למרחוק. ואי אפשר לבוא לשם מחמת זה כנ"ל. אמרו לו:

(הינו החכמים הנ"ל אמרו לזה שצוארו עקום) ואתה יכול לתקן זאת? השיב: אני יכול לתקן, כי אני יכול לעשות ולכון כל הקולות שבעולם. (הינו שכל מיני קולות שבעולם הוא יכול להוציאם בקולו, ולכון ממש כמו איזה קול שיהיה) גם אני יכול להשליך קולות. הינו, כי אני יכול להשליך קול, שבכאן, במקום שאני מוציא הקול, לא יהיה נשמע הקול כלל. רק ברחוק יהיה נשמע שם הקול. ועל כן אני יכול להשליך את הקול של הצפורה, שיגיע סמוך למקום הצפור. וכן להשליך קול הצפור, שיגיע סמוך למקום הצפורה. ולהמשיכם יחד על ידי זה. (ועל ידי זה יתתקן כל הנ"ל):

 

ספר ליקוטי הלכות - הלכות נדרים הלכה ג

 וְזֶה הַצַּדִּיק הַנַּ"ל שֶׁהָיָה לוֹ צַוָּאר עָקֹם זָכָה לָזֶה מִמַּטָּה לְמַעְלָה שֶׁהָיָה יוֹדֵעַ לְהַשְׁלִיךְ קוֹלוֹת לְחַבֵּר הַשְּׁנֵי צִפֳּרִים. כִּי בֶּאֱמֶת הַנְּבוּאָה נִמְשֶׁכֶת מִבְּחִינַת שְׁנֵי הַצִּפֳּרִים הַנַּ"ל שֶׁהֵם מְרַמְּזִים בְּשָׁרְשָׁם עַל יִחוּד קֻדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא וּשְׁכִינְתֵּהּ אֲשֶׁר בַּגָּלוּת הֵם נִתְעִים זֶה מִזֶּה כַּיָּדוּעַ, בִּבְחִינַת כְּצִפּוֹר נוֹדֶדֶת מִן קִנָּהּ כֵּן אִישׁ נוֹדֵד מִמְּקוֹמוֹ, שֶׁזֶּה סוֹד קַן צִפּוֹר וְכַמְבֹאָר בַּתִּקּוּנִים בְּכַמָּה מְקוֹמוֹת לְאֵין מִסְפָּר. כִּי אֵלּוּ הַשְּׁנֵי צִפֳּרִים הֵם בְּחִינַת שְׁנֵי הַכְּרוּבִים שֶׁהָיוּ סוֹכְכִים בְּכַנְפֵיהֶם עַל הָאָרוֹן אֲשֶׁר מִשָּׁם נִמְשַׁךְ הָרוּחַ נְבוּאָה לְהַנְּבִיאִים, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב, וַיִּשְׁמַע אֶת הַקּוֹל מִבֵּין שְׁנֵי הַכְּרֻבִים וְכוּ'. אֲשֶׁר בִּזְמַן שֶׁיִּשְׂרָאֵל עוֹשִׂין רְצוֹנוֹ שֶׁל מָקוֹם הֵם פָּנִים אֶל פָּנִים וּלְהֵפֶךְ, לְהֵפֶךְ. וּכְמוֹ שֶׁאִיתָא בְּזֹהַר חָדָשׁ, וּמֵהַאי יוֹמָא לָא אֶשְׁתָּאַר רַק חַד וְכוּ'. וְעַל - כֵּן זֶה הַצַּדִּיק שֶׁיּוֹדֵעַ לְהַשְׁלִיךְ קוֹלוֹת בְּוַדַּאי זָכָה לְהַקּוֹל הַנִּמְשָׁךְ מִשְּׁנֵי הַצִּפֳּרִים שֶׁמִּשָּׁם עִקַּר שֹׁרֶשׁ כָּל הַקּוֹלוֹת, וּמִשָּׁם עִקַּר בְּחִינַת הַשְׁלָכַת קוֹלוֹת, בְּחִינַת יַרְעֵם אֵל בְּקוֹלוֹ נִפְלָאוֹת חֶסֶד וּגְבוּרָה הַנַּ"ל. עַל - כֵּן מֵאַחַר שֶׁזָּכָה לְזֶה הַקּוֹל שֶׁל שְׁנֵי הַצִּפֳּרִים עַל - כֵּן הוּא יָכוֹל לְחַבְּרָם. וְזֶה בְּחִינַת שׁוֹפָר כַּנַּ"ל, כִּי שׁוֹפָר הוּא בְּחִינַת רוּחַ נְבוּאָה הַנִּמְשָׁךְ מֵהַצִּפֳּרִים הַנַּ"ל בִּבְחִינַת כַּשֹּׁפָר הָרֵם קוֹלֶךָ הַנֶּאֱמָר בִּישַׁעְיָה הַנָּבִיא. וְכֵן מַתַּן תּוֹרָה שֶׁאָז הָיָה עִקַּר הִתְגַּלּוּת הַנְּבוּאָה הָיָה בְּקוֹל שׁוֹפָר, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב, וְקֹל שֹׁפָר חָזָק מְאֹד מֹשֶׁה יְדַבֵּר וְהָאֱלֹקִים יַעֲנֶנּוּ בְקוֹל. וְעַל - כֵּן עַל - יְדֵי קוֹל שׁוֹפָר מַמְשִׁיכִין קוֹל נְבוּאָה שֶׁהוּא בְּחִינַת קוֹל הַמְחַבֵּר שְׁנֵי הַצִּפֳּרִים שֶׁמִּשָּׁם שֹׁרֶשׁ הַנְּבוּאָה, וְעַל - יְדֵי זֶה זוֹכִין לְחַבֵּר וּלְיַחֵד שְׁנֵי הַצִּפֳּרִים הַנַּ"ל שֶׁהֵם בְּחִינַת יִחוּד קֻדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא וּשְׁכִינְתֵּהּ. שֶׁזֶּה עִקַּר סוֹד כַּוָּנוֹת הַשּׁוֹפָר לְנַסֵּר הַמַּלְכוּת וּלְיַחֲדָהּ עִם זְעֵיר אַנְפִּין כַּיָּדוּעַ שֶׁהֵם בְּחִינַת שֹׁרֶשׁ הַצִּפֳּרִים הַנַּ"ל כַּיָּדוּעַ וְכַנַּ"ל. וְעַל - כֵּן שׁוֹפָר מְקַבֵּץ נִדָּחִים מֵהַגָּלוּת, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב, וְהָיָה בַּיּוֹם הַהוּא יִתָּקַע בְּשׁוֹפָר גָּדוֹל וּבָאוּ הָאֹבְדִים וְכוּ' וְהַנִּדָּחִים וְכוּ'. כִּי עִקַּר קִבּוּץ גָּלֻיּוֹת וְעִקַּר הַגְּאֻלָּה הַכֹּל תָּלוּי בְּחִבּוּר שְׁנֵי הַצִּפֳּרִים הַנַּ"ל הַגְּאֻלָּה הַכֹּל תָּלוּי בְּחִבּוּר שְׁנֵי הַצִּפֳּרִים הַנַּ"ל שֶׁעֲלֵיהֶם נֶאֱמַר כְּצִפּוֹר נוֹדֶדֶת מִן קִנָּהּ וְכוּ', כַּיָּדוּעַ וְעַל - יְדֵי שׁוֹפָר נִתְתַּקֵּן זֹאת שֶׁזֶּה עִקַּר הַגְּאֻלָּה בְּחִינַת קִבּוּץ גָּלֻיּוֹת:

 

ספר אוהב ישראל - פרשת תרומה

והנה כמו שהוא סוד הנסירה בכללות ופרטי כל נשמות ישראל להקים קומת כל אחד ואחד. כן הוא כביכול בבחי' קומה השלימה דלעילא בסוד קובה"ו כי קוב"ה וישראל חד אינון. וכביכול הבורא ב"ה וב"ש הנכבד והנורא מתייחד עם האור והמקור שורש מחצב נשמות ישראל וכנודע. כי כביכול הוא ג"כ בבחי' דו"נ בבחי' ד"ו פרצופין והיה ג"כ כביכול בבחי' וסוד נסירה למיהוי אנפין באנפין למיהוי קומה שלימה ברזא וחיבורא חדא. וע"י הנסירה כביכול ירדו ניצוצין קדישין ממקום קדוש, והש"י רצה להיטיב לעם קדושו אשר ע"י אתערותם דלתתא ביראה ובאהבה ודביקותם לה' ית' יעלו ג"כ כל הניצוצין קדישין בתוקף קדושתם לרום שמי שמים העליונים ולהקים קומה שלימה העליונה בסוד ופניהם איש אל אחיו (שמות כח. כ) ואז יגדלו ויעשו פרי. הולדת השפעות טובות ונהורין עילאין ובוצינין קדישין וכל טיבו וחדו לכל העולמות ממשח רבות עילאה קדישא. וכשיעלו בני ישראל ע"י מעשיהם הטובים כל הנ"ק אז יהיה ה' אחד ושמו אחד.

 

(כא) וְנָתַתָּ אֶת הַכַּפֹּרֶת עַל הָאָרֹן מִלְמָעְלָה וְאֶל הָאָרֹן תִּתֵּן אֶת הָעֵדֻת אֲשֶׁר אֶתֵּן אֵלֶיךָ:

(כב) וְנוֹעַדְתִּי לְךָ שָׁם וְדִבַּרְתִּי אִתְּךָ מֵעַל הַכַּפֹּרֶת מִבֵּין שְׁנֵי הַכְּרֻבִים אֲשֶׁר עַל אֲרוֹן הָעֵדֻת אֵת כָּל אֲשֶׁר אֲצַוֶּה אוֹתְךָ אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל:

 

ספר אגרא דכלה דף רי ע"ב

ונועדתי לך שם (שמות כה כב). תרגם ואזמין מימרי לך תמן. עקבותיו לא נודעו מהיכן יפרש ונועדתי לשון הזמנה. ונראה לפרש דהנה מימר"י הכוונה על השכינה, שם אדני שם הנדבר. והנה יחודא עילאה שם הויה מייחדין בתיבת אח"ד (דברים ו ד), ויחודא תתאה בתיבת ועד, (עד לעתיד לבוא יהיה י"י אחד ושמו אח"ד (זכריה יד ט) אור הלבנה כאור החמה (ישעיה ל כו). וזה שפירשנו מאמר חז"ל (נדה מ"ה ע"ב) ויבן י"י אלקים את הצלע (בראשית ב כב), מלמד שנתן לה הקב"ה בינ"ה יתירה, היינו מיותר בתיבת וע"ד על אח"ד מנין בינ"ה. והנה היו בבית המקדש צ"ג כלי שרת (תמיד ל' ע"א), מנין אח"ד וע"ד, מנין "הויה "בהיכל). וזה שתירגם ונועדתי, היינו שורש וע"ד, אשר לשם השכינה יחוד וע"ד. וז"ש ואזמין מימרי לך כו' והבן:

 

שפת אמת ספר שמות - פרשת תרומה - שנת תרמ"ד

במדרש לקח טוב נתתי אל תעזובו את המקח כו' יש בו זהב כסף כו'. פי' שע"י התורה יכולין ליקח הטוב ולהעלות כל הדברים שבעולם למצוא הטוב בהם. כי הלא כל מה שברא הקדוש ב"ה יש בו הטוב כמ"ש וירא אלקים כו' כל אשר עשה כו' טוב כו'. אך התורה היא המורה דרך איך למצוא בכ"ד הטוב. ולכן אחר קבה"ת אמר ויקחו לי תרומה כו' שבכח התורה ירימו כל המינים הללו כסף וזהב כו'. והתורה היא ראשית ושורש כל הברואים כמ"ש באורייתא ברא קוב"ה עלמא. ולכן בכח התורה יכולין להעלות כל הדברים לשורש העליון. ובאמת לקח טוב קאי על כל העולם ומלואו. אך בתנאי תורתי אל תעזובו. כי הכל א'. כאשר ראינו שזכו בנ"י והעלו כל הדברים עד ששרתה שכינה במעשי ידיהם ונתברר שהכל מתאחד בשורש העליון והקב"ה והתורה הוא חיות כל הבריאה ונתקיים עתה מה שקיבלו אבותינו והקדימו נעשה לנשמע. שתכלית מעשה המשכן הי' מ"ש ונועדתי לך שם כו'. שע"י תיקון העשי' שהעלו כל המעשים אליו ית'. זכו לשמוע בהם קול דברו. וזהו העדות דכ' משכן העדות שביררו הטוב הנגנז במעשה בראשית. דכ' מה רב טובך כו' צפנת ליראיך. דאי' שמא דקוב"ה סתים וגליא. וכמו כן אורייתא סתים וגליא. וכמו כן ישראל סתים וגליא. שיש בהם חלק נסתר שכ' עליו חלק ה' עמו. ושמעתי מפי מו"ז ז"ל עמ"ש ונועדתי לך שם כו'. שע"י תיקון העשי' שהעלו כל המעשים אליו ית'. זכו לשמוע בהם קול דברו. וזהו העדות דכ' משכן העדות שביררו הטוב הנגנז במעשה בראשית. דכ' מה רב טובך כו' צפנת ליראיך. דאי' שמא דקוב"ה סתים וגליא. וכמו כן אורייתא סתים וגליא. וכמו כן ישראל סתים וגליא. שיש בהם חלק נסתר שכ' עליו חלק ה' עמו. ושמעתי מפי מו"ז ז"ל עמ"ש בזוה"ק מי זאת הנשקפה דהם תרי עלמין דמתחברין. פי' מי לשון נסתר. זאת לשון נגלה. רק שבנ"י המה מאמינים בני מאמינים ויודעין היטב דגם עוה"ז הנגלה הוא מקושר ומתאחד לעולם העליון כו'.

 

שפת אמת ספר שמות - פרשת תרומה - שנת תרמ"ה

וי"ל עפ"י מאמר חז"ל נתקשה מרע"ה כו' והראהו הקב"ה כו'. והענין הוא שהראהו הקב"ה כי הגם שעפ"י שכל אנושי א"א לעשות בית להש"י בעוה"ז. אבל מצד כי יש שורש לציור המשכן למעלה כמ"ש חז"ל בפסוק כעיר שחוברה לה יחדיו בהמ"ק שלמעלה מכוון כו'. והיינו שמאחר שנמצא תבנית המשכן בשמים ממילא יכולין בנ"י בעוה"ז לעשות מקדש ולהיות מציאות מציור המקדש שלמעלה בזה המשכן שלמטה. ומרע"ה הי' כלול מב' אלה הציורים. כדכ' איש האלקים ודרשו חז"ל חציו איש וחציו אלקים. וכמו שראינו שהי' לעתים בשמים ולעתים בארץ. לכן הוא הסרסור כדאי' במד'. וז"ש אני מראה אותך דייקא. שהי' בו ממש ציורים אלו. כמ"ש קרן אור פניו כו'. גם פי' מראה אותך את תבנית המשכן כו' כל כליו. שהמראות שהיו למרע"ה הי' באמצעיות תבנית משכן וכליו. להודיע כי אלה הציורים המה נזכרים ונעשים למעלה. כמ"ש ודברתי אתך מה"כ מבין שני הכרובים כו'. ובאמת בכל איש ישראל נמצא מעין ב' ציורים הנ"ל. כמ"ש וייצר ב' יצירות בעוה"ז ובעוה"ב. ומציור ודמות שחקוק בשמים באה הנשמה יתירה לעתות מזומנים ואמרו חז"ל אינו דומה מאור פניו של אדם בחול לשבת.

כל אתר ואתר- פיתוח אתרי אינטרנט

PHP,דרופל וJS

טלפון:  
0525802579
מייל:  
any.site.n.site@gmail.com