נושאים

קבלה חסידות ופילוסופיה

 

 

רמב"ם יד החזקה - הלכות יסודי התורה פרק א הל' ז

אלוה זה אחד הוא ואינו שנים ולא יתר על שנים אלא אחד שאין כיחודו אחד מן האחדים הנמצאים בעולם לא אחד כמין שהוא כולל אחדים הרבה ולא אחד כגוף שהוא נחלק למחלקות ולקצוות אלא יחוד שאין יחוד אחר כמותו בעולם אילו היו אלוהות הרבה היו גופין וגויות מפני שאין הנמנים השוין במציאותן נפרדין זה מזה אלא במאורעין שיארעו בגופות והגויות ואילו היה היוצר גוף וגוייה היה לו קץ ותכלית שאי אפשר להיות גוף שאין לו קץ וכל שיש לגופו קץ ותכלית יש לכחו קץ וסוף ואלהינו ברוך שמו הואיל וכחו אין לו קץ ואינו פוסק שהרי הגלגל סובב תמיד אין כחו כח גוף והואיל ואינו גוף לא יארעו לו מאורעות הגופות כדי שיהא נחלק ונפרד מאחר לפיכך אי אפשר שיהיה אלא אחד וידיעת דבר זה מצות עשה שנאמר ה' אלהינו ה' אחד

 

קונטרס ספר הזכרונות - מצוה ג

מצוה שלישית מצות יחוד השם יתברך:

מצות עשה ליחדו, שנאמר (דברים ו', ד') שמע ישראל וגו' ה' אחד. ופירוש שמיעה זו הבנה, וכמו שכתב בחובת הלבבות (שער היחוד), שאין יוצא ידי חובתו בדברו בפיו אמונת היחוד, ובלבבו אינו מיחד האמת:

והרמב"ם כלל תחת מצוה זו שאינו יתברך בעל גוף וגשם, ושלא יארעו לו מקרי הגופות. וכן בחובת הלבבות שם ביאר אמונת היחוד, שידע להבדיל בין אחד האמת לאחד העובר, עיין שם באורך:

...

ועל ביאור ענין מצוה זו מצאנו עוד ציווי אחר בתורה, (דברים ד', ל"ט) "וידעת היום והשבות אל לבבך כי ה' הוא האלקים בשמים ממעל ועל הארץ מתחת אין עוד":

והרמב"ם לא מנה זו מצות עשה מיוחדת, יראה דסבור שזה הוספת מצוה על אמונת האלקות, או היחוד:

ורבינו יונה בשערי תשובה (שער ג' סימן י"ז) כתב, שזה מצות עשה להתבונן בגדולתו יתברך. ובחובת הלבבות (שער היחוד פרק ג') כתב, שזה ציווי על חובת העיון באמונת היחוד על דרך עיון השכל, לא באמונה שמעיית לבד:

...

ואין צורך להאריך מזה לכשרי ישראל עתה שנתפרסמה חכמת האמת בעולם, מוסכם בפי כל חכמי ישראל האמיתים. וכל הכופר בה הוא מכלל האפיקורסים, וכמו שיתבאר במצות לא תסור, וכמו שכתב בתשובות הב"ח הישנות (סימן ה') דהמלעיג על דברי חכמים ומדבר דופי על חכמת הקבלה, שהיא מקור התורה ועיקרה וכולה יראת שמים, פשיטא דאין לך מזלזל בדברי חכמים גדול מזה שחייב נידוי, עיין שם]:

...

וזהו כל תכלית התורה והמצוות כולם, לזכך הלב להגיע לידיעה והשגה זו דרך ראיה והתבוננות, שכל פעולת אדם ומעשה אנוש ותחבולותיו, הכל כאשר לכל, אין שום דבר נפרד ממנו יתברך. וכל מה שהפליגו חז"ל בזוהר וחכמי האמת בספריהם, חובת העסק בחכמת האמת הוא ממצות וידעת וגו':

 

ספר התניא - שער היחוד והאמונה - פרק א

וידעת היום והשבות אל לבבך כי ה' הוא האלהים בשמים וממעל ועל הארץ מתחת אין עוד. וצריך להבין וכי תעלה על דעתך שיש אלהים נשרה במים מתחת לארץ שצריך להזהיר כ"כ והשבות אל לבבך.

 

קונטרס ספר הזכרונות - מצוה ג

והכלל, מה לדברי חכמי אומות העולם עם דברי התורה שמן השמים לעשות דבריהם יסודות לתורה, וכל מה שאסף שם הם מדברי חכמי אומות העולם וראויה להם, שכל חכמתם בחכמה השייכת בעולם הזה וידיעת נבראי העולם הזה מצד טבעם, שהוא כידיעת כל מיני אומניות שאין בזה שייכות לתורה. אבל חכמת מעשה בראשית שזכרו רבותינו ז"ל, שהשיגוה מתוך ספור התורה במעשה בראשית, הוא ידיעת חכמתו יתברך בבריאה זו:

וביאור זה, כי מעשה מרכבה הוא איך השם יתברך רוכב על כל הנבראים כולם גם אחר שנברא העולם כקודם. וזהו יחוד הנקרא בזוהר (ח"א י"ח ע"ב) יחודא עלאה, רצה לומר מצד ההתעלות הכל לאלקות גמור, שהשגתו הגמורה אינו אלא לנביאים כיחזקאל והדומה:

ויש עוד יחודא תתאה שאמרו בזוהר, שעל זה אומרים פסוק "ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד" אחר שמע ישראל, ורצה לומר השגה תחתאה מענין היחוד, (עיין בזוה"ק תרומה ק"ס ע"ב). וההשגה ההיא בדרך כלל היא ידיעת כבוד מלכותו יתברך, היינו כי כבוד המלכות הוא שיהיה לו עבדים תחתיו, כי אין מלך בלא עם (פרקי דרבי אליעזר פרק י"א). וזהו סיבת הבריאה כולה להתגלות כבוד מלכותו, שיהיו נבראים ויכירו שיש בורא:

...

ומאחר שהכרת הנבראים שיש בורא ומנהיג היא כבוד מלכותו, והנהגת המלכות כשאין הנהגת מלוכה היינו כשאין ההכרה מצד הזה רק מצד האמיתי, אלא שאינו בהשגת יחוד הגמור שהוא ראיית הנביאים והדומים להם, רק השגה שאפשר לכל אחד מצד הכרת הנבראים מלכותו יתברך שזו מידה מסורה לכל אחד, ומצד הזה יכולין להתבונן כרגע ביחוד האמיתי גם כן שזכרנו, אף על פי שאינו משיג הדבר לאמיתו ממש דרך ראייה רק דרך לבוש המלוכה שמשיג, כיון דאמליכתיה וכו' תו לא צריכת, כי גם זה נקרא מאמין ביחוד דרך אמונה המסור לכל אחד שאפשר להשיגו על פי התורה, שהיא כעין אמצעי בין שתי דרכי השגות היחוד שזכרנו, כמו שנתבאר:

ובספר יצירה (א', ז'), שהוא ביאור השגת מעשה בראשית, שנו "אם רץ לבך שוב למקום", שעל ידי השגת מעשה בראשית גם כן הלב רץ להתבונן על ידו בהשגת יחוד האמיתי, אלא שאינו בכח להתעכב שם, דהיינו להתבונן בענין עדיין, רק לשוב תיכף למקומו:

והוא ההתבוננות כרגע שבשעת אמירת מלת אחד בכל יום תמיד,

...

והנה מצד השגת היחוד האמיתי אין מקום לזכות וחובה כלל, כיון שהוא משיג שאין עוד מלבדו כלל, הרי כל פעולות אדם גם כן הם פעולות השם יתברך. ועל זה נאמר "אם צדקת מה תתן לו או מה מידך יקח" (איוב ל"ה, ז'), רצה לומר שהרי הכל שלו ופעולתו. וזה אמת מצד היחוד האמיתי, וכמו שאמרו בפרק אין עומדין (ברכות ל"ב.) אלמלא שלושה מקראות וכו' ואשר הרעותי וכדומה. אך מכל מקום גם זה אמת שהרשות נתונה והבחירה ביד האדם, דאילו צדיק ורשע לא קאמר (נדה ט"ז ע"ב), דאם לא כן אין מקום לתורה כלל. ודבר זה יסוד התורה, וכמו שכתב הרמב"ם בהלכות תשובה (ה', א'). ואמנם איך יתאחד זה עם השגת היחוד האמיתי, הוא דבר עמוק מאוד להבינו, וכל מה שיגעו חכמי הדורות להסביר ענין הידיעה והבחירה, לא יועיל למשיגי יחוד האמיתי שאין עוד מלבדו ממש:

ובזוהר חדש בסוף הספר, (דפוס זולצבאך דף קמ"א ע"ב) ובספר ארבע מאות שקל כסף (דף צ"א סוף ע"ג) בשם זוהר, וספר הקנה, ושאר ספרים קדושים כתבו דהידיעה והבחירה הם בשתי מקומות, במקום שיש ידיעה אין בחירה ובמקום שיש בחירה אין ידיעה. ואלו הדברים להשיג על האמת דרך צפייה, איך שניהם אמת ואין זה סותר ליחוד האמיתי, הוא דבר עמוק מאוד:

 

אורות הקודש, חלק א, אור הרזים והפלוסופיא האלהית, עג

אמנם מי שיש בו קדושה פנימית, גם השכל האנושי מעורר את חיי רוחו, לשאוב ממעין הקודש אשר בעצמיות נשמתו פנימה, ושאיבה זו מתאחדת היא בעומק עצמיותה עם ההארה הרזית. וזאת היתה מדתו של הרמב"ם, ושל יתר גדולי ישראל קדושי עליון, ששאבו את חכמתם האלהית ע"י המעבר של השכל האנושי, אשר למטפיסיקה הפילוסופית, שחדרו בתומת רוחם מן החול אל הקודש.

 

כל אתר ואתר- פיתוח אתרי אינטרנט

PHP,דרופל וJS

טלפון:  
0525802579
מייל:  
any.site.n.site@gmail.com